הבעיה העיקרית עם "מרשעת: חלק 2" היא שהיינו צריכים לחכות לו שנה. כידוע, מדובר בחציו השני של עיבוד למחזמר בימתי – כלומר במערכה השנייה שהצופים בתאטרון רואים מיד אחרי ההפסקה ("מרשעת" רץ בברודוויי מאז 2003). הסרט אמנם מזכיר באלגנטיות פרטים שאולי נשכחו – כמו סיפור המקור של האריה הפחדן כגור ששוחרר מהכלוב בסרט הקודם – אבל הרצף הדרמטי נקטע.
>>עולם מרהיב, ליהוק מושלם, זמרות אדירות. מה חשבנו על הסרט הראשון?

עם זאת, החלק השני דווקא מצדיק את החלוקה לשני סרטים. אם הלהיטים היותר גדולים ("Polular", "Defying Gravity") נמצאים בחלק הראשון, הסרט השני משתבח בעלילה מהודקת ויותר מעניינת. כידוע, "מרשעת" מגולל את סיפורן של המכשפות מ"הקוסם מארץ עוץ" (הספר של ל. פרנק באום והסרט מ-1939) מנקודת מבטה של הירוקה, שנחשבת על ידי ההמון הנבער למרשעת. החלק הראשון הוא בעיקרו הכנה להופעתה של דורותי בחלק השני. מרגע נחיתת הבית על ראשה של המכשפה הרעה מהמזרח, הילדה מקנזס וכלבה טוטו אמנם נשארים בגדר סטטיסטים ברקע, אבל שני הסיפורים מתחברים באופן מחוכם, וקשירת החוטים מספקת הפתעות נוגעות ללב.

הסרט הראשון התמקד בידידות שמתפתחת בין אלפבה הירוקה וגלינדה הבלונדינית, שתי סטודנטיות מאוד שונות באוניברסיטת שיז, ובין הריקודים ההמוניים הסוחפים שולבו רמיזות פוליטיות. הסרט השני הוא כבר אלגוריה פוליטית במלוא מובן המלה, ובספרו על ההפיכה המשטרית שמחולל הקוסם החייכן שמוכר לתושבי ארץ עוץ שקרים ושנאה לאחר, אין בו ריקודים המוניים עולצים. אלפבה לבדה נאבקת בקוסם הנכלולי ומנסה לחשוף את האמת, בעוד גלינדה משרתת אותו ומתענגת על הערצת ההמונים. העובדה שהידידות ביניהן שורדת, הופכת את שתיהן לנשים טובות ושלמות יותר. הסרט מאמין ביכולת של האינדיבידואל להשתנות – ואלה רגעיו היפים ביותר – אבל הוא פחות מאמין בהמון.

אין ריקודים, תרקדו. "מרשעת: חלק 2". צילום: יח"צ

שני שירים חדשים שנכתבו לסרט מחדדים את התוכן הפוליטי. "הנערה בבועה" מעניק משמעות מטאפורית לאופן ההתניידות של "המכשפה הטובה" גלינדה בתוך בועה מעופפת, ו-"No Place Like Home" לוקח את המשפט הכי מפורסם מהסרט הקלאסי ומשייך אותו למקום אחר. גם חלק מהשירים המוכרים קיבלו חיזוק באמצעות מילים חדשות. "The truth is not a thing of fact or reason/ The truth is just what everyone agrees on", שר הקוסם – מילים שסטיבן שוורץ חתך מהגרסה הבימתית ועכשיו החזיר למקומן הראוי (יש ב"Wonderful" משפטים נוספים שהייתי שמחה לצטט, אך בהקרנה לא ישבתי עם עט ביד, והן עדיין לא הגיעו לאינטרנט).

