באחת הסצנות ב"חמדה" בתו של ששי מתקשרת אליו בזמן העבודה והוא מסנן אותה. היא לא מוותרת ומתקשרת שוב, וכשהוא סוף סוף עונה היא מספרת לו בבהלה שבנה הקטן בלע מטבע. ששי עוזב הכל ואץ להציל את נכדו. בהגיעו לביתה של בתו, הילד התם מספר לסבו שעשה זאת כי הבין שהוא זקוק לברזל כדי להיות בריא. זאת סצנת חמודה שמתפענחת גם כחיווי סמלי על תמה מרכזית בסרט – הצורך ההישרדותי בכסף. הבעיה היא שהמטאפורה של בליעת הכסף מחוברת לדרמה המשפחתית באופן מלאכותי. מן הסתם אמא מבוהלת שבנה בלע מטבע היתה פונה לחדר מיון או לרופא, ולסבא ששי אין השכלה רפואית.

>> מיקי זוהר בסרטים: זו שעתה הגדולה של המועצה הישראלית לקולנוע

בחרתי לפתוח את ביקורתי על סרטו השמיני של שמי זרחין ("אביבה אהובתי", "העולם מצחיק") בתיאור סצנה לא מרכזית – לנכד החמוד שלום ומעבר לכך אין לו נוכחות בסרט – משום שהיא מעידה על בחירה בעייתית, בעיניי, להקריב את תחושת האמת בעבור נזיד סמלים. זו רק דוגמה אחת מתוך התסריט העמוס בשלל רעיונות דרמטיים וסמליים לא מפותחים דיים.

כמו "לילסדה", סרטו הראשון והזכור לטוב של זרחין שתיאר משפחה המתכנסת לחגוג את חג הפסח, גם "חמדה" נפרש על רקע חג משפחתי טקסי, הפעם חנוכה. אבל בעוד בסרט ההוא המרחב של בית ההורים תרם לגיבוש של הדרמות השונות, הפעם התסריט מתפזר, וזה מייצר קושי להזדהות עם הדמויות. זה מקשה גם על השחקנים המוכשרים – בעיקר על הצעירים שבהם אבל גם על האוצר הלאומי ששון גבאי – שנדרשים להתמודד עם דיאלוגים שחלקם נשמעים מעושים. לשאדי מרעי ("פאודה") יש תפקיד נחמד בשולי הדרמה, הכולל מונולוג ווק על הקולוניאליזם של השפה העברית.

ששי (גבאי) ואפי (אסי לוי) נשואים ואוהבים כעשרים שנה (הוא התחתן איתה אחרי גירושיו מאשתו הראשונה, המגולמת על ידי לבנה פינקלשטיין, משחקניותיו הקבועות של זרחין). בתחילת הסרט אנחנו מגלים שששי מתמודד עם אימפוטנציה עקב ניתוח פרוסטטה, ולכן בני הזוג פונים לרופא שמציע ניתוח. אך בשלב זה נראה שזה מטריד את ששי יותר מאשר את אפי, אולי משום שזה מחדד את היותו זקן ממנה ב-23 שנים.

השניים חולקים ביניהם מקלחת וחמש עבודות שונות. הוא נוהג במשאית שאוספת פלסטיק למחזור ובערבים שומר במרכז קהילתי, היא עובדת כפיזיותרפיסטית בבריכה שיקומית ומכינה הרכב מוזיקלי להופעת חג בבית ספר, וביחד הם יוצרים כיסונים ממולאים בתרד עבור חברת הסעדה. אם בהתחלה נדמה שהסרט עוסק ביוקר המחיה (נושא שלא ממש טופל בקולנוע הישראלי), בהמשך מתגלה שבנו של ששי (רועי אסף) ברח מהארץ לבריסל בשל החובות הכבדים ששקע בהם, וזו הסיבה לשגרת העבודה המאומצת של ששי ואפי.

