1. אצל הרצל

פרס נובל לסנדוויצ'ים. הטריק הוא לצלצל ולהזמין כריך (ספרדי כמובן) לפני שיוצאים, אחרת אפשר להתייבש שם שעה עם עותקים של "ישראל היום" ושירי אהבה של אברהם שיין (לא פרס נובל לספרות).
המלך ג'ורג' 51

2. חנויות הספרים באלנבי

חיפשתי בברלין ופשפשתי בלונדון, ובשום מקום בעולם אי אפשר למצוא יותר עולם מאשר בחנות ספרים באלנבי. מגדפיה ומחרפיה של הספרות העברית טוענים שהיא פרובינציאלית. הספר החדש שהם הוציאו זה עתה הוא תמיד הספר האחד שארון הספרים שלנו משווע לו, תעודת עניות לכל תרבות שמתקיימת בלעדיו. האמת היא שיחס המקור-תרגום בישראל הוא ללא אח ורע. בהליכה קלילה מהמגדלור להלפר, עם עצירה בסיפור פשוט ובנסיך הקטן, ניתן לדוג שירה, פרוזה והגות מכל השפות מכל הזמנים. אין לזה סוף. אם אקדיש את חיי אך ורק לקריאת ספרות איטלקית בתרגום לעברית שמצאתי באלנבי, ספק אם אספיק. וכל השפע הזה, וכל השפע של הספרות העברית, וכל השפע של הספרות העברית החדשה, מתקיים, שורד, איכשהו, בזכות ארבע-חמש חנויות בתל אביב, שתיים בירושלים, אחת ברחובות ואחת בחיפה.

3. גן יעקב

סוף הולם לכל טיול פסיכדלי. הניגוד בין הגן הקסום הזה ("הגן הקסום" הוא סוג של תה, לא?) לכיכר התרבות המנצנצת דוקר את הקרנית, אבל במפלס העליון, בין צמרות עצי השקמה המוזרים (כל העצים מוזרים, אבל עצי השקמה האלה ביזאריים עד הסוף), אפשר לשכוח לרגע מהאגו טריפ של חולדאי – ולהתרכז בטריפ.

4. המנזר

מעולם לא הייתי מיושבי המנזר, אבל אחרי שהרגו לנו (גם) את הקורדרוי, אנה נפנה? והמנזר מציע לאלכונאוט (החובב או המקצועי) שני יתרונות מובהקים. ראשית, זה כנראה המקום האחרון בעיר שעוד אפשר להשתכר בו למוות בשתיים בצהריים מבלי שיזמינו עליך משטרה. ושנית, אין קוקטיילים. די עם הקוקטיילים. רוצים קוקטייל? ג'ק עם קרח זה קוקטייל.
אלנבי 60

5. תל אביב (של פעם)

בניינים שלא נראים כמו פתח תקווה, בתי קפה שאפשר לדבר בהם, סתם לפגוש חבר ברחוב כי שניכם הולכי רגל. חולדאי הביתה. לא – חולדאי לדין אינטרגלקטי על פשעים נגד האנושות. כפי שכתב ג'רמי פוגל: "אֲנִי הוֹלֵךְ בִּרְחוֹבוֹת תֵּל אָבִיב וּמִתְגַּעְגֵּעַ לְתֵל אָבִיב / אֲנִי הוֹלֵךְ בְּתֵל אָבִיב וְזוֹכֵר אֶת תֵּל אָבִיב / וּבְסוֹד תֵּל אָבִיב אֲנִי מְבַקֵּשׁ מִתֵּל אָבִיב / תַּמְשִׁיכִי תֵּל אָבִיב גַּם אַחֲרַי / רְחוֹבוֹתַיִךְ תֵּל אָבִיב מַזְכִּירִים לִי אוֹתָךְ / תִּזְכְּרִי גַּם אוֹתִי / פַּעַם בְּאָלֶנְבִּי אַחַד הָעָם / אָמַרְתְּ לִי בָּרוּךְ הַבָּא".

מסיבת העשור של כתב העת הבה להבא תיערך בשישי בצהריים.לפרטים נוספים

• העיר שלי
• המלצות של מקומיים
• עודד כרמלי
• ❤ תל אביב

אני רוצה להתחיל ואומר שאני כותב את זה בעברית ואני בטוח שזה יהיה מלא בטעויות. למשל, האם זה יותר אידיומטי לומר "אני בטוח שהוא מלא בטעויות" או "אני בטוח שזה יהיה מלא בטעויות"? שכחתי. בכל מקרה, אני מבקש מהעורכים לא לתקן אותן.