תוך כדי השיר הוא מבצע ריקוד שהוא אלוזיה ישירה ל"הדיקטטור הגדול" – הסאטירה על היטלר שצ'רלי צ'פלין יצר ב-1940. אפילו דרך האבנים הצהובות הופכת לחלק ממזימת ההשתלטות של הקוסם, כבר מסצנת הפתיחה של הסרט. "מרשעת: חלק 2" בהחלט מצטרף לרוח האנטי-טרמפיסטית שנושבת בהוליווד, והוא עושה זאת באופן חשוף שידבר אל רבים, וודאי ירגיז אחרים.

אל תצפו לכובעי מאגה. "מרשעת: חלק 2". צילום: יח"צ

כל זה עובד, כי בלב הדרמה עדיין נמצאת החברות האמיצה בין אלפבה וגלינדה, וסינתיה אריבו ואריאנה גרנדה המגלמות אותן עדיין נפלאות, ביחד ולחוד. גם ג'ונתן ביילי נהדר בתפקיד הנסיך פיירו שסוף סוף מחליט מה הוא רוצה מהחיים, וג'ף גולדבלום נכלולי כראוי בתפקיד הקוסם. העיצוב של עוץ החדשה מרהיב עוד יותר מאשר בסרט הקודם, והסרט משלב יפה בין המרחבים הצבעוניים והמוארים של עוץ וארץ המנצ'קינים, לבין האתרים האפלוליים שמסתירים את האמת המכוערת.

ג'ון מ. צ'ו ("שכונה על הגובה") הוא כרגע הבמאי הכי טוב של מיוזיקלס בהוליווד, והוא יצר סרט זורם וסוחף שאין בו רגע מיותר (אפילו שהלחנים אינם בלתי נשכחים). אחד משיאיו הוא עריכה צולבת בין שני אירועים מנוגדים – סטייל סיקוונס ההטבלה ב"הסנדק" שוודאי סיפק לו השראה – המתחילים עם ירידות מקבילות במדרגות מאוד שונות.

החברות האמיצה שמחזיקה את הסרט יחדיו. "מרשעת: חלק 2". צילום: יח"צ

פרט טריוויה לסיום. הנעליים של המכשפה הרעה מהמזרח, שהופכות לנעליה של דורותי, אינן אדומות כמו בסרט "הקוסם מארץ עוץ" אלא כסופות כמו בספר. הצבע הוחלף משום שאולפני MGM רשמו זכויות על הנעליים האדומות, וכאן מדובר בהפקה של יוניברסל. העיצוב שנבחר הופך אותן לנעלי סינדרלה – הן בהחלט לא נוחות להליכה ממושכת בדרך האבנים הצהובות.
4.5 כוכבים
Wicked: for Good בימוי: ג'ון מ. צ'ו. עם סינתיה אריבו, אריאנה גרנדה, ג'ונתן ביילי, ג'ף גולדבלום, מישל יאו. ארה"ב 2025, 137 דק'

• ביקורת סרטים
• המסך
• קולנוע
• מחזמר
• אריאנה גרנדה

כשביקרתי בניו יורק ב-2006, סופר לי שהמחזמר הכי לוהט בברודוויי הוא "מרשעת" שעלה על הבמה שלוש שנים לפני כן. כל כרטיסים נמכרו, ולכן עמדתי בתור ארוך מול הקופה בתקווה להשיג כרטיסים חוזרים. לידי עמדה מישהי שסיפרה שכבר ראתה את המחזמר כמה פעמים, והגיעה לראותו שוב כדי לחזות בשחקנית החדשה שלוהקה לתפקיד הראשי – אנה גסטייר מ"SNL". זה נתן לי מושג על עוצמת האהבה שהמחזמר זוכה לו ממעריציו. הסבלנות השתלמה, וזכיתי בכרטיס למחזמר מהנה למדי, שלא הותיר עלי רושם אדיר. לא השתגעתי על התפאורה ועל האפקטים המיוחדים, והיו רק שני שירים שתפסו אותי – "Popular" ו"Defying Gravity". השאר נשמעו לי חסרי צבע (לטעמי, סטיבן שוורץ מוכשר יותר כתמלילן מאשר כמלחין).

