אי אז, קצת אחרי שניצח בבחירות 96', שוחחתי עם דוברו של ראש הממשלה הטרי בנימין נתניהו. באותם הימים, הייתי עורך מהדורות "ערב טוב ישראל" בגל"צ. "תשמע", אמרתי לו, "ביבי ראש ממשלה עכשיו, הוא לא יכול להתקשר פעמיים ביום לרדיו להגיב על כל שטות. נראיין אותו ביום העצמאות ובראש השנה". זה כמובן לא עזר.

כבר באותם הימים, לנתניהו הייתה מטרה ברורה – לשלוט בסדר היום התקשורתי. אז הוא השיג אותה באמצעות ראיונות בתקשורת האלקטרונית ולחצים על העיתונים המודפסים. כמעט 30 שנה חלפו, הדרך השתנתה, אבל המטרה נשארה זהה. הספינים מוכנים תמיד במגירה לשליפה ומושלכים, בכל פעם שצריך, לחלל הציבורי.

בסופו של דבר, אלה אנשים פרטיים, חלקם עיתונאים לשעבר, חלקם מעולמות התוכן בהייטק, חלקם אנשים חסרי כל רקע תקשורתי, שיצאו לנצח את מכונת הרעל – ובחודשים האחרונים נותנים לה פייט עצום

הכלים הרלוונטיים: השופרות שנטמעו היטב בכל פינה בטלוויזיה וברדיו, מובילי דעה ברשתות החברתיות וקבוצות הליכוד השונות שפזורות ברחבי האינטרנט. העבודה והתחזוקה של מערך הספינים היא שוטפת, רצופה, ובעלת עוצמה אדירה. היא תרמה במידה רבה לביסוסו של נתניהו כשליט בעשורים האחרונים ופיזרה אינספור דעות מופרכות וסיפורי פייק ניוז, בראשיהם של רבים. הדוגמה של טראמפ, שהוכיחה שאין גבול לשקרים שאפשר לזרוע בתודעת הציבור, רק העצימה את הצפת המידע האינסופית שזרמה מבלפור לציבור – 24/7.
עד עכשיו.

לראשונה מזה עידן ועידנים, מישהו נותן לנתניהו פייט. כמו ברחובות. זו כמובן לא האופוזיציה, שכשלה שוב ושוב במאבק התודעתי על סדר היום התקשורתי. אלה גם לא העיתונאים המכובדים בטלוויזיה וברדיו, שרובם, למעט כמה יוצאי דופן, ממשיכים לשמור על סוג של ממלכתיות לא רלוונטית. בסופו של דבר, אלה אנשים פרטיים, חלקם עיתונאים לשעבר, חלקם מעולמות התוכן בהייטק, חלקם אנשים חסרי כל רקע תקשורתי, שיצאו לנצח את מכונת הרעל – ובחודשים האחרונים נותנים לה פייט עצום.

הבסיס, נעוץ באלפי קבוצות וואטסאפ שהוקמו תחת כל עץ רענן. חלקן שכונתיות, חלקן של הורים בבתי ספר, חלקן של ארגונים מקצועיים, חלקן של ארגוני מחאה, חלקן של אנשים פרטיים. כמעט אף אחת מהן אינה של פוליטיקאי. בקבוצות האלה (אני חבר ביותר מ-100), המידע עובר ומתפשט בקצב מטורף. זה מה שמאפשר למפגינים להגיע לכל פינה, תוך דקות. זה מה שמאפשר להפיץ תגובות לספינים השקריים, ולהגיע לכל מקום כמעט.

לצידן, פועלים יצרני תוכן בווידאו, מנהלי אתרים, בעלי חשבונות טוויטר, קהילות בפייסבוק – וגם (ממש לא מספיק עדיין) בטיקטוק. התוכן הזה, חלקו ערוך ומופק ברמה הגבוהה ביותר, וחלקו פשוט וישיר, מופץ בקבוצות השונות וצובר מאות אלפי אם לא מיליוני חשיפות ביום. ההישג הוא עצום – לראשונה, סדר היום התקשורתי, לא נקבע בבלפור. לנתניהו יש כמובן את הכוח להשפיע עליו (באמצעות מבצעים צבאיים למשל), אבל סוף סוף יש מולו מכונת אנטי רעל אמיתית.

