רגע לפני תום השנה הלועזית, בחרנו לעצור ולהביט אחורה בזעם על כל מה שאכלנו השנה, ולנסות לגזור מעט מסקנות על איפה היינו, ואולי גם לאן אנחנו הולכים. השנה אכלנו יותר מדי שיפודים, נסחפנו לארצות המזרח הרחוק, הבנו שיש יותר שומרי כשרות בעיר ממה שיכלנו לדמיין וביקשנו מהדי.ג'יי להנמיך טיפה את המוזיקה, כי אנחנו מנסים לאכול את מרק הבצל שלנו. אלו הטרנדים ששלטו בשוק הקולינרי של תל אביב ב-2025, מי ייתן ועד השנה הבאה נמצא טרנדים טובים יותר.

1. כל מה שיפני

אם צריך לבחור במגמה אחת שמאפיינת את שנת 2025 בקולינריה בעיר, כל הז'יטונים שלנו מונחים על המטבח היפני. צונאמי תיירות מישראל ליפן והקסם האוריינטלי שאי אפשר להישאר אדישים אליו מציבים את יפן בראש רשימת ההשראות של שפים ומסעדנים, ומכאן נובע מבול של מסעדות יפניות שנפתחו בתל אביב בשנה האחרונה: ASA וסאקה בה, קוקו נקו וקוקו זן, OBI ו-Kimura Ya ועוד ועוד. רשת ההמבורגרים הוותיקה אגאדיר התחפשה לאיזקאייה עם בורגר בוואסאבי וקריספי צ'יקן בשיו קוג'י, בשוק הכרמל נפתח דוכן גיוזות ובבן יהודה המתעורר הוקם קוהי – בית קפה יפני למשעי (רשמו לעצמכם כריך חביתת טמאגו). אוניגירי וסאנדו, פנקייקים רוטטים ומאצ'ה, הפסטיבל היפני בדיזינגוף סנטר ואינספור גרסאות לראמן – כולל ראמן תימני וראמן גרוזיני מבית מטבחו המטורלל של שף אור גינסבורג (קיצ'וקאי), כבשו את העיר בסערה כמו "הגל הגדול בסמוך לקאנאגאווה". חבל רק שמבחינת ניקיון, יעילות והתמודדות עם גשם ותחבורה ציבורית יש לתל אביב עוד כברת דרך עד לסטנדרט היפני.

2. כל מה ששיפוד

מה שהחל כטפטוף חינני של שיפודים יפניים זעירים הפך למבול שיפודיות ומנות שיפודים, תוצר הלוואי של הטרנד היפני שפורח באיזקאיות – ברים יפנים אפופי עשן וקריאוקי, שבמקור מיועדים לבילוי אלכוהולי בתום יום עבודה. בתל אביב פוסחים על הקריאוקי (תודה לאל), אבל אלכוהול יש בשפע, וכדי להחזיק אותו מוגשים ליד שיפודים קטנים שעליהם נעוצים ירקות, פירות ים וחלקי פנים. ומכיוון ששיפודיות נטועות בדי.אן.איי הישראלי עוד מהימים שכרם התימנים ושוק התקווה היו מעצמות קולינריה, היפני מתערבב בישראלי וכל תל אביב שיפודים שיפודים בכל מיני גדלים. גיטה של אנשי פרא, סיח ברביעיית פלורנטין, גוגי'ס המשתלמת באלנבי ו-LP מנוחתה עדן שמו את השיפודים במרכז השולחן בלי להתנצל, וכך גם יוסי שטרית בבנדיט (שיפוד דנבר קאט), מושיקו אברהם בנואמה (שיפוד פטריות יער על קציפת סלרי) וסוף החדש של אנשי הבסטה והתדר (שיפוד תמנון על שעועית לימה). המרחק בין שוק לוינסקי לשינג'וקו מעולם לא היה קצר יותר.

3. כל מה שקרחנה

ההיאחזות של ענף המסעדות בחיים ובחזרה לשגרה הובילה שנתיים וקצת לאחר השבעה באוקטובר לגל של מסעדות שמחות – מקומות שהערב מתחיל בהם רגוע ומתפתח למסיבה פול פאואר, כולל רקדניות, להטוטנים וריקודים עמוק אל תוך הלילה. קומראן של מושיק רוט מובילה את הרשימה היוקרתית שבה נמצאים גם אללי ו-JOME, לה מיאל, אמש והולה הולה. הטרנד שהתחיל בשקט, כשמדינת ישראל עדיין מלקקת את הפצעים, אינו מסתתר יותר מאחורי וילון כהה, כי כנראה שכבר מותר ולגיטימי לשמוח ולהשכיב מאות שקלים על בקבוק טקילה אופנתי. שכל אחד יעשה מה שטוב לו כמובן, אנחנו רק נזכיר שהחטוף רן גואילי עדיין לא הושב מעזה.

