Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
מה מזמינים היום: הכריך הכי מרענן שתנגסו בו, מכאן ועד האנוי
כריך פרפרים בבטן. *הבהרה: אין בכריך פרפרים. צילום: מתוך עמוד הוולט של באן-מי
השילוב האולטימטיבי בין הזר למקומי הוביל את הויאטנמים לגנוב לצרפתים את הבגט וליצור את הבאן מי. דוכן קטן בלוינסקי עושה בדיוק את זה (מינוס הגנבה), ועושה זאת מושלם עם כריכים מרעננים וממלאים שיגרמו לכם להגיד תודה על קולוניאליזם
זה לא פשוט להפתיע אותנו עם כריך. בכל זאת, אכלנו לא מעט כאלה בימינו. אבל מדי פעם מגיע מארז בשר-בתוך-לחם שגורם לנו לפרפרים בבטן. כאילו, בקטע טוב, לא כי זה מרגיש כמו לאכול פרפרים. בכל אופן, הספוט הקטן "באן-מי 13" שנפתח לפני כמה חודשים בשוק לוינסקי עושה לנו את הפרפרים האלה עם כריך באן מי ויאטנמי יפהפה שמרגיש כמו ביס מהחלומות. הוא מרענן, הוא ממלא, הוא יפהפה ועכשיו הוא גם בוולט, אז אפשר להביא אחד עד הבית מבלי לזוז (או להזמין שני חצאים שונים, ולטעום כמה שיותר).
למה שנצטרך עוד סוג של כריכים? באן מי 13 (צילום: נועם רון)
הנה מה שהיה למבקר האוכל שלנו להגיד על הכריך הזה, ובאמת שלא צריך יותר כדי לשכנע אתכם: "אני לא יכול להעיד על האותנטיות שלו. אכלתי רק באן מי אחד בחיי – והוא היה עם מילוי חם, ללא ממרח פאטה ומכיכר רבין – כך שמעולם לא חוויתי באן מי כהלכה. אבל הכריך ש"באן מי 13" בנו, אותנטי או לא, הוא פשוט יצירת אמנות. הבגט פריך לשלמות, סופג את טעמי הפאטה, האיולי ומעט צ'ילי סודני שנותן חריפות קלה ונעימה, מחוזק על ידי ערוב החמוצים והירקות הקרירים ומסתיים עם גימור טעמי הבשר, שלמען האמת לא תופסים מקום מרכזי גם בטעם וגם במסת הכריך – אבל בגלל שהשלם גדול מסך חלקיו, זה פשוט לא משנה". אנחנו רוצים להיות שם. או שלפחות יבוא לבוא.
מי בא לבאן מי? באן מי 13 (צילום יעקב בלומנטל)
מנה מומלצת?כמעט ואין הבדל משמעותי בין העוף לבקר, אז תצאו מנצחים כך או כך, אבל אם כבר, תתפנקו פיסות הבקר הטעימות האלה, שהולכות מצוין עם טעם הפטה. יש אופציה לטבעונים? לא רק שיש באן-מי טופו יפהפה (את הפטה בקר מחליפים בפטה שקדים), גם נתקלנו באנשים שאומרים שזה הכריך הטעים מהשלושה. אנחנו לא מתווכחים (כי מילאנו את הפה בבאן-מי). איך מזמינים? כרגע רקבוולט ואם לא בא לי? אז תמיד אפשר לסגור פינה עםסביח טוב, וסביח טוב זה תמיד פיתרון טוב כי סביח טוב זה חבר, וחבר טוב זה סביח. רגע, מה? בעצם, אולי תוכלו ללכת לרשימה שלנו, עלמשלוחים תל אביב. יש שם הרבה אופציות ולא תאלצו להסתבח כמונו. כלומר, להסתבך.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
