>> רעות דורון (כדאי שתעקבו) היא זמרת ויוצרת שאלבומה הראשון בעברית, "אלף פנים לאבל", יצא ממש לאחרונה בלייבל גוסטאון של שוזין (אבל אולי אתם מכירים אותה מהג'ונז). האלבום נולד מתוך רגע ארוך של שיתוק אמנותי מוחלט שאחז בה לאחר אוקטובר 2023. מתוך המקום הזה, היא מצאה שפה חדשה וישירה, ולראשונה כתבה בעברית שאלות קיומיות קשות על הניתוק והעתיד חסר הודאות. הפרויקט התגבש בתוך מעגל תומך ופעיל של יוצרים חברים שהם קודם כל חברים – מעל עשרה מוזיקאים עולים ומבטיחים, ביניהם מפיקי האלבום איתמר שדות (Allan Tune), דניאל יצחקי, יונגי ומתן. חבורה זו, שיוצרת, מופיעה ומבלה יחד, היא הכוח שמחזיק את האלבום והרים גם אותה בתקופה הזו. ב-13.5 היא תופיע איתם בלבונטין 7, יש לכם זמן להיערך נפשית.

>> חומר קריאה למגירה וצמרמורת מדידג'רידו // העיר של רונן וודלינגר
>> אי ירוק בים האורבני והבר הטוב בתל אביב // העיר של דן יואל
>> חנות של פסנתרים ואהבה ובר שהוא בית // העיר של סי היימן

1. חוף מציצים

בתור ילדה, ארוחות שישי בקיץ היו עוברות ממסביב לשולחן למול השקיעה על כיסא פלסטיק לבן בחוף מציצים. זה היה החוף המועדף כי אנחנו אנשים נוסטלגיים, ואבא שלי בילה הרבה בחוף הזה בתור ילד. בכללי הים הוא מקום שאני אוהבת מאודדד. היו תקופות שכל סופ"ש לקחתי את עצמי עם אוזניות להתחרדן בשמש. גם בחורף, יש בו משהו פראי ומשוחרר יותר כי כמעט ואין בו אנשים.

2. החדר שלי

יצאתי מהבית של ההורים ישר לתל אביב ללב פלורנטין. ואני אוהבת את זה, את הפער בין הרעש וההמוניות בחוץ לבין השקט בחדר שלי. הכי מרגיש בו מוגן, בבית קטן שיצרתי לעצמי. זו גם פעם ראשונה שיש לי קלידים בחדר, מה שמאפשר לי ליצור כל הזמן שזה מדהים. הרבה דברים יפים ומכוערים יוצאים בלילה כשאני כותבת ושרה עם הפסנתר, המרחב הזה מיוחד ממש ולא הבנתי כמה הוא חשוב עד המעבר לעיר.

3. לבונטין 7

חוויתי כל כך הרבה הופעות שונות בלבונטין שלא לציין אותו כאן זו בדיחה. יש משהו במקום הזה, עם הקיר באמצע, הריח של הסיגריות וחדר האמנים הצפוף שפשט מצליח להוות בית לאמנים בעיר. המעבר לתל אביב היה הרבה יותר חלק בזכות הלבונטין 7, תמיד יש אווירת פגישת מחזור כשעולים לעשן למעלה אחרי ההופעות, ויצא לי להכיר ככה המון מוזיקאים ואמנים מדהימים.
לבונטין 7 תל אביב

4. ג'ונז

מבלי לשים לב אני כבר מעל שנה עובדת בג'ונז. בשבילי הוא הרבה יותר מבר ג'אז בלוינסקי. הוא פנינה בשוק. הכרתי אנשים צבעוניים, למדתי המון על חיי הלילה בתל אביב והכי חשוב זה שנחשפתי לכל כך הרבה מוזיקה חדשה. כל צבעי המוזיקה השחורה בערך. עבדתי כמעט בכל תפקיד בבר, וזה תמיד לווה עם פסקול מדהים ברקע.
זבולון 13 תל אביב

5. אולפני כאוס

אני אוהבת את המקום הזה כל כךךךך. שם הייתה הפעם הראשונה בה השירים מהאלבום האחרון שהוצאתי קיבלו חיים. ביחד עם הלהקה שלי, שהם החברים הכי טובים, יצרנו את ההופעה הזו בקלות, כימיה מוזיקלית כזו אי אפשר להסביר באמת. זו ההרמוניה הכי נעימה בעולם. אני רק מחכה לחזור לשם כי זה סימן שיש עוד הופעה בדרך.
המקצוע 4 תל אביב

מקום לא אהוב בעיר:

לא אוהבת זו הצהרה גדולה, אבל אני חושבת שפלורנטיןכבר קשה לי. היא הייתה בדיוק מה שהייתי צריכה כשעברתי לתל אביב לפני מעל שנה. להכיר אנשים, להתערבב, הקיבוץ הזה שהשכונה מצליחה ליצור בזכות האנשים. אבל כרגע היא סוגרת עליי. אני פתאום לא מצליחה להבחין ביופי שלה, אלא רק בטינופת והטירוף הלא טוב שקורה שם. וגם מרגיש לי שהתערבבתי, שמצאתי את האנשים שלי שעוטפים אותי פה, ואין לי צורך בשכונה כולה כדי לא להרגיש לבד.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
לאחרונה הייתה בג'ונז ארוחה שבעיניי שינתה את צבע הקירות במקום. הפיחה בי המון השראה. לראות יצירה שלאו דווקא קשורה בצורה ישירה למוזיקה (למרות שיש קשר וודאי בין מוזיקה לאוכל כמו הרבה קווים באומנות) ממש פתחה לי את הלב. לחוות אנשים עושים את מה שהם אוהבים במקסימום ועם כלכך הרבה תשוקה. מעניין אותי לדעת לאן זה יביא אותי ברמה של היצירה שלי כשאני נחשפת לאנשים שחווים את הדבר הזה בעולמם. יש משהו מיוחד בתאוות שנפגשות, ושם באותו הערב הרגשתי את זה כל הזמן.