4. כל הגורמה כשר

מעצם היותו חלק בלתי נפרד מהחיים, שינויים דמוגרפיים וחברתיים שחלים במדינה מחלחלים גם לאוכל, ובראשם הדרישה לכשרות. במיוחד לאחר השבעה באוקטובר, יותר ויותר מסעדנים ושפים מודים בפה מלא שהם מתיישרים עם חוקי הרבנות כדי לפנות לקהל רחב ככל האפשר, ועל הדרך לסדר לעצמם מנוחה בסופ"ש. מה שהחל במרים של חיים כהן, מלכה של אייל שני ועוד מסעדות שף זולג הלאה במורד שרשרת המזון אל דרג הביניים, במסעדות שמגישות אוכל כשר עם טאץ' יוקרתי. למשל הבר מאזה בנחלת בנימין, דוכן ההמבורגר הכשר הולי קאו של שף טום אביב בשוק הכרמל והמבורגריית אסתר המלכה של אדל בספלוב, שנדיר להגיע אליה ולא להיתקע בתור בכניסה. יחד עם הגורמה הכשר עלה השנה לתודעה ה-Kosher friendly, מונח שמתאר מקומות שאינם נצמדים לכללים הכתובים אך מנסים שלא לנעוץ לשומרי כשרות אצבע בעין. אפשר למצוא אותם בגרסאות שונות ומגוונות, ללא בייקון אך עם פירות ים, בלי בשר וחלב באותה מנה אבל במקום שפתוח בשבת. פלורליזם ישראלי חמקמק תמיד היה הפורטה של תל אביב.

5. כל הנוסטלגיה הזאת

הנהייה הקולקטיבית אחרי טרנדים אינה מפריעה למסעדנים ושפים להביט אחורה בחיבה, ולשחזר מנות ומקומות אהובים מפעם. הסינית האדומה שנולדה כפופ אפ והתאזרחה בקפה טאיזו למקום קבוע, ין יאנג ואדורה שקמו לתחייה בפופ אפ לזמן מוגבל והפופ אפ החורפי של בבל'ה ביוליה בנמל, עם גולאש פיקנטי וחמין לפי מתכונים בני 30 שנה, פורטים על נימי הנוסטלגיה וקורצים גם לקהל שטרם נולד כשהמסעדות המקוריות היו בשיאן. בתפריט של מסעדת רובע א' הלוהטת מסתתרת מנת חומוס פטריות, מחווה לשיפודיות ולפונדקי דרכים מהסבנטיז, ויהלומה מבטיחה להחזיר לערבי קונספט בבלקון את הפלאפל המצרי האלוהי מהביסטרון. הסיבה להתרפקות על העבר נעוצה מן הסתם במציאות המטורללת שבה אנו חיים, כשטרנדים עולים ונופלים במהירות האור והטיקטוק, ואין מספיק זמן להתגעגע. ואפרופו געגועים – נשמח אם רפאל תחזור לתחייה אפילו לזמן קצר, כי טעמו של רביולי לחי עגל עדיין צרוב לנו על הלשון.

6. כל המנות הצרפתיות שרק אפשר

אולי בגלל העולים והתיירים מצרפת ואולי מפאת הנוסטלגיה שאוזכרה לעיל, המטבח הצרפתי שב להיות רלוונטי מתמיד. מוסד הבראסרי, שכאילו חלף מן העולם עם סגירת הבראסרי של רותי ברודו, עוטה אדרת של אלגנטיות וקוליות ומוגש בגרסה עדכנית וסקסית בבל עמי – הבר־מסעדה החדש של האחים ירזין בכיכר דיזינגוף, ובביסטרו פאלט הרומנטי ביפו. במסעדות בעיר מוגשים שוב מרק בצל קלאסי (שה ויוי) וגראטן תפוחי אדמה נוטף חמאה על שיפוד (רעמסס by The Box) ופילה בקר ברוטב ברנייז (Cue). יש שיאמרו שהמטבח הצרפתי מעולם לא הלך לשום מקום וכנראה שהם צודקים, כי מכאן הכל מתחיל ולכאן הכל חוזר.

