ההצגה "רביע ויוליה", שתעלה ב-14.8 בתיאטרון יפו (לרכישת כרטיסים) עוסקת בסיפור אהבתם הבלתי אפשרי של מלצר בקייטרינג ובן של איש צבא, שנפגשים באירוע בו שניהם מרגישים זרים, ומתוך מפגש מקרי בין המנה הראשונה לעיקרית נרקם קשר אהבה לא צפוי, שמטשטש גבולות ונוגע בלב. כי רביע, אם לא ניחשתם, הוא ערבי. ובמציאות שלנו היום – גם הליברלית – זה קשה שיתקשה להחזיק. אור ענבר, יוצר ובימאי ההצגה, בטור מיוחד על המחזה הטראגי הכל כך רלוונטי שלו.
>>ג'אזיסט ישראלי בניו יורק: הכל השתנה, אבל מוזיקה היא הפיתרון
>>"הרגתי אותך בחלומות שלי" הוא ניצחון קטן של הילד שרציתי להרוג

למרות האמונה בכוחו של החיבור בין רביע ויהלי, בחרתי שלא לסיים את המחזה שלי בהפי אנד. אהבתם של רביע ויהלי לא מצליחה לנצח את הכוחות החזקים של החברה. כי במציאות, רוב המקרים לא נגמרים בהפי אנדינג. הבחירה הזו שעשיתי נועדה לעורר בקהל צער על אהבה יפה וצעירה שנאלצת להיגדע בגלל שהחברה בישראל אינה מאפשרת את קיומה, צער שיכול להיתרגם לפעולה למען עתיד טוב יותר שבו לאהבתם של רביע ויהלי יהיה סיכוי. אני רוצה שהצופים בהצגה ייצאו עם תחושת "חבל" ו"הלוואי שהיה יכול להיות אחרת", שאולי תוביל ל"בואו נדאג שיהיה פה אחרת". זו הדרך שלי לנסות לשנות.

אהבתם של רביע ויהלי ניצתת על רקע הכאב המשותף שלהם, שהוא חזק יותר מהזהות הלאומית שאמורה לכאורה להפריד ביניהם. הכאב המשותף של לגדול כהומו בארון בסביבה שלא מבינה אותך, ודורשת ממך לא להיות מי שאתה באמת. הכאב הזה, כך אני מאמין, משותף לכל להט"ב, אפילו למי שגדל בחברה הכי ליברלית וסובלנית, כי הנחת היסוד תמיד תהיה שכולנו הטרו-נורמטיביים, ואם אנחנו לא, אנחנו צריכים לגלות את זה בעצמנו בלי עזרה מהסביבה. הכאב המשותף הזה הוא בעיני כוח שחזק יותר מגבולות של דת ולאום.

החיבור שנוצר בין רביע ויהלי, על הרקע הזה, מתוך היכרות אקראית במסיבת הפרישה של אביו של יהלי מהצבא שבה רביע ממלצר, מאפשר להם לראות זה את זה לא כיהודי וערבי – אלא כבני אדם שרוצים ויכולים לאהוב זה את זה. בדרכם השקטה רביע ויהלי מציעים כיוון חדש לחברה בישראל, כיוון שנראה כיום כמעט דמיוני.

גם לי היה לתקופה מסויימת "רביע". הסיפור בינינו היה הרבה פחות סוער, והוא נגמר לא מסיבות פוליטיות, אבל התקופה שהיינו ביחד איפשרה לי לשים לב לאופן שבו הסביבה הליברלית שמקיפה אותי הגיבה, שחשף פער בין עמדות תיאורטיות לבין המציאות. אף אחד לא אמר לי שיש לו בעיה עם זה שאני יוצא עם בחור ערבי, אבל היו אמירות עקיפות כמו "זה לא יהיה פשוט לקיים מערכת יחסים כזאת". ואני מרגיש שהיום ההפרדה בין העמים כל כך חזקה ומושרשת, שבאמת קשה לדמיין עתיד למערכת יחסים כזאת, ודווקא בגלל זה היא בעיני כל כך חשובה, וכל כך משמח אותי לשמוע על המקרים שכן מצליחים, כמו צחי הלוי ולוסי אהריש המדהימים.

