>> מיכל גבע היא מנסיכות האינדי האהובות עלינו, ויש לה אלבום שלישי בדרך. הסינגל השני מתוכו הוא "שלח לי מלאך", הקאבר המרגש וקורע הלב לשיר הנצחי של משינה, אותו ביצעה לראשונה לפני 13 שנה בתוכנית "דה ווייס" ומאז תמיד שואלים אותה איפה אפשר לשמוע אותו בספוטיפיי.אז הנה הוא כאן. "תמיד מפתיע אותי לגלות כמה אנשים מחוברים לביצוע הזה", היא מספרת על ההחלטה להקליט אותו באופן מסודר. "כששמעתי שאמא של רומי גונן השתמשה בביצוע מהתוכנית לסרטון יום הולדתה של רומי בזמן שהייתה חטופה, הרגשתי שאני חייבת לשיר את זה מתוך תפילה ותקווה שמישהו ישלח לנו מלאך כעם ובעיקר לכל החטופים שעדיין בשבי".

>> בית של חמלה ועדינות וחנות של הפתעות // העיר של ניצן פינקו
>> קפה שכונתי כמו פעם ויער נדיר בתל אביב // העיר של אדית בן גיטה

1.נילוס

סלט תפוחי אדמה עם חזרת שאי אפשר לחדול מלאכול וג׳ינג׳ר ביר, החברות הכי טובות שלי ואני לא צריכה יותר דבר.
אלנבי 33 תל אביב

2.יולטה

חנות של מוצרי נייר שעושה לי חשק לקנות דיילי פלאנר, להכניס אליו משימות ותכניות, לחוות חוויות, לקנות אלבומים להכניס אליהם תמונות של החוויות ולשתות מספל מומינים.
שדרות מסריק 17 תל אביב

3. קפה קוקו

לי ולבן זוגי יש קטע כזה שאנחנו מגוננים יתר על המידה על הילדה. מפה לשם הגענו למצב שלא יצאנו לדייט בערב כחמש שנים וקפה קוקו זה הדייט שישי בוקר שלנו. משהו שמזכיר דייט (כן אנחנו יודעים – אנחנו צריכים לשחרר, אנחנו על זה. לא לשפוט!!) בקיצור – פריז בדיזינגוף. שנסונים, פלטת גבינות, הפוך שמוגש עם כוסית קטנטנה של סודה ליד. סלט עלים משגע עם מלא גרעינים, חמוציות ופלפל שחור – חובה.
דיזנגוף 83 תל אביב

4. כיכר דיזנגוף

כשהבת שלי נינה נולדה התחילה לנו מסורת כזאת של כל שבת בבוקר הולכים לכיכר עם נינה ומיילי (הכלבה שלנו), לקנות כמה דברים בבייקרי ולשבת לפיקניק אורבני כזה. זה הפך להיות ריטואל משפחתי קבוע שלנו שאנחנו מקיימים עד היום, למרות שהמקום הפך לאתר הנצחה ועל פניו זה אולי מוזר לפתוח כל שבת בבוקר בכיכר שהפכה לאנדרטה, אבל זה בדיוק זה. זה כאילו שהחיים נמשכים מצד אחד ומצד שני – כמה עצב, כמה אובדן. איפשהו זה מרגיש לי הכי שפוי לשבת שם.

5.חוף פרישמן

אני מתה על זה שבקיץ אני אוספת את הילדה מהמסגרת והולכת איתה לים, אלה באמת רגעים שאני מודה לאל על הזכות המטורפת לגור קרוב לים ולגור בתל אביב.

מקום לא אהוב בעיר:

אוקיי, אז זה מתחיל מהמקום שהכי אהבתי, שהפך למקום הכי לא אהוב עליי. מבולבלים? גם אנחנו!המרסנד המחודש שפתחתי בו כל בוקר ובוקר עם קפה מושלם, בהייה, שקט וספייס שמעוצב כמו קטלוג שאת רוצה ממנו הכל, שהצליח להכיל את כל המצבים הנפשיים כולם. וואו כמה אהבתי להכנס למקום הזה ופשוט לבהות. להתעורר לאט. ואז – ביום נבזי אחד סגרו להם את המקום והפכו אותו לשגרירות טורקיה.הסוף.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
איה זהבי פייגלין בצוקר. גילוי נאות: אחת מחברותיי הקרובות ביותר; גילוי נאות מס' 2: אני אובייקטיבית לאללה. שירים וביצועים שמפרקים אותי ומרכיבים אותי מחדש. כל פעם קצת אחרת.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
האמת שישר עולה לי פרופיל באינסטגרם שאני עוקבת אחריו ומקבלת ממש את כל אלה, בעיקר מאז פרוץ המלחמה. פרופיל בשם komo של אשה מיוחדת שמסתכלת לכל הקושי, העצב והאתגרים שאנחנו עוברים בעיניים ולצד זה כל הזמן מעוררת בי תקווה והשראה לנסות לא לוותר ולהמשיך לנסות להחזיק ולהפיץ תדר של אהבה.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
נשות ומשפחות המילואימניקים. להכין סיר אוכל, עזרה עם הילדים, עזרה בבית, חיוך, התעניינות. זה פשוט בלתי נתפס כמה זמן המשפחות האלה בתוך האירוע הזה.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
יוצרת צעירה ומדהימה בשם עולמי. נחשפתי אליה לראשונה באינסטה, הזמנתי אותה להופעה שלי ועכשיו מפיקה לה שיר יפהפה. אני מאמינה שהיא תגיע להרבה לבבות.