ההרמוניה של בני הזוג מופרת כשהנכד הבכור עומרי (מאור לוי שהיה מצוין ב"בתולים" של מאור זגורי) חומק מבריסל ללא ידיעת אביו ומתייצב בבית סבא וסבתוש – כך הוא קורא לאפי, שאין לה ילדים ונכדים משל עצמה. כשששי ואפי בעבודה, עומרי מביא לבית יזיזה שלו, וממלא את המרחב באווירת סקס שנוזלת מהחלונות, בסצנות שבהן ששי ואפי, כל אחד לחוד, מוצאים את עצמם עומדים בחוץ ומציצים. חוסר הנעימות שמעוררות סצנות ההצצה היתה יכולה להיות מעניינת, אבל הן נותרות ברובד התאורטי, כפוטנציאל לא ממומש.

לאפי יש סוד גדול שקשור גם הוא בסקס, ובהפרש גילים דומה לזה שבינה לבין ששי. הסוד הזה חוזר עכשיו לחייה בדמות גיבור מלחמה (עדי אלון מהסדרות "נעלמים" ו"פלמ"ח") ומקבל עלילת משנה. זה נושא טעון מאוד, שקולנוענים אחרים בחרו להקדיש לו סרטים שלמים. אבל כאן הוא רק אחד משלל נושאים, והוא אינו מטופל כראוי. עוד גרעין דרמתי שמושלך לקלחת – עומרי החמוד מסרב לבוא לאזכרה של אמו שמתה בילדותו, אך סירובו העקשני אינו מוסבר, ולא ברור מה הוא תורם לסרט.

וכך "חמדה" נע בין סצנות מרומזות לאמירות מפורשות – ששי נושא נאום קצר ומתריס על הדיבר העשירי "לא תחמוד" – ועל אף רגעים נחמדים ואף מצחיקים הוא לא מתגבש לדרמה נוגעת. אתרי ההתרחשות בגליל העליון תורמים לסרט נימה אקטואלית עצובה, אבל כל סרט שיוצא בימים אלה למסכים נחווה דרך הפריזמה של המלחמה. איציק פורטל, שצילם את רוב סרטיו של זרחין, צילם יפה גם את "חמדה", באור הבוקר המוקדם ובלילה, בשמש ובגשם שוטף. בקיזוז התוספות, זה סרט על אהבתם של ששי ואפי, וברור לי שיהיו צופים לא מעטים שיאהבו אותם ואת הסרט יותר ממני.

3 כוכבים
בימוי: שמי זרחין. עם ששון גבאי, אסי לוי, מאור לוי, עדי אלון, שאדי מרעי. ישראל 2024, 125 דק'

• ביקורת סרטים
• קולנוע ישראלי
• שמי זרחין
• ששון גבאי
• אסי לוי

1. רחוב דיזנגוף

כמו שהעיר כל הזמן משתנה כך גם הרחוב האייקוני כאן עבר גלגולים רבים ותמיד נשאר רלוונטי, הוא גם סוג של ססמוגרף עירוני. בדרומו של הרחוב במה חשובה ששימשה משכן לתיאטרון הקאמרי בו קפצתי כיתה כשחקנית, התחתנתי ונולדו בנותיי (ליהיא ליזיסטרטה של ענת גוב ועדנה מזי״א, וזואי פרק ב׳ ניל סיימון) כיום בית לסין שהיה לי בית. בצפון הרחוב, בואך הנמל, רחוב מיכה, בו דירת הרווקות הראשונה והאייקונית שלי מתחילת הניינטיז שעליה נאמר: מזל שהקירות אינם יכולים לדבר והשתיקה יפה להן.

2. כיכר התרבות (הבימה)

בסוף השדרה היפה בעיר, זו שמחברת בין דרום לצפון, רוטשילד מגיעה אל שני היכלי תרבות, אחת הכיכרות היפות והמרגשות בעיר – היכל התרבות וכיכר הבימה. אני אוהבת לקבוע פגישות עבודה סביב מתחם הבימה. אגב, הוא התיאטרון היחיד בעיר בו לא הופעתי.

