כאילו שאנחנו צריכים תירוצים לחגוג לו, היום זה הוא יום האבוקדו הבינלאומי. מה מביאים לפרי שגם ככה יש בו הכל? ובכן –את מנות האבוקדו הטובות והטעימות יותר בעירנו, כאלה שעושות חסד עם חומר הגלם המופלא ומציגות את הירוק ירוק הזה במלוא תפארתו. אלה הם מנות האבוקדו הכי טובות בתל אביב.

סשימי, אבוקדו ויוגורט | בר 51

בבר 51 מגישים את אחת המנות המבריקות בעיר, כזו ששמה את חומרי הגלם בלב העניינים ולא מבזבזת זמן עם דאווינים מיותרים. סשימי פלמידה, אינטיאס או דג טרי אחר, שלצדו מונחים בנדיבות נתחי אבוקדו נהדרים ומומלחים קלות, יוגורט חמצמץ וסלטון עלים רענן עם חזרת מגורדת מלמעלה שמיטיבה עם הביס. בקיצור, מנה לתפארת.
68 ש״ח,לפרטים נוספים

סלט ירוקים ואבוקדו | פאסטל

הקו המרענן ממשיך עם המנה הנהדרת הזו של פסטל המחודשת, בניצוחו של שף גל בן משה. המנה המדוברת מורכבת מעלים ירוקים , פרחי קישוא עדינים ואבוקדו צלוי עד להשחמה קלה, וארומה מסקרנת וממש מפליאה. הכל מתובל בויניגרט יוזו ארומטי ומרענן גם הוא.
62 ש״ח,לפרטים נוספים

ברוסקטה אבוקדו | פורט סעיד

בפורט סעיד (ובעוד כמה ממסעדות הבית של אייל שני) מגישים ברוסקטת אבוקדו מהאגדות – לחם מצוין וקלוי היטב, עליו מונחים בנדיבות יתרה צ׳אנקים של אבוקדו שלא מביישים מטע מקסיקני כהלכתו. אין עוד הרבה מה להוסיף חוץ מזה שהביס מושלם, שם את האבוקדו במרכז, ואנחנו מוכנים לטרוף את המנה אחת ליממה לפחות. כלומר,אם תשרדו את התור.
46 ש״ח,לפרטים נוספים

שרימפס ואבוקדו | פרא

בפרא מגישים מנה אבוקדו נהדרת וחפה מיומרות מיותרות שמתמקדת בחומר הגלם המופלא שלשמו התכנסנו. אל האבוקדו הנאה מתווספים שרימפס טריים, מופלאים גם הם, ורוטב שרימפס קוקטייל שמנצח על המנה כולה. זה מה שנקרא, פחות זה יותר.
62 ש״ח,לפרטים נוספים

טרטר דג ואבוקדו | שילה

אחת המנות האייקוניות של עירנו: כדור אבוקדו עגול, עשוי ללא רבב, שלמעשה עוטף ומחביא דג אינטיאס טרי, שילוב שמתגלה כאידאלי. לחגיגה הזו מתווסף גם איולי נענע רענן ומעקצץ, שקדים, בזיליקום וקולי סלק סגלגל שמוסיף צבעוניות נהדרת.
88 ש״ח,לפרטים נוספים

פאנקו אגה אבוקדו | מן טן טן

במנטנטן מגישים מנה יפנית מסורתית שמגלה לנו שאבוקדו הוא תוצר מושלם גם בצורתו המטוגנת. טוב נו, מה לא מושלם בצורתו המטוגנת? פה מדובר באבוקדו מטוגן בציפוי פריך של פנקו יפני – הוא פריך, קראנצ'י וערב לחיך. האבוקדו הרך מתרכך אף יותר בתהליך הטיגון, ולכן מומלץ אפילו יותר.
42 ש״ח, לפרטים נוספים

