>> ספיישל פסטיבל המגבר במדור "העיר שלי" נמשך: הפסטיבל נפתח הערב (שלישי 4.2) עם הופעה של מוטי ביקובסקי שמארח את אביתר בנאי ואביב גדג' שמארח את רון בונקר, והוא ינעל ביום שבת בהופעה של טריו הדרים-סרף רסקו – עדן עטיה, גאיה ויסמן ואיתי לוי – בהופעה מלאה עם שירים מאלבומם השני, "דמעות", מארחות את עדי ברוניצקי (דף צ׳אנקי, ביטפוט, עדיסקוטק) שמביאה איתה סאונד המשלב גאראז' עצבני וקאנטרי-סינת'-פאנק-פופ, ואת שולה חן האגדית.פרטים וכרטיסים מחכים לכם כאן.

>> פארק ריק מאנשים ושווארמה שמזכירה לי חבר // העיר של טאפש // פסטיבל המגבר
>> הרחוב עם הריח הכי טוב וכיכר עם חור בלב // העיר של מוטי ביקובסקי // פסטיבל המגבר

1. פלאפל ג'וני בנין

זה הפלאפל הראשון שחמודי אכל בחייו ומאז הכל השתנה. היינו נוהגים פעם לנסוע אחרי חזרות לאכול שם, למרות שיש בערך אלף פלאפליות קרובות יותר. ואין על הצ׳יפס העגול.
טשרניחובסקי 4

2. הגינה בנווה צדק

אנחנו אוהבים לשחק שם פריזבי (כשהימים יפים והשמש נעימה).
שבזי 19

3. נואיבה

המקום האהוב בתוך התדר, שהוא גם המקום שבו עדן מבלה את רוב זמנה! אוהבים לשבת עם עדן לשמוע תקליטים, לשתות וורמוט-סודה ולאכול פיצה.

4. ענן

בר יין וחנות תקליטים של חברים שלנו קובי וטומי, וגם בן שהוא חבר של עדן. יש שם גם קפה טעים בשעות היום וזה תכלס הפינה המושלמת.
רענן 36

5. אנובה

המקום בו חלומות מתגשמים! הגענו לאנובה אחרי שהם החתימו אותנו בלייבל שלהם, והאולפן בקריית המלאכה הפך לבית ולמגרש משחקים. שם גם הקלטנו את האלבום ׳דמעות׳ עם אורי בראונר-כנרות, ואנחנו גם מנגנות ועובדות שם על האלבום הבא שלנו! שוקי ושוקי (השוקיז), יוני שרוני, שמעון טל וניתאי שם-טוב הפכו לבני משפחת רסקו וזה רגע להכיר בו תודה לאנשים בחיינו שגורמים לדברים לקרות!

מקום לא אהוב בעיר

סניף הדואר בשדרות ירושלים 12. זה חור שחור שנכנסים אליו בלית ברירה ויוצאים אחרי כמה שעות מאוד מבולבלים, עם כאב ראש וכל הבגדים מריחים כמו בורקסים ובושם (שילוב רע).

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידרלכן את הראש או פתח לכן את הלב?
הופעות של פיי או מיי ואוזו בוזו שהיו בלדין ב-15.1. גאיה תקלטה והיה רוקנרול ומעורר השראה שהסצינה קורית ואנשים רוצים לבוא להופעות. וגם הייתה מוזיקה טובה.

איזו יצירה נתנה לכם כוח, תקווה או השראה מאז פרוץהמלחמה?
(גאיה) סבא שלי הוציאספר שירים בשם "פניני חיים", יש שם מלא שירים וסיפורים קצרים מרגשים ומצחיקים וזה, נתן לי השראה להמשיך ליצור גם בתקופה המוזרה הזאת.

לאיזהארגון או מטרה אתן ממליצות לתרום או להתנדב בזמן הזה?
תרבות של סולידריות. ארגון חשוב של נשים טובות, חלק מהפעילות שלהן היא הצלת מזון וחלוקה לקהילות מוחלשות והן גם מיצרות אירועי תרבות בחלל שלהן בבית רומנו.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
נרים רגע לעצמנו ולכל החברות שלנו שגרות בעיר ומתמקדות בלעשות מוזיקה, קולנוע, אמנות, תרבות וכל דבר יצירתי. זה לא קל לסובב את החיים שלך סביב משהו שלא פשוט להתפרנס ממנו, במיוחד בעיר שלנו, שהיא גם מדהימה וגם יקרה וגם מיוחדת וגם הכל ביחד. אז כל הכבוד לנו!

