>> ניב תשבי, אמן, מאייר ומעצב בוגר בצלאל, מציג בימים אלו תערוכת יחיד בשם "הקרנבל" במערך התערוכות המוקדשות לאיור"ספרו לי עוד" במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית. במרכז ה"קרנבל", רגע קפוא מתוך תהלוכה: מערך סדור של פסלים, ספק חגיגה ספק הפגנה או מצעד צבאי. הוא נותן דרור למאוויים כמוסים; למשיכה לאסתטיקה של אלימות, טרור ואסונות; להתמכרות לחרדה, לפאניקה ולצריכת תקשורת המונים, המלהיטה את היצרים והופכת אימה לבידור. נשמע כיף.

1. התחייה 14

כל אחת מעשרות הדלתות הכחולות שמעטרות את המבנה מהוות פתח לעולם יצירה עשיר, שלל תרבות בהתהוות לצד תעשייה ומלאכה. אחת הדלתות האלה הובילה אל הסטודיו שלי עד לא מזמן. התחייה 14 הינו מבנה תעשייה שנבנה בתחילת שנות ה-60. היום קבוצת ריאליטי, שבבעלותה המבנה, מפתחת אותו כמרחב למלאכה ויצירה ומשמרת את השימושים הייחודים שבו: עשרות בתי עסק שונים ומגוונים, בתי מלאכה מסורתיים לצד חדשניים, סטודיואים לאמנים ותעשיות טכנולוגיות. המקום הזה מייצר מרקם מיוחד, חיבור של ישן וחדש, אורבניות תעשייתית ויצירה.

2. בעלי המלאכה

סטודיו לדפוס רשת, עם הצוות הכי מושלם. תמיד תענוג לבוא לעבוד שם וליצור מהדורות הדפסים. הם גם מלמדים טכניקות דפוס רשת ידניות מסורתיות ומעבירים סדנאות אנלוגיות נוספות, ממליץ לכל אחת ואחד.ניצנה 15

3. גינת לוינסקי

מעטות הריאות הירוקות בדרום העיר שלנו, בטח בשכונת נווה שאנן החנוקה מערפיח התחנה המרכזית. וגינת לוינסקי היא בטח לא הלבבית בגינות העיר. בשנה שעברה יצרתי שם ציור קיר גדול באורך 17 מטר. הציור מציג דמות אנושית שוכבת, רובצת להנאתה בגינה. על הדמות פזורות יונים. הדימוי פתוח לפרשנות דואלית של המבקרים בגינה: הדמות ספק רובצת בשלווה במחיצת היונים – דימוי פסטורלי של רוגע בגינה. מנגד, היונים מתוארות כמי שמבקשות לנקר ולהעיר את הדמות ממנוחתה. כך ניתן לפתע לראות בה דמות עזובה השוכבת בסטטיות ופסיביות. הדימוי משתלב ומתייחס לגינה ובו בזמן מהווה אלגוריה למצבה. השתקפות למצב של הזנחה בדרום העיר, לצד פוטנציאל התרוממות, צמיחה והתחדשות.

4. Bo&Co

לא פשוט למצוא בעלי מלאכה לשים את מבטחך בם. רזי ורעם הם צמד הנגרים המופלאים עם השילוב הבוהק של ידי זהב ולב זהב. הסטודיו שלהם הוא המקום בו התגשמו כמה וכמה פרויקטים שלי (וכל זה בלי מזגן בכלל – אמיצים). ברגישות הם לומדים את האספירציות האמנותיות שלי ומצליחים לממש בעץ וחומר את הפנטזיות המופרכות שלי.

5. פארק קרית ספר + גרציאני

הגן הייחודי בלב העיר נולד בזכות מאבק ממושך של התארגנויות תושבים, שהצליחו לעצור תוכניות בנייה של הממסד בלב אזור נדל"ני מבוקש ויקר. המחשבה שהיו אמורים להבנות במקומו עוד מגדלים היא בלתי נתפסת. מעבר להיותו מקום מפלט בעיר הוא מהווה עבורי גם מפלט נחמתי – תזכורת לכך שמאבקים חברתיים ממושכים עשויים להניב פירות, כמו גם לכך שדברים נפלאים קורים כשהתושבים מעורבים בקבלת החלטות. אני אוהב לעצור בקפה גרציאני הסמוך, לרכוש כריך ברי פקאן (שילוב מדויק של גבינת ברי, פקאנים, ריבה ואורוגולה) ולשבת בפארק ליד בריכת המים והדגים.

