כבר שנים שתושבי תל אביב זועקים על האנרכיה שמחוללים כלי רכב דו-גלגליים חשמליים בכבישים ועל המדרכות. כבר שנים שעיריית תל אביב-יפו מנסה להשתלט על העסק. אבל בשנה האחרונה, בעקבות מספר מאמצי חקיקה ברמה הארצית שנשאו פרי, קיבלה העירייה סמכויות אכיפה נרחבות יותר ונראה שמשהו מתחיל לזוז.

>> הקירות יכולים לדבר: התערוכה של הצלמניה מצאה לוקיישן מפתיע
>> אל-מטחנה: האמנות פותחת לציבור את מפעל הקרח ההיסטורי בסלמה

במהלך 2025 החלה האכיפה על אי התקנת לוחית זיהוי על כלים חשמליים דו-גלגליים, נכנסו לתוקף אמצעי אכיפה אלקטרונית, ובוצעו פעילויות אכיפה משותפות של עיריית תל אביב-יפו ומשטרת ישראל. כתוצאה מכך הייתה זו שנת שיא באכיפת עבירות של כלים דו-גלגליים חשמליים, כשבין העבירות העיקריות ניתן למצוא אי התקנת לוחית זיהוי, רכיבה על מדרכה, אי חבישת קסדה, הרכבה אסורה ונסיעה בנתיבי תחבורה ציבורית.

מספר הדו"חות הכללי שניתנו לרוכבי דו-גלגליים חשמליים קפץ מ-45 אלף ב-2024 ל-55 אלף ב-2025. השנה ניכרה עלייה משמעותית גם במספר החרמות/תפיסות הכלים החשמליים של מבצעי עבירות: 2,460 כלים מוחרמים לעומת 1,607 בשנה שעברה. כזכור, בספטמבר השנה עלה הקנס על אי התקנת לוחית זיהוי בכלים חשמליים מ-100 ₪ ל-500 ₪. בנוסף לקנס הכספי, מסתכנים בעלי קורקינטים ואופניים חשמליים שלא התקינו לוחית זיהוי גם בהחרמת כליהם, דבר אשר גורר חיוב כספי נוסף מעבר לדו"ח שניתן ולטרחה רבה.

בעירייה ביקשו להדגיש כי תל אביב-יפו היא הרשות הראשונה שהובילה לחקיקה ראשית לאכיפה נגד רוכבים בנושאים המונעים סכנת חיים – שימוש בקסדה, הרכבה, שימוש בנייד, נהיגה בניגוד לכיוון הנסיעה בשבילי אופניים ועוד – וכי בכוונתה להמשיך במלחמה עיקשת נגד רכיבה בלתי חוקית של רוכבי קורקינטים ואופניים חשמליים במדרכות, בשבילי הליכה להולכי רגל ובשבילי אופניים.

"אכיפה היא לא מטרה בפני עצמה, אלא אמצעי לשמירה על הבטיחות ברחובות ולהצלת חיים", אמרה סגנית ראש עיריית תל אביב-יפו ומחזיקת תיק התחבורה, מיטל להבי: "הנתונים לשנת 2025 מוכיחים שנחישות בקידום חקיקה תואמת לצרכי מציאות החיים, שימוש באמצעים טכנולוגיים ואכיפה עקבית, מקדמים אותנו בדרך לצמצום עבירות התנועה בעיר. ההתמקדות בדו-גלגלי נועדה להתמודד עם המציאות שנוצרה מאז כניסת הכלים החשמליים למרחב העירוני והצורך להבהיר לרוכבים שמדובר בכלי רכב לכל דבר, שכפוף לחוקי התנועה. העלייה במספר הדו"חות והחרמות הכלים נועדה בראש ובראשונה להגן על הולכי הרגל, וגם על הרוכבים שסופגים פגיעות קשות עקב חוסר זהירות".

• הבועה
• ❤ תל אביב
• עיריית תל אביב
• קורקינטים
• אופניים חשמליים

>> לי גילת, תל אביבית אורגינל, היא מהטובות שבתסריטאיות ארצנו ("טהרן", "מנאייכ", "כבודו") וגם יוצרת טלוויזיה מבריקה ("חזי ובניו", "חוליגנים") ובמאית קולנוע שסרטה השני והמעולה (יצירה משותפת עם בת אל מוסרי), "בנות כמונו", זכה בשלושה פרסי אופיר ב-2024 והגיע סוף סוף אל בתי הקולנוע המקומיים. בשבוע שעבר הוא גרם למבקרת הקולנוע שלנו יעל שוב להפציר בקוראים"אל תתנו לסרט מלא החיים הזה לחלוף על פניכם". אז באמת אל.