מה יהיה?
כעקרון נראה שהכל מסלים. השנאה, הפילוג, ההסתה, הכלכלה, החינוך, הביטחון וככל שאני מפרטת אני מרגישה מגוחכת. אז אני בוחרת להגיד שיהיה טוב. כי חייב להיות. כי אין לנו מקום אחר. לא באמת. אני מנסה בכל הכוח להחזיק בתוך השואה הזאת תדר חיובי של אהבה, של אמונה שבאמת תהיה לנו תקומה. יהיה לי יותר קל להאמין בזה כשהחטופים יחזרו הביתה.

• העיר שלי
• אינדי ישראלי
• הנילוס
• יולטה
• קפה קוקו
• כיכר דיזנגוף
• חוף פרישמן
• קפה מרסנד
• איה זהבי פייגלין

אורין יוחנןהיא כוריאוגרפית, רקדנית ויוצרת עצמאית, הופיעה עם מיטב הכוריאוגרפים בישראל ובעולם וזכתה בפרסי משרד התרבות והספורט. יצירותיה חוקרות תכנים פמיניסטיים ומבוססי מגדר, תוך שימוש במחול, תאטרון, קול, חפצים ועיצוב במה. השנה היא מציינת 20 שנות קריירה במחול ויצירה ומחרתיים (27.3) היא תופיע במחול שלם בירושלים עם יצירת המחול והפרפורמנס "מאצ'ו מן", שמכניסה שלוש רקדניות לתוך זירה שהיא לעיתים זירת קרב ולעיתים מעגל תמיכה, ואתם תוכלו לראות אותה גם בתיאטרון תמונע (10.4 ו-24.4).עוד פרטים וכרטיסים כאן.

>> חנות צעצועים להיקבר בה ובר לחימום הלב // העיר של מאיה קניג
>> המקום הכי סודי ושדרה להרגיש בה בת 14 // העיר של לוטוס אתרוג

1. תיאטרון קליפה

המקום האהוב עלי ביותר, שהוא בית יצירתי, פרפורמטיבי ואנושי שלי כבר הרבה שנים, הוא לא אחר מאשרתאטרון קליפה, אותו מנהלת אישה אהובה עלי ברמות –עידית הרמן. עידית יקרה ללבי מהרבה סיבות – כמנטורית, כאמנית, כחברה, כאישה, מישהי שאני נושאת עיניי אליה הרבה שנים כחברה בקבוצת תאטרון קליפה, שם אני מחליפה כובעים בשצף מרקדנית, פרפורמרית או יוצרת ועד מנהלת חזרות, מפיקה ומנהלת הצגות. תאטרון קליפה זה ה-מקום לצרוך אמנות בועטת, חדשנית, ניסיונית, רלוונטית, מבדרת ומעניינת. כיוצרת עצמאית למדתי שם המון, יצרתי והשתתפתי בפרויקטים רבים. הקשר עם עידית וקליפה עיצב את האמנית שאני היום בהרבה דרכים. ממליצה להתעדכן במופעים שרצים ולתת לעצמכם.ן בילוי שהוא פשוט טוב.
משכן תאטרון קליפה נמצא ברחוב הרב קוק 37, שתי דקות הליכה מחוף הים ושלושים שניות הליכה מנחלת בינימין ושוק הכרמל, במילים אחרות, מיקום מושלם.

2. גורמה 26

יש לי בדיחה עם הילה פולברמכר שרוקדת ביצירה שלי "מאצ'ו מן", שבכל פעם שיש לנו חזרה טובה בסטודיו מתפתח לי חשק רציני לבשר. אני לא יודעת להסביר למה זה קורה לי, אבל בתור קרניבוריות המסקנה ברורה ומסתכמת תמיד בגורמה 26. זה ה-go to place שלי בכל פעם שאני צריכה (ממש צריכה בקטע פיזי) המבורגר מעולה, מושחת ומדויק. מזמינה תמיד את הקלאסי עם תוספת בצד של צ'יזי פרייז, שזה במילים אחרות צ'יפס ששוחה בצד'ר מותכת מעל. חסימת עורקים מגן עדן!.
בורגר גורמה נמצא ברח' מקווה ישראל 26. מומלץ הכי הכי הכי לאוהבות המבורגרים ברמה.

