בראשית המלחמה, ממש כמה ימים אחרי האסון, מסעדות טאיזו ו-a של יובל בן נריה קיבלו הכשר צוהר זמני, כדי שיוכלו לתפקד כחמ״ל אוכל? אז מסתבר שזה לא נגמר שם. כלומר, לפני הכל נרגיע ונדגיש שמסעדת טאיזו האהובה לא השתנתה ועוד לא הפכה לכשרה. אבל כן יש חידוש לחברינו חובבי הכשרות – מסעדת מיאזאקי שבמתחם שרונה מצויה בימים אלו במתיחת פנים כדי להפוך לקפה טאיזו הכשר.

>>תפסיקו להתלבט: המקומות הכי טובים לבילוי של אחרי העבודה

אבל לפני שנחגוג את המסעדה החדשה, אולי כדאי שנתחיל בלהיפרד מהקודמת.מיאזאקי נפתחה כמזללת ראמן, כאשר רוב המנות במקום נשענו על גריל הרובוטה היפני. על אףביקורות טובותומעבר לשרונה ודגש על משלוחים, תפעול הגרילהמסובך גרר לא מעט קשיים טכניים, במיוחד כי מדובר בדוכן אוכל שפעל בתוך מתחם שרונה הסגור. התקלות הטכניות הובילו לכך שהמיזם הפך ללא כלכלי, אך במקום להפסיד לטכנולוגיה, בן נריה בחר לעשות מהסויה רוטב מיסו, ולתת לראשונה מענה לאוכלי הכשר הסקרנים.

מיאזאקי ייסגר בימים הקרובים ויפנה את מקומו לקפה טאיזו כשר, שיפתח במהלך חודש אוגוסט ויספק לקהל פאד קפאו, סטיקי ביף וצ׳יקן מסאלה כשרות כהלכה, בתקווה לתת מענה הולם גם לכל העובדים מהמשרדים שבסביבה, שחלקם אוכלים כשר. זה יהיה הסניף השני של קפה טאיזו, כשהראשון ממוקם בכיכר גבעון, אחרי שהתקיים עוד קודם לכן כשירות משלוחים בחסות הקורונה. וכמו אז, כך גם עכשיו – נדמה שהשף האהוב בהחלט יודע להוציא מהנאחס איזשהו נכס.

"המסעדות שלי אינן כשרות, אבל כדי שנוכל להאכיל את כל מי שצריך ללא אפליה, פניתי לארגון רבני צהר, והם הגיעו והכשירו את המטבחים שלנו. בעקבות מהלך זה הגיעו פידבקים רבים והמון שאלות ובקשות למענה יומיומי לקהל שומר הכשרות", נזכר בן נריה בימי החמ"ל הראשונים. "שם נזרעה לראשונה המחשבה על קפה טאיזו כשר. הגיע הזמן הנכון לגדילה – ידענו שהביקוש קיים וכעת גם היה לנו את מקום. 'קפה טאיזו', לשמחתי, כבר הפך למותג בפני עצמו. הצלחנו להגיע לקהלים חדשים, המוצר מוצלח, וחידוד והידוק יומיומי מאפשרים את ההתרחבות בתקופה שכזו. אם באיזושהי מידה, ולו הקטנה ביותר, בימים שכאלה אנו מצליחים לפייס קהלים שאולי בעבר היו מפולגים – עשינו את שלנו".
קפה טאיזו הכשר ייפתח בתחילת אוגוסט
שרונה מרקט, אלוף קלמן מגן 3, א'-ה' 11:30-22:00, ו' 11:30-15:00

• אוכלים שותים
• מסעדה כשרה
• טאיזו
• קפה טאיזו
• מיאזאקי

המפגש הראשון שלי עם הייאו מיאזאקי היה ב-1997, כשראיתי את "הנסיכה מונונוקי" בפסטיבל הקולנוע של ניו יורק. זאת היתה חוויה מוזרה כי הסרט היה מדובב לאנגלית הוליוודית, וזה לא התאים לכך שלמרות היותו אפוף אלימות, לא היו בו טובים ורעים כמקובל, ולכל אחד היה מאבק צודק משלו. מאוחר יותר שבתי וצפיתי בסרט בשפת המקור, והתחלתי להבין ולאהוב את ההיגיון האחר של הקוסם היפני, שבורא עולמות מופלאים וכל כך אנושיים, הרחק מהיקומים של דיסני ופיקסאר.