>> פוטנציאל של יצירתיות ודיסוציאציה בים // העיר של תמרה מובשוביץ
>> כוך קסום להופעות ושביל סודי אל הילדות // העיר של הילל סנדמן
>> מאפה שהוא טיול הביתה ומקום פשוט להיות // העיר של סאמר סלאמה

1. בריכת גורדון

לפעמים נשבר לי ואני אומרת לעצמי שזהו, אני עוזבת את העיר, למרות שנולדתי וגדלתי בה ומבחינתי תל אביב ואני זה לנצח. כנראה שככה זה מונוגמיה ארוכת שנים, את לא תמיד רואה מה יפה וטוב בבן (או בת) אדם שלך ומתעכבת רק על החסרונות. היא יקרה מדי (וואו אבל ממש), מלוכלכת, צפופה ובחלקים גדולים שלה סאחית להחריד. אבל כשאני חושבת על לזוז מפה, בשלב מאד מוקדם של ההתלבטות עולה לי בראש בריכת גורדון ואני נזכרת שאין לי מה לחפש בשום מקום אחר.

אני שוחה בגורדון שלוש או ארבע פעמים בשבוע כבר המון שנים (ברור שגם בחורף), היא החמצן שלי, כדור ההרגעה שלי והנקודה התל אביבית שלי. ההורים שלי שהיו חלק ממה שקראו בשנות השבעים "הבוהמה התל אביבית" שחו בה גם הם, וידעו לספר רכילות מעולה ומעניינת עד היום על ענקי התרבות ששחו בה אז. בריכת גורדון היא באמת הבריכה הכי טובה בעולם, מי מלח צלולים וקרים שבתוכם את יכולה להשאיר את כל הלופים המיותרים והמחשבות הקודרות ששחו לך בראש לפני שנכנסת למים. וזה לא כזה קר! מתרגלים בשניות – באחריות.
אליעזר פרי 14 תל אביב (מרינה תל אביב)

2. הנילוס

עכשיו אני קלישאה של קולנוענית, אבל לא אכפת לי, הנילוס באלנבי הוא המקום היחיד בעיר שאליו אני יכולה לקפוץ לבד אם בא לי בירה ואני יודעת שתמיד אפגוש שם מישהו שאני מכירה, או מישהי שאני לא מכירה, ושתמיד יהיה לי ערב כיפי ומעניין. מורן בעלת הבית מכירה ואוהבת את האנשים שיושבים אצלה ויודעת לייצר אוירה נינוחה ולא מתאמצת. היא תמיד תמצא לך שולחן, גם בערב חמישי, ותמיד תמצא רגע לשבת איתך ולדבר על מה היה ומה יהיה. חודשיים אחרי השביעי באוקטובר קבעתי שם עם חברות, יצאנו פעם ראשונה מהבית, הרגשנו כמו עכברים שיוצאים מהמחילה אל הנקודה האחרונה שבה החיים היו סוג של נורמליים. הזמנו משהו לשתות' והתחלנו את הדרך הארוכה חזרה אל השגרה של לפני המלחמה.
אלנבי 33 תל אביב

3. דיזנגוף סנטר

בעולם תאגידי שבו כל הקניונים בארץ ובעולם נראים נשמעים ומריחים בדיוק אותו דבר, עם אותן רשתות ביגוד גנריות ואותו וייב קפיטליסטי משעמם, דיזנגוף סנטר הוא הקניון היחיד שמנסה וגם מצליח להיות ייחודי, עם חנויות כמו יער הפיות, המציאון, וקול-יו, עם להקות ילדי הסנטר הכעוסים שמבלים שם מבוקר עד לילה, קולנוע לב הנפלא, פרויקטים מגניבים שמפיקים שם וסיורי העטלפים במרתפים של הסנטר.בחנות הנינטנדו בסנטר עובד בחור אחד שכל פעם שאני באה לשם עם הבן שלי הוא נכנס איתו לשיחה ארוכה על צ'יטים במשחקים, ואף אחד לא מאיץ בו לסיים ולהגיע לקופה.

