לילה לבן הוא לילה של תרבות, אנרגיות וכמובן מוזיקה שמחה. עיריית תל אביב עושה צעדים חכמים ופשוט העניקה לנו אינספור הופעות מדהימות שהולכות להישאר בזיכרון של כולנו. במקוםשתבלבלו בכאוס העירוני שהולך להתקיים הלילה, הכנו לכם רשימת המלצות במיוחד לרגע בו תצאו מהבית – ותרצו ללכת להופעה הכי טובה באזור. ואיזה הופעות אלה הולכות להיות, אמאל'ה ואבאל'ה.

קותימן במתחם התחנה

קותימן, מהמוזיקאים הישראלים המוערכים והמצליחים בעולם, ממשיך לחקור ולהתחקות אחרי צלילים חדשים ולהחיות ישנים בו זמנית. מדובר במופע גרוב חד פעמי, מרקיד ונשכני הכולל קטעים אינסטרומנטליים מהפנטים מהרפרטואר המפואר שלו לצד שירים מאלבומו האחרון Open. המופע בליווי הרכב מוזיקאים משוגע וסולן נוטף כריזמה ו-Fאנק. ההמלצה שלנו? אל תפספסו את הייחודיות שנקראת קותימן, כי הולך להיות מחשמל ומשהו לא מהעולם הזה. אבל באמת.
מתחם "התחנה", מ-21:00. הכניסה חופשית

ריף כהן

ריף כהן, זמרת האינדי האהובה, שרה במנעד סגנונות מזרחיים הנעים בין הפרסי לעיראקי, עם קמצוץ צרפתי. מגיעה לנמל יפו להרים את המופע החדש שלה "חור בלב". המופע מבוסס על סיפורה האישי של ריף, וחוויתה בשנים האחרונות – פרידה, קינה, חופש, שחרור, השלמה והעצמה. היא הולכת לסחוף אתכם עם קולה הייחודי, ויחד איתה על הבמה הולכת להיות תזמורת ענקית שמורכבת מכינור, עוד, סאז, באס, ריק, דרבוקה וסינטי ערבי. המוזיקה המזרחית האותנטית כאן כדי להישאר. בואו מוכנים לפזז.
החל מהשעה 21:30 בנמל יפו. הכניסה חופשית

להקת שפתיים

חיים אוליאל ולהקת שפתיים עומדים לנגן לכם מוזיקה מרוקאית עממית ורוק ישראלי בהופעה חיה. לצעירים מדי שאולי לא מכירים, להקת שפתיים – האחים הגדולים של טיפקס – מתמחה במוזיקה צפון-אפריקאית וים-תיכונית, ושרה בעיקר בשפה המרוקאית-יהודית. מי שזקוק קצת לחפלה אותנטית מזרחית, זה המקום בשבילכם.
ורדיאל 17, 21:30

הופעות בגן הפסגה

תמרדה
תמרדה הולכת להעלות עם מופע השקה לאלבום השלישי "ERTEVÉ" – השם שניתן לתמר בלידתה, שמה המקורי, הלא מסונן שספוג באושר ובעושר. תמרדה הולכת לשיר לכם גרסאות מיוחדות לשירי עם אתיופיים, המבטאים השלמה עם הזהות האתיופית, המורשת העדתית ובשפת אמה – אמהרית. מי שרוצה להציץ לעולמות ומרחבים חדשים, זה המקום בשבילו לספוג קצת תרבות.

איפה הילד
איפה הילד להקת הרוק הוותיקה והמוערכת חוגגת 35 שנים של רוק'נרול ומחזירה אותנו לשנות ה-90. בא לכם לחזור לניינטיז? להרגיש צעירים שוב? עוד פעם אחת להאזין למוזיקה שליוותה אתכם כל כך הרבה שנים ואי אפשר למצוא אותה יותר? כן, "איפה הילד" יסגרו לכם את הפינה הזאת.

קרולינה
אחריהם תעלה על הבמה האחת והיחידה, קרולינה, דיוות הגרוב הישראלית. כבר שנים שקרולינה נעה בקלילות בין סול, טריפ הופ, ים תיכון, ביט וגרוב עם יכולות ווקאלית נדירה. לצד הלהיטים הגדולים תחשוף קרולינה שירים מתוך האלבום החדש "ALL RIVERS". היא אמנם שרה ש"אף אחד לא בא לי", אבל אנחנו יודעים שאנחנו הולכים לבוא ובענק.

גן הפסגה, יפו העתיקה, מ-21:30

קלאסיקות ישראליות ברחבת המשכן לאמנויות הבימה

במה שכבר הפך למסורת של הלילה הלבן, חובבי הזמר הישראלי יתכנסו ברחבת המשכן לאמנויות הבימה כדי לקבל מנת קלאסיקה מרוכזת ואיכותית. מה בתפריט?

רוית אלקלעי
מופע "צלצולי פעמונים" של רוית אלקלעי שתשיר ותנגן לכם מחווה מרגשת לזמרות הים התיכוניות הגדולות שעיצבו את פס הקול של הזמר הים תיכוני בארץ: מעפרה חזה ועד שרית חדד, מאהובה עוזרי ועד דקלה, דרך מרגול, זהבה בן, עדן בן זקן ועוד. יהיה מרגש וסוחף. אל תשכחו לצלם לאמא.

נורית גלרון
מופע להקה שיקפיץ אתכם בטירוף ויגרום לכם להיזכר בזכרונות מתוקים מימים עברו, או ממש משבוע שעבר. אחת הזמרות האדירות שיש לנו, עם צבע קולה המיוחד, תעלה בתפארתה להופעה מיוחדת עם רפרטואר עשיר בלהיטים נצחיים: "משהו בלבבה", "יש לי סימפטיה", "ילדות נשכחת", "סוס מעץ", "המיסטיקנים הסינים", "זה הגשם", "הלילות הקסומים", "תלתלים", "אתה הולך לישון מוקדם", "נגיעה אחת רכה", "אתה פה חסר לי", "אני אשתגע" ועוד.