7. כל הקינוחים קלאסיים

לאחר שטחנו אינספור מריטוצו ועוגת גבינה באסקית (האחרונה אף זכתה לפרשנויות על גבול הביזאר – פיסטוק? סירייסלי?), קינוחי דגל ממטבחי אירופה הקלאסית חוזרים אל מרכז הבמה. 2025 הייתה שנת הטירמיסו והקרפ סוזט, שמוגשים תחת כל עץ רענן ונצמדים בדרך כלל למקור, פרט לטרנד המגירה המיותר ולעודף מתיקות. באופן מפתיע התופעה חוצת מעמדות ומגזרים, ממסעדות פיין דיינינג (הוטל מונטיפיורי, הגריל רום במלון דן, יפו תל אביב) דרך פופ אפים ומקומות בעלי פרופיל גבוה (פרדיסו בר, קפה אירופה) עד לסופגניות טירמיסו, הלהיט הכי חם של חנוכה האחרון, ועגלת טירמיסו אינסטגרמית בסניף החדש של פיצריית לה טיגרה בבאזל. ואם אנחנו כבר כאן, בשנה האזרחית הבאה נבקש ממי ששומע להחזיר את הפלאן, שבעינינו שווה לא פחות משני הנ"ל.

8. כל כך מיצינו

שקדי עגל ושוקולד דובאי. חלאס. נקסט.

• סיכום שנה
• אוכלים שותים
• טרנדים
• אסייתי
• שיפודים
• אוכל צרפתי

אחת הבעיות היותר משמעותיות במשלוחים זה שהרבה יותר זול להזמין עם אחרים, וגם הרבה יותר קשה. אחד רוצה המבורגר, השני לא אוכל בשר, השלישית מפנטזת על מגש סושי וההוא בכלל חושב על העלות. לפעמים לתאם משלוח מרגיש קשה כמו לאחד את האוונג'רז, והם לפחות מסתפקים בשווארמה. הבעיה היא שלרוב, כשיש מקום שמתיימר להכין את כל סוגי האוכל השונים, כל המאכלים יוצאים בינוניים במקרה הטוב. לכן כל כך הופתענו כשבדקנו את המשלוח המעולה של "פוד טרמינל".

>>"תמיד מלחיץ להיות שף בארץ. אני בוחר להמשיך הלאה בכל הכוח"

על פניו זה לא אמור לעבוד, מקום שמאחד בין מספר סוגי מטבחים שונים – המספר משתנה, אבל לרוב זה בין 3 או 4 – שמציע גם המבורגר, גם אוכל ויאטנמי, גם קוראני ופשוט היצע משגע של אוכל. הרי תפסת מרובה לא תפסת, לא? אז לא, כי בפוד טרמינל הצליחו לפצח את האתגר, ולא לפספס באף מנה (ממה שאנחנו טעמנו). ההמבורגרים ראויים להיכנסלרשימת הטובים בעיר, המנות האסייתיות מרעננות וטריות, הרטבים מדויקים והרפתקניים והכל מתוקתק במקצועיות של פס יצור איכותי. למעשה, זה כמעט ולא נתפס אצלנו בראש שזה באמת עובד, אבל תזמינו ותגלו בעצמכם. לא יהיו אכזבות. אולי חוץ מההוא שחושב על העלות, הוא תמיד מבאס קצת (וגם צודק).

מנה מומלצת?באמת שמדובר במקום שאמור לשרת כל אחד לפי רצונותיו, אז זה תלוי בחשק שלכם – אבל רק נרמוז שיש לנו חשק עז להמבורגר הצרפתי עם פונדו הגבינות החלומי.
יש אופציה לטבעונים? באופן מפתיע ולא מאפיין ליעד המקום, לא הרבה. יש כמה מנות ראשונות באגף האסייתי, המבורגר טבעוני וגם קומבינציית סושי טבעונת, וגם כמה מנות שאפשר לטבען בקלות יחסית, אבל אין שום תשומת לב מיוחדת לנושא.
איך מזמינים? בוולט או תןביס, דרךאתר המסעדה
ואם לא בא לי? וואלה מוזר, כי באמת שיש פה מלא אופציות. טוב, אם זה לא אז בטוח שיש משהו שתרצו מרשימתהמשלוחים הכי טובים בתל אביבשלנו.