• העיר שלי
• אמנות ישראלית
• גינת לוינסקי
• קריית ספר
• גרציאני

נטיעת עצים רכים בשנים היא מבורכת אבל לעצים ותיקים השפעה על הסביבה שאין להשוותה לזו של עצים צעירים. היחס העירוני לעצים ותיקים צריך להיות לפחות כמו לבניינים לשימור או לחיות בסכנת ציד. כריתת עצים וותיקים היא פשע סביבתי

לפני כמה שבועות הושק בחגיגיות חלק ראשון מפארק המסילה שמתחיל מרחוב הרצל וחותך את נווה צדק לכיוון יפו. בשטח הפארק ניטעו עצים רכים שרק עוד עשרות שנים יעתירו צל ופירות. הכותרת בעיתון "הארץ" התמוגגה מפועלו של ראש העיר תל אביב-יפו וקבעה כי הפארק עוד יתגלה כפרויקט הכי חשוב של רון חולדאי. האם עציו יזכו להגיע לבגרות ואנחנו או ילדינו נזכה ליהנות מצילם ומפירותיהם? ומה יהיה עתיד הגן? לפי קו המדיניות שמוביל חולדאי ביחס לעצים ולגנים ותיקים, עתידו של הפארק הזה מעורפל

לפני 63 שנה נחנך גן הכובשים שנמצא בקצה או בתחילת שוק הכרמל, בין תחנת הכרמלית, מלון דייויד אינטרקונטיננטל ומסגד חסן בק. הגן הוא אחת מהריאות הירוקות של תל אביב המפויחת והרותחת והריאה היחידה באזורו. בשנים הקרובות,הגן עומד להימחותלטובת הקמת תחנת התארגנות זמנית כחלק מפרויקט הרכבת התחתית של תל אביב שהגוף האחראי עליה הוא נת"ע (נתיבי תחבורה עירוניים). 175 עצים משטח הגן מיועדים לכריתה ו-30 מיועדים להעתקה.

העתקה היא לשון נקייה לתהליך טראומטי של העברת עץ ממקום למקום. את מעשה הכריתה וגדיעת העץ והחיים שנוצרו סביבו אין דרך שהשפה יכולה ליפות. בסוף הכריתה וההעתקה לא יישארו עצים ולא יהיה גן. סביר להניח שגם הדוכיפות תתעופפנה משם ונישאר עם עורבים מורעבים ברחובות מבוטנים וחשופים.

בפנטזיה הניתנת להגשמה, תל אביב יכלה להפוך להיות עיר גנים, משופעת בעצי נוי ופרי, גינות, גנים ובוסתנים, עיר ירוקה ונושמת. זה היה החזון שעליו התבססה תוכנית המתאר הראשונה של העיר שתוכננה על ידי סר פטריק גדס.באתר העירייה נכתב כי "תל אביב-יפו, היא העיר הראשונה בישראל שהחלה להיערך לשינויי האקלים… מתוך ניתוח התחזיות והתרחישים, זוהו שתי משימות מפתח לעשור הקרוב: קירור העיר וניהול המים".

אז כתוב. בפברואר השנה נחרץ גורלה של גינת לוינסקי. גם היא ריאה ירוקה יחידה באזורה, וגם היא ליד טרמינל אוטובוסים, התחנה המרכזית. חברי מועצת התכנון בעיריית תל אביב דורון ספיר, מיטל להבי, אופירה יוחנן-וולק, אסף הראל, ליאור שפירא, ראובן לדיאנסקי, חן אריאלי, ציפי ברנד, מאיה נורי וגל שרעבי הצביעו פה אחד על החרבת הגינה ("חולדאי, לכלכת"). ראש העיר כפה משמעת קואליציונית והחברות והחברים התיישרו לפי רוח חולדאי השלטת. מי שהתנגדו למהלך הם שולה קשת, מוריה שלומות, שלי דביר ואלחנן זבולון. הפגנות להצלת הגינה מתקיימות בימים אלה, עדכונים אפשר למצוא בעמוד הפייסבוק "מצילים את גינת לוינסקי".

