אחר צהריים בלב שכונת שפירא. מבעד לאגלי הזיעה שטשטשו את הראייה, שורת דגלים צבעוניים וגדרות ארעיות ברחוב חובות הלבבות בצבצה כמו פאטה מורגנה וסימנה שהדבר הזה – סגירת רחוב על ידי העירייה רק בשביל שילדים ישחקו – באמת עובד. חמושים בזאטוטת המחמד, הנושקת לגיל שנתיים (אבל לא על הפה) התגלגלנו לרחוב והופתענו לטובה. מה דמיינו שיהיה בו? קלאס, גומי וחיי שרה. מה באמת היה שם? הפנינג מושקע, שכונתי ומלא כוונות טובות.

לאורך הרחוב נפרשו מחצלות על הכביש, חלקן היו מוצלות ותפקדו כבונוס אדיר בשלב הזה של יום ביולי בעוד שנה של התחממות הגלובלית. לרשות הילדים הוצעו מגוון אפשרויות אליהן יכלו לגשת חופשי-חופשי, כמו (קחו נשימה ארוכה) גיגיות עם מים וסבון וכלי בית לעשות איתם בועות ענק, ארגזי חפצים ישנים (טלפונים, פן, משקפות, שנורקלים, גלגלים וסירים משומשים) שבני הגיל הרך עפו עליהם, מסילת קרטון ענקית שאפשר היה לגלגל בה כדורים, עמדות ציור צורות בחול, לוחות נול ידני צבעוני, שולחנות משחקי חשיבה, פינות יצירה והכי מוצלח – משחק הכיסאות עם להקת לייב, שזה קונספט שצריך לאמץ כל יום בכל שכונה.

בפן הירוק, הייתה פינת שתילת עציצים עם אפשרות לצייר על העציצים לקטנטנים, ולגדולים יותר – אפשרות להתבונן בעלים במיקרוסקופים חד פעמיים (כן יש כזה דבר, זה כמו מצלמות חד פעמיות רק מה שרואים דרך זה באמת יפה), וגם אפשרות לשחרר חיפושיות בטבע האורבני שסביב. כלומר בערוגה שמסביב לעץ שבאמצע המדרכה.חלק מהעמדות היו בגישה חופשית וחלקן כללו מפעילים שהיו מאוד נלהבים, לבביים ואנרגטיים עם המון רצון טוב, גם אם לא תמיד מותאם (סליחה ממפעיל של משחקי חשיבה שנרמז לו בעדינות שבת שנתיים לא תצליח לבנות פאזל של יונק דבש מצורות בשם טרפז. אם אתם לא מבינים למה, חכו שתהיו הורים).

ברקע, בידורית השמיעה כל הזמן פלייליסט מגוון של סטטיק ובן אל, אלה לי ואנה זק בלופים. אז סך הכל לא היה לנו רע, חוץ מהעובדה שנשרפנו בשמש, ובניגוד להורים המקצועיים יותר לא הבאנו שלוקים וארטיקים מראש. כמובן שגם גילינו בדיעבד שהייתה עליהם הנחה של 20% למחזיקי דיגיתל והיינו מתים לחזור בזמן רק בשביל להתפנק בחום הנוראי של אחהצ ביולי באיזה ארטיק מישמש, אבל לא באנו להורות בשביל להנות. באנו בשביל הילדים.

והילדים היו בעניין. ממש בעניין. הגיעו לשם טף החל מגיל זחילה ועד גילאי 8 בערך, אם כי יכול להיות שמרוב שאנחנו הורים, כל הילדים כבר נראים לנו באותו הגיל. לא משנה. מה שחשוב הוא שאיכשהו כל ילד מצא פעילות אחת או יותר להישאב אליה, ואפשר לקבוע זאת לפי זה שלא נשמעו צעקות "משעמם לי", זעקות "לא בא לי" או התבכיינויות. הם עפו על משחק הכיסאות והלהקה, בפינות היצירה היה עמוס ברמת הלא-הצלחנו-לתפוס-מקום-בשולחן-הכבוד, המים של בועות הסבון היו בריפיל מתמיד ואף ילד לא הצליח לעצור את עצמו מלשים כדור במסילה רק כדי לוודא שהוא אכן מתגלגל.

