הדי.ג'יי והמפיק הענק דמיאן לזרוס מחזיר לישראל בספטמבר את Day Zero, אחד מפסטיבלי הטכנו הגדולים בעולם. עדי שבת פגשה אותו אחרי הופעה סודית בבלוק לשיח תקליטנים על הקורונה, על ה-BDS, על סצנת הפסטיבלים, על השת"פ המוזיקלי עם דיפלו ועל החיים עצמם
Day Zero, הפסטיבל האלקטרוני שייסד ב-2012 בטולום שבמקסיקו הדיג׳יי, המפיק, בעל הלייבל קרוסטאון רבלס ואושיית המוזיקה האלקטרונית, דמיאן לזרוס, חוזר בפעם השנייה בספטמבר הקרוב למצדה. זה אולי נשמע טריוויאלי אבל שום דבר בפסטיבל כזה שמתקיים בעולם בכלל ובמדינת ישראל בפרט ב-2021 הוא לא טריוויאלי. השנה הזאת הייתה הפעם הראשונה בהיסטוריה שבה דממה תעשיית המוזיקה האלקטרונית והמועדונים ופסקה מלפעום. שנה וחצי שבהן לא האמנו שנחזור לרקוד יחד צפופים ומיוזעים על הרחבות. שנה וחצי שבהן רק חלמנו על לנגן או לרקוד במועדון ולא העזנו לחלום עלחזרתה של הסצינה הבינלאומית לארץ.
"מהרגע שהושבעה אצלכם ממשלה חדשה גובה הלהבות בעולם כלפי ישראל יורד. עד ספטמבר אני מאמין שיהיה כאן יותר רגוע. יש כאן רגע אופטימי ויש סיבה לאופטימיות"
ואז מכל השיט שהמדינה הזאת הצליחה לספק לנו במסגרת חגיגות הקורונה ואינסוף מערכות בחירות, הצלחנו איכשהו לצאת מזה לפני כולם וכאילו לא די בכך, חזרו המסיבות, המועדונים ואפילו הפסטיבלים. אנחנו בשוק, העולם בהלם ורק דמיאן לזרוס כבר כאן, עמוק בהפקה של הבייבי שלו Day Zero, נהנה מהאוכל התל אביבי, מתקלוט סמי-מפתיע בבלוק, ממזג האוויר המושלם ומהאווירה. כן, גם כאן נראה שלזרוס נמצא תמיד צעד אחד לפני כולם. ככה זה כשאתה בעל יכולת ראייה עתידית ובאותה נשימה יכול לעשות שינוי תפיסתי רדיקלי ברגע שצריך.
"הדבר הראשון שעשיתי כשהקוביד התפרץ היה להבין שהעולם הולך להשתנות באופן דרמטי", הוא מספר. "הצוות שלי ואני החלטנו להתרגל למצב מהר, כדי שלא נבלה את כל הימים בלחץ על העתיד ועל הגיגים והפסטיבלים שמתבטלים. הבנו מהר מאוד שהעולם נדפק ושכדאי להשקיע את האנרגיות שלנו כרגע בדברים אחרים".
אז איך העברת את שנת הקוביד? מה עשית כדי לשרוד?
"הדבר הראשון שעשיתי היה להקליט אלבום חדש שלם, שעליו התחלתי לעבוד ממש לפני שהתפרצה המגיפה. העובדה שלא הייתי צריך לצאת מהבית במשך כמה חודשים נתנה לי את הזמן לסיים אותו מהר בלי לדאוג למה שקורה בעולם החיצון. אבל מיד אחרי שסיימתי את האלבום הגיעה המציאות ונאלצתי לבטל את כל התקלוטים והאירועים והפסטיבלים שהיו לי קדימה. אלה היו ימים מלחיצים ומדכאים במיוחד".
הייתה מוזיקה שהצילה אותך?
"הטראק שעזר לי מאוד בתקופה הזאת הוא Into The Sun, אחד הטראקים האחרונים שהפקתי לאלבום שיצא. איטליה, בה אני מתגורר, נפגעה קשה ממש כך שאלה היו ימים קשים מאוד עבורי והשיר הזה, שהוא מרומם במיוחד, עזר לי לעבור את התקופה. חוץ מזה, סוף סוף היה לי זמן להקשיב לכל המוזיקה המוזרה שלי, ג׳אז אקספרימנטלי ודברים בסגנון, שאף פעם אין לי את הזמן להאזין להם באופן מעמיק. ניצלתי את הזמן להיות עם המשפחה שלי ועם המוזיקה שאני אוהב. פשוט להירגע, דבר שלא עשיתי שנים ארוכות".
