"העיר שלי": המדור שבו תל אביבים אהובים בוחרים את המקומות האהובים עליהם. והפעם: הסופרת גליה הראל דור מוציאה בדיוק בזמן לשבוע הספר את ספרה השני, "לא סופי", אז סחטנו ממנה שלל המלצות משובחות על הבר שבו לא רוצים שהלילה ייגמר, על גג לזריחות ושקיעות ועל גינה לסגור בה מעגל
גליה הראל דור היא סופרת, מרצה, מנחת סדנאות כתיבה, צלמת רחפנים וגם יו"ר אגודת הידידים של מוזיאון העיצוב חולון, בלוגרית נסיעות וטיולים, נשואה ואם לשלושה.ספרה החדש "לא סופי" יוצא לאור בדיוק בזמן לשבוע הספר. "לפני 5 שנים חליתי בסרטן שד. טופלתי במשך שנתיים בבית חולים איכילוב. הספר החדש שלי מבוסס על היומן שכתבתי באותן השנים ועל תובנות שאספתי בדרך. דניאלה, גיבורת הספר, היא תל אביבית המגלה יום אחד גוש בשד. הגילוי הזה לוקח אותה למסע ברחבי העיר ובתוך נבכי נפשה. בין איכילוב לבארבי, בין הרקוויאם לרוקנרול, היא משתמשת בפחד מהמוות כדי ללמוד איך לחיות".
>> העיר של בת שבע אוז: מכולת סודית בלוינסקי ובר לפגוש בו את אבא
>> העיר של דנה שוופי: תפאורה לסרטי אימה ומדרחוב לשיטוטי אוכל
1. הבארבי (הישן, ולאט לאט גם החדש)
אם סופרים לפי כמות הפעמים שהייתי כאן, הבארבי הוא הבית השני שלי. אחראי ללילות רבים ובלתי נשכחים של רוקנרול, של מוזיקה שחודרת לנשמה, שנכנסת לי דרך האוזניים והרגליים לתוך הלב. כי בלב אני נערת רוק שנתלית על השנדליר וצורחת ״הידיים באוויר הראש מונף״ (ג. תורן). כי לחיים שלי יש פסקול. יש מנגינה. כל רגע בו, כל זכרון, מחובר לשיר.
2. הגג של חניון גרוזנברג
אני אוהבת לצלם מלמעלה. בדרך כלל עם הרחפן, אבל גם מכאן. באמצע המדרחוב הסואן של נחלת בנימין, במקום הכי לא רומנטי – חניון מלא מכוניות, עולים 7 קומות, וכל גגות העיר נפרסים בפניך מכל כיוון במבט פנורמי מרהיב. אפשר לראות כאן גם זריחות וגם שקיעות, להביא בקבוק יין, לצפות באנשים הקטנים הממלאים את הרחוב, ולאהוב.גרוזנברג 16
3. בר 51
בתל אביב יש אלף מסעדות, אבל רק אחת שחוזרים אליה תמיד. שהיא ברירת המחדל. בשבילי זה הבר הארוך בקצה רחוב טרומפלדור הנשפך אל הים. שילוב מנצח של אוכל שחולמים עליו בלילה (הקרקר עם הגבינות, כן כן) אווירת שיק פריזאית, ולילות תל אביביים שלא רוצים שיסתיימו.הירקון 59
4. סנטי
מסעדה חדשה יחסית שהכרתי לא מזמן ואני רוצה שתהפוך לחלק מהחיים הקולינריים שלי. גיא אריש ממסעדת משיה מגיש כאן מנות קטנות, מדוייקות, וטעימות להפליא, שבמיוחד מצליחות להפתיע, גם את אלו שיודעים למה לצפות. השירות מעולה, חברותי אך מקצועי ובעיקר קשוב והאוירה נהדרת. והלחם. הו. הלחם.גורדון 17
5. גינת דובנוב
כשהבן הבכור שלי נולד, לפני 25 שנה, גרנו בדירה קטנה בסמוך לגינה, שהפכה להיות החצר האחורית שלנו. אין יום שלא היינו בה, לפעמים גם פעמיים. מתפתחים ביחד איתה. מטיילים עם העגלה, פורסים שמיכה, זורקים כדור לכלבים, צופים שעות בילדי הסנובורד, מנסים לגלוש על המדרגות. היום אני לוקחת לשם את אמא שלי, בת 82, שגרה בסמוך. יושבות על הספסל וצופות בילדים המתנדנדים בנדנדה ושרות חרש נד נד. סוגרות מעגל.