בגט עם נשמה: לחם חביתה מגיע מנתניה לפופ-אפ בעזריאלי
כן, זהו האיש. לחם חביתה בנתניה. צילום: שי שושן גואטה
כשויקי עזרא מסתובב בנתניה, בכל העיר מתלחששים זה האיש, שאת אהבתו מכניס לבגטים, גם לצעיר וגם לקשיש. כן זה הוא האיש. ואם עוד לא נסעתם לנתניה (גיבורי ישראל עשרים וארבעעע), עכשיו יש לכם צ'אנס לטעום הכל בתוך בגט המון פלפלצ'ומה, שקשוקה, חביתה, קבב, מרגז - ממש כאן בעזריאלי, וממש בעוד רגע. כל הפרטים בפנים
חצי השנה האחרונה מוזרה מאוד. הפיכה משטרית, חום איימים וכולם שרים להיט מדהים על שילוב בין לחם לחביתה שמגיע הישר מהמקום הכי לא צפוי – נתניה. גיבורי ישראל 24. מה לעשות, גם אנחנו נתפסנו בלחן היווני הקליט והפזמון הכי ממכר מאז "פאוץ'". וכנראה שלא רק אנחנו, כי ויקי עזרא – זהו האיש – מגיע לתל אביב, מצויד בלחם, בחביתה והמון פלפלצ'ומה.
החל ממחר (חמישי, 3.8), ויקי עזרא יגיע למתחם DNA שבקומת הכניסה למגדלי עזריאלי, במה שיהיה השלוחה הראשונה שלו מחוץ לנתניה. שם תוכלו לאכול את המנה המזומרת, ואולי סוף סוף להצליח להוציא את השיר הזה מהראש שלכם. הפופ-אפ יחל ב-11:00 בבוקר, וימשך "לפחות שבוע". ואם הייתם בין האנשים שהביטו על המחירון שתלוי בנתניה והזדעזעתם שחביתה בתוך בגט עולה 30 ש"ח (40 עם מרגז), אז צר לנו לאכזב אתכם – המחירים בתל אביב יהיו גבוהים מנתניה "בהתאם לעלויות התפעול הגבוהות בתל אביב". היי, יש מחיר לויראליות.
ויקי עזרא עצמו, הבעלים שכותבים עליו שירים (מטעמו), אמר כי הוא "שמח, גאה ונרגש לשתף שלראשונה אני יוצא מנתניה ומגיע לעזריאלי תל אביב. אני מגיע להכין לחם חביתה לכל מדינת ישראל". הצהרה קצת גדולה, אבל אנחנו בעד, למה לא. כי אם להאמין לשיר ויראלי מטיקטוק, שמענו שבסיום בטוח שנחזור בחזרה. הבטחות הבטחות.
פופ-אפ "לחם חביתה", החל מ-3.8 ב-11:00, מתחם DNA עזריאלי, דרך מנחם בגין 132
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
פחמימות או לא להיות: מנות החמץ שהכי התגעגענו אליהן במהלך החג
רול ג׳אנדויה. פופ אנד פופ. צילום: מתוך עמוד האינסטגרם של פופ אנד פופ
זה אמנם היה רק שבוע, אבל עבור גרגרנים שכמותנו, שבוע בלי כמה מהמנות האהובות עלינו בעיר היה יותר מדי. אספנו את הפחמימות שהכי חיכינו שיחזרו מחופשת הפסח שלהן, ועכשיו אנחנו מתכננים לאכול את הכל אז נא לא להפריע
התגעגענו ועכשיו הן חזרו: פריכות יותר, יפות יותר, מפתות יותר, אבל תמיד הפחמימות שלנו. עכשיו אחרי חופש הפסח, הן שבו למלא את הוויטרינות (טוב, לפחות אלו מהן שנעלמו לרגע) וכתמיד, הן טובות, מנחמות ומחכות רק לנו. אלו הן הפחמימות שהכי התגעגענו אליהן, ונבקשלחבק חזק כדי שלא יעזבו אף פעם.