>> "יופי מסוכן" מעצים את האימה עד לזוועה שמבריחה צופים מהאולם
>> נראה כמו 300 מיליון דולר: ב"גלדיאטור 2" יש הכל. חוץ מתסריט

אבל חיבבתי את העלילה שהורמה מספרו של גרגורי מגווייר – פריקוול ל"הקוסם מארץ עוץ", המגולל את סיפוריהן של אלפבה וגלינדה הצעירות, לפני שהפכו למי שנודעו כמכשפה המרשעת מהמערב והמכשפה הטובה מהצפון. הרעיון שהרעה היא לא באמת רעה – אז מה אם היא ירוקה? – ושהטובה היא בלונדה פריווילגית המרוכזת בעצמה ובתדמית שלה, נחווה אז כמקורי (זה היה לפני "מליפיסנט" ו"קרואלה"). וחשתי צביטה קטנה בלב כשהתברר שזה גם סיפור המקור של הדחליל. היפוכים עלילתיים נוספים הוסיפו רובד של אלגוריה פוליטית, שעניינה אותי פחות.

"מרשעת" (צילום: יחסי ציבור)

שנים רבות חלפו ואינספור הצגות באו והלכו, ו"מרשעת" הוא עדיין הכרטיס הלוהט ביותר בברודוויי. ב-2017 הוא הפך למחזמר השני המצליח ביותר בתולדות הרחוב, עם הכנסות של יותר ממיליארד דולר, כשרק "מלך האריות" מקדים אותו ברשימה. במקביל רצות הפקות של "מרשעת" בעולם כולו. עם הצלחה פנומנלית קשה להתווכח, ובאולפני יוניברסל, שהפיקו את ההצגה, החליטו לעבדה למסך.

"מרשעת" (צילום: יחסי ציבור)

אבל לא כל מה שמביא צופים לתאטרון מצליח גם בבתי הקולנוע, כפי שהוכיחו הכישלונות הצורבים של העיבודים הגרועים למחזמרים האהובים "רנט", "המפיקים" ו"אוון הנסן היקר". ובעידן הסטרימינג גם מיוזיקלס משובחים שזכו בביקורות נלהבות כשלו בקופות, דוגמת "סיפור הפרברים" ו"שכונה על הגובה". לפי הסימנים המקדימים זה לא הולך להיות המקרה של "מרשעת". ביוניברסל הסיקו את כל המסקנות הנכונות, ודאגו להעניק לחומר הבימתי הבינוני טיפול קולנועי מיטבי, שוודאי ישמח את אוהדי המחזמר. לצד זאת, השיווק המאסיבי, שמקדם את הסרט כאירוע הגדול של עונת החגים, דואג לאספקה של אוהדים חדשים וגם שונאים חדשים.

"מרשעת" (צילום: יחסי ציבור)

עיכוב שנגרם על ידי הקורונה גרם לתחלופה של במאים, אך בסופו של דבר נבחר האיש הנכון לתפקיד – ג'ון מ. צ'ו כבר הוכיח ב"שכונה על הגובה" שהוא יודע לביים מחזמר בתנופה ובחן, בלי לפספס את הרגעים האינטימיים. יחד עם המעצב נתן קראולי ("בין כוכבים", "וונקה") והצלמת אליס ברוקס, שאיתה עבד גם ב"שכונה על הגובה", הוא ברא עולם מרהיב, שמרפרר להצגה וגם לסרט מ-1939, ובתוכו הניע את הדמויות בכוריאוגרפיות סוחפות. אתר ההתרחשות המרכזי הוא אוניברסיטת שיז היוקרתית שבארץ עוץ, והתבנית הדרמטית היא כשל סרט תיכון, עם גיבורה אאוטסיידרית שמתקשה למצוא את מקומה בחברה המעמדית. מלכת הכיתה הנערצת הופכת ליריבתה, גם משום שהיא מקנאה בכישרון הכישוף שלה, אבל היריבות מתפתחת לחברות אמת.

