Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
סרט ערבי: הטרולים הישראלים של האינטרנט מסייעים למורל הלאומי
עהד תמימי, תומכת ישראל ידועה. צילום: מחשבון הפייסבוק של Arabs Stand With Israel
הטרולים של האינטרנט עושים את מה שהם עושים הכי טוב ומטרילים. והפעם זה את החמאס. למזלנו בוגרי 8200 היושבים בציון לא נחים לרגע ונלחמים באויב בכל חזית, גם כשזה כולל לקחת תמונות של תומכי חמאס ופשוט להדביק עליהם מגן דוד וכיתוב שהם תומכים בנו. ככה פשוט ככה טוב
המצב על הפנים. לא משנה איזה מצב: הבטחוני, המדיני, ההומני. אבל דבר אחד עם ישראל ניחן בו: אהבה אזרחית. עם כמה שכולנו נהנים לקלל אחד את השני בפקקים, בעת צרה אנחנו מראים את כוחו הגדול של המשפט ״עם ישראל חי״. בימים האחרונים הוקמוהמוני מערכות סיוע, יוזמות והתנדבויות ואנחנו עדים לתרומה של כל אחד מהגזרה שלו למאבק הלאומי.
ונכון, לא כל הרתמות היא הכי חשובה, אבל גם הקטנות משמעותיות. בקיצור, יש כאלה שמתנדבים להסיע משאיות אוכל לחיילים בדרום, ויש כאלה שלקחו על עצמם את החזית במרשתת. לא, אנחנו לא מדברים על ההסברה החשובה שאזרחים פרטיים לקחו על עצמם (וגלית דיסטל גנבה עליהם קרדיט), אלא על הטרלה מושלמת שעמוד בשם Arabs Stand With Israel אחראי עליה – ושגררה אחריה טרנד שלם. לצערנו, נכון לשעה 16:00, העמוד המקורי נחסם ולא זמין כעת, אבל אנחנו מאמינים שכוחות הפייסבוק והיהדות של מארק צוקרברג יחזינו לנו אותו. או לפחות, שהרעיון יופץ לעולם.עדכון מעמוד הפייסבוק: הוא נפתח מחדש וצבר פופלאריות רבה,כאן תוכלו למצוא אותו
קצת מהיופי שהלך שם. מתוך העמוד Arabs Stand With Israel
אבל גם נפילתו, העמוד לא ממעיט מהמאמץ הגדול שנעשה. מדובר במוח ישראלי ערמומי במיוחד, ככל הנראה בוגרי 8200 או קורס אונליין בצייר, שלקחו תמונות של תומכי חמאס שמתבטאים אונליין נגד ישראל, ושמו עליהם מגן דוד ומדבקת תמיכה בישראל. ככה פשוט, ככה גאוני. טוב, להגיד שהם ״רק״ שמו עליהם מגן דוד ממעיט מגודל הגבורה.
הם הדביקו על התמונות של אותם תומכי חמאס כיתוב ענק של "I STAND WITH ISRAEL", הוסיפו טקסט בפוסט שהם שמחים להזמין לחתונה הגאה שלהם, ועוד כמה כמה התבזויות שככל הנראה היו מוציאות כל תומך חמאס להורג. הטרלה האחת שהצליחה להוביל אחריה טרנד שלם. העם היושב בציון באינטרנט ניחן בכמה טרולים מומחים, ומאז אנחנו עדים לעשרות יוזרים שנפתחו בנושא.
