>> דן יואל הוא די.ג'יי, אוצר מוזיקלי ומפיק מסיבות בארץ ובאירופה מעל 20 שנה תחת השםLt.Dan(כדאי שתעקבו), ירושלמי במקור, אבל תל אביבי כבר מעל 15 שנה במצטבר ומטורף על העיר. הוא גם מנהל השיווק והדיגיטל שלהבלט הישראלי.בשנים האחרונות מפיק אתליין המסיבות <120 עם נדב רביד, שמקדש את הבערה האיטית על הרחבה. לוטננט דן יתקלט עם נדב רביד במסיבה הבאה של <120 בתאריך ה-13.2.26 במועדון המרץ 2. הנחה שווה במיוחד לקוראי טיים אאוט עם הקוד takeyourtimeoutבעמוד האירוע.

>> חנות של פסנתרים ואהבה ובר שהוא בית // העיר של סי היימן
>> ילדה קטנה עם שניצל ענק וספוט לשקיעה // העיר של שירי ברוק-שגיא
>> מקום מפגש מנחם וגן להיבלע בו עם ספר // העיר של נועה סוזנה מורג

1. גינת דובנוב

כנראה המקום שאני מבלה בו בתדירות הגבוהה ביותר במסגרת טיולי הבוקר עם הכלבה השובבה שלי רו, שזה גם כנראה המקום האהוב עליה בעולם. אי ירוק ונעים בים האורבני והתרבותי (משכן אמנויות הבמה/ הקאמרי/ מוזיאון תל אביב), מתחמי דשא מפנקים, קפה ספסל הנעים, ואחת מגינות הכלבים הכיפיות בעיר.

2. כיכר בזל

התאהבתי בכיכר עם תחילת העבודה בבלט הישראלי, ומבקר בה כמעט כל יום. אפשר למצוא כאן כל טייפ קאסט תל אביבי קיים בין הקפה המעולה של MELA, החומוס הנדיר של רונן, האיטלקית המפתה של רוסטיקו או הסושי הצבעוני של ZE SHUSHI. למרות שהשיפוצים האגרסיביים של העיר לא פסחו עליה והיא קצת שבורה, כיכר בזל עושה לי את זה קולינרית ואנושית ביג טיים.

3. K BAR

כשאתה קם כל בוקר ב-6 (גם בסופ"ש, ראו פסקה ראשונה) ואתה לא יודע שנ"צ מהו, לייט נייט הופך לזיכרון רחוק. אבל כשהרחוק הופך למתוק, וזה איכשהו קורה,זה תמיד יהיה בקיי. לא משנה כמה פעמים אני אגיד לעצמי שבא לקטנה, זה תמיד מעבר: המוזיקה תמיד בול, העמדה מפנקת ועוטפת, הקהל נעים, והצוות מרים.בית של לילות מהבילים ועמוסים בפיל גוד קז'ואל שאי אפשר ללמוד בשום מקום. פשוט הבר הטוב בעיר.
הרצל 4 תל אביב

4. קפה לב

כן כן, זה לא כזה מקורי לאהוב אתהמקום המופלא הזה. העיר כבר מזמן יודעת מי עושים לה טוב, ולב הוא ללא ספק אחד מהם. הבניין לשימורבבית ליבלינגמארח את בית הקפה המעולה הזה, ששוכן לו לצד גינה נעימה, מטבח טעים מאוד ומרקם אנושי מהמגניבים בעיר. אני תמיד מוסיף קפיצה לצ'יל על הגג המושלם, מסתובב בין התערוכות, וממשיך לרקום את מזימת העל שלנו לעשות שם את מסיבת ה-120 שלנו בקיץ הקרוב.
אידלסון 29 תל אביב

5. הבלט הישראלי

הבית השני שלי בשנה האחרונה. כשהתחלתי לעבוד בבלט הישראלי, לא תיארתי לעצמי כמה השפעה תהיה לאמנות הזו על החיים שלי. לפתוח כל בוקר לצלילי נעימות פסנתר, ולעבוד לצד צוות יוצא מן הכלל של קולגות ורקדנים מוכשרים, ששומרים על הגחלת ונותנים הכל כדי לשמח לבבות על הבמה כל פעם מחדש, גרמו לי להתאהב. היופי והאסתטיקה של הריקוד הנשגב והמוקפד הזה, על בסיס יומי, זו מתנה שלא מפסיקה לתת.
הר נבו 4, תל אביב

מקום לא אהוב בעיר:

אכטונג! מדרכות צרות לפניך.עם כל הכבוד לתרומת הקורקינטים והאופניים החשמליות לקצב המהיר של העיר, זריקת הזין וחוסר הפחד של הרוכבים, בשילוב חוסר האכיפה והענישה של העירייה והמשטרה יוצרים מלא כאוס בכל פינה.אין שבוע שאני לא רואה בלייב תאונה. הפציעות האלו מיותרות וזה מרתיח את הדם.די לחנוק את המדרכות!

