"יורשים", פרק 5: משפחת רוי מגלה באיזו טמפרטורה קופא דם

*אם זה לא היה מספיק ברור מהכותרת, כן, אנחנו בריקאפ של העונה הרביעית והאחרונה של "יורשים", וכאן יהיו ספוילרים לפרק החמישי (וגם לקודמים, מן הסתם)*

"יורשים" אוהבת לשלוח את אנסמבל הדמויות שלה לחו"ל. פרק "חזיר על הרצפה" הידוע לשמצה התרחש באחוזה בהונגריה; מסיבת הרווקים של טום בעונה הראשונה בפראג; סיור האימים של לוגן וקנדל באנגליה (כולל ביקור אצל משפחת המלצר ההרוג מהעונה הראשונה), ועוד ועוד. "ביורשים" אחד הטריקים התסריטאיים המרכזיים הוא להסיר ולהחזיר את המסכות לדמויות כל כך מהר שאם ממצמצים אפילו לשניה, אי אפשר להבין מתי הן משחקות ומתי הן פשוט מביעות את האופי הגרוע שלהן. ולכן, ביקור בחו"ל לרוב מאפשר לסדרה לעשות "יורשים, אבל יותר קיצוני". הפינוק הקיצוני הרגיל של כולם, אבל באחוזה באיטליה. הברוטליות של לוגן, אבל עם נקניקיות על הרצפה ועורב מת בארובה (היי, זוכרים את העורב המת בארובה?).

אבל הפעם, כשהאחים רוי ושלל בכירי וייסטאר-רויקו מגיעים לנורבגיה, הם לראשונה עושים זאת לא רק בתור אורחים אלא תוך כדי שהם מתערבבים עם המקומיים. אוקיי, לא בדיוק עם המקומיים – הם פוגשים שם את צמרת גוג'ו, ענקית הטק של לוקאס מאתסון (אלכסנדר סקארסגארד, שחקן מצוין שלראשונה מצאו משהו מעניין לעשות עם הדמות שלו – שהייתה נוכחות די לא ברורה מאז העונה הקודמת) העומדת, כידוע, לרכוש את וייסטאר-רויקו. אז כן, הם שוודים ולא נורבגים – אבל כמו שאומר טום בדרך לסקנדינביה, הם כולם צאצאים של אותם אנסים ויקינגים. אותה בורות מרצון תהיה הקו המאחד של הפרק.

אבל רגע, עוד לפני כן אנחנו פוגשים את קנדל במושב האחורי של רכב, שומע היפהופ בשביל להיכנס למצב קרבי בדרך לפגישה חשובה – הדהוד מדויק של סצינת הפתיחה של הסדרה. כבר בפרק הקודם דיברנו על כך שהמוות של לוגן סוג של איפס את העונה בפרק הקודם והכניס אותנו ל"עונה 4.5" – ואחרי שבסוף הפרק הקודם קנדל החליט לעבור טרנספורמציה מחדש לסוג של לוגן, בשאיפה להיות אכזרי וחסר מעצורים בדיוק כמוהו, תחילת הפרק הזה גם צועקת עלינו "איפסנו את הסדרה". לכאורה, יש לוגן חדש בעיר – רק שאין, ובמשך כל הפרק הזה אנחנו עומדים לראות את קנדל (וגם את רומן) מפסידים בכל דו-קרב לשוני או מנטלי אליו הם נקלעים מול מאתסון. חוץ מזה, העסקה אליה קנדל נסע בתחילת הסדרה – הרכישה של אתר האינטרנט Vaulter – הייתה כישלון מהדהד, כך שההרגל הזה כנראה לא בדיוק שם אותו במקום טוב. ואם אנחנו בכלל מבקשים לקרוא בין השורות, קנדל שומע את "Takeover" של ג'יי-זי – על פניו, כי הוא משתלט על העמדה של לוגן, אבל למעשה, זה שיר די משונה לשמוע דווקא לא בדרך לטייקאובר אלא להיפך, למכירה של מה שהיה שלך למישהו אחר.