>>"אדוני האוויר" מוכיחה שתור הזהב של הטלוויזיה רחוק מלהיגמר

ב-2013 מיאזאקי הודיע (לא בפעם הראשונה) ש"הרוח העולה" הנפלא יהיה סרטו האחרון. הוא אפילו פירק את סטודיו ג'יבלי, שאותו הקים עם איסאו טקהטה ("קבר הגחליליות"), ושלח את עובדיו לחפש עבודה במקומות אחרים. אך הנה הוא שוב חוזר עם סרט חדש, שהוא ככל הנראה קרוב יותר לאוטוביוגרפיה דמיונית מכל סרט קודם שלו. רוב סרטיו של מיאזאקי הובלו על ידי ילדות מתבגרות, בהן המכשפה הצעירה ב"שירות המשלוחים של קיקי", צ'יהירו בת ה-10 שמגיעה בטעות לעולם הרוחות ב"המסע המופלא" והאחיות סטסקי ומיי ב"השכן הקסום שלי טוטורו".

הפעם הוא מספר על מהיטו בן ה-12, שאביו עובד בחברה המייצרת חלקים של מטוסי קרב, כמו אביו של מיאזאקי. וכמו בסרט, בזמן מלחמת העולם השנייה משפחתו של מיאזאקי נאלצה להתפנות מטוקיו לאזור כפרי. אבל הוא לא איבד את אמו במלחמה, ויש להניח שמעולם לא פגש אנפה אפורה שמתוכה מגיח גבר מכוער עם קול צרוד וכוונות מפוקפקות. ודווקא הפעם העולם המופלא שבסרט נותר אטום בעיני. חשתי שהסיפור מבולגן מדי, ושמרכיביו השונים מתחברים רק בראש של האמן בן ה-83. זה לא מנע מ"הילד והאנפה" לזכות בביקורות מתפעמות ובמועמדות לאוסקר בקטגוריית סרט האנימציה הטוב ביותר.

הסרט נפתח בצלילי אזעקה בטוקיו. אבא רץ לבית החולים שעולה באש, ומהיטו רוצה לרוץ אחריו להציל את אימא המאושפזת שם. אחרי הפתיח המטלטל הזה, הילד ואביו עוברים להתגורר בכפר, ומהיטו מגלה שאביו התחתן עם נאטסוקו, אחותה הצעירה של אמו המנוחה, שנראית בדיוק כמותה, ואף הספיק להכניס אותה להריון. נדמה שהילד הוחזק בסוג של לימבו – בפעם היחידה שפגש את דודתו הוא היה צעיר מכדי לזכור אותה. בטיוליו בסביבה בעקבות אנפה נודניקית, מהיטו מגלה מגדל ישן שהכניסה אליו חסומה ומסופר לו שהוא נבנה על ידי הדוד-רבא שלו. ביומו הראשון בבית הספר החדש, הילדים מתנכלים לו, ומהיטו כל כך לא רוצה לחזור לשם, שהוא חובט בראשו עם אבן. החלק הזה של הסרט, שמזכיר את הפתיחה של "השכן הקסום שלי טוטורו", יפהפה מכל בחינה, ומאייר בצורה נוגעת ללב את נקודת המבט של היתום האבוד. חבורה של משרתות זקנות שמתרוצצות בעקבותיו תורמת הומור נחמד.

אלא שאז נאטסוקו נעלמת ביער והגבר שבתוך האנפה מפתה את מהיטו להיכנס למגדל המסתורי בטענה שאמו נמצאת שם. מהיטו שוקע לתוך הרצפה, ומגיע לעולם נזיל ומוזר ביותר שכלליו אינם ברורים. בארץ הפלאות הזו הילד היתום פוגש פיית אש שהיא אולי אמו, פירטית נועזת שהיא גרסתה הצעירה של אחת הזקנות, שקנאים טורפים, תוכים קניבלים, ואת הדוד-רבא שלו שמציע לו לרשת את מקומו כשליט העולם האלטרנטיבי, שיש בו שדות ירוקים, ושער זהב, ומנהרות, וארמון, וחתיכות נייר תוקפניות, ודלת מסתורית, ורוחות דמויות בועות ועוד מיני דימויים יפהפיים, שחלקם מזכירים יצורים מסרטים קודמים של מיאזאקי. מה שהופך את "הילד והאנפה" לסוג של סרט סיכום.

ממבט-על, נראה שבחיפושיו אחר אמו המתה ואחר דודתו שאמורה למלא את מקומה, מהיטו עובר תהליך אלגורי של התבגרות, לקיחת אחריות ופרידה מהאבל. אבל הוויתור על כל הגיון עלילתי פוגם בגיבוש הרגשי של הסרט. יותר משזה סיפור עם קשת דרמתית, יש כאן הצפה של דימויים. מבחינה ויזואלית הכל נורא יפה, וגם הפסקול שהלחין ג'ו היסאישי ("המסע המופלא") ערב לאוזן. השאלה אם היופי הזה יספיק כדי לגרום לכם להיסחף אל תוך הסרט שאורכו שעתיים. בסוף הצפייה במקום לחוש התעלות רוח כמו בסרטיו הקודמים, הרגשתי קצת רצוצה. לכן, אם אינכם מכירים את מיאזאקי, זה בהחלט לא הסרט להתחיל איתו. וזאת הזדמנות להזכיר שרוב סרטיו הבאמת נפלאים, "מהנסיכה מעמק הרוחות" ועד "הרוח העולה", נמצאים בנטפליקס.
3.5
The Boy and the Heron בימוי: הייאו מיאזאקי. יפן 2023, 124 דק'

