Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
באמנות אין דבר כזה: גילה וננסי עושות ארט רייב כל הלילה
גילה וננסי (צילום: אינסטגרם/@qaparaa)
הלילה (רביעי 3.9) ישתלט הקולקטיב Kooool על זירת ההדוניזם של אייל שני וה-Pag, הלוא היא גילה וננסי, עם 50 אמנים ואמניות שיבקעו ממרתפי העיר ויציגו תערוכה שוצפת הורמונים לצד פרפורמנס ותקלוטים של מיטב בנינו ובנותינו. התחזית: לילה מושלם כזה מזמן לא היה כאן
היה ברור מהרגע הראשון שגילה וננסי הולכת להיות אחת המסעדות היותר אקסצנטריות ומיוחדות בתל אביב, אבל עכשיו,קצת יותר משנה אחרי פתיחתה, אפשר להביט לאחור ולהתחיל להבין עד כמה היינו זקוקות למקום כזה, דווקא בתקופה נוראית כזאת. והלילה (רביעי, 3.9, החל מהשעה 21:00, לבונטין 8) תתייצב הזדמנות מפוארת להיווכח בעוצמת ההזדקקות, כשעל המקום ישתלט קולקטיב אמנות מחתרתי ויערוך בו ארט רייב אל תוך הלילה.
ועכשיו למשהו שונה לגמרי. "גילה וננסי" (צילום: שרון בן דוד)
הדיבור הוא על קולקטיב Kooool, ישות חדשה בעיר – שכבר ערך בחודש שעבר מספר אירועי פופ-אפ בקוקטייל-קלאב החצי-סודי Clavis (הרצל 4 תל אביב,תבדקו בהזדמנות), ועומד לכבוש הלילה את מקדש ההדוניזם שהקימו אייל שני ואנשי ה-Pag איתן טל ורועי רז. הקולקטיב הוא תנועת אמנות הפועלת במרתפי העיר ותבקע מתוכם ללילה של מוזיקה, ארט וכיף חיים, שבו יוצגו עבודותיהן של 50 אמנים ואמניות שיהפכו את חניון המלון לגלריה מולטי-דיסציפלינרית שוצפת הורמונים.
עבודה של נועה זבדי, Kooool, גילה וננסי
בנוסף לתערוכה יוצגו באירוע גם עבודות פרפורמנס ולייב-שואוז, כשבמרתף (ששם את ה"ננסי" ב"גילה וננסי") יתרחשו תקלוטים אל תוך הלילה, עם די.ג'יי ליינאפ מוצלח ביותר שיתחיל עם Meco, יתקדם לתאי רונה ויסתיים עם ברבור95 מתישהו כשהשמש תזרח או כשתפסיקו להתנהג כמו ילדים ותלכו הביתה (אל תלכו הביתה, זאת מלכודת).
כל הלילה על האש. הננסי של גילה וננסי (צילום: אינסטגרם/GilaandNancy)
במקביל יערכו לאורך הלילה מספר הופעות פרפורמנס בהובלת סופיה, דור המייסדות וצ'ייס&זאכארי כדי להשלים את ההיצע האמנותי, וכל מה שאתם צריכים לעשות זהלרכוש מראש כרטיס כאן. במקביל, באזור המסעדתי של גילה וננסי (הגילה, כמו שכולן קוראות לו) יתקיים ערב רגיל – עד כמה שהדברים יכולים להיות רגילים כשאתם אוכלים קוקטייל שרימפס בזמן שמופע דראג מתבל לכם אותו, כך שתוכלו להרגיש רגילים בזמן שאתם מוזרים. ומה יותר טוב מזה.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
הדי.ג'יי במסכה: בואו לרקוד את הלילה עם התוכנית להגנת עדים
בשבחי האנונימיות. נדב רביד ולוטנט דן (צילום: אריאל עפרון)
את הלייבל Witness Protection Program הקימו טרולס יורי ודאווין ורדה לטובת מוזיקאים שרוצים להשתחרר מעריצות הזהות שלהם, כדאפט פאנק וסאבטרקט בשעתם. בתחילת אוגוסט הם יתקלטו בתל אביב לראשונה כאורחי הליין "עד 120" בגילה וננסי. ביקשנו מהם להסביר מה נטרק // טור מיוחד
Witness Protection Program הוקמה לפני ארבע שנים, מתוך רצון לייצר מרחב שבו מוזיקאים יכולים להוציא מוזיקה בלי להרים את היד, בלי להצטלם, בלי “לשווק את עצמם” – רק ליצור ולשחרר.השמות פיקטיביים, הזהויות מומצאות, המוזיקה – אמיתית לחלוטין.אני משתמש בשם טרולס יורי – שילוב של שם דני ושם רוסי, בלי שום קשר למשפחה שלי או למוצא. סתם כי אהבתי איך זה נשמע. את דאווין ורדה הכרתי דרך הפעילות בלייבל. המוזיקה שלי נוטה לצד האפל, שלו לכיוון בהיר יותר. אבל שנינו הבנו מהר מאוד שאנחנו מדברים באותה שפה – שפה שאין בה שמות פרטיים, אלא רק צלילים, שכבות וניואנסים.