יותר מכל, הסרט משתבח בליהוק המושלם של כל השחקניות/זמרות (כולל הגברים שבהן). סינתיה אריבו הבריטית, שהיתה מועמדת לאוסקר על "הארייט", ידועה יותר כשחקנית של מיוזיקלס מאז שזכתה לביקורות מתפעמות על הופעתה ב"הצבע ארגמן" בברודוויי. היא זמרת מצוינת והיא מגישה הופעה מאופקת אך מלאת רגש בתפקיד האישה המוכשרת והדחויה בשל צבע עורה. היותה שחורה מתחת לאיפור הירוק מחדד את האלמנט הגזעני ברתיעה מדמותה.

"מרשעת" (צילום: יחסי ציבור)

ג'ונתן ביילי מ"ברידג'רטון" הורס בתפקיד הנסיך קל הדעת פיירו, שהתקבל לאוניברסיטה בשל מעמדו, אבל הוא ממש לא בעניין של לימודים. הוא יותר בעניין של גלינדה, או אלפבה – הוא די מבולבל. ביילי, כך מתברר, יודע לשיר ולרקוד, אך הוא בעיקר שחקן מעולה (וסקסי), שמגלם באופן כובש את הבלבול של דמותו. מישל יאו מלכותית בדמות הדיקנית ללימודי כישוף, וג'ף גולדבלום מביא את כל גולדבלומיותו לתפקיד הקוסם מארץ עוץ, שחביבותו היא הסוואה לשאיפות פוליטיות. גם אידינה מנזל וקריסטין צ'נוות', שהיו אלפבה וגלינדה הראשונות לפני 21 שנה, צצות בהופעות אורח חביבות.

"מרשעת" (צילום: יחסי ציבור)

מעל לכולם ממריאה אריאנה גרנדה, בהופעה ערמומית ושובת לב כגלינדה הצפיחית בדבש. כל נפנוף שיער שלה מחושב כדי להפיק ממעריציה את מירב ההתרגשות, אבל מאחורי חזות הברבי הוורדרדה והגינונים המעושים, אפשר לחוש בפגיעות שתאפשר לה להתפתח כאדם. והקול שלה, זה כבר ידוע, הוא לא מהעולם הזה. אז בלי צקצוקים בבקשה.

"מרשעת" (צילום: יחסי ציבור)

אבל השירים הם עדיין אותם שירים גנריים ולא בלתי נשכחים. זאת כנראה אחת הסיבות להחלטה לפצל את העיבוד הקולנועי לשני חלקים. בעוד המחזמר הבימתי מתפרס על פני 165 דקות, כולל הפסקה, אורכו של הסרט כמעט כפול. החלק הראשון שיצא למסכים נחתך בנקודה שבה מסתיימת המערכה הראשונה, עם שיר ההעצמה הנשית "Defying Gravity" שהוא היילייט מוזיקלי ודרמטי, ושום שיר אחריו לא משתווה אליו. זה אומר שהסרט מסתיים בהיי, אבל הוא בכל זאת ארוך מדי וקצת נמרח. הייתי מעדיפה לקבל את כל הסיפור ברצף אחד מהודק, ולא לחכות שנה שלמה לחלק השני (שכבר צולם). נכון, עשו את זה עם "חולית" ועם "שר הטבעות", אבל האורך הזה גדול על מידותיו של מה שהוא בסופו של דבר מחזמר חביב.

3.5 כוכבים
Wicked: Part 1 בימוי: ג'ון מ. צ'ו. עם סינתיה אריבו, אריאנה גרנדה, ג'ונתן ביילי, מישל יאו, ג'ף גולדבלום. ארה"ב 2024, 160 דק'

• ביקורת סרטים
• קולנוע
• המסך
• מחזמר
• אריאנה גרנדה

בילי אייליש שברה את הרשת כאשר חשפה אתמול את צילומי השער שלה למגזין Vogue הבריטי. בשנים האחרונות הקפידה הכוכבת בת ה-19 לטשטש את גופה ואת מידותיה, ונמנעה מרבדים מיניים בהופעתה הציבורית. כעת, היא מציגה את עצמה מחדש באופן בוגר ומיני יותר, ונדמה שהגיעה לשלב בו הפכה מנערה לאישה.