בשכונת שפירא עצמה זה לא הרגיש שחסימת הרחוב ישבה על ציר מהותי שהפריע לתנועת הרכבים, אך מאחר שאפשר להזמין את הפעילות לכל רחוב, לבקשת התושבים (!), יכול להיות שזו פעילות עם פוטנציאל מוצלח דווקא לשעות הבוקר, בקיץ המאוחר, בשלב שכבר אין קייטנות. בהנחה שבשעות הבוקר אין לילדים מה לעשות ולא מעט מהרכבים יוצאים לעבודה, לעומת שעות שחוזרים מהעבודה בהן התרחשו אירועי רחוב משחק, זה יכול להיות מאוד אפקטיבי ולייצר כמה הורים אסירי תודה. קצת יותר הצללה, הרבה יותר מאווררים, ויש כאן פעילות ממש מומלצת לילדי השכונה עם פוטנציאל לגבש ולעורר היכרויות עם הבן של השכן, שזה קצת מזכיר את איך שאנחנו היינו ילדים. אבל זה היה מזמן.

• הבועה
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 906 // הילדים של קיץ 2022
• פעילויות לילדים
• קיץ
• שפירא
• שכונת שפירא

• Facebook
• Twitter
• Email

אי אז ב־2011

לפני חמש שנים, 3,000־4,000 ש"ח נחשבו לתקציב נאה בהחלט, שבמידה רבה שווה ל־5,000 ש"ח של היום. במרכז העיר הייתם זוכים לדירת חדר הגונה, בלי גלריה, תמ"א או חלון לתוך השירותים של השכן. בפלורנטין הייתם מתרווחים בדירת שני חדרים שמורה היטב, ובדרום־מזרח הייתם משיגים ללא בעיה דירת שלושה חדרים ראויה.

עוד כתבות שיעניינו אתכם:
חשיפה לדרום: איזו דירה ישיגו לכם 3,000 ש"ח בתל אביב?
מביאים את הסעיף: 10 דברים שאסור להתפשר עליהם כששוכרים דירה
עיריית תל אביב מציגה: חוזה שכירות מומלץ

עם 3,000 עד 4,000 ש"ח בכיסכם, הדירה האיכותית ביותר שתוכלו למצוא היום תהיה דירת שני חדרים משופצת בדרום העיר. אחרת תיאלצו להידחס לגלריה במרכז או לעלות על סולם כדי לשאוף אוויר בדירת פרטר. כך או כך, החלטתכם הראשונה היא אם להיות ראש לשותפים או זנב לשוכרי הדירות. אם תבחרו באפשרות הראשונה תוכלו להיכנס כשותפים שניים לדירה נחשקת (מרווחת, משופצת ובמיקום מרכזי). לדוגמה, חדר מרווח בדירה משופצת מוצע כיום להשכרה בלוי יצחק, רחוב שקט בצפון הישן, תמורת 3,250 ש"ח. עסקה דומה מוצעת גם בצפון רחוב דיזנגוף במחיר של 3,000 ש"ח. חשוב לציין כי סביר שהשותפים בדרגת המחיר הזאת יהיו סלקטיביים, ולאו דווקא בקטע של באנגים בסלון לעת ערב.

האפשרות השנייה תפגיש אתכם עם נכסים נחשקים פחות. באזורים המבוקשים – לב העיר והצפון הישן – הכסף הזה אמנם יקנה לכם פרטיות, אך לא הרבה יותר מכך. "בסביבות ה־3,500 ש"ח אפשר להשיג היום דירת סטודיו, בין 25 ל־32 מ"ר, ובדרך כלל יהיה מדובר בקומת קרקע או פרטר", אומרת המתווכת הוותיקה נירית שמעוני. "מעל 3,500 אפשר להשיג דירה שמתקרבת ל־30 מ"ר ואולי לעלות לקומה ראשונה או לחלופין לקומה רביעית בבניין ללא מעלית. ב־4,000 אפשר למצוא דירת סטודיו משופצת שמתקרבת ל־35 מ"ר, לפעמים גם מרוהטת. אלה דירות מפוצלות שבעל הבית מציע בעסקה שכוללת חשבונות, והמחיר שלהן נוח יחסית בגלל שהוא מעוניין ביחסים טובים עם השוכרים, שמא ילשינו עליו לעירייה. החיסרון העיקרי הוא קירות הגבס הדקים ולעתים היעדר חלונות בחלק מהקירות".

