>> עידו פטרושקה(כדאי שתעקבו), ירושלמי מלידה ו"ווירדו ישראלי אמיתי" כפי שכונה פעם, לא כותב שירים כדי לייפות את המציאות. הסינגל החדש שלו, "גלוחי העורף", הוא קפסולת זמן ירושלמית של מרכז העיר, פיצוציות, ביליארד רון, כיכר ציון, כיכר החתולות, נוער אבוד וכוחות מעורבים של עוני, זהות וחיפוש. פטרושקה סובל מפוסט טראומה משירותו הצבאי ובשבעה באוקטובר שהה בעוטף עזה, חוויה שבאה לידי ביטוי ביצירתו. כעת, רגע לפני שהשירים יוצאים אל העולם, ביקשנו ממנו לחזור לעיר שעיצבה אותו, ובקטע לא ברור הוא הסכים.

>> מלחמה וצ'יל: 9 ספוטים שתל אביבים אוהבים להירגע בהם
>> עוד ניפגש: 9 מוסדות תרבות עצמאית שתל אביבים אוהבים במיוחד

1. הקסטה/התקליט

שני ברים עם דלת של מעבר ביניהם, כמו תעלה תת קרקעית מתחת לים, ובהם ביליתי בערך 15 אחוז ממשך החיים שלי עד כה. כשאני חושב עליהם אני רואה שיכרות עמוקה ומאושרת, שבה ישבתי לבד או בין חברים וכתבתי את השירים שלי – באופן ישיר ויזום – או בריחוף הדמיון המימי של השיכור, שאחר כך הוביל לשירים ממש, או לשירים שנשכחו ונשארו שם בברים, ואולי יחזרו יום אחד מהמקום הנחבא שלהם במוח. זה קרה כבר בעבר.
הורקנוס 1 ירושלים

2. מדרגות בשכונת נחלאות

יש מדרגות בשכונת נחלאות שתמיד אני מהופנט מהן. הן מוקשתות כאלה ויש להן פסים של אבנים קטנות למטה והן כלכך יפות, ואין להן עמוד תומך ולא ברור איך הן לא נופלות עם איזה חרדי מסכן שיעבור עליהן, ואני עובר לידן תמיד ובודק שהן עוד שלמות, כמו בכל פעם שאני בא לבקר בירושלים עצמה, שגם לה אין שום עמוד תומך ויום אחד חרדי מסכן ידרוך עליה ויפול איתה.

3. ברכיהו

יש בבית הכרם, השכונה שגדלתי בה, פסל של איש שמחזיק את הראש שלו. כילד זה העיף לי תמוח וגם היום אני מתרגש לראות אותו. הוא נמצא בין רחוב המייסדים לרחוב ביאליק. האיש בפסל הזה עייף מאוד וצריך להניח את הראש שלו על הידיים קצת, אולי בגלל הבדידות.

אמיתי קארו, "ברכיהו"

4. ספסל ברחוב ביאליק

יש ספסל שבו אני וחברי היקר גדי היינו יושבים עליו ומעשנים סיגריות בגיל צעיר כשהיה אסור, והוא נמצא בגן ציבורי ברחוב ביאליק. מאוד קרוב לפסל, והספסל הזה שלנו.

5. מוזיאון ישראל

מוזיאון ישראל הוא אחד המוזיאונים הטירוף בעולם, ובאופן אישי הוא היה מגרש המשחקים שלי, כי אמא שלי היתה שם אוצרת ראשית באגף הנוער וסבא שלי (ארכיאולוג סלב) היה האוצר של היכל הספר (המגילות הגנוזות). אני הסתובבתי שם כמו בעל הבית בכל קיץ בקייטנות שבהן התפרעתי, וכתוצאה מכך היו מתקשרים לאמא שלי לקחת אותי. והיא כעסה מאוד.

6. ביליארד רון

המקום האהוב שבו ביליתי את כל שעות הלימודים שלי בכיתה י׳. היינו משחקים כל יום באדיקות, מוקפים בעשן סיגריות שלנו ושל חרדים שבאבניקים, רוסים וערבים. היינו מניחים את הסיגריה על קצה השולחן ומכים. שם היו שיחות וצחוקים אגדיים, ובירה ללא אפליית קטינים. האחראי – הבן של הבעלים, בן השש עשרה, תמיד ישב מאחורי השולחן שלו, וחברה שלו בת השלוש עשרה ישבה עליו.
הלל 18 ירושלים

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
אחרי שבעה באוקטובר (שבו שהיתי בעוטף עזה וחיי ניצלו בזכות אחראי הביטחון הגיבור של קיבוץ גבים), חזרתי לירושלים והלכתי עם חבריי להתנדב בחלוקת מזון ובגדים למפונים מהעוטף. המקום שהוקדש לזה היה בניין בית הספר למשחק, ניסן נתיב. והחוויה המשותפת של אנשים מעולים, ירושלמים ברובם, שבאו לשם לעבוד בהתנדבות וכולם (בערך מאתיים איש פרט לאישה מבוגרת אחת) היו ממחנה המחאה (זה היה מאוד ברור), אבל מצד שני היו חילונים ודתיים על כל הספקטרום, וביחד בעבודה הזו קצת ריפאנו את תחושת חוסר האונים שכולנו חשנו באותם ימים.

איזו יצירה נתנה לך כוח תקווה או השראה לאחרונה?
יצירה שנתנה לי כח היא באופן כללי המוזיקה של ברק כהן. היכולת של האיש הזה לומר את האמת לאמיתה בלי שום היסטריה ושום מאמץ. כלכך הרבה סטייל יש לאיש הזה. וקול צפרדע מאוד מודע לעצמו.

לאיזה אירגון או מטרה אתה ממליץ להתנדב בזמן הזה?
צריך להתנדב להתווכח עם ביביסטים – ברוגע, בענייניות, ובאמירת אמת עירומה וחסרת רחמים. אני יכול לתת הרצאה בנושא. יש לי חבר בן גביריסט מהצבא. מאוד אוהבים אחד את השני, אבל אני אומר לו שהוא התליין שלי, וכפועל יוצא הוא גם תולה כך את עצמו. צריך להתנדב גם להגיע להפגנות. צריך להתנדב להיות חזקים ולא להתכחש לעתיד הקשה הנכון לנו, כי אם לא כן, הפסדנו מראש.