View this post on Instagram

A post shared by British Vogue (@britishvogue)

התגובות לא איחרו להגיע: ברובן מפרגנות, אך גם מופתעות מהפנייה החדה שעשתה הזמרת הצעירה. ניסיון העבר מלמד אותנו שלא מדובר בצעד יוצא מן הכלל כשמדובר בכוכבות פופ, אלא יותר כמו מסלול ברור ודי צפוי. הנה עוד כמה מקרים של כוכבות גדולות שהפכו מנערות צנועות – לנשים בטוחות ומיניות:

בריטני ספירס

מי שהייתה ידועה בתור נסיכת הפופ של שנות ה-2000 אפיינה במובנים רבים את הקריירות של זמרות הפופ שהגיעו אחריה. רובן, לרבות בילי אייליש עצמה, ציינו את ספירס כמקור השראה ומודל לחיקוי. ספירס למעשה התחילה את הקריירה שלה בתוכנית מוזיקלית לילדים בשם "מיקי מאוס קלאב", והייתה רק בת 12 כאשר הצטרפה לקאסט שכלל גם את ג'סטין טימברלייק, כריסטינה אגילרה וראיין גוסלינג. כמה שנים לאחר מכן הגיע "…Baby One More Time" שהפך אותה לכוכבת פופ בינלאומית בגיל 16. בקליפ נראתה במסדרונות תיכון אמריקאי טיפוסי, עם תלבושת אחידה כאשר חולצתה מקופלת וחושפת את בטנה – טוויסט קטן שרמז על העתיד לבוא. כחצי שנה לאחר מכן הגיע השער ההיסטורי שצילם דייוויד לה-שאפל עבור המגזין רולינג סטון. בשער נראתה הכוכבת הצעירה בהלבשה תחתונה, ובסט צילומים שבישר: הילדה התמימה מה"מיקי מאוס קלאב" כבר איננה.

כריסטינה אגילרה

נסיכת הפופ השנייה של שנות האלפיים, כריסטינה אגילרה, עברה גם היא מסלול דומה לזה של ספירס, הקולגה מהתוכנית "מיקי מאוס קלאב". אגילרה הוציאה את סינגל הבכורה שלה "Genie in a Bottle" וטיפחה תדמית צנועה ושמרנית. בשנתיים הראשונות לקריירה שלה היא הקפידה להישאר באזורי הטין-פופ, אך גם במקרה שלה השינוי לא איחר לבוא. בשנת 2002 היא הוציאה את הסינגל "Dirrty" מתוך האלבום החדש "Stripped". השמות של הסינגל ושל האלבום היו לחלוטין מילוליים. בקליפ לסינגל, שאותו ביים דייוויד לה-שאפל, נראתה אגילרה בלבוש חושפני במעין זירת איגרוף מחתרתית ומיוזעת. שינוי התדמית שלה התבטא גם מוזיקלית, כאשר באלבום התרחקה מז'אנר הטין-פופ ונעה לכיווני הרוק והיפ-הופ והחלה להתייחס בשיריה לנושאים הקשורים למיניות ופמיניזם.