השאלון:

אירוע תרבות מהזמן האחרון שסידר את הראש או פתח לך את הלב?
מסיבות ה-120> שלי עם נדב. אני תמיד אשאף לצניעות, אבל אני מאוד גאה בדבר הזה שנדב (רביד) ואני יצרנו. האירועים שלנו ממש סידרו לי את הראש מחדש לגבי איך נתפסת בעיניי המסיבה האידיאלית. הלמידה והסיפוק כל כך גדולים, עד לרמה שזה ממש טיפולי בשבילי. נכון – לא המצאנו את הקונספט, אבל כן יצקנו אופי, ואנחנו מטפחים ליין מקומי שגדל כל אירוע, חולק רחבת ריקודים מיוחדת ומכילה, בלילות מוזיקליים אינטימיים עם שיאים מרגשים של נשיקות ונשיכות מוזיקליות, שאף פעם לא יעברו 120 פעימות לדקה. זה ממש טנטרי. כל זה לא יכול לקרות בלי החללים המארחים שלנו –המרץ2והננסי, שמאפשרים לנו לעוף לאן שאנחנו רוצים – זה לא מובן מאליו בתקופה מאתגרת לחיי הלילה, שנדרשת לפעמים להיכנע לאיזה קופי פייסטיות קצת משמימה.

יצירה שנתנה לך כוח, תקווה או השראה לאחרונה?
"פלוריבוס". כולם כבר השתפכו עליה בכל מקום אפשרי, וההייפ מוצדק. סדרה מופתית.הדרך שבה היא לוקחת את הזמן ומפרקת לגורמים את המורכבות שבקונפורמיזם, ההתקרנפות ותופעת העדר, משקפת בסינמטיות ייחודית את המחיר היקר, העקלקלות והקונפליקטים המורכבים של האינדיבדואליזם, ומרבדת את כל השיח על העתיד שמחכה לנו למימד חדש. הסדרה דורשת המון מהצופה, אבל הסבלנות משתלמת.לא מושלמת, אבל מחלחלת עמוק. אהה, והפסקול – ללקק את האצבעות.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץלתרום או להתנדב בזמן הזה?
כל עמותה ובית מחסה שמצילים בעלי חיים הם קדושים בעיניי ולכולם מגיעה התמיכה המלאה שלנו.עצוב לראות כל כך הרבה בעלי חיים ננטשים, וזה מנחם לדעת שיש התארגנויות שנותנות את הלב, הזמן והכסף בשביל להציל את כל מי שרק אפשר.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
החיים בעיר בשנים האחרונות הפכו למאתגרים מאוד עם כל עבודות הבניה, יוקר המחייה והמלחמה שרוקנה את העיר מהווייב הבינלאומי שלה והפכה אותה שוב לתל אביבית בעל כורחה. מרים לכל מי שנשאר ולא מוותר: בעלי המקומות, התורמים, המתנדבים, הבליינים, הסועדים, השפים והיוצרים, שרוקמים מחדש את מה שעושה את העיר הזו אחת מהערים המיוחדות בעולם.

מה יהיה?
באמת שאין שום דרך לדעת. עכשיו אחרי כשהחטוף האחרון חזר ו(אולי) הסתיימה הלחימה, אני רוצה לחשוב שיתחיל ריפוי אמיתי, ונחזור להיפתח חזרה לעולם שבחוץ, ונוכל לתת לאור לחזור לשטוף את העיר המופלאה הזו.

• העיר שלי
• די.ג'יי
• מסיבות בתל אביב
• דובנוב
• בזל
• קיי בר
• קפה לב
• בלט
• מדרכות

>> אלה ניקולייבסקי (למה שלא תעקבו) היא במאית תיאטרון ישראלית שנולדה וחיה תיאטרון בתל אביב, ומביימת בימים אלה את הקומדיה החדשה "סביצ'ה" מאת אור ישראלי שעולה בתיאטרון צוותא, עם קאסט מופלא שכולל את ליליאן ברטו, עידן אלתרמן/מעיין בלום, יעל לבנטל וליאור אביבי. ההצגות הקרובות ב-20.8 ו-5.9,והכרטיסים מחכים לכם כאן.לנו זה נשמע כמו להיט.