• מה מזמינים היום
• פוד טרמינל
• המבורגר
• אסייתי
• משלוח

השם הכי מפורסם ב"עוברות את הגבול" הוא המפיק סת' רוגן. מעורבותו מבהירה שאף שזה סרט על ארבע צעירות אמריקאיות ממוצא סיני שנוסעות לביקור מולדת, לא מדובר בדרמה איטית ומהורהרת, אלא בקומדיה פרועה ומרוצפת במה שפעם קראנו לו גסויות. יתרה מכך, זה הסרט הכי מצחיק שרוגן היה מעורב בו מזה שנים, ובאופן כללי אחד הסרטים הכי מצחיקים שיצאו למסכים מאז שחזרנו לבתי הקולנוע. לקראת סופו הוא מנסה גם לרגש, כי הוליווד, וזה קצת פחות עובד לו, אבל לא נורא.

בסרט מלוהקות ארבע שחקניות ממוצא אסיאתי, שלוש מהן מוכרות, בערך. סטפני שוּ כבר הוכיחה את כשרונה הרב כשהיתה מועמדת לאוסקר בשנה שעברה על תפקידה ב"הכל בכל מקום בבת אחת". חשבתי שהכרתי גם את אשלי פארק ושרי קולה, כי ראיתי אותן ב"אמילי בפריז" וב"צרות טובות" בהתאמה, ולא התרשמתי ממה שיש להן להציע. מתברר שאסור לשפוט שחקניות על פי הופעותיהן בסדרות טלוויזיה נודניקיות. "עוברות את הגבול" (שם מוצלח, דרך אגב) העניק להן תפקידים עסיסיים, והשתיים מתגלות כשחקניות מוכשרות, מצחיקות ומלבבות.

רוב הסרטים (הלא רבים) שעסקו בחוויה של אסיאתים אמריקאים נוצרו בשולי התעשייה. רק בשנים האחרונות החל טפטוף יציב של סרטים הוליוודיים עם גיבורים אסיאתיים הפונים לקהל רחב, כמו "עשירים בהפתעה", "אדומה אש" ו"הכל בכל מקום בבת אחת". הסרטים האלה נותנים רוח גבית ל"עוברות את הגבול", שהוא סוג של הימור כפול (מבחינה קופתית) – גם סרט על חברוּת בין נשים, ללא גבר בתפקיד מרכזי, וגם בלי כוכבות, כי חוץ מלוסי לו אין בהוליווד כוכבות של ממש ממוצא אסיאתי (מישל יאו הגיעה למעמד הזה רק בגיל 60).

זה סרטה הראשון כבמאית של אדל לים, שהתפרסמה כתסריטאית של "עשיר בהפתעה" (היא סירבה להצעה לכתוב את סרט ההמשך כי אולפני וורנר הציעו לה שכר נמוך באופן משמעותי מזה של שותפה הלבן לכתיבה). לים כתבה את התסריט של "עוברות את הגבול" יחד עם צ'רי צ'בפראברונרונג ותרזה שאו, מהכותבות הראשיות של סדרת האנימציה "איש משפחה", וברור שהשלוש שפכו לתוכו את חוויותיהן האישיות כאסיאתיות אמריקאיות. לצד בדיחות רעשניות ובהחלט לא מעודנות (לא מעט מהן על סקס), יש בסרט גם הרבה ניואנסים קטנים שתורמים לריבוד האנושי ולעיסוק בזהות ובהגדרה עצמית. בהקשר זה, מה שבעיניים רגישות לתקינות פוליטית עשוי להיתפס כטעות ליהוק הוא בעצם הכנה לאחת ההפתעות המרכזיות של הסרט.

אודרי סאליבן (פארק) אומצה בינקותה על ידי הורים לבנים, ופיתחה צורך עז להוכיח את עצמה. לולו (קולה), שמייצרת פסלונים הומוריסטיים של אברי מין, היא חברת הילדות שלה. הן שונות מאוד זו מזו, ומלכתחילה נעשו חברות משום שהיו שתי הילדות האסיאתיות היחידות בשכונה. עכשיו אודרי היא עורכת דין שאפתנית שנשלחת לבייג'ינג לסגור עסקה עבור הפירמה שלה. הבוס הלבן שלה טועה לחשוב שהיא דוברת סינית, והיא לוקחת איתה את לולו כדי שתתרגם לה, למרות שהיא יודעת שיש לה נטייה לעשות בלגן. אל השתיים מצטרפות קאט (שוּ), חברה מהקולג' של אודרי שהפכה לכוכבת טלוויזיה בסין, ובת הדוד הילדותית והא-מינית של לולו שזכתה בכינוי דדאיי (עיניים מתות), בגילומה של סברינה וו המתגדרת כא-בינארית.