ריהאנה

הכוכבת הענקית כבר כל כך מזוהה בתור הילדה הרעה של הפופ האמריקאי, שכמעט ניתן לשכוח את תחילת הקריירה המאוד תמימה שלה. הזמרת הברבדית אמנם לא הייתה כוכבת ילדים או נוער מעולם, אבל היא פרצה לתודעה כבר כשהייתה בת 16. אלבומה הראשון "Music of the Sun" יצא בשנת 2005, וזכה להצלחה מתונה בזכות הסינגל הראשון "Pon De Replay". האלבום כלל בעיקר מוזיקת אר-נ-בי עם השפעות קאריביות ניכרות. עד לשנת 2007 לריהאנה הייתה תדמית של זמרת פופ צעירה, שמחה ושמשית שמבשרת על בוא הקיץ. השינוי החל עם הסינגל "Umbrella" שנפתח במילותיו של ג'יי זי "ריהאנה, בחורה טובה שהפכה לרעה", שלאחריו הגיע גם האלבום עם אותו המסר – "Good Girl Gone Bad". הזמרת התרחקה מעולמות הרגאיי והדאנסהול ונכנסה חזק לז'אנר ההיפ-הופ והדאנס-פופ. בקליפ לשיר "Umbrella" הוחלפו השמלות הפרחוניות בחליפת לטקס שחורה וחושפנית, והשיער הברונטי המסולסל התקצר ונצבע בשחור.

אריאנה גרנדה

גם אריאנה גרנדה התפרסמה בתור כוכבת ילדים ונוער, עם השתתפותה בסדרה "Victorious" של ערוץ ניקלודיאון בשנת 2010. שלוש שנים לאחר מכן החלה את הקריירה שלה בתור זמרת פופ עם יציאת הסינגל "The Way", שיר פופ אר-נ-בי מתקתק ותמים. הזמרת הקטנטנה הקפידה לשמור על חזות תמימה וחמודה עד לשנת 2016, בה יצא אלבומה השלישי "Dangerous Woman". באלבום, ובשיר הנושא תחת אותו השם, אריאנה נולדה מחדש כאישה בוגרת, מינית ודעתנית. שירי האהבה המתקתקים פינו את מקומם לשירים בוגרים וחושניים יותר, שמדברים על סקס, מרד ומערכות יחסים הרסניות. עבור העטיפה של האלבום, צולמה גרנדה במסיכת לטקס עם אוזני ארנב הלקוחה מעולמות הפטיש.

מיילי סיירוס

כאשר מדברים על העשור הקודם, של שנות ה-2010, נדמה שלא קיימת דוגמה טובה יותר לשינוי תדמית מאשר מיילי סיירוס. הכוכבת שהתפרסמה בתור הדמות האנה מונטנה בסדרת הילדים המצליחה של דיסני, הכעיסה שמרנים רבים לאורך הקריירה שלה שהגיעה לאחר מכן. כבר מהרגע הראשון בו החלה בקריירת פופ עצמאית, התאמצה סיירוס להבהיר שהאנה מונטנה זאת רק דמות – ועכשיו הגיעה תורה של מיילי. למרות מאמציה, לציבור האמריקאי היה קשה לנתק את האנה ממיילי, והזמרת התקשתה לצאת מהמסגרת של כוכבת ילדים ונוער. בשנת 2013, בטקס פרסי ה-VMA, נדמה שהחליטה סיירוס לקיים טקס אשכבה חד משמעי לדמותה של האנה מונטנה. בהופעה ביזארית במיוחד, נראתה סיירוס יוצאת מדובי ענק, בתלבושת מינימלית ותסרוקת קצרה ומוזרה ומיד לאחר מכן המשיכה לסשן של ריקודים תמוהים וסוג של טוורקינג. שיא ההופעה הגיע כאשר הצטרף לבמה הזמר רובין ת'יק, וסיירוס התחככה במפשעתו בצורה מאוד לא מעודנת.

• ❤ תרבות
• פופ אמריקאי
• חדשות בפופ
• בילי אייליש
• בריטני ספירס
• אריאנה גרנדה
• ריהאנה
• מיילי סיירוס

סטטיק ובן אל והבלאק אייד פיז כובשים את אמריקה

ביום חמישי האחרון התארח הצמד הישראלי יחד עם וויל.איי.אם ולהקתו בתכנית הלייט נייט של ג׳יימס קורדן, שמוכר לרובנו בתור הבריטי החביב מ-Carpool Karaoke. בשל הגבלות הקורונה שבארץ כבר הספקנו לשכוח מהן, כל האירוע נערך דרך זום. החבורה נתנה ראיון קצר שבו וויל.איי.אם נותן קרדיט לחיים סבן על החיבור, ומיד לאחר מכן שודרה הופעה מוקלטת (ומרובת אפקטים) של השיר Shake Ya Boom Boom.