• אוכלים שותים
• אבוקדו
• בר 51
• פורט סעיד
• פרא
• שילה
• מן טן טן
• ברזילי

• Facebook
• Twitter
• Email

תפריטים פואטיים

טרנד שניצניו התחילו בעסקיו של איל שני וחלחל אל תפריטיהם של מגוון בתי קפה ומסעדות שרצו אולי להישמע קצת יותר היפסטרים. מ"שק דה קוק" ועד "סיפוק עמוק לפנים", לפעמים יש תחושה שתפריטים בעיר הזאת נשמעים פחות כמו תיאורים של מנות ויותר כמו שמות של סרטי פורנו. זה אולי היה מגניב ומרענן לפני שלוש שנים, אבל האמת היא שאנחנו נשמח לקבל את התפריטים שלנו בחזרה. כי אם כבר אנחנו משלמים 65 ש"ח על סלט, אז לפחות שנבין מה יש בו.

אבוקדו

הפרי הירוק והשמנוני הפך בשנתיים האחרונות לסופר הירו קולינרי ובעיקר כוכב אינטסגרם בלתי מעורער, כשהשיא היה פתיחתן של מסעדות שכל התפריט שלהן מוקדש אך ורק לאבוקדו ואפילו השקת פסטיבל אוכל על טהרתו. "אבוקדו הוא הקנדל ג'נר של קערת הפירות", הכריזו בדיילי מייל הבריטי, כבר לפני שנתיים, ועדיין גם היום, יש תחושה בעיר (ובעולם בכלל) שהטרנד הירוק מסרב לחלוף. כמו בכל תופעה, גם לאבוקדו קמו מתנגדים. בזמן שהביקוש לפרי עלה בצורה חסרת תקדים, חקלאים מקסיקנים התחילו להרוס יערות שלמים כדי לשתול עצי אבוקדו ולעמוד בקצב הביקוש המסחרר. אותם עצים זקוקים לכמויות מים אדירות, מה שבעצם נזק סביבתי אדיר בזמן שאתם ניסיתם לאכול את המאכל הבריא והמגניב של הרגע.

שאבלי

גם אתם הרגשתם שכולם סביבכם שותים "שאבלי"? ובכן, זה לא סתם. היין הלבן הקרוי על שם האיזור הצפוני והנחשב בבורגון נכנס בשנים האחרונות לתפריטי היין של לא מעט מסעדות בעיר והפך למעין סמל סטטוס תל אביבי. גם אלו שיין לא נמצא בתחום מומחיותם הזמינו שאבלי בלי לחשוב פעמיים, ספק כדי להישמע מביני עניין בפני המלצר, ספק כי זה פשוט מה שחבריהם המעורים יותר הזמינו ביציאה הקודמת. אנחנו כמובן בעד השתכללות של הטעם התל אביבי ביין, אבל הגיע גם זמנו של הטרנד הזה לחלוף. בינתיים, תתחילו לשנן את השם של איזור היין הלוהט הבא: סאנסר שבעמק הלואר.

אוכל שחור

פסטה שחורה, לחמניה שחורה ואפילו מילקשייק וגלידה שחורים. יותר ויותר מנות ומשקאות שחורים נכנסו בזמן האחרון לתפריטים שלנו והפכו בן לילה לטרנד הקולינרי הכי חם של הרגע. בגלל שצביעת המזון נעשית באמצעות חומרים שלא משפיעים על הטעם, ברוב המקרים מדובר בלא יותר מתמונה יפה לאינסטגרם. זה אולי היה נחמד, אבל הגיע הזמן להיפרד מהאוכל השחור ולהפסיק להסתכל על הקנקן, אלא על מה שבתוכו.

שירות אנטיפתי

תופעה תל אביבית ותיקה ומעצבנת במיוחד, של מקומות שבאופן מכוון לא שמים יותר מידי על הלקוחות שלהם. הגיע הזמן להגיד אחת ולתמיד: זה לא מגניב להיות מלצר אנטיפתי, והעובדה שטיפ של 12% זה דיפולט בעיר לא נותנת תירוץ לזרוק את הצלחת על השולחן וללכת או לא להגיד ללקוח שלום כשהוא מתיישב.