חוץ מזה שהכי כיף ללכת לאיבוד בסנטר, זה משהו שאני מלמדת גם את הילדים שלי לעשות. וסתם שתדעו שעובדי הניקיון שם מועסקים בהעסקה ישירה ושאם אתם עוברים דירה וצריכים ארגזים אתם יכולים לקנות אותם ממש בזול בסנטר ושהעובדים מקבלים את הכסף ישירות כבונוס.

4. כיכר אתרים

אני יודעת זה מפגע, זה מוזר, זה מכוער, יש שם ריח חריף של שתן, עזובה ולכלוך וזה באמת מקום שאמור כבר לעבור מין העולם. אבל מי שגדלה בתל אביב של שנות השמונים זוכרת ימים אחרים, את הבר שהיו יושבים בו תיירים מאירופה, שהיתה תלויה לו בכניסה בובה עצומה של גורילה עם עיניים נוצצות אדומות שהיו נדלקות מידי פעם, את ערבי השירה בציבור עם אפי נצר שהיו מושכים אליהם מאות רבות של אנשים, את הפיצה הכי טובה בעיר שכבר אז חשה את עצמה מטרופולין.

אני יודעת שכיכר אתרים מיועדת להריסה ובמקומו יבנה בטח עוד פרויקט דיור נוצץ שפניו אל העתיד, וזה קצת מבאס אותי כי במרכז העיר כבר אין מקומות שבהם השטח לא מנוהל ומנוצל עד מוות, אין מקומות שמזכירים לנו חלומות גדולים שהפכו לכישלונות מפוארים ואני אוהבת את התזכורת הזאת, את הניסיון שלא הצליח ואת הרצפה המשונה של כיכר אתרים שהלכתי בה כשהייתי ילדה ואני הולכת בה גם היום.

5. קפה סגפרדו // מסעדת מאנטה ריי

שני מקומות אהובים שנסגרים ממש עכשיו, מצטרפים לקפה נחמה וחצי זצ"ל, לג'וז המקורי ביהודה הלוי ולעוד מקומות שהפכו להיות "המקום שלנו", ופתאום נעלמו. העיר משתנה כל הזמן, וזה כנראה בלתי נמנע ואפילו חיובי – העיר לא נחה רגע, דור חדש מגיע אליה שטוף ליבידו וחלומות ובונה מיתולוגיות חדשות במקומות שאני כבר לא מכירה. סגפרדו ומאנטה ריי היו המקומות שלי, הרבה מהתסריטים שכתבתי התחילו בסגפרדו, הרבה מימי השמחה שלי נחגגו במאנטה ריי, ואני עצובה שהם נסגרים ומודה להם על רגעים רבים של אושר.

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

המדרכות של תל אביב שהפכו לשדה קרב. האופניים והקורקינטים שדוהרים על המדרכה כאילו היתה של סבא שלהם. יש לי שכנה בת תשעים שלא יוצאת מהבית שלה בלי שאחד הילדים או הנכדים שלה ילווה אותה כי היא מפחדת להידרס. המדרכות של תל אביב הן בשבילי מקור אינסופי של מריבות עם הזולת, הרעה בתנאים ומלחמה שלא נגמרת, הילדים שלי גוררים אותי במבוכה בכל פעם שאני מתחילה לריב עם איזה חרייאט שדוהר על האופניים שלו במדרכות של דיזנגוף, שם זין על אנשים מבוגרים וילדים שהולכים שם, או עם נשים צעירות עם קורקינט מעוצב ומזרון יוגה שמצפצפות לך שתפני את הדרך (הדרך שלך, במדרכה, כן?) כדי שהן יוכלו להמשיך לדהור לחדר הכושר.

