מתירנות היא לא תירוץ לפגוע מינית. לא במסיבה ולא בשום מקום אחר
הבעיה, גם אצלנו בקהילה, היתה ונשארה רמת השיח. אנחנו מעמידים פניי פרוגרסיביים אבל התרבות שלנו מאוד שמרנית ומונעת מאיתנו לשוחח בפתיחות על דברים. מצער לראות שאלו שמעזים לדבר באופן גלוי נתקלים לא פעם בתגובות מזלזלות
מאז פרסומי הפרשיות מתוך הקהילה הגאה בחודשים האחרונים, רבים מתוך הקהילה מנסים למצוא את מקומם בשיח החדש. מטבע הדברים יש גם קולות המתנגדים לשיח כליל, קולות הנובעים מהחשש משינוי ומהגדרה מחודשת של הנורמות המוכרות. הנושא הרגיש והנפיץ ביותר בתוך השיח הזה הוא ככל הנראה חיי הלילה ומקומות הבילוי. אין ספק שחיי הלילה של הקהילה הגאה עשירים ומשגשגים ומהווים מקום מפלט ומקור לשלל חוויות חיוביות עבור רבים. עם זאת, לא ניתן להתכחש לעובדה שהם גם מהווים כר פורה לפגיעות מיניות.
פגיעות מיניות במרחבי הבילוי ובחיי הלילה אינן נחלתה של הקהילה הגאה בלבד, ועל כך תעיד כמעט כל אישה – בין אם היא משתייכת לקהילה ובין אם לאו. מה שכן ייחודי למרחבי הבילוי של הקהילה היא תרבות של חופש מיני, עניין חיובי בבסיסו. רבים תוהים בימים אלה היכן עובר הגבול בין חופש מיני לבין פגיעה מינית, והאם הדרישה למרחב בטוח צריכה בהכרח לבוא על חשבון אותו החופש?
קבוצות פייסבוק של גברים הומואים נמלאו לאחרונה בפוסטים שמתארים סיטואציות בעייתיות לכאורה מתוך מרחבי הבילוי, ומבקשים להיוועץ בחכמת ההמונים על מנת להבין כיצד להתמודד. אדם שבחר להישאר אנונימי שיתף כיצד באחת מהמסיבות הגדולות נחשף לזוג שקיים יחסי מין באופן פומבי ברחבה, בעוד שאדם אחר סיפר על פגיעה מינית שחווה לכאורה באחת מן הסאונות בעיר. התגובות לשני הפוסטים היו מזלזלות ברובן. הטון העיקרי שנשמע מהן היה ״הלכת למקומות כאלה, מה ציפית שיקרה?״.
באופן אישי, אני נשאל לעיתים תכופות כיצד יודעים מתי עובר הגבול. לשאלה הזאת אין תשובה אחת וכל ניסיון לנסח ספר חוקים אחד וחד משמעי ככל הנראה יעלה בתוהו. אינני ״אלוהי המוסר״ ובוודאי קטונתי מלהגדיר נורמות עבור קהילה שלמה, אבל יש כמה כללי בסיס ששווה לזכור. הראשון והחשוב ביותר – הסכמה. גם באזור הבילוי הכי מיני, אף אחד לא צריך לחוות מגע או יחס מסוים בניגוד להסכמתו. יתרה מכך, במקום לדבר על הסכמה עדיף בכלל לדבר על רצון. יחסים מיניים צריכים להתקיים מתוך רצון ותשוקה, וקל מאוד לזהות כאשר הם קיימים. כדי לזהות את רצונו או אי-רצונו של הצד השני לא צריך אישור בכתב, אלא פשוט רגישות אנושית בסיסית. אם בכל זאת קיים ספק – לשאול זו אפשרות סקסית ביותר.
חשוב גם לזכור שהסכמה/רצון צריכים להתקיים בכל שלב, כך שכל אחד מהצדדים יכול להחליט בכל נקודה בזמן שמשהו מסוים כבר פחות מתאים לו. באופן נקודתי יותר – גם בסאונות ובמסיבות סקס אף אחד לא אמור לצפות לפגיעה מינית, וחופש מיני אינו מאפשר לרמוס את גבולותיו ולחדור למרחבו האישי של אף אדם.
כלל נוסף הוא תיאום ציפיות, לא רק בין אדם לאדם אלא גם בין אדם למקום. כיום קיים מנעד רחב מאוד של מרחבי בילוי – ממרחבים עם אופי מיני שולי ועד למסיבות סקס ופטיש. כל אחד מהם לגיטימיים, אבל מן הראוי שבעלי המקומות ומארגני המסיבות יבהירו לקהל מה אופי המרחב או האירוע. אדם שמגיע למסיבה שאינה משווקת כ״מסיבת סקס״ לא אמור לחזות במבלים אחרים מקיימים יחסי מין לעיני כל, ועל המארגנים לדאוג שמצבים כאלו לא יקרו.
ניתן לומר ביושר – במרבית מרחבי הבילוי של הקהילה הגאה לא נעשה מספיק על מנת למנוע הטרדות ופגיעות. במרחבים מסוימים אפילו בוחרים במכוון לעצום עין ולהתערב כמה שפחות, מתוך מחשבה שגויה שהתערבות תפגע בחוויית הבילוי. חשוב להדגיש – מרחב בטוח וחופש מיני אינם הפכים זה של זה, אלא שני מושגים שיכולים להתקיים היטב יחדיו.
הבעיה הייתה ונשארה רמת השיח. התרבות השמרנית בה אנו חיים גורמת לנו להעמיד פניי פרוגרסיביים כשלמעשה מונעת מאיתנו לשוחח בפתיחות על הדברים. כך נוצר מצב שעל דברים שמתרחשים בתדירות גבוהה במרחבי הבילוי מעטים מרשים לעצמם לדבר באופן גלוי. מצער לראות שאלו שמעזים לדבר באופן גלוי אף נתקלים לא פעם בתגובות מזלזלות. אני קורא לכל אחד ואחת לפתוח פה ולדבר, וגם להקשיב. הדרך לשמירה על מרחב בטוח לצד מרחבי בילוי משוחררים וליברליים היא שיח פתוח, כזה שמאפשר ללמוד ולהתקדם.
צריכ.ה לדבר? קו הקשב ״יש עם מי לדבר״ של האגודה למען הלהט״ב זמין עבורך – *2982