אריאל זילבר
מלך הגרוב של הרוק הישראלי וזוכה פרס אקו"ם לשנת 2014 עתיד לבצע משיריו המוכרים והגדולים ולהיטים מהאלבום האחרון "מישהו". אחרי פעילותו בלהקת הרוק האגדית "תמוז", זילבר מנהל קריירת סולו מגוונות שבמסגרתה יצר שירים עבריית בשלל סגננות – ביניהם רוק, פופ, היפ-הופ, מוזיקה ערבית, מוזיקה עברית ומוזיקה אתיופית. זה הולך להיות כל כך טוב שכבר עכשיו אנחנו מתרגשים.

רחבת המשכן לאמניות הבמה, מ-21:30. הכניסה חופשית

וובה שקל ופנחס

המרכז הקהילתי הכי דרומי בעיר הולך להיות אחד המקומות הכי מרימים ושמחים בעיר. המופע שיקפיץ אתכם יהיה המופע של הראפרים וובה שקל ופנחס. מי שלא מכיר, מדובר בדואט ראפרים יהודי-ישראלי ביזארי ומצחיק ששר ברוסית. פנחס הוא ראפר חסידי, וובה שקל הוא ראפר ומפיק. שניהם ביחד שרים ויוצרים באירוניה, בהומור ובמילות אהבה וקודש על ארץ ישראל והעם שלנו, משתי נקודות מבט מאוד שונות. כמובן שיש גם שילוב של החגים היהודיים, ביקורת חברתית וסוגיות שונות שהם דנים עליהם, וכל זה בראפ רוסי אותנטי. מי אמר שהיהדות הרוסית המוזיקלית מתה? בהופעה הזוג ישיק גם את אלבום הבכורה החדש שלהם "One Million Shekels".
מרכז תרבות אניס, רחוב פעמונית 9, יפו ד', החל מהשעה 19:00. הכניסה חופשית

אלכמיסט לילה לבן במוז"א – מוזיאון ארץ ישראל

אחרי שבשנה שעברה השתלט התדר על מוז"א ללילה משוגע לחלוטין של אמנות, הופעות ודי.ג'ייאים, ימשיך המוזיאון גם השנה לעמוד במוקד החגיגות מבחינת כל מי שלא עבר עדיין את גיל 30, לפחות מנטלית, עם חגיגות 15 שנים ללייבל התל אביבי Raw Tapes, בתפריט שיכלול את מיטב התוצרת הביתית, אורחים מיוחדים ושותפים לחזון המוזיקלי והתרבותי וסוללה של דיג'ייז מקומיות וחרוצות במיוחד. אבל על ראש הכתר עומד האחד והיחיד – The Alchemist. אחד ממפיקי ההיפ-הופ הכי מוכרים ברחבי העולם. מדובר במפיק רב תחומי שידיו נוגעות בראפ והיפ הופ, ובין היתר הוא גם DJ וראפר אמריקאי יהודי. האלכימיסט התפרסם בשנות ה-90 המאוחרות. במהלך השנים הפיק שירים רבים לאמני היפ הופ וראפ מובילים. בעבר היה הדיג'יי של אמינם והופיע איתו לא מעט פעמים. לא תבואו לראות את אחד מהחברים של אמינם? בטח כן. שימו לב שנגמרו הכרטיסים, אבל יכול להיות שהמזל יחייך אליכם ותצליחו למצוא מקומות למרות הכל.
עוד פרטים וכרטיסים ממש כאן בקליק. מוז"א, חיים לבנון 2, החל מ-18:00

• לילה לבן
• הבועה
• ❤ תרבות
• אריאל זילבר
• הופעות

בלועזית קוראים לזה "פרזנטור". בעברית קוראים לו "יצגן". מיהו היצגן? ידוען המשתמש בפרסומו על מנת להשתתף במסעות פרסום של תאגיד תמורת תשלום. את הפרזנטורים בעולם המסחרי – כולנו מכירים. אבל מה לגבי יצגנים של העולם הפוליטי? כאלה היו עוד לפני שהיו פה מספיק פרזנטורים בשביל להצדיק חידוש עברי של האקדמיה. החל פחות או יותר משנות ה-80 המוקדמות ועד ימינו אנו, לא מעט מפורסמים ישראלים השתמשו – בכשרונם, בדמותם ואפילו בפזמונם – כדי לסייע למפלגה פוליטית במהלך מערכת בחירות. זה לא נפוץ כמו בארצות הברית (קחו למשל את ההתגייסות המפורשת של אמנים כמו ברוס ספרינגסטין, סטיבי וונדר וג'יי-זי למען ברק אובמה), אולי בגלל שהרבה מפלגות והגבולות ביניהן לא תמיד ברורים כל כך. ועדיין, הנה 12 סיפורים על 12 אמנים שלקחו חלק בתעמולת בחירות.

ספי ריבלין – הליכוד, בחירות 1984

ספי ריבלין הוא לא רק אחד הקומיקאים המצליחים בתולדות המדינה, אלא הוא גם בן לשושלת חירותניקית ותיקה. וכך, דווקא בשיא תהילתו, שנים ספורות אחרי שכיכב בתכנית הסאטירה "ניקוי ראש" בערוץ הממלכתי, הוא עשה מהלך והתגייס לטובת הצד שהברנז'ה שהוא היה חלק ממנה לא בדיוק אהדה: בשנת 1981 הוא החל לכתוב מערכונים לטובת מפלגת הליכוד, אז בראשות מנחם בגין. ב-1984 המעורבות שלו עלתה מדרגה: כאשר ראש המפלגה (וראש הממשלה) היה יצחק שמיר האפור, ריבלין נכנס לוואקום והפך לכוכב התשדירים, זה שערב ערב עולה, ובעזרת הכישרון שלו מגחיך עד תום את היריב הגדול והדמוני, שמעון פרס. רבים טוענים שהתשדירים המוצלחים של ריבלי סייעו לליכוד לשמור על כיסא ראש הממשלה. ב-84', מהצד השני של המתרס חיכו לו יריבים מאתגרים – ועל כך מיד.