1. כתום פרחים

על רחוב קינג ג'ורג' צמוד לאם:פם, יש חנות פרחים קטנה וותיקה. היא שייכת למיכל ויהודה, זוג מקסים וצנוע. מיכל היתה בעברה הרחוק ספרית. תחת המספריים שלה עבר ראשו של לא פחות ממשה דיין. היום יהודה מנהל את הקופה והיא שוזרת. בתוך שדה שהפך להיות מתאמץ ויקר הם מצליחים לשמור על פשטות, יופי ומחירים שפויים. אין יום שישי שבן זוגי ואני לא פוקדים את המקום וחוזרים הביתה עם זר משמח.
המלך ג'ורג' 99 תל אביב

2. ביסטרו טשרניחובסקי 6

מעבר לטעמים המצוינים, מבחר היין המיוחד והאווירה האינטימית, חוויית האירוח של השף אייל ודליה, אשתו ומנהלת המקום, היא חוויה שונה בנוף התל אביבי. דליה תמיד תברך אתכם לשלום בכניסה ומתישהו במהלך הארוחה גם אייל יצא מהמטבח לוודא שהכל טעים והיין זורם. המסעדה הזאתעובדת כבר יותר מ-20 שנהוזה לא תמיד היה קל. רק לאחרונה נפגע המקום מאחת מנפילות הטילים הקשות שחוותה העיר. ובכל זאת, הם תמיד שם באוירה טובה ואין ספק שהם אוהבים את מה שהם עושים.
טשרניחובסקי 5 תל אביב

3. מרכז סוזן דלל

כשהייתי קטנה אמא שלי, שהיא אשת תיאטרון – במאית וכותבת, ניהלה את תיאטרון אורנה פורת לילדים ולנוער. אולם הבית של התיאטרון היה במרכז סוזן דלל. כילדה אהבתי להתלוות אליה, להציץ בחזרות ולהסתובב מאחורי הקלעים. עד היום המקום הזה מעלה בי זכרונות נעימים מהילדות ובלי שום קשר רחבת המתחם היא אחד המקומות היפים בעיר.
יחיאלי 5 תל אביב

4. קפה לב

הקפה של בית ליבלינג. אחת לכמה זמן, יוצא לי להגיע לאזור היפהפה של כיכר ביאליק. אם יורדים ממנה מעט על רחוב אידלסון, מגיעים לבית ליבלינג – מרכז העיר הלבנה. בחצר האחורית נמצא בית הקפה של המקום, שהאוירה בו תמיד גורמת לי להרגיש קצת אירופה.
אידלסון 29 תל אביב

5. רצועת החוף שבין בוגרשוב לדולפינריום

לאחרונה הגיעה לאוזניי שמועה שבריא ללכת לפחות 10,000 צעדים ביום. המסלול שלי מתחיל באזור דיזנגוף סנטר. אחרי ששרדתי את רחוב בוגרשוב אני מגיעה לטיילת ופונה שמאלה לכיוון דרום. אני יכולה לסלוד מצפיפות, חום ומוזיקה רועשת עד מחר, ובכל זאת משהו במפגש החי הזה עם העיר נותן לי אוויר וממלא לי את הלב. אם מצליח לי, אני מגיעה למתחם הדולפינריום החדש בדיוק לקראת שקיעה. פלא הטבע הרומנטי הזה תמיד מוכיח את עצמו.

>> פחמימה של נחמה והבית של דודו טופז // העיר של אופירה רחמים
>> מאפים של שחקנים ומוזיקה לעתיד הילדים // העיר של יובל ברגר

מקום לא אהוב בעיר:

כל רחבת דשא סינתטי.שדרות רוטשילד, שדרות בן ציון, אפילו גן מאיר! ועוד מקומות רבים וטובים שהדשא הסינטטי מוריד את ערכם. כלבים עושים על זה את הצרכים שלהם (גם הכלבה שלי!), ילדים מורחים גלידה, וכולנו דורכים על זה עם הסוליות שלנו. זה לא מתנקה, הלכלוך והריח נשארים וכל חוויית ה"נשב רגע על הדשא עם הקפה שלנו כאילו אין לנו צרות בעולם" הולכת פייפן. יוחזר הדשא הטבעי לאלתר!