אני יודעת שזה עניין של העירייה ושיש בעיה אמיתית עם הכלים החשמליים, אני גם יודעת שהכלים האלה פותרים בעיה אמיתית של התניידות בעיר, אני בעצמי רוכבת על חשמליים, אבל ראבק, קצת להתחשב. אפילו אם אתם נוסעים על המדרכה, תזכרו שאתם אורחים ושלבן אדם מותר לחלום רגע או ללכת לאט ובמתינות עם הילד שלו בלי שתצפצפו לו או תדרסו אותו ותקלקלו לו את המצב רוח.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
פרויקט "דבק" של אגף התרבות של עיריית תל אביב יפו בניצוחו של גיורא יהלום, שהוא אש ותמרות עשן של בן אדם, תל אביבי עם עבר של קיבוצניק עשוי ללא חת, שהמחוייבות האוהבת שלו לתרבות על כל סוגיה וגווניה מרגשת ממש. פרויקט דבק עונה על בעיה שכל מי שעוסק בקולנוע, תאטרון או אופרה מכיר היטב, והיא שהקהל של תרבות "קלאסית" הולך ומזדקן והדור החדש מוצא את מקומו במקומות אחרים ומדיר ממנה את רגליו. הפרויקט העירוני היפה הזה מבקש לחבר קהל צעיר (מאוד) לאופרה, תאטרון וקולנוע. ועושה את זה בענק.

רק בחודש שעבר נמכרו 1,500 כרטיסים לצעירים בלבד לאופרה החדשה "דידו ואניאס" וזה כל כך נפלא ותל אביבי בעיני שבמדינה שבה יש כל הזמן צרות הרבה יותר גדולות ובוערות, יושבים אנשים בעירייה ואשכרה דנים בכובד ראש איך לטפח את הדור הבא של צרכני ואנשי התרבות בישראל.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
ממש בחודש שעבר יצא לאור ספר שהוא ספק ספר ילדים, ספק פרק יומן, שהוא גם אגדה אורבנית תל אביבית מאוירת שכתבה חברתי הטובה ואם שני ילדיי, המוזיקאית שילה פרבר. לספר קוראים "לילה טוב ינקלה ריצ'קין" והוא מספר על מוזיקאית תל אביבית בודדה שפוגשת כלב חצי מת שהופך לחבר הכי טוב שלה בעולם. כששילה כתבה את הטיוטה הראשונה עדיין לא היו לנו ילדים, אז הקראתי אותו לאחיינית שלי, שהקשיבה רוב קשב ועם סיומה של הקריאה הרימה אלי עיניים ואמרה לי נחרצות "עוד פעם", והקראתי לה את הספר שוב ושוב ושוב ושוב.

אחרי זה שילה שלחה את הספר להוצאת ספרים מוכרת וקיבלה תשובה ש"הזמרת", היא הגיבורה, לא מתאימה לספר ילדים. המשפט המדויק היה שיש "למתן את דמות הזמרת". הם כמובן טועים: ילדים אוהבים סיפור הכרחי ורגשות עזים, גם חיוביים וגם שליליים, סיפור עז ולא מפולטר, שיש בו אהבה ומוזרות ואובדן ועוד אהבה. וזה בדיוק ינקלה ריצ'קין. ספר נפלא, מקורי, מצחיק ומרגש, שהילדים שלכם יהנו ממנו בטירוף ואתם אפילו יותר.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
לכל ארגון, אדם או מטרה שמבקשים מאיתנו לסתום שניה ולהפסיק לריב. הימים קשים מאוד וכולנו זקוקים למישהו שיהיה אשם במצב אליו הגענו. אז במקום לנסות לבנות משהו ביחד, שיכללנו את כיתבי האישום שלנו אחד נגד השני. כל הדבר הזה של טענות וטענות הנגד נמאס לי טוטאלית ואני ממש מנסה לא לקחת בו חלק. בתוך מציאות מייאשת הניסיון למצוא את נקודות החיבור ולא את נקודות המחלוקת נדמה נאיבי ומטומטם, אבל בעיניי אם כולם יסתמו שניה ויתאפקו מלהאשים מישהו אחר במצב אליו הגענו אולי נצליח למצוא אנרגיות ומשאבים להתחיל לשקם את מה שנהרס פה.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
התל אביבי שלי הוא התסריטאי והקומיקאי אריק שגב, והוא כבר לא צריך שירימו לו, כי הוא כבר חצה את הנהר והמשיך הלאה אחרי מאבק הירואי בשלל מחלות שאיש לא ממש מכיר (והן ממש לא סרטן, בוז). אריק היה הכי תל אביבי שהכרתי, במקור מראשל"צ כמו הטובים שבהם, חכם, ידען וכחן וקוצני, שהתרגש עד דמעות משירים של אלתרמן וארגוב, שנא כמעט הכל אבל אהב את העברית, שהיה מתגנב בלילות לבית העלמין הישן של תל אביב בטרומפלדור כדי לחשוב, שהרים לבדערבי קריאה והגות יפייפים לכבודו של ש"י עגנוןושבאופן כללי היה פשוט מי שהוא, אריק שגב הצעיר מכף רגל ועד ראש ואם לא מתאים לכם אז אחלה, אני לא עובד אצלכם (את זה הוא היה אומר אגב גם לאנשים שהוא כן היה עובד אצלם).