איזו יצירה נתנה לך לאחרונה כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
"הבושה" של דניאל יצחקי. מחרפן. שמעתי אותו פעם ראשונה וזה הרגיש כמו סטירה ענקית בקטע טוב ממש. הכתיבה הכנה הזו, שמביאה מטאפורות מהחיים שלנו בשנתיים האחרונות זה כלכך חכם, וישר מכווץ ומחבר בו זמנית. כתיבה מדוייקת, הפקה טייט ובעיקר החוכמה הזו להצליח לתרגם את מה שכולנו מרגישים דרך אומנות בצורה הזו. מזכיר לי שאפשר לחדש כל הזמן ושהשיח סביב מה שאנחנו מעבדים הוא בלתי נגמר. גם הקליפ מדהים. בקיצור חובה להאזין ולצפות.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
כל גוף שמטפל בפוסט טראומטיים, בעיקר חיילים ומילואימניקים בפרט. שם זה המפגש האישי שלי.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
איתמר שדות!חבר טוב, מפיק על ומוזיקאי בחסד. כל דבר שהוא נוגע בו הוא מיוחד וממש הוא. אני בריפיט כבר שנה על האלבום האחרון שהוציא, ובעיקר מתרגשת לחומרים החדשים שלו בעברית. גם הוא כמוני עשה סוויץ' מאנגלית לעברית ואני יודעת כמה זה תהליך מיוחד וחשוב כמוזיקאים פה בארץ. ופשוט כישראלים. הדברים פתאום נשמעים אחרת. וכמו שזה הוציא ממני מילים שלא חשבתי שאוכל לכתוב, ככה גם ממנו אני בטוחה.

מה יהיה?
חייב להיות טוב. גם כי גדלתי על אגדות ושהטוב תמיד מנצח את הרע לא משנה מה. וגם כי אנחנו משתנים, שוכחים וגם מתרככים עם הזמן. מה שהופך ברגע את המורכב לפשוט יותר. הדבר היחיד שאני יודעת זה מה שעובד לי עכשיו. אני מתרכזת בהווה ומתמכרת להוויה של הכאן ועכשיו. יש בזה משהו משכר ומפקס בו זמנית. לכתוב, לשיר, ליצור עם אנשים שאני אוהבת ולפרגן אחד לשני. ברגע שהתפכחתי למדתי שמוזיקה היא התשובה. גם כשהיא שואלת היא עונה וזה שומר עליי איכשהו. אני לומדת עם הזמן מה זו ההחלמה הזו שכולם מדברים עליה כל הזמן. מהמלחמה, מהדיכאון המדיני, מהאובדן. ממה לא. וברגעים קטנים כשאני מרגישה את עצמי קצת אחרת מאותה שבת שחורה, אני יודעת שאני באיזושהי דרך מתרפאת. אני צוחקת יותר לאחרונה ומחבקת יותר. אלו סימנים טובים ואין מצב שאני היחידה.

• העיר שלי
• אינדי ישראלי
• חוף מציצים
• פלורנטין
• לבונטין 7
• ג'ונז

>> איתמר גריילסאמר הוא משורר, מחזאי, מתרגם ומורה לספרות. בן 30, חי בשכונת שפירא ומוציא לאור בימים אלה את ספרו "ציפור אי-השלמות" בהוצאת "עיתון 77" ובעריכתה של לני בלה כהן. אתם יכולים וצריכים להשיג אותו בחנויות הספרים העצמאיות ובעיקר באובלומוב היפואית הנהדרת.

1. קפה גרגר

בשכונת שפירא. מקום שבו אומנים יושבים יומיום, כותבים, מציירים ונפגשים עם חברים. אנשים אותנטיים מכל הגוונים. יש להם אחלה קפה ובריסטות עם חיוך (בדרך כלל). הרגשה נעימה וביתית אבל גם בוהמיינית. המחירים הוגנים ויש אפילו אוכל בלי גלוטן לצליאקים.
מסילת ישרים 48 תל אביב

2. הים

באופן כללי וספציפית החופים של דרום העיר.

3. יפו

על פינות החמד שבה והרחובות הציוריים.

4. פלורנטין

במיוחד האיזור שבין רחוב הרצל לבין רחוב אליפלט. בתי קפה וחנויות יד שנייה מגניבות, מסעדות אסייתיות זולות וטעימות ובעיקר אווירה טובה.

5. אוגנדה בר

ופארק המסילה באופן כללי.

מקום לא אהוב בעיר:

כל האזור של התחנה המרכזית. אני יודע שיש אנשים שאוהבים את האווירה המוזרה והאפילה שיש שם. אני לא מתחבר לזה. פעם אולי יותר התחברתי. ככל שהזמן עובר האיזור הזה נהיה יותר ויותר מחריד, עצוב ונוראי. פשוט איזור שדחקו לתוכו את האנשים המוכים והמסכנים ביותר של החברה. יש משהו צבעוני ברחובות הללו, משהו שמזכיר קצת את פאריז (ברובעים הפחות שיקיים שלה, מי שמכיר). מסעדות זולות, ובאופן כללי האנשים הם אנשים טובים אבל משהו במקום הזה הוא פשוט יותר מדי עבורי.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
הסרט "שפה זרה". סרט ישראלי פיוטי מאוד יפה על אתחול מחדש של זוגיות, שצולם בפראג ובירושלים. הסרט הזה מצליח לתעתע בצופים. הוא מוליך אותנו בין רגשות ותחושות שונים, ומסתיים באופן מאוד מפתיע.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה לאחרונה?
ספר השירה שלמאור צברי "נספח צבאי". יצירה נהדרת, על מפקד ביחידת מסתערבים שהוא גם משורר ומצליח לראות את הדברים באופן מורכב, משהו שכל כך חסר בימים האלה בישראל.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
זו תקופה מאוד חשוכה בכל מה שקשור למצבם של האומנים. מבחוץ הם מותקפים ומוחרמים ומבפנים הם מושתקים ומקצצים להם בהכנסות. הייתי תומך כספית בכל אומן מכל סוג שהייתי נחשף אליו ולא מקמץ. אם זה בהופעה של להקה צעירה, בספר שמישהו מנסה להוציא בהדסטארט, או פשוט בצריכת תרבות מקומית.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
דרור משעני. סופר פשוט מצוין שחי בעיר.

מה יהיה?
זה מאוד תלוי בנו. אם נישאר ונילחם על העיר והמדינה אולי ננצח. אם נברח ונרים ידיים, אין לנו סיכוי.

• העיר שלי
• משוררים
• קפה גרגר
• חוף הים בתל אביב
• יפו
• פלורנטין
• אוגנדה
• תחנה מרכזית תל אביב

עדכון אחרון: 30.1.26 // עדכון קודם: 7.11.25
לאורך שלוש השנים האחרונות, עם תנופה משמעותית במהלך המלחמה, העיר הופצצה בשורה של מקומות קטנים ונעימים שמזניחים ברז בירה, ומתמקדים בתורת בקבוקי היין. ובזמן שאפשר בהחלט לגבב תיאוריות על הפופולריות שלהם – החל מכמויות היין שזרמו כאן בסגרים והפכו את חנויות היין לאימפריות קטנות ועד לנסיגה בפופולריות של בילוי במסעדה בגלל יוקר המחייה – בסופו של דבר מה שבאמת מעניין אותנו זה איפה נעים לשבת, טעים ללגום, ואם יש משהו מוצלח לנשנש בצד. זה כבר לא רק טרנד לוהט, זה בילוי מזן חדש והוא כאן כדי להישאר, אבל מרוב יינות לא רואים את הברים, ואנחנו פה לעשות קצת סדר לגבי המקומות שכדאי לקדיש להם ערב לא מחייב אבל בהחלט משכר.תל אביב של 2026 היא ארץ ברי היין. ואלה הבחירות של "טיים אאוט":

>> אלכוהול זה לא הכל: 40 הברים הכי מומלצים לבילוי בתל אביב
>> ביס ושלוק, חתיכת שיחוק: 21 ברי האוכל הכי מומלצים בתל אביב

הלנה

בר היין של גיא גמזו הפך די מהר ללהיט מקומי היסטרי, למרות שהוקם בסך הכל כחודשיים לפני המלחמה. אם תספיקו להגיע מוקדם תוכלו לפתוח את הערב עם אויסטרים במחיר של יורו (4 ש"ח), ולהמשיך עם דרינק מ-80 הלייבלים שבמקום ומהרוח הספרדית של אווירת הפינ'ס: שרקוטרי וגבינות, גספצ'ו ופטאטאס ברוואס, טרטר דג באחו בלנקו ועוד מנות בגודל ביס-שניים. למה, פה פחות טוב מברצלונה?
אויסטר האוארראשון-חמישי 18:00-19:00 אויסטר ביורו, כלומר 4 ש"ח. טירוף.
>> הלנה, תרס"ט 6 תל אביב

בוב

בניגוד לאחיו הגדול "בר 51", בבר היין של שף מושיקו גמליאלי עובדים קשה כדי שהכל ירגיש קליל. במקום אוכל מעונב ומפונפן תמצאו כאן בייגל טוסט בולגרית, ובר יין שלוקח השראה דווקא מהברים היומיומיים של אירופה – מקומות עבור כריך או סלט לתחילת היום ואפרול שפריץ עם צ'יפס משקית באפריטיבו. יותר מ-80 לייבלים במחיר של פחות מ-200 ש"ח לבקבוק, תפריט קטן אך מדויק עם צלחות קלילות במחיר הגיוני, ואווירה של יום פשוט בלי מאמץ. ככה לא מזיעים.
הפי האוארראשון-חמישי 19:00-18:00 30 אחוז הנחה.
>> בוב, בן יהודה 17 תל אביב

>> ברי הקוקטיילים הכי טובים בתל אביב
>> הטינדר המקורי: הברים הכי טובים עבור פיק-אפ בתל אביב

בוסר

הסנונית הראשונה של טרנד ברי היין שאנחנו אוהבים ללעוג לו, אבל בתכלס כבר לא מכירים את עצמנו בלעדיו. הבוסר התחיל חנות יין שקטה ביום ובר יין תוסס בשעות הלילה, ובחודשים האחרונים גם נפתח כבית קפה. בבוסר תמצאו קולקציית יינות איכות מתחלפת ומתחדשת על בסיס עונתי ואופנתי, בהם יינות של יבואנים קטנים שלא תמצאו בשום מקום אחר במחירים הוגנים. בהצלחה עם למצוא מקום לשבת.
הפי האואראין, וגם לא הזמנת מקומות, אבל בזכות היין והקפה אפשר לסלוח להם.
>> בוסר, החשמל 5, תל אביב