3. שוק הכרמל

אם תל אביב היא בית, שוק הכרמל הוא המטבח. הכי חם, אנושי, מיטב הצבעים והריחות, ואני לא מפספסת אף הזדמנות להתחיל או לסיים בו את היום.

4. נווה צדק

זו השכונה בה בניתי בית ובה גידלתי את בנותיי. בחרתי בה בזכות הקרבה לים, ההרמוניה בין ישן לחדש, השכונתיות והכפריות בלב הכרך ומגוון האוכלוסייה בה .

5. צוותא 1

האולם המרתפי עם הבמה הפורצת הוא מקום בו צמחו גדולי הרוק הישראלי והמוזיקה המקומית בכלל, נולדו בו סאטירה ותיאטרון עם אמירה ודמויות ענק ביצירה המקומית ולולה אחת ויחידה – אגדת המקום שזכיתי להכיר ובורכתי על ידה. זה המקום בו התחילה הקריירה הבימתית שלי, בהצגת היחיד "שירת בלהות" שכתבה לי אלונה קמחי. זה המקום בו בסוף החודש הזה אופיע לראשונה עם השירים החדשים שכתבתי והלחנתי, מתוך האלבום הבכורה שלי 'טוונטי ניין אנד דה נייברז' שיצא ביוני 21 זה המקום בו הכל התחיל.

אסי לוי תופיע ביום שישי הקרוב בצוותא 1 ב-14:00.לפרטים נוספים והזמנת כרטיסים

• העיר שלי
• המלצות של מקומיים
• רחוב דיזנגוף
• אסי לוי
• כיכר הבימה
• שוק הכרמל
• צוותא
• נוה צדק

היא בדיוק הוציאה אלבום בכורה, אבל אתם מכירים אותה כבר שנים כשחקנית והאמת שהיא ממש תשמח למצוא קצת זמן לנוח – קבלו את אסי לוי (51).

השאלון:

מעדיפ.ה:גם וגם
סיגריות:לפעמים
אלכוהול:לפעמים
בשר:לפעמים
פוליטיקה:לפעמים
דת:לא

5 מקומות אהובים בתל אביב:

1. ים
2. שוק
3. האנשים שעושים את תל אביב למי שהיא
4. את סוף הרחובות המובילים לים
5. את הרגע שבין החיים הסואנים לבין הרוגע של המים והריח של המלח

משהו להוסיף: משיקה את האלבום החדש שלי בנוקטורנו בירושלים ב-4.9 ב-20:00, בתיאטרון חיפה ב-9.9 ב-20:30 ובצוותא ת"א ב-17.9 ב-14:00, בואו!

עוד ברשימת הרווקות.ים:דור הרריויובל לוי, ורבים וטובות תמצאובאפליקציית באמבל

• הרווקות.ים הלוהטים.ות 2021 Time Out X Bumble
• הרווקים והרווקות הכי שווים בעיר
• טוטו
• אסי לוי

• Facebook
• Twitter
• Email

לא כל יום יוצא לכם לנגב חומוס מעשה ידיה של זוכת שני פרסי אופיר, פרס התיאטרון הישראלי ופרס האקדמיה הישראלית לטלוויזיה. מסתבר שבזמנה הפנוי נוהגת השחקנית אסי לוי לבשל, והיא פיתחה אובססיה מיוחדת לחומוס. או בלשונה "במסגרת מסעותיי בחיפוש אחר
החומוס האולטימטיבי החלטתי לנסות ולהכין לבד, אוקיי?". לוי טוענת שהחלה לבשל בעקבות העבודה על הסרט אביבה אהובתי: "קיבלתי משמי (זרחין. ש.כ) שיעורים. בתור אחת שתמיד אהבה לבלות בשווקים התחלתי להעז לבשל כל מיני קדירות, סלטים, דגים ובהמשך גם חומוס. כל החיים אני תרה אחרי החומוס המושלם, לא הייתה המלצה על חומוסייה שלא לקחתי ברצינות ובדקתי בעצמי, ואז החלטתי לעשות חומוס מיוחד שהוא שלי. נכון שקיימות דרכים שונות להכין חומוס טעים, וחומוס של יפו שונה מהחומוס של לוינסקי, אבל החלטתי להכין את הצלחת המושלמת מבחינתי, זאת שלא דומה לשום דבר אחר, כמו שנכנסתי לתפקיד".