במהדורות הטלוויזיה, הוא עדיין שולט. כמעט בכולן, בכל רגע נתון. בשם "האיזון הקדוש", החשש מבריחת צופים ל-14 והעובדה הפשוטה שמחאות מתמשכות לא עושות טוב לביזנס, הספינים האינסופיים של לשכת רה"מ עדיין חוגגים (האחרון – קשקוש ה"אכיפה הבררנית"). על תודעת הציבור הרחב, למהדורות האלה יש עדיין השפעה משמעותית, אבל בשדה שמחוץ למדיה הישנה, ברשתות החברתיות – ויותר חשוב אפילו, בשיח היומיומי – המחאה היא זו שמובילה כיום את סדר היום התקשורתי. היא קובעת מה חשוב ומה לא, היא מחליטה על מה ידברו.

ועכשיו, המשימה היא לא להרפות. לגייס כספים ותומכים שיאפשרו למכונת האמת להמשיך לפעול. להכניס, בכל דרך אפשרית אנשי מחאה לאולפני הטלוויזיה, למצוא דרכים לפרוץ לדור הצעיר, שמוחו נשטף על ידי בן גביר וחבריו בשנים האחרונות ובמהלך סגרי הקורונה. ואחר כך – יש למצוא דרכים נוספות להגיע גם לקהלים אחרים – ובהם לחרדים ולערבים.

גבע קרא עוז, איש תוכן עצמאי, בין השאר כותב ועורך ומנהל סושיאלבאתר ריסטארט ישראל

• מחאת הדמוקרטיה
• טור דעה
• תקשורת
• אינטרנט
• ווטסאפ
• רשתות חברתיות

בשבועות הראשונים של המחאה נגד ההפיכה המשטרית, עוד לפני קפלן ולפני ימי השיבוש והזעם וההצטרפות המאסיבית של מאות אלפי מפגינים בכל רחבי הארץ, רן הרנבו, אסף שפיר ומיכל שפיר-קליין כבר עבדו אחוזי תזזית על החזון שלהם: מערך להפצת מידע בסרטוני וידיאו שיתמוך בתנועת ההתנגדות ויספר את הסיפור שלה, מכונת תקווה שתהווה משקל נגד למכונת הרעל של נתניהו, וערוץ מדיה אלטרנטיבי לתקשורת המיינסטרים המסורסת. הם לא הקימו מערכת, הם לא בנו אסטרטגיה, הם לא חיכו לתורמים. הם פשוט התחילו לרוץ.

שבועות ספורים אחר כך הם כבר עמדו בראש מערך "מפיצים תקווה", כמעט 50 אלף איש בווטסאפ שמשמשים כמערך הפצה אורגני אך גם כמערך איסוף וייצור תוכן, יחד עם מאות מתנדבים בתחומי הוידיאו, עריכת התוכן והקידום ברשתות החברתיות. התוצאה היא פס ייצור של סרטוני וידיאו ויראליים – יותר מ-700 עד כה! – חלקם מקצועיים וחלקם מבוססים על תכנים שנשלחו מהציבור, חלקם אינפורמטיביים והסברתיים וחלקם מעוררי השראה ורגש, שצברו בחודשים האחרונים מיליוני צפיות והיו לאחד מחומרי הדלק של המחאה הגדולה בתולדות ישראל.

עכשיו יוצאות התקוות בקמפיין מימון המוניםשמטרתו להפוך את הפרויקט ההתנדבותי שהתגבש תוך כדי ריצה על האיילון לפלטפורמה דיגיטלית משמעותית שתלווה את ההתנגדות בשלבים הבאים שלה. "עכשיו, כשאנחנו מבינים שהמחאה הזאת היא מאבק ארוך טווח על העתיד של כולנו, על העתיד של הילדים שלנו, אנחנו רוצים להישאר ולהמשיך לספר סיפור של התעוררות של פעם בדור", כך נכתב בהודעה המבשרת על הקמפיין, "ובשביל זה נצטרך אתכם. אנחנו רוצים להביא עוד סיפורים, עוד גיבורים, להילחם בכל הכוח בתעשיית השקרים, לפתוח קבוצות לוקאליות, קבוצות לעולים חדשים, להיכנס גם לפודקאסטים, להפיק עוד סדרות וידאו, להמשיך לסקר את הפריפרייה הנפלאה, לעזור לארגוני מחאה אחרים, לבנות תקשורת שלא נמצאת בכיס של אף אחד!".

