נצנצים, שתן ודם: נסעתי לסקר את האירוויזיון וככה זה נראה מקרוב
אביעז רנד, שליח Time Out תל אביב לליסבון, מסכם
ב־23:40 ישראל ניצחה באירוויזיון וב־23:55, בעודי רץ מהשורה האחרונה בבלוק 2 יציע 15 באלטיס ארנה למרכז העיתונות הסמוך, נגמרה הסוללה בטלפון שלי. זה היה רגע מאוד משונה, מחריד כמעט, בשביל עיתונאי ישראלי שאחרי שבוע של עדכונים נון סטופ מכל חזרה, מסיבת עיתונאים והופעה מוצא את עצמו פתאום בודד, בלי קהל ובלי קוראים, באחד הרגעים הגדולים של השנים האחרונות. אבל זה היה רגע נהדר בשביל חובב אירוויזיון ישראלי, שחרש בגיל 5 על קלטת הווידיאו של יוגוסלביה מנצחת באירוויזיון ופתאום מוצא את עצמו מסקר ניצחון ישראלי באותה תחרות 29 שנה לאחר מכן. התחלתי לעכל מה ראיתי הרגע: את ההופעה המושלמת, שלב ההצבעה המשוגע, הטירוף המוחלט של רגע הזכייה. אני משחזר הכל בראש תוך כדי הצעידה. הסטורי באינסטה יחכה.
עוד כתבות שיעניינו אותך:
נטע ברזילי אחרי הניצחון: "תודה שבחרתם אחרת!"
10 סיבות שהופכות את הניצחון של נטע ברזילי לגדול מהחיים
אירועי תיקון ליל שבועות 2018 בתל אביב
תור ארוך משתרך בכניסה למסיבת העיתונאים, וגם אני עומד בו בנימוס אירופי עד שנשמעת קריאה "עיתונאים ישראלים לעקוף את התור". גם לנצח וגם לחתוך תור של אלף איש? גאווה ישראלית. בפנים כבר מחכים חלק מהעיתונאים, מנופפים בדגלים, חלקם מריעים וחלקם עדיין המומים מכדי להוציא קול. ואז מגיעה המשלחת, באותה חלוקת תפקידים – ראש המשלחת טל ברנע נראה מעט בשוק, מפזר חיוכים מבוישים לכל עבר, ולעומתו כותב השיר דורון מדלי, חמוש במנה מחוזקת של זחיחות אופיינית, שפתאום נראית מוצדקת מאי פעם. וגם נטע שם, מתרגשת, ברור, אבל חדה כרגיל, ואפילו שולחת עקיצה (בתשובה לשאלה שלי) מרומזת, לא מודעת אפילו, כשהיא מספרת איך ישבה בגרין רום בזמן ההצבעה, מוקפת בגברים שצועקים סביבה מספרי נקודות ושמות מדינות, בלי לדעת מה קורה, עד שהבינה סוף סוף שזה שלה. ולמרות זאת, לאף אחד אין ספק שהיא, ולא הגברים שהשאירו אותה מחוץ לפריים ברגע ההכרזה על הזכייה, הגיבורה הגדולה של הערב.
עוד כתבות מעניינות:
10 סיבות שהופכות את הניצחון של נטע ברזילי לגדול מהחיים
נטע ברזילי עונה: למה תרנגולות ומאיפה הגיע ה"כפרה עליכם"?
נטע ברזילי מול עשרות הרוגים: קיבלנו הצצה לאירוויזיון 2019
אחרי מסיבת העיתונאים אני מצטרף לקבוצת חובבי האירוויזיון הישראלים שהמתינו מחוץ לאולם בתקווה לראות את נטע. אין שם היסטריה או חגיגות יוצאות דופן, אולי זה הקור, אולי ההלם. בסוף מגיע סתיו בגר, שכתב את השיר הישראלי עם דורון מדלי, ושולח את כולם לחכות לנטע במלון. "זה נראה כמו מסע לפולין", מגחך מישהו נוכח אסופת הישראלים עטופי הדגלים שצועדים בדממה. מישהו עוד מנסה להרים ומתחיל לשיר "אל אל ישראל". "עזוב אותי משירים, אני מת מקור", עונה לו מישהו אחר.
https://www.instagram.com/p/Bim9aDdB4q5/
כשנפלתי מהעציץ למציאות
עד שנטע יורדת לבסוף ללובי של המלון רוב המעריצים כבר התקפלו, אבל לא מעט אחרים נשארו, ואיתם כמה עיתונאים ומקורבים ("אני שטפתי לה כלים", מספרת בגאווה אחת השותפות לדירה של נטע, שממתינה גם היא בלובי בסבלנות). כשנטע יוצאת מהמעלית זו התפרצות שמחה אמיתית. המעריצים שנותרו מתגודדים סביבה בקריאות "נטע יא מלכה" ו"כפרה עלייך" המתחייב, ומסיימים, איך לא, בשירה חגיגית של "TOY". אני עומד על עציץ ומנסה לצלם בטלפון של מישהו אחר, אבל המצלמה לא עובדת ואני נופל מהעציץ. מהמלון אני לוקח מונית להמשך החגיגות בפינה ההומואית ברובע באירו אלטו עם דניאל דונקלמן וקובי חייט, שניים מידעני האירוויזיון הכי גדולים שאני מכיר, והאדרנלין מתחיל לשקוע בזמן שהם מתחילים לחזור לשגרה: "מיקום שיא לצ'כיה", "שיא שלילי לאוסטרליה", "פעם ראשונה שמדינה מנצחת רק בטלווטינג ולא בשופטים". עד שאנחנו מגיעים לצומת כולם כבר עייפים מכדי לחגוג ומתפזרים מהר מאוד.
https://www.instagram.com/p/BisNVTLgNQc/
"אחרי כל מלחמה מישהו צריך לנקות", אני מדקלם לעצמי למחרת בעודי עובר ליד מתחם היורווילג' הנטוש בכיכר פרסה דו קומרסיו, שריח שתן – תוצר הארגון הפורטוגלי הכושל שגרם לבאי המתחם להמתין שעה וחצי בתור לשירותים ולחלקם לוותר ולהשתין לכל עבר – עוד עמד בו. אבל בזמן שמישהו מנקה את המלחמה הקודמת, אני מוסיף, מישהו אחר כבר מתכונן למלחמה הבאה. באותו הרגע עוד התכוונתי לכאבי הראש שמחכים להפקה הישראלית – קרבות השבת, מירי רגב, המאבק בין תל אביב לירושלים – אבל מהר מאוד המטפורה הופכת למציאות עם האירועים בעזה שהכתימו את חגיגות הניצחון בדם של עשרות עזתים. לשמחתי הייתי עדיין בליסבון כשבכיכר רבין נערכה החגיגה הגרוטסקית לציון הניצחון הישראלי. הרחק בסוף מערב יכולתי עדיין להיות גאה להיות ישראלי ולהתרגש כמו ילד בן 5. בכל זאת, ראיתי את ישראל מנצחת באירוויזיון. נראה אתכם הורסים לי את זה.