כל אחד יכול לתרום מאמץ, אנשים ואזרחים פשוטים מטרילים תומכי חמאס באופן חופשי לכל. אתם רוצים להצטרף גם למערך? זה קל. פשוט משתמשיםבבוט שהוכן מראששמוסיף את הכיתוב ״!Stand With Israel״ ומגן דוד לכל תמונה שאי פעם תרצו. נדמה לאנשים מסוימים כי התנהגות אינטרנטית שכזו אינה תומכת במלחמה, אבל זה לא נכון. בימים קשים כאלה, העלאת המורל הלאומי הוא נכס חשוב. כיום כולנו לוקחים חלק במערך המלחמה, לא משנה אם אתם עוסקים בהסברה אינטרנטית ומשתמשים בהאשטאג HamasisISIS#, אורזים אוכל לחיילים או מטרילים תומכי חמאס ברשתות החברתיות השונות. כל אחד מאיתנו לוקח חלק במאבק. גם אם זו סתם הטרלה.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
"הטרול" של נטפליקס הוא כל סרטי המפלצות ביחד, לטוב ולרע
אחי, תצחצח שיניים. "טרול". צילום: יח"צ נטפליקס
אחרי שכבר סחטו כל פיסת מיתולוגיה נורדית מת'ור, ויקינגים וראגנרוקים, הגיע הזמן להפנות מבט לעבר אחת הדמויות שהוזנחו - הטרול. והטרול הזה הוא ענק, מפלצתי ויש להודות, די צפוי. ובאופן מפתיע, יש משמעותית פחות הרוגים מהמצופה
מאז שהופיע ת'ור ביקום הקולנועי של מארוול, המיתולוגיה הנורדית הפכה למה שהמיתולוגיה היוונית הייתה בתחילת שנות האלפיים. הרי מיצינו את כל הטרגדיות והסיפורים על אלים שמתחפשים לחיות ומבצעים את זממם בבני האנוש הקטנים, ועכשיו הגיע הזמן לסיפורי גבורה עם ולקיריות, ויקינגים וסוף העולם. רק השנה יצאו כמה סרטים עם עלילות ששואבות השראה מהמיתולוגיה הנורדית: "מלך הצפון" של רוברט אגרס, "ת'ור: אהבה ורעם" של טאיקה וואיטיטי, ואפילו בתעשיית המשחקים המיתולוגיה הנורדית קיבלה ייצוג הולם עם God of War: Ragnarok. בכל אלה ראינו עיבודים מרשימים למיתולוגיה, ועדיין היה יצור מיתולוגי אחד שנשאר בשוליים: הטרול.
הסרט "הטרול", בבימוי של רואר אוטוג, שם את הדמות במרכז הבמה והפך אותו לשילוב אימתני בין גודזילה לקינג קונג. לסרט עצמו, כמובן, אין קשר לסדרת הסרטים מסוף שנות ה-80, אך זאת תזכורת שלמרות שהטרולים היו יחסית שוליים בשנה האחרונה, לאורך השנים הייצוג שלהם עבר כמה שינויים, ואיכשהו מיצורים צמאי דם שמטיחים אבנים בכנסיות, הטרולים הפכו לסדרת סרטי אנימציה שמבוססים על בובות של טרולים חמודים וקטנים עם שיער זקור, רק עוד תוצאה של הניכוס ההוליוודי לענקים הנורבגיים. לכן כששמעתי שהולך לצאת סרט נורבגי בנטפליקס על טרול הרים שמאיים על אוסלו, קיוויתי שאולי אני אראה משהו קצת שונה מסרטי המפלצות הרגילים. ולמרות שבמקומות מסוימים "הטרול" מצליח להפתיע ולעשות דברים קצת אחרת, אוטוג שואב באופן מובהק ומודע לעצמו המון השראה מהנרטיב ההוליוודי של סרטי מפלצות.