פרוסה עם גבינה וריבה | חגי והלחם
מי שלא אכל את הלחם של חגי לא ידע לחם טוב מעולם, בהתחייבות. מדובר ברמה אחרת, ורק כשתאכלו תבינו. במקום שעל פינת סלמה-ויטל מציעים פרוסות לחם כפרי, משוחות בחמאה או גבינה מקומית עם ריבת פרי ביתית, וזהו ביס חלומי שלא יימאס עלינו אף פעם. חוץ מזה, שאר הכיכרות שם יפלרטטו אליכם מהזגוגית, ואנחנו נמליץ על פוגאס זיתים כפרי שפורסים מול עינכם, או לחם מחיטת איינקורן שמזכיר במעט עוגה בחושה. חיים ויטל 25
כמה פשוט, ככה משגע. חגי והלחם. צילום: מתוך עמוד האינסטגרם
בורקס | קונדיטוריה פוני
כולנו כבר בציפייה לתפוס מקום טוב בתור המשתרך של פוני מחר בבוקר. הרי שאין קלאסי מבורקס של שישי בבוקר בשוק לוינסקי ההומה. מי שהיה בשוק במהלך חול המועד הרגיש שמשהו חסר – אז זה הזמן להגיד וולקאם בק לבצק עלים משובח שעשוי ללא חת במילוי נדיב של גבינה בולגרית, תפוחי אדמה או תרד, כולם היו בניי. זאת בתוספת רסק עגבניות טרי ורענן, סחוג ירוק וטוב וביצה קשה בצד, ברוכים השבים פוני. התגעגענו ממש, אמנם רק שבוע אבל הרגיש הרבה יותר. העלייה 24
בדקנו, הבורקס אינו מכיל פוני. בורקס פוני עם ביצה קשה. צילום: דן בלילי
בגט | Wild bread
הבגט של ווילד ברד הוא מוצר שקשה להיפרד ממנו ליותר מיום אחד. ונאלצנו להיפרד ללא פחות מ-11 יום, אבל מי סופר. מדובר בבגט פריך וחורך חיך (במובן הטוב), שמיוצר ממאה אחוז מחמצת טבעית, כולו מחומרי גלם טריים ומובחרים, וגם ללא תוספת של חומרים משמרים, רחמנא ליצלן. כנראה שזה מה שהופך אותו להכי טעים בעולם בערך. עם חמאה, או עם גבינה, עם ריבה או דבש, או אפילו נקי בלי כלום – העיקר שחזרת. יד חרוצים 14
יש ערמה של בגטים על הדשא. מי הפיל אותם?! ווילד ברד. צילום: מתוך עמוד האינסטגרם של ויייד ברד
חלת ויזניץ' | קונדיטוריה וייס
נכון שיכולנו למצוא חלות במאפיות אחרות או אפילו להכין בבית, אבל אנחנו רוצים את הדבר האמיתי, והדבר הכי אמיתי הוא חלת ויזניץ' מבני ברק שאפשר בשגרה למצוא בימי שישי בקונדיטוריה וייס בקינג גורג'. לא צריך לנסוע עד בני ברק בשביל מלאכת המחשבת הזו, שמגיעה למשקל של 600 גרם בדחיסות ואווריריות בעת ובעונה אחת. מחר היא תחזור לחכות לכם בקונדיטוריה וייס, יחד עם רוגלך שוקולדיים ופרסבורגר פרג אליהם התגעגענו גם. המלך ג'ורג 4
מדיניות החלה. חלות וילוז'ניק. צילום: יעל שטוקמן
מסבחה חצילים |חומוס שלמה ודורון
החומוסייה האהובה בשוק הכרמל נפתחה שוב, לאחר שהייתה סגורה לאורך כל הפסח. ואנחנו, שהתגעגענו בהחלט, נרגשים לקראת ניגוב הפיתות הבא עלינו לטובה. חומוס גרגרים לפי הספר, חומוס שקשוקה שאין מזין ממנו או מסבחה חמימה עם חצילים שרופים על האש – נגיד כן לכולם, ונוסיף לטבול בהם פיתות רכות ומבורכות כאילו הן לא נעלמו לנו מעולם. ישכון 29
חומוס שלמה ודורון. צילום: דן קרלה
