בסדר בסדר, הם אמרו לנו אבל לא הקשבנו. זה לא אומר שאסור לנו ליהנות ממגוון הסרטים האקולוגיים שנוצרו, בין אם זה מעשיות אנימציה מתוקות וחכמות לכל המשפחה, ובין אם זה סרט אקשן פוסט-אפוקליפטי עם נופי מדבר מהממים
אוקג'ה (2017)
לפני שגרם להוליווד להתאהב בו עם "פרזיטים", הבמאי הקוריאני בונג ג'ון הו עסק כמה וכמה פעמים בזיהום סביבתי כגורם לשלל אסונות (ע"ע סרט המפלצות "המארח" והדיסטופיה "רכבת הקרח" עם כריס אוונס). הסרט הסביבתי המצטיין שלו הוא כנראה "אוקג'ה", שהופץ ישירות דרך נטפליקס ב-2017. "אוקג'ה" לא מדבר על אימת שינויי האקלים בכלל, אלא לוקח לעצמו נקודת מבט מסוימת מאוד – תעשיית הבשר ובפרט הנדסה גנטית של בעלי חיים לצרכי מאכל.
בסרט, תאגיד מזון יוצר "חזיר על" גדול מימדים וחמוד להפליא, במטרה לספק לעולם בשר כפתרון תזונתי משובח – ואפילו אקולוגי יותר לייצור. אותם חזירים מוטנטים מוענקים לחקלאים ברחבי העולם כדי למצוא את תנאי הגידול האידיאליים עבורם. החזירה ששמה כשם הסרט מוענקת לסב ונכדתו באזור כפרי בקוריאה. כשהתאגיד דורש את החזירה שלו בחזרה הילדה שגדלה לצידה יוצאת למסע כדי להציל אותה, כולל שיתוף פעולה עם קבוצה של פעילי סביבה מפוקפקים. "אוקג'ה" הוא סרט מתוק מאוד לרגעים וקשה לצפייה ברגעים אחרים, עם שחקנים מעולים כמו טילדה סווינטון, פול דאנו וג'ייק ג'ילנהול – אבל על כולם מתעלה החזירה הממוחשבת שלרגעים קשה להאמין שהיא לא יצור בשר ודם.
פרנגלי: היער הקסום (1992)
שלל סרטי ילדים ניסו לחנך את זאטוטי העולם על החשיבות של שימור יערות, מניעת זיהום ועזרה לבעלי החיים – מ"לשחרר את ווילי" דרך "וול-אי" ועד "הלורקס", בגרסת 2012 הצעקנית. "פרנגלי: היער הקסום" מ-1992 קצת נפל בין הכיסאות עם השנים ולכן מושמט לא פעם מהשיחה בנושא, אבל הוא דווקא אחד המוצלחים בקטגוריה. מדובר בסרט אנימציה שנוצר מחוץ לאולפנים הגדולים ונתקל בשלל מכשולים בדרך למסכי הקולנוע – חלקם באדיבות אולפני דיסני, שהתעצבנו מאוד מכך שרובין וויליאמס סירב לוותר על הדיבוב בסרט אחרי שהצטרף ל"אלאדין" שלהם.
"פרנגלי" הוא סיפור אגדה פנטסטי על הקרב בין הטבע והתעשייה, או יותר ספציפית – בין פיות שמשתמשות בקסמים כדי לרפא את היער לבין שד זיהום מפלצתי עם התמכרות לדלק (בדיבובו של טים קארי האגדי). על הרעיון הבסיסי הזה מתלבש גם סיפור אהבה בסיסי וחמוד בין פיה לנער אנושי שכווץ למימדים זעירים בקסם. בחירה סיפורית חמודה שהסרט לוקח היא להציג את בני האדם דרך עיני הפיות כיצורים קסומים ושוחרי טבע שנעלמו ונכחדו, מה שהופך את התגלית על מה שבני האדם אשכרה מעוללים ליערות הגשם לשוברת לב עוד יותר. לא הכל בסרט התיישן טוב, אבל הוא לגמרי שווה צפייה משפחתית כמעשייה אקולוגית חמודה וצבעונית, שגם מעודדת פעולה ולקיחת אחריות.
אל תסתכלו למעלה (2021)
סטודנטית צעירה מגלה יום אחד כי אסטרואיד גדול נמצא בדרכו לכדור הארץ, והוא צפוי להגיע הנה בעתיד הקרוב. התנגשות האסטרואיד צפויה לגרום לאירוע הכחדה בסדר גודל של השמדת הדינוזאורים אם האנושות לא תתגייס בכל הכוח כדי למנוע אותה. הבעיה היא שגם כאשר הקהילה המדעית מציגה ראיות ברורות לסכנה ברורה לעתיד הפלנטה כולה, הפוליטיקאים והתקשורת לא ממהרים לאמץ את המלצותיה לפעולה.
