ביום ראשון בשבוע שעבר התעוררו תושבי תל אביב למציאות של ה-6 באוקטובר: העיר נשטפה בשלטי פרסום של הסתה קשה נגד שופטי בית המשפט העליון, קמפיין של הארגון הפאשיסטי "אם תרצו" לפיו שופטי העליון דואגים למחבלי חמאס "בזמן שהחטופים נמצאים בעזה", תחת הכותרת "בית המשפט נגד ישראל". הפוסטרים המסיתים עוררו זעם רב ברחבי העיר, והחדשות הטובות הן שאחרי מאבק אזרחי נחוש ואגרסיבי הוסר קמפיין ההסתה מרחובות העיר בסוף השבוע.

>> "ארץ נהדרת" לא נגעה בעמית סגל שלוש וחצי שנים. זה נגמר
>> איך להתמודד עם עליות המחירים? תפילו את הממשלה ונמשיך משם

ההפיכה המשטרית חזרה על ספידים, וניכר שב"אם תרצו", ארגון המקורב מאוד לממשלה, יצאו לקמפיין כדי לתת לה רוח גבית. אבל כאן הוא נתקל בהתנגדות נחושה שהובילה להסרת הקמפיין מחוצות העיר אתמול. ביום רביעי פנתה חברת מועצת עיריית ת"א-יפו ומנכ"לית רשימת "חוזה חדש", הדס רגולסקי, אל היועצת המשפטית לממשלה בדרישה לחקור את הארגון בחשד להסתה, לשון הרע והמרדה. בלילה שבין רביעי לחמישי יצאו כמה מתושבי העיר לפעולת גרילה שבה ריססו שלטים, מחקו את המילים המסיתות ובמקומן צוייר לב, בהיפוך למשמעות המקורית של הקמפיין (ר' תמונה ראשית).

משחיתי השלטים הבהירו בהודעה לתקשורת כי "לנוכח עוד קמפיין הסתה ושיסוי של מכונת הרעל, הפעם על ידי הארגון הקיקיוני הזה שמטרתו לערער את יסודותיה וערכיה של מדינת ישראל היהודית והדמוקרטית, לא עמדנו מנגד, וכחלק מחובתנו האזרחית עדכנו את המסרים בשלטים לנכונים ומייצגים יותר. אנחנו העם".

במקביל הצטרפו תושבים נוספים למאבק, ביניהם "ועד הקהילה האזרחית" (שהיה פעיל לאחרונה סביב הניסיונות של עמותת "ראש יהודי" להתשלט על המרחב הציבורי בעיר ולכפות בו הפרדה מגדרית), והפציצו בתלונות על הקמפיין את עיריית ת"א-יפו ואת שירה זכאי, מנכ"לית חברת הפרסום שמכרה ל"אם תרצו" את שטחי הפרסום שלה.

"השבוע התעוררנו למסע הסתה פרוע כנגד בג"ץ בחוצות תל אביב", כתבה חברת הוועד נועה בגון, "מאותו בית יוצר שאחראי על שינוי השיח בשנים האחרונות בארץ לשיח אלים מתובל בהמון פייק והפצת שטנה. מהארגון הקיצוני 'אם תרצו' לא היו לנו כל ציפיות, אך לחברת הפרסום/עיריית תל אביב אשר הפרסום הזה הופץ אצלם ועל ידם יש אחריות. כל מי שיאפשר להפיץ מסרים כאלה ידע שהוא ישלם על כך מחיר".

לא ברור האם היה זה קמפיין התלונות, הפנייה ליועמ"שית או הלחץ על חברת הפרסום והשחתת השלטים שהוביל להסרת הקמפיין בכל רחבי העיר, ואולי שילוב של ארבעתם. "מחאה אזרחית נחושה עובדת", אמרה בתגובה חברת המועצה הדס רגולסקי, "אנחנו חייבים לעמוד על הערכים שלנו ולשמור על העיר שלנו, כמו גם על ישראל כולה מפני אלו שבוחרים להוביל קמפיינים של שנאה, להסית ולפלג. לא נשתוק מול קמפיין הסתה שכזה ששוטף את העיר, חוצה את גבולות חופש ביטוי, מעורר דה לגיטימציה לשופטי העליון ואף עלול להסית לאלימות".

