>> נעם שוס, תל אביבית בלב ובנפש. היא כנרת בארוק מהמובילות בארץ, מורה ומנצחת, כנרת ראשית של תזמורת הבארוק ירושלים. בחודש הבא היא תשתתף בפסטיבל באך העשירי (11.3-5.3 בירושלים, תל אביב וחיפה), שם תוביל את התזמורת במגניפיקאט של באך ועוד יצירות מופת פרי עטו בקונצרט שיתקיים בהיכל התרבות בתל אביב (7.3), ותנגן גם בתכנית הקאמרית "באך והתנ"ך" באולם ימק"א הירושלמי הקסום (10.3).פרטים וכרטיסים באתר הפסטיבל

>> מקום קבוע לארוחת שישי ומעוז של תרבות ושפיות // העיר של לי גאון
>> עץ שראה אינספור נשיקות ותל אביב להתאהב בה // העיר של דליה שימקו
>> קפה של שלווה והשראה ושכונה שרוקמת סאונד. העיר של שי סול

בוידאו: סונטה אופוס 2, מס' 3 לכינור וויולה דה גמבה מאת בוקסטהודה (במאי ועורך: יורם רון)

1. גינת דבורה

גינת שעשועים עם גינה קהילתית ומקלט עירוני שמהווה מרכז לנגמלים מסמים. עברתי לא מעט חוויות משמעותיות בגינה הזאת עם הבת שלי. בימי הקורונה העליזים כשהתחילו לפתח את הגינה הקהילתית, זה היה התירוץ שלנו לצאת מהבית פעם ביום לראות מה גדל שם ומה מצב הגינה. בדיוק קניתי לה מצלמה אמיתית בה היא תיעדה את השינויים בגינה לאורך תקופה ובשעות שונות של היום. הזמן המיוחד הזה של הקורונה איפשר זמן להסתכלות מקרוב על הטבע ומה שמתחולל בו כל הזמן – גם בימי מגיפה. יצא כל כך יפה ששלחתי צילום שלה לתחרות של הנשיונל ג'אוגראפיק. בימי המלחמה עם איראן רצנו כמו כל השכונה למקלט בגינה. היה קשוח – ארבע דקות ריצה ואז הצטופפות עם כל התל אביבים על כלביהם וטפיהם. אז האובססיה שלי היתה לצלם את הכלבים השונים.
סמטת גור אריה 6 תל אביב

2. בתי הקולנוע במרכז העיר

אחרוני המוהיקנים – הסינמטק, קולנוע לב וקולנוע יפו. מאפשרים חוויה תל אביבית של צלילה לעולם אחר במרחק הליכה או באופניים, גם בשבת. מציעים תרבות שהיא לא תמיד רק הלהיט האחרון. מתגעגעת לימים שבכל העיר היו קולנועים – כל אחד עם הסגנון שלו. קולנוע פריז, קולנוע תל אביב, גת, פאר ועוד.. זוכרת את ההתרגשות בה צעדתי לכל אורך רחוב בן יהודה לקולנוע "תכלת" לראות את הסרט "דקה לחצות" של ברטראן טברנייה המבוסס על חייו של הסקסופוניסט לסטר יאנג.

3. בתי קפה ותיקים

בתי הקפה שמחזיקים עדיין עיתון יומי ופיל שכונתי. קפה מסריק, טורטה דלה נונה. לא יכולה לצרוך חדשות ממסך הטלפון. יושבי הקפה הקבועים כבר מכירים אחד את השני. חלקם מגיעים לקונצרטים שלי באופן קבוע.
>> טורטה דלה נונה / מלכי ישראל 13 תל אביב // קפה מסריק / שדרות מסריק 12 תל אביב

4. Bike 73

חנות האופניים השכונתית בפרישמן. הכי נחמדים ואמינים. חיכיתי הרבה זמן שיפתחו חנות אופניים באזור.
פרישמן 73 תל אביב

5. ת"א תרבות דה וינצ'י

מקום שמאפשר לאומנים מרחב יצירה במחיר שפוי. נותנים תחושה שבאמת יש רצון לתמוך ולטפח אומנות ועשייה. בערב הראשון של המלחמה עם איראן היתה לי שם חזרה. כמה שעות אחר כך, המקום הופצץ. המשך הפרויקט כמובן לא התקיים. לשמחתי מאז הם חזרו לעבוד. לא מזמן עשיתי שם חזרות לראשונה מאז סוף המלחמה. סגרתי מעגל.
דה וינצ׳י 14 תל אביב

מקום לא אהוב בעיר:

שבילי האופניים באבן גבירול ובארלוזרוב.השביל מתחיל, פתאום נפסק, פתאום ארון חשמל או עמוד חשמל באמצע השביל או מישהו יורד מהאוטובוס ישר לתוך השביל. בלגאן… שיסדרו את זה כבר. האופניים הם הבייבי של תל אביב, לא?

השאלון:

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה לאחרונה?
כשהבן שלי, שהיה סדירניק קרבי במלחמה, היה יוצא הביתה, היינו לפעמים רואים יחד סרטים קלאסיים. בין השאר סרטים של קובריק – "אודיסאה בחלל: 2001" ו"התפוז המכני". סרטים מעוררי מחשבה עם אסתטיקה חד פעמית ושימוש גאוני במוזיקה. הסתכלות על האנושי ועל העל-אנושי. שם מראה על כמה מסוכן לתת כח רב למישהו או משהו. ההשחתה שבאה עם הכח אורבת שם תמיד.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
צריך להרים לתל אביבי הממוצע מרובע 3, שגר בבניין ללא חניה ובכל זאת ממשיך לחיות, לפעול ולבלות בעיר ולגרום לה להיות חיה ובועטת. בכאוס תחבורתי וללא תקווה לתמ"א ברובע (עקב מגבלות "העיר הלבנה") קל להתייאש ולעזוב, אבל בכל זאת העיר שוקקת ומלאה בפעילות, ביוזמה וביצירתיות, בצעירים, במשפחות ובמגוון אנושי נדיר. זה לא מובן מאליו.