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
הסטנדאפ של אודי כגן. הגעתי במצב רוח לא משהו, אני לא מתה על סטנד אפ אז קיוויתי שיהיה קצר ונחזור הביתה מהר. אבל הוא פשוט קרע אותי מצחוק, יצאו ממני קולות שלא הכרתי. הוא גם מדבר חשוף ומהלב על הפוסט טראומה שלו, ומצליח להעלות את הנושא החשוב הזה לסדר היום ולשלב אותו בצורה רגישה לצד הומור חכם וקולח.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
לאחרונה סיימתי את הספר"התגנבות יחידים" של יהושע קנז. הוא מתאר את החוויה הצבאית הישראלית של אמצע שנות החמישים מנקודת מבטה של מחלקת טירונים המיועדים לתפקידים של ג'ובניקים. הצעירים האלה מגיעים משכבות ועדות שונות והספר נותן הצצה לחברה הישראלית של פעם – תמימה יותר ופחות פוליטיקלי קורקט. הנפשות הצעירות של גיבורי הספר מתוארות במילותיו של קנז בצורה פיוטית ונוגעת ללב שלא חוויתי כמותה.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
מטה משפחות החטופים.לא מוצאת מטרה דחופה יותר בימינו.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
כלנית שרון, מנכ"לית שותפה של "החזית הוורודה". מבחינתי היא השראה אמיתית. זאת אישה שלא יושבת בחיבוק ידיים, אלא קמה ועושה מה שהיא יכולה על מנת שיהיה פה טוב. כלנית והחזית נמצאות ברחובות מאז ההפגנות בבלפור בתקופת הקורונה. הם תמיד בראש המחאה, מובילות ומחדשות בדרכים יצירתיות את פועלן.

מה יהיה?
נחזיר את החטופים, נסיים את הלחימה בעזה, ובתקווה נחליף את הממשלה הכושלת הזאת. רק ככה נוכל להתחיל לתקן, ולפעול למען עתיד טוב ופתרון לסכסוך העקוב מדם וארוך השנים הזה, שלוקח מאיתנו ומשכנינו את הזכות לחיות בשלום.

• העיר שלי
• תיאטרון
• צוותא
• פרחים
• טשרניחובסקי 6
• סוזן דלל
• קפה לב
• טיילת תל אביב
• אודי כגן

>> עומר שחם הוא השף של קפה אסיף, קפה-מסעדת הבית של המרכז הקולינרי המוערך שנושא את אותו שם, מקום שכולו תרבות אוכל ישראלית אמיתית. בימים אלהמוצג בו הפרויקט "מקום בשולחן", פרויקט הנצחה המכבד ומשמר את זכרם של קורבנות המלחמה שפרצה ב-7 באוקטובר, באמצעות האקט האינטימי של הכנת המנה האהובה עליהם על ידי בני משפחתם הקרובים.

>> העיר שלנו: 7 המלצות של מקומיים על מסעדות נהדרות בתל אביב
>> הכל טרי: 40 המקומות הכי מעניינים שנפתחו השנה בתל אביב

1. נילוס

כשעברתי לתל אביב עבדתי חצי משרה כטבח ב"חלוצים 3" וחצי משרה כמלצר בנילוס (שם הכרתי גם את בת הזוג שלי). דרך הפריזמה של הנילוס הכרתי לראשונה את תל אביב.
אלנבי33

2. גינת קריית ספר

כשהייתי אוסף את הבת שלי מהגן הקודם שלה, בדרכנו חזרה הביתה היינו עוצרים בגינת קריית ספר. הגינה היא חלק מאוד משמעותי וחשוב בשעות הבילוי שלי עם הבת שלי ולכן הרבה פעמים אני בוחר ללכת איתה לשם.

3. הבסטה

אין מה להוסיף.
השומר 4

4. פלאפל תדמור

אני אוכל בעמידה בכניסה לחנות על הרחוב וכל ביס או שניים חוזר לסלטיה לחיזוקים, על הדרך אני אוהב להתבונן באנשים סביבי. מקום שהוא ההפך ממיינסטרים.
סלמה 98

5. קפה לב

בית קפה מינימליסטי בבית ליבלינג עם דלפק הזמנות קטן, פינות ישיבה וחצר יפה ונעימה.
אידלסון 29

מקום לא אהוב בעיר

רמזור הולכי רגל בפינה של רח יגאל אלון ותובל. מתועדף הכי נמוך בצומת ולא מתחלף עד שלוחצים על הכפתור (הסמוי). חבל כי אנשים חוצים באדום.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
״נעים בין מסכים״, תערוכת וידאו במרכז סוזן דלל.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
"החברה הגאונה" של אלנה פרנטה.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
תנועת״עומדים ביחד״.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
מפונים ומפונות מאזורי העימות שחיים בתל אביב.