אריאנה גרנדה ודה וויקנד שומרים את הדמעות

אלבומו האחרון של דה וויקנד After Hours אמנם יצא לפני למעלה משנה, אך נראה שההייפ לא הולך לדעוך בקרוב. לאחרונה אף הסינגל Blinding Lights שבר שיא חסר תקדים במצעדי בילבורד כאשר הפך לשיר הראשון שבילה שנה שלמה בטופ 10. עכשיו זה תורו של השיר Save Your Tears שקיבל תאוצה בחודשים האחרונים, וכעת מקבל בוסט משמעותי בצורת רמיקס עם אריאנה גרנדה. זהו שיתוף הפעולה השני של השניים, לאחר שלפני 7 שנים דה וויקנד התארח בסינגל Love Me Harder של אריאנה.

שירי מימון חוזרת להרים

בשנים האחרונות שמענו לא מעט משירי מימון, אך מבחינה מוזיקלית היא התמקדה בעיקר בסאונד רגוע ו״גלגלצי״ יותר. כעת, משחררת מימון סינגל חדש בהפקתו של ינון יהל לקראת מופע משותף ומסיבתי של השניים בחודש הבא. הסינגל נקרא ״טיפה״ ועם סאונד פופ-לטיני עכשווי. אם הלחן מצלצל לכם מוכר: א. ברכות – אתם מבוגרים, ב. מדובר בסימפול של הלהיט הברזילאי משנות התשעים Tic, Tic Tac.

מפגש בין-דורי מרגש בפופ הבריטי

רינה סוואימה, זמרת הפופ הבריטית-יפנית העולה, מקבלת חיזוק משמעותי מהאיש והאגדה – סיר אלטון ג׳ון. השיר Chosen Family מתוך אלבום הבכורה של סוואימה שיצא בשנה שעברה, יוצא כעת כדואט משותף ומרגש של השניים. השיר הוא בלדה על שייכות שלא תלויה בגנים או בשם משפחה, אלא בחוויות משותפות. החיזוק של אלטון ג׳ון עשוי להפוך את השיר להמנון עבור להט״בים ואאוטסיידרים באשר הם, וזה תמיד מבורך.

סטפן לגר השחור הלאומי

הזמר-ראפר תלת השפתי הוציא לאחרונה שירים בעיקר באנגלית ובצרפתית, אך כעת הוא חוזר לעברית. בסינגל חדש שנקרא ״נעים מאוד״ והופק על-ידי ג׳ורדי, סטפן מבקש מהציבור הישראלי להכיר אותו מחדש ועל הדרך עוקץ את היחס האמביוולנטי שהוא מקבל בתור ישראלי שחור. המסר חשוב, הביט מרים ואנחנו מרוצים.

דודו פארוק מתלבש על קלאסיקה ישראלית

במסגרת סדרת הרשת "מה היה קורה אם" של גלי צה"ל, הראפר השערורייתי משחרר גרסה משלו לקלאסיקה ״עטור מצחך״ ששר במקור אריק איינשטיין. פארוק נותן פרשנות משלו למילים ומציג את מחבר השיר כגבר המעוניין באשתו המיועדת של חבר שלו, ומתפרץ לחתונתה. על ביט של אורי שוחט, הקאבר נשמע כמו מה שהייתם מצפים לשמוע מפארוק הטוב והישן.