מה יהיה?
יש מחזוריות ולכן יהיה עוד מאותו הדבר ואז להיפך. וחוזר חלילה. יהיו עוד ריבים ומלחמות, ואז שלום וכמיהה לשלווה. עד שמישהו שוב ייזכר שבעצם מגיע לו יותר.בתור ילדה ובצעירותי זכיתי לחיות בתקופה של הסכמי שלום היסטוריים והתפתחות מטאורית של ישראל ושל תל אביב בפרט. עכשיו אנחנו שוב בתקופה של גלי מלחמות וכמעט כאוס. מקווה שעוד בחיי אספיק להנות מעוד גל של רגיעה ואופטימיות. המחזוריות קורית עכשיו מהר יותר, לא צריך לחכות 50 או 100 שנה לשינוי. אשאר עם תחזית פחות מעוננת לעתיד.

• העיר שלי
• מוזיקה קלאסית
• גינת דבורה
• קולנוע יפו
• קולנוע לב
• סינמטק תל אביב
• בתי קפה
• אופניים
• שבילי אופניים
• ת"א תרבות דה וינצ'י

>> לי גאון (כדאי שתעקבו) היא זמרת ויוצרת, חברת ההרכב המוזיקלי המצליח "ילד פעם" (ויחד עם חבריה להרכב היא הוציאה ת שיר המחאה הוויראלי "סעו מכאן" זמן קצר אחרי טבח שבעה באוקטובר, שיר שקרא לחברי הממשלה להתפטר וזכה למיליוני צפיות). בשבוע שעבר היא הוציאה שני סינגלים חדשים המוקדשים להוריה המנוחים ומלווים בקליפים יצירתיים ומרגשים; השיר "פיליפס" נוגעת בדעיכה הקוגניטיבית של אביה בקליפ סטופ-מושן מרהיב המפיח חיים בכלי העבודה הישנים שלו. השיר השני, "בבושקה", נכתב על אמה שנפטרה כשנה לאחר מות אביה, מלווה בקליפ AI מרגש במיוחד שמחייה זכרונות רבים שהיו נצורים רק בתמונות, ואפילו יוצר זכרונות חדשים להיאחז בהם.אתם יכולים וצריכים לראות אותם כאן(או במורד הטור).

>> עץ שראה אינספור נשיקות ותל אביב להתאהב בה // העיר של דליה שימקו
>> קפה ללבוש בו תקווה ושדרה ירוקה משמחת // העיר של אילנה וייזר-סנש
>> קרינג' בשדרה ומסעדה לאלטר אגו ג'יימס בונדי // העיר של ליאת פלדמן

1. היכל התרבות

מעוז התרבות והמוזיקה, פיסת שפיות ואסקפיזם מושלם. במיוחד כשהפילהרמונית מנגנת. אני עובדת שם שנים רבות בהנחיית קונצרטים לילדים ונוער בתכנית מפתח, וזו שליחות והשראה תמידית.
הוברמן 1 תל אביב

2. פינגווין

סטודיו להפקת סרטים של בן זוגי איתמר אהרוני, שם נולדו כמעט כל הקליפים שלי, עם צוות יצירתי ומקצוען שהוא לגמרי משפחה.

3. תדר

המקום הקבוע לארוחת שישי משפחתית עוד מאז שהבנות שלי היו קטנות, פיצה בירה גן שעשועים, גלידה וסיבוב בפארק המסילה. והכי משמח שגם עכשיו כשהן טינאייג', הן עדיין רצות לנדנדות.
דרך יפו 7 תל אביב

4. ת"א תרבות דה וינצ'י

בית אמנים משובח וכיפי, ארועים מעוררי השראה וקורסים נפלאים מאוד. פגשתי שם אנשים מעניינים ולמדתי הרבה דברים חדשים.
דה וינצ'י 14 תל אביב

5. כנאפה אלמהדי

בשוק הפשפשים. הכנאפה הכי טעים ומנחם שיש עם גלידה מעולה מטורקיה, קפה שחור מפינג'ן ויחס אדיב מאוד.
רבי נחמן 4 יפו

מקום לא אהוב בעיר:

כל מקום שנמצא בשיפוצים.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
1. "הארכיבאית" של אנסמבל עיתיםבמכון גנזים בבית אריאלה. הצגה שהיא בעצם ביקור מסתורי ומסקרן במכון הגנזים, מול קהל קטן בחדר אינטימי, מדויק ומלא מחשבה, מעלה באוב מכתבים שמשוררים וסופרים שחיו בעיר כתבו, וגם התכתבויות בינהם. ממלא בהשראה ויופי.
2. הופעה של דני רובסבקו רקיע, על החיריה. דני ולהקתו תמיד עושים טוב בנשמה.
3. הופעה של הכבש ה-16.אין מה להוסיף.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה לאחרונה?
1. "מקום שמח". סדרה גאונית שמזקקת את האהבה והכאב של הסיפור האישי של כולנו.
2. השיר "סוף טוב"של יוני בלוך. קרן אור באפלה, מילים יוצרות מציאות. הלוואי וישאר כך.
3. הסרט "אמלי".שכנה עשתה סדר בבית והחזירה לי DVD של הסרט בו צפיתי עשרות פעמים בעבר. במקרה שכן אחר מסר מכשיר DVD ומאז כבר צפיתי בסרט פעמים. זה סרט הפולחן שלי שתמיד עושה כל כך טוב על הלב.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
לכל מי שהלב חפץ לתת, מהשכנה ממול, קופת הפייבוקס השכונתית ועד הארגונים הגדולים. כל עוד אפשר לתת זה מרחיב את הלב.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
כל הלוליינים המעולים שעומדים בצמתים, תפרגנו להם! זו האמנות שלהם…

מה יהיה?
יהיה טוב או לפחות בסדר.