6. בית חולים איכילוב
בספטמבר 2019 גיליתי לעצמי גוש בשד. הוא היה סרטני. במשך שנתיים הסתובבתי במסדרונות של איכילוב. עליתי וירדתי במעליות. ישבתי במרפסת של קומה 7 מחוברת לעמוד הכימו. שתיתי קפה בארומה במרכז ויצמן. קניתי ספרים בחנות הקטנה שליד המודיעין. שמעתי מפורסמים מנגנים בפסנתר שברחבת הכניסה. במשך שנתיים זו היתה עבורי עיר בתוך עיר. עיר ששנאתי אבל במובן מסויים גם אהבתי. עיר שסבלתי בה אבל גם הצילה את חיי.
7. Tomi Flower shop
חנות פרחים קטנה ומטריפה ברחוב קינג׳ ג׳ורג. אני חולה על פרחים. או שבעצם, מאז שחליתי, אני מרגישה שהם מבריאים אותי. חייבת להקיף את עצמי בהם. הצבעוניות שלהם משמחת אותי. מחזור החיים שלהם מסקרן אותי. את החנות הזו גיליתי כשקיבלתי במתנה סדנא לשזירת פרחים. התפעלתי כל כך מהידע של עובדי החנות הצעירים והתרגשתי מהאהבה שלהם לפרחים. מאז אני מאוהבת בחנות ובהם.קינג ג'ורג' 30
8. החצר של רומיה
בלב שוק הכרמל, נפתח לאחרונה בר חדש וסודי, מאלה שגם אם שמעת עליהם קשה לך למצוא אותם, אבל לגמרי שווה את המאמץ. הבר ממוקם בחצר שהיתה בבעלותה של סבתא של המעצב וגם קרוי על שמה, ומגיש אוכל טעים פרי ידיו של פנדה מפיתה פנדה. לאכול עם הידיים ולשתות כוס יין.הכרמל 15
מקום לא אהוב בעיר
החניון של בית חולים איכילוב.עם איכילוב יש לי יחסי אהבה שנאה, כאמור, אבל את החניון של איכילוב אני שונאת. מקום אפל ומלא בכאוס שמעורבב בתחושות של פחד, חשש, ואי וודאות. ברגע שאני יורדת עם האוטו מתחת לאדמה אני חושבת על כל מה שקורה מעלי ומתמלאת באימה. בתחושה פיזית של כאב.
השאלון
איזה ארוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
ההצגה החדשה "מיקי מציל" של "הקאמרי דור חדש", קבוצת הצעירים של הקאמרי, על סוכן שב"כ שחוזר בזמן כדי להציל את רבין. מושחז ומצחיק ועצוב כמו כל דבר שהם עושים. תאטרון עדכני, נועז, יוצא דופן ומלא באמירה. ומי שעוד לא ראה את "רינגו" – שירוץ.
איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
מיצב התאורה ״אשד״ של מוחמד אבו סאלמה שהותקן לאחרונה במפל האור של מוזיאון תל אביב, ונבנה במיוחד עבורו. סאלמה הוא אמן תאורה שלקח אלפי מטרים של שרשראות מתכת המזוהות עם עם הדיסקית הצבאית ובימים אלו עם משפחות החטופים, והציב אותן במסה צפופה הנושרת במבול כבד מגובה רב אל רצפת מראה ומייצר חוויה חזקה שבין השתאות למועקה.
לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב?
החל מה- 8 באוקטובר התייצבתי במטה המתגבש של"אחים לנשק", שעשו ועושים עבודה מופלאה עם הנפגעים, עם המפונים, ועם החיילים הזקוקים לכל עזרה, מהדברים הקטנים ביותר ועד הגדולים ביותר. בימים האלה שאחרי שהגל הגדול של ההתנדבות האזרחית עבר, נראה לי שהם בעצמם ישמחו לעוד עזרה.
מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
כל מי שיוצא מהבית במוצ״ש ומצטרף להפגנות.
מה יהיה?
נקווה לטוב, ונעשה שיהיה טוב.