3. יולטה

יש לי פטיש מאוד רציני למוצרי נייר, מדבקות ועטים מכל סוג. ככל הנראה זה קשור לעובדה שגדלתי עם אבא בעל בית דפוס ומגיל צעיר יש לי גישה לניירות מכל סוג, חומרי גלם כמו סלוטייפים, שקפים, מלאי משרדי ועוד כל מיני, שהסבו לי שעות על גבי שעות של תעסוקה, יצירה ומדיטציה מאז שאני זוכרת את עצמי. ככוריאוגרפית וכותבת אספתי לי אוסף די מרשים של מחברות מכל סוג שמשמשות אותי בתהליכי יצירה שונים, יש תחושה מאוד כיפית להתחיל מחברת חדשה שתתמלא ברעיונות, מחשבות, טקסטים, רשימות, ציורים – ולדעת שכל זה בסוף הופך ליצירה בימתית, או לסדנה מרתקת לריקוד, לעיתים זה טקסט שמתפרסם לעולם או איור שהופך לתלבושת. אחת החנויות המתוקות למוצרי נייר מהממים שבכל כניסה אליה יש לי צמרמורות בגוף זויולטה.
יולטה יושבת ברח' שדרות מסריק 17-19 ומומלצת לכל מי שמתרגשת כמוני ממוצרי נייר, אסתטיקה וצ'צ'קס של ילדות גדולות…

4. קפה וספר במרחב פתוח

שתי אהבות גדולות שלי זה לקרוא ספרים (במיוחד כאלה שנכתבו על ידי נשים) וקפה (כזה שנעשה טוב בלי לשרוף את החלב). באופן מוזר ביותר, קל לי להתרכז בספר הרבה יותר כשאני נמצאת דווקא במקום הומה. אני לא יודעת להסביר את זה אבל איכשהו כשהספר טוב אני נשאבת פנימה והעולם סביבי עובר למיוט. אחת הרוטינות שלי זה לאסוף קפה טוב, אחד כזה לדוגמא יש באוזן השלישיתעל קינג ג'ורג', שם הם לא הורסים את הקפה, וללכת להתיישב באיזה מרחב פתוח כמו גינת דובנוב או גן מאיר או בטיילת על הים הרחק מהכבישים ולהיבלע בספר.

5. גינת כיכר הבימה

יש לוקיישן אחד מסוים שאני מאוד אוהבת, שהוא נוסטלגי בשבילי בהקשר של אהבה מפעם – הגינה הקטנה ברחבת הבימה, זו שנמצאת במגרעת כזו במרכז הכיכר וכשמתיישבים בפנים אפשר לשמוע מוסיקה קלאסית נעימה. לפני הרבה שנים ישבתי שם עם מישהו שהייתי מאוהבת בו מעל הראש, ישבנו שם כל הלילה עד שהבוקר עלה, שם הייתה לנו את הנשיקה הראשונה. לפעמים אני מתיישבת שם ונזכרת באותו לילה, לפעמים זה יוצר אצלי עצב ולפעמים נוסטלגיה נעימה. מה שבטוח, זה מעיין מיקום כזה שגורם לי להרהר על אהבה…

מקום לא אהוב בעיר:

המקום הכי לא אהוב, מסיבות ברורות, הוא כיכר החטופים ברחבה של מוזיאון תל אביב ובית אריאלה.אני שונאת את העובדה שאנחנו במצב כזה ששנה וחצי אחרי אותה שבת יש עדיין אזרחים חטופים, חיים וחללים בשבי. שיש משפחות שלמות מוטרפות מדאגה וצער, שיש כל כך הרבה אנשים שלא יכולים להמשיך הלאה, לעבור ריפוי, השלמה, לקבל חיבוק וסגירת מעגל. זה בלתי נתפס בעיני שאזרחי ואזרחיות המדינה הזו מופקרים לגורלם. המקום הזה לוחץ לי על הכפתור של שבירת החוזה בין המדינה לאזרחיה. זה מציף אצלי כל כך הרבה כעס, תסכול ועצב תהומי. המקום הזה מזכיר לי את הבושה שאני חשה מול אוזלת היד של אלו שאמורים לדאוג לביטחון שלנו.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
זה קל, ההצגה "דיפ שיט" של רותם נחמני שגם זכתה איתו בפרס שחקנית השנה של קיפוד הזהב. היא מציגה אותה בתאטרון קליפה, זו הצגה שעוסקת בדבר הכי משותף לאנושות – והרי זה קקי. היא משחקת דמות בשם ערגה שם טוב ומעבירה מעין סדנה אינטראקטיבית וקורעת מצחוק. הרבה זמן לא צחקתי ככה… מופע שמשחרר עצירות רגשית וכל טיפה של רצינות… ממליצה בחום.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
שאלה מאתגרת בהחלט, אני שמה פה שיר של עמית זרקא, מתוך הספר שלה "כל החזיונות בחושך" בהוצאת ספרי עיתון 77. שיר שמתמצת בעיני את הקונטרה הנשית שגברים במוקדי הכוח מפספסים לאורך ההיסטוריה האנושית. כשאני יכולה להזדהות עם שיר או טקסט או אמנית, זה אוטומטית מציע לי נחמה, כי כשאמנות מצליחה לשים דימוי קונקרטי ויזואלי/ טקסט לתחושה או רעיון אבסטרקטי שיש לי אז אני מרגישה פחות לבד, זה גורם לי להרגיש שאני בחברה טובה. אני חושבת שזו כוחה של אמנות טובה – לסדר ולארגן את העולם הפנימי שלנו, להציע מרחב של שיתוף והזדהות, במיוחד לנשים שקולן מושתק בחברה הפטריארכלית.

ספרות ושירה תמיד עזרו לי להבין שיש עוד כמוני שמנסות לנסח את המציאות העקומה ולהציע פרספקטיבה אחרת, אפשרות אנושית חומלת יותר, כוללנית יותר, אמפטית, רכה. שפה ספרותית של נשים היא לעד שונה משל גברים ובשנים האחרונות אני עושה לעצמי תיקון מודע לשנות הלימודים בביה"ס שם למדנו בעיקר רפרטואר של גברים – כעת אני קוראת ספרים של נשים שכותבות על החוויה של נשים בעולם. לא פלא שזה חידש את אהבתי לספרות, בעוד שבלימודים זה לא תפס אותי, בדיעבד אני מבינה שזה בגלל שלא הצלחתי להזדהות איתם. אז עם השיר פה של עמית זרקא, "בית", אני מזדהה ומרגישה בנימי הנפש והגוף שלי.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
מטרות שנוגעות לשחרור כל החטופים שנותרו בשבי, בכל דרך אפשרית, בין אם זה על ידי תרומות, אקטיביזם, ארטיביזם או כל דרך שלא תאפשר לזה לרדת מסדר היום הציבורי עד שכולם ישובו.מטרה נעלה נוספת וקשורה היא להחליף את הממשלה הזו ומהר, כדי שנוכל לתקן את ההרס שהם ממיטים עלינו ולנסח מחדש את האמנה של המדינה עם אזרחיה. הלוואי שנבקש לעצמנו ממשלה שמקדשת מקצועיות, ידע, חיים, קדמה, שוויון, ניקיון כפיים וצניעות. אוטופיה מבחינתי תהיה כאשר נשים יהיו הרוב במוקדי קבלת ההחלטות.

מי התל אביבית שהכי צריך להרים לה כרגע?
האמת שיש שלוש נשים כאלו שאני ממש רוצה להרים להן, נשים שעושות ימים כלילות במאבק לשחרור החטופים, ששינו לגמרי את אורחות חייהן לטובת זה ואני מביטה בהן בהשתאות והערצה –עידית סוסליק, גילי שביט ושני חדשי–הן מתייצבות כל ערב, קוראות בקול חד וברור, כל אחת בדרכה שלה, להשיב את כל החטופים עכשיו. כל אחת מהן אני מכירה מאזור אחר של החיים כרקדנית וכיוצרת ואני עדה למחירים שהן משלמות, להקרבה האישית שהן עושות כדי להניע ולקחת חלק במאבק החשוב הזה. זהו מאבק על החיים של כולנו בעצם.