אוכל בשקית

כשאוכלים בתל אביב, קשה מאוד לצאת שבעים ושתויים בפחות מ-150 ש"ח לסועד, ומי שרוצה חוויה קולינרית זולה יצטרף להסתפק באוכל רחוב. אולם בשנים האחרונות שני התחומים הקולינריים התערבבו זה בזה, ומאז שהשפים הגדולים נכנסו לאוכל הרחוב, תהליך דומה קרה גם בכיוון ההפוך. יש תחושה מסויימת שהרחוב נכנס למסעדות, והגשה של מנות על מצע של קרטון או שקית נייר הפכה לטרנדית וקלילה. אבל אם כבר אנחנו יושבים, ואם כבר אנחנו משלמים כל כך הרבה, אולי לפחות נקבל את האוכל בצלחת? והרבה יותר חשוב מהתמורה הכספית, אנחנו פשוט נייצר ככה הרבה פחות זבל.

• מסעדות בתל אביב
• טרנדים
• יין
• אבוקדו
• מלצרות

• Facebook
• Twitter
• Email

1. סגירות

2018 לא הייתה שנה קלה למסעדנים. בין כל הגזרות והמיסוי שהוטלו עליהם, נראה שלא מעט מוסדות שהיו לעוגנים קולינריים ותרבותיים נעלמו. הסגירה הראשונה והמטלטלת פתחה איתנו את השנה באורנה ואלה. בהמשך התאיינו עוד מוסדות ותיקים כמו בליני וננוצ'קה, וגם מסעדות צעירות בהרבה כמו גריג ושיראטויה לא סגרו את 2018. ממש לקראת סיום השנה התבשרנו שמיסטר אנד מיסיס לי תסגור את דלתותיה אחרי הסילבסטר.

2. אוכל רחוב

כבר כמה שנים שאוכל הרחוב משתלט על הסצנה הקולינרית, והשנה המגמה הזאת המשיכה ביתר שאת. תשומות יקרות במיוחד ועליות בשכר העובדים מראות לשפים שתכלס אין מה לטרוח עם מפות לבנות – אנחנו בין כה אוהבים את הכל בכריך או בפיתה. השנה הצטרפו השף רז רהב עם ברווזי המדוגמת, השף גיא גמזו הביא את בשורת הנו נו נו עם כריכי לחמניית חלה מטוגנת שמתפקעים מכל מה שאסור לגלות לדיאטנית, ואפילו זמי שרייבר, שומר הגחלת של האוכל היהודי המזרח אירופי, פתח את סנדר בפיתה.

3. פיצה

זו ללא ספק הייתה שנת הפיצות של תל אביב. נכון, כבר לא מעט שנים אפשר להשיג בעיר הזאת פיצות לא רעות, אבל השנה התעלינו על עצמנו בכמות ובאיכות. המוני פיצריות חדשות נפתחו השנה מצפון העיר ועד דרומה, אבל לנו יש רק שתי מילים לומר לכם לסיכום הטרנד הזה: ארציאלי (בכיכר רבין) ולילה (בפלורנטין). רוצו, אתם פשוט חייבים לנסות.

עוד כתבות שיעניינו אותך:
יאללה הפועל: הסיפור מאחורי הסנדוויץ' של צ'וצ'י
רותי ברודו: "אם מאבק הסעדנים לא יצליח אפרוש מהתחום"
המסעדה עם הקונספט הכי מוזר שנתקלנו בו

4. אבוקדו

האבוקדו יצא מכלל שליטה השנה – ולא רק אצלנו. בקליפורניה מדווחים על מקרי שוד מזוינים של מגדלים, ובניו יורק ובברלין טוסט אבוקדו הוא ככל הנראה המנה המצולמת ביותר באינסטוש. בתל אביב האבוקדו הונח כתוספת על פיצה, נכנס לגלידות, ואפילו נפתחה לכבודו מסעדה שלמה – אבוקדה – שכל אחת מהמנות בה מכילה את הפרי הנחשק.