הבחירה להישאר מאחורי שם בדוי לא נולדה כרעיון שיווקי. בהתחלה זה בלית ברירה – שילוב של סיבות אישיות ומקצועיות. אבל משם זה התפתח לאידיאולוגיה. הבנו שיש בזה משהו משחרר. מוזיקה שיוצאת בלי קונטקסט אישי, לאומי או סגנוני. בלי המטען של כל המוזיקה שעשית עד לאותה נקודה, בשמות "האמיתיים" שלך. לשלוח פרומו לחברים, בלי שהם יודעים שזה אתה. לראות מי עונה, מי מתעלם. לגלות שמישהו בניו זילנד השמיע בתכנית הרדיו שלו. שמישהי בצרפת מחכה בקוצר רוח לריליס הבא. שמישהו בלונדון קונה את כל הריליסים בבנדקמפ.
זו לא המצאה שלנו, כמובן. בשנות ה־80' המאוחרות ותחילת ה־90' זו הייתה הנורמה. כמעט אף אחד לא הוציא טכנו, האוס, ג’אנגל או גאראז’ תחת שמו האמיתי. היו מאות (אם לא אלפים) של מפיקים, שהקליטו טראקים בחדרי שינה, והוציאו אותם תחת שמות בדויים – לפעמים רק עם מדבקה לבנה, בלי קרדיט בכלל.הם כונו בזלזול “Faceless Techno Boffins” – חנונים אלמוניים של מוזיקה אלקטרונית. אבל בפועל, הם לבשו את הכינוי כאות כבוד – הם היו הפסקול של המסיבות, של הרחבות, של סופי השבוע, של תחנות הרדיו הפיראטיות. של התשוקה.
גם מי שכבר ביסס שם – המשיך לפעול תחת זהויות נוספות, מוציא מוזיקה בשלל שמות שונים, תחת כינויים מסתוריים ואיזוטריים. והיו אחרים שהפכו את האנונימיות לזהות המוזיקלית שלהם:
מודימן, שתיקלט מאחורי וילון.
SBTRKT, שבחר ליצור דמות עטופה במסכה שבטית.
מוריס פולטון, שממעט להתראיין ויוצר בשלל שמות פיקטיביים.
Underground Resistance ודרקסיה – שפעלו בין מסכות, שמות בדויים וסיפורים בדיוניים על עולמות תת־ימיים ומאבקים חברתיים.
דאפט פאנק עם הקסדות הזוהרות.
דדמאוס, מרשמלו – גם הם יצרו לעצמם מסכות, אבל לאו דווקא כדי להיעלם – אלא כדי להמציא מחדש את הדמות המוזיקלית.
רק הזמר לא במסכה. דאפט פאנק (צילום: יח״צ)
ב-WPP, המקרה שלנו, הבחירה הזו הפכה לעמדה. להוציא מוזיקה בלי לנופף. לראות לאן היא מגיעה בלי פוש חיצוני. להאמין בכוח של הקול, ולא של התמונה.אבל העולם לא עומד במקום. בשבועות האחרונים אנחנו רואים יותר ויותר אמנים “פיקטיביים” – לא כאלה שברחו מאור הזרקורים, אלא כאלה שמעולם לא היו שם. דמויות מומצאות, שמות מומצאים, ביוגרפיות מפוברקות ומוזיקה שנוצרה על ידי בינה מלאכותית והוזנה לפלטפורמות סטרימינג בקצב תעשייתי.
הקהל, בצדק, מתחיל לבעבע. אנשים מבינים שיש הבדל בין להסתיר פנים אנושיות, לבין לא להיות אנושי בכלל. הם מתחילים להבחין בין מוזיקה שנוצרה מתוך נשימה, רגש, סאבטקסט – לבין אוסף של דגימות משוכפלות שנוצרו על ידי מנוע טקסט־לצליל.
עד 120 שת"פים. נדב רביד ולוטנט דן (צילום: אריאל עפרון)
לכן החלטנו לצאת לרחבה. בפעם הראשונה, Witness Protection Program מקיים אירוע פיזי. לא רק ריליסים, לא רק לינקים – אלא מסיבה אמיתית, בשיתוף עם החברים מעד 120.אנחנו עדיין לא מראים את כל הפנים, אבל אנחנו שם. פועמים. עם ווליום. עם קהל. עם מוזיקה. אתכם.טרקים שלנו כבר השתלבו בסטים של ארול אלקן, ריצ׳רד סן (דו יו רדיו), שון ג׳ונסטון (ALFOS), סברינו (הורס מיט דיסקו), ג׳סטין סטראוס (ניו יורק), טים סוויני (ביטס אין ספייס), ביל ברוסטר (DJ History), כריס מאסי (Sprechen), הוגו טאסיס (איביזה סוניקה), Lauer, קטיה רוגה, נסקה (הארד פיסט), כריס קוקו, וגם בארץ על ידי דיג'ייאים בטווח שבין עמרי סמדר לאלה גוטמן.