מה יהיה?
בשביל להבין מה יהיה צריך להסתכל באומץ על מה היה. יש את הקלישאה הזו, "ההיסטוריה חוזרת על עצמה" או "אם לא נלמד מההיסטוריה שלנו היא תחזור על עצמה שוב ושוב", אז זו השאלה החשובה בעיניי, מה למדנו ואיזה מסקנות הסקנו ואז – איך אנחנו רוצים לנסח את העתיד שלנו?
בתור רווקה עצמאית, אל-הורית, אמנית, כזו שתמיד מנסחת את עצמה לעצמה תוך מודעות לתכתיבים הקיימים וניקוי רעלים מודע מכל שטיפות המוח והמניפולציות שמפעילים עלינו כחברה, בסופו של יום אני יכולה לקחת קודם כל אחריות על עצמי ועל הסביבה המיידית שלי, שם אני משתדלת כמיטב יכולתי לעשות טוב, לקדם ידע, מחקר, ריאליזם, אומץ, כנות.
אני מקווה שנוכל להיות טובות וטובים יותר זה לזו, שנחשוב טוב טוב ולעומק על הבחירות שלנו, לאיזה מידע אנחנו מאמינים והיכן אנו צורכים אותו, על איזה א.נשים אנחנו סומכות וסומכים, בידי מי אנו מפקידים את העתיד שלנו, שנהיה פחות אימפולסיביים ויותר קשובים ואמפתים. אני מאחלת לנו עתיד בהיר יותר, כזה שיש לו אופק ופשטות, אפשרות לרווחה ונחת, ללא יחסים של כוח ומרות, כשביטחון קיומי הוא עובדה ולא דבר שצריך להילחם עליו ובעיקר מקווה שיבוא יום שבאמת באמת נאמין שכל זה מגיע לנו.

• העיר שלי
• מחול
• תיאטרון קליפה
• כיכר הבימה
• כיכר החטופים
• גורמה 26
• יולטה
• האוזן השלישית

אפרת (פאפא) כהן נולדה וגדלה בלונדון, והובילה בשנים האחרונות את ההרכב Fafa Galoure, שהופיע בארץ ובחו"ל ואף הוציא EP מוצלח. עכשיו היא מוציאה סינגל וקליפ ראשון בעברית, ובו היא מזמינה ברגישות לעבור את הסיוט הנוכחי שלנו ביחד, בתקווה שמילות השיר יהוו אולי פתחון פה לכל מי שקולו נאלם בתחושת הקיפאון של הימים האלה.

>> זאת העיר שלנו: 8 המלצות נהדרות שקיבלנו השבוע בתל אביב

1. הונג קונג דים סאם

המקום האותנטי ביותר בתל אביב לקבל בו טעימה של דים סאם כמו שאהבתי לאכול בטירוף כשחייתי בניו יורק בשנות ה-20 המאוחרות שלי. דים סאם הוא אחד המאכלים האהובים עלי ביותר. מגיל 6 החזקתי צ'ופ סטיקס בלונדון במסעדה המשפחתית האהובה New World, בצ'יינה טאון. היו שם טעמים ייחודיים ולא קונבנציונליים. אני תמיד מתרגשת כמו ילדה כשאני עומדת לאכול דים סאם בסגנון קנטונזי אותנטי באולם חתונות סיני ענק וקיטשי, עם דרקונים מוזהבים ומפות שולחן אדומות ונשים מתוקות עם עגלות אידוי שמסתובבות ומחלקות אוכל מופלא.בן יהודה 9

2. יולטה

חנות מאוד מיוחדת לאנשים שאוהבים לקנות מתנות מיוחדות ושיש להם fetish לצבעים, ניירת איכותית, מחברות מעוצבות וכל מה שקשור לעולם של דפוס ועיצוב. יש להם מספר חנויות ואני תמיד הולכת לסניף בקינג ג'ורג' שמייצר חוויה ייחודית ושירות נפלא. תענוג להיות שם. אני תמיד נתקעת שם שעות. סוכריות לעיניים. ממליצה בחום רב.שדרות מסריק 19-17

3.סלימי

מסעדה פרסית אותנטית משפחתית ליד שוק לוינסקי על נחלת בנימין. אני אוכלת שם מעל עשור. אכלתי שם כמעט עם כל בן זוג שהיה לי, מה שמעיד על המשמעות הרגשית הגדולה שיש לי כלפי המקום הזה. השירות שם נפלא! הם מקבלים אותי עם זרועות פתוחות ומפנקים אותי כל פעם שאני מגיעה לאכול את הקבב וסאבג'י המושלם שלהם. שלא נדבר על המרק גונדי הנפלא שאני אוכלת כמויות ממנו כל חורף.נחלת בנימין 80

4. שמעיה

האיש והמסעדה הם חוויה קולינרית ואנושית מדהימה. שמעיה קיים לפחות 25 שנה בשכונת פלורנטין ברחוב ויטל. יש לו מטבח ייחודי וטעייים! יש אופציות טבעוניות, צמחוניות ובשריות. לאוכל יש בדיוק אותו טעם שמייצר את האותנטיות שלו, לא משנה כמה זמן עובר, שמעניק תחושה של עוגן וביטחון. שמעיה מבשל סירים גדולים כל יום עד שנגמרים ונסגר המטבח. אינסוף מנות ירקות לצד מנה עיקרית חמה ומספקת. יצא לי לאכול צהריים פה כל כך הרבה פעמים עם חברים, משפחה ופגישות עם לקוחות שהיו מאד מוצלחות. יש אנרגיות אנושיות וחיוביות. ממליצה בחום.ויטל 2