יש כמה נרטיבים לסרטי מפלצות, אך העיקריים בהם מתבססים על שתי קלאסיקות: הגודזילה – מפלצת שנוצרה על ידי התערבות האדם בטבע, שיוצא עכשיו לנקום – או הקינג קונג – שמתמקד בקבוצת אנשים שמגיעה לחקור את מקום הולדתה של המפלצת, ולוקח אותה לעיר הגדולה. לכל סוג כזה של סרטי מפלצות יש את ההתפתחויות שלו (גודזילה הופכת לטובה, קינג קונג מתאהב וכו'), ואוטוג לוקח טיפה מכל סרט, כך ש"הטרול" מרגיש כמו נסיון ליצור את סרט המפלצות האולטימטיבי. הטרול כאן הוא דמות יותר מורכבת מגודזילה ומקינג-קונג, כי אוטוג מצליח להכניס למפלצת את מה שלא הצליחו להכניס בסרטים האחרים – אנושיות.
https://www.youtube.com/watch?v=2VZ1vTNIA_8
הוא לא רק איזה יצור מיתולוגי מרושע שמאיים על האנושות, אלא דמות עם רבדים וחוקים משלה, מה שמעלה שוב שאלה שהעסיקה אותי עוד מימי גודזילה: למה לעזאזל המפלצת צריכה להיות הגיבורה? כמו, למשל, שגודזילה מחליטה להיות מגינת האנושות – אותה אנושות שדחפה לה לגוף חומרים רדיואקטיביים שהפכה אותה להיות המוטציה המזעזעת שהיא היום. הטרול שלנו אמנם לא הפרוטגוניסט, אבל הוא גם לא רוע מוחלט, והוא לא הורג אם הוא לא צריך. בכלל, ביחס לסרט מפלצות מרגיש שספירת הגופות כאן די נמוכה, ורמת ההרס בסרט לא גבוהה במיוחד. אולי זה לא הכרחי להתקדמות העלילתית, אבל נראה לי קצת תלוש שכף הרגל של הטרול יכולה לכסות רחוב, אבל אין אפילו גופה במכתשים שהם עקבות הרגליים שלו.
חוק נוסף בסרטי מפלצות הוא שחייבים פרוטגוניסט אנושי. ב"פסיפיק רים" (2013) אלה היו הנהגים של הרובוטים הענקיים שנלחמו במפלצות, ב-"גודזילה" (2014) זה היה בריאן קרנסטון, וב"הטרול" הגיבורה היא נורה טידמן (אינה מרי וילמן), ארכיאולוגית ובת של פולקלוריסט שחקר את הטרולים. נורה מגויסת על ידי הממשלה כיועצת, ועסוקה רוב הסרט בניסיונות למנוע מהצבא הנורבגי לתקוף את המפלצת. בכלל, זה קצת מוזר שראש הממשלה של נורבגיה, המגולמת על ידי השחקנית אנקה וון דר ליפה, מאפשרת את הפתרונות המגוחכים של הצבא מצד אחד, וגם את הפתרונות המגוחכים של נורה מצד שני. למרות זאת, הסרט בנוי על דיאלוגים כתובים היטב, מדלג בין דמויות באופן קצבי ומהיר ומאפשר מעקב נוח אחרי כל מה שקורה, כולל העמדות המרובות והמשתנות בחדרי הישיבות. יש כמה מראות שלא נראו בסרטי מפלצות בעבר – דוגמה אחת היא הסצינה המצוינת שבה מסוקי הצבא סוחבים פעמוני כנסייה ענקיים כדי לפגוע בטרול, ודוגמה אחרת היא החיבור בין הדת וסיפורי העם לעצם קיומה של המפלצת.
הסרט מעניין בעיקר בגלל השילוב בין פנטזיה ופולקלור לריאליזם של ימינו – צבאות עם טנקים, פצצות וטילים. למרות שהוא מנסה לקחת את כל הנוסחאות מכל סרטי המפלצות הקיימים, הוא משתמש בסיפור העם כבסיס חזק ויציב. עם זאת, הרגשתי שכל פעם שהוצג חוק מתוך סיפור העם, התסריט איכשהו מתגמש לטובת המפלצת. אה, אמרו שצלצולי פעמוני הכנסייה יכולים להרוג את הטרול? אז אנחנו נצלצל לו באוזן וזה רק יכאב לו. אתם אומרים שטרולים הופכים לאבן ביום? טוב, אצלנו צריך שקרן השמש תפגע בטרול באופן ישיר. זה מרגיש כאילו אוטוג ניסה למצוא פתרונות לצורך התקדמות עלילתית מבלי להביט על כל הסרט ממבט על. לפעמים זה עובד, אבל לפעמים זה קרינג'י. היו שלבים מסוימים בדיאלוגים בין הדמויות שהצלחתי לנחש מה שיאמרו, טוויסטים מסוימים בעלילה היו צפויים מדי ולפעמים זה פשוט מודע מדי לעצמו. מיילא שהשמות "גודזילה" ו-"קינג קונג" מופיעים בסרט, אבל ברגע שטוויסט שלם מושאל מ-"יחידת המתאבדים" של ג'יימס גאן (2021), יש כאן בעיה.