• הבועה
• עיריית תל אביב
• הדס רגולסקי
• הסתה
• שבעה באוקטובר
• אם תרצו

• Facebook
• Twitter
• Email

בעקבות הרשימה המקארתיסטית של ארגון "אם תרצו" וגל התקפות הנוכחי על חופש הביטוי והיצירה, החליטו אמנים וארגונים למען זכויות אדם לארגן אירוע מחאה אמנותי תחת הכותרת "הרשימה השחורה". הסלוגן שמלווה את האירוע, שיתקיים בשישי הקרוב בנמל תל אביב, הוא "מופע ענק עם קמצוץ של תקווה", והוא מאגד אג'נדה ברורה של ניסיון לשמור על המרחב הדמוקרטי – שנדמה כהולך ונעלם בישראל.האירוע ייתן במה לאמנים שונים אשר חלקם הופיעו בקמפיין "השתולים בתרבות" של "אם תרצו", ביניהם רבקה מיכאלי, דרור פויר, שרית וינו אלעד, מירה עוואד, גל אוחובסקי, רננה רז, קוואמי, ניר ברעם ואחרים.

"במקום לבוא בשליליות של רודפים אותנו וכמה שאנחנו ומסכנים, אנחנו רוצים להפוך את זה, ולהראות כוח וסולידריות", מסביר העיתונאי דרור פויר, ממנחי האירוע. "יש מגוון של ארגונים שמשתתפים מכל גווני הקשת. אנחנו לא מתכנסים ביחד לעוד הפגנת זעם של 'אכלו לנו, שתו לנו', אלא מתכנסים למסיבה בתחושה של חוזק אל מול שלטון הפחד. השמאל אימץ את פוזת הנרדף, אבל אנחנו לא איזה מיעוט מבוטל".

אבל זה לא אירוע לשמאל בלבד.

"הייתי שמח אם יבואו לאירוע לא רק שמאלנים אלא גם אנשי מרכז וימנים, אלא כל מי שהשיח הדמוקרטי חשוב לו. אני מאמין, ואולי אני אופטימי – שגם נתניהו ובנט הבינו שלדבר הזה יש נטייה להתפוצץ בפרצוף. אם בני בגין יבוא אני אישית מזמין אותו לסלואו".

אירוע "הרשימה השחורה" יום שישי 5.2, שעה 12:00

האנגר 11, נמל תל אביב.

הכניסה חופשית על בסיס מקום פנוי

• שרית וינו אלעד
• דרור פויר
• הרשימה השחורה
• ניר ברעם
• אם תרצו
• גל אוחובסקי
• קוואמי
• רבקה מיכאלי
• נמל תל אביב
• רננה רז
• תל אביב: חדשות עירוניות
• תל אביב
• מירה עוואד
• עירוני

• Facebook
• Twitter
• Email

אהלן ח״כ מירב בן-ארי ממפלגת ״כולנו״. את נמצאת השבוע בכנס בוושינגטון אבל בארץ הייתה אמורה להתקיים הצבעה על חוק העמותות, שבינתיים שוב נדחתה לשבוע הבא, וכשזה יקרה את תתמכי בחוק שידרוש מעמותות שמאל לפרט את התרומות שלהן בכל פרסום רשמי. את מרגישה נוח עם זה?

״קודם כל, צריך לזכור שיש משמעת קואליציונית ואי אפשר לעשות מה שרוצים״.

אם יש משמעת אז זו לא חובה שתהיי בארץ כשהחוק עולה להצבעה בקואליציה של 61?

״אל תדאג, אני פה בוושינגטון גם עם ח״כ קארין אלהרר מ׳יש עתיד׳ ומתקזזת איתה על הכל אז זה בסדר. חבל שלא הצביעו על החוק כשאני כאן בארה״ב ויש לי קיזוז…בכלל, בקצב הזה לא יצביעו עליו לעולם, אבל אם זה יקרה אז אני אתמודד. לקואליציה הזו יש צפרדעים שאני צריכה לבלוע״.