לפני מותו עבדנו יחד על סדרה שלצערי לא הגיעה אל קו הגמר. לסדרה קראו "אנשים מתים", ובאחד הפרקים מישהי שם אומרת לאריק של הסדרה: "לא להיוולד פה זה הכי תל אביב, וגם אתה – אתה לא ממש יפה, אבל אין עוד מישהו שנראה כמוך, אתה די מתפרק אבל איכשהו מחזיק מעמד, אתה מאוד מוכר אבל תמיד יכול להפתיע, אתה מודרני ומיושן בבת אחת. אתה תל אביב, אריק, אתה לא תל אביבי, אתה תל אביב עצמה".

מה יהיה?
יהיה טוב. בעזרת השם ובעזרתנו.

• העיר שלי
• קולנוע ישראלי
• נשים בקולנוע
• בריכת גורדון
• נילוס
• דיזנגוף סנטר
• כיכר אתרים
• מאנטה ריי
• קורקינטים
• אריק שגב

לפני קצת יותר משנה הוחלה החובה בחוק להתקנת לוחית רישוי על בעלי קורקינטים ואופניים חשמליים. הקנס על היעדר לוחית כזאת היה 100 ש"ח בלבד, האכיפה הייתה לא מאוד קשוחה, ולמרות שרבים מיהרו לצייד את הדו-גלגלי הממנוע שלהם בלוחית כזאת – רבים גם לא. עכשיו, עם פרוץ ספטמבר, מזנק הקנס פי 5 והוא עומד כעת על 500 ש"ח בהתאם לחוק.

הזינוק בגובה הקנס מגיע אחרי שנה של ניסיונות לחנך את הציבור ולהסתפק בקנסות "רכים" יחסית, ובחלוף שנה אפשר כבר להניח שלכולם היה מספיק זמן להתקין לוחית זיהוי כחוק. כעת מקוות הרשויות כי הקנס המוגדל ירתיע את מי שהתמהמהו בהתקנת לוחית כזו עד כה. מתחילת השנה חולקו 30,888 דו"חות בגין עבירות רכיבה והוחרמו כ-1,500 כלים. כן, מתברר שבנוסף לקנס הכספי, מסתכנים בעלי קורקינטים ואופניים חשמליים שלא התקינו לוחית זיהוי גם בהחרמת כליהם, דבר אשר גורר חיוב כספי נוסף והרבה כאבי ראש לרוכבים.

בזמן שרוכבים אחראיים דאגו מבעוד מועד להתקין לוחיות זיהוי כחוק, אלה הנמנעים מכך הם גם בדרך כלל בריוני תנועה, המתפרעים ברחובות בחוסר אחריות תוך סיכון חיי שאר משתמשי הדרך", אמרה סגנית ראש העירייה ומחזיקת תיק התחבורה מיטל להבי. "לוחית הזיהוי נועדה לרסן רכיבה בריונית כאשר הרוכב אינו אנונימי יותר.העלאת הקנס על אי התקנת לוחית זיהוי ל-500 ש"ח תסייע ליצירת הרתעה ולזירוז התקנת הלוחית בקרב מי שהתחמקו מכך עד היום. אנו נמשיך לפעול כדי לחבר את העיר ולהפוך אותה ל'עיר אופניים', תוך שמירה על חוקי התנועה והביטחון של כלל משתמשי הדרך".

ראש עיריית תל אביב-יפו, רון חולדאי הוסיף כי"מדובר על המשך ישיר של מהלך משמעותי, שאנו בעיריית תל אביב-יפו דחפנו ולחצנו רבות לקידומו לאורך השנים האחרונות, והוא מאפשר לנו לאכוף עבירות תנועה ביעילות באמצעות כלים טכנולוגיים. המלחמה למען הבטיחות בדרכים ובטיחות כלל משתמשי הדרך, ובראשם הולכות והולכי הרגל, נמצא בראש סדר העדיפויות העירוני ואנו מצפים מכל רוכב ורוכבת להתקין את הלוחית, לא להיגרר לקנסות מיותרים ולסייע לנו במאבק החשוב".