מי הירושלמי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
הירושלמי שהכי צריך להרים לו עכשיו הוא כל מי שבוחר להישאר בירושלים על אף שהעיר הזו כל יום אומרת לו יותר ויותר שהוא לא שייך, על אף שהוא גר בה כבר דורות.

מה יהיה?
כנראה שיהיה רע לפני שיהיה טוב. צריך לדבוק בערכים שלנו, לזכור ולחדד לעצמנו למה אנחנו צודקים כל הזמן ולא להיות סתם עדר. אבל בסוף יהיה טוב, בעזרת אריק איינשטיין ויוסי בנאי שמתפללים עלינו מלמעלה.

• העיר שלי
• ירושלים
• אינדי ישראלי
• מוזיאון ישראל
• ברק כהן

אם נשכחך ירושלים תידבק לשוננו לחיכנו, וזאת בעיה גדולה כי החיך שלנו ממש חיוני לעבודתנו. אז לא נשכחך. למעשה, מדי שנה אנחנו עולים לרגל אל עיר הבירה, ובביקור בזק ממלכתי ממפים את סצנת האוכל המקומית וחוזרים אל הציוויליזציה חמושים בשלל המלצות. כך עשינו גם השנה לטובת התל אביבים שמוצאים את עצמם לפתע על כביש 1, ותל אביבים, כידוע, הם אנשים רעבים.ההמלצות של טיים אאוט: בואו לאכול את ירושלים, החיך שלכם לא ישכח את זה.

>> עוד יהיה טופ: 26 מסעדות הפיין דיינינג הכי מומלצות בתל אביב
>> שותים עכשיו: לגמנו ובחרנו את 35 הברים הכי טובים בתל אביב
>> המעורר העירוני הרשמי: 40 בתי הקפה הכי טובים בתל אביב

1. ז'נז'ריה

קבוצת מחניודה ושף אסף גרניט ממשיכים בהשתלטות על ירושלים עם מלון רמב"ן: מלון בוטיק יפהפה וכשר שנפתח בשכונת רחביה (ד"ש לשכנים עם הסיגר), הכולל מסעדה חלבית ובר רוף טופ, ואת הדובדבן שבקצפת (הפרווה) ז'נז'ריה – מסעדה בשרית על קו התפר בין ירושלים לכל העולם, שהוא ממילא הממלכה של גרניט.
רמב"ן 20, ירושלים,להזמנות

2. הקונדיטוריה של רחלי ור ניר

הקונדיטוריה של רחלי ור ניר, שזכתה בריאליטי "הקינוח המושלם", מגישה לנו מאפים מדופדפים ואלגנטיים שקשה להפסיק לבהות בהם ולרצות את כולם. קרואסונים מלוחים ומתוקים שבכולם ניכרת השקעה רבה ושלל מרכיבים, מאפי גבינות עתירי שכבות ובצק, טארט טירמיסו מפתה, מריטוצו, פחזניות ועוד רבים וטובים. יאללה, כאילו שאתם צריכים יותר מזה.
רחוב יפו 105, ימים א׳-ה בין 9:30-17:00, יום שישי 9:30-14:30

3. אזיה 19

מסעדה יפנית חדשה שהתמקמה ברחוב עזה, אחד מהרחובות האייקונים בירושלים. שמה, הוא קריצה גם ליבשת אסיה (שאחראית לתפריט המסעדה) וגם לכתובת המסעדה. בתפריט יש סושי רענן, טרי ונהדר שהוא אמנם כשר אך לא חסר בו דבר. יש בנוסף קטגוריית איזאקייה עם מנות קטנות ומטריפות בנוסח יפני דוגמת גיוזה שקדי עגל, סלט קיורי סאראדה מסורתי, או מזאמן – אטריות חיטה בציר עוף, עם מחית שומשום שחור וחלמון כבוש בטארה.
עזה 19, ימים א- ה' מ18:00 עד אחרון הלקוחות. סגור בשישי, מוצ"ש החל מ-21:00.02-5877722

4. אמאיה

אין ירושלמי שלא הכיר את המוסד "אצל רשל" בדרך בית לחם שם הגישה רשל במשך 35 שנה קוסקוס, סנדביץ' טוניסאי מיתולוגי, ממולאים ושאר תבשילים בניחוח ירושלמי מובהק. היא נפטרה לפני חודשיים, והנכדה אשרת בסון, שפית בעצמה, פתחה את המקום כעת מחדש כביסטרו פיוז'ן מסקרן כאשר בימי שישי כמחווה לסבתה היא עדיין מגישה שם קוסקוס. בסון, שגדלה על ברכי המטבח של סבתה, גדלה להיות שפית ועבדה ברפאל ובכתית, ועכשיו מנסחת באמאיה שפה קולינרית ייחודית שמושפעת מהמטבח הביתי לצד טכניקות חדשניות ומקוריות ומורשת משפחתית מובהקת כאשר גם האם והאח מעורבים בניהול. על אף הייחוס המשפחתי מדובר במסעדת שף עם מנות מסקרנות ובלתי שגרתיות דוגמת נקניקיית ים ברוטב בויאבז עם שומר צלוי, רביולי תרד שחור במילוי מלוחייה, קרפצ'יו גזרים עם קאיימק ועוד ועוד.
דרך בית לחם 17, ימים שני- חמישי בין 11:00-16:00, ושוב בין 17:30-22:30. ימי שישי בין 10:30-16:00

5. נגיד 12

נגיד 12 היא חצר היין החדשה מבית מונא, שהתמקמה בחצר הקדמית של המסעדה ומציעה יינות ייחודים ומטריפים מרחבי העולם ותפריט מצומצם של נשנושים קלילים לצד מושחתים: כגון קרוקט, אויסטרים, צ׳יזבורגר וגם טוסט קורנביף שאנחנו חושקים בו. חוץ מזה אווירה סקסית, מוזיקה נעימה ובריזה מבורכת כמו שרק ירושלים של בין ערביים יודעת להעניק.
הנגיד 12, ימים ג'-ה' החל מ18:30. יום שבת החל מ13:00. יש להזמין מראש ב054-989-5943

6. מונא

עם מפות לבנות, אווירה סקסית ושירות מצוין – מונא מתברגת בקלות לרשימת המסעדות הטובות בארץ. שף מושיקו גמליאלי (בר 51, Bob) יצר מקום שיכול לשרת באותה מיומנות זוג בערב רומנטי, שתיין בודד על הבר או משפחת גרגרנים. התפריט שואב השראה ממטבחים בעולם ומתרגם אותם לירושלמית שוטפת.
מונא, שמואל הנגיד 12, ירושלים