הרעיון שאהבה יכולה לגשת על פערים שנוצרים בשל שנאה אינו חדש, אבל הוא כל כך חזק, אפקטיבי ורלוונטי לכל זמן ומקום, עד שהוא מתגלגל בתרבות ובאמנות משייקספיר עד ימינו. האהבה החד מינית יכולה להוות גשר אפילו עוד יותר חזק, בגלל הזהות המשותפת שהחיבור אליה יכול להיות לעיתים חזק יותר מהזהות הלאומית. ה"הצעה" של רביע ויהלי עבורנו היא לא לראות זה את זה כאויבים, ולהבין שאולי יש בינינו הרבה יותר משותף מאשר מפריד, ומתוך הנקודה הזאת ניתן ליצור חיבור בינינו.
רביע ויהל, 14.8 בתיאטרון יפו,לרכישת כרטיסים

• יוצרים כותבים
• מחזה
• תיאטרון יפו
• דו קיום

>> שמעון מימרן הוא שחקן ובמאי ותיק ומוערך, ובימים אלה הוא משחק בקומדיה הסאטירית החדשה של אנסמבל "קבוצת עבודה" –"הפצוע הישראלי"שתעלה החל מ-2.4 בתיאטרון תמונע ובוחנת את הדרכים בהן אמנות, פוליטיקה ורוחניות מתיימרות לעזור לנו להתמודד עם טראומות העבר. את ההצגה כתב נעם גיל ומביים יגאל זקס, ולצידו של מימרן משחקים מעיין בלום, אורלי טובלי, ויקטור סבג וליז רביאן. מימרן הוא גם חבר הוועדה האמנותית של פסטיבל תיאטרונטו להצגות יחיד,שיתקיים בחוה"מ פסח (14-16.4)בתיאטרון יפו, ובתומשייה ביפו העתיקה.

>> אופוריה בשדרה וקסם של ארמון בוכרי // העיר של ג'וליה פרמנטו-צייזלר
>> מוסד תרבות שנראה כמו חלום ובר שנושם אמנות // העיר של רועי אסף

1. רחוב הגלבוע

ילדיי גדלו ברחוב הזה, שם למדו לרכוב על אופניים וליפול מהם. מקום שמעורר בי נוסטלגיה מאוד גדולה.

2. תיאטרון תמונע

לפני כמה שנים שיחקתי בהצגת הבכורה שפתחה את התיאטרון ולאחר מכן שיחקתי שם מכן בהצגה "רעה". עכשיו אני חוזר לשם עם הקומדיה הסאטירית "הפצוע הישראלי" של אנסמבל "קבוצת עבודה". התיאטרון הזה, מצד אחד הוא תיאטרון פרינג' במובן הטוב של המילה, קרוב לקהל ומאוד כיף לשחק בו. בתוך שחקן שמשחק גם בפרינג' וגם בתיאטרון הרפרטוארי מדובר בתיאטרון מאוד מחבק עם צוות מקסים.
שונצינו 8

3. תיאטרון יפו

התיאטרון, בניהולו האמנותי של יגאל עזרתי, מארח את פסטיבל תיאטרונטו שאני אחד ממנהליו האמנותיים כבר 8 שנים. הפסטיבל מתקיים מדי שנה בחול המועד פסח והפך לבית מאוד חם להצגות יחיד – סוג של מזוודה שאתה לוקח אתך כשחקן. וכל זה קורה בבית היולדות – תיאטרון יפו.
מפרץ שלמה 10

4. פיקוק

הפיקוק ברחוב מרמורק הוא מסוג המקומות שאם בא לך לצאת לבלות ואתה לבד – תמיד תוכל לפגוש שם אנשים וחברים. מקום מזמין ונעים, בהנהגתו של שמעון משל הבעלים, שהפך למקום מפגש לשחקנים ויוצרים.
מרמורק 14

5. עלמה ביץ'

מקום עם זכרונות ילדות. אני תל אביבי מלידה ואני זוכר שהייתי נוסע בקו 16 עם הוריי משכונת התקווה בה גדלתי לחוף הים. אחר כך הייתי לוקח ילדיי לים והיינו יורדים מרחוב הגלבוע. ועכשיו אני עושה את הדרך לחוף מרחוב שינקין באופניים. מקום נוסטלגי שנותן תחושת חירות. כשהייתי בתיכון ואני וחבריי נהגנו לצאת מבית הספר כדי ללמוד ב"מגמה ים תיכונית".