קווין אמאן | אלון שבו
לחלוף יום יום במהלך פסח ליד הקונדיטוריות של אלון שבו היה כרוך בכאב לב. זה לא כל כך נעים לראות שבו סגור. זה לא כל כך נעים להיזכר שאי אפשר לאכול עכשיו פזחנית קרם פטייסיר, טארט פרי או קרואסון פאדג' שוקולד מלוח עם קראמבל קקאו וקרמו קפה. סתם, אתם יודעים, דוגמא שהייתה לנו בראש. אבל העיקר ששבו בנים לגבולם. נמליץ במיוחד להתפנק על קווין אמאן, כי אחרי הגמילה הכפויה הזו מפחמימות, אין נכון מהמאפה השמנמן והטוב כדי לחזור לשגרה כתיקונה. חוזרים ביום שישי, 14.4, צ'לנוב 22 ושינקין 26
המלכה. אלון שבו. צילום: רז וייס
רול ג'אנדויה | פופ אנד פופ בייקרי
בכל יום ויום של חול המועד חייב אדם לשאול את עצמו – מתי כבר אוכל לחזור ולאכול רול ג'אנדויה של פופ אנד פופ בייקרי? ואם לא שאלתם את עצמכם את השאלה הזו, כנראה שפשוט עוד לא טעמתם מהעונג הזה. בצק קרואסון כרוך ודחוס, מלווה במילוי ראוי בהחלט של קרמו ג'אנדויה שוקולדי וחלומי וציפוי שוקולד וקראמבל קקאו מיובש. זוהי התורה כולה, עכשיו אפשר לחזור לרגיל. הארבעה 28
רול ג׳אנדויה. פופ אנד פופ. צילום: מתוך עמוד האינסטגרם של פופ אנד פופ
עוגת שמרים שוקולד | בוטיק סנטרל
יש לא מעט עוגות בבקה שמרים שוקולד בעירנו, ותאמינו לי שטעמתי את כולן. המועדפת עליי היא של בוטיק סנטרל. יש אולי מתוחכמות ממנה המתהדרות בשוקולד מריר יותר, אבל אין טעימות ומנחמות כמותה. אם תשאלו אותי, הסוד הוא במילוי הנדיב של שוקולד החלב שמזכיר טעם ענוג של ילדות. גם הבצק עשוי בצורה מופתית כאשר הוא מגולגל באופן שמותיר או רטוב קלות, אך גם אוורירי וקליל במידה הרצויה. מהדברים שלא עומדים להימאס לעולם. באתר
בוטיק סנטרל. צילום: יח"צ
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
אולי הגיע הזמן שיחוקקו חוק פוטושופ גם על תמונות אוכל
כמה כריך, ככה צריך. צילום: מתוך האתר של Meat Me
מבקר האוכל רחוב שלנו נשבע שהוא נזהר מלהאמין לתמונות בוולט, אבל כשהתמונה המפתה של כריך האסאדו של "Meat Me" קפצה לו מול העיניים הוא רץ להתאכזב על אלנבי. ולמרות שהתמונה היתה מטעה, לפחות הטעם לא
אני צלם אוכל ממש גרוע. טוב, אם אי פעם ראיתם ביקורת שלי, אתם כבר יודעים את זה. איך נגיד, מעולם לא הייתי טיפוס שמעלה תמונות אוכל לאינסטה, אין לי מושג איך לכוון תאורה, איך לסדר את המנה שתיראה במיטבה, איך לתפוס זווית מעניינת או אפילו באיזה פילטר כדאי להשתמש. אני מעדיף לאכול עם הפה ולא עם העיניים. זו הסיבה שאני גם תמיד קצת חושד בצילומי אוכל מקצועיים. כל אלה שעלו שלב מעל האינסטה ומייצרים צילומים חסרי פגם ששמים דגש איפה שלא בהכרח היה והופכים כל נקניק למלך. "איך זה נראה באמת", העמוד שמשווה בין צילומי יח"צ לתמונות חבוטות של המוצר האמתי הם החומר שממנו עשויות החרדות שלי.