• העיר שלי
• אינדי ישראלי
• היכל התרבות
• תדר
• ת"א תרבות דה וינצ'י
• כנאפה

>> רובי קסוס (כדאי שתעקבו) הוא יוצר רב תחומי הנע בין תיאטרון, מוזיקה וכתיבה, ומבסס את מעמדו כאחד הקולות המסקרנים ביצירה המקומית. במקביל לפרויקט המוזיקלי המצליח "תהיה ילד" (עם אלון אולארצ’יק), קסוס מגיע לראשונה לתיאטרון הבימה כדי לחגוג את "באמצע הרחוב", הזוכה הגדולה של פסטיבל סוליקו בשניים מבית תיאטרון השעה הישראלי, שגרפה ארבעה פרסים. ההצגה, המבוססת על ספרו של רועי סלמן, תעלה ב-28.2 בתיאטרון הבימה 4, בכיכובם של שון אמסלם וכרמל זורע.אם יהיו לכם כרטיסים תוכלו לראות אותה.

>> מקום מפגש מנחם וגן להיבלע בו עם ספר // העיר של נועה סוזנה מורג
>> הממלכה המנומרת וזיכרונות אפופים סקס אפיל // העיר של יולי גודיי
>> סתלבט בקיבוץ בעיר והופעות חינם בפארק // העיר של שימי אטיאס

1. לליפופ: הפיצוצייה הכי משפחתית בעיר

הפיצוצייה הכי מחממת לב שאני מכיר בעיר. היא מנוהלת על ידי סרגיי וקטיה, זוג צעיר וחרוץ שמנהל אותה במסירות, באדיבות וברוחב לב. תמצאו שם אווירה נעימה שכונתית ומלא אהבה. סרגיי וקטיה מכירים את הלקוחות בשמם הפרטי ומלווים את התושבים ברגעים הקטנים והגדולים של החיים עצמם, ביום, יום. קחו רגע אחד להבין את רוח המקום: באחת ההתקפות על תל אביב בצהרי היום, קטיה ירדה אל המקלט הציבורי עם שקית מלאה קרטיבים וסוכריות וחילקה בנדיבות לילדי השכונה! כן, כן, יש עוד אנשים טובים באמצע הדרך.
בזל 44 תל אביב

2. מרכז קהילתי מגיד: הבית השני של תושבי השכונה

מרכז מגיד הוא הדוגמה הכי יפה בעיני בעיר לכך שמרכז קהילתי הוא בית נוסף לתושבי השכונה. המרכז מתנהל כמו קיבוץ קטן בלב שדרת נורדאו שבו כולם מכירים את כולם: מהספרנית ועד הבריסטה בקפה, מההורים בחוגים ועד אחרון העובדים במרכז. איל גבריאל, מנהל המרכז, ולירן רביב, אחראי התוכן, מנהלים את המקום ביד רמה תוך תשומת לב גדולה לתושבי השכונה וצרכיהם. באופן אישי, בתור תושב השכונה, מרכז מגיד משמש עבורי מרחב ליצירה וחזרות, ובמקביל מקום מעולה לשתות קפה אחה"צ בזמן שהבכור שלי בחוג ג'ודו. רגע מושלם שמחבר בין תרבות, חינוך וקהילה.
שדרות נורדאו 63 תל אביב

3. תא תרבות דה וינצ'י: מפעל לפועלי תרבות

אחד המקומות השווים ביותר לאומנים מכל התחומים בתל אביב. מרחב יצירה אמיתי בלב העיר. במבנה אחד גדול ורחב, שתי קומות ופטיפון שחור במבואה שמנגן ללא הפסקה, מתכנסות להן יחדיו כל האומנויות, תיאטרון, מחול, מוזיקה, כתיבה וסדנאות מלאכה, וכל כולן פועלות באווירה משפחתית ותומכת. איזי וטל מובילים את המקום בראייה אמנותית רחבה, שמאפשרת לאומנים ליצור ולעבוד בתנאים מעולים ובמחירים מסובסדים ועוזרים להם להגשים את כל החלומות. את החזרות ל"באמצע הרחוב" עשיתי בחדרי החזרות של דה וינצ'י, והיה הכי כיף בעולם! בנוסף, למקום יש קארמה מעולה! לא מעט יצירות שנולדו בין כותלי המקום זכו להכרה ולפרסים בפסטיבלים חשובים בעולם התרבות בארץ (כותב מניסיון אישי. כאמור, "באמצע הרחוב" זכתה בשלושה פרסים שווים בפסטיבל סוליקו 2025).
ליאונרדו דה וינצ'י 14 תל אביב