ובכל זאת, יש לנו דיאלוגים מעניינים בסרט מפלצות (אירוע נדיר כשלעצמו) שמבוצעים על ידי קאסט שחקנים מעולה. המוביל בהם הוא גארד בי. איידסוולד, שמשחק את הפולקלוריסט טוביאס טידמן, אביה של נורה. ההופעה שלו מתחילה בתפקיד המשוגע התורן שחי באמצע שום מקום ומאמין במיתוסים וקונספירציות, ונגמרת בכאב לב צפוי – אך היא גם ההופעה הכי מספקת מהקאסט, והוא הופך במהירות לאחת הדמויות החביבות בסרט. למעשה, הוא גרם לי לראשונה מזה שנים להרגיש שהסרט היה קצר מדי.
עושים לו הנחות. "טרול". צילום: יח"צ נטפליקס
קשה שלא להסתכל על "טרול" מבלי להשוות אותו לסרטים אחרים. כסרט בפני עצמו, מדובר בסרט מהנה, עם דמויות מעניינות וקו עלילתי כביכול ייחודי. אבל בתכלס? זה עוד סרט מפלצות שראינו כבר, רק שהפעם הוא אומר בקול "תראו אותי! אני סרט מפלצות בנורווגיה!". אני לא יכול לצפות ב"טרול" מבלי להשוות אותו לסרטי מפלצות אחרים, ולו בעיקר בגלל העובדה שאוטוג כבר עושה את זה בעצמו. זה לא אומר שזה סרט רע או שהצפייה בו היא סבל, זה פשוט אומר שהוא לא לגמרי מצא את עצמו. זה עוד עשוי לקרות בסרטי ההמשך.
נסעתי ללוות את אמיר חצרוני לשדה התעופה רק כדי לבדוק שהוא באמת קיים. עד לרגע שחזיתי בו, נפרד מאביו החמוד ומנופף לשלום לשלושת הצלמים, ארבעה מעריצים ושישה סקרנים, לא הייתי בטוח בכלל ש"הפרופסור" הוא ישות אמיתית. אבל ראינו אותו בטלוויזיה! יגידו הקוראים. נכון, אני עונה. אבל הופעותיו התכופות בערוצים המסחריים רק חיזקו את הסברה שלי שמדובר במתיחת-על בסגנון "לכשכש ככלב", סרטו האלמותי של בארי לוינסון משנת 1997 המתאר סיטואציה בה מפיקים הוליוודיים בודים מלחמה רק כדי לאפשר לנשיא ארה"ב להיחלץ מפרשיית מין.