הגשש החיוור – המערך, בחירות 1984

בחירות 1984 היו בחירות מעט משונות. אחרי הפלגנות והתסיסה ברחוב של 1981, הפעם היה משהו מאוד נוח בבחירות. אחרי שבע שנים של אופוזיציה קשוחה, שמעון פרס הגיע לבחירות האלה בעמדת זינוק, ונחשב למי שמבחינת המערך סוף סוף "יתקן את הטעות ההיסטורית" ויחזיר את מפא"י לשלטון. אבל כדי להגיע לשם, פרס לבדו לא הספיק. כמו שהליכוד ניצל היטב את הטלוויזיה בשתי מערכות הבחירות הקודמות כדי להשפיע על האזרחים, כך גם במערך שינסו מותניים, והחליטו לגייס מתחרה ראוי לספי ריבלין – והביאו שלושה מתחרים: את חברי הגשש החיוור, שהיו אז בשיא מעמדתם המיתולוגי, אחרי לא פחות משמונה תכניות מצליחות, מאמצע שנות השישים ועד לאותו רגע, עם שליטה מוחלטת בבמות הארץ (בעיקר, אגב, מול קהל שברובו הצביע לליכוד), שלל שירים וסרטים כמו "גבעת חלפון" ו"שלאגר". ב-1984, שייקה, פולי וגברי בוחרים במפלגת העבודה ולעגו לתכניות הפוליטיות של הליכוד. הקרב האידיאולוגי בין שמיר לפרס עמד בצילו של הקרב על המסך – בין ספי לגששים. וכשאלה שני היריבים, מה הפלא שזה נגמר בתיקו?

דורון נשר – מפ"ם, בחירות 1988

מפלגת הפועלים המאוחדת היתה אחת המפלגות הבולטות בראשית ימיה של מדינת ישראל. היא השתתפה במועצת העם שייסדה את המדינה, והייתה שותפה לממשלה בימים שמפלגות הפועלים ניהלו את ישראל. שנת 1988 היתה השנה האחרונה שבה מפ"ם התמודדה באופן עצמאי, רגע לפני שהיא תיבלע – ולמעשה תיעלם – בתוך מרצ, יחד עם רצ של שולמית אלוני ושינוי של אמנון רובינשטיין. ובשנת 1988, היא גם גייסה לשורותיה ידוען מפתיע: דורון נשר.

נשר היה אז בן 34, וכבר אז היה מטאור לא קטן בעולם הבידור: הוא כתב את "בלוז לחופש הגדול", ובאמצע שנות השמונים אפילו הגיש תכנית ילדים מצליחה בערוץ הראשון – "שיישאר בינינו". בשנת 1988 גם הוא החליט לקחת צד – והעניק תשדיר (מוצלח למדי) דווקא למפ"ם הסוציאליסטית והישנה. בתשדיר מפורט הוא מסביר את האג'נדה שאיתה הוא מזדהה, בדרך מעניינת ושנונה כהרגלו. אגב, שנים אחר כך יהיה מישהו שיעלה באוב את התשדיר הזה. זה יקרה כשברחובות תעלה שוב הדרישה לצדק חברתי.

תיסלם – המפד"ל, בחירות 1992

היום זה נשמע קצת מוזר, תודו: אחת הלהקות הכי פופולריות בישראל של סוף שנות השמונים, שכבשה אולמות ופארקים, כותבת ג'ינגל לאחת המפלגות הוותיקות בישראל – זו שמזוהה עם רוקרים נלהבים דוגמת זבולון המר או שאול יהלום. אבל ב-1992, זה פשוט קרה: "תיסלם" עמדה מאחורי אחד הג'ינגלים הזכורים ביותר בתולדות התשדירים – כזה שכלל את התיבה הבלתי נשכחת "אוהואוהואוהואוהו / איי איי איי איי", שליוותה את המפלגה עוד זמן רב – וגם הופיעה באותה שנה בהקשרים הרבה יותר סאטיריים בשיר "הרבי ג'ו כפרה" מאלבום הבכורה של טיפקס. דני בסן הכריזמטי הופקד על הביצוע, ויזהר אשדות – אחד מחברי הלהקה – היום מוכר כאחד התומכים הגדולים של מרצ. כך שאידיאולוגיה כנראה לא ממש היתה שם, אבל מה זה לעומת שיר שנכנס אל הנצח?

רמי הויברגר – מפלגת העבודה, 1996

מערכת הבחירות של 96' נחשבת, ובצדק, לאחת הגורליות שהיו כאן: זה היה דקה וחצי אחרי רצח יצחק רבין, והמדינה היתה קרועה בין שמעון פרס, יורשו של רבין בראשות העבודה, ובנימין נתניהו – יו"ר האופוזיציה ומנהיג הליכוד. מפלגת העבודה גייסה את כל הכוחות האפשריים שלה כדי לנסות ולהילחם בנתניהו – ואחד מהם היה כוכב "החמישייה הקאמרית", ששודרה אז בערוץ הראשון (אחרי שעברה אליו מערוץ 2 המסחרי). הויברגר התגייס למען פרס, עם תשדירים שכל מהותם הוא לעג ל"ביבי" (ולא חלילה בנימין) נתניהו, שפשוט "לא מתאים". אגב, בספר שכתבה קרן נויבך על בחירות 96 ("המרדף"), היא סיפרה שבליכוד הציעו לצביקה הדר (ז'וז'ו חלסטרה) לשמש כקונטרה שלהם להויברגר של פרס. הדר סירב – אבל גם בלעדיו, הויברגר ופרס, הפסידו בקלפי על חודו של חצי אחוז.