חוק העמותות הוא צפרדע מבחינתך?

״בוא נאמר שיכולתי לחיות טוב גם בלי החוק הזה. אבל יהיו לי כנראה עוד צפרדעים נוספות לבלוע״.

כל הקיר שלך בפייסבוק מלא באנשים שקוראים לך להתנגד לחוק העמותות מכיוון שהם רואים ב״כולנו״ חלק מקו ההגנה על הדמוקרטיה. את מסוגלת להבין למה הם חושבים ככה?

״ברור, כי ׳כולנו׳ נראית כאילו היא סמן של אנשים שאפשר לדבר איתם ומייצגים נורמליזציה בין כל סיעות הקואליציה״.

אולי הדגש הוא על המילה ״נראית״.

״נו באמת, כשיש ניסיון פגיעה בבית המשפט העליון מי שמתנגד ומשתמש בזכות הווטו עליה הוא התעקש זה כחלון. זכויות אדם ודמוקרטיה חשובות לנו״.

אבל כשמגיע חוק העמותות את אומרת שאין מה לעשות כי יש הסכמים קואליציוניים.

״כבר יש כל מיני שינויים וקיצוצים שעשו בחוק הזה, ועוד יקצצו עוד בהמשך כשהוא יגיע לוועדת חוקה, אז סתם עושים ממנו הרבה יותר רעש ממה שצריך״.

יש לחוק העמותות מקבילה בעולם שאת יודעת עליה?

״לא, אני לא יודעת אם יש לו מקבילה בעולם״.

כי אין. לפחות לא במדינות דמוקרטיות.

״צריך לראות את הגרסה האחרונה של החוק. אם הייתי בארץ אז הייתי יודעת יותר טוב״.

את חתומה יחד עם הח״כים שולי מועלם ובצלאל סמוטריץ׳ מהבית היהודי על הצעת חוק להוציא את ״שוברים שתיקה״ מחוץ לחוק, ואת זה עשית מבחירה חופשית בלי שום צפרדעים לבלוע.

״בסוף זו תהיה החלטת שר הביטחון, שכבר המלצתי לו להוציא אותם מחוץ לחוק, וזה לא יקרה בהצעת חוק״.

אז למה את חתומה על ההצעת חוק הזו?

״כי המלחמה העיקרית שלי היא נגד ׳שוברים שתיקה׳ שהוא ארגון שחותר תחת המדינה וגורם לה לנזק עצום, אבל נו באמת – לחשוב שייצא משהו מההצעת חוק הזו? לא ייצא ממנה כלום, בוא ניקח את זה בפורפורציות״.

הצעת חוק בשבילך זה כמו עצומה שאת פשוט מוסיפה את השם שלך אליה?

״זה ה׳סטייטמנט׳ שלי על ׳שוברים שתיקה׳. אתה יודע כמה הצעות חוק מגישים ביום?״

אז את אומרת שאין להצעת החוק הזו שום ערך.

״לא, אל תגיד שאין לה ערך. אין לה שיניים. תבדיל״.

אמנם התנערת מ״אם תרצו״ בעקבות קמפיין השתולים בתרבות, ואמרת שלא תשתפי איתם יותר פעולה, אבל עם קמפיין השתולים הראשון נגד פעילי ארגוני שמאל לא הייתה לך בעיה.

״גם עם קמפיין השתולים הראשון הייתה לי בעיה. דיברתי עם ׳אם תרצו׳ וחשבתי שהעניין יירגע. הוא לא נרגע ורק החמיר, אחרי שהם הגזימו והתחילו לסמן אמנים, והחלטתי להתנתק מהם. אבל גם כל מסע ההסתה נגד ׳אם תרצו׳ מטריד אותי. השיח המסית מגיע משני הצדדים״.

את רואה ימנים שמקבלים איומים על חייהם משמאלנים, כמו שגילה אלמגור למשל מקבלת, ורבים נוספים שזוכים לאיחולי רצח ואונס ברשתות החברתיות?