את הסאטירה המרירה אך מצחיקה של אדם מקיי אפשר להשליך על סיפורים שונים – אבל ברור שההשראה העיקרית היא ההתמודדות של בעלי הכוח עם הצורך לנקוט פעולות ברורות כדי למנוע אסון. מדובר ביחס שטחי ופופוליסטי במקרה הטוב ובבחירות ציניות ומרושעות במתכוון במקרה הרע – וזה אולי מצחיק, אבל לרגעים זה ממש מדכא.
אמת מטרידה (2006)
הסרט הדוקומנטרי של אל גור הוא לא הראשון לעסוק בסוגיה, אבל בכל הנוגע להיקף, חשיבות היסטורית והשפעה הוא כנראה הבולט ביותר בז'אנר עד היום. בזמן אמת הסרט הוביל מצד אחד לעלייה משמעותית במודעות לסוגייה וביוזמות קטנות כגדולות לפתור אותה ומצד שני לגל של פארודיות, הכחשות וזלזול שהציגו אותו כטיפוס היסטרי שסתם מנסה להלחיץ את כולם בלי סיבה. ההשפעה של הסרט כנראה איפשרה ועודדה את זכייתו של גור בפרס נובל לשלום ב-2007, בעוד הסרט זכה בשני פרסי אוסקר – לסרט תיעודי ולשיר מקורי.
כסרט, קשה להגיד ש"אמת מטרידה" הוא חוויה מבדרת או מהנה במיוחד ורוב מה שנאמר בו כבר ידוע ומוכר לצופה המעודכן ב-2023. למרות זאת, הוא עדיין צעד ראשון לא רע למי שרוצה לדעת קצת יותר על משבר האקלים (וכנראה חי בעשור וקצת האחרונים בהדחקה הארדקור). ב-2017 אף יצא סרט המשך בשם "אמת מטרידה יותר" – שעסק בין היתר בהצגת פתרונות מדיניים ופוליטיים למצב המסוכן אליו הגענו. הסרט הזה כבר לא עורר את אותה סערה וחשיבות, אולי בגלל שבזמן שחלף הצטרפו אליו יוזמות, יוצרי קולנוע ופעילים רבים נוספים שהפכו אותו לפחות יוצא דופן ובולט במפה.
על פני האדמה (2020)
לא מעט יוצרי קולנוע ניסו לאורך השנים לעניין את הציבור בסוגיות חשובות ואפילו קריטיות לשלום האנושות והפלנטה, אבל כשמלך סרטי הטבע עושה בדיוק את זה קצת יותר קשה להתעלם. ב-2020 יצר דיוויד אטנבורו, אצולת טלוויזיה בריטית, את הגרסה שלו ל"סרט סביבתי", שעה וחצי של תיעוד מרהיב ומטריד לשינויים שעבד כדור הארץ לאורך חייו של היוצר בן ה-94 דאז. מדובר לא רק באחד מהיוצרים הדוקומנטריים המוערכים והאהובים בעולם, אלא גם באדם שמכיר את הפלנטה לאורכה ולרוחבה, ואין לו שום כוונה להרגיע אתכם עם סיפורים פלאפיים על חיות חמודות.
אפשר לטעון שאטנבורו עדין עם הצופים ביחס למדענים מסוימים, ולא מעט מהם, שמאמינים שכל זה יקרה מהר יותר ואלים יותר, אלא אם נבצע צעדים קיצוניים אפילו יותר מאלה שהוא מציג בסרטו. למרות זאת, קשה לומר שהסרט, שזמין לצפייה בנטפליקס וגם יצא כספר (לאחרונה הוא יצא לאור בעברית בהוצאת רדיקל), פשוט לצפייה. "על פני האדמה" (שזמין בנטפליקס) מבקש לתאר את הזוועות הצפויות להתחולל בכדור הארץ בתשעים ומשהו השנים הקרובות, כשאטנבורו מבקש לדמיין את חייו אם היה נולד כיום ולא לפני כמעט מאה שנה. כדי לעשות זאת הוא משלב צילומים מרהיבים, גם אם רובם קשים לצפייה, עם קטעי ארכיון מהקריירה ארוכת השנים שמאחוריו – ופורש בסרט את משנתו לגבי הסיבות, התוצאות העתידיות לצד אלה הקיימות וגם הפתרונות האפשריים.
נאוסיקה: הנסיכה מעמק הרוחות (1984)
אטנבורו מציין שוב ושוב ב"על פני האדמה" שהנפגע העיקרי מזיהום והרס סביבתי בידי האדם הוא לא בהכרח כדור הארץ או הטבע. הטבע יודע איך להשתקם. בני האדם, לעומת זאת, עומדים בפני סכנת הכחדה של ממש. את אותו רעיון אפשר לזהות גם בסרט האנימה של הייאו מיאזאקי מ-1984, מעשייה פוסט אפוקליפטית שמתרחשת לאחר מלחמה גרעינית שכמעט החריבה את האנושות כולה.