מה יהיה?
לצערי הסכסוך הזה יביא לכולנו עוד הרבה סבל ושכול, אבל בסוף אין פתרון אחר חוץ משלום.

• העיר שלי
• אסיף - מרכז קולינרי
• נילוס
• הבסטה
• קפה לב
• פלאפל
• קריית ספר

קרין ריבקינד סגל היא המנהלת האמנותית של פסטיבל דוקאביב ותל אביבית מבטן ומלידה. הפסטיבל ייפתח מחר (23.5) בפעם ה-26 ויארך עד ה-1.6 עם מגוון עצום של סרטים ישראלים ובינלאומיים, אירועים מיוחדים ואורחים בינלאומיים נבחרים, בכורות עולמיות, תוכנית מחווה, מפגשי יוצרים מהארץ ומחו"ל ואירועי תעשייה, שיתקיימו ברחבי העיר.

>> דוקו וואו: 7 סרטים שלא כדאי שתחמיצו בפסטיבל דוקאביב

1. הים של תל אביב

במיוחד מהסתיו ועד סוף יוני. אני אוהבת מים קרים ובחודשי הקיץ המים חמים מדי בשבילי. הידיעה שיש את הים שם במערב היא אחד הדברים הכי משמחים בעיר. הרצועה האהובה עליי היא רצועה קטנה בין הילטון למרינה, "הילטון הקטן" או "המשולש". הכי נכון להגיע לשם מוקדם בשבת, לפני המטקות והאוהלים ואז אפשר להירגע ולחפש את האופק ואם יש גלים, לצפות בגולשים והגולשות.

2. מדרגות

שמחברות מפלסים שונים זה דבר שאהוב עליי במיוחד. כשאני מוצאת כאלו, אני מטפסת בהן גם אם אינני יודעת לאן יובילו. הנה כמה מומלצות: מרחוב ליפסקי לכיכר המדינה, מאוסישקין לשמעון התרסי, מזלמן שניאור לכיכר ביאליק. אבל הכי מרגשות אלו המדרגות שמובילות מרחוב הירקון לגן העצמאות, היישר אל פסלו היפה של דב פייגין "פסל בגן". מאחוריו מתגלה הנוף המפעים של הים שנגלה במלוא תפארתו ומספר צעדים משם, ניתן לרדת לחוף בין הצמחים הצהובים המבשרים על הקרבה לים. בכלל, גן העצמאות אוצר בתוכו תילי תילים של היסטוריה מרתקת של העיר. בכל שנה שמסתיים דוקאביב, אני צועדת לים בדרך הזאת ומתרגשת מחדש מהאפשרות ומהמפגש עם הים.

3.כתר וגלימה

בפינת חמד קטנטנה ומוצלת, על רחוב פינקס בין רמז לליפסקי, ניצב פסלו המינימליסטי היפהפה של מיכאל גרוס "כתר וגלימה". גרוס הוא מהאמנים הישראלים האהובים עלי ולעבור ליד פסלו כמעט מדי יום משמח אותי מאוד.

4. קפה לב

מקום מאוד נעים בו אני נפגשת עם אנשים שאני אוהבת, וזה מרגיש כמו להיפגש בדירה של חברה עם חצר נעימה וקפה טוב. אני אוהבת שהמקום לא יושב על הרחוב עצמו, אלא דורש כניסה לתוך מבנה יפה שעבר שימור עדין וצנוע. הבונוס הנוסף – בבית ליבלינג מתקיימות גם תערוכות מעניינות העוסקות לרוב באדריכלות, לצד חנות ספרי אדריכלות וחוגים העוסקים ביצירה, שאליהם תמיד רציתי להצטרף אבל לא היה לי זמן.אידלסון 27

5. 3426

חלל חדש אליו התוודעתי לאחרונה הוא מתחם 3426 ברחוב התחייה 27, שמכיל גם את בית רדיקל, היכן ששכן בעבר שוק הדגים העירוני. בכל ביקור שלי שם, מתווסף עוד חלל או מרחב ששופץ. בדומה לבית ליבילינג, זה מקום שמקיים תוכן מרתק בסביבה אדריכלית מתחשבת שלא מבטלת את העבר.