5. בלינקי

אחת מחנויות של אופנת נשים שאני הכי אוהבת. העיצוב פיין ומודרני עם שילוב מדויק של חומרים עם זיקה לאוברסייז מדהים. בלי קשקושים, עם בדים סופר איכותיים. לבשתי לא מעט פריטים שלהם בהופעות וצילומים. השירות מעמיק ונעים מאד! ממליצה על הסניף ביפו.בית אשל 14

מקום לא אהוב בעיר

נחל הירקון. צריך עוד כל כך הרבה תיקון ושיקום. הקסם נעלם בגלל הזנחה. אני זוכרת בתור ילדה שבאה לבקר בארץ מלונדון בשנות ה-80'/90', כמה יופי וקסם היה בנחל הירקון. לא היה פחד לגעת או להתרחץ במים. אבא שלי תמיד סיפר לי כמה נפלא היה להתרחץ בנחל הירקון כשהוא היה ילד מתבגר בשנות ה-60'. אני חושבת שהמשך שיקום הנחל יתן המון השראה, יופי ונכונות לתקן ולשפר זיהום ולכלוך. לטהר את המים בנחל כמטאפורה לטיהור וניקוי מים בגוף ונפש שלנו.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
בסוף דצמבר היה לי את העונג האדיר לאצור ולעשות קריאייטיב לתערוכה מיוחדת במינה, פרויקט בשם Seeing Sound של האומן, מוזיקאי ומפיק מוזיקלי, עומר הרשמן. בפסטיבל לאמנות עכשווית "זז" בת"א תרבות דה וינצ'י. הפרויקט הזה נתן לי כל כך הרבה השראה, תקווה ועשייה בתקופה כל כך בלתי נתפסת, אלימה וחסרת צדק. היו מצבים של אזעקות באזור קפלן ומצאנו את עצמנו יורדים למקלט, שומעים מהקריה דרך מגאפון, "חזרה לשגרה". כמה אירוני. עומר שילב את האמירה "חזרה לשגרה" עם תדרים של אזעקה בתערוכה שלו. במהלך התערוכה היו הרבה הפגנות שהשתלבו עם התערוכה מאחר שהחלל שלנו היה שקוף ל-2 זוויות חוץ ונוצרה אמנות חדשה שממש מביאה את מצב המלחמה והיצירה בו זמנית.ממליצה בחום לבקר באתר שבניתי לעומרלקבל השראה מדהימה.

2. איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
יצא לאחד ההרכבים שאני אוהבת בעולם אלבום חדש, Wall Of Eyes של The Smile. האלבום יצא תחת השם "Self Help Tapes" שכל כך רלוונטי. הוא יצירת מופת בלתי רגילה עם סולן אהוב יקר, תום יורק. יש שם כמה קטעים מיוחדים במיוחד: Bending Hectic, Friend of a Friend, Teleharmonic.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
אני מרגישה כולם נפגעו ממה שקרה כאן מה-7.10 ברבדים ומינונים שונים. כמובן שאין מה להשוות למשפחות שאיבדו ילדים ובני משפחה או למשפחות של החטופים/ות. כולנו זקוקים לריפוי וביחד. אני חושבת שמה שהכי חשוב כרגע זה לא לשפוט או לבקר את אחד השני, כל אחד/ת ראוי/ה להרגיש ולחוות את המצב הזה דרך עצמם בצורה האותנטית ביותר. להתחבר כעם ישראל ללא אגו וגאווה מוגזמת. לקבל את האחר ולעזור לכל מי שזקוק לעזרה ככל שניתן. אני תרמתי מלא דברים בחודשים הראשונים לחיילים/ות שלנו ולמשפחות שפונו מבתיהם. חשוב למי שיכול/ה ללכת לכיכר/מטה החטופים/ות, לעזור, לתרום, לדבר, לחבק. אין מצווה גדולה מזו. שיחזירו לנו את החטופים/ות הביתה.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
שאלה מאתגרת. יש כל כך הרבה תל אביביים שאפשר להרים להם. אני מרימה למורן גיל, מאסטר קונדיטור רגיש, מיוחד וייחודי. אני מרימה לדורון עובד, אמנית מופלאה שמציגה עכשיו בשתי תערוכות. אני מרימה ללירז צ'רכי, אשת חיל על התיקון והיצירה המדהימה שלה שגרמה לשינוי דרמטי בקשר האיראני-ישראלי. אני מרימה לקרן טננבאום, מוזיקאית למופת, ייחודית בכל צורה אפשרית.