לכן כשראיתי את התמונה היפהפייה של לחמנית בגט מפוצצת הבשר של מקום שלא הכרתי בוולט, "Meat Me", בכל זאת עצרתי את התלהבותי. כן, זה נראה מפואר, אבל לפני שמתחילים לרייר, אולי כדאי לראות לאן מחילת הארנב הזו מובילה באמת. על אחת כמה וכמה כשמדובר בדוכן אוכן שממוקם על אלנבי, מכל הרחובות. שלא תבינו אותי לא נכון – גם אני צעדתי את כל אלנבי בשעת לילה לא הוגנת אינספור פעמים, ויש לי חיבה ענקית למסלול הארור הזה, אבל הוא לא בדיוק הרחוב שהכי כיף לאכול בו, אתם יודעים… אוכל רחוב. הסטנדרטים אחרים, הפיח של האוטובוסים מתערבב עם הריח ומשום מה השמש תמיד בוערת חזק יותר בצד שלך ברחוב. ובכל זאת, מישהו צריך לבדוק את התמונה הזו.
נראה כל כך מפתה, אבל איך זה נראה באמת? צילום: מעמוד הוולט של מיט מי
צריך להודות, חזית המקום לא שיפרה יותר מדי את הדעות הקדומות שלי על מקומות באלנבי. מדובר בחור בקיר שצמוד ל"אלנבי סמאשבורגר" (לשעבר "סטפני סמאשבורגר") וכמעט נראה כמו שלוחה שלו. העובדה שברגע שהגעתי גם לא היה אף עובד במקום בהחלט עזרה לאווירת החור קטנטן וזניח באלנבי. אבל היי, יחסית לאלנבי האווירה עוד נעימה – שני שולחנות בר פורצים לרחוב, כמה עציצים ובקבוקי אלכוהול על הקיר, מטבח חצי פתוח ואף אחד בסביבה. טוב, מזל שלפחות הסעיף האחרון השתנה כשהעובד יצא מדלת שאני רק יכול להניח שהיא מחסן כלשהו.
עם זאת, העובד לא היה איש בשורות – כששאלתי מה המנה הכי מומלצת, הוא סיפר לי שהיחידה שאוכל להזמין היום היא כריך האסאדו, מכיוון שכל הספקים הבריזו לו היום מסתבר. אוקי, מוזר, אבל מצד שני זה מאוד מסתדר עם מה שחשבתי על מקומות אוכל רחוב באלנבי. חוץ מזה, כריך האסאדו הוא בדיוק המנה שבאתי עבורה בעקבות התמונה בוולט, אז כנראה אלוהים רוצה שאגלה את האמת על הבגט. התיישבתי בנקודה הכי חמה על אלנבי (זה לא הוגן, זו כל נקודה באלנבי) ותוך בערך חמש דקות הוגשה לי המנה (65 ש"ח כולל תוספת ושתיה, 49 ש"ח בלי) על קשר חיתוך מוארך עם צמד רטבים צבעוניים (איולי מתקתק ורוטב קארי) וצ'יפס זהוב באופן יפה.
