הקרב על התודעה: מה עומד מאחורי התחרות בין מהדורות החדשות?
איילה חסון עוברת לכאן 11, שרון גל לערוץ 14, רשת 13 החליטו להיות עיתונאים והרייטינג של ערוץ 14 מרים את ראשו המכוער - וכל זה קורה בפרק זמן של שבועות בודדים, שהם גם התקופה הכי סוערת בתולדות המדינה. אז מה עומד מאחורי השינויים האלו, ולאן זה הולך?
במעברון ששודר בשבוע שעבר בערוץ טלוויזיה ישראלי, הועלו בין היתר הטענות הבאות: "האנרכיזם הגיע לארץ ישראל בשנות ה-20 של המאה הקודמת. התנועה פעילה עד היום. הפעילות האנרכיסטית בישראל – צידוד בצד הפלסטיני. בישראל יש העצמה של יסודות אנרכיסטיים. בחברה בלי מסורת – הדמוקרטיה שברירית". את הטקסט הזה ליוו תמונות מהפגנות, בהן של מפגינים נושאים דגלי פלסטין ומפגינות בתלבושת השפחות האדומה, אבל גם צילומי סטוק של "אנרכיסטים", למשל אדם לבוש שחורים בפנים מכוסות עומד לפני רכב עולה באש.
לא תופתעו לדעת שהקטע הזה שודר בערוץ עכשיו 14, תחת הכותרת "עכשיו נתונים" (בסדר גמור. ומה אחר כך?). הערוץ, שחווה בימים אלה נסיקה מרשימה ברייטינג, שבר בתחילת מרץ את שיא הרייטינג של עצמו עם 8.1 אחוז רייטינג – גבוה יותר מהביצועים של רשת 13 וכאן 11 באותו ערב, ובמקום השני מתחת למהדורת החדשות של קשת 12. אנחנו חיים בתקופה מטלטלת, מקטבת ומלאה שינויים, והסערה הזו לא נשארת רק ברחובות או במסדרונות הכנסת. היא משפיעה גם על הטלוויזיה שלנו, ובמיוחד על התוכן שהערוצים המסחריים מסתמכים עליו לאורך אחוז ניכר משעות היממה – שידורי אקטואליה וחדשות.
"זאת תקופה מרתקת תקשורתית, וגופי התקשורת מקיימים דיונים מאוד מעמיקים על איך לסקר אותה. הם מבינים את המורכבות, ברור לגמרי שהעצבים כל כך חשופים והאמוציות בחוץ, אז גם האחריות היא מאוד מאוד גדולה", מסביר גורם בכיר בשוק התקשורת הישראלי. "טבען של תקופות כאלה הן שאנשים מתכנסים למקומות שהם מרגישים שמדברים הכי קרוב לליבם. רק הקיטוב החברתי הזה בישראל יכול להסביר את הקפיצה המאוד פתאומית במספרים של ערוץ 14. תקופה מקבילה אחרת, עם אמוציות ברמות דומות לאלה, הייתה התקופה שאחרי רצח רבין. התרחש שם מהפך תקשורתי – חדשות 2 גברו לראשונה על המהדורה של ערוץ 1, כי הם כנראה דיברו ברמה אמוציונלית לציבור יותר משהצליח לעשות הערוץ המתחרה. היו לכך סיבות עיתונאיות כמו קלטת הרצח, שהייתה חשיפה של ערוץ 2 ושודרה רק שם, אבל היה גם סנטימנט שערוץ 2 ידע לענות עליו. כרגע קורה אותו דבר. הסובלנות כלפי האחר וכלפי דעות אחרות היא בקצוות ולכן מי שנקראים אנשי נתניהו הולכים ל-14 והשאר מתפזרים בין הערוצים האחרים".