4. חוד המחט: קפה, יין, פיצה ותקליטים

חוד המחט הוא אחד המקומות הייחודיים בצפון הישן, מקום שמציע בית קפה בבקרים ובר יין בערבים ובין לבין גם חנות תקליטים מובחרת. הוא נפתח במקור כחנות תקליטים בכיכר מסריק על-ידי יגאל בבוטה ז״ל ומאז מותו המפתיע לפני חמש שנים, החליטו חבריו הטובים של יגאל ובראשם רועי להמשיך את המורשת של חברם האהוב. הם אומנם העתיקו את מיקומו לדיזנגוף אבל שמרו על השם ויצרו מרחב קסום שמחבר בין קפה מעולה, תקליטים נדירים ופיצה נפוליטנית סודית (רק בימי שני וחמישי). כאספן תקליטים מובהק אני מוצא את עצמי חוזר אל חוד המחט שוב ושוב גם שותה קפה מעולה ועל הדרך רוכש עוד תקליט. מקום קטן, שכונתי ומשפחתי שמספר סיפור של חברות אמיתית. אי אפשר שלא להתאהב בו.
דיזנגוף 225 תל אביב

5. רחבת בזל: הלב של השכונה

לוקיישן שנולד מחדש מאז ימי הקורונה והפך בחמש שנים האחרונות למרכז קהילתי אמיתי. הרחוב ההולנדי שאפיין אותו בוטל, הוקמו בריכות דשא, הוצבו כיסאות ברזל, נחסמו הגישות לרכבים מכל הצדדים והרחבה הפכה למעשה למקום בטוח לילדים, להורים, לסבים ולסבתות להיפגש כל יום אחר הצהריים באווירה קסומה של תושבי השכונה, כמו פעם. בימי המלחמה הפכה רחבת בזל לחמ"ל שכונתי מרגש, מלאה במתנדבים ותרומות, פסיפס אנושי של ישראל היפה. דוגמא מובהקת למקום ששינה את פניו, קיבל חיים חדשים והפך להיות הלב החברתי והשכונתי של הצפון הישן בכלל ושל משפחתי בפרט.

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

תופעה עירונית שמתרחשת כרגע בכל העיר: השיפוצים הבלתי נסבלים, שקורים גם בשכונה שלנו, מכל כיוון! לפעמים אני מדמיין שמישהו בעירייה קם בבוקר אחד והחליט: "חברים, הולכים לשפץ במקביל את כל הבניינים שנמצאים בפאתי רחבת בזל, קדימה, תאשרו את כל פרויקטים של ה'פינוי בינוי', תאשרו את כל התמ"אות, תנו אור ירוק לכל קבלן! אה, וגם תגזמו את כל העצים! באותו יום, בכל השכונה, ואל תאספו את הגזם!'. תופעה מרגיזה ובלתי נסבלת. מדרכות נחסמות, רחובות נסגרים לתנועה, אבק ולכלוך בכל מקום ורעש אין סופי באוזניים מכל כיוון, כל היום. שלא לדבר על זה שאין חנייה! מבטלים חניות רבות לטובת הקבלנים והמכולות ושאר הספקים, והחניון המשויך לא פנוי רוב שעות היום. בקיצור, שייגמר כבר.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
"מקליד/ה", הצגה מקורית וכל כך ישראלית שכתבה וביימה, אשתי האהובה, רוני ברודצקי. ההצגה מבוססת על שיחות אמיתיות מהוואטסאפ שעובדו לבמה בצורה חדשה, רעננה ומקורית. הצגה מצחיקה, מרגשת, כזאת שמציבה לכולנו מראה על איך אנחנו נראים/מתנהלים בשיחות שכולנו טובעים בתוכן, בקבוצות או בפרטי, כל היום. מומלץ ביותר (התאריך הבא: 20.02 20:30, צוותא תל אביב).

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה לאחרונה?
"חיים קטנים" מאת האניה ינגיהארה. כבר כמה שנים שמעתי על הרומן הזה ועד כמה שהוא שנוי במחלוקת בקרב הקוראים, אבל הרגשתי שבכדי לקרוא אותו כמו שצריך כדאי לפנות לו זמן פנוי. כאמור, 640 עמודים. הוא מתאר חברות של ארבעה חברים ללימודים שנפגשים בקולג' קטן במסצ'וסטס ועוברים לניו יורק בכדי להתחיל את מסלול חייהם. במהלך הקריאה אתה נקשר באופן אישי לדמויות (הודות לכתיבה המבריקה של המחברת), נקשר לסיפורי החיים שלהם בהווה ובעיקר בעבר הנוקשה שלא מרפה גם ממרחק הזמן. חיים קטנים, כל כך טוב את החיים, את הטוב שבהם, את הרע מכל שבהם, את האהבה, את הפרידה את ההצלחה את הכישלון ואת המוות. מומלץ מאוד, אבל לא מתאים לכולם.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
מטה משפחות החטופים- מגיע להם פרס ישראל!

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
שרון ברקוביץ' – הגננת של שני הבנים שלי! גן שני, אשכול שלל צבעים. בתקופה שבה קשה למצוא אנשי חינוך בכלל, ואנשי חינוך טובים בפרט, אנחנו, למזלנו הגדול, זכינו בשרון: גננת מעולה שמחנכת את הילדים מתוך אהבה גדולה ושליחות אמיתית למקצוע. שרון מייצרת מרחב שמעודד את הילדים לסקרנות, ליצירתיות להשתמש בדמיון ולהתפעל מיופיו של העולם. הבן שלי הולך בכל בוקר בשמחה לגן וחוזר שמח עוד יותר בסוף היום, מי צריך יותר מזה! אה, והוא גם מאוהב בה, איך אפשר שלא?

מה יהיה?
יהיה טוב! חייב להיות. בימים מורכבים שיש בלי סוף, לצערנו, אני מתעקש לזכור את התמונות הראשונות מתחילת המלחמה: שכולם, ולא משנה מאיזה צד פוליטי, יצאו מבתיהם ונרתמו למשימה והתנדבות. זאת ישראל היפה והיא זאת שגם תנצח את הרוע.