5. מקומי

השפים המשיכו לנסות לפצח את סודות המטבח המקומי ונחלו הצלחה לא מבוטלת: יאיר יוספי נתן טוויסט מקומי לברוט והביא אליו עוד קהל מעריצים, ענר בן רפאל פורמן הדהים את המבקרים באיגרא רמא המתבססת כל כולה על תוצרת מכאן, ואסף דוקטור המשיך לחקור את המטבח המקומי בדוק ופתח בשלהי השנה את אייבי החדשה שלו.

6. מסעדות במלונות בוטיק

מלונות הבוטיק והקונספט שנפתחו השנה הגיעו מאובזרים מן המוכן במסעדות ובברים מושקעים במיוחד: קפה פופולר של אבי ביטון במלון סמואל, הבר בושוויק של קבוצת האימפריאל במלון פבריק, זאדה העותמנית במלון דריסקו, דון קמילו במלון ג'אפה ובקרוב גם פנטסטיק של אריאל לייזגולד בפורט אנד בלו ובר היין ובית הקפה החדשים של מושיקו גמליאלי במלון רנומה.

7. מוצ'י

בשנה שעברה נדמה היה שתל אביב נסחפת לתוך צונאמי של מסעדות יפניות עם שיראטויה של אלי גרוסמן, אוקאסן שלימדה אותנו אוכל יפני ביתי מהו, והאצ'י של אורן גולדווסר שהציעה אוקונומיאקי מבולגן כהלכתו. כל אלו לא שרדו, אבל נשארנו עם ממתק בצק האורז הדביק והמשובח שהולך ומפציע ביותר ויותר מסעדות בעיר, וגם זה משהו.

8. כרובית לנצח

אחרי הסופרלטיבים שהמגזין "פוד אנד וויין" הרעיף על הכרובית של איל שני, היה ברור שהכרובית כאן כדי להישאר, אבל המירוץ אחרי הירק הנחשק הבא ממש בעיצומו. בלוגרים שונים מתקוטטים ביניהם אם השנה הבאה תהיה שנת הכרוב או שנת הסלק, ועד להכרעה אתם עדיין פוגשים ראש כרובית בכל מסעדה שנייה בעיר ומכינים את הכרובית של שני אצלכם במטבח.

• אוכלים שותים
• מלונות בוטיק
• כרובית
• פיצה
• אוכל יפני
• אבוקדו
• מאבק המסעדנים
• אוכל רחוב
• חדשות האוכל
• אייל שני

בימינו, התמכרות לאבוקדו כבר לא מרשימה אף אחד. הפגנת בקיאות בזני האבוקדו השונים, לעומת זאת, מבטיחה שתהיו מסמר הערב. הנה כמה פרטים שתוכלו לשלוף מול החבר'ה בשיחת קוקטייל ולהפיל אותם לרצפה.

עוד כתבות שיעניינו אותך:
איך הפך האבוקדו לטרנד הלוהט של 2018?
בקרוב תיפתח בתל אביב מסעדה שכולה אבוקדו
המסעדה שהולכת להכיר לכם בלקן חדשה

ערד

אחד מזני האבוקדו החורפיים במיוחד, שמגיע לשווקים הרבה אחרי הגשם הראשון. האבוקדו האגסי הזה חמאתי למדי, ולכן יתאים לכריכים, אבל אינו מהנחשקים שבזנים.

מתי:ינואר עד מרץ.

פוארטה

אבוקדו קליף בעל בשר קרמי הנמרח כמו חמאה. מתאים לסושי ולכריכים.

מתי:נובמבר עד מרץ.