בתוך יממה כבר גויסו מהציבור יותר מ-500 אלף שקלים, כשהיעד לשבועות הקרובים הוא מיליון שקלים. ביקשנו מצוות התקוות לבחור שבעה סרטונים שהם אוהבים במיוחד מתוך המאות שהפיקו, והנה כמה יצירות שמדגימות איזו השקעה נבונה של הכסף שלכם זו יכולה להיות. תראו כמה תקווה.

הפרח בגני

חלק מהעבודה של "פרויקט תקווה" היא יצור של סרטונים מעוררי השראה שנותנים פוש מוראלי למפגינים, ז'אנר שאסף שפיר מתמחה בו מאז ימי המחאה החברתית, והסרטון הזה שנוצר לכבוד חג הפסח הוא שיא של רגש שלא ישאיר עין דמוקרטית אחת יבשה בקהל. תבכו קצת, זה טוב.

יובל נח הררי

עוד דבר יפה ש"פרויקט תקווה" יודע לעשות: לוקחים את אחד הנאומים הגדולים מההפגנות, ועוטפים אותו בוידיאו מאותה הפגנה ובפסקול דרמטי, והתוצאה יותר מרשימה, משכנעת, מנגישה מסרים ומניעה למחאה מכל מדיום תעמולתי אחר. התרגלתם שתעמולה מגיעה רק מצד אחד? תתעוררו.

הכוונות האמיתיות של קהלת

את הסיפור של ניסיון ההפיכה המשטרית תקשורת המיינסטרים לא באמת מספרת, כי זה סיפור על איך היא נרדמה בשמירה ונתנה לארגון מפוקפק שממומן על ידי מיליארדרים נוצרים שוחרי אפוקליפסה לתכנן ולהוציא לפועל את חיסול הדמוקרטיה הישראלית. את מה שהתקשורת המשודרת לא עשתה בעשר שנים, עושה הסרטון הזה בשתי דקות: חשיפת פרצופו האמיתי של פורום קהלת. תראו כמה זה קל.

יש תקווה

מדהים כמה תקווה הצליחה לצמוח בתוך מחנה שבסוף שנת 2022 היה שלולית של ייאוש. לסרטונים מהסוג הזה יש חלק משמעותי בטיפוח הנחישות האדירה שמפגין הציבור הדמוקרטי-ליברלי. תביאו עוד.

הפרוטוקול ההונגרי

אקספליינר מופתי של רן הרנבו על הדימיון בין בליץ החקיקה בתחילת הקדנציה של ממשלת הדיקטטורה ובין ההפיכה האנטי-דמוקרטית שביצע ויקטור אורבן בהונגריה. בפחות משלוש דקות מקבלים הצופים את כל המידע ההכרחי ואת מקור ההשראה של נתניהו. צפייה חובה.

נורת אזהרה פולנית

בליץ הונגרי או סלמי פולני? מקור ההשראה השני של יוזמי ההפיכה, הלוא היא פולין, היא מדינה שבה התחסלה הדמוקרטיה למרות מאבק אזרחי עיקש. אחרי מחאת ענק הממשלה שם נסוגה, הפסיקה את החקיקה, נתנה למחאה להתקפל ואז תקפה חצי שנה מאוחר יותר כשלא היה מי שיתנגד. מזכיר לכם מישהו? המחאה נשארת עירנית בזכות זרימה מהירה של מידע מהסוג הזה.

מדינת ישראל תיוולד מחדש

הלילה שבו נולד מחדש המחנה הדמוקרטי-ליברלי על האיילון. התירוץ היה פיטוריו הבוטים והמטורללים של יואב גלנט, אבל לאף אחד מהמפגינים לא היה אכפת במיוחד מיואב גלנט. זאת הייתה הפגנת עוצמה ספונטנית של תנועת ההתנגדות והיא סימנה לנתניהו גבולות גזרה ברורים וגרמה לו לסגת חבול ומבוהל מחקיקת ההפיכה, מפיטורי שר הביטחון ומהרטוריקה הדיקטטורית. בתחילת ינואר לא ידענו אפילו שיכול להיות כזה סרט.

>>בשנים האחרונות נבנתה בישראל מכונת רעל, ממומנת היטב, שולטת ברשתות החברתיות, מפיצה קונספירציות, שקרים, דיסאינפורמציה ומשחקת מול שער ריק, בואו נחליף אותה במכונת תקווה."בונים מכונת תקווה": בואו להשתתף במימון "פרויקט תקווה"ולהפוך אותו לפלטפורמה דיגיטלית קבועה ומובילה

• מחאת הדמוקרטיה
• אינטרנט
• ווטסאפ
• ויראלי
• מימון המונים