מקום לא אהוב בעיר

אני גרה בצפון הישן, בבניין שעיצבה האדריכלית לוטה כהן. הבנין שלי הוא בין הבודדים שעדיין לא עבר תהליך תמ"א 38. מסביבי הררי בניינים שלמים שנהרסו או התנפחו במימדיהם. רגע לפני ההריסה, אפשר להתבונן ולראות את שאריות החיים שהיו שם, לדמיין את האנשים שחיו בדירות וגם להעריך את האדריכלות היפה והצנועה. הבתים החדשים שנבנים הם אולי נוחים בתוספת חניה וממ"ד, אך רובם חסרי פרטים אדריכליים מרגשים כמו משרביות או כניסות מסקרנות, הם נטולי פרופורציות צנועות וגינות רחבות עם אדמה מסביבם. כיום בעיקר מסתפקים בערוגות של צמחיה אופנתית. משום מה החליטו שמשמרים רק את מרכז העיר והסגנון הבינלאומי וחבל, כי גם בצפון הישן יש הפתעות אדריכליות לא מעטות שבקרוב יעלמו לגמרי מהנוף. אני נשואה לאדריכל והשיח על הפרטים הקטנים בעיר הוא חלק מהשיח היום יומי שלנו.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
"ימים מושלמים" של וים ונדרס בקולנוע לב. זה סרט שמאפשר רגע של עצירה והרהורים, דבר כה נחוץ ונדיר בימים אלו. בנוסף, גיליתי לשמחתי שסרטו המקדים של וים ונדרס "טוקיו גא" משודר במובי. זה סרט יומן דוקומנטרי שוונדרס ביים בטוקיו בעקבות הבמאי הנערץ עליו, יאסוז'ירו אוזו, כמעט 40 שנים לפני ״ימים מושלמים״. "טוקיו גא" מתכתב מאד יפה עם ״ימים מושלמים״ ומרגיש כמו בסיס או הכנה מוקדמת.

2. איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
עכשיו אני קוראת את "מצבי רוח" של יואל הופמן, ספר יפהפה, מפתיע, מצחיק ונוגה. השפה של הופמן משוכללת ומושכת ובימים אלו שקשה לי ממש לצלול לקריאה, דווקא ספר כזה מאפשר לי להתרכז ומוביל אותי למחשבות יצירתיות.

3. לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
אני מאמינה שללא תרבות אנחנו ריקים. תרבות אינה פריווילגיה, היא צורך ותשוקה אנושית. בזמן הזה חשוב במיוחד לדאוג לארגונים התומכים ביצירה ובתרבות, כי גם היוצרים נמצאים במצוקה וזקוקים לבמה והכרה ובפרט, כשעולם התרבות מחוץ לישראל מחרים יוצרים על היותם ישראלים ללא קשר לפעילותם ואומנותם. ולכן אניממליצה על "תרבות של סולידריות", תנועה תרבותית והתנדבותית שהוקמה בזמן הקורנה על ידי יוצרות עם לב גדול, עלמה בק ודניאל קנטור, הדואגות לאנשים שאף אחד לא רואה.

4. מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
המפגינים והמפגינות שמגיעות לשער בגין בכל יום ולא מוותרות. לא ייאמן ובלתי נתפס שצריך לצעוק ולהילחם על מה שהיה צריך להיות מובן מאליו, החזרת החטופים!

5. מה יהיה?
אני לא יודעת, תלוי ביום. אני רואה מסביבי אנשים נפלאים שרוצים עתיד טוב, אני מקווה שהאנשים האלו לא ישברו מכל הכאב והדיכוי שמסביבנו, צריך לדרוש ולהילחם שיהיה פה שינוי לטובה.

• העיר שלי
• דוקאביב
• גן העצמאות
• קפה לב
• תרבות של סולידריות
• חוף הילטון

אייל דץ הוא במאי ויוצר קולנוע תיעודי ("אסתיר פני", "עשרה ימים באוקטובר") ואיש תוכן מהמעלה הראשונה, בעברו מבכירי "טיים אאוט" לדורותיו חרף העובדה שהוא ראשל"צי במקור. סרטו החדש, "משהו פיקנטי: סיפורו של משה בדש", עוסק באימפריה הקטנה שהקים בדש על התפר שבין האייטיז לניינטיז, תשלובת פיקנטי, שהפכה לרשת הלואו-קוסט הראשונה בישראל לפני שמישהו בכלל שמע על המונח והכל עבד מצוין עד שיצרניות המזון הגדולות, לטענתו, ביצעו בו חיסול ממוקד.הסרט ישודר במוצ"ש, 20.4 ב-21:30, כאן 11.