החברות של לוי, אורית רביבו (לשעבר הבעלים של ג'וז ולוז) ולילך אברני (מפיקת אירועים)
טעמו והחליטו שמדובר בחומוס הכי טוב בעולם. גיחה אל הבר לוינסקי 50 של השף אשר חביבי המיודד איתן גרמה לשלוש לקחת את המפתחות מחביבי ולהכריז על פופ אפ חומוס בשבת הקרובה. הקונספט מגובש במיוחד: חומוס, חומוס ורק חומוס. חומוס עם פיתות, חמוצים וחריף יעלה 29 ש"ח למנה, ויש גם המון ערק, אוזו ומוסיקה. האם לוי לא חוששת
מהביקורת על החומוס שלה? "אני לא מונעת ממה יגידו, כי אז לא הייתי עושה כלום. נכון
שעד היום פונקתי על ידי הביקורת, אבל ביקורת רעה לא מפחידה אותי".

חומוסאסי, לוינסקי 50 תל אביב, שבת (27.10.18), 10:00-16:00

• אוכלים שותים
• שוק לוינסקי
• אסי לוי
• חומוס

• Facebook
• Twitter
• Email

"לפני שש שנים איבדתי את אימא שלי, שנתיים אחרי שאיבדתי את אבא. יש רגע מאוד מטלטל ביתמות שקשה להגדיר אותו במילים. הייתה לי אימא מאוד נוכחת בחיים, מאוד עוטפת ודומיננטית. כל השנים היה בי משהו של ילדה נצחית, בת זקונים עם גב ותחושה של אימא שמאוד דואגת. הפרידה ממנה לוקחת זמן, זה תהליך מהרגע שזה קורה ועד שמעכלים את זה, והגעגוע הוא אינסופי, הוא לא עובר אבל הוא משנה צורה כל הזמן. זה יצר איזו הבנה עמוקה מאוד במפגש שלי עם אימהות, עם הבנות שלי, עם הבגרות שלי שלא הייתה קודם.

[tmwdfpad]"גדלתי עם אימא שהייתה אשת עבודה, הייתה הרבה זמן בנסיעות, ואחד הדברים שלקחתי ממנה הוא החשיבות של האיכות ולא של הזמן. את החזון, את הביטחון, את הדוגמה שהיא הייתה כלפיי – זה מה שאני מנסה לעשות מרגע לרגע עם הבנות שלי. לא לחנך אותן, אלא לתת דוגמה. לנצל כל רגע איתן, להפוך את הרגעים לבעלי משמעות. לא שאין רגעים סתמיים, אבל זה עומד לנגד עיניי.

לחשיפות נוספות:
לירז צ'רכי
דורית רביניאן
יובל שרף
חנה מיננקו
אפרת גוש
תאלין אבו חנא
סנדי בר
אורנה בנאי

"יש הורים שמקריבים ולא יוצאים לעבוד, אימהות שמתחבטות בשאלה אם להיות אשת קריירה. אני חושבת שהילדים מרגישים מתי ההורה שלהם מאושר, וזה הדבר הכי חשוב שאפשר לתת לילד. המתנה הכי גדולה זה לראות הורה מאושר, לא משנה אם הוא נעדר הרבה או אם הוא נוכח. אני גדלתי עם אימא שהייתה מאושרת בעשייה שלה. בכל הסביבה שלי אימהות היו בבית, מגדלות את הילדים, ואני גדלתי עם אימא מהפמיניסטיות הראשונות, וזה גרם לי כזו תחושה של סיפוק וגאווה. אמנם איבדתי את אימא שלי בגיל צעיר, כשהייתי בת 40, אבל זה נתן לי את הביטחון באימהות שלי, גם לעשות וגם להגשים את עצמי".

• אסי לוי
• חשיפה
• חשיפה
• פרוייקט חשיפה
• תרבות