איך כאן 11 החזיר לנו את האמון בטלוויזיה הישראלית?

כשעלה לאוויר בשנת 2017, המשימה של תאגיד השידור הישראלי הייתה גדולה ומורכבת יותר מסתם להביא רייטינג או לעורר באזז. המבחן גם לא היה האם יצליח או לא יצליח לשפר את ערוץ 11, כי הרף היה מלכתחילה ברצפה. האתגר האמיתי היה לצאת מטריטוריית הסערה הפוליטית ולהפוך לחלק רגיל, יומיומי וניטרלי של עולם התרבות המקומי. הדרמה הפרלמנטרית הגדולה סביב עליית הערוץ עוד מהדהדת לפעמים, חמש שנים אחר כך (ע"ע הראיון האחרון של גלית דיסטל אטבריאן), אבל במבט לאחור זה נראה כמו זיכרון רחוק, אפילו מוזר.

היום כבר קשה לדמיין את הטלוויזיה הישראלית בלי כאן 11 המשודרג, וזה עוד לפני שדיברנו על כאן חינוכית, ההסכתים, הדיגיטל או הרדיו. כל סדרת מקור של כאן 11 מעוררת אוטומטית עניין מעצם היותה חלק מהרפרטואר של הערוץ. מבט זריז על רשימת ההפקות של הערוץ מגלה שפע מדהים של תכנים – ובעיקר גיוון בסוג התוכן, בפורמטים ובסדרי הגודל.

>>11 תכניות שהופכות את כאן 11 לערוץ הטוב ביותר

אותו ערוץ ששידר סדרות אירוע גדולות ומתוקשרות כמו "טהרן", "מנייאכ" ו"שעת נעילה" סיפק גם סדרות קטנות יותר, כמו "שב"ס", "המפקדת" ו"חזרות", תוכניות סאטירה מ"זהו זהו!" דרך "היהודים באים" ועד "פעם בשבוע עם תם אהרון", שעשועון, המון דוקומנטרי ודוקו-ריאליטי וגם יציאות מפתיעות שלא היו מוצאות בית בשום מקום אחר, כמו "קופה ראשית" או "החנות שיש בה הכל".

בואו נשווה את זה רגע למה שקורה בערוצים 12 ו-13 המקבילים – הרבה מאוד ריאליטי ואקטואליה, קצת שעשועונים, תכניות בידור והרבה הישענות על טאלנטים מוכרים ומותגי על קיימים. הערוצים המסחריים לא ממהרים להמר על תוכן חדש – לא כולל פורמטים "חדשניים" של ריאליטי. זה יכול להכעיס, אבל זה גם לגמרי מובן.

>>דוקאביב 2022: איזה סרטים לראות בפסטיבל הקולנוע התיעודי?

ההצלחה של כאן 11 תלויה בין היתר בהבנת הפריוולגיה העצומה שלו: ערוץ ציבורי אמור לתת את התוכן הטוב, המגוון והמושקע ביותר במגבלות התקציב שלו, לא לחקות טלוויזיה מסחרית. לפעמים זה אומר להיות החלוצים לפני המחנה שנותנים צ'אנס ליוצרים צעירים, ולפעמים פשוט לתת צ'אנס לאנדרדוגים שפריים טיים מסחרי לא ימצמץ לכיוון שלהם. להם יש תחרויות בישול עם שפים מפורסמים? אנחנו נכנס ווירדוז לבשל אחד לשני בדירה מתפרקת ונהפוך לשיחת היום. הם מעלים עוד עונה מלאה בכוכבים של "הזמר במסכה" או "הישרדות VIP"? לנו יש סופרמרקט ביבנה.

מעבר לזה, כאן 11 בולט בדרך שבה הוא מכבד את היוצרים, התכנים והצופים שלו כאחד. בשביל לצפות בתוכן אין צורך להירשם, לשלם או להסתבך עם אתרים רבע-מתפקדים – הכל עולה ליוטיוב ולאתר בקלילות, רגעי שיא מפורקים החוצה מהפרקים כדי שיקבלו חיים חדשים בסושיאל. וזה לא רק הנגישות, אלא גם שימוש חכמים ברשת עם קבוצות מעריצים, בדיחות נישה כמו לופ של שעה ל"אני נינה", חבילות סטיקרים, פריימים מוכנים ליצירת ממים וכן הלאה. נכון, התוכן מצדיק את ההשקעה, אבל רשת 13 לא השקיעו אפילו עשירית מזה בלהיטי רשת כמו "טלוויזיה מהעתיד" ו"זאת וזאתי".

יכול להיות שרצף ההצלחה הזה ייקטע בהמשך, שההחלפה הצפויה (אך העוד לא סופית) של מנכ"ל התאגיד אלדד קובלנץ תשבש את הפעילות או שהדיווחים על התעמרות בעובדים יתגלו כקצה הקרחון. ובכל זאת, בחמש שנות פעילות קצרות ועמוסות, כאן 11 החזיר לנו את האמון בטלוויזיה הישראלית. מהצד זה נראה כמעט קל – פשוט תעשו תוכן טוב ותקדמו אותו כמו שצריך. כאמור, לא את כל זה אפשר לשכפל גם לערוצים מבוססי רייטינג ופרסומות, אבל בחייאת, תעתיקו דבר או שניים, יש כל כך הרבה מה ללמוד.