מקום לא אהוב בעיר:

התחנה המרכזית הישנה והחדשה – מקומות נידחים, שכוחים, שייכים לעולם אחר ולא קשורים לתל אביב. זה היה אמור להיות מין קניון ובפועל המקום עלוב ומוזנח. כל פעם שאני נמצא באזור יש לי חמלה רבה כלפי האנשים שחיים באזור בקושי רב ודחייה מהכיעור של המקום.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
מופע מחול יוצא מן הכלל בשם"עוד מוקדם לדעת"של עמותת "תוצרת בית", שהוקמה על ידי זוג היוצרים אביגיל רובין ויואב ברתל.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
במשך 25 שנה אני מופיע בהצגה "אשכבה", מחזה שכתב חנוך לוין. לאחרונה עלינו שוב עם ההצגה, והמילים הללו של חנוך לוין כל כך רלוונטיות ומתחברות למלחמה. המוות שיש בה, כל כך הרבה מוות מיותר של בחורים צעירים.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
כל ארגון שתורם לחיזוק חיילי הסדיר והמילואים על תרומתם האדירה.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
זוג היוצרים שהזכרתי קודם –יואב ברתל ואביגיל רוביןשהקימו את קבוצת התיאטרון "תוצרת בית" שמשלבת תיאטרון ומחול ומכשירה את דור העתיד של יוצרים בעולם התרבות.

מה יהיה?
חייב להיות טוב.

• העיר שלי
• תיאטרון
• תיאטרון תמונע
• רחוב הגלבוע
• תיאטרון יפו
• פיקוק
• עלמה ביץ'
• תחנה מרכזית תל אביב

דיסקליימר לפני שמתחילות: אתם לא תספיקו הכל. אלא אם כן יש לכם יומיים-שלושה, ואזדברו איתנו לגבי המלצות איפה לישון באזור. אם ברשותכם כמה שעות בלבד, בחרו את אחד-שניים מהאזורים או דגמו את מה שהכי מדבר אליכם מתוך הרשימה. מרחקי ההליכה אינם גדולים ותמיד אפשר ללכת על רצועת החוף (אם אתם באים מצפון, אנחנו תמיד ממליצים לעשות את זה חמושים במרגריטה קפואה מעלמה ביץ'. גם אם קריר בחוץ, ההליכה תחמם אתכם). במיוחד עכשיו, כשאירועי "מאירים את יפו" של עיריית תל אביב-יפו צובעים את הרובע באורות החגים, השוטטות בין מוקדי התרבות והאמנות של יפו יכולה לזמן הפתעות רבות וכדאי להתעדכן מראש באתר העירייה.

>> יפו זאת אהבה: 31 המלצות לוהטות לסופ"ש של רומנטיקה יפואית
>> יפו של הילדים: כל הדרכים ליהנות מיום יפואי מושלם לכל המשפחה

אפשר להתחיל מהשכונה הצפונית של יפו,שכונת נגה, המוכרת בעיקר הודות לתיאטרון גשרהנהדר והמדרחוב שבו הוא שוכן. המדרחוב מאובזר בבתי קפה, ברים וחנות טבע מעולה, ואם תזוזו מעט לצדדים תמצאו אתחנות הספרים החדשה והלוהטת אובלומובעל שלל אירועי התרבות שהיא מקיימת, גינה קטנה שמסביבה אופציות רבות לקפה ופחמימות איכותיות, עצי הדרים שפורחים בעונה ויופי רב. ממש מעבר לקצה הדרומי של השכונה תמצאו אתבית הבאר היפהפה בדרך סלמה, עוד זירה מקומית רוחשת של סדנאות, הופעות ותערוכות.