בריקס

בריקס התחיל כבר יין חמוד שמאפשר לשתות כוס יין במחיר הגון, במרכז העיר, ועוד עם השקט של כיכר גבעון נטולת הצפירות. מאז עבר הבריקס תפנית שלא ציפינו לה, כששף יונתן רושפלד הגיע לבשל מדי פעם ושדרג את המטבח לרמת מסעדת פיין דיינינג. עם האוכל בא התיאבון והמקום החל לארח פרסונות מעולם הקולינריה. אם אתם בענייני יין – ואיך לא, שהרי בכך אנו עוסקים – תשמחו לדעת שחודש פברואר מוקדש לאירוח סומליירים ממסעדות מובילות.
הפי האוארראשון-חמישי 19:00-17:00 20 אחוז הנחה.
>> בריקס, כיכר גבעון 10, תל אביב

ג'יאקונדה

מוסד יין תל אביבי ותיק שאיתנו כבר מ-2006, שהוא גם ספריית יינות שנאצרה בקפידה לאורך השנים, מהארץ והעולם. הג'יאקונדה הוא מקום למביני עניין, או לכאלה שרוצים להתחיל להבין, כי הרכישה מלווה בהדרכה מקצועית שתמיד תלמדו בה משהו חדש. הכי שווה להגיע לדרינק של שישי בצהריים עם חברותיכן הטובות ועל הדרך להצטייד בבקבוק מרשים לארוחת ערב.
>> ג'יאקונדה, פרישמן 73, תל אביב

הגפן – חצר יין מקומי

הגפן כולו גאווה ישראלית, שכן כל היינות שנמצאים בו הם תוצרת הארץ. פיות היין שירה גרנות ולי הופמן אגיב אצרו את התפריט, שבו יותר ממאה לייבלים מקומיים בלבד. מה שנקרא אין לנו ארץ אחרת. האווירה במקום דווקא לא ציונית במיוחד, אבל נעימה, מקומית וכיפית.
הפי האוארשני-חמישי 19:30-18:00 20 אחוז הנחה.
>> הגפן, נעם 3, יפו

יין בכרם

חנות ובר יין באווירה קז'ואלית ומזמינה שבה חווית בחירת היין נגישה למדי, הן במחיר והן בייעוץ הלבבי והמקצועי. את היין תיקחו החוצה, לאחד השולחנות שממוקמים על הרחוב העמוס בעיר, ותהנו מערב מינגלינג שיכור ושמח. תפריט האוכל פשוט אך מכיל בדיוק את מה שצריך לצד היין.
הפי האוארראשון-חמישי 19:00-17:00 30 אחוז הנחה.
>> יין בכרם, נחלת בנימין 29, תל אביב

כריסטוף

כריסטוף הוא סלון יין, שזה אומר שהוא לא עוד בר יין, אלא סלון כמו של בית (כמעט) עם ריהוט חמים ונעים, עליו תוכלו לשבת בפנאן ולבחור מספריית היין הגדולה את הבקבוק שחלמתם עליו. גם לכם יש ספריית יין בבית? אה, לא? עד אז, מזל שיש את כריסטוף.
הפיהאוארראשון-שבת 19:30-18:00 20 אחוז הנחה.
>> כריסטוף, השוק 28, תל אביב

גאזטה

גאזטה הוא בר יין מהדור הישן – כלומר מלפני שכל אחד פתח כזה תחת כל עץ רענן. הוא מגלם בתוכו ניסיון רב שכולל יותר מעשור של הבנה מעמיקה ביינות, ואינספור דייטים ראשונים שנרשמו בו. ועדיין מוסיף הגזאטה להיות מוסד יין יציב ומוצלח, שמתעדכן כל העת. לדוגמה: חלל מעוצב להפליא שמוקדש כולו לוורמוטים, שאם אנחנו לא טועים הם גם סוג של יין – רק קצת מתוק ויותר טעים.
הפי האוארראשון-חמישי 19:00-17:00 30 אחוז הנחה.
>> גאזטה, מרמורק 12 תל אביב

קוט

באלגנטיות שיא התבסס קוט כאחת הפינות המדוברת והעמוסות והקים בתוכו את פריז הקטנה – עיצוב מוקפד ומלא בסטייל, מגוון אדיר של יינות בדגש צרפתי, תפריט אוכל מצומצם ומדויק ואווירה סקסית. מאוד. המקום פתוח רק בשעות הערב ויתאים לכל דייט באשר הוא.
>> קוט, אחד העם 33, תל אביב

תל א וין

המרפסת המוגבהת בפינת שדרות בן גוריון אוף דיזינגוף כאילו נוצרה במיוחד להשקיף בה על החיים בתל אביב: גולשים עם גלשנים בדרך לים, וולטרים ממהרים והורים מותשים שרודפים אחרי ילדים היפראקטיביים חולפים על פניכם כמו תיאטרון אנושי שאין בו רגע דל. בימים של שמש חורפית נעימה זהו המקום לשבת על כוס יין, לאכול משהו קטן ולהודות על מזלכם הטוב.
הפי האוארראשון-חמישי 19:30-18:00 ושישי-שבת 17:00-11:00 מבצעי 30 אחוז הנחה, 1+1 על קוקטיילים ועוד.
>> תל א וין, שדרות בן גוריון 39, תל אביב

תרצה

תרצה, בר היין של שף רז רהב, מאופיין באווירה נעימה וקז'ואלית עם תפריט מסקרן, ואפילו לא תיאלצו להמתין קרוב לשנתיים כדי לאכול מהאוכל הנפלא של רז רהב. תפריט היין כולל מעל 200 לייבלים שונים של יינות מרחבי העולם, כאשר כמעט רבע מהם מוצעים לכוסות. בונוס נוסף הוא שלא תצטרכו להשאיר טיפ, שכן הוא מגולם בחשבון הסופי וחוסך לבטים מיותרים.
>> תרצה, החלוצים 3 תל אביב