ּדנה ברגר וזהבה בן – מרצ, 1996

בחירות 96, כאמור, היו אולי הפעם האחרונה שבה השמאל היה באמת חצי מהעם, וכזאת היתה גם מרצ, שבכניסה למערכת הבחירות הזאת הגיעה עם הצלחה אדירה בבחירות הקודמות – 12 מנדטים וחברות בממשלת יצחק רבין. ב-96', מרצ החליטה ללכת חזק על קלף השלום – בעזרת השיר הבלתי נשכח, "שיר לשלום", שכתב יענקלה רוטבליט ללהקת הנח"ל. לצורך השיר, גויסו שתי זמרות – מצד אחד דנה ברגר ("האשכנזית", אם תרצו), ומצד שני מלכת הזמר המזרחי של אותה תקופה, זהבה בן. בן חטפה לא מעט, אגב, מקהל מעריציה על הבחירה במרצ האליטיסטית – ולימים היא אפילו התחרטה על ההשתתפות בקמפיין והביעה תמיכה נחרצת בבנימין נתניהו. מזל שהשירים נשארים.

כדורגלני ישראל – ש"ס, בחירות 1996

ספורטאים בכלל, וכדורגלנים בפרט, בדרך כלל לא מתלהבים להזדהות פוליטית (חוץ מהכניסה הקצרצרה של אלי אוחנה לבית היהודי). ב-1996, לעומת זאת, קיבלנו רגע נדיר שבו זה קרה: זה היה תשדיר של מפלגת ש"ס, שבו היא גייסה כמה מבכירי הכדורגל הישראלי של אז לתמיכה במפלגה החרדית. מי היו שם? אבי נמני, אלון חזן (היום מאמן נבחרת ישראל), השוער רפי כהן, דוד אמסלם וגם רונן חרזי. הקשר בין עולם הכדורגל לבין עולם המסורת ממש לא התחיל שם, ולא נגמר עד עצם היום הזה, אבל זה ללא ספק אחד המפגשים הביזאריים בין שני העולמות.

בועז שרעבי – הליכוד, 1999

הקול המדהים והעוצמתי של בועז שרעבי שימש ללא מעט להיטים שנכנסו לפנתיאון הישראלי, אבל דווקא את קולו הפוליטי כמעט ולא שמענו. שרעבי הוא אמנם ימני, אבל הוא מעולם לא הרבה להתבטא פוליטית בפומבי: רק ב-1999 חרג ממנהגו כשהתגייס לטובת הקמפיין של ראש הממשלה בנימין נתניהו והליכוד במאבק שלהם מול אהוד ברק ומפלגת העבודה. שרעבי שר את ג'ינגל קצת נשכח, עם המילים "ירושלים / ירושלים / רק הליכוד / רק נתניהו / מנהיג חזק לעתיד ישראל". הג'ינגל היה הרבה יותר מוצלח מהקמפיין של נתניהו, שנגמר בתבוסה, בהפסד השלטון לברק, ובפרישה (זמנית) מהחיים הפוליטיים.

עינת שרוף – שינוי, 1999

היום, עינת שרוף נחשבת למלכת השירה בציבור – זו שמרימה אנשים על השולחנות בגנקי. אבל בסוף שנות התשעים מעטים הכירו אותה והיא כיכבה בעיקר בג'ינגלים – כולל זה של מפלגת שינוי, שקמה מחדש תחת הנהגתו של יוסף (טומי) לפיד ז"ל, שניסה להנהיג מחדש את המחנה החילוני מול השתלטות החרדים על הפוליטיקה. שרוף ביצעה את הג'ינגל האלמותי "יש לפיד לחילונים / יש לפיד לשינוי", וסייעה למפלגה החדשה-ישנה לזכות ב-6 מנדטים. ארבע שנים אחר כך, היא כבר תהיה השלישית בגודלה בישראל – עד שתימחק כליל. מה שכן, עינת שרוף שומרת על קשרי ידידות קרובים עם בנו של טומי, יאיר, עד היום.

אריאל זילבר – חזית יהודית לאומית, 2006

זילבר תמיד היה אחד מגדולי היוצרים שהיו לנו במדינת ישראל (לימים גם זוכה פרס אקו"ם, על אפם וחמתם של אחדים), וגם אחד שעבר תפנית אידיאולוגית משמעותית ומפתיעה (לפחות אז) – כאשר הפך סביב תכנית ההתנתקות לאחד האמנים הבולטים שמזוהים עם הימין. בשנת 2003, למשל, הוא הופיע בהבלחה בתשדירי "האיחוד הלאומי" (אז בראשות אביגדור ליברמן, מי זוכר). בשנת 2006 זילבר המשיך לשבור עוד יותר ימינה והביע תמיכה במפלגתו של מפלגתו של ברוך מרזל, שהיה מזוהה עם תנועת כהנא חי. זילבר כתב למרזל את הג'ינגל שליווה את מפלגת חזית יהודית לאומית – ג'ינגל זילברי לגמרי, שנשמע כמו שיר מ"ספר הג'ונגל" (חוץ מהטקסטים על איך לשלוח מכאן אויבים, כמובן). מרזל זכה לעשרות אלפי קולות בלבד, ונותר מחוץ לכנסת.