משכונת נגה על שלל חנויותיה המיוחדות אפשר להמשיך אל אזורשוק הפשפשים, מומלץ ורצוי לעשות את זה דרך הרחובות הקטנים שלהשוק היווניו/או גם לתפור על הדרך סיבוב בשדרות ירושלים המתחדשות, לצפות ברכבת הקלה, לחוש עצמכם בחו"ל ואולי אפילו לעלות עליה סתם בשביל החוויה. ואז לרדת. בסוף דצמבר יתהדר השוק היווני גם באירוע"מרימים את השאלטר"– אירוע האמנות של עיריית ת"א-יפו שחוזר בפעם השביעית, וישתלט על האזור עם עבודות פנים וחוץ של אמניםות כמו סיגלית לנדאו, מרים כבסה, דוד עדיקא, רפאת חטאב ואחרים.

האזור שלכיכר השעון, שהוא בעצם אחת הכניסות הרשמיות ליפו, הוא הכי יפה בעונה הזאת של השנה. לא, זה לא אומר שאין בו פקקים, אבל אנחנו בלי רכב באירוע הנוכחי אז איך אומרות, בעיה שלהם. מה שכן קורה בו הוא עץ כריסטמס ענקי שמוצב מדי שנה, ולצידו מיצבי אור חמודים שעושים קצת טוב על הלב. אז אם בחו"ל עסקינן – סיבוב בכיכר השעון יתבל עבורכם את החוויה. עכשיו שמישהו רק ידאג לשלג (מלאכותי, כן? אנחנו סובלים מהקור).

ברחוב שמעון הצדיק הסמוך נמצאתהגלריה של יערהשמציגה תערוכות מתחלפות; ובדרככם לשוק, או אחרי שתבקרו בו, אתם יכולים לעבור בגלריה המשגעת שלמגזין 3ברחוב עולי ציון, שהיא בכלל שלוחה של מוזיאון באותו השם שפועל בשטוקהולם. מי חשבה. מגזין 3 מפעילה גםחנות ספרי אמן קטנהומשובחת מעבר לרחוב, ואם תחליטו לרכוש משהו תוכלו לעלעל בו כשאתם עוצרים לקפה או לאכול באחד מבתי הקפה או המסעדות הרבות שמפוזרות ברחבי שוק הפשפשים – ובאמת, כל האופציות קיימות. בליבו של השוק תמצאו אתמרכז עמיעד,שבמסגרת אירועי "מאירים את יפו" עומד לארח את"בית המלאכה לממתקים של סנטה", אך לאורך השנה מארח גם תערוכות אמנות רבות.

תיאטרון הביתשל בית הספר למשחק ניסן נתיב גם הוא נמצא ממש באותו האזור, כך שאם אתם מגיעים בשעות הערב – מומלץ לבדוק מראש מה יש לראות, כי תמיד זה שווה (והרבה פעמים גם בועט, פרוע ונורא נורא כיף).

בשלב הזה תוכלו לחתוך רגע מזרחה, ולפני שאתם מתקדמים לכיוון הים יש שלושה מוקדים אמנותיים שנמצאים באזור של אצטדיון בלומפילד וממש לא כדאי לכם לפספס:

הראשון הואהתחייה 14, קומפלקס תעשייתי שהפך למרחב מלאכה ויצירה, שחלק ניכר מהחללים בו הוסבו לסטודיואים של אמניםות ומעצביםות בשלל ז'אנרים. היום הוא משלב 44 בתי עסק שונים: בתי מלאכה מסורתיים, גלריות לאמנים ותעשיות טכנולוגיה מתקדמת. בתחייה 14 מתקיימות כדרך קבע תערוכות מתחלפות, סיורים מודרכים וביקורי סטודיו, ובפטיו המלבלב שבמרכזו מתקיימות מדי פעם הופעות ומוזיקה חיה. זה גם מקום שבו תוכלו פיזית להתנסות באמנות, בסדנאות מעשיות שונות כמו זו הקרובה שבה תוכלו ליצור אהילים מנייר פליסה (כן, כן).

בהמשך רחוב התחייה שוכן אחד המתחמים הכי לוהטים בשנה האחרונה –מרחב 3426, שהיום אולי מכירים אותו יותר תחת השםבית רדיקל– אבל בית רדיקל הוא רק אחד המרכיבים בו. לצד החלל של הוצאת הספרים שמקיימת הרצאות ומפגשים עם האנשים הכי מעניינים בעיר, פועלת במקוםהגלריה של בית האדריכלשמציגה תערוכות אמנות ואדריכלות עכשווית, ופועלים בה עוד כמה מיזמים שבטח עוד נשמע עליהם. נציין רק שמדובר גם באחת החצרות הכי נעימות בעיר, שלאחרונה גם מתהדרת בבית קפה/מסעדה שכ-ו-ל-ם מדברים עליו.