• העיר שלי
• תיאטרון
• פיצוציות
• ת"א תרבות דה וינצ'י
• מרכז קהילתי
• חוד המחט
• בזל

>> פנינה חלפון לנג (כדאי שתעקבו) היא המנכ"לית והמנהלת האומנותית של קרן קופרו, המקדמת קולנוע ישראלי בעולם ומובילה תוכניות לקולנוע אימפקט, שמטרתן ליצור קולנוע ישראלי משמעותי, מעורר שינוי ובעל יכולת השפעה חברתית. בין שלל פעילויותיה מארגנת הקרן גם את שוק קופרו השנתי, אירוע השיא של תעשיית התוכן הישראלית במאמצי השיווק של סרטים וסדרות לחו"ל, שיתקיים השנה בחודש יוני.

>> רחוב מזמן אחר וחנויות ספרים מתוקות // העיר של רני בלייר אלקבץ
>> הבר הכי יפה בעיר ומפגש עם משורר מזון // העיר של גלעד כהנא
>> מסיבות לא לגילי ומקום להרגיש בו לא לבד // העיר של נתלי רשבסקי

1. פארק החורשות // המצפור

כתושבת שכונת קרית שלום למעלה מחמש עשרה שנה ועד לפני כחודשיים, אני מאוד אוהבת לטייל עם המשפחה בפארק החורשות שלידנו, לעשות הליכות וליהנות מהריאה הירוקה הזו במרחק הליכה מהבית. לאחרונה, וסוף סוף אחרי ציפייה של שנים, נפתח שם "המצפור", בית קפה חדש ומקום לאירועים מגניבים בתוך מתחם שעובר חידוש עירוני מוצלח. זוהי הזדמנות נהדרת לטיול קל בתוך העיר עם קפה משובח.
מצפור // היינריך היינה 17 תל אביב

2. ת"א תרבות דה וינצ'י

מרכז תרבות עירוני שקרוב ללב שלי. הרבה מאירועי שוק קופרו ופעילויות העמותה מתקיימים שם לאורך השנה. כמה ימים לפני הפגיעה בבניין במהלך המתקפה האירנית, קיימנו שם פגישות של יוצרי קולנוע ישראליים עם מקבלי החלטות מרחבי העולם, והייתי שם גם כחלק מתוכנית פרסיץ למנהלי מוסדות תרבות של עיריית תל אביב-יפו. אני שמחה לראות שהעירייה טיפלה במהרה בפגיעה כדי לאפשר לצוות דה וינצ'י ולקהילת האמנים.ות ששוהה בו לחזור למבנה ולהמשיך ליצור.
דה וינצ'י 14 תל אביב

3. אטלס

פנינה קטנה בלב שכונת שפירא. בר מעולה עם חצר גדולה שתמיד כיף לשבת בו אחרי יום עבודה ארוך או להרים לחיים עם קולגות וחברים.
מסילת ישרים 15א' תל אביב (שכונת שפירא)

4. דליקטסן X בניין פנורמה

מדי יום שישי אני משתדלת לפקוד את חנות המפעל וללקט פינוקים לסופשבוע מכל הטוב שאפשר למצוא בדליקטסן. מיטבי לכת יודעים שלקראת הצהריים המחירים צונחים ואפשר למצוא גם מציאות. ממליצה מאוד על עוגת השמרים הממכרת.
דרך בן צבי 84 תל אביב

5. לה מעלה

גם כשאנחנו רוצים ממש להתפנק בארוחה מעולה אנחנו לא מתרחקים הרבה מדרום תל אביב. לה מעלה היא מסעדה מקסיקנית טעימה בטירוף שנמצאת בתוך בניין תעשייתי בקריית המלאכה, שתמיד כיף להגיע אליה ומשאירה טעם של עוד. ממליצה על הסביצ'ה מוסר ים ועל המרגריטה המעולה שלהם.
שביל המרץ 5 תל אביב (קריית המלאכה)

מקום לא אהוב בעיר:

היציאה לתחנת רכבת ההגנה ואזור התחנה המרכזית.אין משהו שממחיש טוב יותר את הכאוס הישראלי מאשר היציאה מתחנת רכבת ההגנה. אני מוצאת את עצמי יורדת מהרכבת, אחרי ימים של פגישות מקצועיות באירופה היפה – פריז, ברלין או אמסטרדם, שם אני נאבקת על דעת הקהל העולמית ועל מקומה של היצירה הישראלית מול חרמות ואתגרים – ואז, ברגע אחד, אני חוזרת הישר אל תוך תערובת של רעש, פיח, פקקים וריחות שכולנו מכירים, שמזכירים עד כמה האזור הזה מוזנח וזקוק לשדרוג.והכי מתסכל? כבר למעלה משנתיים שהכביש שם חסום, אי אפשר לחצות לצד השני, והיציאה המערבית מהתחנה נסגרה. אני מוצאת את עצמי מסתובבת במעגלים, מנסה להבין איך בכל זאת מגיעים הביתה בדרך נורמלית.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
לאחרונה ביקרתי בתערוכה של חנאן אבו־חוסיין במוזיאון תל אביב, והיא פשוט הותירה עליי רושם עמוק. התערוכה אספה עבודות גדולות ומרשימות שלה משלושת העשורים האחרונים – גוף יצירה שהוא גם אישי מאוד וגם פוליטי, נשי, מקומי ואוניברסלי בו־זמנית.משהו באנרגיה של העבודות, בעוצמה ובכאב שהן נושאות, ובאופן שבו הן מתמודדות עם נושאים של זהות, גוף וחברה, הצליח ממש לפתוח לי את הלב. יש בתערוכה שילוב נדיר בין יופי חזותי בלתי מתפשר לבין אמירה חדה ונוגעת. הרגשתי שאני עומדת מול אמנית אמיצה שמביטה ישירות במציאות, גם כשהיא לא נוחה, ומתרגמת אותה לשפה ויזואלית כנה ומטלטלת.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
ביומיום אני מוקפת בעיקר בעשייה דוקומנטרית – סרטים ותכנים שמביטים ישר למציאות הישראלית הקשה, בלי פילטרים. אבל דווקא בתוך התקופה הטעונה הזו, ובעיקר בזמן טיסות עבודה הלוך ושוב, החלטתי לברוח קצת לעולם אחר והשלמתי סוף־סוף את כל העונות שלBetter Call Saul.איזו חוויה. זו סדרת מופת – חכמה, עשויה בקפדנות, כתובה לפרטי פרטים ומלאת לב והומור שחור. מעבר לעלילה המורכבת ולדמויות הבלתי נשכחות, מצאתי בה השראה אמיתית לחשיבה יצירתית על טלוויזיה מתוסרטת: איך מספרים סיפור מורכב, איך בונים עולם שלם, ואיך שומרים על מתח ואנושיות גם כשהכול מתפרק.