בשלב הבא אני רוצה לומר שאני מודע לכך שאני במצב בר מזל. אם סופר ישראלי יכתוב רומן על אביו של דונלד טראמפ וישלח אותו למוציאים לאור אמריקאים, מה לדעתך תהיה התגובה? נניח שהרומן הוה יצירת מופת – הסיכוי שלו להתפרסם יהיה אפילו גרוע יותר. אז יש לי מזל, מזל גדול – אני סופר אמריקאי (אם כי באמריקה קוראים לי סופר יהודי) שכתב רומן על אביו של בנימין נתניהו (ויוני ועדו) ואף מוציא לאור ישראלי לא רצה להוציא אותו לאור.

התגובות שקיבלתי הזכירו לי את היותי נער, כל הבנות שנהגו לומר לי, "לא מספיק שאני אוהבת אותך כמו אח – כמו חבר – כמו חבר של אחי?" אני מודה בזה, הבנות האלה צדקו, לעתים קרובות משפחה וחברות יכולות להיות יותר אינטימית מאשר פאקינג.

אבל כשקיבלתי את אותה חוכמה מהוצאות לאור, הייתי בדיכאון. רציתי לפרסם את הספר הזה בישראל – אבל יותר מזה, רציתי לפרסם את הספר הזה בעברית, שפתם של ישעיהו וקוונטין טרנטינו. כשאני כותב את זה אני מרגיש כאילו חזרתי לבית הספר, והמורה שלי לעברית, הרב שפיגל, הורה לי לכתוב חיבור ל-Time Out בנושא "כשהצנזורה הופכת לצנזורה עצמית, הקשיים של הוצאה לאור בינלאומית במחצית הראשונה של המאה העשרים ואחת".

הבעיה היא שאם חזרתי לבית הספר, השנה היא 1990, ואני לא יודע כלום על הוצאה לאור בינלאומית. ברית המועצות זה עתה התפרקה וחופש הביטוי הוא אוניברסלי… אין ממה לחשוש… אין סיבה לחשוש יותר שהדעות הפוליטיות שלנו או הרומנים שלנו יכניסו אותנו לצרות… אני בן עשר ובמחברת העברית שלי אני כותב פתק לדינה לוקאס שאמסור לה בין השיעורים. אני כותב: "אני אוהב אותך". ברגע שאנחנו מפנימים את הצנזורה של המשטר, אנחנו הופכים למשטר – זה מה שלמדתי מההתאהבות, מכתיבת רומנים, ומהדוגמה של המורים האמיתיים שלי לעברית: העורך שלי עודד כרמלי, והמתרגם שלי ארז וולק.

ספרו של כהן "הנתניהוז" יצא באחרונה בישראל (בשעה טובה) בהוצאת "הבה לאור". הערב (18.11) יושק ספרו במרכז ענב (20:30) עם רונן ברגמן, ג'וליה פרמנטו, עידן אלתרמן, אורי משגב ועוד

• טור אישי
• בנימין נתניהו
• ספרים
• ספרות
• עודד כרמלי

• Facebook
• Twitter
• Email

פסטיבל תל אביב לשירה חוזר במתכונת משודרגת. הפסטיבל, שיתקיים כמדי שנה בימי החנוכה, מציג השנה רשימת משתתפים שמראה ששירה היא דבר הרבה יותר פופולרי ממה שנוטים לחשוב: בין המשתתפים השנה ניתן למנות את מאיר ויזלטיר, נעם פרתום, ערן צור, נדב אייל, דרור פויר, ח"כ איימן עודה, ננו שבתאי, ירון לונדון, חביבה פדיה, רוני קובן, המסך הלבן, מנשה נוי, שלמה גרוניך ועוד רבים.

הפסטיבל, מייסודם של עודד כרמלי ודוד ניאו בוחבוט, יתקיים בין התאריכים 22-25 בדצמבר ויכלול 8 אירועים ברחבי העיר.

בארועים הבולטים: הצגה של המחזה האבוד והגנוז של יונה וולך שאותו כתבה ב-1968, ומגולל את יחסיה עם אהבתה הגדולה כשהייתה בת 21, אולם מעולם לא עלה על הבמות בשל אופיו הפוליטי והמיני; מחוות לחנוך לוין, לישראל פנקס ולחזי לסקלי; ערב לרגל 200 שנה להולדת וולט וויטמן; וארועים שיציגו כמה מהמשוררים והמשוררות החזקים של השירה העברית החדשה.

