אם אתם טיפה משני העשורים הקודמים, ייתכן שנתקלתם בתת-ז'אנר הלרוב-שטחי-ומשעמם, ולכן גם כזה שמת במהירות, שהוא קומדיות אקשן רומנטיות. בגדול, מדובר בקומדיות רומנטיות עם פיצוצים ואקדחים. אלו סרטים די בידוריים, וחסרי ערך אמנותי, עד שאפילו אחד מהסרטים המצליחים ביותר בז'אנר, "מר וגברת סמית'", היה לא יותר מסרט בינוני שהצליח בעיקר בזכות שני הכוכבים שלו – בראד פיט ואנג'לינה ג'ולי. מלבד להביא לעולם את "בראנג'לינה", הסרט ההוא הביא גם שרשרת חיקויים לא מוצלחים. מצד שני, בערך באותו הזמן שבו קומדיות אקשן רומנטיות חוו את פרפורי הגסיסה שלהם, התחיל טרנד חדש בטלוויזיה: עיבודים טלוויזיוניים לסרטים מצליחים. לרוב זה עובד במידה, אז לא מפתיע שהעיבוד החדש של אמזון פריים וידאו ל"מר וגברת סמית'" עובד. החלק שמפתיע הוא שזה עובד הרבה מעבר למצופה.

>>

הסרט "מר וגברת סמית'", למי שלא זוכר, מספר על שני מרגלים מסוכניות מתחרות, שהתחתנו מבלי לדעת על החיים האמיתיים אחד של השנייה. מפה לשם, הם מקבלים הוראה לרצוח אחד את השנייה תוך 48 שעות. בראד פיט ואנג'לינה ג'ולי נחשבו אז (וגם היום) לשניים מהאנשים היפים בעולם, מה שנתן ניחוח אלגנטי לדמויות, אבל לא נשאר ממנו חותם משמעותי. אז איך מרעננים סרט משנת 2005? בונים את העולם מחדש, הופכים את הדמויות לאנושיות יותר, ואת הסדרה לכנה יותר.

בגרסה החדשה של אמזון פריים, מר וגברת סמית' עובדים באותה סוכנות, שעובדת תמיד בשיטה אחת – מגייסים סוכנים, משדכים אותם אחד לשנייה, משנים את שם לג'ון וג'יין סמית', ושולחים אותם למשימות מסוכנות. הפעם בתפקיד המר והגברת אנחנו מקבלים את דונלד גלובר ומאיה ארסקין, שרחוקים שנות אור מלהיות בראנג'לינה. לא שהם חלילה מכוערים, אבל אין ספק שהם לא לגמרי בסטנדרט היופי המלוקק שמאפיין כוכבים הוליוודים. זה לא מתבטא רק בנראות של הדמויות – הם גם עושים טעויות, מתמודדים עם משברים אמיתיים בחיי הנישואין המזויפים שלהם, ומנסים לפתור אותם ביחד. הם רחוקים מלהיות הסוכנים המושלמים שבראנג'לינה היו, וזה מה שהופך את הצפייה לכל כך מהנה.

דונלד גלובר יצר את הסדרה יחד עם פרנצ'סקה סלואן, אחת מכותבות "אטלנטה", והנוכחות הנשית בסדרה מורגשת מאד, באופן הטוב ביותר. גברת סמית' של מאיה ארסקין כל כך קרה ומחושבת, ובהתחלה במיוחד קשה לא לשאול את עצמך מה הוא מוצא בה. אבל מהר מאד נחשפים רגעים שבהם ג'ון מצליח לחדור מבעד לשריון שלה, ואז גם אני מבין מה "הוא" מוצא בה. אין ספק שהכימיה בתפקידים האלה חשובה, הרי בסופו של דבר היא מה שמכר את הסרט המקורי, וגם כאן היא עובדת. שינוי מרענן נוסף הוא איך בגלל מגיעה ההוראה הקשה מכולן, שנובעת ממקום הרבה יותר עמוק ומורכב. וזה בעצם מה שהעיבוד הטלוויזיוני מאפשר – זמן.

