הקולנוע הישראלי שופע בסטלנים, אבל בעוד שלרוב הם משומשים כקוריוז קומי במקרה הטוב, או "קומדיית פשע" צפויה במקרה הרע. "מלך החגיגת" הופך את הקערת הקססה על פיה, ונותנת לנו גיבור גדול מהחיים שמוביל את העלילה שלו, ושל כל המדינה שלו, לקומדיית פשע אמיתית, מקורית ובמקרה הזה – מהסוג שרק המציאות יכולה לייצר. ואחרי שהתלהבנו ממנו בקולנוע בביקורת שכתבה יעל שוב, הוא סוף סוף מגיע למסך הקטן של yes.

>>לראשונה מאז הקמתו, פסטיבל "חשיפה בינלאומית" לא יגיע לת"א

תל אביבים וותיקים וודאי זוכרים את שיגעון החגיגת, והטירלול שפשט בעיר בעקבותיו. תחליף סינטתי טבעי וזול לקוק, שמגיע מגת ומחזיק אותך בהסנפות כל הלילה? נשמע טוב מדי מכדי לקרות, וזה אכן היה המקרה, כמו עם כל סם סינטתי. אושרי כהן מגלם את גבי (תניחו שזה שם בדוי), האיש שהמציא את החגיגת, בעזרת זיקוק החומר הפעיל בצמחי גת. ולמרות הקלישאות שאולי עולות לכם לראש על יצרני סמים, הוא דמות שונה לחלוטין ממה שאתם מדמיינים – ילד מחונן עם דוקטורט בביוטכנולוגה, שמבקרה התמכר לריגוש של הסמים, ומצא את עצמו צולל לעולם בלתי חוקי, ופרוע לגמרי.

בהתאם לסרט שנוצר על סמים, השפה הקולנועית שלו טריפים לא פחות מהמקור – אנימציית סטופ מושן וגזירי נייר בהשראת קטעי האנימציה שטרי גיליאם יצר עבור חבורת מונטי פייתון, דימויים שנזרקים לעין הצופה על ימין ועל שמאל, ובעיקר ויזואליזציה מושלמת לטריפ סמים, כמו שלא ראיתם מעולם. זה סרט יצירתי, מרתק, שמספר סיפור תל אביבי-ישראלי כל כך, שעדיין מצליח להיות גדול מהחיים. 75 דקות מהחיים שלכם שלא יחזרו, אבל תהנו מכל רגע. נשמע לנו כמו תחליף סם לא רע. הסרט, אנחנו מדברים על הסרט.
"מלך החגיגת", yes VOD

• מה רואים הלילה
• המסך
• yes
• חגיגת
• דוקומנטרי
• אושרי כהן

עם כל הכבוד לקולנוע המיינסטרימי של היום, בסינמטקים מתחבאים עכברי הקולנוע האמיתיים. בהתאם, הסרטים שמבקרים בסינמטק הם מעט שונים ממה שתמצאו בסינמה סיטי – לפעמים אלו סרטי איכות נדירים, לפעמים דוקומנטרים שלא זוכים להפצה מסחרית רחבה, ולפעמים סתם סרטים שלא הצליחו יותר מדי באולמות הגדולים ונשארו להרוויח כמה בקטנים. מבקרת הקולנוע שלנו, יעל שוב, יודעת בדיוק איזה סרטים אתם צריכים לבדוק בסינמטק נכון לעכשיו.

>>קולנוע של בית: 8 סרטי איכות שמחכים לכם עכשיו בנטפליקס

השיבה מהפלנטה האחרת

"פלנטה אחרת" הוא האופן שבו בחר ק.צטניק לתאר את אושוויץ. הסרט התיעודי המצוין שביים אסף לפיד מתאר באופן מאיר עיניים כיצד סופר השואה, הזכור כעד שהתמוטט במשפט אייכמן, הגיע למסקנה המהותית שהוא טעה – ושהשואה היא מעשי ידי אנשים רגילים כמותו. מיד אחרי ששרד את אושוויץ, יחיאל די-נור החל לכתוב רבי-מכר עתירי תיאורים גרפיים על מחנות ההשמדה תחת השם ק.צטניק. מומחים לספרות ולפוסט טראומה מסבירים שזה לא היה שם עט, אלא סוג של פיצול אישיות. כשישב לכתוב את ספריו (שתורגמו לשלל שפות ונמכרו במיליוני עותקים) בבקתה מבודדת בפרדס הוא לבש את מדי הפסים שלקח איתו מאושוויץ ונכנס לטרנס. החלק הזה של הסרט (שבכתיבתו השתתפו נעמי לבארי וסער יוגב) נבנה באמצעות שילוב מוצלח של עדויות מומחים עם תצלומי ארכיון ואנימציה. תפיסת האימה כבלתי אנושית, שבאמצעותה התמודד עם מה שעבר, הפכה באמצעות ספריו לקונספציה המקובלת בישראל.