כמו בכל שנה, גם הפעם הפסטיבל נוקט עמדה ברורה ויוצא נגד האופן שבו הספרות נמדדת היום, ונגד תרבות הפוליטיקלי קורקט. "שלוש מאות וחמישים ספרי שירה ראו אור השנה", הם מציינים. "זאת אינפלציה – פיחות בערך מטבע הלשון. שומרי הסף של הרפובליקה הספרותית, בדומה לשומרי הסף של הדמוקרטיה הישראלית, הרכינו ראש או חוסלו. אומרי ההן שתפסו את מקומם מצטווחים שלספרות אין לא אתיקה ולא אסתטיקה, לא יופי ולא חוכמה, שאין בכלל ספרות, שהכול טקסט, שהכול פוליטי, כך שהכול לא שפיט – ורק המכירות מדידות, ורק הלייקים מדד אובייקטיבי בעולם סובייקטיבי. פסטיבל תל אביב לשירה כופר בקקופוניה הזאת. לא הלייקים ישמשו שופטים. הנפש, השכל, הלב, העין, האוזן – הם חבר המושבעים, והם ישר מבחינים בין פלקט פוליטי לשיר אמת".

לדברי המייסדים, "איננו מתיימרים 'להנגיש' שום דבר. אנחנו מאמינים שהשירה נגישה לנו מעצם היותנו בני אדם, מדברת אלינו, לכולנו, מעצם חיינו. לא נתנצל על תשוקתנו לאיכות, על שאיפתנו הכנה למצוינות. והקהל הגדול שפוקד מדי שנה את פסטיבל תל אביב לשירה הוא ההוכחה: יש צמא קיומי לאמנות עזה, מאתגרת, בלתי מתפשרת".

פסטיבל תל אביב לשירה, מקומות שונים בתל אביב, ראשון עד רביעי (22-25.12), מחיר משתנה.לאתר הפסטיבל,לאיוונט

• ספרים
• ספרות
• שירה
• עודד כרמלי

• Facebook
• Twitter
• Email

Blues&Booze – חמי רודנר

סדרת הבלוז אנד הוז ממשיכה והפעם – חמי רודנר. היוצר המוכר מלהקת "איפה הילד" יגיע להתנסות בבלוז. לאחר מכן ימשיך הג'אם הרגיל. אנחנו סקרנים.
ראשון בבוטלג, קינג ג'ורג' 48, 22:00, 10 ש"ח (30 ש"ח למופע של חמי).לפרטים נוספים

עוד כתבות מעניינות:
ששון החתול יודע: ביקורת ברים שיכורה על בר החלל
שלחנו את נועה בונה לטוטו קארה וזה נגמר בשירותים
לא נשארנו אדישים לרחבה של בר האוצר

סיפושיר: הפעלות לילדים ברביעיית פלורנטין

מדי יום שני בחודש ספטמבר ילדים בין הגילאים 2.7-7 יוכלו ליהנות מהצגות חינמיות ומפעילויות בנושאים משתנים בשיתוף פיצה האט, כמו "כובע פלאים" (5.9), פעילויות יצירה ודוכני איפור (12.9) ואליעזר והגזר (19.9).
מדי יום שני במהלך ספטמבר בשעה 17:00 ברביעיית פלורנטין, המעון 3, תל אביב. כניסה חופשית בהרשמה מראש.לפרטים נוספים

במה פתוחה בסטנדאפ פקטורי

זה הזמן להוציא את הסטנדאפיסט החבוי בכם. ערב הבמה הפתוחה של הסטנדאפ פקטורי מציע במה ללא חוקים.
שלישי בסטנדאפ פקטורי, שביל המרץ 5, 21:30, 30 ש"ח.לפרטים נוספים

עודד כרמלי על יונה וולך

המשורר עודד כרמלי יגיע לזוזו להרצאה מלאת אזהרות על חייה ופועלה של יונה וולך.
ספויילר: אל תהיו יונה וולך.
רביעי ב-ZooZoo, שד' רוטשילד 32, 20:00, 20 ש"ח.לפרטים נוספים

אינהיילר – מסיבה שלישית

אנשי הליין החודשי אינהיילר החליטו להקל על הבליינים ולהקדים באופן חד פעמי ליום חמישי.
על העמדה: דורי ימין ואורון לוי בהיפ הופ ואלקטרו פופ אלטרנטיבים.
חמישי בלבונטין 7, 23:00, 30-40 ש"ח.לפרטים נוספים

• בלוז אנד בוז
• סטנדאפ פקטורי
• בוטלג
• חמי רודנר
• עודד כרמלי
• לבונטין 7
• יונה וולך
• אינהיילר

• Facebook
• Twitter
• Email

"אביו של גולדמן מת ב־1 באפריל, וגולדמן התאבד ב־1 בינואר… האדם היחיד שבלי כל ספק היה מנסה לפענח את המשמעויות הנסתרות שבאותו צירוף תאריכים היה גולדמן עצמו, אלא שהוא כבר היה מת". באווירה מרימה זו נפתח "זכרון דברים", הרומן השלם ביותר והמשפיע ביותר שנכתב בישראל. ב־1 באפריל הקרוב יתקיים בתל אביב, עירו הנצחית של גולדמן, יום גולדמן הראשון. מאחורי "יום גולדמן" עומדים אנשי פסטיבל תל אביב לשירה, עודד כרמלי (גילוי נאות: לשעבר כתב Time Out) ודוד ניאו בוחבוט. מקור ההשראה הוא "בלומסדיי" – על שם ליאופולד בלום, גיבור "יוליסס" לג'יימס ג'ויס – פסטיבל שהתחיל בעירו של ג'ויס, דבלין, התרחב וכיום מצוין, בליווי פיינטים רבים, בכל רחבי אירופה.