ג׳ודי

ג׳ודי הוא בר היין הראשון של שדרות יהודית, ומשהו רומז לנו שלא האחרון. עיצוב נעים ומזמין, תפריט יין מהוקצע ואווירת קלאס שנותנת תחושה שהיה שם מאז תמיד. הסומלייה קובי ארוסי מורגש בכל אלמנט במקום, עם לייבלים רבים מהארץ ומהעולם שמתחלפים תדיר, כאשר רוב היינות מוצעים גם בכוסות, ובמחירים סבבה למדי. חוץ מזה, לא תמצאו בו רק גבינות, אלא גם נקניקיה בלחמנייה שתכלס – באה לנו בול עם יין לבן צונן.
הפי האוארראשון מ-17:00 (30 אחוז הנחה על כל היינות), שני-חמישי 19:00-17:00.
>> ג'ודי, שדרות יהודית 20 תל אביב

קופ נטור

קופ נטור נפתח כחצי שנה ונותר סוד כמוס בקרב שוחרי יין רבים, אם כך מצטערים אם אנחנו הורסים לכם את הסוד. התפקיד שלנו הוא לספר לכם על דברים, בין היתר על קופ נטור, אותו פתחו חמישה חברים שעלו ארצה מסנט פטרבורג והרגישו שסצנת היינות הטבעיים, האורגניים והביו-דינאמיים די נעדרת מארצנו. אז הם פתחו פינה מתוקה של אלה, שמתחבאת קרוב לשוק בצלאל ברחוב המכבי, ומגישה מלבד יינות נהדרים ומקוריים גם אוכל מצוין ואפילו בראנץ' בסופי השבוע.
>> קופ נטור, המכבי 2 תל אביב

Wine shop

כשמה כן היא, מדובר בחנות, שהיא גם בר יין אינטימי מבית קבוצת טריגר. במקום לא פחות מ-300 סוגי יינות, כן, כן, מה ששמעתם. רובם מיובאים באופן בלעדי לטריגר וביניהם אף לייבל יין מקומי מבית הקבוצה, שכרגע מונה ארבעה בקבוקים ועתיד להתרחב בהמשך. העיצוב במקום מוקפד ואלגנטי, ובתפריט האוכל מנות בר יין קלאסי עם טוויסט שובבי ומקורי.
>> ויין שופ, מונטיפיורי 24 תל אביב

קולמי

בר היין קולמי נפתח בפאתי פארק המסילה לפני חודשים מעטים, ונראה שהבין בדיוק מה חשוב לכולנו – להשתכר, ולא לשלם על זה יותר מדי. מדובר בבר יין שיש בו גם מבחר יינות לקנות הביתה, מה שמביא לטווח מחירים מזמין ומבטיח במיוחד.חוץ מזה, המקום מתוק ואינטימי, ובהחלט היינו ממליצים עליו לדייט ראשון, או שני, או מלאנתלפים.
הפי האואר
>> קולמי, יהודה הלוי 22 תל אביב

סנטי

בשנה שעברה זו היתה האיט-גירל, היום היא פשוט העניין. ואמנם קשה למסגר את סנטי תחת הגדרה אחת – אולי זו איזקאייה מערבית, אולי זה בר יין, אולי זה בכלל בר אוכל – אבל מה שבטוח זה שבסנטי של גיא אריש (משייה), אתם תשתו יין טוב ותאכלו אוכל ממש טוב. מבחינתנו זה נחשב. התפריט של סנטי מתאפיין במנות ייחודיות שמוגשות בטכניקות לא שגרתיות, וכן בתפריט יין שהורכב על ידי איש היין עידו קסלר, ומציע עשרות לייבלים של בקבוקי יין, שכמעט כולם מוצעים בכוסות.
הפי האוארשני-חמישי 18:00-17:00 15 אחוז הנחה.
>> סנטי, גורדון 17 תל אביב

פלור

בר וחנות יין המתמקד ביינות טבעיים ומוכיח לנו שלא צריך להיבהל מהמראה, מהריח הפאנקי ומהצבע העכור, ושכל אחד ימצא מה לשתות בין עשרות הלייבלים השונים במקום. חוץ מזה האווירה מהודקת ונינוחה בעת ובעונה אחת, הלוקיישן מתוק ורומנטי, והתפריט משתנה כל העת לפי התוצרת העונתית ומצב הרוח – מה שמייצר מנות מסקרנות ולא שגרתיות כמו פסטה בוסיאטה, ואפילו שניצל, אך הן מתחלפות כל העת מה שתורם להפתעה. חוץ מזה מפעם לפעם מתארחים במקום שפים לפופ אפ ואירועים קולינריים מסקרנים.
הפי האוארראשון-חמישי עד 19:00 30 אחוז הנחה על כל התפריט.
>> פלור, וילסון 10 תל אביב

קרוט

אפשר לסמוך על כל דבר שאנשי פרא שמים עליו יד שייצא מצוין, ואת זה ידענו עוד לפני קושנר וויטקוף. בר היין והאוכל נראה חמוד אך למעשה זוהי מפלצת של מקצועיות, שנותנת את מלוא המשקל והכבוד לבקבוקים ולמה שלידם. הלוקיישן בגן יעקב הוא פלוס גדול, ומולו מינוס גדול לא פחות שאין אפשרות להזמין מקום מראש.
>> קרוט, תרס"ט 4, תל אביב