אורי גבריאל – קדימה, 2013

הרמטכ"ל ושר הביטחון לשעבר, שאול מופז, היה בעיצומה של צרה צרורה: רגע לפני מערכת הבחירות של 2013, הוא הפר את ההבטחה החד משמעית שלו לא לשבת עם נתניהו, ובחר להיכנס איתו לממשלה אחת. הציבור זעם, כולל הציבור הטבעי שהצביע לו, ומופז עמד להימחק מעל המפה הפוליטית. עד שהגיע מושיע לא צפוי, בדמות אחד השחקנים הטובים ביותר שצמחו כאן – אחד, אורי גבריאל.

גבריאל הוא אחד השחקנים המוערכים שצמחו כאן – וגילם שלל תפקידים, מסלומון הגדול ב"תמונות יפואיות" המיתולוגית ועד יגאל הנאצי בסדרה "הבורר", ואפילו היה פעם אחת נבל הוליוודי (ב"עלייתו של האביר האפל"). אבל בשנת 2013 הוא התגייס לטובתו של מופז, עם תשדיר שבו קולו האופייני מפציר באנשים לא לדרוך על שאול שלנו. בסופו של דבר, התשדיר עבד – והרבה בזכותו מופז הצליח, בסופו של דבר, לעבור את אחוז החסימה ולהיכנס לכנסת בפעם האחרונה בחייו. מופז כבר מזמן עזב את הפוליטיקה, אבל אנחנו נשארנו עם אחד התשדירים החזקים בהיסטוריה.

רמי קליינשטיין – יש עתיד, 2013

אולי זה סיפור של אידיאולוגיה צרופה, ואולי בכלל זה סיפור של חברות: זה קרה כאשר יאיר לפיד, אחד מאנשי הטלוויזיה והבידור הבולטים בישראל, החליט לחצות את הקווים – ולהיכנס לפוליטיקה. הוא הקים את יש עתיד ולקראת הבחירות ב-2013 הוא גם מצא ג'ינגל שהוא כתב בעצמו. מי שביצע אותו היה הזמר והחבר הקרוב רמי קליינשטיין. הג'ינגל סכריני וכל-ישראלי כמעט כמו המפלגה, והוא דווקא נשכח – הקריירה הפוליטית של לפיד, לעומת זאת, המריאה הרבה יותר.

מאור אדרי – הליכוד, 2019

כן, זה המקום שאליו הגענו. אם בשנות השמונים והתשעים כוכבים של ממש התגייסו לטובת הפוליטיקה, היום זה נשאר לטובת זמרים פחות מוצלחים. מאור אדרי, זמר מזרחי שהוציא חמישה אלבומים, בחר להתגייס לטובתו של בנימין נתניהו בקמפיין הבחירות של 2019 (השני מבין ארבעה שהיו לנו תוך שנתיים, תודה לאל). בתשדיר הוא מעודד את הליכודניקים לרוץ מהר אל הקלפיות, בעזרתו של גל מלכה (שאולי מוכר לכם כאיש שהיה מאחורי "בא לה לרקוד" של סטטיק), והשאיר אחריו שיר טוב לרחבות הריקודים – שלא ממש עזר לנתניהו להשיג רוב מול גנץ ולפיד. יאללה פוטין, יאללה טראמפ, יאללה חיים בכפר.

ננסי ברנדס – מפלגת הגימלאים, 2022

כזכור, הגמלאים היו הלהיט של בחירות 2006 – כשכנגד כל הסיכויים, הדהימו את המערכת הפוליטית ונכנסו לכנסת עם לא פחות משבעה מנדטים. אחרי הכהונה הקצרה (והקצת מביכה, צריך להודות), היא ניסתה כל מיני קטעים כדי להישאר בתודעה – כולל צירופו לרשימה של גדעון רייכר, העיתונאי ומגיש הרדיו והטלוויזיה. בבחירות הנוכחיות, הן ניסו "גימיק" חדש – כשמי שמוביל את הרשימה הוא לא אחר מאשר ננסי ברנדס. ברנדס בן ה-71 מופיע באחד התשדירים של המפלגה כשהוא פוצח במופע סטנד אפ אופייני לימיו הגדולים, וקורא לאזרחים להצביע "זך". האם הוא זה שיחזיר את הגמלאים לכנסת? אני בספק גדול. אבל לפחות קיבלנו כמה בדיחות.

• ❤ תרבות
• טלוויזיה ישראלית
• פוליטיקה
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 919 // בחירות 2022
• בחירות 2022
• אריאל זילבר

מחר יתקיים בבית הכנסת הגדול אירוע הדלקת הנרות המרכזי בחסות עיריית תל אביב-יפו והמועצה הדתית של תל אביב. ראש העיר רון חולדאי יגיע ועמו גם הרב הראשי ישראל לאו ומפקד משטרת לב תל אביב אליהו פינטו. הכל יהיה חגיגי ביותר. ובתפקיד התוכנית האמנותית: אדם שהתבטא באופן קיצוני ומסית נגד שמלאנים, ערבים, להט"בים ושאר מיעוטים, הלוא הוא הזמר החוזר בתשובה אריאל זילבר.

גם אנחנו, כמו כולם, מחבבים את שיריו הישנים של זילבר ואת תרומתו למוזיקה הישראלית. זכותו להתפרנס ולהופיע בשלל לוקיישנים פרטיים וציבוריים אינה שנויה במחלוקת. אבל להביא את האיש שאמר ש"אני מבין את יגאל עמיר", שהסביר ש"השמאלנים רוצים מדינה בלי יהודים", תמך באופן פעיל באלאור עזריה והתבטא נגד קיומם של להט"בים וחילונים – להביא את האיש הזה לטקס ממלכתי חגיגי שאמור לפנות אל כל תושבי העיר ביום חגם? יתכן שאפשר היה למצוא מוזיקאי מעט פחות מקטב ומלא שנאה.