באופן מפתיע, דווקא הסדרה הזו – עם כל הציניות והעיסוק שלה בכישלון ובבחירות אנושיות גרועות – החזירה לי קצת תקווה. תקווה בכוח של סיפור טוב, בעומק של כתיבה חכמה, ובאפשרות של טלוויזיה איכותית לגעת, לרגש ולתת לנו רגע של נשימה.במובן המקצועי, היא גם נתנה לי השראה אמיתיתלעשות ולתמוך בדרמות מתוסרטות איכותיותבמסגרת העבודה שלי – כאלה שמעזות לספר סיפורים גדולים דרך פרטים קטנים ואנושיים באמת.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
אני ממליצה לתמוך בארגוןעומדים ביחד– תנועה חברתית שמנסה, בעקשנות מעוררת הערכה, לחבר בין יהודים וערבים שמאמינים שאפשר וצריך לבנות כאן מציאות שוויונית וצודקת יותר. בתקופה כל כך מקוטבת ומלאת פחד, הם מצליחים להזכיר שדווקא השותפות היא המפתח לעתיד אחר – לא של הסכמה מוחלטת, אלא של הקשבה, סולידריות ואנושיות.הם פועלים גם בשטח, בעיירות, בכפרים ובערים מעורבות, כדי לקדם זכויות חברתיות, שוויון אזרחי ושלום אזורי אמיתי, ובמקביל עושים עבודת חינוך ושיח שמחזירה מעט תקווה למרחב הציבורי.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
אני רוצה להרים לאפרת טילמה, אישה חלוצה, אמיצה, מצחיקה וחכמה – שעשתה היסטוריה בקהילה הטרנסית בארץ ובתל אביב בכלל. אפרת היא גיבורת הסרט התיעודי "הגברת הראשונה" – סרט שהתחיל אצלנו בשוק קופרו, גייס שותפויות והשקעות בינלאומיות, והיה חלק במעבדת האימפקט שלנו. הסיפור שלה ממשיך להדהד ולהשפיע רחוק מעבר למסך, ובימים אלוהיוצרים בשיתוף עם פרויקט גילהיצאו בקמפיין האימפקט ויוזמים הקרנות ייעודיות בשילוב מפגש עם אפרת בכדי להציף את האתגרים והמענים הדרושים לקהילה הטרנסית. מעבר להיותה סמל לשינוי חברתי, אפרת היא גם מרצה, מתנדבת במשטרה, אישיות שכולה נדיבות ואייקון אופנה וביוטי!

מה יהיה?
אמנם תקופה מאתגרת ומתישה אבל אני מאמינה שחייבים לחשוב חיובי ולעבוד לקראת היום שאחרי. מחשבה יוצרת מציאות ואנחנו בעולם התרבות הישראלי צריכים להמשיך ליצור, לנהל דיאלוג על מורכבות, על ריפוי ועל שלום.

• העיר שלי
• קולנוע ישראלי
• פארק החורשות
• ת"א תרבות דה וינצ'י
• אטלס בר
• דליקטסן
• לה מעלה
• סמוך על סול

>> דנה ספיר היא יוצרת רב־תחומית, במאית וכוריאוגרפית זוכת פרסים, שתעלה ב-7 וב-8 בספטמבר את Dance in Peace 107 במוזיאון תל אביב – מופע שנולד מתוך מציאות ה־7 באוקטובר וממשיך עד לעצם היום הזה. המופע משלב מחול, שירה, מוזיקה חיה, פלמנקו, אופנה, וידאו־ארט ואמנות אווירית ומציע חוויה אמנותית־קהילתית של איחוי ותקווה. שזה בול מה שאנחנו צריכים עכשיו.עוד פרטים וכרטיסים כאן.