שאטו שועל

יש לנו סימפתיה למקומות שעושים עבודה טובה בלי לעשות רעש וצלצולים. שאטו שועל מכריז על עצמו כבר יין שכונתי, וככזה הוא אינו מחוייב לדבר מלבד לאווירה נעימה (אפשר לבוא בכפכפים וטרנינג ואף אחד לא ימצמץ) ומקצוענות ביין, שנמזג מחביות עץ. מוי כיף באפס פוזה.
הפי האוארראשון-חמישי ושבת 18:00-19:30, שישי 12:30-14:00.
>> שאטו שועל, מלכי ישראל 19 (כיכר רבין), תל אביב

אל וסינו

אחיו הצפוני של שאטו שועל אוחז באותו די.אן.איי חסר פאסון ומשווה ומעלה עם נוף חד פעמי לירקון, משל ישבתם על נהר שפרה בברלין. על רקע בריזה מהים תוכלו להיעזר בצוות בבחירת יין מתאים מתוך מבחר נאה ולסגור פינה עם מנות קטנות-בינוניות. בדרך החוצה מומלץ להציץ במרתף היין, שגם לו יש סטייל ואווירה אירופאית.
הפי האוארראשון-חמישי 19:15-18:00 1+1 על יין, בירה ומנות נבחרות מהתפריט.
>> אל וסינו, אבן גבירול 192, תל אביב

וגה

אזור צפון העיר מתפתח בצעדי ענק וגם לו מגיע בר יין מתוחכם. וגה מסמן וי במשבצת לטובת תושבי שכונת כוכב הצפון: הבעלים אייל אלגבי – בעלה של אנה ארונוב, כי פיקנטריה זה החיים – יבחר עבורכם את היין המתאים מתוך המבחר, ובתפריט של שף אידית פדידה יש פנינים קטנות וטעימות לנשנש ליד. אם אתם גרים בעבר הירקון, הנה חסכנו לכם נסיעה מפרכת למרכז העיר וכסף על חניון.
הפי האוארראשון-חמישי 19:00-18:00 20 אחוז הנחה על בקבוקי יין ופיצות.
>> וגה, אבא קובנר 4, תל אביב

סורסטו

סורסטו, "לגימה קטנה" באיטלקית, משקף אהבה אדירה ליין שמתבטאת בתפריט שמתחיל ביוון ומסתיים במרוקו. השפע בתפריט עלול לבלבל אך הצוות מכוון ומסייע בבחירה, ובהחלט מומלץ להקשיב ולצאת להרפתקאה קצת שיכורה ומאוד טעימה. תפאורת נרות נעוצים בבקבוקי יין, תקליטים ישנים וג'אז רך ברקע מזכירים ברים מפעם, כשהעולם היה שפוי יותר.
הפי האוארראשון-חמישי 16:30-19:30 ושבת 19:30-18:00 20 אחוז הנחה.
>> סורסטו, הארבעה 16, תל אביב

• אוכלים שותים
• בר יין
• ברים בתל אביב
• יין
• אלכוהול
• יינות
• יינות ישראלים
• חנויות
• שוק לוינסקי
• שוק הפשפשים
• נחלת בנימין
• פלורנטין
• גן החשמל

בישראל בכלל ובתל אביב בפרט, מסעדנים הם עם מיוחד. ככל שיענו אותם – מלחמה, קורונה, תקנות, היטלים ומה לא – הם מתחפרים עמוק יותר עם הרגליים באדמה. כשאי אפשר יותר הם זורקים את המגבת, וכדי לחפות מעט על הכאב מארגנים מסיבת סיום, כמו זו שהתקיימה לפני כחודש בדדה, מוסד פלורנטינאי ותיק שנסגר עקב מלחמת התשה נגד העירייה. "זה היה אירוע כל כך עצוב", מספר דן רושנסקי, מבעלי המקום (יחד עם אחיו גיל רושנסקי), על האירוע שהשתתפו בו כאלף איש.

"דדה הוא הבסיס ליצירה שלנו, מקום שעבד עשור ותמיד היה שם", מסביר רושנסקי את החיבור למקום. "לא פרסמנו כי חששנו מהעירייה, רק אמרנו שאנחנו סוגרים והזמנו אנשים לבוא. כל הרחוב נחסם וקיבלנו כמות של אהבה ושמחה שקשה לתאר, שנתנו לנו המון כוח". זריקת המרץ הזו דירבנה את הרושנסקים לעביר את הדדה למשביר, עסק אחר בבעלותם שנמצא במרחק עשר דקות הליכה. ריהוט הועמס ונפרש במשכנו החדש, תפריט הבוקר מהדדה עבר למשביר ולקוחות קבועים הגיעו ובירכו על המהלך – אלא שהסאגה לא נגמרה.

לטובת מי שאינו מכיר את השתלשלות המאורעות, נספר שהמשביר (וברודשטיין הצמוד) הם מסוג המקומות שעושים את פלורנטין למה שהיא: בר מסעדה שכונתי שלפני כשנה עבר שיפוץ והפך לקומפלקס תרבות ובילוי, ולידו ספוט גריל שמגיש את אחד ההמבורגרים הטובים בעיר. קפה ב-10 ש"ח וארוחות בוקר וצהריים במחיר הוגן משקפים התכווננות לטובת האורחים, ורצון כן להשתלב בסביבה ופשוט לעבוד, ללא רעשי רקע. במקום זאת, רושנסקי מתאר מצב בלתי נסבל בשרשרת אירועים שלכאורה גובלת בהתעמרות.