בעיריית תל אביב-יפו התנערו מהליהוק והסבירו ש"אין מדובר באירוע עירוני אלא באירוע של עמותה פרטית בתמיכה עירונית בלבד. אריאל זילבר הוזמן על ידי מארגני האירוע להופיע, ומשכך, ראש העיריה לא התנה את השתתפותו בהתערבות בתכנים. עיריית תל אביב-יפו אינה פוסלת או מצנזרת אמנים לפי דעותיהם".

זה עורר מספר שאלות נוספות מצדנו, כמו מיהי אותה עמותה פרטית, מדוע מתנוסס הלוגו של עיריית תל אביב-יפו בראש הכרזה המזמינה לאירוע, והאם העירייה והעומד בראשה סבורים שהתבטאויות גזעניות ואמירות הומופוביות הן בגדר "דעות" לגיטימיות השיבו בעירייה?

על כך השיבו בעירייה שהאירוע הוא של עמותת בית הכנסת הגדול – אגב, 50 מיליון שקל מכספי הארנונה יוקצו השנה לשיפוצו של בית הכנסת הגדול, כך שלא מדובר בלוקיישן שאין לעירייה כל זיקה אליו – וכי העירייה מסייעת בקיום שלל אירועי חנוכה בקהילות ברחבי העיר באמצעות המחלקה לתרבות תורנית (מה שלא מסביר מדוע היא מאפשרת שימוש בלוגו שלה כאילו מדובר באירוע רשמי שלה). כך או כך, יש לתהות אם זו היהדות שבבית הכנסת הגדול רוצים להציג לתושבי העיר והאם העמותה כן מזדהה עם התבטאויותיו. לעניין התבטאויותיו של זילבר בעבר הוסיפו בעירייה כי "הן אולי לא ברוח הערכים שעיריית תל אביב-יפו פועלת לקדם, אך הן בגדר הבעת דעה לגיטימית". התחמקות עצובה מאוד.

ההקצנה של זילבר החלה לפני כעשרים שנה, כשבמהלך ריאיון ל"ידיעות אחרונות" תקף במילים קשות את ערביי ישראל ואת קהילת הלהט"ב, כמו גם את הקיבוצים ואת החילונים באופן כללי. סביב ההתנתקות מעזה חלה הקצנה נוספת בעמדותיו שגררה סבב נוסף של אמירות קיצוניות ומסיתות, הפעם גם נגד צה"ל, וזמן קצר אחר כך גם השלים את חזרתו בתשובה. במספר הזדמנויות סירב זילבר לחזור בו מהתבטאויותיו ולאורך השנים המשיך להוציא שירי עידוד לימין הקיצוני. האחרון שבהם, "מקלות בגלגלים" שיצא בפברואר האחרון, מהדהד את קונספירציית תפירת התיקים לנתניהו ומתאר קונספירציה שמאלנית ליברלית "להפוך עולם יפה לבור אפור/ בלי אומה בלי משפחה ועוד כהנה".

• הבועה
• עיריית תל אביב
• אריאל זילבר
• גזענות
• חנוכה
• בית הכנסת הגדול

כמו לפני כל הפגנה גדולה, גם הפעם נדד חצוצרן הרחוב המבוגר ממיקומו הקבוע, סמוך לדיזינגוף סנטר, אל פאתי המשכן לאמנויות הבמה. במרוצת השנים התרגל החצוצרן לקהל יעד מסוים שפוקד את רחבת המוזיאון. זו כנראה הסיבה שקיבל את פניהם של ההמונים בנגינת "שיר לשלום". מגבעתו הריקה ממטבעות בשילוב מבטים עוינים שנשלחו לעברו העמידו אותו על טעותו. זו לא הפגנת שמאל, זו עצרת תמיכה בבנימין נתניהו ונגד מערכת אכיפת החוק, אם הוא רוצה להרוויח משהו הערב הוא מוכרח לאלתר רפרטואר אחר.

דקות ספורות לפני 20:00 ורחבת המוזיאון כבר הייתה מלאה. צעדתי בקצב מהיר כדי להספיק לתפוס את סוף הנאמבר של מקהלת הנוער החרדית "פרחי ירושלים". מרים, אישה מבוגרת עם סיבולת לב ריאה טובה ממני הדביקה את צעדיי בקלילות כך שיצא שהלכנו זה לצד זו. היא הייתה חמושה בכוס מ"קופיקס" ובדגל ישראל עטוף בניילון שטרם נופף.

שאלתי אותה מאיפה הגיעה והיא ענתה נרגשת ש"הגענו מרחובות. יצאנו בארבעה אוטובוסים, קיבלנו דגלים, הכל, מאיפה אתה הגעת?". התשובה מ"תל אביב" גרמה לה לבחון אותי ולקבוע "אה אתה שמאלן, באת להפריע?" אמרתי שבאתי לשמוע ולהבין אם זו הפגנה למען הימין או למען ביבי. "זו הפגנה למען הימין והימין זה ביבי, אנחנו פה לדרוש צדק, אנחנו לא מה שאתם חושבים, אנחנו לא חיות". אמרתי לה שחס וחלילה ומה שחשוב זה שלא יהיה קרע בעם.