7. סאטיה

השף אילן גרוסי הוא מאבות הקולינריה הירושלמית החדשה והמסעדות שלו הן תמיד חביבות הקהל. האוכל מקומי ועונתי והוא משקף אהבה לאירוח והבנה בטעם הקהל הירושלמי. סאטיה היא בין המסעדות הבודדות בירושלים שמגישה שרצים –כלומר שרימפס, מנה אחת– ופתוחה בשבת, זן הולך ונכחד בעיר המתחרדת.
סאטיה, קרן היסוד 36 ירושלים

8. צ'אקרה

הבר־מסעדה הוותיק אינו מנסה להמציא את הגלגל הקולינרי, ואולי דווקא זו הסיבה לכך שהוא נותר רלוונטי ואהוב – שלא לומר מנייה בטוחה. בתפריט תגלו מנות מיינסטרים (הלו טרטר דג עם שקדים קלויים ולבנה) וקלאסיקות בביצוע מוקפד לצדשרימפס – שכאמור, קשה למצוא בבירה (פירות ים אחרים הם כנראה בבחינת מוקצה על מלא).כדאי לתפוס כיסא ליד הבר ולצפות במקום שמתנהל כבר שנים כמכונה משומנת.
צ'אקרה, המלך ג'ורג' 41 ירושלים

9. פיצה צ'אקרה

וכאמור, המוסד הוותיק לא קופא על השמרים וממשיך להתחדש ולהתעדכן כל העת. אחד מהחידושים המרגשים ביותר הוא פתיחתה של הפיצריה מבית היוצר של צ'אקרה, פיצה נהדרת ופותחת כל צ'אקרה אפשרית. ראשית, נספר כי מהנה ונעים לשבת במקום וכי הוא פתוח בשבת, ושנית, הפיצה עצמה נהדרת. היא מוגשת עם תוספות מגוונות ומקוריות ונעה במנעד שבין פריכה ונאפוליטנית לניו יורקית ודקיקה ,ושלישית, יש גם סלטים רעננים ונעימים וטירמיסו כהלכתו לקינוח.
הלל 30, ימים א'-ה' 16:00-23:00, יום שישי סגור. שבת בין 12:00-23:00. 077-980-0427

10. הקיוסק

המאפייה של הקונדיטור דוד לאור במבשרת היא אבן שואבת לפודי'ז. בקיוסק, שלוחה שנפתחה לטובת תושבי מרכז העיר, תמצאו מאפים מלוחים ומתוקים וגם כריכי באגט וקרואסונים ממולאים, טוסטים וממתקים בעבודת יד.
גן גדעון, בקעה, ירושלים

11. משק עפאים

בית קפה־מעדניה המבוסס על תוצרת משק עפאים לחקלאות בת קיימא – מודל העוסק בשרשרת גידול ויצור המזון משלב הזרע ועד לצלחת, ומטמיע ערכים של אורגניות, סחר הוגן וידידותיות לבעלי חיים. סניפי משק עפאים מאופיינים בעיצוב נוסטלגי ובתפריט שתמיד אפשר למצוא בו משהו טעים, מארוחת בוקר וקפה טוב ועד מגש גבינות וכוס יין. וגם אם כבר יש לנו סניפים בתל אביב, זה לא סיבה לא להתרגש מביקור בסניף המקורי.
משק עפאים, בית הכרם 19 ירושלים

12. אסו סלון

באחד הרחובות הקטנים והמקסימים בירושלים, רחוב ינאי כמובן, מתחבא סלון אסו של השף אייל אסולין – חלל אינטימי שמתפקד גם כבר יין, וגם כסלון אירוח לערבים קולינריים ותרבותיים. התפריט מתחלף כל העת ומציע טאפאס מסקרנים מחומרי גלם עונתיים, פופ אפים שונים באים לבקר מפעם לפעם ובראנץ' בשישי.בימים אלה אסולין עוזב את ירושלים לטובת ראש פינה ואין לדעת איזו השפעה תהיה לכך על אסו, שימשיך לפעול, אבל מניסיון העבר בהחלט שווה לתת למקום צ'אנס.
ינאי 3 ימים ב'-ה' בין 19:00-00:00, שישי בין 12:00-16:00. להזמנות 052-5092676

13. טאקוס לואיס

טאקריה אותנטית קטנה וחמודה שאפשר לאכול בה טאקוס מטורטיות תירס בעבודת יד, עם מילויים שונים הכוללים בשר, דגים והמון רטבים חריפים יותר ופחות.
טאקוס לואיס, שלומציון המלכה 11 ירושלים

14. בית העם

אין ירושלמי שלא מכיר את ז'ראר בכר, אבל לטובת מי שאינו ירושלמי נספר לכם כי במרכז תרבותי שהפך לנקודת ציון משמעותית בעיר. לאחרונה נחנך בו בית העם, ברחבה של ז'ראר בכר. מקום שבבוקר אפשר למצוא בו קפה עם מאפים וסנדביצ'ים טריים, ובלילה הוא הופך לבר מסעדה עם יין ותפריט אוכל במחירים מאפשרים וירושלמיים בהחלט. ואפילו לא צריך להזמין מראש.
ימים א-ה בין 8:00-23:00, יום שישי מ8:00-15:00. בצלאל 11

15. סושיה

אל תעקמו אף על השם כמו תל אביבים, כי הסושיה הירושלמית היא אחד המקומות הכיפיים והפופולריים בירושלים. מקום כיפי וקטן עם אווירה היפסטרית במידה, הודות למרבית הלקוחות שהם קרוב לוודאי מבצלאל או סם שפיגל. בכל מקרה, יש בה סושי טרי ומצוין, קערת דגים לחלום עליה בלילה, סאקה בנדיבות ואווירה מחשמלת במיוחד בישיבה על הבר.
יוסף טרומפלדור 1, ימים א'-ה- בין 11:45-22:00, יום שישי 11:30-14:00. 02-6259055

16. קפה קדוש

אין באמת צורך להרחיב מילים על המוסד של איציק וקרן קדוש, אושיות קונדיטוריה ותקשורת. התור תמיד ארוך אך בסופו ממתינים קינוחי בוטיק, עוגות שמרים סקסיות, מנות פסטה אהובות וקינוח "קרן שמש" – קרן השמש שתחזיר את החטופים הביתה.
קפה קדוש, שלומציון המלכה 6 ירושלים