בהגיען לבייג'ינג אודרי מגלה שהיותה סינית רק על פני השטח (חברותיה מאשימות אותה בגזענות משום שמעולם לא יצאה עם גבר אסיאתי) עומדת לה לרועץ בניסיונה לסגור את העסקה. איש העסקים הסיני (רוני צ'נג, המוכר מ"הדיילי שואו") רוצה שאודרי תפגין את מחויבותה לשורשיה ותביא את אמה הביולוגית לאירוע שהוא עורך, וארבע הנשים יוצאות לחפש אחריה. ברכבת אודרי בוחרת בתא הלא נכון, ומשם מתחילה שרשרת של הסתבכויות טיפוסיות יותר ופחות לקומדיות מסע. הן כוללות סקס, סמים וקיי-פופ, והמסע הולך והופך לאבסורדי.

הדינמיקה בין ארבע הנשים תוססת ונשפכת כמו בירה מהחבית, והבימוי השנון והאנרגטי תורם לכיף. כאמור, אין גברים בתפקידים מרכזיים, אבל בהחלט יש גברים כאובייקטים מיניים, וזה מודגש. קאט מאורסת לשחקן/חתיך על (דזמונד צ'יאם) המופיע לצידה בסדרה, ומתחזה לבתולה בשל היותו נוצרי אדוק. מה שהוא לא יודע עליה ייחשף בתקריב שהעניק לסרט דירוג R. ויש גם אוטובוס מלא שחקני כדורסל חמודים שנראים ממש טוב. הסרט מהפך את המבט (שזו כבר אינה תופעה חדשה) ועושה זאת עם קריצה חיננית.

כאמור, לקראת המפגש המיועד עם האם הסרט מחליף טון, ואף מזמן לצורך העניין את אחד השחקנים האסיאתים-אמריקאים הכי מוכרים לתפקיד אורח נחמד. אך לסיום הוא שב ומדליק את הבערה הקומית ורומז לאופציה של סרט המשך. אני בעד.

4 כוכבים
Joy Ride בימוי: אדל לים. עם אשלי פארק, סטפני שו, שרי קולה. ארה"ב 2023, 95 דק'

• ביקורת סרטים
• המסך
• סת' רוגן
• אסייתי
• סרטים מומלצים
• קולנוע

>> רוצים ליהנות מהטבה מיוחדת של30 ש"ח מתנה בהזמנה הראשונה? הורידו את אפליקציית משלוחה NOW והכניסו את קוד ההטבה TIMEOUT.להורדת האפליקציה של משלוחה NOW >>

קשה שלא לאהוב אוכל אסייתי. קודם כל, מדובר בהגדרת מטריה רחבה שמאגדת תחתיה כמה וכמה מטבחים שונים ומגוונים שמגיעים מהמזרח הרחוק, מה שמאפשר לכל אחד למצוא לעצמו את האפיק האסייתי הנכון עבורו. שנית, המטבחים האלה הם כמה מהצבעונים, המהנים והטעימים בעולם. חומרי גלם טריים, מרקים לוהטים, חגיגות קארי, פירות, חריף, דגים, אוממי, סושי וצבעוניות שמתחרה בציורי קיר של הכנסיות הכי יפות באירופה. לא בכדי הפך האוכל האסייתי ללהיט בישראל במהלך עשרים השנים האחרונות – הוא מושלם למזג המקומי, עוזר לנו להזיע קצת את העצבים החוצה ומרענן אותנו בקיץ הלוהט.

לכן כשאנשי אפליקציית משלוחה NOW – אפליקציית משלוחי האוכל היחידה שנותנת לכם כסף בחזרה – החליטו עבורנו על חמשה משלוחים אסייתיים בצהריי קיץ חם, הבטן שלנו מיהרה לקרקר. חמשת המקומות שנבחרו מציגים את המנעד האסייתי הענק, החל ממנות אטריות מתוחכמות דרך מנות קארי דגים ועוף ועד לאיך לא, סושי. אחד אחד החלו להגיע המשלוחים, תוך פחות מ-30 דקות, ממגוון פינות העיר – הבית התאילנדי שעל בוגרשוב, מינה טומיי מאזור הארבעה, מון דילייט שליד הסנטר, ניני האצ'י מאזורי נורדאו, והרצל 16 – מהרצל, 16. השקיות הצבעוניות העידו על האוכל שבתוכן, ומשקלן המצטבר העיד שמצופה לנו עבודה לא פשוטה לטרוף את כל זה. עבודה לא פשוטה, אבל מישהו צריך לעשות אותה.