>> בואו לשמוע אותנו, לצד נבחרת המוכשרים הנוספת – דן יואל, נדב רביד, נועה ארגוב ורועי שפילמן – ביום שישי, 1.8.25, 22:00 במועדון הננסי ברחוב לבונטין 8 תל אביב.הכרטיסים מחכים לכם כאן
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
בין קולינריה לדראג ובין הזונות לגלים. העיר של אודי שניידר
אודי שניידר (צילום: אוסף פרטי)
אודי שניידר, כמעט פינאליסט ב"הכוכב הבא" (הפסד שלנו), יופיע ביום ראשון בערב מיוחד של ג'ין הנדריקס במסעדת גילה וננסי, אז יצאנו איתו לסיבוב בין קולנוע שנסגר, אחת הפינות היפות בעיר ו-4 דקות של חשגוזים עם מרגול, וקיבלנו תשובה טובה מאוד לשאלה "מה יהיה?". זאת העיר שלו
>>אודי שניידר, בן 22 בעוד כמה ימים, פרץ לחיינו בסערה בעונה האחרונה של "הכוכב הבא לאירוויזיון" עם קאברים משובחים מליידי גאגא ועד מרגול. מהתוכנית הוא הודח רגע לפני הגמר (טעות גדולה, אגב) ומאז הוא חורך במות גדולות וקטנות ברחבי הארץ, וכבר הספיק להתארח במופעים של אריקה ג'נדריקה, ליהי טולדנו וכן, מרגול. ביום ראשון הקרוב (2.3) הוא יופיע בגילה וננסי בתל אביב, בערב מיוחד להשקת ג'ין הנדריקס גרנד קברט (כולל ארוחה של ארבע מנות ושלושה קוקטיילים ללא הגבלה), שם יבצע בין היתר גם קאבר לשיר של גילה גולדשטיין, האשה והאגדה.כל הפרטים כאן והכרטיסים גם כן כאן
את שנות נעוריי ביליתי בתור "תלמיד" בבית הספר הכפר הירוק. לכן, מטבע הדברים, כשהייתי מבריז מהלימודים יחד עם חבריי הצפונבוניים, את ימי הקיץ (כלומר רוב השנה) היינו מעבירים בחוף תל ברוך – הצוק. עם השנים התחלתי לפתח יחסים עם החוף הזה ועם המצוק שמעליו. אח, כמה נשיקות אסורות, רחצות ליליות בעירום, פייסלים מוחרשים וסתם ימים של אור ושמחת נעורים העברתי שם על החוף ועל החולות של הצוק, לפני שצריך להתבגר. לפני שנה פחות או יותר נפתחה הטיילת החדשה שנבנתה על הצוק, שמתחילה בתל ברוך ומסתיימת במגדלי הסי אנד סאן. והיא יפהפיה. ברמות על. ממליץ לכם לנסוע לבדוק. נכון לכרגע, אולי אחת הפינות הכי יפות בעיר. כשאני רוצה להרגע ולתפוס ראש אני נוסע לשם, בעיקר בחורף או בלילה כשאין הרבה אנשים, ובין הזונות לגלים אני מוצא שקט ושלווה.
המקום הכי יפה בעיר. הפארק החופי בחוף הצוק (צילום: יותם מונק)
2. פארק המסילה
סלחו לי מראש על הבחירה הנדושה, אבל אין מה לעשות. רוב מוחלט של הפעמים שאני יוצא עם חברים לשבת איפשהו – זה יהיה לפארק המסילה. באמת אין מה לעשות. יש בו הכל. מחד, ספוט נפלא וירוק שתענוג להתפרקד על תל הדשא בשישי-שבת אחר הצהריים עם בירה וחברים ולהשקיף על כל מי שאי פעם הכרת בערך חולף מולך ומנופף לשלום. ומאידך, במתחם קטן של 400 מטר רבוע בערך, שוכנים כל כך הרבה מוסדות אייקוניים: התדר, הרומנו, הפיצה בתדר, האוגנדה, הסקייריידר, הקיסה, פסטה לאבה, המיראז׳… בקיצור, הולכים לתדר. אין מה לעשות.
כולם כאן. פארק המסילה (צילום: בוריס בי/שאטרסטוק)
3. קולנוע קנדה
אני כואב את לכתו של קולנוע קנדה. חושב עליו הרבה. מהרגע שהוא נפתח, מהר מאוד הוא הפך לבית. בניצוחם של שלושת המוסקטרים יהלי קליין, עידו ברק ועידו גביש, קולנוע קנדה היה ביי פאר המקום הכי מגניב בעיר. בזכות הראש והטעם המוטרף שלהם, שלושה ימים בשבוע במשך כמה שנים כל הקרנה הייתה חוויה אקספרימנטלית, מצחיקה, מרגשת ומחשגזת. בין הקלאסיקות של דייויד לינץ׳ וקובריק, לבין קולנוע הודי או קאלט יפני, לבין סרטי ילדים ישראליים איזוטריים מהניינטיז, נוצר מרקם מאוד ספציפי וממכר שהוא פשוט האופי של האנשים שהם המקום. מודה לקב"ה שיצא לי להיות שם מההקרנות הראשונות כשעוד היה מותר לעשן בתוך האולם ועד ההקרנה האחרונה בהחלט. האם הוא אי פעם יפתח שוב? אולי כן, אולי לא. בינתיים אמליץ לכם על שני מקומות שקצת ממלאים אצלי את החלל: הראשון קולנוע יפו, והשני קולנוע לימבו במרץ שתיים.
