עשרות אנשי קולנוע, בהובלתם של הבמאים ארי פולמן ויסמין קיני, התכנסו ביום חמישי האחרון באולפן טלוויזיה בבני ברק והפיקו ריאיונות עם כ-40 משפחות של חטופים ונעדרים, במטרה לצלם ולערוך מהם סרטוני הסברה להפצה דחופה ומסיבית ברחבי העולם. יומיים אחר כך והסרטונים הראשונים כבר באוויר, ועכשיו הם צריכים אתכם שם בבית כדי להפיץ אותם.

בסרטונים שהופקו בשיתוף המטה האזרחי להחזרת החטופים והשבויים – הגוף היחיד שמתפקד כרגע בזירה מול הציבור, שהוקם בשבוע שעבר על ידי איש העסקים דודי זלמנוביץ' – מספרים בני המשפחה על אהוביהם החטופים וכיצד נחטפו, ונותנים נפח אנושי שובר לב לכותרת הבנאלית "חטופים ושבויים".

מהפקת הפרויקט יצאה קריאה לציבור להשתתף בהפצת הסרטונים, שהועלו לגוגל דרייב (כל הקבצים להורדה כאן) בפורמט סטורי ידידותי עם כתוביות בגרמנית, ספרדית וצרפתית. התיקייה אמורה להתעדכן בסרטונים נוספים וכתוביות לשפות נוספות לאורך השבוע.

"בימים האחרונים צלמו סרטונים של משפחות החטופים שבויימו על ידי ארי פולמן, סרטונים שיצאו מיום ראיונות מרוכז שהופק על ידי אנשי קולנוע וטלוויזיה שנרתמו למשימה", נמסר בהודעה. "ביום הזה נעשו ראיונות עם ארבעים משפחות של נעדרים. המטרה היא שהראיונות האלה יקבלו כמה שיותר חשיפה כמה שיותר מהר מתוך הבנה שכל דקה חשובה. אנא הפיצו ברשתות החברתיות, בקבוצות ווטסאפ ולכל מקום שרק אפשר – אנחנו במירוץ נגד הזמן להצלת החטופים".
>>סרטוני עדויות משפחות החטופים להורדה כאן. כדי להוריד לנייד: לחצו על ה-3 נקודות ליד הוידאו – send a copy – וזה יתן לכם אפשרות לשמור את הוידאו לנייד)

• תל אביב נלחמת
• המסך
• ארי פולמן
• קולנוע ישראלי

רק לחשוב שלפני בסך הכל כמה שנים קצרות, "לילה במוזיאון" היה משהו כל כך מופרע שהיה אפשר לבסס עליו סדרת סרטי פנטזיה (איומים) שלמה. להעביר לילה במוזיאון? למה שמישהו ירצה – ואז,התדר הפך את ההשתלטות על המוזיאון לעניין חגיגי שבשגרה, תחילה על מוזיאון תל אביב ובשנה האחרונה במוזיאון ארץ ישראל, ומוזיאון תל אביב פתח את דלתותיו ללבונטין 7. אפשר, כמובן, להיות אנשים בלתי נסבלים ולהצליח לצקצק גם על זה, להגיד שזה בכלל מעיד על כך שהמוזיאונים ממש נואשים לתשומת לב מהצעירים, או להבדיל, שמוסדות תרבות אלטרנטיביים ותיקים חייבים להתחכם עם הלוקיישנים שלהם בשביל להביא קהל ושבלי גימיק זה לא עובד. ברשותכם (וזהו מאבק יומיומי), אנחנו בוחרים שלא להיות אנשים בלתי נסבלים. מוזיאוני ארצנו מוזמנים להתמזמז עם כל מועדוני ההופעות ומתחמי התרבות והדיג'יים שרק ירצו, אנחנו בעד.

לשם מה כל ההקדמה הארוכה הזאת? לספר לכם על עוד אירוע לילי במוזיאון תל אביב, הפעם בלי שיתוף פעולה אחד גדול אלא פשוט עם הרבה אורחים שבאים ביחד ללילה אחד מיוחד. "ניצוצות" הוא אירוע בהפקת המוזיאון בו הצופים יוכלו לשוטט באופן חופשי במוזיאון ולפגוש שלל יוצרים שיערכו שיחות פומביות או יופיעו בחללים השונים של המתחם, כשכותרת הגג היא "השראה" – מאיפה היא מגיעה, ממי לוקחים אותה ולא מחזירים, ובכלל, מה עושים איתה. לאורך הלילה, התוכן בתחנות השונות יוצג כמה פעמים כך שלמרות שלא תוכלו לתפוס את הכל, לגמרי תהיה לכם הזדמנות חוזרת אם פספסתם מישהו יקר לליבכם במיוחד.

מי בפנים? ארי פולמן ("ואלס עם באשיר", "איפה אנה פרנק?") בשיחה עם מבקר הקולנוע הותיק של ויינט, שמוליק דובדבני, על מקורות השראה, אנימציה ותהליכי יצירה; אתגר קרת יערוך שיחה בלתי ניתנת לחיזוי עם גלעד כהנא; דנה מודן תערוך דיאלוג מעניין ומשעשע עם טליה לביא (“אפס ביחסי אנוש”, “ילדות סכסכניות”); האמן ומעצב האופנה ויוי בלאיש יעתיק את הסטודיו שלו לחלל המוזיאון, הרכב האלקטרו-פופ הישראלי-צרפתי טרי פויזן ישוב לבמה לאחר כמה שנות היעדרות; נטע וינר (סיסטם עאלי) יוביל סיור פרפורמטיבי המשלב מוזיקה וטקסטים; ערן צור עם טקסטים נבחרים של משוררות, עיסוק במגדר, זהות והשראה (קיצר, ערן צור); רוני קובן בשיחה (אלא מה) עם המסעדנית עפרה גנור. לצד כל אלה יתקלטו אליוט ונרקיס טפלר.