התאספנו כל חברי המערכת וחברים (כלומר, חברי מערכות קרובות כמוהשולחןוסתם אנשים שאוהבים אוכל אסייתי. כלומר, כולם) סביב שולחן עמוס לעייפה וטעמנו מכל מנה ומנה, לא משנה כמה חריפה היא היתה. אז עברנו לדיון תוסס בהשוואה בין המשלוחים, בניסיון לבחור את הטוב מכולם ובעיקר על מי אמור לנקות את כל זה. המשלוחים נבחנו על פי מדדים כמו כמות, טריות, טעם, נראות וכמה הם אסייתים באמת. סתם, האחרון לא באמת היה מדד, אנחנו לא מפלים בין הארדקור אסייתי לסתם השפעות אוריינטליות. ולמרבה הפלא, הפעם היה קונצנזוס מוחלט בנוגע למי דאג למשלוח המוצלח מכולם, אם כי קשה להגיד שמישהו באמת היה מופתע מזהות הזוכה.

הכי טובה: בית תאילנדי

קשה מאוד להתחרות מול הבית התאילנדי בכל הנוגע לאוכל אסייתי. בעצם, גם לא היינו מסכימים להתחרות בבית התאילנדי גם בהכנת טוסט. תו התקן הגבוה של המסעדה הותיקה לא מאכזב גם במשלוח עם חומרי גלם יוצאי דופן, טריים, מקוריים, מעניינים ותמיד תמיד טעימים. קיבלנו שתי מנות – האחת היתה סלט סום טאם קלאסי שהיה פיקנטי במידה, רענן כרצוי ועמוס בטעמים פשוטים וחזקים, ולצידו את הגנג קייאו וון, שהוא תבשיל תאילנדי בקארי ירוק, שהגיע אלינו עם תוספת של עוף עסיסי ורך שספג מדהים את טעמי הקארי הקוקוסיים. אנחנו לא רגילים למנות קארי מושלמות לחורף, גם אל מול החום, וזו היתה כל כך מרעננת עד שנטרפה במהירות שיא, כשהקיק בדמות חצילים תאילנדים קטנים וטעימים הפך את המנה לבולטת מעל כל השאר. אם אתם מצליחים להזמין בין כל העומס (ממש כדאי להזמין ממש ב-12:00 בצהריים, רגע לפני הפיק, או החל מהשעה 18:00), זו ללא ספק המסעדה האסייתית הכי טובה להזמין ממנה.את הבית התאילנדי תמצאו רק באפליקציית משלוחה.להזמנת משלוחה NOWולקבלת20% הנחה מהבית התאילנדי עד השעה 17:00

הכי מספקת: הרצל 16

אף אחד מאיתנו לא הופתע שהמשלוח מהרצל 16 היה מצוין, אבל כן הופתענו מכמה היה קרוב ברמתו לבית התאילנדי. אז נכון, חלק לא קטן מהקסם של הרצל 16 מגיע דווקא מהאווירה של המקום, על הגישה החצי מעונבת אך מאוד קלילה והקוקטיילים שאפשר ללגום כמים, אבל אולי דווקא אלו מה שגרם לנו לשכוח, או אולי להדחיק, עד כמה טעים האוכל שלהם. שתי המנות שקיבלנו היו מבוססות על קארי, ועם זאת, שתיהן היו שונות בתכלית, וכל אחת טעימה בדרכו. ראשית היה זה מוסר בקארי תאילנדי, שהיה מרענן במיוחד עם כמה ירקות מתבקשים (חציל בטמפורה, בצל ירוק ושעועית ירוקה), עלי תיבול חכמים (כוסברה ונענע) שנתנו לנו את הבריזה של תאילנד ובמרכז דג ששחה בכל הטעים הזה. אבל המנה המנצחת מבחינתנו היתה האודין קארי יפני שהורכב – כשמו כן הוא – מאטריות אודין, קארי יפני, ערוב רב של פטריות ובעיקר נתח קצבים פשוט פנטסטי. הטעמים היו חזקים וטעימים, הקארי היה מתובל נפלא והחריפות הקלה שבאה עם התערובת הרימה אותנו ברמות. הדבר היחיד שהיה חסר לנו זה קוקטייל, וגם את זה אתם יכולים להזמין.להזמנת משלוחה NOWולצבירת 5%קאשבק מהרצל 16

