הבטיחו לנו שקפה אירופה התחדשה, אבל סתם פיזרו עליה מלא מלח

תקציר הפרקים הקודמים: לפני יותר משנה הגענו במקרה לקפה אירופה. היה חביב, היה סביר, אבל בעיקר היה קרח. המון קרח. זה היה מקום נחמד אם אתם באזור, אבל בתכלס פוטנציאל לא ממומש. מקום עם תפריט שלא יודע מה הוא רוצה מעצמו, ועם שום דבר לכתוב עליו הביתה (כלומר 900 -1000 מילה גג).

מאז קרו הרבה דברים בגדה הימנית של רוטשילד. אף אחד מהם לא היה רועש (בקטע טוב, כן?) כמו הכניסה של ירדן שי למטבח. את שי, נזכיר לאילו מכם שלא מתייחסים לתוכניות בישול בתור ההצדקה היחידה לאחזקת מכשיר טלוויזיה, פגשנו בעונה הראשונה של MKR, תוכנית הריאליטי של חיים כהן ורותי ברודו כחלק מצמד ה"מאמונקות". הצמד סיים במקום השני אבל שי, שהוצגה כדומיננטית וכדמות שמחה, רעשנית ומעט דרמטית (אישה? מוצגת כדרמטית? תעשו פרצוף מופתע) סומנה כמישהי עם פוטנציאל "להגיע רחוק". בשנה שהיא בקפה אירופה, על פי הראיונות והאייטמים בתקשורת, שי השיקה תפריטי בראנץ וצהריים חדשים (שזה מעניין בעיקר אנשים עם תןביס) וגם, מה שיותר רלוונטי לאירוע, טיפלה בתפריט הערב.

>> בשבוע שעבר אכלנו סטייק כשר מצוין. הבעיה הייתה בכל מה שמסביב
>> אירופה על אמת, לא רק בשם: אכלנו ב"שבור" בפריז. אסף גרניט הרוויח את המישלן שלו

הרבה הייפ זה בסדר. הרבה מלח זה לא כל כך בסדר. ירדן שי (צילום: אמיר מנחם)

מאוד נעים בקפה אירופה. שילוב מוצלח מאוד של עיצוב, שהופך את כל המסעדה, גם החלקים הפנימיים לסוג של גן, בתוספת פסקול לא משתלט שמאפשר לנהל שיחה נורמלית ותאורה נעימה, שיוצרים ביחד אווירה מאוד נינוחה באוויר. אבל, כמו שאומר הפתגם הרוסי הידוע שהמצאתי ממש כרגע, "הבטן של הדוב לא מתמלאת מריחות האביב", אז בואו נדבר על התפריט.

להגיד שהתפריט של "קפה אירופה" השתנה באופן דרמטי בשנה האחרונה תהיה הגזמה פראית. הוא מסודר קצר אחרת, מתומחר קצת אחרת (כל מי שמופתע שהמנה שצויינה בביקורת הקודמת כבעלת VMF מצויין נשארה אותו הדבר אבל המחיר שלה זינק בכמעט 50%, שירים יד ויוריד לעצמו איזו כאפה). יש מנות שנעלמו, יש מנות חדשות ויש תפריט ספיישלים מרשים, אבל בגדול, זה די דומה. אבל כל ההשוואות האלו יחכו כי הרגע נחת על השולחן טרטר טונה והוא ממש מוצלח.

טונה חיה במים מלוחים. אבל אנחנו לא. קפה אירופה (צילום: אור איתמר גינזבורג)

קודם כל כי הוא טרטר טונה שונה לגמרי מהסטנדרט. מישהו עבד ממש קשה (וממש יפה) על החיתוך, והדג היה בקוביות קטנטנות מעורבב עם בצל אדום וירוק, פומלה פקנים וסלרי שנחתכו לאותו הגודל. רק הביס הזה, הפשוט, היה שווה את ההגעה. שילוב המרקמים בין הדג לירקות והאופן החיתוך הופכים כל ביס לחגיגה על הלשון. וזו רק ההתחלה. כי כל האושר הזה יושב על יוגורט עדין ועל פסיפלורה. עכשיו תראו, הסיפור עם הפסיפלורה הוא טריקי. וברור שלא כולם מתחברים, אבל כאן זה פשוט חיבור מעולם אחר. היוגורט מרכך את החמיצות של הפרי, וביחד הם עוטפים את הביס במין שכבה של עדינות מחוספסת שאי אפשר להסביר אותה כי הרעש של הגרגרים מתפוצצים בפה מכסה על הכל.

קרפצ'יו הטונה והתותים, שהגיע מיד אחר כל – וזה המקום להגיד מילה טובה על שירות, שאומנם פה ושם נעלם בדיוק כשאתה צריך אותם, אבל האופן שבו הם הגישו את המנות, אחת אחת ובקצב ראוי, היה פשוט נהדר – לא רק שלא הצליח לעמוד באותו הסטנדרט, הוא אפילו לא היה קרוב. למעשה, הוא היה יותר קרוב לאזור אסון קולינרי מאשר למנה. קודם כל כי לקחת קרפצ'יו ולשים מעל הטונה חצי תות, לא הופך את זה ל"קרפצ'יו טונה ותותים". זה הופך את זה להזיה של מישהו ששם חצי תות על דג.

אבל הלוואי שזאת הייתה הבעיה היחידה של המנה הזו. כי מעבר להזיה של התות וגבינת המסקרפונה שלא היו קשורים, הביס של הדג היה הזוי אפילו יותר. כולנו יודעים שטונה היא דג שגדל במים מלוחים, אבל באמת שאין צורך לתזכר לנו את זה באמצעות מנה ברמת מליחות של האוקיאנוס ההודי.