1. רחובות העיר של ימי שישי

אחרי תרגול יוגה קבוע אני הולכת בדרך כלל לשוק לוינסקי לשיטוט חסר תכלית של השראה שבו אני סופגת ריחות, צבעים ואנשים שמקבלים את הסופ״ש. קלישאתי ככל שזה יהיה, יש משהו בדחיסות הישראלית של לפני השבת, שמראה לי שגם בזמנים קשים חשוב לנו ללכת להביא פרחים הביתה. אם אני רוצה בראנץ׳ מיוחד שמרגיש על גבול הסודי, אני אוהבת מאוד את קפה סוסייטי שפתוח רק בשישי – מקום קטן של גרוב, ג׳אז ואווירה של מחוץ לזמן רק שהוא באמצע השוק.
>> קפה סוסייטי, זבולון 13 תל אביב

2. מסעדת בטשון

מקום אחד ויחיד של אוכל מקומי, מהדייג לצלחת. מצליח להיות מעולה, יצירתי וטעים ועדיין להשאר בגובה העיניים ובמחירים נגישים שמתעקשים לא להשתנות עם מה שקורה בחוץ. השף הצנוע שעומד מאחורי הבר ומבשל עם הטבחים הוא אלכס מאוס, האיש של תאומתי וגיסי ומכאן שהמקום הוא בית. אבל זה לא משנה כי כותבים עליו כל כך הרבה מבקרי מסעדות שזה יהיה שקר להשמיט אותו מכאן מטעמי קרבה.
>> קרליבך 29 תל אביב

3. מוזיאון תל אביב // ת"א תרבות דה וינצ'י

בגזרת האמנות יש שני מקומות, ברוח יציבה של פעם וברוח האמנות החדשה.
מוזיאון תל אביב, שבו גם עולים המופעים הקרובים של Dance in peace 107 ונותן לנו בית לתקופת העבודה – יש במוזיאון משהו צח של אמנות, כאילו נותן לה כבוד שרק בשבילו שווה להעביר שם רגע. צמוד אלינו לאולם רקאנטי יש תערוכה שהיא כמו סוד הגן הנעלם בתוך מבנה, ממליצה ללכת שם לאיבוד.
ותא תרבות דה וינצ׳י – ברוח הדור החדש של התרבות המקומית והמקום השני שבו אנחנו עובדים על היצירה – יש בו אווירה של אמנים במסדרונות שעוסקים בפיצוח, שוברים את הראש וחיים אמנות. אני אוהבת את הצוות, את חדוות העשייה ואת הנסיון להביא משהו שהוא אחר, שמקדש תהליכי יצירה ולא תוצר.
>> שאול המלך 29 תל אביב // דה וינצ'י 14 תל אביב

4. גלישה בחוף הצוק

על הנייר זה תל אביב והחוף הכי קרוב לבית שהביא אותי לגור בתל אביב אחרי שנים במושב, בשביל הים. בשביל להסתכל על הקו של האופק ולהיזכר. זה מקום של להיות בעיר אבל לא – שם אני פוגשת אנשים עם נשמה של מושב שדופקים בדלת כשהם רוצים חצי כוס סוכר וחברים שפותחים גם בלי לדפוק. לשם אני הולכת לגלוש, לנקות את הראש והרעש ולתת להכל להיספג לתוך המים.

5. שחר אבנט // Petit Pois

בגזרת האופנה, שידועה כקרובה לליבי, יש את החנות של Shahar Avnet, שיחד אנחנו הולכות דרך אמנותית ממושכת. החנות מלאה בדמיון וצבע חסר גבולות, שלא מתכופפת לאופנה המקומית של ג׳ינס וטי שירט. בהמשך הרחוב יש את Noon, שהרומנטיקה והפרחים שלה אצלי חזק במלתחה ומה אכפת לי גם לספר על Petit Pois בנווה צדק כדי להרים למעצבות מקומיות שממשיכות למרות הכל לעשות כאן יופי.
>> שחר אבנט / שינקין 26 תל אביב // Noon / שינקין 43 תל אביב // פטי פואה / שבזי 33 תל אביב

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

מה שחסר בעיני בעיר הוא מרחב נגיש לתרבות עצמאית. אמנים ויוצרים רבים שרוצים להתפתח ולהביע את עצמם נתקלים בקשיים – החל מהוצאות גבוהות שמצריכות משאבים שאין לכולם, ועד לצורך לעבור דרך גופים ממסדיים או מסגרות רשמיות כדי לזכות בבמה. גם כאשר כבר מתקבלים ליוזמה קיימת או לפסטיבל, לרוב התקציבים המוקצים מצומצמים ולא מאפשרים ליצור חוויה מלאה או לממש את הפוטנציאל האמנותי, שלא נדבר על לשלם לאמנים.

חשוב לומר שתל אביב נחשבת לעיר שמשקיעה בתרבות, אך במציאות האמן העצמאי כמעט ואינו חש את התמיכה הזו באופן ישיר. במצב כזה התרבות העצמאית מתקשה לפרוח, ולעיתים היוזמות מתממשות רק כאשר היוצרים לוקחים הכל על עצמם. נדמה לי שיש כאן הזדמנות גדולה לעיר לתמוך, להקל ולאפשר יצירה מגוונת וחיה, שתעשיר את המרקם התרבותי של תל אביב ותפתח אותו בפני קהלים רחבים יותר.
כמו כן, מה נסגר עם מחירי חניה וחניונים.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
בתוכי מתקיים משחק משיכה בחבל של שני קולות. אחת שרוצה לבחור לברוח לאיפה שטוב, והשנייה בצידו השני של החבל שבוחרת להשאר ולהאבק למען מה שטוב פה. הקרע הזה בין מצוי, לרצוי המדומיין ולפנטסטי, הוא חלק בלתי נפרד ממני ומהיצירה שלי, ומכאן שלכל אחת מהן יש תשובה אחרת לשאלה.