בין מוכרי הבייגלה בלט דוכן שהציע פול ותורמוסים חמים. הריח של הפול הטריף אותי. ניגשתי אליו ושאלתי למה הוא לא מוכר גם בהפגנות של השמאל. הוא ענה לי שהוא לא מוכר לשמאלנים

החיוך שלה חזר והיא פצחה במונולוג תוך כדי שהתקרבנו לרחבה. "אתה חמוד למרות שאתה שמאלני, ממש מתוק. אתה בטח בגיל של הנכדים שלי, אני בת 68, כשגדלתי אנשים דאגו אחד לשני. לאחד לא היה בגד, השכן היה נותן לו. אנשים צריכים לעזור אחד לשני. בעלי צוחק עליי שאני חושבת מהבטן ולא מהראש, קונה נעליים למי שאין, עוזרת, למה זה לא ככה היום?"; רצו לי המון תשובות בראש אבל העדפתי שלא להכתים בשמאלנות יתר את הרושם החמוד שיצרתי. מרים נפרדה ממני בלבביות ונבלעה בהמון.

זילבר, ציפר והימני היחיד בפרדס חנה

בקרבת הבמה הצטופף הגרעין הקשה של המפגינים. רובו המוחלט הורכב מנשים מבוגרות שנצמדו לגדרות הבמה כגרופיות שמחכות לאליל נעוריהן שחלפו. כמו מרים, גם הן היו מאובזרות בדגלי ישראל בתוליים, בלונים, כרזות ושלל מרצ'נדייז שחולק מראש על ידי מארגני ההפגנה.

היה משהו עצוב בלראות אותן שואגות במסירות "ביבי מלך ישראל חי חי וקיים". בערך כמו לשמוע קריאות הדרן ללהקה שבכלל לא טרחה להגיע להופעה של עצמה. אמנם ביבי לא בא למסיבה שאורגנה לכבודו, אבל הוא היה שם ברוחו: בשלטים המסיתים נגד מערכת המשפט, בשנאה העזה לתקשורת והשמאל (אחת לכמה נואמים הוקראו שמות של עיתונאים כדי לשלהב את הקהל שענה בקריאות בוז נרגשות), ובדף המסרים שבחר להעביר באמצעות נותני החסות היחידים ממפלגתו שהסכימו להשתתף בהפגנה, מירי רגב ומיקי זהר.

לבמה עלה אריאל זילבר וביצע את "תן לי כוח". לא הצלחתי לשלוט בעצמי והתחלתי לשיר יחד עם הקהל. אני מעריץ את זילבר מילדות ומה לעשות שגם בגרסתו הימנית הוא עדיין הגדול מכולם. השיר הבא היה פחות קליט. מסתבר שהוא נכתב רק השבוע ונקרא"בנימין ידיד השם". זה הפזמון שלו:

בנימין ידיד השם

ישראל תעמוד לימינך

מכזבים אל תתרשם

בטוחים שהצדק איתך.

במהלך הופעתו של זילבר קלטתי שמאלני נוסף שהמיר את דעותיו – בני ציפר, חנוט בחליפה ופפיון נצחיים עמד קפוא ואחז בבלון "ליכוד" ממותג ולבן. מפגינים זיהו אותו וניגשו לברך אותו. "אני רואה אותך ומתענג עליך, חולה על המהפך שעשית". ציפר לחץ את ידם וחייך במבוכה ילדותית שהובלטה נוכח העובדה שאחז בבלון. שאלתי את אחד המברכים מה הוא כל כך אוהב בציפר והוא ענה ש"שמאלני שהופך לימני זה הכי טוב שיש, כמו חילוני שחוזר בתשובה".

שאלתי אותו "אז למה באתם?" והוא אמר ש"חשבתי שתהיה אווירה טובה, צחוקים, נדבר קצת עם שמאלנים". אמרתי לו שאני שמאלני והוא אמר לי "וואלה? תביא חיבוק!"

מלבד שמאלנים מומרים, נשמעו בהפגנה גם סיסמאות מומרות. הקריאה "העם דורש צדק משפטי" נהגתה ע"י אנשי מחאת "החטייארים" בהפגנות נגד השחיתות בכיכר גורן בפ"ת. מאז החלטת היועמ"ש להעמיד את נתניהו לדין, מפגיני הימין אימצו אותה. חלפתי על פני זוג מבוגר שמילמל את הקריאה המומרת בנימה אשכנזית נבוכה המוכרת יותר מהפגנות שמאל.

שאלתי את הזוג מאיפה הם, הגבר ענה "מפרדס חנה". אמרתי שלא ידעתי שיש ימנים בפרדס חנה והאישה ענתה במיליטנטיות ש"אנחנו קומץ שמדלל שם קצת את הרוע". הבעל סיכם בטון קודר ש"עברנו לשם לפני שנה, מאוד בודד להיות הימנים היחידים בפרדס חנה".

כמעט כל אדם שניגשתי אליו בהפגנה נעץ בי מבט חשדני. יכולתי להבין אותם, בכל זאת אני נראה כמו קריקטורה אנטישמית של שמאלני. האדם היחיד שפנה אליי מיוזמתו היה גבר גיבן ומוגבל שכלית שהציק לחמש נערות אולפנא עם ברזלים בשיניים. הן ניסו להתחמק ממנו כששאל אותן מאיפה הן. לבסוף אחת מהן ענתה לו "מגדרה", הוא הסתובב אליי ואמר "גדרה זה כמו חדרה רק עם ג', לא?".

נוביק, רצח רבין וריח מטריף של פול

האקשן האמיתי התנהל על יד עמדות השידור של כלי התקשורת. במשך חצי שעה מפגינים הקיפו את כתב חדשות 13 עקיבא נוביק ולא נתנו לו לשדר, מה שהוביל לדיאלוג הבא:

מפגין א': "עקיבא תוריד את הכיפה מהראש אתה מבייש את הכיפה יא חלאה"

מפגין ב': מה יש לך הוא ימני, הוא אוכל פלאפל"

מפגין א': מה הקשר פלאפל? זה ימני זה?".