פינקרטון

מכורכם קליפה, טוב לגוקאמולה ולכריכים במיוחד, לנוכח העובדה שמדובר בזן קל לקילוף, ובטעם דומיננטי.

מתי:נובמבר עד מרץ.

האס

זהו הזן שחור־סגול הנחשק במיוחד. מתאים לסושי וגם לסביצ'ה בזכות טעמו העדין. כשהוא עדיין מעט נוקשה אתם מוזמנים לצרוב אותו קלות על הגריל ולהגיש עם בלסמי מצומצם.

מתי:ינואר עד מאי.

אטינגר

הזן בוהק הקליפה נחשב למתאים ביותר לסושי. בזכות הקליפה שלו קל למשש אותו ולבדוק מתי הוא בדיוק מוכן. מדובר בפרי גדול וירוק הידוע בצורתו האגסית ונחשב לזן האהוב בישראל בזכות מרקמו החלק.

מתי:אוקטובר עד דצמבר.

ריד

זן נחשק במיוחד ונחשב גם לזן האחרון של העונה, מצוין לסושי וליצירת שושני אבוקדו.

מתי:מרץ עד מאי.

• אוכלים שותים
• אבוקדו
• חדשות האוכל

• Facebook
• Twitter
• Email

אל אולם הריקודים במדינת מיצ'ואקאן שמקסיקו, לא הרחק מהחופים של אקפולקו, גולגלו ראשים ערופים של קורבנות האלימות הגואה בעקבות קרבות בין קרטל הפשע המקומי לחקלאים. אין מדובר בגידולי פרגים לאופיום וגם לא בקנאביס לחשיש, ובכל זאת רמת האלימות שיוצרים הגידולים הללו מעוררת השוואה ליהלומי הדמים של אפריקה. אלה מטעי האבוקדו שגורמים לקרטל לחטוף את האיכרים למטרות כופר, ובתגובה להקמתה של משטרת אבטחה פרטית שתפקידה להגן על המגדלים. שליש מהאבוקדו בעולם מגיע ממקסיקו מדווח הניו יורק טיימס, והדרישה לירוק הזה ממשיכה לצמוח בקצב רצחני.

עוד כתבות שיעניינו אותך:
בקרוב תיפתח בתל אביב מסעדה שכולה אבוקדו
הבראנצ'ים החדשים בעיר שווה לקום בשבילם בבוקר
המסעדה שהולכת להביא לכאן מטבח שעוד לא טעמנו

האבוקדו אינו פרי חדש. הוא תורבת במקסיקו עוד לפני כ־9,000 שנה, והאצטקים העניקו לו את שם החיבה אהואקאטל (ahuacatl) בגלל האופן שבו הפירות נראים כשהם גדלים להם על העץ בצמדים כאשכים. יתכן שזו הסיבה שמיילי סיירוס בחרה לקעקע אבוקדו על זרועה, או שאולי, ממש כמו שאר האנושות, היא פשוט פיתחה קרייב לאבוקדו. בשנתיים האחרונות היה הפרי כוכב האינסטגרם הבלתי מעורער – חתוך כשושנה על טוסט עם ביצה עלומה שנשפכת עליו או מתפקד ככלי קיבול לקפוצ'ינו מוקצף היטב.

מאז שהסכמי הסחר מול מקסיקו הכניסו את האבוקדו לארצות הברית ב־1994 הביקוש לירוק הזה לא הפסיק לצמוח והחקלאים בסן דייגו לא נאלצו להוריד את המחירים בשום שלב. להפך, לרגעי הפיק של צריכת הגואקמולי בסופרבול נוספו ביקושים ערים של בריאותנים וטבעוניים שרוצים להשיג את השומן הבריא מהצומח שמוגדר כמזון על, או אם תרצו שומן העל. אליהם נוסף בשנים האחרונות גם המעמד הבינוני בסין שהחל לצרוך אבוקדו שמעולם לא היה חלק מהתפריט המסורתי. הביקושים הערים גרמו לארצות נוספות בדרום ובמרכז אמריקה להירתם למשימת הגידול, וליערות במקסיקו להיכרת לטובת ייצור הגואקמולי לאמריקאים ולשאר העולם.