מה יהיה?
שאלת השאלות. האם השמש תזרח בבוקר? אני מרגישה שהכל קודם כל במיינד, דרך השקפת החיים האינדיבידואלית שלנו שהיא סובייקטיבית לחלוטין. אני בת אדם אופטימית שגם רואה ומבינה פאטאליזם, הדו-קיום של החיים. מתפללת שנתחזק ממה שקרה כאן, שנבנה ישראל מתוקנת, שנתחיל תהליך של ריפוי אמיתי לטווח ארוך. שיהיה תקציב לתרבות המופלאה שיוצאת מכאן. שתהיה לנו ממשלה ראויה ומדויקת שתעזור ותגן על האזרחים שלה, מבריאות הנפש והגוף עד להתפתחות עסקית וכלכלית. שנחיה כבר בשפע ונועם אמן! מעבר לזה פשוט להמשיך לחיות ולא לשרוד. ליהנות מכל יום שעובר שלא חוזר. להתמודד ולא להתעצל אם יש בעיה, קושי או אתגר. להשתפר בתקשורת וללמוד לסמוך ולפתוח את הלב. להיות בני אדם טובים יותר.

• העיר שלי
• אינדי ישראלי
• הונג קונג דים סאם
• יולטה
• סלימי
• נחל הירקון
• מטה החטופים והנעדרים

1. OPA

אופא עוסקת במחקר מתמשך והבלטת איכויותיו ותכונותיו של חומר הגלם ושיטות הבישול השונות לכדי אוסף טעמים ומרקמים מפתיעים, המתפוצצים בפה באלפי רסיסי אור. היא עושה את הלא יאומן מפירות וירקות וזה בדיוק הזמן לומר שלהגדיר את אופא כמסעדה טבעונית זה כמו להגדיר את ארפז', של אלן פסאר, או את נומה, בעונת הירקות – טבעוניות. אז יאללה, די עם זה. אופא עוסקת באומנות האוכל הטעים במיוחד.החלוצים 8

2.עמיתה

זהירות – מדובר במאפייה קטנה וממכרת שההתייחסות למאפים בה היא כאל מנות לכל דבר. מיכל ואנה מבשלות מטבוחה, או תרד שחור, הן קולות ירקות, מכינות סחוג, פסטו, דואה ושאר דברים שלרוב נמצאים במזווה של מטבחי מסעדות – ואיתם הן אופות מגוון משוגע של מרקמים, צבעים, ריחות וטעמים.סלמה 10

3.בר 51

עם היד על הלב, הלסת וגם על הכבד – בר 51 הוא תמיד מסיבה, בפה ובלב. הם הגיעו מירושלים, טרפו את הקלפים של הסצנה התל אביבית והקימו כאן מקום מקסים, מלא אופי, עם תפריט חכם, מעניין וסופר טעים, עם חן ייחודי של אוסף מנות המלטפות את הבטן ועושות נעים בגרון. את טביעת האצבע של הקבוצה אין דרך לפספס אז זה הזמן לומר תודה לירושלמים, שגם בזכותם תל אביב לעולם תישאר תל אביב.הירקון 51

4. הדסון

למרות שאחת מאיתנו כבר כמה שנים לא אוכלת בשר – אין ספק כי מדובר במקדש בשרים ברמה הגבוהה ביותר, גם בקנה מידה בינלאומי, ואין זה מקרי. מספיק לשמוע את מתן אברהמס מדבר על בשר כדי להבין שהידע שהאיש הזה מכיל הוא לא נורמלי. הוא אוהב את הבשר שלו אהבת נפש וכל נתח ונתח זוכה לטיפול מסור ואישי במיוחד, המייצר ביסים שנמסים בפה משל מדובר היה בחמאה. אין ספק כי אם אי פעם אשוב לאכול בשר – זה יקרה בגלל מתן אברהמס, השף הרזה והנבזה.הברזל 27

5.מיראז׳ ג׳אז קיסה

שפע מנות קטנות מחומרי גלם משובחים, מוסיקת ג'אז נהדרת, אווירה מחשמלת ומה עוד צריך הבנאדם? אחד המקומות הצבעוניים המופעלים על ידי אחת הקבוצות הצבעוניות הפועלות כבר שנים בעיר. אז עשו עמכם חסד וטוסו לשם. ויפה שעה אחת קודם.דרך יפו 9, פארק המסילה

6. אסיף – המרכז לתרבות אוכל בישראל

הם חוקרים ומתעדים, על הגג יש חוות גידול ירקות ועשבי תבלין ובמטבח הניסיוני רוקחים מעדנים, חלקם מתוך אחד מ־2,000 ספרי גסטרונומיה הנגישים עבור כולנו בספרייה הנעימה והמזמינה אותה הם מטפחים. במקום פועל גם בית קפה ומעדנייה המשלימים את החוויה, ובסך הכל זה מקום שעושה חשק לעבור לגור בו.לילינבלום 28