עצים וגנים ותיקים נכרתים בכל רחבי העיר באופן שיטתישיש בו כמה פגמים, המתקיימים בצורה גסה גם ברמה הארצית. תל אביב-יפו כעיר שמכריזה על עצמה כראשונה בישראל בתחום שינויי האקלים, אמורה להיות מובילה בתיקונם ולקחת חלק פעיל במדיניות שמגנה על עצים וותיקים. ויש איך לתקן:

1. המידע על כריתתו העתידית של עץ או גן בתל אביב, מוטמן ומוצפן בתוך אתר העירייה, כך שללא חיפוש אקטיבי לא תוכלו לדעת אם הפיקוס, הברוש או הסיגלון שנשקפים אליכם מהחלון עומדים להיכרת. עדכונים על תוכניות כריתה לא אמורים להינתן בהיחבא ובאווירת מחטף ולא כדי לצאת לידי חובה, אלא מתוך חובה מוסרית ואחריות עירונית. הציבו שלט בולט ליד העץ או הגן שמתוכננים להיעלם מהעולם, ושתפו את התושבים בעניין.

2. ההכשר המקצועי לכריתה ניתן בעקבות סקר עצים שנערך על ידי אגרונום שבו ממופים, נמנים ומסווגים העצים שבשטח. מזמין הסקר הוא הגוף או היזם שמתכנן לבנות במקום. סקר מוזמן וממומן על ידי יזם נדל"ן לעולם לא ידאג לרווחת העצים ולמי שנהנים מצילם ומנופם.

3. לאחר הסקר, מי שאמור לחתום על היתר הכריתה הוא פקיד יערות שמועסק על ידי המשרד לחקלאות ולפיתוח הכפר, ולא משרד ההגנה על איכות הסביבה כפי שמורה השכל הישר.

ההגיון בשמירה על שטחי גן ירוקים ועצים ותיקים הוא ברור. הם מספקים חמצן, מצלים ומצננים את הטמפרטורות, מונעים סחף של קרקעות, מחיים את הנפש, אפשר להריח בהם אדמה חשופה, לראות צמרות שנוגעות שמיים, הם משמשים מקום למפגשים אנושיים, למשחק, למנוחה, להתרעננות ולהתאווררות, לקשקוש ולכשכוש, ומספקים לעיר ולתושביה, לכלביה, לציפוריה ולרמשיה פיסת טבע והרגשה שאנחנו חלק מהטבע. כאלה הם כל הגנים, כזה הוא עץ יחיד.

לפני שנה ניסיתי להגן, יחד עם עוד שכנות ושכנים, על עץ בן 70 שנה שגדל בחצר בניין ברחוב פרץ חיות. בעלי התפקידים בעיריית תל אביב – מאגרונום העיר, דרך מנהל מכון הרישוי העירוני, מנכ"ל העירייה, ועד מנהלי עמוד הפייסבוק של העיריה קיבלו את דין הכריתה כאילו היה דין שמיים ולא החלטה שהעידה על סדרי העדיפויות הבעייתיים של העירייה. במקום העץ, מגדלור ירוק שנופו נראה לגבהים ולמרחקים, אמור היה להיבנות חניון לבעלי הדירות בבניין המיועד לתמ"א.

בעיר שכמות הבניינים הגבוהים בה עולה בקצב מסחרר, איכות החיים תידרדר בהתאמה בעזרת מחלות גוף ונפש שמתפשטות בעקבות צפיפות אוכלוסין ואוויר מזוהם ובגלל מדיניות עירונית שרואה בעצים ובגנים לא יותר ממכשולי נדל"ן.

יתכן וראש עיריית תל אביב-יפו וחברי מועצת העיר המתייצבים לצידו כבר צפו בדוקו המדכא של דייויד אטנבורו בנטפליקס, "על פני האדמה", והבינו שהאחריות העיקרית על חורבן כדור הארץ, כמו גם על ההזדמנות לשקמו היא בעיקר של גופים גדולים ורבי עוצמה, ולא של האדם הקטן הממחזר את קרטוניו. הגוף שעתידו של גן הכובשים תלוי בו הוא נת"ע. נתיבי תחבורה עירוניים, חברה ממשלתית עם מלא כסף.

ללא שינוי מדיניות העירייה, המאבק על גן הכובשים הוא בעל סיכויי הצלחה נמוכים. האינטרס על שמירת העיר ירוקה חייב להיות של ראש העיר וחברי המועצה. גם הם חלק מגוף גדול, בעל עוצמה ויכולת השפעה. הם אמורים להוביל מדיניות עירונית שבה עצים ותיקים, בכל רחבי העיר, אינם טרף קל ומותרים לכל יזם או קבלן.