בדרך, אם חלפתם בגינת כרונינגן הנעימה שליד האצטדיון, בטח ראיתם גם את המבנה הנאה שלמרכז המוזיקה העירוני של תל אביב-יפו, מקום שכולו אהבת מוזיקה ומאות ילדים, ילדות ובני ובנות נוער שמנגנים בו בשלל תזמורות, ומקיים באודיטריום היפה שלו שלל קונצרטים והופעות. שווה לעקוב ולראות אם אחת מהן משתלבת לכם בלו"ז.

התחנה הבאה שלנו, עם הפנים מערבה, היאיפו העתיקה, והיא, איך נאמר זאת בעדינות – עולם ומלואו. קודם כל, מדובר באחד המקומות אובייקטיבית הכי יפים בארץ. איפה עוד תמצאו סמטאות כאלה, מבנים אדריכליים כל כך מרתקים ואפס קליטה סלולרית? ובכן, זו כנראה ההזדמנות שלכם להתנתק קצת. מגיע לנו.

כל האזור של יפו העתיקה משופע בטבע עירוני, נוף לים והמון היסטוריה ותרבות. ברחוב הצורפים תוכלו למצוא אתגלריה שלושהנהדרת שמציגה תערוכות מתחלפות של כמה מהאמנים והאמניות הכי מעניינים בסצנה המקומית; אתבית קנדינוףשמלבד אוכל טעים יש בו גם אמנות ואירועים וגם גלריות נוספות וכמה סטודיואים של המעצבים הכי לוהטים במחוזותינו.

בין סמטאות יפו העתיקה עצמה, כן, כל אלה עם המזלות, יש מלא מה לראות גם כן.גלריות קטנות,סטודיואים פרטיים,חדרי תצוגהוגלריית חוצות בדמות קופסאות אור שמציגה תערוכות קבוצתיות מתחלפות והכי שווה לצפות בה בשעות החשכה. בגן הפסגהתוכלו לתפוס את התצפית הכי יפה לחוף הים, וכשתרדו ממנו לכיוון טיילת מפרץ שלמה – חפשו את התרנגולים שחיים שם על העצים. באלוהימה. על הטיילת עצמה פועלמוזיאון יפוותיאטרון יפו, שהוא במה לתרבות עברית-ערבית וגם בו רפרטואר של הצגות ומופעים כיפיים ביותר.

מהטיילת אין מנוס אלא להמשיך לנמל יפושלא מפסיק להתחדש.מרכז נא לגעתשנמצא בכניסה לנמל הוא אחת החוויות היותר מעניינות שאתם יכולים להעניק לעצמכם, והמחסנים 2 ו-3 שעברו לפני כשנתיים שיפוץ מאסיבי מלאים אפשרויות תוכן ובילוי – ממועדון הבארבי החדשועדבית המכולותשמפעיל מיזמים ותוכניות בנושא קיימות ואקולוגיה. ובנמל, כמו בנמל, אין כמו לשבת עם דרינק ולצפות על הים.

את אותו הדרינק (או אחד נוסף, לא שופטים) תוכלו לקחת איתכם לפארק המדרון, החלק הכי ירוק של יפו, שצופה גם הוא כולו אל הים ולאחרונה התחדש בכמה מפסלי החוצות הכי יפים בעיר, במסגרת פרויקט "אבץ" של המחלקה לאמנויות של עיריית ת"א-יפו. בקצהו הצפוני נמצא הפסל "שער כוכב" של נועה יפה, שאפשר אפילו לעבור דרכו, בהמשך, קרוב יותר אל החוף נמצא "ציירים על החוף" של אפרת נתן שדרכו תוכלו להתבונן אל הים, ובראש הגבעה שבפארק "לונה" של משה רואס, שאם תצליחו לתזמן את ההגעה שלכם אליו בשעת השקיעה – אשריכם.