זה לא כל כך נעים לראות קולנוע סגור. קולנוע קנדה (צילום: עדו ברק)
4. הבארבי החדש
בעיניי הוא עוד יותר טוב מהקודם, והקודם היה נהדר. משהו במיקום החדש ביפו על הים, ובעיצוב ההיסטרי עם השנדליר העצום, פשוט עושה לי את זה. בא לי להתנדנד על השנדליר. נזכרתי עכשיו בהופעה הראשונה שהלכתי לראות בבארבי החדש – זו הייתה הופעה של קורין אלאל זכרונה לברכה. לא יכול להסביר לכם כמה הערב הזה היה מרגש ועוצמתי. וכמובן, בחיים לא אשכח את אותו שישי בצהריים לפני כמה שבועות שבו מרגול (פאקינג מרגול) אירחה אותי בהופעה שלה בבארבי וביצענו יחד את שירה האלמותי "כל כך מוכר", השיר שזיכה אותי ב-15 דקות של תהילה וב-4 דקות מחשגזות על הבמה בבארבי עם פאקינג מרגול.
אייל שני הוא גאון. אייל שני הוא נביא. אייל שני ומסעדותיו הפכו לחלק בלתי נפרד מהקולינריה והתרבות של תל אביב. אבל בשבילי היהלום שבכתר היא מסעדת גילה וננסי. בשיתוף עם הפאג, מסעדת גילה היא הומאז' יפהפה לקהילה הגאה, ולשתיים מהנשים הכי חשובות בהיסטוריה של הקהילה בארץ – גילה גולדשטיין וננסי שניידר. זה באמת נכון מה שאומרים, שטראנסיות תמיד היו הכוח החלוץ במאבק של הקהילה הגאה. כשגילה גולדשטיין חלמה להיות כוכבת כמו לייזה מינלי אבל קיבלה מכות משוטרים ובילתה לילות באבו כביר, היא לימדה אותנו שאין מחיר לחופש שלנו, ושאין טעם בחיים אם הם לא מלאים בחופש להיות מי שאת באמת, בלי להתנצל ובלי לדפוק חשבון. והן שתיהן היו באמת כוכבות.
אייל שני והדיוות של גילה וננסי (צילום: אינסטגרם/@eyaltomato)
המסעדה, שמלאה בציטוטים האייקוניים של גילה ושל ננסי ומעוצבת בטעם היסטרי, היא שילוב שלא נראה מסוגו בארץ וספק אם בעולם של מסעדת פיין-דיינינג עם הופעות דראג נון סטופ כל פאקינג ערב. והמלכות באמת כל כך מוכשרות ונהדרות: ונסה פלסטיקו, רג'ינה ג'ונג', הוריקן קטרינה ועוד רבות וטובות. מוריד בפניכן את הכובע. בקיצור, אוכל טוב, אווירה טובה, אלכוהול טוב ודראג משובח, מה עוד נבקש אמור מה עוד?!?! 10/10 במדד שלי. לבונטין 8
מקום לא אהוב בעיר:
דיזנגוף סנטר. יש מה להסביר? לא אוהב להרגיש כאילו אני בחדר בריחה בלי שבחרתי ללכת לאחד כזה מיוזמתי. אני נכנס לסנטר ופשוט לא מצליח לצאת.
איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב? אני חושב שהתיאטרון הרפרטוארי בארץ במצב לא טוב. בין מחזות הזמר לקומדיות המטופשות קשה למצוא הצגה אחת טובה. אבל יש אחת כזאת. "ריצ'ארד השלישי" בתיאטרון גשר. בבימויו של איתי טיראן ועם תצוגת משחק אדירה של האחת והיחידה יבגניה דודינה ושל כל הקאסט המופלא, הצליחו ליצור בתיאטרון גשר מאסטרפיס. בפואטיקה של שייקספיר, שהיטיב לנסח את התמצית של המין האנושי על כיעורה ויופיה באופן מושלם, הצליח טיראן להפוך כל אבן בטקסט, ובפרשנותו לבנות עולם פוסט-מודרני אכזרי שנשלט על ידי מלך ציני שאין לו שום עכבה מוסרית, שהעונג היחיד שלו הוא לשחק במשחק המקיאווליסטי, ולהשאיר אחריו הרס וחורבן. בכל פרט הכי קטן בהצגה הושקעה מחשבה עצומה, לכל בחירה יש נימוק והצדקה, מהצליעה של דודינה עם הנעליים הלא סימטריות, ועד המוזיקה שכל הזמן מהדהדת לנו הצופים את המציאות הישראלית הכואבת. פשוט מבריק. יצאתי מההצגה נפעם, סוף סוף ראיתי בארץ הפקת תיאטרון גדולה באמת.
איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה? הסרט החדש של רועי אסף, "מופע טוטאל". הגעתי סקפטי, ומהר מאוד הבנתי שמדובר באחד הסרטים החשובים שנעשו פה בשנים האחרונות. לא רוצה להכביר במילים על העלילה כדי לא לספיילר, אבל כן אגיד שהסרט מצליח לגעת בבטן הרכה של הישראליות בכל כך הרבה רבדים. זיקוק של כל מה שכואב באקלים הפוליטי בארץ בתקופה הטעונה והעגומה שאנחנו חיים בה, מבלי להתפשר על האיכות של הדרמה, הרגש והמבע הקולנועי. התיאטרליות המיוחדת של רועי אסף פשוט מהפנטת, אי אפשר להוריד את העיניים מהמסך. סרט גם וירטואוזי, גם מרגש, וגם חשוב כל כך, הלוואי שכל ישראלי יצפה בו.
לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה? המאבק להשבת החטופים. אל תתעצלו וצאו לכיכר החטופים. אנחנו בישורת האחרונה, על אחריותנו כציבור לדאוג שכולם כולל כולם חוזרים הביתה ולא משאירים אף אחד מאחור. זה יותר חשוב מהכל.
מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע? המאייר והאקטיביסט זאב אנגלמאייר. תמונה שווה אלף מילים, וזאב מצליח לצייר את הרגשות של כולנו בצורה כל כך מדוייקת, ולאייר כאב ונחמה.
מה יהיה? מה יהיה? אני לא אופטימי בכלל לגבי המצב במדינה, כולנו צריכים להתעורר, להבין שאנחנו צועדים בכיוון לא טוב ושעוד יש לנו כוח להשפיע על המציאות ועל העתיד שלנו. כדאי שנפעל עכשיו לפני שיהיה מאוחר מדי. תל אביב בשבילי היא כמו בועה של ליברליות וחופש, צריך לשמור על זה בכל מחיר.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
המון אוכל למחשבה: דירוג כל המסעדות של אייל שני בתל אביב
כמעט 20 שנות כיבוש בתל אביב. אייל שני במטבח של מלכה (צילום: אסף קרלה)
חלפו כבר כמעט שני עשורים מאז שאייל שני ושחר סגל התחילו את ההסתערות שלהם על תל אביב, ומאז היא נכבשה בידי לא פחות מ-12 עסקי אוכל עירוניים שהפכו ברובם לאייקון מקומי בלתי ניתן לחיקוי. מהסלון עד גילה וננסי דרך פורט סעיד - דירגנו את כולן ויש לנו מנצחת
זה לא סוד שאנחנו כאן ב"טיים אאוט" מעריצים את מפעלות אייל שני ושחר סגל בתל אביב, על כל השטיקים והמגרעות ותינוקות הכרובית שנמסו באש תופת לתוך עליהם. מאז פתיחת הסלון ב-2008 והמזנון ב-2011, השתלטה קבוצת "החבר'ה היותר טובים" על העיר, ואחרי פתיחתן של מסעדת הגלאם גילה וננסי והגלידריה המופלאה קסטה בשנה שעברה, היא אוחזת כיום ב-12 עסקי אוכל עירוניים שהפכו ברובם לאייקון מקומי בלתי ניתן לחיקוי.
יש לנו מדי פעם ביקורת קשה על המחירים, על חוסר היציבות, על הגימיקים ועל הפיוטים בתפריט, אבל יש לנו גם ואולי בעיקר אוקיינוס (כן כן) של הערכה לדרך שעשה שני משף ירושלמי קפריזי ומסתבך למגדלור קולינרי שהגדיר מחדש בגאון את המטבח התל אביבי. עכשיו כשהוא אוחז בכוכב מישלן ניו יורקי, עם עשרות שלוחות של מותגיו ברחבי העולם, הגיעה העת לבחון, לדסקס ולדרג את כל מה שהוא מציע לנו כאן ברחובות שלנו. זה לא מעט בכלל, אולי אפילו גובל ביותר מדי. אפשר בהחלט להתווכח עם ההצלחה. הרבה יותר קשה להתווכח עם הגאונות.
אנחנו אוהבים אותך, שף משוגע ומשגע. צילום: מתוך האינסטגרם של אייל שני (@eyaltomato)
אוכל:רוסטביף קרפצ'ו וכל החשודים המידיים בביצוע כשר.3 אווירה:מסעדה כשרה בבית מלון בבן יהודה. תבינו לבד.2 מחיר:ממוצע למסעדות אייל שני.4 אייל שניזם: 4,בגלל המטבח הפתוח ובר גדול בצורת חי"ת, שמצליחים להיות הלב הפועם של המקום. כמעט5על הניסיון המטריל להגיש מנות על צעצועי חוף מפלסטיק שהתקבל בזעם רב בזמנו.