17. 02

לא מזמן, בחסות המלחמה, עברה מסעדת 02 במלון ענבל בירושלים שינוי ממסעדת בשר כשרה לביסטרו עונתי, קונספט שהחסרון בנוכחותו מורגש בבירה. שף אברהם פרייזן מצליח לאזן בין דרישות הכשרות לטעם הקהל, במנות ששואבות השראה מירושלים, מדריד, פריז וניו יורק ומצליחות להיות עכשוויות וקלאסיות בו"ז. ממש ליד, מאחורי דלת כבדה נסתרת, תמצאו את בר 22 – בר חדש וסקסי בסגנון ספיק איזי עם קוקטיילים ומנות קטנות לעזור להחליק את האלכוהול.
ז'בוטינסקי 3, ימים א'-ה' בין 18:00-22:00, 02-675-6649

18. טלביה

מתחת לתיאטרון ירושלים ממוקם בר יין או גסטרו בר במונחי תל אביב, ששמו הולך לפניו כבר שנים רבות. בשעות הבוקר אפשר ליהנות כאן מצלחת דגים מלוחים, אגז בנדיקט או פרנץ' טוסט, ובצוהריים המטבח עובר לפאזת בראסרי. ההצלחה הובילה לפתיחת עסקים נוספים תחת מטריית טלביה: קונדיטוריה צרפתית עם זווית מקומית, גלידריית וריגטו, ומסעדת פרינג' המוערכת כשלעצמה.
טלביה, שופן 5 ירושלים

19. אמריקן קולוני

כבר מהרגע שבו כף הרגל דורכת על המפתן, מלון אמריקן קולוני ההיסטורי מזמן בריחה קטנה אל זמנים אחרים, עשירים ונינוחים יותר. בפאטיו הפורח תוכלו לשבת לשעת תה בריטית כהלכתה, עם כריכונים וסקונס במגש קומות וקנקן תה – קונספט שיכול להתאים רק למזג האוויר הירושלמי (מדי יום בין 15:00-18:00 בהזמנה מראש). כדי לא לסיים את הביקור בנימה סאחית מדי, סורו לבר שמעוצב כמערה עתיקה ותנו באלכוהול היוקרתי.
לואי ונסן 1, ירושלים, 02-6279777

20. גריל רום

האח הגדול לסטייק האוס הניו יורקי ממלון דןמציע כמעט אותו תפריט – אבל כשר. ובכל זאת הסטייקים מושלמים וגם הצ'יפס והמנות הראשונות, כשעל המחסור בחמאה וקרפ סוזט מפצה אלגנטיות כמו שאפשר למצוא רק במוסדות מסוגו של מלון קינג דייויד. מומלץ להתאבזר בדוד עשיר או לכל הפחות בסיבה מוצדקת לחגיגות, הסכם שלום אזורי למשל.
המלך דוד 23, ירושלים,להזמנות

21. וולדורף אסטוריה

העיר שאין בה צורך במזגן מביאה את מזג האוויר הנעים לשיא ממרומי מלון וולדורף אסטוריה. בר הקיץ THE TERRACE משקיף על העיר מלמעלה ועוטף את האורחים בתפאורת גן נעימה, שמשכיחה את כל מה שקורה מסביב. על אף הסטינג המפואר המנות מתומחרות באיפוק יחסי, כך שכוס יין ונשנוש קטן ליד אינם מצריכים מכירת כליה. והאוויר הצח – פרייסלס.
גרשון אגרון 26-28, ראשון- חמישי, 18:30-23:00

22. פורטה

בר יין מהנה וקליל שממוקם ברחוב שץ שמשמיע תקליטים, מארח ערבי תרבות, מגיש אוכל טעים וזול, והכי חשוב – כל בקבוקי היין בו נמכרים במחיר קבוע של 104 ש"ח. אין עוד הרבה מה להוסיף, וכשהיין עולה ככה גם לא צריך.

שץ 8

23. רחל בשדרה

נכון שבפועל מדובר בסנדוויצ'יה, אך הכריכים שרחל בן אלול יוצאת מאסטר שף מכינה הם הכל חוץ מאוכל "על הדרך". ממרחים, ירקות, גבינות ועשבי תיבול נערמים זה על גבי זה ויוצרים מגה־כריך מאתגר אך טעים אש. מקום שמצדיק עמידה בתור, על אף שלתל אביבים פשוט יותר לקפוץ לסניף בשרונה מרקט.
רחל בשדרה, שדרות בן מימון 13, ירושלים, 02-6644122

שוק מחנה יהודה

כמעט מדי שבוע נפתחים בשוק בתי אוכל ומקומות בילוי חדשים שמצטרפים לשחקנים הוותיקים (מחניודה, עזורה, סטקיית חצות). אם החלטתם לקפוץ לשוק – ואיך אפשר שלא – הנה כמה תחנות שכדאי לשים אליהן לב.

24. אישטבח

מעטים המקומות שמדגימים מהו מטבח ישראלי חדש טוב יותר מאשר בית המאפה הזה, שמשלב מאכל בסיסי סורי/כורדי בשם שמבורכ עם ירקות כבושים, ממרחים וצ'אטנים נוסח יהדות הודו. התוצאה היא מקום פשוט, זריז, מפתיע ושמח שהיינו שמחים למצוא כמותו בתל אביב.

25. סביח אריכא

את מספר הסביחיות בירושלים אפשר לספור על יד אחת. המנה הטובה ביותר נמצאת אצל איתי אריכא ברחוב אגריפס והיא נותנת בקלות פייט למוסדות סביח מפוארים מהמרכז. חצילים שמטוגנים ברגע ההזמנה, פיתות חמות שלא נקרעות לעולם ומגוון תוספות והכול מינימלי, טרי ומדויק. לכמה רגעים נפתח סניף תל אביבי שהיה מוצלח מאוד, אבל לא שרד את המלחמה. שווה ביקור.

26. דוויני פיתה בר

לנישה הכי נכונה בקולינריה הישראלית כיום נכנסה דיני קסורלה, אשת תקשורת לשעבר ומתמודדת מאסטר שף, שבכוך קטן בפאתי שוק מרכיבה פיתות רכות במילוי סטייק דקה, חריימה, כרובית ומעורב טבעוני, עם הרבה חריף ועשבי תיבול טריים. לקוחות קבועים נשבעים במנת צ'יפס בפיתה, ומה שלא תעשו – אל תשכחו להזמין עראק מעורבב עם רוזטה.