מה יהיה?
⁠מאמינות שבסוף יהיה בסדר. משתדלות להתמקד במוזיקה וביצירה, זה עוזר.

• העיר שלי
• אינדי ישראלי
• רסקו
• פלאפל
• נווה צדק
• תדר
• ענן בר
• אנובה

1. חומוס אכרם בשינקין

אחלה חומוס עם שולחנות וכיסאות של פעם. תמיד אהבתי לשבת שם עם חבר או חברה, לאכול חומוס ולדבר.
שינקין 59

2. ג׳ו גיטרס

ברחוב אילת 22 יש בית מלאכה של אמן גיטרות. יואב איש צנוע שבונה גיטרות ומתקן גיטרות. דוקטור של גיטרות. אחד הטובים שאני מכיר. מגיעים לשם, שותים קפה, מדברים על כלים ועל מגברים ועל החיים. על הדרך הוא מתקן מה שצריך ואם רוצים גם בונה גיטרות במיוחד למבקש. מקום מאוד מיוחד שאני אוהב להגיע אליו.

3. Waycup coffee

בית הקפה במקווה ישראל. תמיד כשאני צריך להעביר את הזמן, אני יושב שם, שותה קפה, משתדל לא לעשן יותר מידי סיגריות ומחכה. לפעמים עוברים חברים מוזיקאים בדרך לסטודיו שלהם, אנחנו מדברים קצת והזמן עובר עד שצריך ללכת. אוהב להעביר שם זמן בין לבין דברים אחרים.
מקווה ישראל 17

4. אולפני אנובה

הייתי חתום בלייבל הזה 3 שנים בערך, הקלטתי באולפן הזה 2 אלבומים וחצי נדמה לי, מנהל האולפן הוא שמעון טל – איש מקסים ואדיב. אני אוהב לבוא לשם מידי פעם לפרוק את הלב. אני קצת ואז הוא קצת ואז קפה ולאחר מכן הוא משמיע לי משהו שעשה. מי שמחפש אולפן טוב ומקצועי – האולפנים של אנובה זו הכתובת.
המפעל 3

5. חנות הירקות בקריית שלום

ברחוב הקשת. חנות קטנה עם סחורה טובה. כשגרנו אני ואשתי בקריית שלום, זו הייתה החנות שביקרנו בה הכי הרבה, היו שומעים שם בבוקר 88FM, בצהריים גלגלצ ובערב רדיו לב המדינה. תמיד הרגיש לי כמו מקום שנותן מקום לכל בן אדם ומחיר שווה לכל כיס. היינו באים תמיד עם שק בד. כל פעם כשמגיעים לעשות חשבון היו כאלה שמוצאים הכל מהשקית ובסבלנות שוקלים כל ירק בנפרד. לעתים הגיע הבוס שהיה מסתכל על השקית, כאילו הוא רואה לתוכה עם עיניים של רנטגן ואומר – 'תביא 20 שקל'.
הקשת 3

תומר ישעיהו הוציא באחרונה את "בורמה" – אי.פי. חדש שנכתב על שם הרחוב בשכונת קריית שלום. הוא יופיע ברביעי ה-2.2 בבארבי, ויארח את שי צברי

• העיר שלי
• קריית שלום
• אנובה
• תומר ישעיהו

• Facebook
• Twitter
• Email

לייבל האינדי האלקטרוני הישראלי BLDG5 אמנם בקושי בן שלוש שנים ומייצג מספר קטן של מוזיקאים, אך הוא כבר קנה לעצמו תווית איכותית בעולם. הלייבל, שפועל תחת חסותה של חברת התקליטים הישראלית אנובה, הוא פרי מוחם ותשוקתם המוזיקלית של אודי ניב ויוני שרוני. האחרון אף מנהיג את גארדן סיטי מובמנט, ההרכב המצליח ביותר המיוצג בשורותיהם. ב־9 בפברואר יתקיים בכולי עלמאאירוע השקת "Nightingale Floor", האוסף השני שרואה אור ב־BLDG5.