בכל פרק צמד הסוכנים נמצאים בשלב אחר ביחסים שלהם, ובכל פרק אנחנו רואים איך היחסים נבנים, ואיך נהרסים. בני הזוג רבים לא מעט, וברוב המקרים הם יכולים להגיד דברים ממש קשים וכנים אחד לשנייה. לפעמים זה אפילו פחות נוח לצפייה מאשר האקשן והאלימות, ולמרות זאת – זה הכרחי. גלובר וסלואן זיהו את המטען הגנטי של הסרט, ראו את הפוטנציאל, ומימשו אותו לחלוטין. הבעיה היחידה של הסדרה היא שבתשעים אחוז מהמקרים אני יודע מה הולך לקרות, גם אם לא אחד לאחד. הרמזים מאד בוטים, אבל הם גם לא העיקר – כי מה שחשוב זאת מערכת היחסים שנבנית בין הדמויות, ובמבחן התוצאה אני מאמין יותר לדמויות, כי הן בנויות יותר. המרחב הזה שהיוצרים הרוויחו באמצעות המדיום הטלוויזיוני לא מאפשר רק משימות מגניבות (והן באמת מגניבות וקיצוניות), אלא גם נותן לנו להכיר את הדמויות, ואפילו לבחור צד בויכוח. ואני מזהיר מראש – זה לא יהיה קל, כי בכל שנייה תקבלו סיבות לעבור לצד השני.

"מר וגברת סמית'" של אמזון פריים מביאה לנו עיבוד טלוויזיוני שלא ידענו שאנחנו צריכים, ומצליחה להפתיע בכמה שהיא טובה. הסיפור הדי בסיסי של סרט המקורי הפך לסיפור עכשווי על זוגיות ועבודה. אז אולי הפעם זה עם פחות פיצוצים, ולפעמים קצת צפוי, אבל יש פה סדרה עם שפה אמנותית זורמת, עולם שנבנה עם מחשבה (בניגוד למקור), ודמויות כנות (לא תמיד, אבל ברגעים החשובים). ובעיקר יש בה אנושיות. יצירה מז'אנר שכבר נחשב לנכחד, קומדיית אקשן רומנטית מוצלחת. לא יאמן כי יסופר. ברצינות, אני מרגיש כאילו הצליחו לשחזר רצף גנטי של ממותה.
"מר וגברת סמית'", 8 פרקים, עכשיו באמזון פריים וידאו

• המסך
• סדרות
• דונלד גלובר
• קומדיה רומנטית
• אמזון פריים

תגידו, זוכרים שנהניתם מהסרט "מר וגברת סמית'" אי שם ב-2005? אה, לא? טוב, כי גם אנחנו. זה לא שהוא היה רע, הוא פשוט היה סתם בלוקבאסטר זניח ולא מעניין במיוחד שהצליח נטו כי כלל את שני הכוכבים הגדולים בעולם מזדיינים במבטים מול המצלמה. למעשה, נדמה שהיחידים שבאמת נהנו מסרט האקשן הכמעט בלתי זכיר ההוא זה שני הכוכבים שלו, בראד פיט ואנג'לינה ג'ולי, שהפכו בזכות הסרט (ובזכות המתח המיני המובהק שלהם) לזוג. לידתם של בראנג'לינה, אם תרצו, ולג'ניפר אניסטון התנחומים.

>>30 שנה לרגע השיא של ג'ים קארי: איך זה שכוכב אחד פורץ כל כך חזק?

טוב אתם כבר מכירים את הסיפור, כי זה שנת 2024 וככה תוכן קורה – באמזון פריים החליטו להחזיר את הסרט לחיים בגרסה חדשה, מודרנית, אקטואלית, ועם איזה אפרו אמריקאי ואיזה אישה זרה, אם אפשר. אבל הנה הטוויסט – הם אשכרה הפקידו את זה בידי מי שיכול לעשות את הסדרה טוב. ואז לא הפריעו מספיק כדי שזה באמת יצא טוב! אם כן, את המושכות נתנו לדונלד גלובר, אבל גם שמרו עליו שלא יהפוך את העניין למבולגן כמו "אטלנטה", והמיקס יצא בדיוק במידה הנכונה שבין אקשן טוב לסיפור מעניין ודיאלוגים מעולים. אה, והכי חשוב – אין לזה כמעט שום קשר לסרט ההוא.