דבר נוסף שלזרוס לא עשה שנים ארוכות, כאמור, הוא להוציא אלבום חדש עם המוזיקה שהוא יוצר. אלבומו הראשון יצא ב-2009 ולקח לו 12 שנים להגיע אלינו עם "Flourish", אלבום שמורכב מטראקים שלוקחים את המוזיקה האלקטרונית אל הקצה ולצדם כמה כלים שכל די.ג'יי ישמח להוסיף אל ארגז המסיבות שלו. הוא גם כולל שת"פ הולך ומתהדק עם מפלצת הלהיטים (ואהוב הקהל בתל אביב) דיפלו, שיגיע גם הוא לפסטיבל במצדה בספטמבר.
במבט קדימה: איך סצנת המוזיקה האלקטרונית יוצאת מהמשבר הזה? האם משהו ישתנה בה?
"אני מאמין שהדברים יחזרו למסלולם/ לצערי לא נראה לי שדברים ישתנו, אבל אני מקווה שהסצינה תהפוך להיות עם יותר עומק ויותר רגש. כולנו צריכים יותר עומק ויותר רגש במוזיקה שלנו. הזמן של כולנו יקר ולא חוזר אז כדאי לעשות שכל רגע יהיה משמעותי וזה מה שאני מקווה שכולם יבינו. הרבה אמנים חברים היו מאוד מדוכאים בתקופה הזאת, אבל הדבר היפה שקרה מאחורי הקלעים זה שהאנשים בתעשייה שלנו התקרבו והפכו לחברים מאוד טובים, היו לנו שיחות תמיכה ועידוד של שעות".
כן, גם לנו היה את זה בסצינה המקומית, התחברנו קבוצה של אנשים מהתעשייה (הלם תרבות) שהפכו להיות קבוצת התמיכה אחת של השנייה.
"כן, במקרה שלנו לא יכולנו להפגש אז היו הרבה שיחות טלפון עמוקות ורציניות. היו ימים שלמים שהייתי בטלפון מדבר עם החברים מהתעשייה. בפעם הראשונה בחיים בעצם היינו כולנו באותה סירה, פתאום כולנו שווים, כולנו לא יודעים איך ייראה העתיד ואפילו לא איך ייראה המחר שלנו. כולנו פשוט אבודים ואף אחד מאיתנו לא יודע לאן הולכים. וכל מה שכולנו צריכים זה אוזן קשבת של אנשים שמבינים אותנו ותומכים בנו".
איך היה לך התקלוט בחמישי בבלוק והאם זו הייתה הפעם הראשונה שניגנת בחו"ל מאז פרוץ המגפה?
״בניגוד לישראל המגיפה עדיין משתוללת בעולם, אבל למרות זאת הבלוק לא היה הגיג הראשון שלי בשנה וחצי האחרונות. תוך כדי המגיפה ניגנתי בטולום ובמיאמי. זו היתה חוויה אמוציונלית חזקה מאוד אחרי כל כך הרבה זמן שלא ניגנתי ופתאום אני עומד מול אלפי אנשים בטולום. פשוט לא הסכמתי לרדת מהעמדה. האמת שבחודשיים האחרונים ניגנתי את הסטים הכי ארוכים שלי בחיים, כי פשוט לא רציתי לרדת מהעמדה אחרי כל כך הרבה זמן שלא ניגנתי".
ובכל זאת איך היה בתל אביב?
"להיות כאן עכשיו בתל אביב זה בלתי ייאמן. האווירה והוייב בכל מקום פשוט מדהימה, אני כאן כבר כמה ימים ולא היה ערב שלא יצאתי בו כל פעם למקום חדש ובכל מקום מלא מוזיקה חדשה, פשוט חווה מחדש את ההתרגשות של הרחובות והחופש".
"אני נוסע לברנינגמן כבר 13 שנים וקיבלתי הארה שאין לי את הזכות לזרוק משהו על הרצפה ושמישהו אחר ירים אותו. אני מרגיש שהעקרון הזה של הברן מחלחל להרבה מאוד אנשים בעולם. לא פשוט לנסות לעשות את זה בישראל"
פסטיבלים כמו דיי זירו היו הראשונים להיפגע, איך זה פתאום לחזור?
"התרגשות גדולה מאוד לחזור למצדה. את הרעיון לעשות דיי זירו במצדה קיבלתי אחרי שז׳אן מישל ז׳אר הופיע שם והבנתי שאפשרי להרים שם הפקות מהסוג הזה. לפני הפסטיבל הראשון ב-2019 בילינו הרבה באזור ים המלח, הנוף עוצר נשימה ובכללי האזור הזה פשוט מדהים אותי, מה גם שזה קרוב מאוד לסדום ועמורה והסיפור המוטרף הזה".
