די נו
הכנסת מתפזרת, חוקים לתועלת הציבור כולו נתקעים בגלל פוליטיקה קטנה ואינטרסים אישיים והתקשורת הישראלית לא שם בכלל. היא לעולם לא מתעסקת...
בדיוק השבוע לפני שנה יצאנו לרחובות להפגין למען שינוי. ביום ראשון עשינו צעד ראשון בכיוון השינוי הזה. כולנו יכולות להיות גאות...
האגו הפצוע של עמית סגל, שנחל תבוסה מקצועית ואידיאולוגית, אינו מסוגל לשאת את הביקורת גם כשהיא עטופה בצמר גפן בידורי ורדרד...
מתברר שהשמאל לא שכח איך לחגוג: ההמון שהתאסף בכיכר רבין נשם את תחושת ההקלה באוויר, צעק "חג שמח" והשתולל עם החאפלה...
ארגוני המחאה הזמינו את הציבור לשעה 20:00, אולם החגיגות האמיתיות צפויות להתחיל רק עם השבעת הממשלה בשעה 22:00 ויכללו כפי הנראה...
"לא צריך עכשיו לקפוץ למזרקה ולצעוק 'ניצחנו'", אמר השבוע יאיר לפיד. אצילי מאוד מצדו, אבל אנחנו דווקא ממש צריכים עכשיו לקפוץ...
זו לא הממשלה שרצינו ועדיין מוקדם לקפוץ למזרקה, אבל כנראה שזו הממשלה שאנחנו צריכות וצריכים כרגע - חבורה של גברים ונשים...
זה הולך להיות אוקוורד, זה הולך להיות קרינג'י, אבל האמת המשונה היא שתל אביב נדרשת עכשיו לחבק את האיש שעשה קריירה...
המחאה הוורודה לא עוצרת. המחאה תרמה לנפילת הממשלה והגבירה את הלגיטמציה להתנגדות לנתניהו. אבל המחאה לא יכולה גם להרכיב ממשלה חדשה...
אותה תקשורת שמכרה לנו את בני גנץ כמנהיג ואת ממשלת האחדות כהכרחית, מנסה עכשיו לשכנע אותנו שיש "גוש" ובו מתכרבלים יחדיו...
רוצה לקבל גיליון טרי של TimeOut עד הבית ב-9.90 ש"ח בלבד?