בגרסת בראד ואנג'י, הסרט עסק בזוג נשוי שמגלים שכל אחד מהם הוא סוכן חשאי, ואז צריכים להרוג אחד את השני. כאן, בגרסה של גלובר עם מאיה ארסקיין, מדובר בצמד סוכנים שמשובץ למשימה כזוג נשוי, וצריך ללמוד להתנהל ככזה תוך כדי קריירת ריגול. כלומר פחות "מרגל נגד מרגל", יותר "לפני הזריחה". גלובר השנון מילא את התסריט ברגעים קטנים ומהנים, ובסך הכל מדובר באחת הסדרות הכי מהנות וכיפיות, בלי להסתבך, שראינו לאחרונה. אה, ויש כמה הופעות אורח נהדרות. פשוט תתחברו, תשכחו מבראנג'לינה, ותהנו מהנסיעה.
"מר וגברת סמית'", העונה הראשונה זמינה במלואה באמזון פריים וידאו

• מה רואים הלילה
• המסך
• דונלד גלובר
• אמזון פריים

אין שום הפתעה בכך שאני, האדם שכתב כ-50 אלף מילה על "אטלנטה" של דונלד גלובר, בוחר את הסדרה הבאה של היוצר המבריק הזה. מה שכן מפתיע פה זה עצם העובדה שאתם פספסתם את הסדרה הזו. אולי זה כי היא שוחררה בשירות העדיין לא מספיק פופולרי של אמזון פריים, ואולי זה כי הסדרה יצאה רק חצי שנה אחרי סיום אטלנטה, וכולם היו עייפים כבר. אבל מה שלא תהיה הסיבה ש"נחיל" ("Swarm") עברה לכולם מתחת לרדאר, היא לא מוצדקת. כי העונה המבולגנת אך היצירתית להפליא הזו שווה צפייה.

גלובר יצר את הסדרה, יחד עם אחת מכותבות "אטלנטה", כמעיין אחות לסדרה סדרת המופת שלו. אטלנטה הבת, אם תרצו. זה אומר שאין שום קשר עלילתי בין הסדרות, אבל הטון, התמה, תחושת הטריפ וטביעת האצבע של "אטלנטה" נוכחים בהחלט. רק שהפעם אין ראפרים, רק זמרת פופ ענקית ומעריצה אובססיבית שמוכנה להרוג עבורה. אה כן, הז'אנר הוא מותחן אימה וזה על רוצחת סדרתית. אין מה לעשות, גלובר הזה אוהב להפתיע.

"נחיל" עוסקת בנושא שגלובר עצמו התעסק איתו לא מעט, במיוחד בעונה הרביעית והאחרונה של "אטלנטה" – תהילה, הערצה והאזורים בהם הכל נהיה סוריאליסטי. ובדומה לאטלנטה, הסוריאליסטי הוא דווקא הריאליסטי, כך שלמרות שדמותה של אנדריה "דרה" היא פיקציה, הרבה מהמעשים המופרעים שלה מבוססים על דיווחים אמיתיים על מעריצי ביונסה (בסדר בסדר, לא כולל הרציחות). ההקבלות האלה לחיים האמיתיים מצליחות לבסס את הסדרה באיזו מציאות קרובה אלינו, גם אם מוגברת בקצוות, כך שהמסר מהדהד, ויהיה לכם קשה להסתכל על ביונסה באותה הדרך אחריה.