אוכלוסיית זללני האבוקדו התעצמה גם באירופה. צריכת האבוקדו באירופה עלתה מ־ 170,000 טונות ב־2004, ל־500 אלף טונות בשנה האחרונה. מדווח איתן צבי, סמנכ"ל גליל אקספורט ומנהל האבוקדו. צבי מבהיר: " מחיר אבוקדו לצרכן באירופה הוא יורו וחצי לאבוקדו אחד של 200־250 גר', והאירופים מעדיפים באופן מובהק את זן האס השחור שמהווה 85 אחוזים מהפרי הנמכר שם".

איך כל טירוף האבוקדו הזה משפיע עלינו? ובכן, האבוקדו המיוצא לאירופה לוקח מאיתנו נתח נאה מהגידולים המקומיים, וצבי מפרט: "60 אחוז מזני האבוקדו הירוקים, ו־40 אחוז מגידול האס בארץ מיועדים ליצוא. שטח מטעי האבוקדו בארץ הוכפל בעשור מ־40 אלף דונם ל־80 אלף דונם, והנטיעות עדיין בעיצומן".

בחודש אוגוסט האחרון ודאי חשתם שהחל המחסור הכבד באבוקדו בשווקים, ומי שהצליח לדוג אבוקדו אחדים ולא מוצלחים במיוחד נאלץ לשלם עליהם סכום הזוי – יותר מ־50 ש"ח לק"ג. צבי מתעקש כי המחסור והמחירים הגבוהים אינם נובעים דווקא מכך שהפרי מיועד ליצוא אלא מפגעי מזג האוויר: "בשנים האחרונות היו פגעי אקלים וקרה שפגעו בגידולים, וזה שהביא למחסור," הוא טוען.

מחיר האבוקדו שהרקיע גרם לגל גנבות גם אצלנו; במאי סוכל ניסיון גנבה של 12 טונות פרי בנס עמים שבגליל המערבי בזכות מצלמות אבטחה, ובמטע של קיבוץ געש גנבים נתפסו עם שקים במשקל טונה וחצי. כאמור, מדובר בבעיה עולמית – גנבות אבוקדו הפכו למכת מדינה בניו זילנד, ובקליפורניה בשנה שעברה דווח על שוד מזוין של אבוקדו.

בארץ מגדלים כמה זנים של אבוקדו, כל אחד מהם מבשיל בזמן מעט שונה, כך שהעונה נפתחת בדרך כלל בשליש האחרון של אוקטובר וממשיכה עד למאי ובכל שלב תמצאו שניים או שלושה זנים אופיינים.

"מה שמגיע מעבר לתקופה הזאת הוא אבוקדו מקירור", מסביר החקלאי גדעון בילינסקי מחברת עלה עלה המספקת חומרי גלם למסעדות. אלא שבניגוד לפירות וירקות עונתיים אחרים בילנסקי טוען שלאבוקדו אין תחליף קולינרי. "אם אין תרד טורקי השף ישתמש במנגולד, אבל אם אין אבוקדו אז אין״. המחסור גרם לחקלאים לקטוף את הפרי מוקדם מדי, לפני שרמת השומן בפרי מאפשרת לו להבשיל, מה שגורם לתופעה המדכדכת הידועה כ־אבוקדו קשה־קשה־קשה־רקוב, אבל על פי בלינסקי יש למה לחכות: ״החדשות הטובות הן שממשיכים לנטוע מטעי אבוקדו כל הזמן, אמנם לוקח חמש שנים לפחות עד שהעץ מניב ובשנים הראשונות הפרי פחות איכותי, אבל לאכול בשיא העונה אבוקדו מעץ בן 15 זה פשוט תענוג״.

• אוכלים שותים
• אבוקדו
• חדשות האוכל