גורם משמעותי בשינויים הללו הוא העזיבה של שני טאלנטים חשובים את חדשות 13 בחודש שעבר. ראשון היה שרון גל, מגיש "חמש עם", שחזר לערוץ 14 – והפעם בתפקיד מגיש המהדורה המרכזית לצד מגי טביבי. זמן קצר אחריו אישרה אילה חסון את הדיווחים שגם לה יש בית טלוויזיוני חדש – ועברה מ-13 לכאן 11 כמגישת תוכנית האקטואליה היומית של הערוץ בשעה שבע בערב. המהלך השתלם עבור תאגיד השידור – חסון התמקמה באופן כמעט קבוע כשנייה באחוזי הרייטינג לרצועה זו, ועקפה גם את הראיון של ראש הממשלה בערוץ 14 ששודר במקביל לתוכנית שלה.
"למעבר של טאלנט יש השפעה", אומר ניר וולף, מבקר הטלוויזיה של ישראל היום. "גם אם חסון לא הייתה מביאה איתה קהל קבוע, היא יכולה לעזור לתאגיד השידור במאבק מול שר התקשורת שלמה קרעי. זה שהיא עברה לכאן לא הופך אותו לערוץ ימני, אבל זה נותן להם ביטחון מול הממשל. הטאלנטים הופכים במצב כזה למעין חיילים בלוח השחמט".
עד כמה יש לטאלנט ברמה הזו השפעה על התוכן?
"כל עיתונאי נלהב להפיץ את הדעה שלו, ובשלב יותר מתקדם ממש להשפיע על סדר היום. חסון שולטת לגמרי בתוכניות שהיא מגישה, היא מעין עורכת בפועל. גם במעבר לכאן 11 היא הביאה איתה עוד אנשים לפאנל – דוד פורר, גל הירש, אלדד יניב. עם שרון גל זה אותו רעיון. הוא שם כדי להעביר אג'נדה ומסרים".
הפתרון של ערוץ 13 לנדידת הטאלנטים – והצלילה ברייטינג שהגיעה בעקבותיה – לא היה גיוס של פרצופים חדשים מבחוץ, אלא דווקא אימוץ של גישה אחרת, מעין מיתוג מחדש בתור הבית של העיתונות המקצועית והנשכנית. וולף מגדיר את הצעד הזה כניסיון "להחזיר עטרה ליושנה" ולשחזר את ימי הזוהר של חדשות 10 כמהדורה המקצועית והבועטת, תדמית שהתפוגגה עם המיזוג של ערוץ 10 ורשת בינואר 2019. אל הקמפיין השיווקי של הערוץ עם הסלוגן "בלי פייק, יותר חדשות" הצטרף מונולוג נוקב של אודי סגל, שהיה מעין יריית פתיחה לכיוון החדש הזה.
סגל התייחס להאשמות של ראש הממשלה את הערוצים המסחריים ב"תעמולה": "למי אתה רוצה שנידמה? לערוץ שלאחרונה קבע שה-CIA מעורב בהפגנות נגד המהפכה המשפטית, או לבן שלך שצייץ שהמשטרה מרדה בשלטון? אדוני ראש הממשלה, אולי כדאי שתבדוק קודם כל מה קורה בסביבה הקרובה שלך, מה קורה אצלך בבית. כשתעמת את האמירות האלה עם העובדות, נוכל לקחת אותך ברצינות. עד אז, כל עוד אנחנו מדינה דמוקרטית, התפקיד שלנו הוא לדווח ולבקר את השלטון".
"התקשורת כנראה הבינה שהגענו לתהום והדמוקרטיה שלנו באמת בסכנה פה, ונזכרו שהקלישאה על כלב השמירה של הדמוקרטיה היא נכונה", אומר ברק רום, איש חדשות 13 לשעבר שעבד בין היתר בתוכנית "חמש עם שרון גל". "מהיכרותי עם שיקולי התקציב של חדשות 13, אני מניח שההחלטה הגיעה גם בגלל שהם נדחקו לפינה. במקום לפוצץ המון כסף כדי להחליף את אילה חסון, שהייתה סוג של מנוע רייטינג, הם כנראה אמרו – בואו פשוט נהיה עיתונאים”.