הכי יצירת אמנות: מון דילייט

כששלפנו את המנות של מון מהשקית הצבעונית עצרנו בהשתאות. זה לא אוכל, זו עבודת אמנות. הצבעים הבוהקים, הסידור המוקפד, פרחי הקישוט ואפילו טפטפות אישיות לזילוף רוטב. זו אחת ההגשות הכי מרשימות שאנחנו מכירים במשלוח, ואין ספק שבכל הנוגע לאפקט הוואו הראשוני, מון דילייט נותנים שואו בלתי סביר. המנות עצמן, אם כן, יחודיות לא פחות מההגשה. הקרפצ'יו יוזו, למשל, שלקח את רעיון הקרפציו לאפיקים חדשים עם פרוסות דג לבן ברוטב יוזו עם פיסטוקים קלויים, גרגרי פלפל ורוד ומיקרו בזיליקום. כן, קראתם נכון. הפלפל ורוד. והיתה גם את מנת הסלסיוס, שהיה תערובת של דג לבן, טונה וסלמון נאה, במעטפת של אבוקדו, שגם מעוצבת כאבוקדו. איזה מנה כיפית לטפטף עליה רוטב, לבצוע, ואז לראות את כל הדג הזה מבפנים. חגיגה לעיניים וללב.להזמנת משלוחה NOW ממסעדת מון דילייט

הכי ישר ולעניין: מינה טומיי

אם עד כה טעמנו מנות מפונפנות וצבעוניות עם הגשה יוצאת דופן, במינה טומיי דבקו דווקא בדרך פשוטה יותר, וטוב שכך. השואו לקח מושב משני לטובת הטעם, שהיה כמו בקלאסיקות – פשוט וטוב. שמונה חתיכות של שיטאקי טונה היו סיפתח קליל, אבל המנה העיקרית – קארי גואה עוף – היתה מסוג הדברים שאנחנו תמיד רוצים לקבל במשלוח. ראשית, הקארי עצמו היה טעים ופשוט עם רוטב לא סמיך וטעם מעודן של תערובת חלב קוקוס וקארי צהוב. שנית, בתוכו התחבאו עדשים, בצל, אפונה, קשיו ובעיקר עוף רך ועסיסי שספג את כל הטעמים הנ"ל, והחזיר אחת אפיים. מנה מנחמת וכיפית מאוד, ישר ולעניין. המהדרין הוסיפו מהאורז הלבן שלצידה, אבל המהירים שאבו את הקארי כאילו היה מיץ.את מינה טומיי תמצאו רק באפליקציית משלוחה.להזמנת משלוחה NOWולצבירת 10%קאשבק ממינה טומיי

הכי בריאה: ניני האצ'י

אנחנו מעריכים אומץ, וחייבים להודות שמה שמה שניני האצ'י עשו היה מדברים האמיצים שנתקלנו בהם – הם שלחו סלט. ברור, סלט זה אוכל לגיטימי, אבל כשאנחנו מבקשים ממקום את המנה הטובה ביותר שלו, אנחנו לא מצפים לקבל סלט. עם זאת, ההחלטה שלהם התגלתה כנכונה. לא בכדי הסלט סשימי שלהם הוא אחת המנות הפופולריות ביותר בתפריט – מדובר בסלט מהנה במיוחד, ובליבו כמה דגים נהדרים. ראשית, האופן בו חתוכים המלפפון, גזר וצנון (כגילופים ארוכים אך לא דקים מדי) נותן לו נפח וטעם. הכוסברה, נענע, בצל סגול והפלפל החריף מוסיפים טעמי קיץ מרימים, אבל גולת הכותרת הם פיסות נאות של סלמון, טונה ובס, שמתערבבים עם הירקות ליצירת סלט מרענן, משביע ונטול גלוטן לחלוטין. האומץ בהחלט משתלם.את ניני האצ'י תמצאו רק באפליקציית משלוחה.להזמנת משלוחה NOWולצבירת 10%קאשבק מניני האצ'י