27. פיצריה פלורה

בר חינני ותפריט קטן הם הבסיס למסעדונת הזו, ששמה כבר פרץ את גבולות ירושלים בזכות פיצה פריכה ומצוינת ומנות פסטה שמזכירות טרטוריה באיטליה. פיצה פלורה עם רוקט טרי ואפרול שפריץ על רקע המולת שוק מחנה יהודה (או ללא המולה בסניף ברחביה) הם עונג פחמימתי ואלכוהולי קטן וטוב.

28. עזורה

אין מי שלא מכיר אתעזורה, ולא רק ירושלמים. שמה של המסעדה הוותיקה נישא בפי פודיז שמגיעים לטרוף סופריטו בטעם געגוע ונוסטלגיה. מקום של כבוד שמור למרקי קובה שמוגשים על רקע ניחוח פתיליות.

29. רחמו

רק שתי מילים יש לנו הפעם: אורז ושעועית. ומי שלא מכיר שיתבייש לו בפינה.

30. קבוצת מחניודה

שוק מחנה יהודה הוא שם נרדף לקבוצה של שף אסף גרניט: מסעדת מחניודה האיקונית והבר הצמוד יודל'ה וצמח הצמחונית־טבעונית,שלפני מספר חודשים הפכה לכשרה. רק כדי להישאר בעניינים אתם חייבים לעצמכם טעימה מאחד מהם לפחות.

31. נעה

• אוכלים שותים
• מסעדות בירושלים
• ירושלים
• תרבות בירושלים
• פסטיבל הקולנוע ירושלים

ביומיום אני אמנם מבקרת קולנוע, אבל אני אוהבת לאכול, אז לא התחבטתי יותר מדי כשהוצע לי לבלות לילה במלון החדש של אסף גרניט ושותפו לקבוצת מחניודה, אורי נבון, שהחליטו לצלול לראשונה לעולם המלונאות. הם בחרו לעשות זאת בירושלים, העיר שבה פתחו את המסעדה הראשונה שלהם בפאתי השוק ב-2009, לפני שהתרחבו לעולם הגדול (אך עדיין לא לתל אביב). באותה הזדמנות יכולתי לבקר בספריה הלאומית החדשה שנפתחה במרחק הליכה, וחוץ מזה, למה לא לקפוץ לשם ל-24 שעות כאילו הכל נורמלי?

>> אתם צריכים חופשה: 10 בתי המלון הכי טובים שהופיעו לנו על המסך
>> החופש מתחיל מבפנים: מלונות הבוטיק הטובים ביותר בתל אביב

מיתולוגיה ירושלמית: מצריף למלון בוטיק

לפני מאה שנה עמד ברחוב רמב"ן פינת אבן גבירול בירושלים צריף עץ שבו אוחסנו סרטי ראינוע. ב-1929 נבנה במקומו בית מולכו. יצחק רפאל מולכו היה המוכתר של שכונת רחביה בתקופת המנדט הבריטי, ובבניין התגוררה משפחתו לצד משרדי החברה שלו להפצת סרטים. ב-1935 נוספה למבנה קומה שניה, ובקומה הראשונה נפתח קפה רחביה, שזכה למעמד מיתולוגי.

במקום נהגו להיפגש אנשי רוח ירושלמים, קציני צבא בריטים ופקידי המנדט, ונערכו בו נשפים שעוררו את חמתם של השכנים האדוקים מתנועת עזרא הסמוכה. בית הקפה נסגר בשנות החמישים של המאה שעברה, ובמקומו נפתחו בנק, ואחר כך סופרמרקט. לפני ארבע שנים המבנה ההיסטורי החל לעבור טרנספורמציה, תוך הקפדה על דרישות השימור. לקומות המקוריות נוספו שתי קומות חדשות, וקבוצת "מחניודה" בהובלת השפים אסף גרניט ואורי נבון בשיתוף עם חברת אביב שני פיתוח ובנייה הפכו אותו למלון בוטיק עם מסעדות כשרות.

הכניסה לא מבטיחה. אבל חכו

בית מולכו הוכרז כמבנה לשימור מן הסתם בשל ההיסטוריה שלו, ולא בשל ערכים ארכיטקטוניים ייחודיים – בעיר האבן לא אוהבים ייחוד. זה אומר שהמבנה החדש-ישן של המלון אינו מושך את העין במיוחד. אל הלובי הקטנטן מגיעים מהכניסה הצדדית ברחוב אבן גבירול 22 – כלומר, נכנסים למלון דרך המסעדה החלבית. החללים של שתי המסעדות בקומת הקרקע מוקפים קירות זכוכית הניבטים לרחוב, והם נעימים מאוד.

לוקיישן לוקיישן לוקיישן

המלון ממוקם בלב שכונת רחביה היוקרתית, שהחלה להבנות לפני מאה שנה כעיר גנים בהשראה אירופאית. במרכז השכונה ההיסטורית שוכן מתחם יד בן צבי, המשמר את המקום בו עמד בעבר צריף המגורים של הנשיא יצחק בן-צבי שלידו בבית ולירו שכן משכן נשיאי ישראל עד שנת 1971. גם המבנה ששימש כמעון ראש הממשלה הרשמי בין 1950–1974 נמצא שם.

עוד בשכונה בתי כנסת היסטוריים, בהם בית הכנסת ישורון, בית כנסת הנשיא ובית הכנסת חורב. משום שרחוב רמב"ן הפך לעורק תחבורה די מרכזי (כשמגיעים מחוץ לעיר, נוסעים משם לסינמטק ירושלים) כיום השכונה אינה פסטורלית כשהיתה. אך רחוב אלחריזי הצר והירוק, במרחק שלוש דקות הליכה מהמלון, משמר את האווירה של פעם. במלון אין חניון, ואת המכונית אפשר להשאיר (בתשלום) באחד מהחניונים העירוניים בסביבה. אם בוחרים באופציה של תחבורה ציבורית – עוברים שם שלל קווי אוטובוס. כ-15 דקות הליכה נעימה למדי יביאו אתכם למרכז העיר.