>> העיר של מתן יאיר: לאפה שתופחת 30 שנים בטאבון ובתי קולנוע שאינם
>> העיר של יסמין קיני: סלון לארח בו וריח ממסטל של לחם

1. הבן של הסורי

בשנת 2011, בהיותי עורך במגזין שאתם קוראים בו עכשיו, ייסדתי מדור די דבילי שנקרא "השאלות של תל אביב". הקונספט היה כזה: הקוראים שואלים שאלות שקשורות לתל אביב, אני שולח את כתבי העיתון לגלות את התשובה. כדי לקצר תהליכים הייתי כותב את השאלות בעצמי ומנצל את ההזדמנות ואת ההון האנושי והזול שעמד לרשותי כדי לענות עליהן. אחת הסוגיות החשובות שטופלו במדור ז"ל נגעה לחומוסיה האהובה עליי, "הסורי" ז"ל, ולשאלה האם הסורי מנגב עם האגודל כשהוא מכין את המנה. מאי פלטי יצאה לתחקיר וחזרה עם תשובה ברורה, פועל יוצא של תצפית של שלוש שעות (כעורך, תמיד שאפתי למקצועיות): הסורי לא מנגב עם האצבע, רק עם הכף. מאז הסורי הספיק להיסגר אולם מהר מאוד תפס בנו את הכף או את השרביט (או את האגודל למי שלא מאמינים למדיה המסורתית) ואני המשכתי איתו. כל שישי בצהריים כבר קרוב לעשור. מנת הקומפלט שלו (חומוס פול ביצה) היא עדיין הטובה בעיר לדעתי (כדאי להגיע כמה שיותר מוקדם כי הבציר של הבוקר הוא המשובח ביותר).
הלל הזקן 10

צריך להרים לכולכם. לכל התל אביבים שלמרות הפחד, חוסר התקווה והעובדה שאנחנו חיים כרגע בעולם הפוך- בוחרים לא להתייאש. אתם חשובים והאהבה שלכם תנצח

2. Slowness

אלי, חבר טוב, פתח לפני שנה עם עוד כמה שותפים מלון בקיבוץ מורן וניסה למכור לי את זה "כמקום הכי תל אביבי מחוץ לתל אביב". אמרתי לו שהוא לא צריך לסחור בביזנס שלו כאילו אני מדריכת יוגה מבבלי. זה אני, לא באמת אכפת לי. כל מה שאני מחפש כשאני יוצא מהעיר זה קצת ירוק, לרבוץ בתוך גיגית ענקית של מים, ואנשים שלא ידברו איתי על נדל"ן. לשמחתי, סלואונס עונה על כל הקריטריונים האלו ועוד. מומלץ מאוד לסופ"ש מחוץ לעיר אבל כזה שלא כולל מגע עם משפחות ישראליות מרובות ילדים (גם המסעדה של המקום סבבה).
קיבוץ מורן

3. קפה לב

כל כך הרבה בתי קפה אהובים שהיו לי כבית שני נסגרו לי על הראש בעשרים שנה שאני גר בעיר הזאת, שאין ברירה ונאלצתי להפסיק להיקשר: לבריסטות, מלצריות, טוסט גבינה, כדורי שוקולד של פעם, פלייליסטים שלא מבזים אותי, שולחנות עקומים, עשרים שאלות, שירותים עם פוסטרים של הופעות בלבונטין. כל מה שאני צריך היום זה מקום שיחזיק מעמד איכשהו ושאפשר לשבת בו שש שעות רצוף על שלוש כוסות אספרסו. לשמחתי קפה לב, שממוקם בתוך בית ליבלינג, הוא הדבר הכי קרוב לבית קפה תל אביבי שלא יורק לך בפנים ואומר שזה מאטה. העיצוב מושלם, המחירים זולים ושי טרא ליטמן מכין סנדוויצים טעימים מאוד ושם מוזיקה מעולה, כמה כשרון בילד אחד יא אללה.
בית ליבלינג, אידלסון 29