"שרוני ואני לא הכרנו זה את זה, עד שיום אחד הזמנתי אותו לתוכנית הרדיו שלי בקול הקמפוס", מספר אודי ניב, שמנהל את BLDG5 ממקום מושבו המרשים במשרד המהודר ועמוס הדיסקים של אנובה, בבניין 5 ברחוב שביל המפעל שבדרום העיר (מכאן שמו של הלייבל). "בדיעבד התברר שהאירוח היה רק תירוץ, כי לכל אחד מאיתנו היה אינטרס אחר להיפגש. אני, שכבר עבדתי באנובה, רציתי לספר לו על הרעיון להקים תת לייבל אלקטרוני, והוא רצה לספר לי שיש לו להקה חדשה. מתוך כך התחיל להתגלגל הרעיון של BLDG5".

תחילה היו אלה בעיקר מוזיקאי אינדי, פולק ורוק שעבדו באנובה, חברת התקליטים שהקים ב־2006 איש העסקים חולה המוזיקה שוקי גולדווסר (בשמות שהוציאו אלבומים תחת חסותה: טייני פינגרז, עמית ארז, רוקפור, ועדת חריגים וסודה פאבריק). גולדווסר גם היה מי שנתן אור ירוק לשרוני וניב לתת דרור לחזונם להקים את BLDG5, והוא נותר מעורב בפעילות, אף שמבחינה עיצובית ואמנותית המושכות בידיהם. האוסף החדש ממחיש את טעמם המוקפד.

"הטעם שלי פנה לכיוונים יותר אלקטרוניים, ובמקביל גם התחילו לקרות פה דברים מעניינים", מוסיף ניב, "נוצר איזה גל כזה של אמנים שעושים לייב אלקטרוני, ועם זאת נוצרה איזו הזדמנות למתג מחדש, להרחיב את הפעילות של אנובה". ניב נזכר שבאנובה הרגישו לפני שלוש שנים ש"אין את זה פה ושזה צריך להיות" ומתכוון בכך ללייבל העסוק באינדי אלקטרוני, אך מסייג ואומר שהיום דווקא זה מתחיל לקרות. "אז היה רק את לייבל הביטים Raw Tapes שבדיוק התחיל את דרכו, ועוד כמה קטנטנים אחרים", הוא אומר.

גם היום אפשר לומר בבטחה כי BLDG5, שעד כה בעיקר פעלה על קו התפר שבין אינדי לאלקטרוניקה, פועלת בשוק שרחוק מלהיות רווי. אמנם פועלים בארץ יותר לייבלים אלקטרוניים עצמאיים, אך רובם מכוונים בעיקר לקלאב כמו לייבל הטכנו המצוין Parallax וכן גם הלייבל החדש Malka Tuti, בעוד ש-Confused Machines מגיעים מהצד היותר לפט פילד ונסיוני של אלקטרוניקה.

אנשי BLDG5 לא מתייחסים אל הלייבל כאל חברה ישראלית שמייצאת אמנים לעולם, אלא כאל חברה בינלאומית שבמקרה בסיסה בתל אביב. "זה אומר שלא מייצגים רק את תל אביב ולא מתחילים את הפעילות בהכרח מכאן. אצלנו, לעומת זאת, זה מתחיל במקביל. הרי לעולם פחות רלוונטי אם אמן מצליח בישראל". וכמובן, הצלחה בחוץ תמיד מקרינה חזרה פנימה למדינת המקור.

זו גם התפיסה של אנובה נכון להיום?

"כן. אפשר להגיד שמתוך הפעילות של BLDG5, הבנו שכך צריך לפעול עם כל האמנים של אנובה (שרבים מהם שרים באנגלית. אז"א). אבל, כאמור, ההבדל בין BLDG5 לאנובה הוא בעיקר מיתוגי. אותן שש נפשות מנהלות את שניהם. לדוגמה, גם ללולה מארש יש יותר קהל בחו"ל מאשר בארץ, פשוט כי השווקים שם גדולים יותר. אבל בסופו של דבר אנחנו מדברים כאן על מוזיקת אינדי, בין אם אלו אמנים של אנובה או של BLDG5".