אז איך החדרים? שאלה טובה

טרם בואי קראתי שבמלון יש 22 חדרי אירוח בגודל 34-17 מ"ר, ושלוש סוויטות בגודל 100-50 מ"ר. משום שבאתי עם חברה, ביקשתי חדר עם שתי מיטות נפרדות. נאמר לי שאין דבר כזה, אבל אני יכולה לקבל חדר עם מיטה וספה שנפתחת למיטה. כשהגענו התברר שמדובר ב"Junior Suite", עם חדר שינה קטן וחדר נוסף עם ספה. זאת כבר היתה מסודרת לשינה, ולכן לא יכולנו להתרשם כיצד הוא נראה כשהספה סגורה. במצבה הפתוח הספה מילאה את כל החדר, והכל הרגיש די קטן וצפוף (למרות המראה הגדולה על הקיר שנועדה לפתוח את המרחב).

לחדר נלוותה מרפסת קטנה עם מבט לרחוב, אלא שהיה קשה לצאת אליה משום שהדלת התנגשה בכיסא שבמרפסת. לא היו שולחן כתיבה וכיסא, אך על הקירות בשני החדרים היו תלויות טלוויזיות גדולות מאוד. חברתי העידה שהספה שהפכה למיטה היתה נוחה מאוד. בארון הקטן לא היה מקום לתלות בגדים ארוכים, כמו מעיל, אך נאמר לנו שזה בטיפול.

למחרת בבוקר קיבלנו הצצה לחדרים אחרים, שנראו מזמינים יותר. הסוויטות יפהפיות, ומרוהטות ברהיטי וינטג', כולל אגרטלים צבעוניים מחומרים שונים, מכונות כתיבה ישנות וגם רדיו ישן. הרבה עץ חום משרה תחושה ביתית חמה, ולכל סוויטה אופי משלה ומרפסת גדולה ומזמינה. גם חדר זוגי רגיל היה מרווח יותר מה"Junior Suite" שקיבלנו, עם יותר מקום לתליית בגדים. על הקירות בכל החדרים תלויים תצלומי ארכיון בשחור לבן, המתעדים את החיים בירושלים של פעם. האלמנטים הבולטים ביותר בחדרי השינה הם הגב המעוצב של המיטות ומאווררי העץ הקבועים בתקרות. מערכת החשמל, לעומת זאת, היא הייטקית. רוב המנורות שקועות בתקרות, וזה משתלב יפה. אבל גם בשאר חדרי השינה אין שולחנות כתיבה – המלון אינו פונה לאנשים שמתכוונים להגיע לעבוד.

אין אמבטיה, תרקדו (במקלחת)

חדר הרחצה בחדר שבו שהינו היה קומפקטי. שני דושים מפנקים מספקים אופציות רחצה שונות (אם כי הזרם לא מאוד חזק). השמפו, הקונדישנר ותחליף הרחצה צמודים לקיר וממולאים לפי הצורך. אין אמבטיה, ואין הרבה מקום על המשטח ליד הכיור. אולי בגלל זה היתה שם רק כוס אחת, ולא שתיים כמקובל.

ברמות של מישלן

כשמדובר במלון של אסף גרניט, האוכל הוא כמובן כוח המשיכה העיקרי. במלון יש שתי מסעדות כשרות – בשרית וחלבית. חלק מהמנות בתפריט מוכרות ממסעדות אחרות של קבוצת מחניודה וחלקן פותחו עבור המסעדה במלון – מתוך החלטה עקרונית לא להשתמש בתחליפי חלב וחמאה, כדי שגם החילוניים וגם הדתיים יהיו מרוצים. לארוחת הערב בחרנו במסעדה הבשרית. הוצע לנו לשבת ליד הבר הנושק אל המטבח הפתוח ומאפשר לצפות בשפים מכינים את האוכל. זאת היתה בחירה טובה, מה גם שכאורחות המלון הוצע לנו לטעום משלל מנות, והכל היה טעים טעים. אפשר היה לשבוע ולחוש מסופקות רק ממבחר הקטנות לניגוב (פאבה תורמוס, מוחמארה פלפלים יבשים ועוד) עם שני סוגי לחמים מעולים (אחד מהם נאפה בטאבון מול עיניינו), אבל התאפקנו כדי להשאיר מקום למנות הבאות.

יש מנות המבוססות על דגים נאים, כמו "קולד ראמן", שהוא שילוב נפלא בין אטריות טונה, ביצת תה וציר קר של דאשי. טעמנו מנות צ'יפסר נהדרות, בהן סמבוסק חומוס עם טחינה חמוצה וסיגר בשר ראש דג, והתענגנו על המנות החמות שכללו שיפודי לוקוס (יקיטורי), צלעות טלה עם צ'ירשי דלעת ונתחי אנטריקוט מעולים. גם השישברק שומר היה טעים מאוד (בארוחת הבוקר הוגש לשולחן שומר מקורמל טעים להפליא – מרתק מה שאפשר לעשות עם הצמח הזה). המסעדה הבשרית עומדת יפה גם באתגר של מנות אחרונות כשרות, שבחלקן משולב המרכיב המפתיע של שמן זית. מוס שוקולד עם שמן זית התגלה כהברקה, וטארט שמן זית הוא תערובת מפתיעה של טעמים שמתנגשים בפה לכדי שלמות.

למחרת בבוקר אכלנו במסעדה החלבית, שהיתה מלאה בסועדים חילוניים ודתיים גם יחד, וכולם נראו מרוצים. בחרנו ב"בוקר רחביה" שכללה (לצד פריטטה תפוחי אדמה וסלט ירקות משובח) לחמים ומטבלים נפלאים. השתגעתי על מה שנקרא חרוסת זעתר עם חמאה, ועל מחית שקדים ושום בסגנון סקורדיליה יוונית. השלים את החוויה בריוש ממולא קרם פטיסייר שכמותו לא טעמתי מעולם. המסעדה החלבית פתוחה גם לארוחות צהריים וערב. בשלב זה המסעדה הבשרית פתוחה רק בערבים, אך בעתיד היא אמורה לפעול גם בצהריים.

אוקיי, אבל מה יש לעשות פה?