נקודת המוצא נעוצה לדבריו בשכנה שמתגוררת על הגג של ברודשטיין – מבנה תעשייתי בהגדרתו. "היא החליטה שהיא לא מסתדרת עם המנדף. שינינו אותו ועשינו כל מה שצריך כדי לעמוד בדרישות העירייה, ואז היא החליטה שהיא נכנסת בהכל". בעקבות התלונות החלו לנחות על ראשם של הרושנסקים דרישות שונות, ובעקבותיהם דו"חות. בהוראת העירייה החצר נסגרה, הריהוט שהיה בה סולק, וללקוחות התאפשר לצאת רק לבירה וסיגריה. הנחייה להגבלת פרישת שולחנות ליד עסקים סמוכים נענתה גם כן בזריזות, והם צומצמו לשטח של המשביר בלבד. אך זה עוד לא הסוף.

"אמרו שמותר לנו להעמיד בשטח שלנו רק עשרה שולחנות, אחרת נקבל דו"ח. רצינו להביא שולחנות גדולים אבל הגבילו אותנו ל-56 כיסאות. הבאנו 45 כיסאות וחיברנו שולחנות כדי שיהיו בסך הכול עשרה, וגם על זה קיבלנו דו"ח. העירייה נופלת עלינו בקטע קיקיוני". מטעם הרשות לאיכות הסביבה הוטל סירוב על המנדף בברודשטיין, ללא נימוק נלווה. "ביקשנו שינחו אותנו, וקיבלנו כתשובה 'תעשו שלא יהיה ריח'. אנחנו עוברים גיהינום בגלל שכנה אחת, אדם אחד שמתלונן שוב ושוב. אבל אני לא מאשים אותה אלא את העירייה".

השתלשלות המאורעות תופסת כיוון אבסורדי לנוכח אירוע שהתקיים במשביר, בנוכחות נציגת העירייה. "דיברתי עם סגנית ראש העיר שאמרה שהיא מכירה את הסיפור על הבחורה שגרה על הגג ולא מפסיקה להתלונן. כמעט בכיתי כששמעתי את זה", משחזר רושנסקי בקול שבור, ומספר על הוצאות של יותר מ-100 אלף ש"ח בשנה על היתרים וארנונה. באירוע אחר שהתרחש לאחרונה הונחת על המשביר צו פינוי לכיסאות ושולחנות.

"זה לא משהו שעושים כלאחר יד. הגיע פקח ואמר שאנחנו פועלים ללא היתר. התקשרתי למנהל הפיקוח שלא ענה, ושעה אחר כך מגיע פקח אחר ואומר שקרתה טעות. זה כמו כדור שלג, שילוב מערכות. הנושא הגיע לסגן ראש העיר שמקבל לחצים מאגף הפיקוח ואגף איכות הסביבה, ונוצר סיר לחץ. כולם רוצים לטפל אבל אף אחד לא עוצר לראות אם באמת יש בעיה. יד ימין לא יודעת מה עושה יד שמאל".

כדי ליישר את ההדורים ולהכניס סדר באי הסדר, שכרו הרושנסקים עו"ד תמורת 80 אלף ש"ח. עד מהרה הם נזקקו לשירותיו כאשר נאסר עליהם לקשור בחוץ שולחנות וכיסאות בתום שעות הפעילות. "אוכפים אצלנו כל דבר, אפילו דברים שמעולם לא אכפו מטעם העירייה. אין בר בתל אביב שמפנה ריהוט אחרי הסגירה". לאחר פניית עורך הדין האיסור בוטל מנימוק מניעת אכיפה בררנית. "במקום לעבוד וליצור אנחנו משקיעים זמן וכסף במאבק אינסופי".

בשלב זה עולה השאלה הבלתי נמנעת מדוע ההתעקשות להמשיך לפעול, במקום פשוט לסגור וללכת. התשובה נעוצה במציאות הנדל"נית בתל אביב. "האמת היא שאין לנו ברירה. ניסינו לקפל את העסקים אבל אנחנו לא יכולים לצאת מהחוזה", אומר רושנסקי, ומוסיף עוד סיבה שנעוצה באהבה סיזיפית ולא תמיד הגיונית למקצוע. "כל מסעדן מדבר על המחלה הזאת, שגם כשמבינים עד כמה זה קשה ומופרך, אתה בפנים. מצד שני מאד מתגמל ומרגש לראות את הדדה קם לתחייה במשביר. אנשים שמחים שהפרק הזה לא נגמר, וגם אנחנו שמחים בכך".

פרק אחר, מורכב לא פחות, קורה באנטיליה – בר מסעדה נוסף בבעלות האחים סמוך לשוק הפשפשים. יפו, כך מסתמן, עדיין מלקקת את פצעי המהומות משנת 2021. רושנסקי מודה כי קיים שיפור אך הדרך עוד ארוכה. "עברנו פאזה ואנשים כבר לא פוחדים להגיע ליפו, שזו התחלה טובה. יש ניסיונות להחיות את האזור עם פרויקטים כמו שוק האיכרים החדש ואישור לעסקים להשמיע מוזיקה אחרי 23:00, אבל אי אפשר להגיד שיפו חזרה לעצמה".

הוא מספר על עשרות הזמנות שבוטלו מפאת החשש: "משפחות של שמונה ועשרה איש שהזמינו שולחן ואז מישהו מחליט שלא מתאים לו להגיע ליפו, והכל מתבטל. בכל ערב אני עושה סיבוב בשוק הפשפשים לראות מה קורה, והמצב ממש חלש. פרט לחמישי בערב רואים המון שולחנות וכיסאות פנויים בשאפה, אדא, פארוק ואכבר – מקומות שפעם היו מלאים עד אפס מקום".

להתמודדות העסקית נוסף פן אישי, כאשר רושנסקי נאלץ לפתוח את אנטיליה מחדש לאחר השבעה באוקטובר, רק חודשיים אחרי שנפתח במקור. "ההקמה המחודשת הייתה עבורי יותר טראומטית מהמלחמה, דבר שלאנשים קשה להבין", הוא מסביר. "הקושי נמצא ביומיום – למצוא עובדים וספקים ולהצליח לתפעל את העסקים שלנו. ההתמודדות שהעירייה מוסיפה מגבירה את הכאב באופן שקשה לתאר".