אז אנחנו לפני בום גדול של פסטיבלים?
"מכיוון שהמגיפה עדיין משתוללת בעולם, שום דבר לא ידוע ואי אפשר לתכנן דברים לטווח הארוך. צריך לקחת את זה יום אחר יום. אני מאמין שאם הכל יישאר במגמת הנסיגה של הפנדמיה אז לקראת ספטמבר דברים יתעוררו, אבל אין ספק שהפנים של כולם נשואות ל-2022 מבחינת תכנון של פסטיבלים ודברים גדולים ורציניים".
ואיך אתה מתכוון להתנהל מול ה-BDS?
"איך שאני רואה את זה מהרגע שהושבעה אצלכם ממשלה חדשה גובה הלהבות בעולם כלפי ישראל יורד. עד ספטמבר אני מאמין שיהיה כאן יותר רגוע. יש כאן רגע אופטימי ויש סיבה לאופטימיות. התחושה שאני מקבל מהצעירים בישראל זה שנמאס להם מהנרטיב הישן והם רוצים לעשות שינוי ואני מקווה שהשליליות שמקיפה את האמנים בלהגיע להופיע בישראל תלך ותדעך".
דיי זירו הוא לא רק פסטיבל מוזיקה, הוא מגיע עם אג׳נדה ירוקה והוליסטית, איך זה יבוא לידי ביטוי בישראל?
"התמצית של דיי זירו היא לחבר בין האנשים בקהילת המוזיקה והמסיבות הבינלאומית לציווילזציות הקדומות כמו זו של בני המאיה וזו שהיתה במצדה. המטרה שלנו בדיי זירו היא למצוא אזורים מיסטיים ומיוחדים בעולם וליצור בהם את הפיוז׳ן של התרבויות – הישנה והחדשה. אנחנו רוצים להגן על האזורים בהם אנחנו מקיימים את הפסטיבל, חשוב לנו מאוד לא להשאיר עקבות (אחד מעשרת העקרונות של הברנינגמן. ע.ש).
אתה ברנר, בעצם.
"אני נוסע לברנינגמן כבר 13 שנים ובשלב מסויים בחיים קיבלתי הארה שאין לי את הזכות לזרוק משהו על הרצפה ושמישהו אחר ירים אותו. אני מרגיש שהעקרון הזה של הברן מחלחל להרבה מאוד אנשים בעולם. זה לא פשוט לנסות לעשות את זה בישראל כי נושא הקיימות לא מקבל כאן עדיין חשיבות ממשית והמדינה לא מתקדמת בטיפול בנושאים הירוקים. כהפקה אני יכול להגיד לך שלמדנו מכל הטעויות שנעשו בפעם הקודמת וננסה ליישם את הפתרונות על הצד הטוב ביותר".
בהצלחה עם לחנך את הישראלים לזה.
"תשמעי, מדובר בחלק מאוד יפה של העולם ואנחנו צריכים לכבד את הסביבה הזאת, אבל אנחנו לא יכולים לעשות את זה לבד אנחנו צריכים שהבליינים ישתפו איתנו פעולה. זו לא חוכמה להביא מנקים, החוכמה היא לגרום לאנשים לא לצרוך פלסטיק ולא לזרוק זבל בכל מקום. אנחנו רוצים שהקהל שלנו יכבד את האדמה שהוא רוקד עליה. דיי זירו מייצר חוויה כל כך מיוחדת לאנשים ואני לא רוצה ששום דבר יהרוס את האתר ההיסטורי שבה החוויה הזאת מתרחשת. חשוב שאנשים יבינו שכולנו כאן יחד ושרק ביחד נשנה את הסביבה שלנו".
אז מה מחכה לנו בספטמבר?
אני לא רוצה להרוס את ההפתעה אבל אומר שדבר כזה לא ראו בישראל עדיין, חוץ מזה שיהיו למעלה מ-25 דיג׳ייז בינלאומיים, יהיו גם המיצגים והתפאורה שלנו, שמספרים גם הם סיפור על שבטים שמתאחדים. הפעם האירוע יהיה שני לילות ואני מקווה שזה יספק לאנשים את החוויה באופן יותר הוליסטי עם המראות, הריחות, הצבעים והצלילים וממש יכניס אותם לעולם שלנו".
>> עוד פרטים ומכירת כרטיסים מוקדמת ומוזלת לפסטיבל Day Zero פה בקליק