על מנת לעודד את התושבות והתושבים להתקין לוחית זיהוי בטרם העלאת הקנסות, הודבקו במהלך החודש מדבקות על שבילי אופניים מרכזיים בעיר עם הכיתוב "רק עם לוחית – הרכיבה חוקית".את האכיפה מבצעים פקחי העירייה ומשטרת ישראל, בין היתר, באמצעות עשרות מצלמות שפזורות ברחבי העיר. המצלמות – שמוצבות במיקומים חשובים, בדגש על מיקומים בהם הרוכבים רוכבים על מדרכות ומרחבי הליכה באופן לא חוקי המסכן את הולכי הרגל – מתעדות עבירות תנועה ונצפות על ידי פקחים שנמצאים במרכז אכיפה אלקטרונית. פשוט שימו לוחית ורכבו כחוק, זה לא כזה מסובך.

• הבועה
• קורקינטים
• אופניים חשמליים
• עיריית תל אביב
• #פיד_תחבורה

היינו כחולמים, חשבנו שזה לא יקרה לעולם, והנה זה בא: החלה האכיפה בתל אביב-יפו נגד רוכבי כלים חשמליים ללא לוחית זיהוי. בחודש שעבר אישרה ועדת הכלכלה של הכנסת את הצו שמסמיך פקחים עירוניים ברשויות המקומיות לאכוף רישום והתקנת לוחית זיהוי על קורקינטים ואופניים חשמליים, והיום (ראשון, 1.12) יצאו פקחי העירייה לראשונה לאכוף את החוק החדש.

>> במוצ"ש: ההפגנות נגד ההפיכה המשטרית חוזרות
>> בשישי: פסטיבל של המון הופעות אדירות בחינם

כזכור, החל ב-1 באוגוסט חויבו בעלי כלים חשמליים לפי חוק להנפיק להם לוחית זיהוי. מתחילת ספטמבר, עם כניסתו של החוק לתוקף, משטרת ישראל הייתה הגוף היחידי שהוסמך לאכוף את התקנות ובחודש שעבר הורחבו סמכויות האכיפה גם לפקחים עירוניים, צעד שצפוי להגביר משמעותית את יעילות האכיפה. משרד התחבורה הקים מערכת המאפשרת רישום כלי תחבורה קלים ממונעים תקניים (אופניים וקורקינט חשמליים) והנפקת לוחית זיהוי שמותקנת על הכלים, לזיהוי ואכיפה יעילה יותר כנגד עברייני תנועה.

בנוסף לפקחים שמספרם מוגבל ומטלותיהם מרובות, תתבצע האכיפה גם דיגיטלית באמצעות עשרות מצלמות שפזורות ברחבי העיר, לצד עשרות נוספות שמותקנות בימים אלו. המצלמות – שמוצבות במיקומים מרכזיים, בדגש על מיקומים בהם הרוכבים רוכבים על מדרכות ומרחבי הליכה באופן לא חוקי המסכן את הולכי הרגל – מתעדות עבירות תנועה ונצפות על ידי פקחים שנמצאים במרכז אכיפה אלקטרונית. הקנס יעמוד בשנה הראשונה על 100 שקלים, והחל מספטמבר 2025 יזנק ל-500 שקלים.

מתחילת 2024 הוגשו על ידי העירייה כ-36 אלף דו"חות בגין עבירות חוק האופניים והוחרמו כ-1,100 כלים. במהלך חודש דצמבר יוקמו עמדות ברחבי העיר בהן תהיה אפשרות לאסוף את לוחיות הזיהוי שהוזמנו מהספקים (לפחות 24 שעות לפני המועד המבוקש) ולהתקין אותם על גבי הכלי.פרטים נוספים על עמדות הפופ אפ באתר העיריה.