4. לדין

את האוגנדה אין צורך להציג. אחד המקומות היותר יציבים בעיר ומהברים הבודדים שמצליחים להישאר נאמנים לאיזו רוח יחסית אלטרנטיבית. לפני כמה חודשים, פתח איתמר ויינר הבעלים מקום סמוך, לדין, שמוקדש בעיקר להופעות. בצעד אסטרטגי מדויק הוא הציב את חברי הטוב דודי ודיש (מיסשייפס, סודה בר ז"ל) על האירוח והפך את החלל החדש ישן הזה לאופוזיציה לאופוזיציה.
סמטת בית הבד, צמוד לאוגנדה

5. מועדון אגרוף לומפיני

בגלל שאני גר כל כך הרבה שנים במרחק הליכה מדיזנגוף סנטר נוצרה סימביוזה בינו לבין מבנה הנפש שלי. בקומה 3 שוכן הסופר אגו, המקום שבו אני הולך לראות סרטים בקולנוע לב, מתחכך בקולגות בפרימיירות ומתנהג כבן תרבות. במרתף של חניון 4- נמצא האיד ומועדון האגרוף תאילנדי שבו אני מתאמן. שם שוכנת החיה. בניגוד לדעה הרווחת אני וחבריי למועדון האגרוף לומפיני ( תחת הנהגתו של המאסטר בועז פולני) לא מגיעים לשם כדי לפרק זעם או לשחרר כעסים. אגרוף תאילנדי (אם התמזל מזלך ויש לך מאסטר כמו בועז) הוא עבודה של תיקון המידות: חסרה לך ענווה? תלמד שם ענווה. חסר לך ביטחון? תלמד שם ביטחון, חסרה לך שליטה עצמית? תלמד שם שליטה עצמית. כל תלמיד והעבודה שהוא צריך לעשות על עצמו (ובנוסף, אם מתמידים נוצרות קוביות בבטן שזה הכי חשוב).
דיזנגוף סנטר, חניון מינוס 4

מקום לא אהוב בעיר

רחוב בוגרשוב. כל האנשים שם נראים לי כמו ניצבים והרחוב עצמו נראה לי כמו סט של רחוב תל אביבי בסדרה שהייתי נאלץ לכתוב אם הייתי צריך לשלם מזונות.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
אלכס פרפורי, צלמת רחוב שהפכה בתוך שנה לאייקון תל אביבי, לקחה כמה מהסרטונים הנפלאים שלה מהשנה הנוראית שעברנו וקשרה אותם יחד ליצירה אחת שלמה שמלווה על ידי השיר "יושב על הנייר" בביצוע דאנה איבגי (השיר המקורי נכתב ובוצע ע"י אריק איינשטיין וידוע אולי יותר בשם "אוי ארצי מולדתי את הולכת פייפן"). לא הייתה פעם אחת שצפיתי בקליפ הזה ולא בכיתי. פאקינג פעם אחת אפילו.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
אביתר בנאי מנחם אותי כבר משנת 1997. הקסם של אביתר לדעתי נובע מכך שהוא מנחם ומתנחם בו זמנית. אלבום הקאברים שלו "עוגן במים" הוא לא האלבום הכי טוב שלו אבל הוא מאוד מדויק לתקופה. במיוחד אהבתי את הביצוע שלו לשיר "הדייגים" של ארז הלוי. שיר שמילותיו הסתומות (בקטע טוב) מכסות לדעתי על רובד מיסטי שמתכתב עם סיפורי המעשיות והחלומות של רבי נחמן (מה הכוונה הנערה מחייכת מתוך ראשם של הדייגים? איך זה בכלל אפשרי טכנית?).

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
מני ורסס, העורך של הסרט החדש שלי "משהו פיקנטי", מתנדב כבר כמה שנים ב"תרבות של סולידריות" ודרכו נחשפתי לקסם שהן עושות ועושים שם. ממליץ לכםלהעביר להם את כל כספכםאו לפחות להגיע ולהתנדב שם באריזות של משלוחי מזון לפסח.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
לכולכם. לכל התל אביבים שלמרות הפחד, חוסר התקווה והעובדה שאנחנו חיים כרגע בעולם הפוך- בוחרים לא להתייאש. אתם חשובים והאהבה שלכם תנצח.

מה יהיה?
תל אביב תישאר תל אביב.

• העיר שלי
• דוקומנטרי
• הבן של הסורי
• קפה לב
• אוגנדה
• אגרוף תאילנדי
• בוגרשוב
• תרבות של סולידריות