לעומתהאוסף הקודם, החדש אקלקטי יותר ונע בין אינדי אלקטרוני, דרך מוזיקה מינימליסטית ורבודה בכלה בקלאב מיוזיק. מהמקומיים אפשר למצוא בו את ניב אסט, Xen, מור אליאן ו־Lave Dome; לצד שניים מהמוזיקאים שחתומים בלייבל מתחילת דרכו – Totemo שזכתה לרמיקס של Mo Kolours וגארדן סיטי מובמנט. לאחרונים יש לא פחות משלושה קטעים באוסף, שניים מהם בגרסאות רמיקס; האחד של Al Dobson Jr והשני של הכוכב הפיני העולה יאקו אינו קאלבי – שגם יגיע לתקלט בהשקת האוסף.

קאלבי הוא אמן אלקטרוניקה די יוצא דופן שיוצר קטעי איטלו-דיסקו ודרים פופ נגועים בסופט-רוק הזייתי, וזה צ'יזי בדיוק במידה המודעת לעצמה כדי להפוך את החומרים שלו לפנינות פופ מוזרות ונהדרות. במהלך אירוע ההשקה, יעלו לעמדה יוצרים נוספים שמשתתפים באוסף, יוצגו תערוכות ומיצגים של אמנים שונים בחללי המקום.

מה בדבר אמנים מוכווני דאנס-פלור? באוסף החדש התחלתם לגעת בזה, לפחות בקטע המצוין“Roasted Veggies”של מור אליאן.

"באוסף החדש תשמע שיש קצת 4X4 (מקצבי אופייני להאוס. אז"א), אבל זה לא אומר שבהכרח מחר נעשה רק את זה. אנחנו נשארים פתוחים. התחלנו במשהו מאוד ברור, היינו באיזורים של ביטים וכאלה, אבל אחרי שנתיים קצת נמאס לנו והסצנה הזאת לא התפתחה כל כך, ומה שכן התפתח לא תמיד היה לטעמנו. אחד הדברים הנכונים שעשינו עם BLDG5 זה לא להגדיר אותו מבחינת ז'אנר. למזלנו יש לנו את שוקי גולדווסר, הבעלים של החברה, שנותן לנו את אורך הרוח הזה, לעבוד עם מה שאנחנו אוהבים ומאמינים בו ולא רק עם מה שצריך".

הלפר, Totemo וגארדן סיטי מובמנט הם האמנים שחתומים ב־BLDG5 נכון להיום, אבל האוסף החדש, כמו קודמו, הוא לא סיכום של פעילות הלייבל. מה בעצם הקשר בין BLDG5 לאמנים שלא חתומים בו ומופיעים באוסף?

"הם יכולים להיות אמנים שלקחנו אקסקלוסיבית לאוסף וחלקם יוצאים לראשונה, או כאלה שכן יצאו קודם אבל אנחנו מאוד אוהבים אותם והחלטנו להוציא קטע שלהם. בדרך הזאת נפתחות דלתות ואתה לא יודע איך זה ייגמר".

מה עם ריליס חדש שלTotemo, יש כזה באופק?

"לא ברור איפה הוא ייצא, אם כאן או לא. אנחנו קרובים להבנה שאולי לא נמשיך ביחד. והלפר מתבשל כרגע, אבל גם עובד על חומרים משלו ובקצב שלו כי הוא עובד על הרבה דברים במקביל, כמו מוזיקה למחול".

Xenפועלת תחת הלייבל החדשMalka Tuti.

"נכון, מלכה תותי עושים דברים מדהימים. יש להם רק שלושה ריליסים וכל אחד מהם בינגו. באוסף הראשון הבאנו יותר אמנים קטנים שאף אחד לא הכיר, חוץ מנגיד Teen Daze (הקנדי, שגם יופיע בארץ בקרוב ויחמם אותו הלפר מBLDG5. אז"א). באוסף החדש כבר חלק מהאמנים מוכרים כאן יחסית (למשל ניב אסט), אבל הוא הרבה יותר אקלקטי". מכיוון שהאוסף אכן מגוון, ניב ושרוני התקשו בעריכתו, בייחוד בבחירת סדר הקטעים בו. לשם כך נעזרו בדי.ג'יי ושדרן רדיו הקצה, אמיר אגוזי, שגם יתקלט בהשקת האוסף לצד Lava Dome ותקליטני הלייבל.

והנה שאלה מרגיזה: כבר יש הצדקה כלכלית לאנובה ובתוכה ל־BLDG5?

"הצדקה כלכלית יש. האם זה רווחי? עוד לא".