יפו משופעת בעוד המון אפשרויות לחוויות. המרכזים הקהילתיים –מרכז אניס,בית צ'רנר,המרכז היהודי-ערבי,מרכז מנדלוגםמרכז פרס לשלום– הם כאלה שאפשר להעביר בהם ימים שלמים ולהשתתף בפסטיבלים, אירועים, שיחות, מפגשים, מופעים, הקרנות סרטים, פעילויות לילדים וכן הלאה.

וכמו שהתחלנו – כך נסיים – עם הים. הדבר הזה שנראה לנו כל כך מובן מאליו, אבל יש א.נשים ברחבי העולם שלא זכו לראות אותו אפילו פעם אחת בחייהם. והוא שם, לאורך כל הדרך וכמעט בכל מקום. אז אפשרו לעצמכם קצת ים, גם אם זה רק בפורמט של התבוננות אל האופק. גם זאת תרבות. אנחנו צריכים את זה.

>> אירועי "מאירים את יפו" של עיריית תל אביב-יפו מתקיימים כבר שנים בתקופת חנוכריסמס וכוללים השנה שלל פעילויות מיוחדות וסיורים בתשלום.כדאי להתעדכן כאן

• מאירים את יפו
• יפו העתיקה
• תיאטרון גשר
• תיאטרון יפו
• תיאטרון הבית
• גלריות

משטרת ישראל מונעת הקרנת סרט ללא סמכות. זו השורה התחתונה של הפעילות המשטרתית סביב הקרנת "ג'נין ג'נין 2", סרט ההמשך של מוחמד בכרי לסרטו מעורר המחלוקת "ג'נין ג'נין". בתחילת השבוע סגרה המשטרה את סניף מפלגת חד"ש בחיפה עקב הכוונה להקרין שם את הסרט – צעד חסר תקדים נגד מפלגה ישראלית – ואמש הגיעו השוטרים אל תיאטרון אלסראיא ביפו, חקרו את מנהלו מחמוד אבו ערישה והגישו לו צו האוסר על הקרנת הסרט גם בתל אביב.

>> כל כך סימבולי: מדינת ישראל התנתקה מהמציאות. רק הסמלים נשארו
>> בא לי להפסיק לראות את הסדרה הזאת. הנחמה היחידה היא התנגדות

כזכור, הקרנת הסרט "ג'נין ג'נין" שנוצר ב-2002 נאסרה על ידי בית המשפט העליון ב-2022, לאחר שקבע כי הוא מוציא את דיבתם של חיילי צה"ל, ובכרי שילם 50 אלף שקלים לסא"ל במיל' ניסים מגנאג'י שהופיע בסרט ותבע אותו אישית. אלא שסרטו החדש של בכרי אינו כלול, מן הסתם, בפסיקת בית המשפט התקדימית והמשטרה פועלת לאסור את הקרנתו ללא כל עילה וסמכות. סרטו החדש של בכרי מתמקד בהתרחשויות השנה שעברה (2023) במחנה הפליטים של ג'נין, ואינו מכיל את הקטעים השנויים במחלוקת שבעקבותיהם נאסרה הקרנת הסרט הראשון.

חבר מועצת עיריית תל אביב-יפו מטעם רשימת "עיר סגולה", איתמר אבנרי, פנה במכתב חריף אל מפקד המחוז, ניצב פרץ עמר, ובו דרש כי המשטרה תבטל את הצו שהגישה לתיאטרון וקבע כי מדובר ב"החלטה שערורייתית, אנטי-דמוקרטית, המהווה פגיעה חמורה בחופש הביטוי ובחופש ההתארגנות". לטענת אבנרי, "האיסור על הקרנתה לא רק שנשען על טיעונים חסרי בסיס, אלא גם מעלה חשש כבד למסע השתקה והפחדה כנגד אנשי התיאטרון, כנגד החברה הערבית-פלסטינית ביפו וכנגד כל מי שמחזיק בדעות המנוגדות לאלו של השר האחראי על המשטרה".