נייג'ה עצמה לא רק נשמעת בשיריה כמו ביונסה (נו, כמובן שגלובר יצר את המוזיקה, והוציא EP של הזמרת הפיקטיבית), אלא ממש מקבילה אליה – היא נשואה לראפר מפורסם (אה כן, יש בעצם ראפר אחד) שבגד בה, ואז חטף מכות במעלית. והכי חשוב – המעריצים שלה פסיכים כמו ה-Hive המפורסם של ביונסה, שידוע בתור בייס מעריצים שנוהג לתקוף כל מי שלא חובב קווין בי.

וכאן מגיעה דרה, הדמות הראשית הכי לא חביבה, אבל הכי מעוררת אמפתיה בעולם. ילדה עזובה שהפכה לפסיכופטית רק כי היא רצתה לאהוב, ונשבר לה הלב שוב ושוב. מסע הרציחות שלה מדמם, מטריד, לא מוצדק בשום צורה – אבל הוא בהחלט מחטט בפצעי תרבות הסלבז והשלכותיה על הצדדים האפלים של החברה. היא גם משחקת קצת עם תודעת הצופה בעזרת כמה ליהוקים מבריקים לתפקידי שוליים – בילי אייליש ופריס ג'קסון (aka ביתו של מייקל) – וגם שם אחד בחדר הכותבים שיהיה לכם מוכר בתור בת של – מליה אובמה.

יש בסדרה הזו לא מעט להטטנות גלוברית – "דרה" היא לא מספרת אמינה (חכו עד שהיא תנגוס בשזיף), יש משחקי נראטיב מוזרים בכוונה (מתישהו תיתקלו בדוקו-פשע שיהפוך לכם את הראש) וכרגיל, יהיה קשה להפריד בין המציאות בסדרה למציאות בעולם ולדמיון המופרע. מסע ההרגש שדרה לוקחת מפגיש אותה עם מגוון אנשים ותתי תרבויות אמיתיות פחות או יותר, וכל מפגש כזה מוציא עוד זוהמה, ומלכלך את עטיפת הצלופן הנוצצת של כוכבנות הפופ. הסיום, מבלי לספיילר, מבוסס גם הוא בחלקו על אירוע אמיתי שעברה ביונסה, וקושר את התמה כולה בסרט מעוות יפה. יצירה לא מושלמת, אבל בהחלט מרתקת, וממש שווה צפיה. אפילו אם רק כדי להבין קצת יותר איך סלברטיז באמת רואים את התהילה.
"נחיל", 7 פרקים, פריים וידאו

• המסך
• סדרות
• סדרות מומלצות
• דונלד גלובר

1. נחיל

הסדרה החדשה של האטלנטאי האהוב עלינו דונלד גלובר, "נחיל" (Swarm), היא מותחן אימה על מעריצה אובססיבית שלוקחת את אהבתה לכוכבת הפופ הפקטיבית נייג'ה רחוק מדי. ממש ממש רחוק מדי. באופן טבעי, הסדרה עוסקת בתרבות ההערצה, ובאופן ספציפי יותר, בהערצה סביב ביונסה. למרות שזה בשום שלב לא נאמר בבוטות בסדרה, זה ברור כשמש – זמרת הארנ'בי נייג'ה דומה לקווין בי בלוקים, בסאונד, בבעלה הראפר המצליח, בשמות השירים וכמובן, בסאונד השירים עצמם. גלובר השתתף ביצירת הפסקול, שבאמת נשמע כאילו מישהו הכניס ל-AI את הפקודה "תעשה לי שיר של ביונסה על ידי צ'יילדיש גמבינו", אבל אשכרה טוב.

המיני סדרה, שכל 7 פרקיה זמינים כעת באמזון פריים, באמת מרגישה בטון שלה קצת כמו האחות הקטנה של אטלנטה, רק שהעולם הרבה יותר מדמם, הסיפור יותר ממוקד נרטיב והפעם תצליחו להבין מה קורה שם (ברוב הזמן) גם בלי הריקאפ שלנו. חוץ מזה, גלובר והיוצרת השניה, ג'נין נאברס (מבוגרות חדר הכתיבה של אטלנטה), דאגו להביא כמה אנשים שמבינים דבר או שניים בתרבות הסלבז – חוץ מהופעות משחק מרשימות מאת בילי אייליש ופריס ג'סון (כן, הבת של מייקל), בחדר הכותבים היתה גם שם אחד שאולי יצלצל לכם מוכר: מליה אובמה. יאפ, ביתו של הנשיא לשעבר.