אז מהו יעד ברור שמגדיר עבורכם הצלחה?

"שהאמנים של BLDG5 יתפרנסו ממוזיקה ואך ורק ממוזיקה, שיעשו מזה קריירה מבלי להתפשר על האמנות שלהם".

• יוני שרוני
• אנובה
• אודי ניב
• Malka Tuti
• רותם אור
• Totemo
• ניב אסט
• אמיר אגוזי
• גארדן סיטי מובמנט
• מוזיקה
• תרבות

• Facebook
• Twitter
• Email

"אנחנו כן רוקסטארים", מתקומם מרק לזר, הבסיסט של רוקפור, כשאני טוענת כי מדובר בלהקה שמעולם לא עניין את חבריה להיות כוכבי רוק. "אני קם בבוקר, לוקח את הילדים לבית הספר ולגן ובא לאולפן. זאת העבודה של מי שמתעסק במוזיקה, זה רוקסטאר". התפיסה של חברי רוקפור את עצמם – כלהקה עובדת של מוזיקאים ללא כל הרעש הנלווה וללא העיסוק באופן שבו תופסים אותם מבחוץ – מנחה אותם יותר מ־20 שנה. אפילו את העזיבה הפתאומית של הסולן אלי לולאי לפני יותר מעשור במהלך סיבוב הופעות והחזרה שלו לחיק הלהקה, שלוותה בראיונות שחשפו פרידה דרמטית ואף אלימה, צלחו רוקפור בחן ובלי שתדבוק בהם תדמית של ילדים רעים או כל תדמית אחרת. את העבודה המוזיקלית הם המשיכו כרגיל: הגיטריסט ברוך בן יצחק תפס את מקומו של לולאי כקול המוביל והלהקה המשיכה להופיע ולהקליט אלבומים באנגלית ובעברית, ללא רעש וצלצולים. רוקפור היא דוגמה מעולה ללהקה שפועלת ללא פעלולי יח"צ. הם פשוט עושים מוזיקה.

גם חגיגות 20 השנה לאלבומם השני והמופתי "האיש שראה הכל", שלכבודן אנחנו נפגשים באולפן (בהרכב כמעט מלא – לולאי, בן יצחק, לזר ואיסר טננבאום. רק יקי גני, שהצטרף להרכב לאחר עזיבתו של לולאי, לא כאן), לא מוציאות מהם חפירה עצמית או יחסי אהבה-מיאוס מורכבים עם האלבום שהכי מזוהה איתם. הם כנראה באמת ראו כבר הכל ומבינים שכלום לא משנה, העיקר שאתם זוכרים את המילים בהופעות.

לפני חמש שנים ציינתם 15 שנה ל"האיש שראה הכל" והעליתם מופע שבו ניגנתם אותו מתחילתו ועד סופו. אתם אוהבים מאוד לחגוג את האלבום הזה. למה שוב?
בן יצחק: "אז זה לא היה עם אלי, עכשיו יש טריגר חדש".

לולאי: "מעבר לזה, אנחנו אוהבים לחגוג את האלבום הזה. מה שיפה בו זה שהוא כל הזמן מתפתח וגדל ונהיה יותר אהוב על כמות גדולה יותר של אנשים".

עשיתם כמה אלבומים מוצלחים ביותר באנגלית, קיבלתם פרגון בחו"ל, ובארץ עדיין "האיש שראה הכל" הוא מה שמביא עוד ועוד קהל. מבאס?
בן יצחק: "מישהו כתב עלינו פעם שהרבה אמנים היו יכולים לבנות קריירה שלמה רק על חצי צד של האלבום הזה. אז האם אנחנו מתבאסים? מה פתאום. אני עדיין בהלם שמשמיעים את זה ברדיו, אני עדיין בהלם שאני רואה ילדים בקהל שפתאום מגלים את זה, אני עדיין בהלם כשמתקשרת איזו קרובת משפחה מהרצליה שהחברים של הילד שלה שהוא בן 16 גילו את האלבום ורוצים שאבוא להרצות עליו בתיכון. גאווה היא מילה שאני לא אוהב, אבל כן חשבתי לעצמי: 'וואי, איזה כיף שיש לנו ביד כזה דבר'. יש אמנים אחרים שהיו ממנפים יפה מאוד הצלחה כזאת, אבל זה פשוט לא באופי שלנו".