״נו באמת, ברצינות, אנשים פה נרדפים? זו מדינת ישראל. יש פה הבעת דעות וחופש ביטוי. להגיד שאנחנו משטר חשוך וסותם פיות? אנשים עדיין אומרים את מה שהם חושבים״.

אולי כאן הדגש הוא על המילה ״עדיין״.

״תגיד לי באמת, בכנות, אתה חושב שתהיה כאן מדיניות של סתימת פיות?״.

את באמת לא רואה את הקשר שבין קמפיין השתולים שמסמן אנשים לבין חוק העמותות שמסמן ארגוני שמאל? זו אווירה ציבורית שלמה שאת לוקחת בה חלק פעיל.

״אני לא לוקחת חלק פעיל ברדיפה. אל תדביק לי כאלה דברים. אני לא רודפת, חוץ מאת שוברים שתיקה״.

שאלה אחרונה לסיום, באווירה תל אביבית, היית חברת מועצת עיריית תל אביב מטעם ״רוב העיר״, רשימת הצעירים של העיר. מה יש לך לומר למצביעים שתמכו בך ועכשיו רואים אותך משתפת פעולה עם הימין?

(צוחקת) ״תתפלא אבל בקרב מצביעי ׳רוב העיר׳ בתל אביב יש גם ימנים. תמיד הייתי מרכז-ימין ואני לא מתביישת בזה. זה לא שהתהפכתי או משהו כזה״.

למה צחקת?

״כי מה זה ׳משתפת פעולה עם הימין׳? אני משתפת פעולה עם נושאים חברתיים שקרובים אליי, כמו נושאי חינוך וחסרי בית צעירים. בשבילם אני קמה בבוקר והולכת לכנסת. אני בנאדם חברתי שעסוק בצמצום פערים. תאמין לי, אתה לא מכיר אותי, אין יצור יותר חברתי ממני״.

• חוק העמותות
• מירב בן-ארי
• אם תרצו
• שוברים שתיקה
• כולנו
• אהלן
• תל אביב
• קרין אלהרר
• עירוני

• Facebook
• Twitter
• Email

[tmwdfpad]

• אנשים
• אם תרצו

• Facebook
• Twitter
• Email

יש רגעים כאלה, רגעים יפים וזכים, שבהם העתיד נגלה בבת אחת. לרגע קט משתתק הרעש מסביב, ואתה רואה משהו קטן אבל כל כך ברור, שאתה יודע שהעתיד כבר כאן. רגע כזה צץ וחשף את ישבנו הענוג בשבוע שעבר,

בפרשת דורית רביניאן והספר המצונזר. ואני לא מתכוון לרוח הפשיזם שנגלתה במלוא מערומיה; זו נגלתה כבר מזמן, ובאופנים הרבה יותר חמורים. אני מתכוון לאיזה סוג של פשיזם אנחנו יכולים לצפות בחדווה: לפשיזם איטלקי, יותר מאשר לבן דודו המוצלח והמתפקד יותר, הגרמני. או, במילים אחרות – פשיזם מטומטם. הרכבות, חברים, לא תצאנה בזמן; הן לא תצאנה בכלל,

אבל אם תגידו שהן לא יוצאות אז רונן שובל יתבע אתכם, והצל יבוא לשבור לכם את העצמות – רק שבטעות הוא ישבור את עצמותיו של השכן ממול. כך שיש גם אופטימיות מסויימת בכל הפרשה הזו: אולי בקרוב יהיה אסור להיות תל אביבי, אבל אם תקרא לעצמך צפון־חולוני, יקח להם זמן להבין את הכוונה.

כי הדבר הכי מפחיד בכל הפרשה הזו איננה פסילתו של ספר לבחינת הבגרות בספרות – זכותו המלאה של משרד החינוך לבחור איזה ספרים ללמד ואיזה לא, ויש כל כך הרבה ספרים נפלאים וחשובים שאף אחד לא חשב אפילו להציע, שעצם העובדה שמישהו היה בעד הספר הזה ראויה לציון לא פחות מהעובדה שנפסל. שלא לדבר על כך שמי שהציע, עשה זאת מסיבות פוליטיות לא פחות מאלה של הפוסלים – סיפור אהבתם של ישראלית ופלסטיני הוא קודם כל אמירה פוליטית. אמירה שהסאבטקסט שלה הוא: כולנו בני אדם. בישראל 2016, זו אמירה שלא כולם מסכימים לה.