למה יום גולדמן?

כרמלי: "אחרי פסטיבל תל אביב לשירה, ברנש בשם ורדן לה־זוז פנה אלינו בבקשה שנעזור לו להרים את בלומסדיי בישראל. אבל אנחנו לא גרים בדבלין ועם כל הכבוד לבלום, לנו יש את גולדמן: תל אביבי מזדקן שגר אצל ההורים, אבל חולם לתרגם את ה'סומניום' של קפלר כדי להעניק משמעות לחייו. זה לא עובד לו אז הוא מתאבד. סיפור חיינו".

בוחבוט: "הגענו למסקנה שאכן יש צורך בקיומו של הפנינג ספרותי איכותי וגדול, שעשוי להתהוות, בהתאם לכוח ההתמדה שלנו, לאיזו מסורת תרבותית ואורבנית חגיגית, שבאופן נדיר וייחודי כל כך בנוף הישראליות לא תתבסס על מכנה משותף לאומי, אתני או דתי, אלא סביב אהדה לערכים ספרותיים, אסתטיים ואינטלקטואליים".

למה בחרתם ביום מותו של אבא של גולדמן ולא ביום התאבדותו של גולדמן?

בוחבוט: "יש איזה ערך סימבולי משונה בעובדה שספר אקזיסטנציאליסטי מדכדך ומדכא כל כך, נפתח דווקא ביום הנהפוך הוא הבינלאומי: 1 באפריל, עוד סוג של חג אזרחי ממוסמס, חסר כל ערך ממשי".

ב"יום גולדמן" הראשון יזכו 20 בני מזל לסיור ספרותי רגלי עם הסופר דרור בורשטיין במעונות הוד ברחוב פרוג – מחוזותיו של גולדמן ואנשי ההסתדרות השוקעת – ימשיך בעוד שלושה פאנלים־מופעים שייסובו בעיקר סביב הפן המיסטי והעיסוק במוות. במשתתפים המכובדים והרבים באירועים אפשר למצוא את עדנה שבתאי (אלמנתו של יעקב שבתאי), שמעון אדף, נוית בראל, רנה ורבין, אלונה קמחי, גבריאל מוקד וגם מגדת עתידות אחת.

בוחבוט: "הוצאת אפיק תכננה לערוך באותו היום, 1 באפריל, אירוע העוסק בגורל. אנחנו תכננו לערוך אירוע העוסק בפן המיסטי של 'זכרון דברים'. הם פנו אלינו כדי שנאחד את האירועים והסכימו שהדבר ייעשה במסגרת 'יום גולדמן' ובקונטקסט הישיר של 'זכרון דברים'. מוות אופף את הספר כתמה מרכזית, הן כעיסוק רעיוני והן הלכה למעשה, עם כל המיתות השונות הגודשות את העלילה".

נראה שהתל אביביות החדשה – המגדלים, שווקי האוכל, המרתונים עם החסויות – עושה הכל כדי להכרית מתוכה בדיוק את הגולדמניות הזאת, את האשכנזיות המהורהרת.

כרמלי: "שבתאי עורך טקס אשכבה כללי לאשכנזי המהורהר. הוא מותח עליו ביקורת חריפה ביותר ולעומת זאת הוא לא רואה חלופה לאינטלקטואליזם הזה, וגם אנחנו לא. תל אביב לא השתנתה, בתי הקפה של תל אביבים מלאים בלפטופיסטים שעובדים על הרומן הגדול שכביכול ייחלץ אותם מהאין, מהמוות, וממש מעליהם, בחדר הכושר, אנשים ממלאים דליי זיעה לאותה מטרה בדיוק. כולנו גולדמנים".

אירועי "יום גולדמן", שישי (1.4), פרוג 15 (10:00), בית ספר מנשר (12:00), רדיו EPGB (מ־ 14:00)

• רנה ורבין
• גבריאל מוקד
• דוד ניאו בוחבוט
• יעקב שבתאי
• נוית בראל
• זכרון דברים
• אלונה קמחי
• עודד כרמלי
• שמעון אדף
• חדשות תרבות
• שירה
• תרבות