• ביקורת סרטים
• המסך
• מיאזאקי
• אנימציה למבוגרים

1. טונגארה/קארה ראמן | מנטנטן

כשמדברים על אוכל יפני בכלל ועל ראמן בפרט, מנטנטן הוא השם הראשון שעולה לראש. על רקע אווירת שינג'וקו ועיצוב יפני עכשווי עד לרמת ספרי המנגה שעל הדלפק תוכלו לבחור מתוך סוגי ראמן שונים, למשל טונגארה ראמן קלאסי – ציר בשר חזיר בבישול ארוך, אטריות, נבטי במבוק, צ'אשו (בשר חזיר), בצל ירוק וחצי ביצה רכה, ועד קארה ראמן, שהוא בכלל תבשיל חורפי עם ירקות, אטריות וציר סמיך מפוצץ בתבלינים מחממים.
נחלת בנימין 57, 65 ש"ח

2. ראמן קריספי פורק בלי וספייריבס חזיר | פיפי'ז

השפית יפעת תבואה מקפידה לעשות דברים בדרך שלה, משעות הפתיחה המוזרות ועד לתפריט ששואב השראה מיפן אך מותיר לעצמו חירות אמנותית. לדוגמה ראמן קריספי פורק בלי עם בטן חזיר פריכה, אטריות פלפל שחור, ביצה רכה כבושה בסויה וספייריבס חזיר בסויה מצומצמת.המחיר – 126 ש"ח – הוא כנראה היקר בעיר לז'אנרוגם למקום, שהוא מסעדת שוק, אבל הוא משקף את ההשקעה בפרטים.
זבולון 5, 126 ש"ח

3. ראמן קימצ'י טונקוטסו | TOMTOM RAMEN

לראמן של תום שמיר, בשלן ביתי שלקח את הראמן כפרויקט אקדמי כמעט, נחשפנו לראשונה באחד מסגרי הקורונה. מאז הוא ממשיך להתמקצע, ומביני עניין אומרים שזהו כנראה הראמן הטוב ביותר בעיר. לפני שהוא יוצא לחופשה ובפעם האחרונה בזמן הקרוב, תמצאו בתפריט ראמן חריף על קו התפר שבין יפן לקוריאה: ציר חזיר עם אטריות ראמן דקות בעבודת יד, צ'אשו צוואר חזיר בפלפל שחור, ביצה כבושה, קימצ'י אדום, סלטון ווקאמה, טופו ובצל ירוק. כמה חריף? רמה 1 – להבה, רמה 2 – שריפה, רמה 3 – אירוע הכחדה. נסו ותיהנו.
הזמנות באתר, 85 ש"ח

4. ראמן מיסו | הרצל 16

הגרסאות של רותי ברודו למנות קלאסיות תמיד יודעות איך לחדש, אבל מתוך מקום של כבוד. בהרצל 16 הקריצה היא לכיוון יפן, ככל הנראה בהשראת דיסקו טוקיו ז"ל, עם גרסה אוטונומית למנה האיקונית: ראמן מיסו, בשר מפורק, אפונת שלג, ביצת אונסן, בצל ירוק ואצות.
הרצל 16, 68 ש"ח

5. ראמן טאבאסקי | מיאזאקי

אל תתנו לגוון האפור-עכור של הראמן הזה לדכדך אתכם. יש בו ציר עוף עשיר, אטריות חיטה דקות, טחינה (שומשום הוא חומר גלם נפוץ במטבח היפני), תרד טורקי, ביצה כבושה באפר, בצל ירוק, שמן שום שחור, צ'ילי, ליים, פטריות ירדן צלויות ופרגית צרובה. צריך כישרון, ניסיון ואהבה למטבח היפני כדי לגרום לכל אלה להתחבר למנה הרמונית, ולשף יובל בן נריה יש את כולם בשפע.
קלמן מגן 3, 64 ש"ח

ואחד ברמת גן: ראמן-יה

לא היינו מגלים את היפנית הכשרה הזו אלמלאלי מלילי, מנהלת מסעדת בית תאילנדיוהבת-של. "מתחם הבורסה אמנם לא נחשב תל אביב אבל שווה לעשות את הדרך לראמן יה – מקום של אוכל רחוב יפני, ללא סושי. הראמן נהדר, חומרי הגלם טובים והציר מעולה", היא אמרה לנו אז, ועם אוטוריטה כזו אי אפשר להתווכח.
אבא הלל סילבר 3, רמת גן, 64-75 ש"ח

• אוכלים שותים
• ראמן
• מנטנטן
• פיפי'ז
• הרצל 16
• מיאזאקי