• חדשות בפופ
• פופ
• סטטיק ובן אל תבורי
• שירי מימון
• אריאנה גרנדה
• דודו פארוק
• אלטון ג'ון

השיר שכולנו ניסינו לשכוח חוגג עשור

מתברר שכבר עבר עשור מאז שרבקה בלאק פרצה לחיינו עם השיר הדביק והמושמץ Friday, ששבר את האינטרנט אי שם בתחילת העשור הקודם. לרגל המאורע הזמרת השנויה במחלוקת מוציאה רמיקס הייפר-פופ אדג'י ועדכני, בליווי קליפ הזייתי שמרפרר למקור. לצורך היצירה הגברת בלאק גייסה את סנסציית ההייפר-פופ דוריאן אלקטרה, הראפרית ביג פרידיה והצמד האוסטרלי 3OH!3.

דואה ליפה מייד אין יזראל

יחסיה של כוכבת הפופ הבריטית עם ישראל ידעו בעיקר מורדות, מה שלא הפריע לה לשתף פעולה עם היוצרים הישראלים הענקיים וניה היימן וגל מוג'ה. השניים, שהיו מועמדים לגראמי על הקליפ שיצרו עבור קולדפליי, נקראו לביים את הקליפ לשירה החדש של הזמרת We're Good, שלקוח מגרסת הדלוקס של אלבומה האחרון Future Nostalgia. התוצאה היא קליפ מקסים וייחודי באווירת טיטניק, שבו ליפה היא רק שחקנית המשנה לצד הלובסטר, שהוא הכוכב הראשי. הקליפ משתלב בצורה מופלאה עם השיר המתקתק והנעים שמתרחק מסאונד הדיסקו שאפיין את הזמרת בשנתיים האחרונות.

בריטני ספירס מודלפת

בזמן שהעולם כולו נאבק לשחרורה של נסיכת הפופ, דווקא חומריה המוקלטים הם אלו שיוצאים לחופשי.בתזמון לא בלתי חשוד, הודלף דמו שהקליטה ספירס עבור אלבומה Glory שיצא בשנת 2016. הדמו, שנקרא Exaholic, לא ראה אור עד היום והודלף בגרסה ראשונית ביותר ועם הפקה חלקית. המפיק WWWAIKWOK לקח על עצמו את המשימה להשלים את העבודה, והפך את הדמו להאוס מרים באווירת ניינטיז שגורם לנו להתגעגע עוד יותר לקלאבים.

טיילור סוויפט מקליטה מחדש

לאחר שהזמרת איבדה שליטה וזכויות על יצירותיה בעקבות עסקה מפוקפקת, היא החלה להקליט ולהוציא מחדש את חומריה המוקדמים. השבוע היא הוציאה את הגרסה המחודשת ללהיט Love Story שיצא לראשונה בשנת 2009. הגרסה המעודכנת, שנקראת באופן רשמי "הגרסה של טיילור", שומרת על נאמנות למקור אך נשמעת מדויקת ובוגרת יותר.

עדי אולמנסקי מתחדשת

הסינגל האחרון והנהדר של אולמנסקי "פרח במדבר" מתוך אלבומה "2 בלילה", מקבל מתיחת פנים בצורת רמיקס רשמי. הרמיקס שנוצר על ידי המפיק BAD CHICKEN! נותן אינטרפרטציה האוסית קצבית לשיר, ומהווה השלמה כיפית לסאונד האר-נ'-בי הלטיני של המקור.

אריאנה גרנדה נותנת דחיפה

השיר "34+35" שיצא באוקטובר האחרון כסינגל השני מהאלבום Positions של אריאנה גרנדה, מקבל רמיקס חדש. על מנת לתת לשיר בוסט במצעדים גרנדה גייסה שתיים מהנשים החזקות ביותר בעולם הפופ והראפ של 2021: דוג'ה קט ומייגן דה סטליון. התוצר של שיתוף הפעולה המבטיח מסתמן כלא רע אבל גם לא כמשהו שלא יכולנו להסתדר בלעדיו. בשורה התחתונה: קליפ כיפי, שיר חמוד אבל לא המקסימום שהיה ניתן להוציא משיתוף פעולה כה בומבסטי.

• ❤ תרבות
• פופ
• המלצות
• בריטני ספירס
• אריאנה גרנדה
• טיילור סוויפט
• דואה ליפה
• עדי אולמנסקי