גורמים משפטיים הביעו אתמול תדהמה מהחלטת המשטרה לאסור על הקרנת הסרט ולפעול נגד מקריניו, החלטה שאינה נשענת על שום סעד חוקי ומהווה למעשה פעולה בלתי חוקית של גורמי האכיפה, אבל מול משטרה שפועלת בניגוד לתקנותיה ותוקפת באלימות אזרחים בכל הפגנה כמעט, לא נשאר הרבה ממה להידהם."אני קורא לך לעצור את ההידרדרות המהירה שצעד זה מהווה", כתב חבר המועצה אבנרי לניצב פרץ עמר, אך נראה שההידרדרות מכוונת.

תיאטרון אלסראיא היפואי הוא מוסד תרבות מוערך מאוד ביפו, הפועל לצד תיאטרון יפו במסגרת "התיאטרון היהודי-ערבי" בניהולם של יגאל עזרתי וגבי אלדור מאז היווסדו ב-1998. מוחמד בכרי עצמו ניהל את תיאטרון אלסראיא בעבר, ועם הרשעתו במשפט הדיבה על "ג'נין ג'נין" נערך בו ערב איסוף תרומות עבור תשלום הפיצויים. התיאטרון משמש מטרה נוחה לימין הגזעני בישראל, וב-2018 דרשה מירי רגב להעמיד לדין את מנהלי התיאטרון אחרי שערכו ערב מחאה לטובת המשוררת הפלסטינית הכלואה דארין טאטור.

• ❤ תרבות
• תיאטרון יפו
• כיבוש
• עיר סגולה

מאיה ערד יסעור היא מחזאית ישראלית ובינלאומית, שמחזותיה יצאו לאור ומוצגים ברחבי העולם בכ-13 שפות. המחזה האחרון שלה"איך להישאר הומניסטית אחרי טבח ב-17 צעדים", אותו כתבה כעשרה ימים לאחר שבעה באוקטובר, הוצג והודפס בארץ ובעולם. ההצגה הקרובה שלו תתקיים בתיאטרון יפו ב-9.7 בשעה 20:30 (קליק על הלינק של שם המחזה ואתם שם)

>> העיר שלנו: 9 המלצות שימושית למדי שקיבלנו בשבוע שעבר

1. קפה החשמל

ברחוב החשמל 12 (סמוך לגלריה בן עמי) נמצא קפה "החשמל", שם תמיד מקבלים את פניי בחיוך איציק, שיר ופיליפ וגורמים לי להרגיש שקפצתי רגע הביתה, עם המוזיקה שתמיד נשמעת כמו הפלייליסט שלי והמנה הקבועה שלי (קינואה תרד וקישואים – מומלץ) שלא נמאסת עלי אף פעם. בשעה חמש המקום עובר מטמורפוזה לבר יין משובח בשם "המאוורר", ואם עבדתי עד מאוחר ובא לי לסגור את היום עם כוס יין, הם יפגשו אותי פעמיים ביום.

2. ספסל יעבץ

באוניברסיטת תל-אביב יש ספסל המשקיף אל ריבוע מתכת שממסגר חתיכת ים בקצה הנוף – עבודה של דני קרוון שנקראת "הספסל" (2017). על הספסל כתוב: "ממקום זה נהג פרופסור צבי יעבץ, הדיקאן הראשון של הפקולטה למדעי הרוח, להשקיף אל הים ולתכנן את העתיד". כשאני מגיעה לאוניברסיטה אני אוהבת לשבת רגע, להשקיף אל הים, לתכנן את העתיד ולשאול: פרופסור יעבץ, האם זה מה שתכננת?

3. סמטת האור

ממש ליד קפה החשמל ומול חברת החשמל, יש סמטה קטנה ששמה "סמטת האור". יש בה שילוב תל אביבי נהדר בין בתים לשימור ששופצו לכאלה שעוד מחכים לשיפוץ עם מעטה גרפיטי וקירות מתקלפים, וירוק, הרבה ירוק. אני עוברת שם הרבה ומהרהרת בקשר בין חשמל לאור ובביטוי האורבני של הקשר הזה.

4. ספסל ביפו העתיקה

יש עוד ספסל אחד שאני אוהבת במיוחד להשקיף ממנו אל הים, הפעם בלי תכנונים ושאלות קשות. ממש מול תיאטרון יפו, שהוא מקום אהוב ויקר בפני עצמו, מעבר לכביש, בפינת חמד קטנטנה וקצת מוצנעת יש ספסל אלכסוני שרואים ממנו את כל קו החוף, טפח מיפו, והרבה ים. לפני הצגה אם יש לי זמן, תמיד אקפוץ לביקור אצל הספסל הזה כדי להתפעל מהנוף הנשקף ממנו.