דבורה (צילום: אריאל עפרון)
11. ג'אז קיסה
אוכל:מנות משתנות באופן קבוע שבוקעות מהמטבח של רומנו (אך לא בהכרח מהתפריט שלו). כלומר, הג'אז בר הכי טעים בעיר.4 אווירה:היפ, הייפ, הופ.5 מחיר:בינוני-גבוה.4 אייל שניזם:לא כל כך מורגש, אבל אתם אוכלים מתוך שקיות נייר ומעל גבי קרטונים מוזהבים בתוך ג'אז בר יפני בתוך בית רומנו, שזה די הכי אייל שני. או דיוויד לינץ'.3
ג'אז קיסה. צילום: סי פיש
10. קפה מיראז'
אוכל:כריכים ומאפים בבוקר, דגים ופירות ים מהצהריים עד הלילה, ספק אם יש עוד בית קפה בעיר שמציג תפריט כזה.4 אווירה: פארק המסילה במיטבו.4 מחיר: יקר מדי לבית קפה.4 אייל שניזם: לא כל כך.2
אין יותר תל אביבי מזה. קפה מיראז' (צילום: אינסטגרם/@miragetelaviv)
9. מזנון
אוכלברשת הפאסט פוד של אייל שני יש מילויים מוצלחים יותר (לבן, סטייק אנד אגז) ופחות (פיתה בולונז? סירייסלי?), אבל העיקרון פשוט ומנצח ולכן הוא מצליח בכל העולם.4 מתוך 5. אווירהקולנית, קז'ואלית והיפסטרית. מותר למסור בקופה שם מונפץ שכמובן לא תזהו ברגע האמת.5 מחירבגבולות המקובל בז'אנר, עם זליגות קלות לצדדים. 30 שקלים עבור פיתה ותפוח אדמה הם הרבה יותר מדי, כנראה פיצוי על פיתות הבשר שמתומחרות בקצת יותר התחשבות.3. אייל שניזם: 5בגלל הרילסים הגאוניים.
לא בתמונה: עגבניה. המזנון (צילום: בן קלמר)
8. מלכה
אוכלקופי פייסט לתפריטי אייל שני בגרסה כשרה פלאס אגף מאפים שווה וכמובן שניצל ממולא פירה, הברקה שרק מוח גאוני מסוגל לייצר.4. אווירהתוססת עם כיפה.3. מחירריבוי אופציות בטווח הביניים (60-70 ש"ח), כנראה מתוך התחשבות יפה בקהל שומר מסורת.4. אייל שניזםאלמלא עגבניות כדקורציה והתפריט המתפייט, לא בטוח שתזהו שהיא שלו.2.
בית מלוכה חדש. מלכה עזריאלי טאון (צילום יעקב תורג'מן)
7. פיצה תדר *
אוכל:אוי הפיצה, הפיצה…5 אווירה:כשיש אירועים צפוף ושמח, כשאין אירועים שקט יחסית (תלוי בשעה ולוח השידורים). אנחנו אוהבים את התדר בשני המקרים, אבל מבחינת הפיצה יותר כיף באחרון.5 מחיר:אוי הפיצה, הפיצה…3 אייל שניזם:בקטנה, שכן המקום אינו שייך לשני אך הוא חלק בלתי נפרד ממנו.2.
הפיצה בתדר. צילום: שאטרסטוק
6. רומנו
אוכל:שוב רוסטביף קרפצ'ו וחריפים מסוחררים. חפשו את הספיישלים של פאשה צ'קין, השף בפועל שנכנס לתפקיד לאחרונה.3. אווירה:קצת יותר רגועה מהתדר שבקומת הקרקע, ועדיין כיפית מאוד, כולל מסיבות שמתלקחות לעיתים בסופ"ש ואחת מעמדות הדי.ג'יי האהובות בעיר.5. מחיר:כבר היינו בסרט הזה.4. אייל שניזם: 3.5, כי הידיים בכל זאת ידי אייל.
רומנו (צילום: יחסי ציבור)
5. פורט סעיד
אוכל:רוסטביף קרפצ'ו, שקית שעועית ושאר החשודים המיידיים. אין מה להתלונן.4. אווירה:כיפית וקז'ואלית ברמת כפכפים וכלב, מוזיקה מעולה, תור שמח.5. מחיר:דומה לשאר המסעדות, אבל ממקום כל כך קז'ואלי אפשר היה לצפות ליותר התחשבות.4. אייל שניזם:רוח הקבוצה כולה שורה על המקום ומאזנת אותו.3.
אוכל:חוצפה כמה שהגלידה הזאת טובה. חמאת מרווה ולבנדר, אורז קלוי ומחמצת – הגלידה בקסטה כל כך מיוחדת עד שהמוח משגר שוב ושוב אותות וואו.5. אווירהכמו בתור תל אביבי טיפוסי מינוס העצבים כי באנו ליהנות.3. מחירממוצע בשוק עם דובדבן בקצפת: בסוף היום הגלידה נמכרת בחצי מחיר כדי לפנות מקום למחר. אהבנו.2. אייל שניזםמינימלי, בלי סחרורים ופירוטכניקה, רק הגלידה מדברת.2(שזה טוב מאוד לפעמים, כן?)
אייל שני עם שף יובל לשם, "קסטה" (צילום: יערה עגנון)
3. גילה וננסי
אוכל:תמהיל מאוזן של מנות אייל שני קלאסיות ומחוות שוברות שגרה למנות קלאסיות, שרימפס קוקטייל ופפר סטייק למשל.4. אווירה:הקרחנה של הפאג מתובלת בהופעות דראג קווינס. מוי כיף.5. מחיר:יקר יותר מהמזנון, זול יותר מהסלון.4. אייל שניזם:קשה להצביע על הגבול בין השף והפאג אבל הטירוף דומה ולכן4.