אותו גורם בכיר בתקשורת ממקודם מבקש לצנן מעט את ההתלהבות: "קמפיין זה לא תחליף לדרך, לעיתונות עקבית. אם עד לפני 3 שבועות ערוץ 13 שידר תוכניות של שרון גל ואילה חסון שהיו תוכניות חד צדדיות במקרה הטוב, אז לציבור קשה מאוד לקנות את הפנים החדשות שמנסים להציג לו לפתע פתאום. עשרות שלטי פרסום וגם הופעה שונה על המסך היא לא מספיקה כדי שהציבור יקנה את זה מחר בבוקר, בטח כשגם אחרי שבוע שלם של קמפיין שכזה, המהדורה עדיין עושה סביב 5% רייטינג".
אי אפשר לדבר על הצעד של חדשות 13 בלי להתייחס למהדורה של ערוץ 14, אליה ככל הנראה מכוון הקמפיין של 13 את חיציו. וולף מייחס את ההצלחה של ערוץ 14 לרצון של צופיו לקבל מקבילה טלוויזיונית לתיבת התהודה שמאפשרות להם הרשתות החברתיות: "הם לוקחים את כל הימנים המפורסמים, אלה שעצם הפרסום שלהם נובע מהיותם תומכי ביבי מוצהרים, ונותן להם להגיד מה שהם רוצים. הקהל שרגיל לקבל את זה בפייסבוק או בטוויטר שלו, מקבל את זה עכשיו גם בטלוויזיה. אין שם כתבים שעושים ידיעות, יש אנשים שיושבים באולפן ולרוב לא נמצאים בשטח. הם מסבירים לא רק מה קרה היום אלא גם מה הצופים אמורים לחשוב על זה".
בזמן שרשת 13, כאן 11 ועכשיו 14 נאבקים על המקום השני והשלישי ברייטינג, המקום הראשון נשלט באופן עקבי על ידי המהדורה המרכזית של קשת 12. "זה מצחיק, כי כל הדיון המאוד מאוד חשוב הזה, הוא על רייטינג שנע בין 5 ל-12 אחוז, משהו כמו 150-300 אלף צופים. הרוב עדיין לא נמצא שם", אומר וולף. "ערוץ 12 הוא 'הערוץ של מדינה', ברייטינג וגם באיך שהוא תופס את עצמו. הניסיון שם הוא לדבר לכולם, לא לעצבן אף אחד. אז מצד אחד יש להם את עמית סגל, מצד שני את אמנון אברמוביץ. הם מנסים לרכב על כל הצדדים ביחד ובסוף יוצא שהם חוטפים מכולם – גם מהשמאלנים וגם מיאיר נתניהו. זאת הדרך שלהם להישאר אובייקטיביים".
קל להספיד את החדשות הטלוויזיוניות בעולם שאחרי האינטרנט, אבל בפועל מתרחשת בעשורים האחרונים מגמה לכאורה הפוכה – שידורי האקטואליה והחדשות רק תופסים עוד ועוד נפח מלוחות השידורים. רוב לוח השידורים היומי של הערוצים המסחריים מורכב מפורמטים כאלה ואחרים של אקטואליה, מתוכניות הבוקר דרך רצועות אחר הצהריים והפרה-פריים טיים ועד המהדורות המרכזיות, שבעצמן נמתחות ומתארכות.
זמן המסך הרב שצריך למלא משפיע גם על זהות המרואיינים – כשהשיטה כמובן עובדת לטובתם של מי שיסכימו לכל ראיון: "איתמר בן גביר הוא מישהו שתמיד בא, לא משנה מה", מסביר רום, "הייתי עורך חדשות של 'שבע' בערוץ 13 במשך חצי שנה ובזמן הזה הוא לא התראיין אצלנו, אבל כן היו מרואיינים כמו אמיר אוחנה ושאר חברי כנסת מהאופוזיציה דאז שהגיעו בלי סוף כדי לשפוך את דף המסרים. דווקא לגורמים מממשלת השינוי היה הרבה יותר קשה להגיע. הם היו די סרבני ראיונות בעוד שהאופוזיציה דאז הייתה הרבה יותר זמינה לראיונות. היינו מזמינים והם פשוט לא היו באים. וזה עבד לרעתם, כי לא מספיק לעבוד – צריך גם שאנשים יראו מה עשית".