"יורשים" אף פעם לא עסקה בפערי תרבות באופן מפורש כפי שהיא עושה זאת בפרק הזה. זה בבכירי וייסטאר-רויקו (קרל, פרנק, ג'רי ושות' – וגם טום, אם כבר) שמגיעים לנורבגיה בשביל לעבור סוג של בדיקת התאמה לתרבות של החברה בה הם עומדים להתמזג, בכל המלכודות הקטנות שהם נופלים אליהן כמו להתחזר על הבופה (באופן כללי, ב"יורשים" לאכול זה תמיד סימן של חולשה, של רעב, במיוחד בבופה. זוכרים איך רומן צחק על אמא של ווילה שהעמיסה את הצלחת בבית של לוגן?). זה טום שלא מצליח להנהל שיחה אינטליגנטית על צרפת ומתנער מכך בטענה שהוא "לא יודע ולא רוצה לדעת", וגם גרג שמתעקש שהוא קרא כתבה באקונומיסט שהוא כנראה לא קרא, וגם אם קרא, לא הבין.

אבל, וזה רגע קריטי – גם "השוודי", כפי שהם קוראים לו בסלידה מסוימת, לוקאס מאתסון, לא מבין את האמריקאים – וזה הופך את ההתעקשות שלו לקנות מהאחים גם את ATN, רשת הטלוויזיה דמוית הפוקס ניוז שלהם, לשגיאה גדולה. התוכנית שלו לערוץ, למען האמת, נשמעת איום ונורא: להפוך אותה לפחות קיצונית, יותר מיינסטרימית, יותר בלומברג, יותר איקאה (מילים שלו, לא שלי). ועל זה הוא מוכן לשים פרימיום שיהפוך בסוף הפרק לעוד כמעט 50 דולר למניה. אבל ברור לקנדל ולרומן – הם טועים כמעט בכל דבר אפשרי בפרק הזה, אבל הם צודקים כאן – שזה יהרוס את הערוץ. מצד שני, זה שולח את שיב, שמריחה סקנדל פוליטי מתקרב מכיוון הערוץ (בגלל מעורבות מוגזמת של ג'ארד מנקן, המועמד הרפובליקני הקיצוני בבחירות המתקרבות – שכנראה יתרחשו מתישהו בפרקים האחרונים, אם לא בפרק האחרון), במסלול עוקף היישר למאתסון.

המשא ומתן של קנדל ורומן עם מאתסון כושל. הוא מריח את החולשה של החברה, עם המניה המתרסקת לאחר מותו של לוגן, ורוצה לקנות אותה בזול או במחיר קצת יותר יקר, אבל עם ATN – דבר שקנדל מסרב לו מסיבות כלכליות לכאורה (הוא לא סומך על הניהול העתידי של מאתסון, והרכישה תתבצע עבור 50% במזומן ו-50% במניות), והנסיון של האחים לעשות שרירים בתגובה פשוט לא עובד. זו דווקא שיב שמוצאת את דרכה ללב המוזר של מאתסון, בסצינה פלרטטנית במיוחד שהופכת לעניינית די מהר, במיוחד כשמאתסון חושף את הרגלי החיזור הביזאריים שלו – לשלוח לאקסית שלו (היא גם בכירה בגוג'ו) לבנה קפואה מהדם שלו. ואז עוד אחת. ואז עוד אחת.