ועכשיו למשהו שונה לגמרי. "גילה וננסי" (צילום: שרון בן דוד)
2. צפון אברקסס
אוכלחריפים מסוחררים וסוכריות תינוקות קישואים, שניצל מתחת של פרה ופיצה עורות ירוקים – בצפון אברקסס כל הטירוף התחיל, ויש כבוד. אם טעמתם את כל הנ"ל ומתחשק לחדש, לכו על הספיישלים.4. אווירהסולידית למדי עם אופציה להפתעות.4. מחיריקר.4. אייל שניזם:5.בתבניתו ובצלם דמותו.
צפון אברקסס (צילום: אינסטגרם/@north.abraxas)
1. הסלון
אוכל:מה שלטבחים מתחשק לבשל באותו יום. ותמיד מעולה ביותר.5. אווירה:ידועה לשמצה. רגועה יחסית בסיט ראשון, קרחנת על חלל בסיט השני. לכן3ותבחרו מה מתאים לכם. מחיר:שובר מפרקות. לפי התפריט באונטופו, מחירי המנות נעים בין 79-320 ש"ח, אבל יש לנו חשד שהוא אינו מעודכן. בכל מקרה, תתכוננו לגיהוץ מסיבי של האשראי.5. אייל שניזם 5בגלל כל הנ"ל.
הסלון (צילום: אריאל עפרון)
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
מטורטרים: טרטר הבקר השתלט על העיר. אלה המנות הטובות בתל אביב
איזהו הטרטר הכובש את הלחמניה. טרטר ב-LP. צילום: גלעד ליבנת
על פניו אנחנו לא אמורים לאוהב אותו - הוא מוגש קר, לא עשוי, קצוץ בפראות ובכמויות לא גדולות. אבל בפועל, פיצוץ הטעם שהוא הטרטר הפך את המנה לראשונה שאף מסעדה רצינית לא מוותרת עליה. יצאנו למצוא את מנות הטרטר בקר הכי טובות בעיר, וחזרנו עם משהו בין השיניים. יש למישהו קיסם?
מנת טרטר הבקר כבר הפכה לקבועה כמעט בכל תפריט שמכבד את עצמו, ומטבע הדברים ראינו כבר לא טרטרים בחיינו. אלא שלעשות טרטר בקר כמו שצריך זו כבר מלאכת מחשבת של ממש. ולא כל חתיכות בשר נא על טוסטון קלוי ראויות להיות מנות טרטר בקר מצטיינות. אז כדי שתוכלו להתרענן לפני העיקרית, אספנו את מנות הטרטר שהכי שווה להזמין בעיר, ולהתענג על כל ביס.
אם אנחנו חייבים למישהו תודה על טרנד הטרטר בקר זה בהחלט לבר 51, שהחזיר עטרה ליושנה והשיב את המנה המופלאה והמרעננת הזו לקדמת הבמה. ברוסקטה טרטר הבקר של הבר כבר הפכה אייקונית, ואם במקרה הגעתם ממש מאוחר למסיבה, נזכיר לכם שמדובר בברוסקטה לפי הספר, הבנויה על טרטר ענוג ברוטב חלמונים עם תוספת נחוצה של חרדל וקורנישונים. מנה שהיא בול בפוני שתמיד נזמין אותה ראשונה. 32 ש"ח ליחידה, הירקון 59
החזירו את הקלאסיקה. טרטר בבר 51. (צילום: מתוך אינסטגרם @bar51tlv)
ביינה
השפית נרקיס אלפי יוצרת בביינה מנת טרטר בקר מנצחת שכיף ואף רצוי להתחיל איתה את הארוחה. כל ארוחה, אבל טכנית זה יותר קל בביינה. ראשית, המנה מורכבת מבריוש קלוי (כבר התחלה טובה), שנית, הטרטר הוא מנתח שייטל טרי ונא שקצוץ נאה ובדיוק במידה הנכונה – ולא קטן מדי, מה שמדגיש את טעמי הנתח הטריים והנעימים. לכך נוסף איולי עשבים שמרענן את הביס, וכן רוטב חרדל, עירית ובצל ירוק להשלמת המלאכה. 64 ש"ח, טשרניחובסקי 4.