>> רוצים ליהנות מהטבה מיוחדת של30 ש"ח מתנה בהזמנה הראשונה? הורידו את אפליקציית משלוחה NOW והכניסו את קוד ההטבה TIMEOUT.להורדת האפליקציה של משלוחה NOW >>

• משלוחה NOW
• אוכלים שותים
• אסייתי
• הרצל 16
• בית תאילנדי
• מון
• ניני האצ'י
• מינה טומיי

להיות טבעוני בתל אביב זה די קל. כמעט בכל מסעדה אפשר למצוא מנה ללא חומרי גלם מן החי שאינה רק סלט. עוד ועוד שחקנים נכנסים לשוק מתוך הבנה שהדרישה רק הולכת וגוברת. לוגיקה זו הנחתה גם את רשת המסעדות האסייתיות פריים שף & סושי בר בהקמת Unniku, תת־מותג טבעוני חדש. אוניקו, "ללא בשר" ביפנית, היא אסייתית חדשה, טבעונית לגמרי, שפועלת במתכונת משלוחים בלבד. "אנחנו מתחברים לטבעונות ברמה האידיאולוגית וזיהינו את הביקוש בפריים", מסביר הבעלים טל פישר (יחד עם דודי אליהו ויוסי רון). "בתקופת הקורונה פתחנו ברחוב המסגר מטבח שנותן מענה למרכז תל אביב, דרום רמת גן ועוד מקומות שאנו לא מגיעים אליהם עם משלוחים מרמת החייל. כשהבנו שיש דרישה גבוהה לאוכל טבעוני, החלטנו לייחד לכך את כל המקום".

התפריט מתמקד בעיקר בסושי: רולים במגוון סוגים, צבעים וטעמים, קומבינציות וספיישלים, סושי בהרכבה עצמית ומגשי אירוח בינוני (320 ש"ח)
וגדול (520 ש"ח). בין הרולים המיוחדים תמצאו אוני-טונה מפטריות פורטבלו ושמפיניון עם מיונז כמהין ועירית במעטפת אבוקדו ובצל מטוגן; ביטו ניקו – מלפפון, גבינת טופו וצ'יפס סלק; רוסוטו ניקו – טופו צלוי, מלפפון ואבוקדו במעטפת שבבי טמפורה, מיונז כמהין ובצל קריספי; ורול טוקיו בומביי – טמאגו טבעוני, מלפפון ואושינקו בציפוי צ'יפס הודי (48-59 ש"ח).

"כמו בפריים גם באוניקו הסגנון הוא פיוז'ן. בישראל אין לדעתנו קהל לאוכל יפני אותנטי או שהוא לא באמת תופס", מסביר פישר. "הכי קל היה לעשות סושי אבוקדו, מלפפון בטטה וגזר, ללא השקעה ומחשבה. במקום זאת רצינו לתת חוויית סושי אמיתי, כדי שגם מי שאינו טבעוני לא יחשוב שהסושי פחות טעים. חשבנו איך להעביר את המרקמים והתחושה הרעננה שיש בדג אל עולם הטבעונות ועשינו זאת באמצעות חומרי גלם מיוחדים וטכניקות, למשל טופו רך מושרה במרינדה וצלוי על פלנצ'ה וביצי סלמון טבעוניות וקוויאר שחור מאצות".

בנוסף לסושי יש בתפריט כרובית פופקורן פריכה ברוטב יוזו, ספייסי מיונז יפני ושומשום; באן במילוי טופו בציפוי טמפורה חמוצים יפניים; מנות מוקפצות על בסיס אורז ואטריות; פוקי; בורגר אוניקו על בסיס קציצת סנסשיונל ומנות אחרונות (48-68 ש"ח).

למה החלטתם לפתוח מטבח רפאים ולא מסעדה? הביקוש הרי קיים
"בתקופת קורונה לא ממהרים לפתוח מסעדות עם פלור ומלצרים, כי אין לדעת מה יקרה מחר או בעוד חצי שנה. זה זמן פחות טוב להשקיע מיליונים במסעדות. מטבח שמייצר משלוחים הוא מבחינתנו החלטה נכונה יותר כעת. אנו בתקופת בדיקה ובעתיד יכול בהחלט להיות שנפתח מסעדה על כל המשתמע מכך".
אוניקו אסייאתית טבעונית, המסגר 38, תל אביב, להזמנות 072-2585384ובאתר

• אוכלים שותים
• חדשות האוכל
• טבעוני
• פריים
• אסייתי
• אוכל אסייתי