היום זה גן הכובשים וגינת לוינסקי, שלשום הדר יוסף, לפני שבוע יפו, מחר יד אליהו, מחרתיים העץ שליד הבית שלכם. נטיעת עצים רכים בשנים היא מבורכת אבל לעצים ותיקים השפעה על הסביבה שאין להשוותה לזו של עצים צעירים. היחס העירוני לעצים ותיקים צריך להיות לפחות כמו לבניינים לשימור או לחיות בסכנת ציד. כריתת עצים וותיקים היא פשע סביבתי. זה בדיוק הזמן לעצור אותו.

אפרת שהם היא פעילה במאבק להגנת גן הכובשים ("מצילים את גן הכובשים")

• משבר האקלים
• ריאה ירוקה
• עצים
• הבועה
• פארקים
• גינת לוינסקי
• גן הכובשים
• עיריית תל אביב

• Facebook
• Twitter
• Email

תגידו ביי ביי לגינת לוינסקי. התוכנית להריסת הגן הקטן לטובת הקמת בית ספר אושרה אמש בישיבת מועצת העירייה ברוב של 13 תומכים מול ארבעה מתנגדים ונמנע אחד, כשלא פחות מ-13 חברי מועצה נעדרים מההצבעה.

גינת לוינסקי, כזכור, היא הריאה הירוקה היחידה בשכונת נווה שאנן החנוקה מערפיח התחנה המרכזית והכוונה להרוס אותה עבור הקמת בית ספר המיועד לילדי העובדים הזרים ולטובת עבודות הרכבת הקלה עוררה מחאה ציבורית נרחבת. חברת המועצה שולה קשת, אופוזיציה של אדם אחד, הגישה בישיבה ערר יחד עם מוריה שלומות מרשימת "אנחנו העיר" ובו טענה כי לפי נתוני העירייה עצמה, 74 אחוזים מהתלמידים בבית הספר המתוכנן יגיעו מחוץ לשכונת נווה שאנן, אולם הערר נדחה והתוכנית התקבלה במלואה.

חברות המועצה שלומות ("אנחנו העיר") ושלי דביר ("רוב העיר") הפרו את המשמעת הקואליציונית והצביעו נגד ההחלטה, ואליהם הצטרפו גם קשת ונציג ש"ס במועצה אלחנן זבולון. מעניין לציין כי דווקא חברי המועצה המייצגים לכאורה את דרום העיר, ארנון גלעדי (ליכוד), גל שרעבי-דמאיו (תל אביב1) ואסף הראל ("אנחנו העיר") הצביעו בעד ההחלטה חרף מחאותיה הרמות של שפי פז מחוץ לאולם.

סגירת הגינה לציבור והעבודות להקמת בית הספר צפויים להתחיל בחודשים הקרובים, ובכך תאבד השכונה את מעט הירוק שנותר בה ותישאר עם 0.65 מ"ר של שטח פתוח פר תושב (לעומת 17 מ"ר בצפון העיר ומינימום של 5 מ"ר המומלץ על ידי המשרד להגנת הסביבה). כמו במאבקים דומים אחרים ברחבי העיר, גם כאן מסתתרת העירייה מאחורי הטיעון הבירוקרטי שהשטח אינו מוגדר כשטח ירוק בתוכנית המתאר העירונית, אלא כשטח חום (כלומר, שטח פתוח המיועד למבני ציבור). את הנזק לסביבה ולתושבים זה פחות מעניין.

מהעירייה נמסר בתגובה: "גן לוינסקי הוא שטח בית ספר ביאליק שנהרס לפני שנים, כאשר מספר הילדים באזור הלך וירד. סטטוטורית הוא שטח חום המיועד למבני ציבור. עתה, לאור העובדה כי בכל שנה נפתחות למעלה מ-25 כתות א' חדשות באזור נווה שאנן, יש צורך לספק לילדים אלה פתרונות ולחזור ולהשתמש במגרש לטובת ייעודו המקורי כבית ספר. במציאות הקיימת האינטרס לשימוש השטח לחינוך גובר על כל אינטרס אחר. צפי תחילת העבודות בעוד כ-5 חודשים. עיריית תל אביב-יפו כדרכה תמיד מחפשת פתרונות על מנת שישמשו כגינות ציבוריות באזור. אחד מהם הוא הפיכת החניון שמצפון לשטח לגינה לשימוש התושבים".

>> חושבים שנווה שאנן היא השכונה הכי אנדרייטד בעיר? ספרו את זה לסקר Time Out העולמי!