פה ושם יש גם חצאי מציאות. משרד סאנסט נכסים, כפי שמעיד סוכנו ברק פכטר (צלם הפפרצי לשעבר), טיפל באחרונה בדירת סטודיו מרווחת בקומת קרקע ברחוב בן יהודה בעסקה שנסגרה על 3,500 ש"ח. "זה היה לפני חצי שנה. בקיץ, כשהביקוש עולה, יכול להיות שהיא הייתה עולה ל־4,000 ש"ח. בכל מקרה אפשר להגיד שבטווח המחירים הזה אתה יכול לקבל דירת חדר עם קאץ' מסוים – או שהיא תהיה על כביש ראשי, או שהיא תהיה בקומה שלישית בלי מעלית, או דירה מחולקת בגודל 20 מ"ר אבל כולל כל החשבונות. לדוגמה, לפני חודשיים טיפלתי בדירת שני חדרים, 55 מ"ר, שהושכרה ב־3,200 ש"ח כי הבניין היה אמור לעבור תמ"א כעבור כמה חודשים. יש אנשים שמוכנים לגור במהלך עבודות תמ"א כי בבוקר הם יוצאים לעבודה וחוזרים אחרי שהפועלים מסיימים. החיסרון הוא שהם לא יוכלו לפתוח את החלון, אפילו לא לעשר דקות, כי ייכנס מלא אבק לדירה".

אם לא בא לכם להתעורר לתוך עננת אבק או להלך על ארבע בדירת מרתף נמוכה, תידרשו לחפש פתרונות בדרום העיר. במגדלי פלורנטין שעל רחוב העלייה, למשל, תוכלו לשכור דירה ב־3,000 ש"ח בלבד. "מדובר בדירת 40 מ"ר בבניין עם חנייה וחדר כושר", מסביר עוז ידגר מ"אתגר נכסים". "אבל זה כרוך בדמי ועד בית של 400 ש"ח, מה שמאפיין כמעט את כל הבניינים החדשים. בתוך פלורנטין אפשר למצוא ב־4,000 ש"ח דירות שני חדרים בסביבות 45 מ"ר, ואם הולכים מזרחה מרחוב העלייה, לכיוון התחנה המרכזית, אפשר למצוא באותו מחיר כבר דירות שלושה חדרים בבניינים ישנים. בשכונת שפירא אפשר למצוא אחלה דירות שני חדרים ב־4,000 ש"ח, או דירות שלושה חדרים ישנות מאוד".

בשורה התחתונה, בטווח המחירים הזה תהיו חייבים להתגמש בקטגוריה מהותית – מיקום, גודל או מצב הדירה. נחמת העניים היא שבעניין המיזוג חל שינוי בחמש השנים האחרונות, ונראה שברוב המוחלט של הדירות, גם במחירים האלה, יש מזגנים מתפקדים כסטנדרט.

• ברק פכטר
• סאנסט נכסים
• נירית שמעוני
• תל אביב בכל מחיר
• דירת שותפים
• שפירא
• שכירות
• פלורנטין
• אתגר נכסים
• עירוני
• דירות בתל אביב

• Facebook
• Twitter
• Email

בשנים האחרונות תל אביבים בעלי חלום בלתי מציאותי להשתקע במושב מצאו עצמם נודדים למקבילתו העירונית: שכונת שפירא. השכונה, הקרויה על שם נדבן יהודי מדטרויט (לידיעת חובבי הטכנו), מתאפיינת בבתים נמוכי קומה עם חצרות. האוכלוסייה הוותיקה מורכבת בעיקר מיוצאי בוכרה, וכיום תמצאו בה גם משפחות של מבקשי מקלט. לכאורה שפירא היא מקום מפלט לפורשים מדירות השותפים הצפופות של מרכז העיר, אם כי בדומה לעיירות שקטות בסגנון טווין פיקס, מראית העין התמימה עשויה להטעות: רק לפני שלוש שנים נזרקו כאן בקבוקי תבערה לתוך דירות של פליטים.

