החנויות הקטנות של פלורנטין: מצאנו מקום שכורכים בו זיכרונות

בתל אביב יש המון שכונות, אבל אף אחת לא טעונה כמו פלורנטין – הלכלוכית מדרום העיר, השכונה שגם תמיד בעניינים וגם תמיד טיפה הז-בין, המקום שאנחנו אוהבים עד מות ולא יכולים לסבול יותר מעשר דקות בתוכו. ובין כל הקסם וטפטופי המזגן פועלים גם עסקים קטנים, רובם עצמאיים, שמספקים שירותים חשובים יותר ופחות לתושבי השכונה. אלו הסיפרים שלהם, והאנשים שלהם.

עוד עסקים פלורנטינאים:
>> המקום בו השם אולי גנרי, אבל הסחורה היא הכל
>> המקום בו אורי גלר קעקע כפית מתכופפת
>> המקום בו המתוק מנצח גם את דאנקן דונאטס

כריכיית צימבר

כתובת: אבולעפיה 20
עם מי דיברנו? צימבר שלום.
ממתי העסק קיים? 1970

מה מוכרים פה?
פה לא מוכרים – זאת כריכיית ספרים, כורכים ספרים. אני עושה כל מיני עבודות עם ספרים ישנים, אלבומים, תפריטים למסעדות, ואני גם עושה כל מיני עבודות יפות למכירה – יומנים, מחברות, כל מיני דברים בשביל לכתוב.

נותנים לחתול לשמור על הכותרת. כריכיית צימבר. צילום: לירון רודיק

איך אתה כורך הכל?
אני פשוט הולך לשוק הפשפשים, אני מוצא כל מיני ספרים ישנים ועתיקים ומפרק את הדפים שלהם. יש כריכות עם שחקני קולנוע של פעם, יש כריכות של אטלסים, כריכות של הניו יורק טיימס. אתה יכול לראות פה טירות, ספרים מעור, כריכות עם קומיקס, זה של הקהילה הגאה, ספרים שקשורים במוזיקה, חתולים, כלבים, כדורגל, כל מיני נושאים. 

מה האתגר בלפתוח מקום כזה?
היום אין עבודה בכלל כי אנשים לא משתמשים בספרים כבר ואנשים לא כותבים, הכל באינטרנט. בסיורים שבאים לפעמים הם קונים קצת, יש גם אנשים שאוהבים לכתוב או לתקן ספרים עתיקים. 

עוד עסקים פלורנטינאים:
>> המקום בו הסטלנים והכלבים מרגישים בבית
>> המקום בו מתארגנים על ירוק. וגם על פרחי דבש

נכרכנו אחריךץ. כריכיית צימבר. צילום: לירון רודיק

איך הגעת לעסוק בכריכות?
לפני זה עבדתי אצל אבא שלי, הייתה לו כריכייה גדולה, הוא עשה ספרים באלפים, עבד עם הוצאות ספרים, יש פה תמונות שלו וגם עבודות שלו, אתה יכול לראות. "דבר השבוע" ו"דבר לילדים", משנות השלושים והארבעים. 

יש לך תחביבים נוספים חוץ מלכרוך?
אני גם מטפל בחתולים. יש פה את החתול הג'ינג'י שלי וגם בחתולי רחוב. אני גם אוסף ספרים שאנשים זורקים ברחובות. יש לי גם כל מיני גימיקים, זה נגיד ספר שאתה יכול להחביא בו דברים. יש לי עוד כל מיני. 

מה אתה אוהב בשכונה?
זאת שכונה של צעירים. שכונה תוססת. חיי לילה… אני לא קשור לזה בגילי, אני בא לפעמים לאכול פה במסעדות.

אתה חושב שהקהל התל אביבי מעריך ספרים באותה צורה?
אנשים אוהבים, כן. באים לפה מסתכלים, אוהבים. 

לדפדף כמו פעם. כריכיית צימבר. צילום: לירון רודיק

מה הספר הכי מוזר שקיבלת לכריכה?
יש בחור אחד שיושב בנחלת בנימין והוא עושה גימיק מאד מאד יפה – הוא לוקח ספר וגוזר את השוליים עם מספריים, אתה מדפדף בו במהירות ורואה תמונה. הוא יושב בנחלת בנימין וביקש ממני לעשות ספר של מטר על שבעים, עשיתי לו שניים כאלה. לא יודע מה הוא עשה עם זה, אבל כנראה מה שהוא עושה בספרים קטנים. 

יש עבודה שאתה מתגאה במיוחד?
בתיקונים שאני עושה לספרים ישנים. אבל בוא, תראה משהו: כל טייס שעזב את חיל האוויר בחמישים השנים האחרונות מקבל אלבום מעור – בפנים כל הטיסות שלו, כל ההיסטוריה שלו, אני כותב את שם הטייס ואת דרגתו, את הסמל של הטקס. בכל פעם עושים איזשהו טקס, והם מקבלים אלבום.