אסור להשוות. Meat Me. צילום: מתן שרון
כצפוי, התמונה מהוולט החמיאה קצת יותר מדי. אולי הגיע הזמן שהממשלה תתעסק בדברים החשובים, ויחוקקו חוק פוטושופ גם על תמונות אוכל. המנה שהוגשה לי לא נראתה רע, היא פשוט נראתה אחרת. בואו נתחיל מהדמיון: לחמניית הבגט היתה נאה, גם אם לא בוהקת כמו במקור, ואפילו נחתכה והוגשה באופן דומה לצילום, וגם סידור הרכיבים במנה נראה זהה. כלומר, למעט העובדה שלא קיבלתי בטטה שעוטפת את הבשר כמו כתר. מי יודע, אולי גם ספק הבטטות הבריז. אה, וגם כמות הבשר היתה פחות או יותר חצי מהמובטח בפרסומת. אלה מסוג הפערים שאנחנו כציבור לקוחות מוכנים לקבל בין התמונה לתוצר, אבל באמת שלפעמים זה מבאס. מזל שאני מראש לא מאמין לתמונות אוכל.
בפועל, המנה באמת היתה טעימה, לפחות ביחס לאלנבי. לחמניית הבגט היא השיחוק האמיתי, עם קראסט פריך במיוחד ומילוי אוורירי שמספק מצע טוב אבל לא פחממתי מדי. בשר האסאדו היה בסיסי אבל מוצלח, והייתי שמח אם היה שופע ביותר צ'ימיצ'ורי. בעצם, הייתי שמח אם היתה כמות יותר גדולה – לא צריך להגזים ברמת התמונה בוולט, אבל לכל הפחות לתת עוד 50-100 גרם כדי למלא את הבטן והכריך. בסך הכל, זה באמת משהו טוב וטעים באמצע אלנבי, שזה לא מובן מאליו. והטעם לגמרי היה טוב ברמה שאשמח לחזור ולבדוק את שאר המנות, כשיום אח יגיעו הספקים. אבל כאשר חזרתי הביתה והבטתי שוב בתמונה הנהדרת מוולט, ולמרות שהכנתי את עצמי מראש להטעיה, אני לא יכול להכחיש שנשאר בי טעם קל של אכזבה.
אחרי הפיצה הנפוליטנית והבירה הבלגית, הגיע תורו של הבגט? ביום שישי האחרון (12.1) הצהיר עמנואל מקרון נשיא צרפת שהוא רוצה להפוך את הבגט למוצר מורשת מוגן. רשימת הנכסים התרבותיים המוגנים מטעם ארגון אונסק"ו כוללת "ביטויים מסורתיים או חיים למסורות", ורק בחודש דצמבר האחרון הוחלט לצרף אליה את הפיצה הנפוליטנית. מקרון, שכנראה התקנא בשכנים מדרום, אמר בראיון שהבגט הצרפתי הוא חלק מהאנושות מיום שנוצרה ומושא קנאה מצד כל העולם. "בגט הוא חלק מחיי היומיום בצרפת בבוקר, בצהריים ובערב. זה לא עניין של אמונות – כולם חושבים כך". למרות המרחק אנחנו מצטרפים לקמפיין, ולכבודו אספנו את כריכי הבגט הכי טובים בתל אביב.
1. בגט מטיאס | לחמים
במאפייתלחמיםשל האופה אורי שפט מגישים כריכים בבגט פריך שנאפה מדי יום. קשה לבחור בין המילויים שכולם סקסיים ועסיסיים, אבל אם חייבים להחליט אז הפייבוריט שלנו הולך לכיוון הדגים: שליש או חצי בגט מרוח בחמאה רכה עם פיסות מטיאס, עגבניות שרי, נבטים ובצל סגול (29/19 ש"ח).
אלף טעמים של גבינות, נקניקים, דגים מעושנים וממרחים יש בשגרירות הקולינרית הבלתי רשמית של צרפת באבן גבירול, ממש כמו במעדניה טובה בפריז. תמצאו כאן רשימה נאה של כריכים מבגט של לחם וחברים ("הוא הכי טוב שאני מכיר" אומר הבעלים מיכאל רפאל), והדובדבן שבקצפת – בגט במילוי גבינת סנט מור מצרפת, ריבת דובדבנים שחורים מאנגליה, פלפל שחור ובזיליקום (34 ש"ח).