אז מי מנסה להיחלץ ממה? הסברה הראשונה שלי היתה שמדובר בשיתוף פעולה חוצה יריבויות ופלטפורמות דיגיטליות הכולל את כל זכייניות הטלוויזיה, גוף תקשורת אחד (נניח גלובס, שמסקר באובססיביות כל נפיחה של חצרוני) וכמה פוליטיקאים (נניח איתן כבל וישראל כץ, שניצלו את נפיחותיו של הפרופסור לצרכיהם הפוליטיים). המטרה? להילחם בדרך יצירתית ברגולציה הנוקשה שלא מאפשרת לייצר ריאליטי מופרע באמת. האמצעי? "הפרופסור"- תוכנית רשת (היכן שאין הגבלות ורגולציה), המתרחשת כולה בפייסבוק (עם פוטנציאל לזליגה למדיומים משלימים), שבה חצרוני הוא המלהק, המתמודדים, הקהל ונערת התסריט. הרי מאז הגיח הפרופסור לחיינו עם האמירה המזעזעת על משה סילמן ז"ל (אמירה שלעולם לא היתה יכולה להיאמר בתקשורת הממוסדת כמובן) הוא מגלם בדף הפייסבוק שלו את כל הקונפליקטים בחברה הישראלית, תמיד בצורה הכי אלימה ובוטה שלהם: המחאה החברתית (חצרוני, אדם אמיד מסתבר, לוהק לצד של ההון) טבעונות (חצרוני הוא טבעוני), הגל הפמיניסטי החדש (אויב מושבע שלו), ציונים מול אנטי ציונים, אשכנזים מול מזרחיים, הכיבוש (לפחות כאן הוא גילה מקוריות והחליף צדדים), ועכשיו גם מאבק הקהילה האתיופית.
"הפרופסור" אף פעם לא מייצר שיח (או לפחות מאתגר אותו), הא תמיד נגרר, בדרך כלל באיחור קל, מלהק את עצמו אל מול היריב, משחרר כמה פרובוקציות ונהנה מתשומת הלב והרייטינג. הוא לוקח למטה את הדיון הציבורי (באצטלה של שיח אקדמי) ומאפשר לעיתונות להתבוסס בחרא מבלי לקחת אחריות (אנחנו רק עושים פולו אפ למה שהקהל בבית רוצה לראות). חצרוני הוא אף פעם לא נקודת ההתחלה של השיח אבל הוא תמיד השיא – הוא תקרת הזכוכית של הפרובוקציה. עד כמה עמוקה מחילת הטרול? מסתבר שרגולציה והשפעתה על הצופה היא אחד מנושאי המחקר העיקריים של הפרופסור. חצרוני הוא חסיד של ״ההשפעות המוגבלות״ הגורסת כי השפעות המדיום על הצופים מוגבלות ומטעם זה מתנגד לרגולציה תקשורתית. האם כולנו שפנים באחד הניסויים התקשורתיים המבריקים שהתרחשו בישראל?
אז מה השתבש? כמו כל תוכנית ריאליטי גם "הפרופסור" הגיעה למיצוי, קפצה את הכריש ליתר דיוק. היא לא תחודש כנראה לעונה נוספת מחוסר עניין לציבור. היא הלכה רחוק מדי, קיצונית אפילו עבור הרשת. חצרוני גייס את מחלקת הפרומו והבטיח אקשן בשדה התעופה – הוא טען שקיבל איומים לפיהם כמה מחברי הקהילה האתיופית יגיעו להכות אותו, הבטיח מיצג שכולל את ביזוי הדגל או משהו כזה. שום דבר מזה לא קרה בפועל. זה היה טקס אפרורי, לא מעניין. אפילו חצרוני עצמו נראה כאילו הוא כבר מחכה לפגרה. התחושה היתה שרק משהו בומבסטי, מפתיע, הברקת תוכן שתטרוף מחדש את הקלפים, יכולה להציל את "הפרופסור" מעתיד שחור של פליט ריאליטי סוג ז'.
מה למשל? נניח שכל הקרנבל שחצרוני ניסה לייצר היה בסך הכול פעולת הסחה מתוחכמת והערב נראה אותו מגיח בבית האח הגדול, מוכן ומזומן להתאגרף באריאנה מלמד. זאת טלוויזיה!
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
![עושים לו הנחות. "טרול". צילום: יח"צ נטפליקס](https://medias.timeout.co.il/www/uploads/2022/12/troll-1000x476.jpg "עושים לו הנחות. "טרול". צילום: יח"צ נטפליקס")