"Swarm", העונה זמינה במלואהבאמזון פריים

2. לאקי האנק ("המזל של האנק")

זה כנראה לא הלהיט הגדול הבא של AMC, וגם לא נראה שזה אמור להיות. להיפך, זו החלטת קריירה אדירה מצד אודנקירק: במקום לנסות להיאבק על תפקידים קולנועיים גדולים, הוא לוקח צעד הצידה מהציפיות – ופשוט עושה מה שבא לו. ומה שבא לו זו סדרה קטנה, עדינה, מצחיקה ומדכאת על מרצה לספרות (מבוססת על הרומן Straight Man של ריצ'ארד רוסו). כן, הוא בדיכאון. כן, הוא די פריבילג וגם הטיפוסים הסובבים אותו פריבילגים, והסקנדלים הכי גדולים שהולכים להיות כאן הם קנאת סופרים וסכסוכים בין מרצים לסטודנטים, עוד יותר פריבילגים מהמרצים שלהם. יש סוג מסוים מאוד של טלוויזיה/ספרות מהז'אנר הזה, בעיקר בדגש על חיי אוניברסיטה (גם "The Chair" האנדרייטד של נטפליקס הייתה כזו), ואו שאתם מפהקים רק מהתיאור הזה או שזה הדבר שהכי בא לכם לראות בעולם כרגע. אם אתם בקבוצה השניה, אתם יודעים מה לעשות (או לחכות ל-4.4, אז זה יעלה בyes)

אבל מה שמעניין כאן הוא לא רק הקאמבק הזריז של אודנקירק, שחוזר למסך כשהוא ממושקף, מזוקן ונראה נעבעך מתמיד – אלא גם השם של אחד היוצרים: פול ליברשטיין, או בשבילכם – טובי, איש ה-HR העגמומי מ"המשרד", כן, ההוא שמייקל סקוט מתעב בלי שום סיבה טובה. ליברשטיין הוא לא רק שחקן קומי נהדר, הוא גם היה תסריטאי בכיר ב"המשרד" (והכותב הראשי שלה בעונות המאוחרות יותר), אז נותר לראות מה מההומור המריר שלו יגיע גם לסדרה הזאת. עוד שם לא צפוי ברשימת הקרדיטים הוא של הבמאי של הפרק הראשון: לא אחר מאשר פיטר פארלי, שביים יחד עם אחיו בובי שורה של קומדיות ניינטיז ענקיות כמו "טיפשים בלי הפסקה". מה במאי כזה עושה בסדרה קטנה ועדינה על משבר גיל העמידה של פרופסור לספרות במכללה כושלת? נגלה בקרוב.
"לאקי האנק", ימי ראשון ב-AMC, ב-Yes החל מה-4.4

3. המנחה המנצח

"Ariyoshi Assists", בשפת המקור, זה שעשועון יפני מופרע, שמתעלם לגמרי מחוקים טלוויזיוניים כמו היגיון, טעם טוב, קומפוזיציה והמשכיות. אל תבקשו כללים או הסברים, אנחנו לא יודעים אותם. אנחנו פשוט מסתכלים. האינטרנט מלמד אותנו שאריושי הוא מנחה הטלוויזיה הפופולרי הירוקי אריושי, שמופיע כאן בתפקיד אסיסטנט קבוע למנחה המתחלף, שהוא סלב יפני כזה או אחר (לפחות, בפרמטרים יפניים), וביחד הם עושים שעשועון יפני, בדיוק כמו השעשועונים היפניים הביזאריים שבטח נתקלתם בהם ביוטיוב מתישהו. זה מגעיל, זה מופרע, זה מוגזם, זה ב-200 קמ"ש, זה משהו שאנחנו לא יכולים להפסיק להסתכל עליו.