לא, הדבר הכי מפחיד הוא הטימטום המוחלט שאחז במערכת, מהועדה המייעצת ועד לשר. הנימוק לפסילתו היה מטומטם, הגיבוי שנתן השר לנימוק הזה היה מטומטם, הקירבה הרעיונית לחוקי נירנברג כל כך גלויה, הגל שכנגד שהפך את הספר לרב מכר תוך יום כה צפוי, שאין אלא לשפשף עיניים בתדהמה ולשאול: הם עד כדי כך מטומטמים? והתשובה היא: כן, והם חייבים להיות. כמו תואר דוקטור לרופא, כך הטימטום הפך להיות דרישת הסף למי שרוצה להתקדם בשירות הציבור.

כי ככל שהמציאות הופכת ליותר ויותר עגומה, כך ההתעלמות ממנה דורשת מידה יותר ויותר גדולה של אטימות. ומי הכי טוב באטימות? מטומטמים. זה בא להם טבעי. הם נהנים מזה. כמו בפרשת חוק סימון העמותות:

האם מישהו באמת זקוק לתג, כדי לדעת שהקרן החדשה מקבלת תמיכה מהאיחוד האירופי? כמובן שלא. הסימון בתג הוא חלק מהפיכתו האיטית, אך הבטוחה, של עצם המושג "זכויות אדם" למושג "רע". אבל הייתכן שאף אחד מיוזמי החוק לא שם לב להקבלה האוטומטית בין התג לבין הטלאי הצהוב? לאף אחד לא קפץ הסאבטקסט?

קפץ גם קפץ.

אז מה, הם אמרו לעצמם, שיקפוץ. אין שום קשר, ונתבע כל מי שיגיד שיש קשר. או שנשלח אליו את הצל. או הכי טוב – נשים לו תג של "משווה לנאצים". תג בצורת כוכב, בצבע צהוב. אבל צהוב בית"רי.

כי מי יכול לפרוח ולשגשג בתוך מערכת אידיאולוגית שמתעלמת מהמציאות? מטומטמים. אנשים שמסוגלים להגיד דבר והיפוכו, ולא להתרגש מזה. וכך, משרד החינוך מנוהל ע"י אנשים שלא קוראים את הספרים שהם פוסלים; סגנית שר החוץ קוראת להניף את דגל ישראל על הר הבית דקה אחרי שנתניהו אומר שלישראל אין שום כוונה לעשות את זה; בראש משרד התרבות עומדת אשה שמתגאה בבורותה; שר שפוטר כי הסית נגד הממשלה נשלח לייצג אותה באו"ם; ושדירת הפיקוד של צה"ל מתמלאת באנשים שמאמינים שננצח כי הקב"ה לצידנו (אם כי הוא דפק היעדרות מרשימה מול הבבלים, מול הרומאים, באלף שנות פוגרומים, ויש אומרים שגם עם הנאצים היה יכול להגיע קצת קודם. אבל עכשיו, כשבנט שר החינוך, כנראה לא תהיה לו ברירה).

הנה מגיעים ימי ההבל. אידיוט פוסל ספרים לבגרות, אידיוט מסביר את ישראל לעולם, אידיוט נפגש עם מאיה בוסקילה כדי לשמוע את טענותיה נגד שר הביטחון, והשאלה המעניינת שכדאי לשאול בימים חביבים שכאלה, היא זו: מה הסיכוי שהאצבע שעל הכפתור האדום בדימונה (לפי פרסומים זרים) היא דווקא של אינשטיין? למה, מה קרה, לאידיוט אין אצבע?

• אנשים
• טורים אישיים ובלוגים
• נפתלי בנט
• רונן שובל
• הקרן החדשה לישראל
• הצל
• אם תרצו