5. תשע נשמות

החנות של הוצאת "תשע נשמות" ברחוב גורדון היא כמו אור בקצה מנהרה. מעבר להיותה של "תשע נשמות" הוצאה מיוחדת, עכשווית ומוקפדת מכל בחינה, החנות שלה היא מקום לבוא אליו ללקט פנינים ספרותיות ולקנות יינות משובחים.גורדון 14

מקום לא אהוב בעיר

המקום השנוא עליי בתל אביב הוא הרמזור שמאלה (אם באים מצפון) ביהודה הלוי 79. כל יום בסביבות השעה שלוש מתחיל להצטבר שם פקק תנועה אימתני שגורם לכולם לצפור בקדחתנות וליצור זיהום רעש סביבתי בלתי נסבל. צפף המכוניות מביא אל הרמזור הזה דרי רחוב פושטי יד, בדרך כלל נרקומנים, וזה קורע את הלב לראות שאין מי שעוזר לאנשים האלה.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
המופע "יופי" של תיאטרון קליפה בבימוי עידית הרמן במוזיאון תל אביב, שבו טקסט שכתב אריאל ברונז הולך ומתפרק ונבנה מחדש בקטעי שירה אופראית, ימיביניימית ואלקטרונית משולבי תנועה, תאורה ואסתטיקה ויזואלית יפהפייה. הקהל נע בין חללי מוזיאון תל אביב בעקבות הסצנות ונפשו משוטטת לבדה בחלל. יש הרבה מה להגיד על הסמיכות של "כיכר החטופים" למרכז התרבות של תל אביב, אבל במקרה הזה לא חשתי דיסוננס או אשמה, אלא לכידות פרדוקסאלית בין הבחוץ לפנים.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
נאום הנובל של הרולד פינטר (בתרגום פרופ' אברהם עוז) משמש לי מצפן בכתיבה, בחיים ובמיוחד בזמנים כאוטיים. הוא אמר: "האמת בדרמה לעולם חומקת מידיך. לעולם אינך מוצא אותה, אך החיפוש אחריה הוא כפייתי. החיפוש הוא בבירור הדחף לפעולה. החיפוש הוא משימתך". בתוך כל הרעש הפנימי והחיצוני אני נאחזת בנאום הזה שהוא כמו מגדלור לאמת.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
"מטה המשפחות להחזרת החטופים והנעדרים" ו"פורום משפחות שכולות ישראלי-פלסטיני בעד שלום", הם הארגונים בעלי הדחיפות העליונה לדעתי, אבל לא חסרים ארגונים חשובים שהלוואי שהמדינה הייתה מייתרת.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
תל-אביבית בעל כורחה: עינב צנגאוקר. כל החוסן, האומץ, המוסר, האמהות, הנשיות והאנושיות באישה אחת שנלחמת בכוחות נגד אטומים יום ולילה מאז נחטף בנה מתן צנגאוקר.

מה יהיה?
חזרתי השבוע מברלין שם הציגו את הגרסה המקומית של "איך להישאר הומניסטית אחרי טבח ב-17 צעדים" בתיאטרון גורקי (בימוי: ספיר הלר). מפגש עם קהל אחרי ההצגה הזאת, גם בארץ בתיאטרון יפו וגם במקומות אחרים בעולם, חושף אותי לצד הטוב של האנושות על כל קבוצותיה, ומזכיר לי שהשסעים לא גדולים ומאיימים כמו שהמדיה רוצה להראות לנו. ביום שני הייתי בהיכל מנורה בכנס השלום "הגיע הזמן", היו שם המונים של אנשים שמאמינים שיכול להיות פה טוב, שקוראים לפיוס ולשלום. מזמן לא התרגשתי ככה. אני אופטימית.

• העיר שלי
• תיאטרון יפו
• ספסלים
• גן החשמל
• יפו העתיקה
• תשע נשמות
• מטה החטופים והנעדרים