החנויות הקטנות של פלורנטין: מצאנו מקום שאורי גלר התקעקע בו

בתל אביב יש המון שכונות, אבל אף אחת לא טעונה כמו פלורנטין – הלכלוכית מדרום העיר, השכונה שגם תמיד בעניינים וגם תמיד טיפה הז-בין, המקום שאנחנו אוהבים עד מות ולא יכולים לסבול יותר מעשר דקות בתוכו. ובין כל הקסם וטפטופי המזגן פועלים גם עסקים קטנים, רובם עצמאיים, שמספקים שירותים חשובים יותר ופחות לתושבי השכונה. אלו הסיפרים שלהם, והאנשים שלהם.

עוד עסקים פלורנטינאים:
>> המקום בו כורכים ספרים וזיכרונות טיס
>> המקום בו המתוק מנצח גם את דאנקן דונאטס
>> המקום בו מתארגנים על ירוק. וגם על פרחי דבש

קעקועיזם

כתובת: הרב יצחק ידידיה פרנקל 37
עם מי דיברנו? דניאל גרהם, אני מקעקע מזה 15 שנה, הבעלים של קעקועיזם בפלורנטין.
ממתי העסק קיים? 11 וחצי שנים, משהו כזה.

מה מיוחד בסטודיו הזה?
אנחנו הסטודיו קעקועים הותיק והראשון בפלורנטין וכן, זה המקום, למעשה קיים יותר מעשור. 

היינו פה קודם. קעקועיזם. צילום: לירון רודיק

ולמה דווקא בפלורנטין?
פעם לפלורנטין היה אופי שונה לחלוטין. פלורנטין הייתה שכונה דרומית, טיפה מוזנחת הייתי אומר, אבל מצד שני היא גם הייתה בוהמיה אמנותית, מלא גרפיטי, מסיבות רחוב, היו פה חיים תוססים וצעירים. זה לא שעכשיו אין, פשוט האופי קצת השתנה. פעם זה היה מרכז האלטרנטיב המחתרתי של תל אביב, אז זה הלך יד ביד עם עולם הקעקועים והלקוחות. בנוסף השכירויות היו שונות, בגלל שפלורנטין הייתה טיפה מוזנחת, אז מחירי השכירות היו יותר ידידותיים מאשר בצפון העיר. 

עוד עסקים פלורנטינאים:
>> המקום בו הסטלנים והכלבים מרגישים בבית
>> המקום בו השם אולי גנרי, אבל הסחורה היא הכל

איך אתה רואה את השינוי בשטח?
שמע, לא רחוק מכאן אני יודע שהקימו בית ספר וגני ילדים במרחק מאה מטר מפה והאופי נהיה הרבה יותר משפחתי. פעם היו פה צעירים רווקים, ועכשיו אתה רואה זוגות צעירים או הורים עם הילד הראשון שחיים פה, וזה שינוי דמוגרפי שהייתי אומר שהוא טבעי. אנשים חיים פה את היומיום כי הקימו תשתיות שמאפשרות להקים כאן משפחה. פעם לצורך העניין גם להסתובב פה בלילות היה קצת מפוקפק, אני מדבר איתך על פעם לא כזה רחוק, שש-שבע שנים אחורה. אתה יודע, היו פה אנשים הזויים בלילות. עכשיו משמעותית פחות. 

איך זה משפיע על העסק?
עכשיו מתחיל להרגיש פה ממש בטיחותי, משהו שלא היה פה פעם. זה משהו שהתחלתי לאהוב בשכונה הזאת. בוא נגיד יש לי פה עסק ואני מרגיש בטוח עליו, לא מפחד מפריצה ודברים כאלה. 

אתה מרגיש שהתפתחות האוכלוסייה כאן השפיעה גם על הקהל של העסק?
אפשר להגיד כן ולא. המוזמנים הם מוזמנים, הם יגיעו לכל מקום שהם צריכים להגיע. כן יש תנועת רחוב מסוימת שיותר מתארת את אופי הרחוב. יש קעקועים קטנים שאנשים מבקשים שפעם היינו מקבלים רק בתיאום מראש. אני לא יכול להגיד שזה משהו יותר מדי מהותי לאופי העסק שלנו, אבל אם תסתכל על בתי הקפה ליד אני די בטוח שמבחינת הלקוחות שלהם זה די משמעותי, לי ספציפית פחות. 

מבחינה עיצובית של המקום אני רואה גם שממש מושקע. הוא גם גדול יותר ממה שרואים מבחוץ. הייתה לזה חשיבות כשהקמתם את העסק?
שמע מלכתחילה כל עניין העיצוב והקעקועים זה המהות שלנו, אז אנחנו מנסים שכל פריט פה יהיה פריט אמנותי או בעיצוב שלנו ומיוחד. אתה יכול לראות פה על הקירות תמונות מהאנטומיה האנושית, השראות מהמזרח ויפן, השראות מסטריט ארט וגרפיטי, מעולם הקעקועים, מסיכה של סמוראי, ברכה טיבטית, הרבה  השראות. אנחנו מנסים להקיף את עצמנו בהשראות, כל אומן כמובן ומה שנותן לו השראה.

נראה לנו שזה אומר תורת הקעקוע. קעקועיזם. צילום: לירון רודיק

מה אתה אוהב בפלורנטין?
זה אולי ייקח לי דקה. זה שכולם מכירים את כולם. כל אחד מכיר את השכן שלו. רוב בעלי העסקים שנמצאים פה כמוני, חמש עד עשר שנים… אז אתה יודע יש תקשורת בין בעלי עסקים. 

מה הקעקוע הכי מוזר שעשית?
חלק מההתפתחות של כל מקעקע זה לעשות קעקועים מוזרים. אין משהו שהייתי מספר עליו… אה, אתה יודע מה קעקוע מוזר? קעקעתי את אורי גלר. רגע, תקשיב-תקשיב-תקשיב, קעקעתי את אורי גלר וקעקעתי לו… נחש מה?

כפית מתכופפת?
קעקעתי לו כפית מתכופפת! הוא עשה את זה על הזרוע וכשהוא מקפל את היד היא מתכופפת.