מה מזמינים היום: מתי אכלתם חיבור כזה מייצג בין הודו לישראל?
אנחנו כל כך רגילים לקבל אוכל הודי שמנסה להיות "אותנטי", "קרוב למקור" ו-"עזוב, אל תשאל מה זה עשה לי" עד שכולנו כבר מבינים טיפה את הודו. אבל כשמסעדה הודית מקומית מייצרת פיוז'ן הודי-ישראלי כל כך מוצלח, החלק הכי טוב הוא דווקא מה שאנחנו לא מבינים. הבנתם?
חיבתם של הישראלים לאוכל הודי מתועדת היטב, וגם מובנת לגמרי – המדינה שהפכה את ה"טיול אחרי צבא" למה שהוא ראתה אינספור ישראלים עוברים דרכה, נדהמים מהנופים ומתרגשים מהאוכל החדש. אחר כך הם חזרו לארץ ונזפו באנשים ש"לא הבנתם את הודו, אחי", אבל זה עניין לפעם אחרת. מה שנשאר אצל אותם מטיילים הוא ההחשק להיזכר בחוויה שלהם, ואין דרך יותר מוצלחת להיזכר מאשר דרך בלוטות הטעם. אבל זה גם יצר בעיה – רוב המסעדות ההודיות בישראל כל כך התאמצו לייצר טעם "אותנטי" וקרוב למקור, עד ששכחו שהם מכינים נאן ליד רמת גן.
>> גן עם ריח של פעם ומסעדה עם ריח של תמיד. זאת העיר של גיל וייס
מסעדת "טנדורי", לעומת זאת, תמיד שאפה לקרב את הטעם ההודי לחיך הישראלי, ודוכן הצד שלהם "טיקה פיקה" הוא ללא ספק הפיוז'ן המושלם בין המדינות – הם לוקחים מאכלים הודיים, ומכניסים אותם לפיתה. כמה פשוט, ככה זה טעים – המנות עברו אדפטציה קלה, אבל עדיין מנכיחות את הטעמים ההודים, פשוט בדרך שיותר קלה לנו לעכל, תרתי משמע. זו ללא ספק אחת הפיתות המיוחדות יותר בעיר, ומנה שחייבים לנסות, אפילו אם רק כדי להבין שלעולם לא תבינו את הודו.
מנה מומלצת? זה כמובן עניין של חשק וטעם, אבל העוף טיקה (46 ש"ח) תמיד עושה לנו חשק.
יש אופציה לטבעונים? נו, זה אוכל הודי. ברור שיש. המנה המיוחדת יותר היא אלו טיקה (35 ש"ח) – פיתה ממולאת כופתאות פריכות של קוביות תפוח אדמה מבושלות עם זרעי חרדל בבלילת קמח חומוס, עם צ'אטני עגבניות וירקות ויאמי.
איך מזמנים? באתר ובוולט
ואם לא בא לי? אז אולי תעדיפו טוויסט ויאטנמי (או שמא, לא ויאטנמי) של באן רך עם בשר מפורק. ואם לא, תמיד יש משהו אחר ברשימת המשלוחים הכי טובים בתל אביב שלנו.