להמולה הצטרף גבר גלוח ראש עצום מימדים עם קפלי שומן מיוזעים בעורף שסחב בידורית ענקית על הראש. הוא היה כל כך עצום שלירן חולצה אפורה שהופיע מאחוריו היה נראה כמו המיני מי שלו. גלוח הראש העצום דחף את הבידורית על עמדת השידור של נוביק ואמר במיקרופון שחובר אליה: "שקט! צריך לשמור על שקט ועל שלווה" והתחיל לצחוק בטירוף. נוביק ניסה לזרום עם המפגינים וצילם איתם סלפי מה שגרם להם להרים אותו על הכתפיים ולשיר "ביבי מלך ישראל".

התרחקתי לשולי ההפגנה. ארבעה מפגינים חילקו ביניהם מסטיקים והציעו לי אחד. למעגל הצטרף נער גבעות וחילק סטיקרים של "חקירת אמת לרצח רבין". אחד המפגינים שאל אותו כמה זמן לקח לו לגדל את הפאות. הוא נעלב ונעלם. חבורת המסטיקים מרמת גן (שגידפה את כרמל שאמה הכהן) שוחחה על ההגעה הדלה מיהודה ושומרון. אחת מהן אמרה "אל תרדו עליהם, בסוף באו ארבעה אוטובוסים מחברון". המשכתי להסתובב וראיתי פיליפיני עומד על כסא הגלגלים של הסיעודי שלו, מצלם למענו בפלאפון את המתרחש בבמה, מקרין לו וחוזר לצלם.

חצוצרן הרחוב המבוגר ניגן את "בלדה לשוטר". לא היה פסקול הולם יותר לשמש כאקורד סיום לעצרת התמיכה בנתניהו מאשר בלדה נוגה על שוטר נכון להאמין לסיפורים כוזבים בעליל של הפושעים בהם הוא נתקל

בין מוכרי הבייגלה, קסטה ומים בעשר בלט דוכן שהציע פול ותורמוסים חמים, אליו הוצמד השלט "דוכן עם ישראל חי". הריח של הפול הטריף אותי. ניגשתי אליו ושאלתי למה הוא לא מוכר גם בהפגנות של השמאל. הוא ענה לי שהוא לא מוכר לשמאלנים. אמרתי לו שחבל כי שמאלנים מתים על פול ושיביא לי קופסה. הוא צחק והעמיס לי פול בנדיבות. התקרבתי אליו ואמרתי שבאמת חבל שהוא לא בא להפגנות של השמאל. המוכר תפס לי את היד ולחש ש"לפני חודש יצאתי מהכלא, ישבתי שבע שנים אבל עכשיו אני אבוא. יאללה סע מפה".

נגסתי בפול הרך ודמיינתי את ביבי כאסיר משוחרר מוכר תורמוס בכיכר רבין.

שפטל, השוטר אזולאי ומסיבת הסיום של נתניהו

על הבמה נאם יורם שפטל וקרא למנדלבליט ושי ניצן "ראשי הנחש". שני בחורים שעמדו מאחורי צחקו ואמרו בציניות ש"לשי ניצן הזה יש ממש פרצוף של מאפיונר". צחקתי והסתובבתי אליהם. הם היו בני ישיבה מחברון שהגיעו באחד מארבעת האוטובוסים. חבר נוסף הצטרף אליהם ואמר "כולם פה מדברים שטויות, הא? דברים לא ריאליים, להוריד את התקשורת, מנדלבליט עבריין". שאלתי אותו "אז למה באתם?" והוא אמר ש"חשבתי שתהיה אווירה טובה, צחוקים, נדבר קצת עם שמאלנים". אמרתי לו שאני שמאלני והוא אמר לי "וואלה? תביא חיבוק!" התחבקנו ושאלתי אותו בכל זאת למה הוא בא. הוא אמר "באתי להגיד לביבי תודה. הוא מיצה, אבל מגיעה לו תודה". שאלתי אותו אם זו בעצם מסיבת סיום, הוא צחק ואמר "וואלה כן, הייתי צריך להביא לו עוגה". הוא לקח בלון ליכוד ממותג, שאף אותו והתחיל לצעוק בטון הליום צפצפני "ביבי מלך ישראל, חי חי וקיים".

ההפגנה נמשכה כמעט שלוש שעות. הקהל התעייף והחל לנהור לאוטובוסים הממומנים של מפלגת הליכוד ועמותות הימין, בעוד דמויות איזוטריות עלו על הבמה ונתנו תחושה של ערב במה פתוחה של סטנדאפיסטים חובבנים. בדרך חזרה חלפתי על פני חצוצרן הרחוב המבוגר שניגן את "בלדה לשוטר" מתוך הסרט "השוטר אזולאי". לא היה פסקול הולם יותר לשמש כאקורד סיום לעצרת התמיכה בנתניהו מאשר בלדה נוגה על שוטר שמתקשה לבצע מעצרים בשל לבו הרחום, ונכון להאמין לסיפורים כוזבים בעליל של הפושעים בהם הוא נתקל.

ההמונים שהגיעו לעצרת היו ברובם השוטר אזולאי. הבחירה הקלה היא ללעוג ולבוז להם, אבל יש משהו שובה לב באופן שבו הם רוצים להאמין בכל ליבם שמנהיגם האהוב הופלל על לא עוול בכפיו. זהו תום הלב עליו בנה ביבי קריירה: ויסות אהבת העם וניצולה לכדי שנאה ופילוג. ואולי משהו בנעימת החצוצרה המלודית רמזה על כך שהקסם של החלילן מקיסריה החל להתפוגג.

• הפגנה
• פוליטי
• פוליטיקה
• בנימין נתניהו
• בני ציפר
• אריאל זילבר
• ימין קיצוני

• Facebook
• Twitter
• Email

• מוזיקה
• הופעות
• זאפה תל אביב
• תרבות
• אריאל זילבר