התנאים המשתנים ברמה האישית, העסקית והחברתית־פוליטית, הצריכו קבלת החלטות שתוצאותיהן כבר ניכרות בשטח. מעבר להחלטה להעביר את הפעילות של הדדה למשביר, ולהאריך את ושעות הפעילות, לאנטיליה הוכנסו שותפים חדשים ומעתה המקום פועל משעות הבוקר. "חוץ מנחלת בנימין, חיי הלילה בעיר גמורים. לכן אנחנו עוברים לבוקר. להגיד כיום 'עיר ללא הפסקה' זאת בדיחה".

מהעירייה נמסר בתגובה: "עיריית תל‑אביב–יפו רואה חשיבות רבה בפעילותם של בתי העסק בעיר, ופועלת כל העת לשמור על האיזון הדרוש בין צורכי בעלי העסקים לבין איכות חיי התושבים, תוך הקפדה על עמידה בתנאי הרישיון והחוק. העירייה אינה פועלת נגד עסקים, אלא מקיימת את אחריותה להבטיח סביבת חיים תקינה, הוגנת ובטוחה לכולם. לעסק המדובר קיימים סירובים מצד גורמים מקצועיים, ובכלל זה מהרשות לאיכות הסביבה, בשל אי‑עמידה בדרישות הנוגעות לארובה המותקנת במקום. לבעלי העסק נמסרו דרישות ברורות לטיפול, אך אלו טרם בוצעו. בנוסף, העסק אינו עומד בתנאי רישיון העסק ובהיתר להצבת שולחנות וכיסאות, ונרשמו לחובתו מספר הודעות תשלום קנס בגין חריגות חוזרות. בעקבות סירוב הפיקוח העירוני לאופן פריסת השולחנות והכיסאות, עתיד להתקיים שימוע לבחינת ביטול ההיתר. העירייה תמשיך לפעול בשקיפות ובהגינות מול בעלי העסקים ותסייע ככל הניתן, כל עוד מתקיימת עמידה בדרישות החוק והתקנות המחייבות".

• אוכלים שותים
• דדה
• המשביר
• פלורנטין

חומוסולוגים וותיקים בוודאי זוכרים את "החומוס של פאוזי", שהיה ממוקם ברחוב אברבנאל במשך שנים, ונסגר ב-2018 כשהבעלים עבר לארה״ב. בזמנו, פאוזי היה למוסד חומוס שכונתי בפלורנטין, עם סימן היכר ייחודי – פתיחה בשעות הבוקר המוקדמות, לטובת עובדי כפיים ומשכימי קום, או בלייני השכונה שסיימו את הלילה בשעות הבוקר, ורצו מנת חומוס הגונה לישון עליה. מאז עברו כמה שנים ופאוזי (או בשמו האמיתי, עוזי דוד) חזר לארץ מאמריקה, ועם זאת העביר את מושכות החומוס לבנו – עמית דוד, שידוע בכינוי השמן. מילים שלו, לא שלנו. "מה לעשות שהוא שמן? זו המציאות", אומר לנו פאוזי בחיוך.

על כן, החומוס של פאוזי חוזר בגרסה חדשה בשם "החומוס של השמן", שהתמקם במבנה רחב ידיים בפאתי פלורנטין בואכה גבעת הרצל, וכמו בימים הטובים, פותח את שעריו בשעה 7:00. "אנחנו פתוחים שבועיים, ואנשים כבר באים בבוקר", מספר פאוזי. "עדיין יש אנשים שקמים מוקדם, או מסיימים את הלילה בבוקר – בשבילם אנחנו כאן, עם עלות החמה". פאוזי עצמו עדיין אמון על החומוס, שמתאפיין במרקם דחוס קלות, אך נעים, טעמים ומחמם את הבטן, עם גרגרים מתובלים כהלכה.

"לא עשיתי סקר שוק, אבל כולם אומרים לי שאנחנו הכי זולים בתל אביב", מסבירים האב והבן, בהתייחסם למחיר גורף של 30 ש"ח למנת חומוס, שהופך למשתלם במיוחד עם הידיעה שיש כאן ריפיל ללא תוספת תשלום. "אנחנו עובדים קשה ולא מעלים מחירים כל יומיים, ככה שומרים על מחיר הגון ולקוחות קבועים". מלבד חומוס גרגרים קלאסי, 30 ש"ח גם יקנו לכם חומוס עם פול, עם טחינה, משולש או מסבחה, שגם להם ישנו ריפיל משמח.

מלבדם תמצאו במקום חמשוקה פיקנטית קלות במחיר 35 ש"ח ושאר סלטים במחיר שבאמת כבר נדיר למצוא כאן, כמו סלט ירקות גדול יחסית ב-20 ש"ח, "הסלט של מיכל" שמוגש עם גרגרי חומוס ב-35 ש"ח ואפילו כוס גזוז של פעם בטעמי אננס, דובדבן, פסיפלורה ומשמש במחיר של פעם, 6 ש"ח בלבד. ומכיוון שאין דבר כזה יותר מדי חומוס בפלורנטין, אנחנו שמחים במיוחד לקבל חומוס חדש-ישן במחיר נוסטלגי, ברוך השבים, תישארו בסביבה ובואו לפתוח שולחן.
הסדנה 19, תל אביב. א'-ה' 7:00-16:30, יום ו׳ 7:00-14:30. סגור בשבת

• אוכלים שותים
• חומוס
• פלורנטין