7. We love plants

חנות הצמחים של חן, השכן, היא מוסד תל אביבי ותיק לאוהבי הצמחים. אנו לא יודעת מה אתכם אבל אנו לא מצליחות לצאת משם בלי צמח מדהים, או קקטוס יפהפה שמביא שמחה הביתה. יש הרבה חנויות צמחים בתל אביב, אבל אין חנות כזו.פרישמן 73

8. פיצה ארציאלי

עוד צמד אנשי מחקר מלאי תשוקה למוצר. זה נכון שבצק הפיצה שלהם מעט עבה מהמקובל בעיר, אלא שבועות האוויר משחקות כאן תפקיד ראשי והתחושה היא שאין מדובר בעוד פיצה אלא בעננים פריכים, בתנור.מלכי ישראל 7

9. האחים גרין

מדובר בציידי ספרים של ממש. אוצרי ספרים. אין ספר בו תחשקו והם לא יהפכו עולמות עבורכם כדי להשיגו, בין אם מדובר בספרי הגות, ילדים, יהדות, פילוסופיה, פמיניזם, היסטוריה, ספרות יפה, מדע בדיוני, קולנוע ועוד. ביקור אצל האחים גרין הוא קפיצה קטנה לנבכי הדמיון הן של כותבים והן של קוראים.פרישמן 90

10. יולטה

גן עדן לחובבי מוצרי נייר ומכשירי כתיבה. הבעלים רים את העולם בחיפוש אחר נייר עטיפה משגע, או פתקיות דביקות, נייר מכתבים מיוחד או מעטפות משגעות הגורמות לחשק לשבת ולכתוב, בכתב יד של ממש, מכתבי אהבה ארוכים, להדביק בול ולהכניס לתיבות האדומות שהיו פעם, מזמן, בקצה הרחוב.מסריק 17

• העיר שלי
• אוכלים שותים
• ג'יאקונדה
• יולטה
• האחים גרין
• אסיף - מרכז קולינרי
• הדסון
• בר 51
• עמיתה
• opa
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 906 // הילדים של קיץ 2022

1. ברבוניה

לפני שעלינו לארץ, ברבוניה היא מסוג המקומות שייצגו בעינינו את הקולינריה הישראלית – חומרי גלם מקומיים ומקום שתמיד יודעים בדיוק מה מקבלים בו. אנחנו מתחברות לטריות המוצרים, שאותם אנחנו קונות גם הביתה. עד היום אנחנו יושבות בברבוניה וכיף לנו שם בצהריים כמו שכיף לנו שם בערב.
בן יהודה 163

2. שטפן

עד שכבר בא לנו משהו מתוק לא במקום שלנו, אנחנו הולכות לשטפן. אנחנו מאוד אוהבות את איכות המוצר, האווירה, התוספות המיוחדות והעיצוב, ומצאנו שם משהו ייחודי שאין בהרבה גלידריות. יצא לנו לדבר עם שטפן עצמו כמה פעמים והרקע שלו ככימאי מוסיף למוצר ולמקום.
טשרניחובסקי 21

3. Beitea

מקום שכל כולו עוסק בתה וליתר דיוק באבל טי. קים לא שותה קפה, וכשהיא חזרה מניו יורק היא חיפשה מקומות שמוכרים בהם תה קר. בשבתות כשאנחנו עושות הליכות אנחנו עוצרות שם, קונות כל אחת את התה שהיא אוהבת וממשיכות הלאה. אנחנו אוהבות גם את העיצוב והחדשנות בברזי תה, כמו ברזי קפה קר.
אלנבי 6

https://www.instagram.com/p/CO7f1uiHfIt/

4. סנטה קתרינה

זו אמנם מסעדת שף אבל האוכל מאוד לא מתאמץ, מקומי אבל עדיין עם קצת אקסטרה. בעינינו הוא מתאים לכל סיטואציה, בין אם יום הולדת או סתם צהריים בשישי כשאנחנו מחפשות מקום שהוא יותר מעוד מסעדה.
הר סיני 2

5. יולטה

חנות למוצרי נייר שקרובה לסניף הראשון שלנו בכיכר רבין וכך בעצם גילינו אותה. ליולטה יש קו ברור מאוד וקל לזיהוי, ויחד עם זאת הם מתחדשים כל הזמן, כמונו. אחידות המוצרים מאוד חשובה לנו אך שלא יהיה מונוטוני. בכל פעם שאנחנו נכנסות ליולטה ומחפשות משהו ספציפי, בסוף אנחנו יוצאות עם הרבה יותר דברים ממה שתכננו מרוב שהכול שם כל כך יפה.
מסריק 19

• העיר שלי
• המלצות של מקומיים
• ברבוניה
• דה שואו רום
• סנטה קתרינה
• יולטה