העולם לא ידע מיהו האיש שכתב את "סלמנדרה" ו"בית הבובות" עד שב-1961 די-נור נדרש להופיע כעד במשפט אייכמן, ואז לראשונה שתי הזהויות שלו התאחדו. הוא לא היה מסוגל לעמוד בכך והתמוטט. האירוע המתועד נערך מחדש על ידי לפיד והעורכת נוהר אביגייל חסין, והתוצאות ממוטטות. חלקו השלישי של הסרט מעניק לו משמעות תמטית רחבה ועמוקה והופך אותו לסוג של מסה רעיונית. בשנות השמונים אשתו של די-נור שכנעה אותו לנסוע להולנד לעבור טיפול ב-LSD והסרט כולל הקלטות של אותו טיפול שהחזיר אותו לאושוויץ. זיכרון של פיהוק על פניו של קצין אס.אס. שינה את תפיסתו של די-נור מקצה אל קצה, כשהבין שלא מדובר במעשי ידי מפלצות ושכל אחד, גם הוא עצמו, יכול להפוך לנאצי. אבל השינוי הזה לא נקלט בסיסמוגרף של החברה הישראלית, שממשיכה לקדם את התפיסה שיהודים לא יכולים להיות נאצים.
סינמטק תל אביב, 1-13.4.

כולנו זרים

הסרט הבריטי המהולל (ממוצע 90 במטקריטיק) לא זכה להפצה מסחרית מלאה בארץ, ואחרי שפתח את הפסטיבל הגאה הוא הוקרן רק באופן ספורדי בקולנוע לב ובסינמטקים. אל תפספסו את ההזדמנויות אחרונות לראותו. העיבוד החופשי של אנדרו היי ("Weekend", "45 שנים") לספרו של טאיצ'י ימאדה מ-1987 הוא הסרט שהכי ריגש אותי ב-2023. אנדרו סקוט ("פליבג") מגלם את אדם, תסריטאי המתגורר בבניין דירות כמעט ריק. לילה אחד מתדפק על דלתו השכן השיכור הארי (פול מסקאל מ"אנשים נורמלים") ובין השניים מתפתחת מערכת יחסים ששולחת את אדם להתבונן בחייו. הוא הולך לבקר בבית הוריו שנהרגו בתאונה כשהיה בן 12, ומוצא אותם כפי שהיו כשראה אותם לאחרונה.

ג'יימי בל ("בילי אליוט") וקלייר פוי ("הכתר") נהדרים בתפקידי ההורים, וסקוט מרגש עד מאוד כגבר הבודד והעצוב שמספר להם על חייו אחרי מותם, עדיין נזקק לאישורם. היי ניחן ברגישות נדירה לניואנסים אנושיים, וסרטיו עדינים ומלאים ערגה. "כולנו זרים" כל כך עצוב, וכל כך יפה.
סינמטק תל אביב, רביעי 3.4, 20:00. סינמטק הרצליה, חמישי 26.4, 21:00

מלך החגיגת

כשהוקרן בבתי הקולנוע הסרט ההיברידי הזה התקשה למצוא צופים. עכשיו הוא זוכה לסדרת הקרנות בסינמטק תל אביב שאולי יתגלה כמקום מתאים יותר. ב-2003 נפוץ בתל אביב סם פסיכואקטיבי בשם חגיגת שהופק מצמח הגת ונמכר בפיצוציות. ב-2004 משרד הבריאות הכניס אותו לרשימת החומרים האסורים והסם ירד למחתרת. האיש שפיתח אותו, והרבה לצרוך אותו בעצמו, המשיך לחפש ולייצר אמפטמינים חלופיים בעלי מעמד חוקי, מה שסיבך אותו עם שותפיו העסקיים ולא שימח את רעייתו.

סרטו של אורי מרנץ מגולל את סיפורו של מלך החגיגת בכלים קולנועיים משולבים. אושרי כהן מגלם את (או שמא מדגמן את דמותו של) המדען החנון ומספר לצופים את סיפורו מנקודת מבטו – הווה אומר הוא לא בדיוק מספר מהימן. דבריו מאוירים באנימציה פסיכדלית עתירת המצאות, שמזכירה שילוב של עטיפת האלבום "סרג'נט פפר" של הביטלס וקטעי האנימציה שטרי גיליאם יצר עבור חבורת מונטי פייתון. ציורי רנסנס (הסעודה האחרונה של דה וינצ'י, הזוג ארנולפיני של ואן אייק), צ'רצ'יל, גודזילה, המטריות המעופפות של מרי פופינס, פרחים והרבה פילים מסוממים מרכיבים את המארג העשיר והשנון של אסוציאציות תרבותיות שממלאות את הסרט מקיר לקיר. הוויזואליה הפסיכדלית תואמת את העיסוק של הגיבור בסמים, ומייצרת ניגוד אפקטיבי להסתבכות שלו עם העולם האפור. זה סרט ייחודי, מפתיע ומבדר, ותל אביבי מאוד.
סינמטק תל אביב, 1-13.4, סינמטק הרצליה, שני 8.4, 20:30

• המסך
• סרטים מומלצים
• סינמטק
• קולנוע
• אושרי כהן