"התקנת לוחיות הזיהוי והסמכת פקחי העירייה לאכיפת הנושא הוא מהלך חשוב, שאנו בעיריית תל אביב-יפו דחפנו ולחצנו רבות לקידומו לאורך השנים האחרונות", אמר ראש העיר רון חולדאי. בכך יתאפשר לנו לבצע אכיפה נרחבת ויעילה יותר, גם באמצעים טכנולוגיים, כלפי רוכבים ורוכבות שאינם נשמעים לחוקי התנועה ומסכנים את הולכי הרגל ואת עצמם. המאבק על בטיחות כלל משתמשי הדרך, בראשם הולכות והולכי הרגל – הוא בראש סדר העדיפויות העירוני. שיפור תשתיות, הסברה, חינוך ואכיפה – כל מה שאנו ממשיכים להוביל במרץ בעיר, כבר הביאו לירידה משמעותית במספר תאונות הדרכים הקשות בעיר, חובת הרישום היא צעד נוסף ומשמעותי"

• הבועה
• ❤ תל אביב
• עיריית תל אביב
• קורקינטים
• אופניים חשמליים
• פקחי עירייה

יום חמישי הקרוב היה אמור להיות יום חג להולכי הרגל ולנהגים בתל אביב. ביום הזה, בתאריך ה-1.8, אמור היה להיכנס לתוקף החוק החדש שמחייב אופניים וקורקינטים חשמליים בהתקנת לוחית רישוי, אך על פי הדיווח שלדניאל שמיל ב"דה מרקר", ביקש משרד התחבורה מוועדת הכלכלה לעכב את כניסת התקנות לתוקף. הסיבה: המשרד מבקש חודש נוסף להיערך ליישום התקנות וגילה שלל בעיות אכיפה ורישוי שאפשר היה לגלות הרבה קודם.

>> העיר שלנו: 8 המלצות מעולות שקיבלנו השבוע על ובתל אביב

מלבד הרשלנות הביצועית שכבר כמעט התרגלו אליה ממשרדי הממשלה הבלתי מתפקדים, על פי נתוני המשרד הרוכבים הישראלים אינם מתרשמים במיוחד מהסיכוי שהתקנה תיאכף או כלל לא שמעו עליה, ורק כ- 40 אלף כלים דו-גלגליים חשמליים נרשמו עד כה במאגר הרישוי החדש (מתוך כ-300 אלף כלים בישראל על פי ההערכות).

אם את מיעוט הנרשמים אפשר להסביר בפרסום מועט מדי של התקנות החדשות ובהיעדר קמפיין משמעותי מספיק ליידוע הציבור, מחדל של משרד התחבורה בפני עצמו, הרי שאת הכשלים האחרים קצת יותר קשה להסביר מבלי לדפוק את הראש בקיר. בשבועות האחרונים, על פי הדיווח ב"דה מרקר", גילו במספר רשויות מקומיות בארץ שאינן מצליחות להתחבר כלל למאגר של משרד התחבורה, כך שאין באפשרותן לקשר בין הרוכב הסורר לרישוי שלו.

בנוסף, במשרד לחוסר ביטחון לאומי טרם אישרו את התקנה שמאפשרת לפקחים לאכוף עבירות תנועה של רוכבים דו גלגליים, כך שהאכיפה כולה צפויה ליפול על המשטרה שעסוקה באכיפה של דברים אחרים לגמרי כמו החרמת שלטי אבטיח והכאת משפחות חטופים. גורמי מקצוע במשרד התחבורה חוששים שללא אכיפה יהפכו התקנות לאות מתה, ובצדק הם חוששים.איפה היה החשש הזה בפברואר לפני כמעט חצי שנה כשהתקנות פורסמו.

הקנס על רכיבה ללא לוחית רישוי צפוי להיות 100 שקלים בלבד בשנה הראשונה של כניסת התקנה לתוקף, ולטפס בחדות ל-500 שקל מהשנה השנייה ו-750 שקל בשנה השלישית. לוחיות הרישוי יאפשרו גם אכיפה אלקטרונית, ובעיריית ת"א-יפו כבר החלו לרשת מצלמות לצורך זה, כשהקנסות עומדים כעת על 1,000 ש"ח על רכיבה תוך שימוש בנייד, 250 ש"ח לרכיבה על מדרכה, הרכבת אדם נוסף או אי חבישת קסדה, ושלילת רישיון והחרמת הכלי במקרה של רכיבה בשיכרות. תחזיקו מעמד עד ספטמבר. ואז? תמיד אפשר לדחות שוב

• הבועה
• קורקינטים
• אופניים חשמליים
• עיריית תל אביב
• מירי רגב
• תחבורה בתל אביב