עם האני שצוללת לתוך אמנות כדרך חיים, אבחר בסרט החדש על בוב דילן או בסרטים של ווס אנדרסון – שהזכירו לי שוב שלאמנות אין חוקים ואת החוקים שאנשים אחרים לומדים, הם לומדים כי מישהו דבק והלך עד הסוף עם האמת שלו. אם תשאלו את האמנית החברתית והאקטיביסטית שבי – אבחר בסרט דוקו המחול Puppet Party של איתמר גלינה, שרוקד ביצירה שלי, שנוגע במורכבות הרגשית של התמודדות עם טראומה, ובדואט המחול Ah …I see של יוסי דניאל, שגם רוקד ביצירה שלי, שפשוט נגע לי בלב.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
כל שיר של נינה סימון בדגש תקופתי על Wild Is the Wind, הספר "שירת סרטני הנהר" שאפשר לי להעלם לתוך עולם דימויים עשיר ואחד מהקטעים בו אפילו מצא את דרכו לתוך היצירה. ולצדם, יש לי אוסף טקסטים שנאסף במשך שנים – עמוד התווך של שיעורי היוגה שאני מלמדת. מושיב אותי עמוק בתוך השבר המקומי, ובו בזמן פותח שוב ושוב דלת אל התקווה. זה האחרון שמצאתי:

אֲנִי רוֹצֶה לָשִׁיר שִׁיר הַלֵּל לְכָל מַה שֶּׁנִּשְׁאָר
פֹּה אִתָּנוּ וְלֹא עוֹזֵב וְלֹא נוֹדֵד כְּצִפּוֹרֵי הַנְּדוֹד
וְלֹא בּוֹרֵחַ צָפוֹנָה וְלֹא דָּרוֹמָה וְלֹא שָׁר:
״לִבִּי בַּמִּזְרָח וְאָנֹכִי בִּקְצֵה מַעֲרָב".
אֲנִי רוֹצֶה לָשִׁיר לָעֵצִים
שֶׁאֵינָם מַשְׁלִיכִים אֶת עֲלֵיהֶם
וְסוֹבְלִים לַהַט קַיִץ וְקֹר חֹרֶף
וְלִבְנֵי אָדָם שֶׁאֵינָם מַשְׁלִיכִים אֶת זִכְרוֹנוֹתֵיהֶם
וְסוֹבְלִים יוֹתֵר מִבְּנֵי אָדָם שֶׁמַּשְׁלִיכִים הַכֹּל.
אֲבָל מֵעַל לַכֹּל
אֲנִי רוֹצֶה לָשִׁיר שִׁיר הַלֵּל
לָאוֹהֲבִים שֶׁנִּשְׁאָרִים יַחְדָּו לְשִׂמְחָה וּלְצַעַר וּלְשִׂמְחָה.
לַעֲשׂוֹת בַּיִת, לַעֲשׂוֹת יְלָדִים, עַכְשָׁו וּבָעוֹנוֹת הָאֲחֵרוֹת.
(יהודה עמיחי)

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
המונח התנדבות בתקופות כאלו מקבל הרבה פנים. בעיני כל מי שעומד לצד משפחות החטופים כל ערב או פעם בשבוע בקפלן הוא מתנדב. אין שום דבר יותר דחוף או חשוב, מהחזרת כל החטופים והחטופות, כולם הביתה. לתפיסתי, בית זה מקום שחוזרים אליו. אם אי אפשר לחזור, זהו לא בית – אז אני ממליצה להתנדב בזה ללא לאות ולחזק את המשפחות בכל דרך.

אני ממליצה שנתנדב כולנו בלשקם את הפצע הישראלי כל אחד דרך ערוץ שעובד לו, האמת שלי היא שאנימתנדבת מאז אוקטובר ב Heartivism, תנועה תרבותית-אמנותית-חברתית שהקמתי שבה כל המשאבים הולכים לטובת הנושאים האלו, ככה שאם אמנות ותרבות הם ערוצי ההשפעה שלכם – אתם מוזמנים לפעול איתנו. ליבי גם עם מתמודדי טראומה ופוסט טראומה, קשישים וניצולי שואה, אנשים שאיבדו את ביתם – לא חסר. בתוך שבר כזה גדול אנחנו נדרשים להתייצב בסדר גודל של אנשים שפעם נקראו לבנות כאן מדינה.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
מי שנשאר.
מי שמתמודד, חולם על מציאות אחרת ופועל למענה. מי שבוחר לא לצפצף למרות שהרמזור כתום.
בספציפי מרימה לרעות ענברשהתוכן הפוליטי והחברתי שלה ישיר, לא מתנצל ומדבר לכולנו בגובה העיניים.

מה יהיה?
מה שנעשה שיהיה. אם לא, הלך עלינו. להתייאש זה פריווילגי.
לתחושתי השבר יעמיק עוד ועוד, כל פעם שאנחנו חושבים שאי אפשר עוד, אנחנו מגלים שאפשר, ונדרשים לנוע עם מה שיש – ואז יהיה רגע שנהיה מוכרחים להבין שאין טעם לברוח מהמציאות כי היא תמיד שם ושהדרך היחידה החוצה היא לעבור דרך. אני רוצה להאמין שנישיר מבט ונסכים ללמוד מהמציאות הזאת, ביחד. אין ברירה. שנפעל בעוז כדי לעבור דרך הסדקים – עד שנצא מהצד השני מנצחים. לא במלחמות, אלא כאנשים שמאמינים שאפשר ליצור כאן משהו חדש וטוב. שלא נחכה לתקווה אלא נעשה למענה ונגלה שצדקנו לאורך כל הדרך – שמספיקים כמה אנשים אמיצים כדי לחולל שינוי ושאנחנו בעצם הרוב.

• העיר שלי
• מחול
• פרפורמנס
• שוק לוינסקי
• בטשון דגים
• מוזיאון תל אביב
• ת"א תרבות דה וינצ'י
• חוף הצוק
• שחר אבנט