הבר היפה בקומה מינוס אחד נועד לאירועים פרטיים (בעיקר במהלך היום) וגם לאורחי המלון (יש כניסה נפרדת מהרחוב). הבר מעוצב גם הוא מעוצב בסגנון וינטג', עם ספה גדולה מאוד בצבע חמרה, פסנתר חום, ארון זכוכית מלא בבקבוקי יין, ציורי דיוקנאות של נשים יפות, ושטיח פרסי על הרצפה. בר נוסף ייפתח על הגג, כשיושגו האישורים הנדרשים. במלון אין בריכה אך בעתיד אמור להיפתח בו ספא. בשלב זה המלון משמש בעיקר כנקודת מוצא נוחה לטיולים באזור. פרט לסמטאות היפות של רחביה, במרחק של עד 25 דקות הליכה נוחה נמצאים הגן הבוטני האוניברסיטאי (בכניסה לגן יש חנות מתנות ייחודית ויפהפייה), מוזאון ישראל, הספרייה הלאומית החדשה, וגם הכנסת, כך שאפשר לצאת להפגין ולחזור לארוחה טובה.

מדד הפרטים הקטנים

המגבות עבות ורכות במיוחד – מעולם עד כה לא פגשתי כאלה מגבות מפנקות, אפילו לא במלונות יוקרתיים ביפן שבה ביקרתי לאחרונה. נעלי הבית גם הן כאלה. המצעים נעימים למגע והמיטות, כאמור, נוחות. במיני בר הוצעו עוגיות מלוחות וסוכריות לקריץ שחורות. ויש גם מכונת אספרסו.

בשורה התחתונה

אם אתן לא יכולות להרשות לעצמכן סוויטה, החדרים עצמם נעימים אך אינם מספקים חוויה ייחודית דיה. העיקר הוא המסעדות המצוינות, ואליהן אפשר להגיע גם בלי להיות אורחת במלון. המחירים, נכון לעכשיו, הם החל מ-1,500 ש"ח לזוג בחדר רגיל, כולל לינה וארוחת בוקר; והחל מ-5,400 ש"ח ללילה בסוויטה.
>> פורסם לראשונה במגזין "את"

• בתי מלון
• אסף גרניט
• ירושלים
• תיירות

בית ירושלמי יפהפה עם המון היסטוריה, אמנות וחצר שאפשר לשהות בה שעות? כן בבקשה. נשלחנו לגלות מקומות אהובים ומרגשים על ידי האנשים שמביאים לישראל את היין הפורטוגלי פורטה 6, את חלקם אתם אולי כבר מכירים, אבל מה שגילינו זה שתמיד מעניין לגלות אותם מחדש ולפעמים בקבוק יין זה כל מה שצריך.

>>לאתר Porta 6// וגם באינסטגרם// ואף בפייסבוק

בית טיכו הוא אחד הבתים הראשונים בירושלים שנבנו מחוץ לחומות העיר העתיקה, בתחילת שנות ה-60 של המאה ה-19. בשנת 1924 נרכש הבית על ידי רופא העיניים המפורסם ד"ר אברהם טיכו ורעייתו הציירת אנה טיכו, לימים זוכת פרס ישראל. ד"ר טיכו הקים בבית בית חולים לרפואת עיניים, ובזכות הצלחותיו הרפואיות ושיטות הטיפול החדשניות שלו, הגיעו למרפאתו חולים רבים מהאזור כולו. ב-1960 נפטר ד"ר טיכו, ורעייתו אנה המשיכה להתגורר בבית וליצור בו עד מותה, עשרים שנה מאוחר יותר.

סלון ביתה של אנה טיכו, שאהבה מאוד לארח אינטלקטואלים, אמנים, סופרים ואנשי חברה, היה במשך שנים מוקד עלייה לרגל. כאות הוקרה לאהבתה לירושלים הורישה אנה טיכו את הבית על אוספיו וספרייתו מוזיאון ישראל כדי שישמש מרכז אמנות לאנשי ירושלים.

מוזיאון ישראל יזם את שימורו של בית טיכו. בתום שנה של עבודות שימור שהושקעו בהן למעלה מ-10 מיליון שקלים, הוא נפתח בשנת 2015 מחדש לציבור הרחב. היום הוא מכיל תצוגת הקבע שמספרת את סיפורו של הבית, ולצידה, בגלריה ייעודית, מוצגות תערוכות אמנות מתחלפות – גם הן מייצרות לא פעם דיאלוג עם המקום והמורשת הענפה שלו. החצר היפהפה והפסטורלית שמקיפה אותו, שרק להכנס אליה מרגיש לפעמים כמו לנחות במרחב מהאגדות, משמשת לא פעם בעצמה גם לתצוגה של עבודות האמנות – מה שמייצר קשר מהותי בין הפנים לחוץ.

בימים אלה מוצגת בבית "דרך ההדפס", תערוכה שמחברת בין בית טיכו למוסד היסטורי סמוך – סדנת ההדפס ירושלים הסמוכה לשער שכם ששוכנת ברחוב הנביאים פינת שבטי ישראל. רחוב זה, שמחבר בין הסדנה לבית טיכו היה עורק תחבורה ראשי ומהודר בשלהי המאה ה־19 ומקום משכנם של מתחמי דת ורפואה לצד בתי מגורים של אנשי ממשל עות'מאניים, בעלי עסקים ערבים ודיפלומטים.

כמאה שנה מאוחר יותר, נהג לפסוע באותו נתיב היסטורי אריק קילמניק, מייסד ומנהל סדנת ההדפס, בדרכו לאנה טיכו, נושא עימו לוחות שעליהם תחרוט את דימוייה, וכעבור זמן חוזר עם הלוחות המוכנים כדי להדפיסם בסדנה. מסעו במעלה הרחוב היה נקודת המוצא למחשבה על קשרי השכנות ויחסי הגומלין בין הבניינים ובין הדמויות שפועלות בהם.

השנה, כשסדנת ההדפס חוגגת 50 להיווסדה ובית טיכו חוגג 40 לפתיחתו כשלוחה של מוזיאון ישראל, מוצגות במקום עבודות של ארבעה אמנים שקשריהם עם שני המוסדות אמיצים ומשמעותיים: לארי אברמסון, אסף בן צבי, אביטל כנעני ושרון פוליאקין יצרו בסדנת ההדפס סדרות מהותיות להתפתחות יצירתם. ארבעתם קשורים לנופי הארץ, לצמחיה ולמציאות ההיסטורית והפוליטית שלה. בתערוכה מוצגות עבודות שהם יצרו בסדנה בעבר המתייחסות למרחב הנפיץ שסביב בית טיכו והסדנה, ועבודות חדשות שמציגות מבט חדש על סביבה זאת ועל הקשר עם יצירותיה של אנה טיכו.