עשר דקות מטפוריות

את הריאיון האובליגטורי על הפרידה המתוקשרת והממושכת והאיחוד המתוקשר לא פחות לפני כשנה, רוקפור כבר נתנו. תקציר הדברים: ב־2004, בעיצומו של סיבוב הופעות בארצות הברית, התלהטו הרוחות כאשר לחצי המרחק והשעות הרבות בדרכים עשו את שלהם ולולאי – שהיה היחיד שהשאיר ילדים מאחור – קרס תחת נטל העצבים והגעגועים. המתחים התפוצצו עד מריבה עם אלימות לייט, ויום לאחר מכן היה כבר לולאי בדרכו חזרה לארץ.

כמה זמן לא הייתם בקשר?
לולאי: "עשור".

שום קשר?
בן יצחק: "תגדירי קשר".

לזר: "עשר שנים באמת לא היינו בקשר, אפילו לא הרמנו טלפון אחד לשני, אבל יצא שנתקלנו".

ומה קורה כשנתקלים?
לזר: "זה כמו לפגוש אקסית, אף פעם לא הייתה שנאה או התעלמות".

לולאי: "אני קצת שנאתי אתכם".

לזר: "קבלי תיקון: גם אנחנו שנאנו אותו, אבל עם הזמן, כל הדברים הקטנים האלה נראים פתאום כמו שקיות ניילון בים".

מי יזם את הפגישה המחודשת?
לולאי: "מרק בעיקר. הוא דיבר איתי ועשה ממש שלום. זה היה רצף של ניסיונות, עד שאנובה (הלייבל שבו חתומה הלהקה – מ"י) הגיעו והצליחו ללבן את הכל. לפני זה עשו לי אודישן".

בן יצחק: "איזה אודישן? כשמרק דיבר עם אלי עוד בדקתי עם עצמי מה קורה. רציתי להמשיך לכעוס, אבל לא היה לי על מה".

לזר: "הכעס באמת היה עשר דקות".

בן יצחק: "יותר".

לזר: "עשר דקות מטפוריות, אל תתפוס אותי בשעון".

לולאי: "זה היה מפתיע. איך שנפגשנו התחבקנו וישר התחלנו לנגן".

בן יצחק: "זה היה אודישן לראות איך אתה מחבק".

כאמור, לא תמיד היחסים בין חברי ההרכב היו מלאים בחיבוקים ועקיצות ידידותיות. בשנים שעבדו בנפרד יצא מהם גם לא מעט ארס. לולאי – שב־2007 הוציא אלבום סולו אשר זכה אמנם לחיבוק מהמבקרים ותחנות הרדיו אך לתגובות פושרות מצד הקהל – אמר בראיונות שבן יצחק ולזר לא מצליחים להחליף את מקומו בחזית הלהקה. בתגובה אמר בן יצחק בריאיון: "מאיש שעושה דיבובים אני לא צריך לקבל ביקורת" (מאז הוא כבר התנצל על המילים האלה, אבל גוגל זוכר הכל). ובכל זאת, בכלפעם שאחד הצדדים נשאל על איחוד אפשרי, התשובה תמיד הייתה זהה – נבר סיי נבר.

בן יצחק: "לפעמים דברים שאתה אומר בנושא מסוים יכולים לצאת אחרת בעיתון. כשנשאלה שאלה שהתשובה שלה היא 'כן או לא' ואי אפשר לסלף – אמרנו שיש סיכוי להתאחד".

לולאי: "לפעמים אנשים לוחצים לך על נקודה ואם אתה לא מספיק חזק, אתה משחרר מילים שאתה מתחרט עליהן אחרי חמש דקות".

אבל איך זה שבאף שלב לא פסלתם איחוד?
לולאי: "כי בכל פעם שאנחנו אומרים שאנחנו אף פעם לא נעשה משהו, אנחנו עושים אותו. למדנו שעדיף לא להגיד לעולם לא, כי יש הפתעות. תמיד היינו חברים, סוג של משפחה. אתה מנסה להחליף את המשפחה וזה לא עובד".

ומה קורה לדינמיקה כשחוזרים?
בן יצחק: "כמו שאמרנו, משפחה. אני אישית הרגשתי בבית".

לזר: "החלטנו שניפגש – ברוך, אלי ואני – כדי לכתוב, לראות אם יש עדיין את הדינמיקה הטובה שהייתה בינינו, וזה יהיה בעצם מבחן. תוך סשן אחד היה ברור שזה עובד".