1000 שנים אחרי אותה מלחמה, המעטים ששרדו חיים בקרב הישרדות מתמשך מול העולם המזוהם. נאוסיקה, בתו של מלך אחת הקהילות האנושיות הקטנות ששרדו את התופת, מבקרת לעיתים קרובות ביער מסוכן הפולט גזים רעילים כדי להביא אספקה לאנשיה. אם נגלוש לספוילרים, לקראת סוף הסרט מבינה הנסיכה שהיער לא באמת מסוכן ורעיל – בזמן שבני האדם הסתמכו על מסיכות מגן, המערכת האקולוגית מצאה לעצמה פתרון שמאפשר לה לשגשג ואפילו לנקות את עצמה מזיהומים. מיאזאקי עסק גם בסרטים נוספים בהמשך הקריירה שלו על השפעות התיעוש והקדמה האנושית על הטבע והסביבה, ולמרות הגישה הסביבתית שלו הוא תמיד הוסיף שם ניואנס חשוב – זיהום או הרס סביבתי לא תמיד מתרחשים בגלל אנשים רעים ואנוכיים, אלא גם בגלל פחד וצורך הישרדותי ובשם מטרות חשובות ואפילו חברתיות.
הכנסייה החדשה (2017)
כבר כמה שנים שפול שריידר (תסריטאי "נהג מונית" ו"השור הזועם") כותב ומביים סוג מסוים מאוד של סיפורים – גברים שבורים ומצולקי מטראומות עבר נקלעים לסיטואציה שדוחפת אותם עוד יותר לקצה, כשמצד אחד דמות צעירה יותר עליה הם רוצים לגונן ובצד השני יצר אלים והרסני לעצמם ולסביבה שהם מנסים לרסן בכל כוחם. במקרה של "הכנסייה החדשה" (First Reformed) הנוסחה הזו פוגשת צד שכמעט ולא מדובר בקולנוע של הנושא הסביבתי – דיכאון אקלים בפרט וההשפעה של כל השיח הסביבתי המבעית על הנפש האנושית בכלל.
במקרה זה הגיבור הוא ארנסט (אית'ן הוק בתפקיד משובח), כומר בקהילה קטנה שפוגש זוג צעיר עם בעיה – היא בהריון, הוא אסיר משוחרר ופעיל סביבה רדיקלי שלא מעוניין להביא ילדים לעולם. ארנסט מגיע עם לא מעט אישיוז וקשיים נפשיים משלו, וככל שהוא מעמיק יותר לתוך היחסים עם הזוג, מתפשטות חרדות האקלים האפלות גם אליו. הפתרונות שהוא מצליח לראות למצב נעשים אלימים יותר ויותר – כשהשאלה היא לא רק האם יש סיכוי לגאולה, אלא גם איך גאולה כזו בכלל נראית. האם אותם יצרים אלימים בשם הסביבה הם ביטוי של טירוף, או שבמובנים מסוימים זו תגובה שפויה למצב בלתי אפשרי?
מקס הזועם: כביש הזעם
תחזיות האימה של משבר האקלים הן חומר מושלם לתרחישים דיסטופיים מטרידים. חלקם לקחו את זה לכיוון פרקטי (ערימות הזבל ב"וול אי", השדות הגוססים של "בין כוכבים"), אחרים עשו את זה רק בשביל אסתטיקה מלוכלכת בלי לצלול למשמעויות ("שחקן מספר אחת") והיו מי ממש הגזימו ("היום שאחרי מחר" ו"2012", מישהו?). סרטי "מקס הזועם" הם כנראה הפרשנות האייקונית ביותר – שבו הממשלות קרסו והוחלפו בכתות וקבוצות קטנות, לצד המוני נוודים בבגדים קרועים ורכבים מאולתרים שמשוטטים בעולם הרוס, מיובש ומפורק.
סרט הקאמבק של הפרנצ'ייז, "כביש הזעם", שילב באווירת הבלהות הזו חיבור ברור ומיידי יותר בין התוצאה והסיבה. הדמויות המורדות בסרט לא רק מנסות להיחלץ ולשבור את המערכת הטוטאליטרית שבה נכלאו, אלא גם יוצרות קשר ברור בין הרודן התורן לבין שלל בעלי הכוח שהביאו אותנו למצב הזה ("Who Killed the World?!"). זאת ועוד – כשהלוחמת פיוריוסה נמלטת מאותו רודן, היא חולמת על נווה מדבר שיציל אותה מהשממה המדברית שבה היא חיה, רק כדי לגלות בהמשך שכדי ליצור נווה מדבר כזה היא צריכה ליצור כזה בעצמה.