קראו עוד: מסע קולינרי בשכונת שפירא

העדות הבולטת לג'נטריפיקציה בשפירא היא שני בתי הקפה החלוציים שנפתחו בה לפני כארבעה חודשים. הראשון היה קפה שפירא, מיזם קואופרטיבי באופיו המגיש את מיטב התוצרת של מעדניות פלורנטין בין שתי פרוסות של לחם בוכרי. מיד אחריו נפתח קפה גצל, המתאים יותר לישיבה עם לפטופ, ומכונה בפי ההיפים מהקפה המתחרה "הקפה הפלצני".

"לשכונה הזאת יש קטע", מספרת אפרת פלנר, מבעלי קפה גצל, "והוא השילוב המושלם בין כפר לעיר. הצעירים שבאים לכאן הם אנשים עם נשמה קצת אחרת, כותבים, תסריטאים ואדריכלים".

יש חיכוכים עם הוותיקים?

"אני חושבת שהם די בשוק ממה שקורה כאן. בסוף השבוע של מצעד הגאווה תליתי דגל בכניסה וכמעט סקלו אותי באבנים. יש פה פרלמנטים שמשחקים קלפים בלילה ומשאירים בורקסים וקלפים על הרצפה. דווקא עם מבקשי המקלט יש יותר חיבור".

מה עם להסתובב לבד בלילה?

"אני לא בדיוק האדם שיכול להעיד על פחד, אבל פעם, כשהייתי סוגרת את הקפה וצריכה ללכת כמה דקות עם כסף, הייתי באה במכונית. גם באלנבי יש אנשים משוגעים, אבל פה אין כמויות של אנשים ברחובות. יש הרבה בנות שאני מכירה שלא היו באות לכאן בחיים".

במשרד התיווך של אלון ישראלוב הנמצא בשכונה, מספרים כי מחירי הדירות עלו בעשור האחרון ביותר מ־60 אחוז, וחלקן אף הכפילו את ערכן. לדבריהם, אלו שמוכנים לשלם את המחירים הגבוהים ביותר הם דווקא מבקשי המקלט. "יש הרבה סטודנטים שמחפשים פה דירות, אבל אין לנו מה להציע להם – יש פה אוכלוסייה של מבקשי מקלט שמשלמת כל מחיר. בעלי הדירות מעדיפים להשכיר להם כי לא צריך לשפץ בשבילם, נותנים להם את הדירה ככה".

במקביל, הג'נטריפיקציה בשפירא גורמת לתהליך הגירה הפוך. לטענת עמית מאיר – שעסק בנושא בכתבה שפרסם ב"מקום הכי חם בגיהנום" – צעירים שנולדו בשפירא כבר לא מרגישים בבית ונודדים בעל כורחם למרכז העיר. "ההגעה של אוכלוסייה אמידה מדאיגה את הוותיקים יותר מדברים אחרים. מדברים על צעירים שעוברים לגור בשפירא כי זה מגניב, אבל התושבים הוותיקים מרגישים הרבה פעמים שיש ניסיון לשנות את פני השכונה, וכל זאת לצד הפחד של פינוי־בינוי שמרחף מעליהם כבר לא מעט זמן. מי שיכול מצא את עצמו יוצא מהשכונה".

• היי דרומה: השכונות המתחדשות של דרום תל אביב
• קפה שפירא
• שכונת שפירא
• ג'נטריפיקציה
• מבקשי מקלט
• דרום תל אביב
• תל אביב
• שפירא
• עירוני
• בתי קפה