ובל נשכח – כל האמנות, ההיסטוריה והמשקעים התרבותיים הם כאלה שמעוררים בנו תמיד חשק לסיים עם אתם יודעים מה – בקבוק של פורטה 6 בחצר היפה. אפשר לשלב את החוויה בדיאלוג עם חתולי החצר הידידותיים, לנשום אוויר הרים צלול כיין וללגום מהיין שלכם. לחייכם.

בית טיכו, להשיג ברח' הרב אג"ן 10 ירושלים

>>לאתר Porta 6//אינסטגרם//פייסבוק

• צאו לגלות משהו חדש
• Porta 6
• ירושלים
• גלריות
• אמנות
• מוזיאון ישראל

שנייה אחת מורידים את העיניים מאסף גרניט, והנה הוא פותח מקום חדש. הפעם לא באירופה ולמרבה צערנו, לא – עדיין לא בתל אביב. אבל זה לא סתם עוד מסעדה, אלא מלון הכולל שתי מסעדות בשכונת רחביה שבירושלים, במרחק הליכה מבית ראש הממשלה ורעייתו, אם תכננתם לבקר. "כשר היא מילת המפתח, והחוויה פה היא חוויית מלון", מפריך גרניט את החשש לקניבליזציה מול שאר עסקי קבוצת מחניודה. "באין תיירים אנחנו פונים לתיירות פנים – ירושלמים, תושבי השכונה וכל מי שבא לו ליהנות ממה שלקבוצה יש להציע, והפעם במסעדה כשרה".

>>אחרי שנים כלהיט קינוחים: עוגיות הלוטוס מקבלות פופ אפ משלהן

מלון רמב"ן הוא הפרויקט המלונאי הראשון של קבוצת מחניודה, בהובלת גרניט ושותפו אורי נבון. מבנה היסטורי לשימור שבשנות ה-30 של המאה שעברה שכן בו קפה רחביה – מבתי הקפה המודרניים הראשונים בירושלים, ומקום מפגש לתושבי השכונות שמחוץ לחומה. המבנה שופץ, והפך למלון בוטיק ובו כ-20 חדרים וסוויטות בעל עיצוב אלגנטי שקט, המשקף את היוקרה של שכונת רחביה, וכלים עתיקים וריהוט וינטג' שמוסיפים טאץ' נוסטלגי מבית הסבתא היקית של גרניט.

לרשות האורחים עומדים שירותי קונסיירז' וסדנאות וסיורים קולינריים, שלושה ברים (אחד מהם רוף טופ) ושתי מסעדות, חלבית ובשרית. קפה רמב"ן החלבי פועל כבר משעות הבוקר כבית קפה שמגיש אגז בנדיקט (62 ש"ח), בויוס מנגולד עם ביצה חומה, טחינה וסחוג (52 ש"ח), פנקייק ענן עם מייפל, אוכמניות וקצפת (46 ש"ח) ועוד מנות בוהוריים עם קריצה ירושלמית. את המנות החמות אפשר לקבל גם כחלק מארוחת בוקר, הכוללת סלסלת לחמים, גבינות משק עפאים, סלט ירקות, שתייה חמה ומיץ (248 ש"ח לזוג).

בשעות הערב הדי.אן.איי המחניודאי כבר ניכר יותר במנת ארנצ'יני מפתול עם איולי לאבנה (42 ש"ח), פטאייר עשבי בר וג'יבנה עם יוגורט וסחוג (52 ש"ח) וטורטליני ריקוטה עם חמאת מרווה, שאלוט צלוי ותרד (89 ש"ח). חדי עין יזהו בתפריט את הפולנטה המיתולוגית עם ראגו פטריות, אספרגוס, פרמז'ן ושמן כמהין (58 ש"ח). "עשינו ניסיון לחדש ולעשות מטבח כשר איכותי ומדויק עם הרבה מהיצירה שלנו בשנתיים האחרות, במסעדות בארץ ובעולם. העבודה המשותפת של השפים שלנו מברלין ללונדון דרך פריז וחזרה לירושלים, מייצרת כר פורה של אנשים מוכשרים שמשפיעים אחד על השנייה", מסביר גרניט.

במסעדה הבשרית שעדיין לא נמצא לה שם ("גם מחניודה קיבלה את שמה רק חודשיים אחרי שנפתחה") הארוחה מתחילה כמקובל במנות קטנות לניגוב: פאבה תורמוס עם עגבנייה מגוררת וזעתר, מוחמארה וג'אג'יק פריקה, שמוגשים עם לחם מחמצת דואה, פרנה, איולי שמן זית וחריפים. מכאן אפשר להתקדם לירקות (סלט של פאשה עם גספצ'ו מגי, בטטה קסבייה בתערובת תבלינים ותחמיץ לוביה וליים), נאים (ראמן קר, טונאטו טומאטו) ומנות מהצ'יפסר (סמבוסק חומוס, סיגר בשר ראש) ומהטאבון (לחמג'ון שקדי עגל וטלה עם לימון שרוף ופלפל אורפה כבר עושה לנו את זה).

מהפס החם תוכלו להזמין שישברק שומר עם בר בלאן שקדים, תבשיל ירוקים ושמן אדום ופטוצ'יני ארביאטה בציר ברבוניות, ומהפחמים – "יקיטורי זריר" לוקוס ושישליק קצבים. המחיר: מ-20 ש"ח לפתיח ועד 120 ש"ח עבור וצלעות טלה עם צ'ירשי דלעת ואריסה, כשמנות המכילות חלבון מתחילות מ-62 ש"ח. לינה במלון, למקרה שתהיתם, תעלה 1,500-2,100 ש"ח לזוג בחדר רגיל ו-5,400 ש"ח לסוויטה. לשאלה אם האווירה במסעדה תזכיר את הקרחנה ממחניודה או תתיישר עם רחביה האליטיסטית משיב גרניט בחצי חיוך. "נתחיל סולידי ונראה כמה ערק יימזג. זה מה שיקבע את המצב". לתשומת לב דיירי השכונה, שאולי ישקלו לנטוש לקצת את השמפניה הוורודה ולרדת אל העם.
רמב"ן 20, ירושלים

• אוכלים שותים
• בתי מלון
• מחניודה
• אסף גרניט
• ירושלים
• מסעדות בירושלים