בו זמנית מכרסמת בנו גם ההבנה שזה כנראה לא סתם שעשועון יפני אלא זה כבר ספק פרודיה, ספק קריצה מודעת לעצמה לשעשועונים יפניים כפי שהם נתפסים בעיני המערב. שכל פריים כאן נולד בשביל להיות ויראלי. שזה מוצר שיפן יצרה עבורנו בנטפליקס ולא עבור יפנים בנטפליקס. לא אכפת לנו. אנחנו מאוהבים. או מזועזעים. אנחנו לא יכולים להפסיק להסתכל. תנו לנו עוד מזה.

Ariyoshi Assists,עכשיו בנטפליקס

4. "רוחות אינישרין"

הסרט של הבימאי/מחזאי מרטין מקדונה ("שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי") עוסק, כביכול, בסיפור קטן בעיירה קטנה עם מבטא אירי ויותר מדי זמן על הידיים. סיפור על זוג חברים שהקשר ביניהם נקטע (סליחה) בן רגע ובאופן חד צדדי, למרות שהצד השני לא מוכן לקבל את הגורל. בפועל, כהרגלו של מקדונה, הוא עוסק בעניינים אנושיים הרבה יותר גדולים. מבקרת הקולנוע שלנו גם התלהבה ממנו, כאשר נתנה לו ציון של 4.5 מ-5 כוכבים והיללה את הקאסט המרשים.

https://www.youtube.com/watch?v=UWDBSqV3YoU

אלו הדבריםשכתבה בביקורת: "מרטין מקדונה הוא מקרה יוצא דופן של מחזאי וקולנוען גם יחד, שבניגוד לגיבוריו מותיר חותם עז בשני תחומי היצירה. הדיאלוגים התיאטרליים, עתירי המצלולים וההדהודים שכתב לסרטו האירי הראשון (הוא בן להורים אירים שנולד בלונדון), משתלבים היטב עם הנופים ועם המוזיקה המועמדת לאוסקר שהלחין קרטר ברוול. כאן הוא יצר מעין משל על אחת השאלות שבבסיס הקיום האנושי: מה יותר חשוב ויותר נכון, להיות נחמד ולהיזכר על ידי אנשים בודדים, או להשאיר חותם – למשל באמצעות אומנות – ולהיזכר לדורות, גם במחיר פגיעה באנשים. (…) זו יצירת אומנות מרהיבה לאוזן, לעין, ללב ולמוח, שוודאי תיזכר לשנים רבות".

רוחות אינישרין, דיסני+

5. וייקו: אפוקליפסה אמריקאית

דוקומנטרי כתות זה משהו שאנחנו אוהבים במיוחד (אחחח, איפה הימים שבהם כולנו התאבססנו על בגוואן). הסדרה הדוקומנטרית החדשה של נטפליקס "וייקו: אפוקליפסה אמריקאית" פורשת בפנינו את אחד מהעימותים המפורסמים של מערכת החוק האמריקאית עם כת בשנים האחרונות – זה שנערך בין סוכנים פדרליים לבין כת הדיווידים, בהנהגתו של דיוויד כורש, בעיר וייקו בטקסס בשנת 1993. הכת, שהוקמה כבר בשנות ה-50 של המאה העשרים, היא כת נוצרית-פרוטסטנטית שקבעה את מושבה סמוך לעיר וייקו בטקסס, באזור שהם כינו "מאונט כרמל" (כלומר, הר הכרמל. זה שבטקסס). אחרי מאבקי הנהגה (שכוללים רצח בגרזן של אחד מחברי הכת) תפס אותה ורנון האוול, שלימים נודע בשם דיוויד כורש, בסוף שנות השמונים. בתחילת שנות התשעים החלו להגיע לתקשורת דיווחים שתיארו את כורש כמנהיג תמהוני והאשימו אותו במקרי פוליגמיה ואונס.