בדוכן אוכל הרחוב של המסעדה האסייתית, אחד המקומות הכי קולים לארוחת צהריים בשוק הפשפשים, מגישים סוגים שונים של באן מי – הכריך הוויטנאמי-צרפתי שכבר התאזרח בעיר. שילוב הטעמים והמרקמים המוצלח ביותר קורה בבאן מי דג – דג מטוגן בבלילה פריכה על באגט מרוח בפאטה כבד עוף, עם איולי צ'ילי אדום וגזר וקולרבי מוחמצים. הבגט פה הוא הגרסה הפושטית של הסופר, אבל המכלול ממכר (39 ש"ח).
שום רשימה שמדרגת את הבגטים הכי טובים בעיר – ואפילו בארץ – אינה שלמה בלי סנדביץ' הרינג של שרי הרינג: בגט פריך של מאפיית לה מולאן משוח בחמאה ועליה מונחים נתחי הרינג כבוש, מפולט ונקי מאדרות, בצל לבן וירוק, מיץ מעגבניות שרי סחוטות, מריחות קטנות של שמנת חמוצה ופרוסות של פלפל ארנהיים למי שרוצה (38 ש"ח).
היורשת של האקסטרה-ברוט הפכה את הבר הקטן למיני מסעדה אסיאתית משובחת, שבין המנות המוצלחות שהיא מכינה לנגד עיני יושבי הבר בולט במיוחד הבאן מי. זה עם השרימפס זוהר מעל כולם; הוא לא גדול כמו האחרים ברשימה, אבל הבגט טרי וקריספי, השרימפס בשרני וטרי (או לפחות מרגיש כזה), הירקות טובים והרטבים חריפים. יש במערכת שטוענים שהוא הכי טוב בעיר (66 ש"ח).
במעדנייה ההולנדית הקטנה והקסומה שבלב העיר, בבגטים המשובחים של לה מולאן, מורחים על הלחם שכבה נאה של חמאה הולנדית ואז מפנקים אותו בנתחי דג מטיאס, חמוצים הולנדיים, בצל סגול, שמנת חמוצה וסמבל אינדונזי (30 ש"ח לחצי בגט; עד 16:00 או עד שנגמרים הבגטים).
בהיכל המעדנים ברמת החייל מכינים כל יום גרסה מקורית לקלאסיקה התוניסאית – בגטון (שליש בגט) טרי ופריך ובתוכו לימון כבוש מתוצרת בית, טפנד זיתים, פלפלצ׳ומה, תפוח אדמה, ביצה קשה פרוסה, טונה, זיתים וארטישוק מוחמץ ומוקפץ בשמן זית, שום ועגבניות (39 ש"ח).
אגתה
אגתה. צילום: גוסטב שפכט
8. בגט גאודה | לה מולאן
הבגטים של לה מולאן הם הכי פריז שיש בתל אביב, ולכן מבוקשים על ידי מעדניות ומסעדות. את העונג הפריך בחוץ והאוורירי בפנים מורחים בחמאה, מניחים מעל פרוסות גבינת גאודה ומלפפון חמוץ מתוצרת בית – וזהו. כשיש בסיס כל כך טוב חבל להפריע, וצריך ממש מעט כדי להגיע לתוצאה מושלמת (20 ש"ח לשליש בגט, 24 ש"ח לחצי בגט).
ברשת המאפיות הארטיזנלית הולכים על אופציה פשוטה ומנצחת: חצי בגט שאור מתוצרת בית עם פרג, שומשום או נקי, שכבה נדיבה של חמאה, גבינת אמנטל או גאודה, פרוסות עגבנייה ועלי בזיליקום. כמה מדויק ככה טעים (26 ש"ח).
![בוטיק סנטרל. צילום: יח"צ](https://medias.timeout.co.il/www/uploads/2023/04/IMG-8102-1000x972.jpg "בוטיק סנטרל. צילום: יח"צ")