• הבועה
• גינת לוינסקי
• נווה שאנן
• עיריית תל אביב
• רון חולדאי
• ילדי עובדים זרים
• חינוך
• שטחים ירוקים
• בתי ספר בתל אביב
• שולה קשת

• Facebook
• Twitter
• Email

ביום שני השבוע צפויה להתכנס מועצת עיריית תל אביב-יפו ולאשר את התוכנית להריסת גינת לוינסקי, זאת בעקבות החלטתו ראש העיר רון חולדאי להטיל על ההצבעה משמעת קואליציונית חרף התנגדותם העזה של התושבים באזור והארגונים הירוקים שהצטרפו אליהם. במהלך השבוע האחרון יצאו פעילים חברתיים לבליץ אינטרנטי נואש של מיילים והודעות ווטסאפ, במטרה לשכנע את חברי המועצה להתנגד לתוכנית ולבחון חלופות.

כזכור, העירייה מתכננת להרוס את הגינה על מנת להקים בשטחה בית ספר שישרת בעיקר את ילדיהם של מבקשי המקלט בשכונת נווה שאנן ובשכונת שפירא הסמוכה, בטענה כי שטח הגינה אינו מוגדר כ"שטח ירוק", שימש מבנה חינוך בעבר (בית ספר ביאליק) והוסב לגינה רק באופן זמני. עוד נטען כי העירייה שוקלת להסב את החניון הסמוך לגינה ציבורית כפיצוי, ואם כך לא ברור מדוע לא לבנות את בית הספר על שטח החניון.

ביום שישי קיימו פעילי "עומדים ביחד" ו"לא נחמדים" פיקניק בגינת לוינסקי, ובמהלכו הפיצו את כתובות המייל ומספרי הטלפון של חברי המועצה לטובת משלוח הודעות בעלות נוסח אחיד: "היי (שם חבר המועצה), אני תושב.ת העיר ויש לי בקשה דחופה אליך. בים שני הבא אנחנו מבקשים שתעמוד עם תושבי דרום תל אביב כמו שעמדת איתנו בבחירות – ותצביע נגד הריסת גינת לוינסקי. אל תהרוס לנו את אחד השטחים הירוקים היחידים בשכונה. אני דורש.ת שתלמד מהן האלטרנטיבות לפני שתגרום לעוד נזק סביבתי וחברתי בדרום תל אביב".

תושבי השכונה גייסו כבר יותר משלושת אלפים חתימות נגד תחילת העבודות, ואליהם הצטרפה גם החברה להגנת הטבע שטוענת כי השטח הפתוח הממוצע לתושב בנווה שאנן יעמוד לאחר הריסת הגינה על 0.65 מ"ר לתושב, הרחק מהמינימום המומלץ על ידי המשרד להגנת הסביבה (5 מ"ר לתושב) ושנות אור מהמצב בצפון העיר (17 מ"ר לתושב), כפי שנחשף ב"הארץ". העירייה, בתגובה, ממשיכה לטעון כי "האינטרס לשימוש השטח לחינוך גובר על כל אינטרס אחר".

לטענת המתנגדים להריסת הגינה, התוכנית קודמה ללא התייעצות עם הציבור, בחינת היבטים סביבתיים והצגת חלופות תכנון, וכי עצם הקמתו של בית ספר לילדי הזרים בלבד מנוגדת לחוק ולפסיקות בית משפט.

עיריית תל אביב-יפו בתגובה: "גן לוינסקי הוא שטח בית ספר ביאליק שנהרס לפני שנים, כאשר מספר הילדים באזור הלך וירד. סטטוטורית הוא שטח חום המיועד למבני ציבור. עתה, לאור העובדה כי בכל שנה נפתחות למעלה מ-25 כתות א' חדשות באזור נווה שאנן, יש צורך לספק לילדים אלה פתרונות ולחזור ולהשתמש במגרש לטובת ייעודו המקורי כבית ספר. במציאות הקיימת האינטרס לשימוש השטח לחינוך גובר על כל אינטרס אחר. החלטת הועדה המקומית עומדת על כנה והעירייה פועלת להוצאת היתרי בניה בהקדם. אין שינוי בשטחים הירוקים פר תושב כתוצאה מבניה זו, מאחר ושטח הגינה בו אנו בונים מעולם לא נכנס לחישובי שטחים ירוקים בתל אביב-יפו".