במקביל, החלה הרשות לאכיפת נושאי האלכוהול, הטבק, הנשק וחומרי הנפץ האמריקאית לעקוב אחרי משלוחי נשק שמגיעים למאונט כרמל. זה הסתיים בניסיון פשיטה של ה-FBI ב-19 לפברואר 1993. הוא נכשל, אבל הוביל למצור של כ-50 יום, במסגרתם התבצרו קרוב ל-100 איש במתחם של כורש, מה שהסתיים ב-19 באפריל של אותה השנה באירוע שזכור כהתאבדות ההמונית הכי משמעותית אולי מאז סיפור מצדה. סדרת הדוקו החדשה של נטפליקס, בת שלושה פרקים, כוללת חומרים חדשים שטרם נחשפו מהמצור המפורסם, כולל ראיונות עם הסוכנים הפדרליים שהשתתפו בו וראיונות עם חברי כת לשעבר (אלה מהם שנשארו בחיים). זוהי כנראה הכי אפוקליפסה אמריקאית שאפוקליפסה אמריקאית יכולה להיות, מה שאומר שיש לנו פה לפחות את "ארץ פראית מאוד" הבא.

"וייקו: אפוקליפסה אמריקאית". עכשיובנטפליקס

• מה רואים הלילה
• נטפליקס
• אמזון פריים
• דונלד גלובר
• בוב אודנקירק

אלוהי הראפ יודע שאנחנו התעסקנו לא מעט במהלך השנה האחרונה בדונלד גלובר, ובסדרה הנהדרת (גם אם מעוררת מחלוקת) "אטלנטה". אבל היא כבר הסתיימה, ועוד לפני שהתאוששנו, היוצר המקורי הזה מגיע עם סדרה חדשה שכהגדרתו, היא "אחות של אטלנטה". ולא בכדי – גם היא עוסקת בעולם המוזיקה והסלבריטאיות ממקום ביקורתי, וגם היא (איך לא) עוסקת בתרבות האפרו-אמריקאית, גם אם מזווית שונה לחלוטין. אבל יותר מהכל, היא עוסקת בביונסה. בערך.

"נחיל" (Swarm), היא מותחן אימה על מעריצה אובססיבית שלוקחת את אהבתה לכוכבת הפופ הפקטיבית נייג'ה רחוק מדי. ממש ממש רחוק מדי. באופן טבעי, הסדרה עוסקת בתרבות ההערצה, ובאופן ספציפי יותר, בהעצה סביב ביונסה. למרות שזה בשום שלב לא נאמר בבוטות בסדרה, זה ברור כשמש – זמרת הארנ'בי נייג'ה דומה לקווין בי בלוקים, בסאונד, בבעלה הראפר המצליח, בשמות השירים וכמובן, בסאונד השירים עצמם. גלובר השתתף ביצירת הפסקול, שבאמת נשמע כאילו מישהו הכניס ל-AI את הפקודה "תעשה לי שיר של ביונסה על ידי צ'יילדיש גמבינו", אבל אשכרה טוב.

המיני סדרה, שכל 7 פרקיה זמינים כעת באמזון פריים, באמת מרגישה בטון שלה קצת כמו האחות הקטנה של אטלנטה, רק שהעולם הרבה יותר מדמם, הסיפור יותר ממוקד נרטיב והפעם תצליחו להבין מה קורה שם (ברוב הזמן) גם בלי הריקאפ שלנו. חוץ מזה, גלובר והיוצרת השניה, ג'נין נאברס (מבוגרות חדר הכתיבה של אטלנטה), דאגו להביא כמה אנשים שמבינים דבר או שניים בתרבות הסלבז – חוץ מהופעות משחק מרשימות מאת בילי אייליש ופריס ג'סון (כן, הבת של מייקל), בחדר הכותבים היתה גם שם אחד שאולי יצלצל לכם מוכר: מליה אובמה. יאפ, ביתו של הנשיא לשעבר.

"Swarm", העונה זמינה במלואהבאמזון פריים

• מה רואים הלילה
• דונלד גלובר
• אטלנטה
• אמזון