עם כל משפט עוד יותר חושפני שיוצא למאתסון האקסצנטרי מהפה – שברמת העיקרון, משתף עם שיב די הרבה דברים שזה לא טוב לו שהיא תדע – נשאלת השאלה למה הוא מספר לה את כל זה. כי הוא מעריך אותה? כן, כנראה. כי היא היחידה שמזכירה לו את לוגן מבין האחים? כן, אולי קצת, גם. בגלל שהיא אישה ולכן פחות מעוררת את האגרסיות שלו? בהחלט. אבל יש משהו אחר שמבעבע מתחת לסצינה הזאת מלבד מתח מיני מוזר. כמה סצינות מוקדם יותר, כשמאתסון מספר לאחים המתאבלים על אבא שלהם על המוות של אבא שלו, אותו הוא "מצא מת ב-BMW כשהמנוע עדיין פועל" (כלומר, נשמע שהוא התאבד), זה כמובן די חסר טאקט גם מצידו, והאחים אכן די מתעלמים מזה. כולם בסצינה קוראים את המשפט הבא שלו, "What, no sorries for Lukas?" בתור סוג של התרסה ילדותית או אפילו טקטיקת מיקוח אלימה. אבל מה אם הוא באמת מתכוון למה שהוא אומר? זה די הגיוני, לאור העובדה שמדובר בטיפוס ילדותי, משונה וחסר פילטרים. שיב היא היחידה שנוהגת בו בסוג של רכות או חמלה. לכן הוא גם מקשיב למה שזה לא יהיה שהיא אומרת לו אחרי שאנחנו עוברים סצינה.

גם בסצינה הבאה יש בן מתאבל על אביו שמתפרץ בחוסר שליטה: הפעם זה רומן, שצועק על מאתסון במה שאמור להיות פגישת משא ומתן רצינית שהוא שונא אותו, שהוא טרטר אותם לנורבגיה יום אחרי שאבא שלהם מת כי פתאום אי אפשר היה לחכות, שהוא אחראי גם למוות של לוגן כי דרש שיעלה על מטוס. נראה שהעסקה מתפוצצת, שקנדל קיבל את מבוקשו הסמוי להמשיך לשלוט בחברה, שרומן נכשל כי הוא "לא השלים את העסקה של אבא", כפי שייחל לעשות מוקדם יותר. אבל דווקא אז פתאום מגיע הטלפון ממאתסון עם הצעה גבוהה יותר, כזו שאי אפשר לסרב לה. ההתפרצות האותנטית של רומן פתאום הופכת לטקטיקת מיקוח לא מכוונת. שוב ושוב "יורשים" אומרת לנו: כל הדברים האלה שאנחנו מכירים מהטופ של הטופ של עולם הפיננסים תמיד נראים לנו קרים ורציונליים. אבל הם לא. הם מנוהלים מאותם יצרים שכולנו מכירים מדברים הרבה יותר יומיומיים.

ועוד אבחנות חולפות:

גרג מציג את עצמו בתור "גרג הירש… אורי. גרגורי". בעונה הראשונה, אחרי שכל המשפחה בילתה בפרק "אוסטרליץ" באחוזה של קונור, הם חוזרים הביתה לניו יורק – ובסצינה האחרונה גרג מופיע פתאום ואומר "חשבתי על זה, ומעכשיו נראה לי שתקראו לי גרגורי". אף אחד לא מתייחס לזה, כמובן. אבל מתברר שהוא לא ויתר על החלום.

האם שיב, שגילינו בפרק הקודם שהיא בהריון, שותה אלכוהול ועושה קוק במסיבה? העריכה קצת מקשה לעקוב אחרי זה בדיוק, אבל למרות שהיא לוקחת ממאתסון את כפית הקוק, נראה שהיא מניחה אותה בצד ולא מסניפה אותה; גם את כוס הויסקי היא בעיקר מחזיקה ומרטיבה את השפתיים בשביל שהשיחה תמשיך לזרום.

שיב מצטטת את מייק טייסון: "לכולם יש תוכנית עד שהם חוטפים אגרוף לפרצוף".

עד כמה קנדל מחויב לחלום שלו להפוך להיות לוגן? הוא קורא לשיב "פינקי". לפחות לא באוזניה, בינתיים.

>> רוצים תזכורת לאירועי העונות הקודמות? אין בעיה: העונה הראשונה, השניה והשלישית מסוכמות עבורכם ממש כאן
>> לסיכומי הפרקים הקודמים בסדרה

"יורשים", עונה רביעית ואחרונה, ימי שני ב-22:00, ביס, הוט וסלקום טיוי