>> חושבים שתל אביב לא מספיק ירוקה? ספרו לסקר טיים אאוט העולמי כדי שכולם יידעו

• הבועה
• גינת לוינסקי
• נווה שאנן
• עיריית תל אביב
• חינוך
• בתי ספר בתל אביב
• אקטיביזם
• אקטיביזם ירוק
• שטחים ירוקים

עוד כאפה מצלצלת לדרום תל אביב. אין דרך אחרת לפרש את החלטת הוועדה המקומית לתכנון ובנייה בעיריית תל אביב-יפו אתמול: בית ספר חדש יוקם היכן שנמצאת כיום גינת לוינסקי, זאת לצד שטחים שיופקעו ממנה לטובת עבודות הרכבת הקלה.

כל זה לא מעניין כנראה את חולדאי ואת ועדת התכנון, שאפילו לא טרחו לבדוק את החלופות. מרחק כמה עשרות מטרים מהגינה האומללה נמצא מבנה ציבורי גדול שהעניקה העירייה ללהקת המחול בת שבע. אלה סדרי העדיפויות

אין גם דרך אחרת להסביר את ההחלטה התמוהה הזאת, שמפקיעה מתושבי נווה שאנן את הריאה הירוקה הבודדת שלהם, פרט לטיפשות ואטימות שצחנה משונה עולה מהן. רון חולדאי הטיל משמעת קואליציונית, צעד בלתי מקובל בדיוני וועדות, וסגניו המתנגדים – אסף הראל וציפי ברנד בראשם – נאלצו להצביע בעד ההחלטה. מה הלחץ? "אינטרסים תכנוניים", אומרים בעירייה.

השאלה הגדולה היא מהם ושל מיהם אותם אינטרסים. האינטרס הציבורי הרחב הוא שלא יפגעו בשטחים ירוקים, בטח לא באזור שבו זיהום האוויר הוא מהגבוהים בעיר והטמפרטורה יכולה להגיע עד 7 מעלות יותרמצפון העיר ומרכזה. האינטרס הציבורי הרחב הוא שלא תהיה פגיעה נוספת במרקם החיים המרוסק של עוטף התחנה המרכזית. וכן, האינטרס הוא גם שיוקמו בתי ספר חדשים בעיר. אבל לא בגינת לוינסקי.

זאת ועוד: באזור קיימים כבר שני בתי ספר המיועדים ברובם לילדי העובדים הזרים ומבקשי המקלט בשכונות הגובלות בו. ועד השכונה הבהיר והוכיח שאין כל צורך או דרישה לבית ספר שלישי, בזמן שאלף ילדי עובדים זרים חוצים כל בוקר את האיילון מהשכונות הדרום-מזרחיות ובזמן שבשכונת התקווה יש מגוון שטחים עירוניים בהם ניתן לבנות בית ספר. כל זה לא מעניין כנראה את חולדאי ואת ועדת התכנון, שאפילו לא טרחו לבדוק את החלופות. מרחק כמה עשרות מטרים מהגינה האומללה נמצא מבנה ציבורי גדול שהעניקה העירייה ללהקת המחול בת שבע. אלה סדרי העדיפויות.

מה הלחץ? "אינטרסים תכנוניים", אומרים בעירייה. השאלה הגדולה היא מהם ושל מיהם אותם אינטרסים. האינטרס הציבורי הוא שלא יפגעו בשטחים ירוקים, בטח לא באזור שבו זיהום האוויר הוא מהגבוהים בעיר והטמפרטורה יכולה להגיע עד 7 מעלות יותר מצפון העיר ומרכזה

ההחלטה המבישה הזאת מנוגדת גם למדיניות הירוקה של העירייה עצמה ומוסיפה חטא על פשע במכלול המצוקות מהן סובלת שכונת נווה שאנן בעשור האחרון, והיא לא תעבור ללא קרב. האקטיביסטים הרבים בשכונה כבר מכינים את הלפידים ואת הקילשונים, הארגונים הירוקים יקשרו את עצמם לעצים, וגם האוכלוסיה הצעירה שנודדת לתוך השכונה בעקבות ההבטחות הנדל"ניות לא תשתוק.

חולדאי צריך להבין שפגיעה בשטחים ירוקים היא לא אופציה כשהמשבר האקלימי כבר כאן, ושפועלו הנמרץ לשיפור פני העיר אינו קארט בלאנש לביצוע כל תוכנית שעולה על רוחו. אם סגניו לא יבהירו לו את זה – ונראה שאין להם את האומץ במקרה הזה – הציבור יצטרך להבהיר לו את זה. זאת תהיה מלחמה.

• הבועה
• דרום העיר
• גינת לוינסקי
• נווה שאנן
• לוינסקי
• משבר האקלים
• שטחים ירוקים
• רון חולדאי
• אסף הראל
• ציפי ברנד