ברוך, הוקל לך שאתה יכול לחזור לנגן ברקע?
"פיזית? תמיד קל יותר לעשות פחות. ברמת האגו – בנושא הזה ממש אין לי אגו. גם כשאלי שר שירים מ'העולם המופלא' סבבה לי, אני ממש נהנה לשמוע אותו שר את זה".

לולאי: "אתה אוהב איך שאני שר? בשירים החדשים, לפעמים ברוך שר איזה קטע ואני מקשיב ואני לא בטוח אם זה אני או הוא. זה נהיה מפחיד טיפה. הגיע הזמן שתמצא לך קול".

לא ללכלך על מירי

שאלה תמימה לכאורה על ההעדפות המוזיקליות של חברי הלהקה בימים אלה מקבלת טוויסט לא צפוי. מדיבור על מוזיקה הודית שלולאי שומע בימים אלה, על החיבה של טננבאום למטאל ועל מצבם העגום של הפליימינג ליפס – השיחה גולשת לגלגלצ ומשם מהר מאוד – לשרת התרבות והספורט.

"לא ללכלך על מירי רגב", בן יצחק מכריז. "היא סידרה פה את הארנונות, אני מעריץ אותה. בעיריית תל אביב, משנות ה־40־50, ארנונת אמן היא בערך 300 ש"ח. אולי אני טועה בסכום המדויק, אבל זה הסכום בערך. ומה זה אמן לדעת העירייה? צייר או פסל. אנחנו משלמים פה על 60 מ"ר 2,700 ש"ח ארנונה. יצרן של מזון משלם חצי מזה, חצי מלהקה שעובדת בישראל. זה לא השתנה עד לפני שנתיים, כשראש העיר שינה את הארנונה לסיווג של מוזיקאים. מתברר שזה מפני שמירי רגב לחצה. זה משהו שאף שר תרבות לפניה לא עשה. אני לא אומר שזה לא בזכות המלחמה של המוזיקאים, אבל היא זו שהרימה את הכפפה ועשתה את זה. אני מדבר מהצד שלי – רדיו, גלגלצ, כל זה לא ממש מעניין אותי".

גם אם היא סותמת פיות?
"מי שמקבל תקציב מהמדינה שיסתום את הפה".

בימים אלה רוקפור עובדים על אלבום חדש, או כמו שהם מעדיפים להגדיר את זה – שיר אחרי שיר, צעד אחר צעד. מה שבטוח – מדובר באלבום בשפה שמירי רגב אוהבת. "אם אנחנו כאן", אומר לזר, "עדיף שזה יהיה בעברית".

מה הייתם אומרים לרוקפור של לפני 20 שנה?
לולאי: "תעשו הרבה יותר מוזיקה ממה שעשיתם ותשירו בעברית – גם בחו"ל".

לזר: "נכון, להיות יותר יצירתיים. עשינו הכל בקצב שלנו. היום אנחנו יותר יעילים, אבל עדיין יש המון ביקורת ושירים שנפסלים".

לולאי: "ברוך לפעמים אומר על שיר שהוא 'חמוד'. אני הבנתי כבר שזה כמו לקחת מעדרולקבור את השיר".

בן יצחק: "היום אנחנו יותר משחררים. כששירים לא נכנסו ל'איש שראה הכל' עשינו דרמה".

אחרי שאזלו כל הכרטיסים להופעה החגיגית הראשונה, קבעה הלהקה הופעה נוספת שגם אליה כבר כמעט אזלו כל הכרטיסים – הוכחה חיה לפופולריות של האלבום שמסרבת לדעוך.

כיף להיות סולד אאוט.
לולאי (צוחק): "עכשיו, עם התמיכה שנקבל ממירי רגב, אולי יש לנו עוד תאריכים שאנחנו בכלל לא יודעים עליהם".

רוקפור, 20 שנה ל"איש שראה הכל", שבת וראשון,בארבי

• אלי לולאי
• מרק לזר
• האיש שראה הכל
• להקת רוקפור
• איסר טננבאום
• ברוך בן יצחק
• רוק
• מירי רגב
• רוקנ'רול
• מועדון הבארבי
• רוקפור
• מוזיקה
• אנובה
• תרבות