רגע, לא אמורים להרים את הטוסט? טרטר של ביינה. (צילום: מתוך אינסטגרם beina.tlv@)
סנטי
השף גיא אריש לא עושה שום דבר בלי מחשבה על כל מרכיב וחומר גלם, מה שבהחלט תוכלו לראות (ולטעום) במנת הטרטר הנהדרת שמגיש בסנטי. לא מדובר במנת טרטר בקר שגרתית, בזכות העבודה שהבשר נח בגארום עוף, באורז קלוי ובשמן זית סורי עוצמתי. ובגלל שאין דבר כזה טרטר בקר ללא פחמימה ראויה, תמצאו לצדו לחם מחמצת חרוך ומופלא, עם איולי מעושן וציר בקר. 62 ש"ח, גורדון 17
לא צריך יותר מזה. טרטר בסנטי. (צילום: אסף קרלה)
LP
על עינב אזאגורי תמיד ניתן לסמוך שגם למנות הקלאסיות ביותר הוא יידע לתת את הקיק הנחוץ, או במקרה שלו – את המושחת הנדרשת. אנחנו בעד שחיתות (כשהיא באוכל שלנו), ולכן הכנסנו את הטרטר של LP לתוך הפה שלנו ולא התחרטנו מאז. נתחיל בפחמימה, שכן הטרטר מונח על לחמניית חלב רכה ועשירה שסופחת את הרוטב ואת הטעמים ויוצרת ביס חלומי. משם נמשיך עם טרטר האמריקן, שבעצמו עשוי נהדר, עם חלמון ביצה לפי מיטב המסורת, פלפל חלפיניו שנותן גם הוא את אותותיו ומלפפונים חמוצים. בתמונה למעלה תראו אותו נוצץ בגאון מבעד ללחמניה. 46 ש"ח, הירקון 66
לפני כל זה, תאכלו משהו קליל. LP (צילום חיים יוסף)
אברי
אין ספק שבאברי, הביסטרו החדש והמסקרן של שף אדר לוטן, מצאנו את מנת טרטר הבקר המיוחדת ביותר שאכלנו (וראינו) מעודנו. קודם כל כי זה הטרטר היחיד ברשימה שלא מגיע עם לחם, כי הוא רק עלול להאפיל על המנה הבלתי שגרתית. הטרטר, שבשל מרכיביו ניחן בניחוח אסייתי משהו, עשוי משפיץ שייטל שפרוס באופן גס, כך שהטעם מורגש אך לא חוטא במרקם משחתי. נוספים לו קרם חלמון טעים ונעים, עלי שיסו ארומטיים ואצות קומבו מוחמצות להשלמת האוממי. והנה לכם טרטר שלא פוגשים כל יום. 72 ש"ח, אחוזת בית 5
מעלעלים את הטרטר או מטרטרים את העלה? מנת טרטר באברי. (צילום: נעם פריסמן)
גילה וננסי
כמובן שאיל שני, כמו איל שני, לא יגיש לכם עוד טרטר בקר ממוצע – ועל אחת כמה וכמה כשמדובר במסעדת גילה וננסי, האקסצנטרית ביותר מבית היוצר שלו. אנחנו מדברים על טרטר פילה בקר נפלא, קצוץ כהלכה ומתובל באיולי ובצל דק דק. עד כה נשמע סטנדרנטי, אבל עכשיו נספר כי הטרטר מונח על מח עצם מופלא, ומוגש בתוך העצם עצמה. העצם נאפתה בתנור והוגשה חמימה מה שמייצר ניגוד לטרטר הצונן. בקיצור, מנה חכמה ונהדרת, אם כי לא זולה. 95 ש"ח, לבונטין 8
איפה מסתתר הטרטר. "גילה וננסי" (צילום: שרון בן דוד)
ג'אנגו
מסעדת הבשרים מבית טריגר נפתחה בתחילת המלחמה, ונכנסה לעיר בשיא הטבעיות. היא מגישה מנות בשר מצוינות מנתחים שלא פוגשים כל יום, מצטיינת בבורגר חלומי וגם – כי בכל זאת לשמו התכנסנו – בטרטר בקר מבטיח. לא מדובר במנה גדולה, כי אם בפתיח אידיאלי לפני הבורגר או שאר הנתחים. לחם בריוש קלוי שנותר שחום מבחוץ אך רך וענני מבפנים, עליו כמות נדיבה של טרטר שייטל עז טעמים, בתוספת של מיונז יפני שמעמיק את הטעמים וגרגרי חרדל שמתפצחים בפה לכדי ביס מהנה במיוחד. 39 ש"ח, הלל הזקן 12
מומחי הבשר. טרטר בג׳אנגו. (צילום: מתוך אינסטגרם @jango.telaviv)
יפו תל אביב
חיים כהן מגיש במסעדת יפו תל אביב טרטר בקר מצוין, שהוא שילוב של מזרח ומערב – מצד אחד חציל וזרעי עגבנייה, ומהצד השני פרמזן ורוטב יין אדום. טעם החציל המעושן קלות נוכח בביס ויוצר טוויסט מעניין למנה, ורוטב היין האדום נותן גם הוא עומק טעמים נבון ומדויק. את כל זה תוכלו להניח על ברוסקטה חרוכה שמגיעה עם המנה, לאכול בתאווה ולהמשיך בארוחה. 74 ש״ח, יגאל אלון 98
קלאסיקה בקלאסיקה. טרטר ביפו תל אביב. (צילום: מתוך אינסטגרם @yaffotelaviv_restaurant)
סקוליארד
במסגרת ארוחות חמישי רסטו במרכז הקולינרי דנון, שבתקופה הקרובה מוקדשות לשרקוטרי, מכינים ומגישים תלמידי בית הספר טרטר פריט צרפתי קלאסי, מפילה בקר שנקצץ בסכין ומתובל כמו שהצרפתים אוהבים. פרט לטעם ולכמות הנדיבה כמו בביסטרואים בפריז, הארוחה כולה היא חוויה יוצאת דופן בנעימותה – מהצפייה בעבודה במטבח הפתוח דרך מצעד מנות בשר מעודנות ועד לאווירה הנינוחה. וכל זה שלכם תמורת 148 ש"ח בלבד לאדם. תודו ששווה. התערוכה 3, ימי חמישי 19:00 ו-21:00,להזמנות