לפחות החצר עדיין כיפית לאללה. קפה אירופה (צילום: גיא חביב)

אחרי ששתינו, שתינו עוד משהו, ואז שתינו עוד קצת כדי להעביר את המליחות, המשכנו למנה הבאה שנקראה בתפריט "סשימי לבן כמעט כמו שהוא". חבל ש"כמו שהוא" התברר כיותר "כמו הטונה". כלומר מלוח באופן שגורם לך לרצות לרוץ למפעל של תמי 4 ולהתממשק עם מכשיר לאיזה יום יומיים כדי להעביר את תחושת היובש בפה. ואם זה לא מספיק כל הדבר יושב על רוטב סויה שמוסיף, מי היה מאמין, מליחות. וואו, זה היה קשוח. שני מנות מהסוג שאם מלצר שואל לגביהן, אתה אפילו לא מנסה לשקר. למרבה הצער אף אחד לא טרח לשאול.

בשלב הזה כבר הבנו שמתפריט הספיישלים לא תבוא הישועה אז חתכנו בחזרה אל התפריט הרגיל, ואל ה"טרטר בורגר", טרטר בקר עם עלים ירוקים בלחמניית חלב ועם איולי חרדל ועגבניה ובצל שרופים. הבשורות הטובות הן שחזרנו אל מחוזות טובים בהרבה. הטרטר היה נהדר, עם תיבול לא מוגזם אבל מורגש בהחלט, ומשחק המרקמים בינו לבין העלים והלחמניה הרכה עשה את העבודה. שלא יובן לא נכון, עדיין הייתה פה הגזמה – במקרה הזה של האיולי חרדל שהיה במינון קצת מוגזם שכיסה על הכל – אבל לפחות זה לא היה מלוח.

האנילוטי תרד וריקוטה, הייתה עוד מנה שמי שתכנן אותה הבין מה הוא עושה, אבל מי שביצע אותה עשה לו נזק. מילוי התרד והריקוטה היה נדיר, הצליח לשמור על המרקם והטעמים של שניהם וחיבור עם הרוטב החמאתי וקונפי העגבניות היה מעולה. הבעיה היחידה היתה כיסון הבצק עצמו, שלקרוא לו "אל דנטה" מעליב אישית את מרקו אל דנטה, ממציא הפסטה אל דנטה. זה היה בצק קשוח שיצא מהמים הרבה יותר מוקדם. עוד שתיים-שלוש דקות, וזאת הייתה יכולה להיות אחת ממנות הפסטה המוצלחות באזור.

שיפוד שקדי העגל הזכיר נשכחות מהעבר וסבל גם הוא מסוג של פיצול אישיות. הנה החוויה כמו שהיא קרתה בזמן אמת: "וואו הנה שקדי העגל, הם ניראים טוב. הממ. איזה טעם נהדר, זה ממש נמס בפה ואפשר להרגיש על הלשון את הטעם של הגריל. זה נהדר. רגע מה זה האפטר טייסט הזה? אוי! זה מלוח!!". איך יכול להיות שכל ביס מתחיל נהדר ונגמר כל כך מלוח? אין לי מושג. יכול להיות שככה זה באירופה.

זו הייתה מנה מוצלחת וזו נותרה מנה מוצלחת. שיפודי קלאמרי בגריל . קפה אירופה (צילום: דוד מיואל)

שיפוד הקלמארי, שהיה המנה המוצלחת ביותר בפעם הקודמת שלנו כאן, שוב לא אכזב. זאת מנה לא גדולה – בסך הכל 100 גרם של קלמארי – אבל האופן שבו הם ניצלו על הפחמים עשה להם חסד גדול והפך אותם לגדולים מהחיים. אפשר רק לאחל לכל אחד ואחת מכם שיום אחד מישהו יתייחס אליכם בכבוד וברגישות כמו שהתנהגו כאן אל הקלמארי הי"ד. מצד שני, קשה להתעלם מהעובדה שלפני שנה זו הייתה מנה טובה ומשתלמת (43 ש"ח בדצמבר 2021) ועכשיו היא רק מנה טובה (62 ש"ח).

>> מיטבר: חזרנו אל אחד הסטייקים הטובים בתל אביב. כלום לא השתנה
>> מי צריך פיין דיינינג: מסעדות הקז'ואל הכי טובות בתל אביב

לקינוח לקחנו קרם לימון וקרם ברולה. קרם הלימון היה מוצלח למדי, אבל הגיע בפורמט לא פשוט לאכילה (כוס קטנה, כף גדולה. זה כמו משחק טטריס קולינרי). הוא היה עדין, עם טעמים מאוזנים שלא משתלטים ונהנה מגיבוי של קראמבל מוצלח שנתן משחק מרקמים כייפי. באופן לא מאוד מפתיע הקראמבל היה גם רגע השיא של הברולה. השילוב שלו עם הקרם ועם הגלידה פיסטוק עבד מעולה וסגר ביחד את הפינה של המתוק.

שנה אחרי שירדן שי הגיעה לקפה אירופה, נראה שיש לה עוד דרך לעשות. יש שינויים, יש שיפורים, אבל כרגע הם בעיקר על הנייר. בשורה התחתונה, הביצוע לא רק שלא השתפר, בחלק מהמקומות הוא אפילו הלך לאחור. הדיבור ברשתות על שינוי גדול לטובה התברר כמוגזם, מסוג הסיפורים שראוי לקחת עם קמצוץ מלח. ויש מלא עודפים מהמנות הראשונות.

2.5 כוכבים. 3 נציבי מלח

טרטר טונה 72
קרפצ'יו טונה ותותים 76
סשימי לבן 76
טרטר בורגר 69
שיפוד קלמרי 62
אנילוטי תרד וריקוטה 72
שקדי עגל 78
ברולה וניל 48
קרם לימון 56