יש עוד מספיק זמן עד האירוע – יותר מחודש – אבל כמו שאנחנו מכירים דברים מהסוג הזה, כדאי להתארגן על כרטיסים מהר.

ניצוצות, מוזיאון תל אביב, שאול המלך 27, 29.9, 19:30. 180 ש"ח,כרטיסים כאן

• ❤ תרבות
• מוזיאון תל אביב
• ערן צור
• גלעד כהנא
• אתגר קרת
• דנה מודן
• טליה לביא
• ארי פולמן

>> לזכור את השואה וליצור מתוך הזיכרון //1 מ-74 דברים שכל ישראלי צריך לנסות לפני המוות

השאלה שבכותרת מהדהדת לאורך הסרט כולו, עוטה ופושטת משמעויות שונות. הראשונה ששואלת אותה היא החברה הדמיונית קיטי, שמתעוררת לחיים בבית אנה פרנק שבאמסטרדם "בעוד שנה מהיום" ותוהה לאן נעלמה הנערה מהיומן, ומי הם המוני האנשים שמסתובבים בבית שלה. בחיפושיה אחרי אנה, קיטי לוקחת איתה את היומן המקורי בכריכה האדומה לבנה, ויוצאת לרחובות העיר, שם היא רואה את שמה על שלל מונומנטים. עכשיו השאלה מנוסחת מחדש כ"איפה היומן?", בכרזות שמודבקות ברחבי העיר ומציעות פרס כספי למי שיחזיר אותו. התשובה שמתקבלת בסוף הסרט מנסחת את השאלה מחדש, והיא מעוררת השראה ומרגשת להפליא בהומניזם שלה. "איפה אנה פרנק" נוצר עבור ילדים מגיל 10 ומעלה והוא צריך להפוך ליצירה מכוננת עבורם, ועבור כל מי שמוכן להתבונן ולהקשיב בלב פתוח.

סיפורה של אנה פרנק כבר סופר אינספור פעמים, על ידה, ועל ידי אחרים, בספרים, בסרטים ובהצגות, וזאת נקודת המוצא של הסרט המאוד מיוחד שיצר ארי פולמן בהזמנת קרן אנה פרנק. איך מקלפים את המיתולוגיה האדירה שנוצרה סביב הנערה שהפסיקה לכתוב את היומן באמצע, ומוצאים אותה מחדש? אנה, שביומן שלה המציאה לעצמה חברה דמיונית, הפכה בעצמה לדמות דמיונית, שמילותיה ומחשבותיה עוותו על ידי סוכני תרבות, שהפכו אותה למעין קדושה יהודייה (כפי שמודגם בסצנה המתרחשת בהצגה המועלית בתאטרון באמסטרדם). בבחירתו לשוב ולספר את סיפורה דרך הפריזמה של החברה הדמיונית, פולמן מחזיר את אנה לממדים אנושיים של מתבגרת קוצנית, שמעוצבנת על אימא שלה, ומפנטזת על כוכבי קולנוע ועל עצמה כנערה שכל הבנים מאוהבים בה.

קיטי כמו מייצגת את הקוראים הצעירים, שמטיילים בין דפי היומן ומדי פעם עוצרים לחשוב איך הסיפור של אנה מתחבר לעולם שבו הם חיים היום. בינתיים, באירופה של ימינו מסתופפים מיליוני פליטים מאזורי מלחמה שונים, ו"איפה אנה פרנק" מעלה את השאלה כיצד אפשר לקדש את דמותה של הילדה שכה רצתה להאמין בטוב ליבם של בני האדם לפני שנספתה בברגן בלזן, תוך כדי הפניית גב לסבלם. הסרט אינו משווה את השואה לשום עוולה אחרת, אלא מבקש מאיתנו להיענות לתקווה העקשנית של אנה לגבי המין האנושי. שאם לא כן, אנחנו שותפים להפיכת המורשת שלה לקיטש. וזה העוול הגדול ביותר שאפשר לעשות לה.

>>לצחוק על הנאצים: 7 סרטים שמתמודדים קצת אחרת עם השואה

בחרתי להתחיל דווקא מהמסר של הסרט, כי הוא עורר חוסר נוחות בקרב חלק מהמבקרים שהקדימו לכתוב עליו בארץ ובחו"ל. בעיני הוא מהותי לחוויה של הסרט, שריגש אותי עד דמעות. כאמור, בדרכו אל המסר פולמן מציע נקודת מבט ייחודית מבחינה תסריטאית. גיבורת הסרט היא החברה הדמיונית קיטי, שמגיחה מהיומן ושבה ונכנסת לתוכו כרצונה. כך אנחנו מתבוננים לסירוגין בסצנות מוכרות מחיי אנה במסתור, ובהרפתקאותיה של קיטי ברחובות אמסטרדם המושלגת, שם היא פוגשת נער רחוב שמלמד אותה להחליק על הקרח, ובפליטים העומדים להיות מגורשים בחזרה לארצות שמהן ברחו. במהלך הצפייה הראשונה בסרט תהיתי לגבי ההחלטה להעניק זמן מסך רב ל"גניבת היומן" ולסצנות האקשן שבאות איתה. התהייה קיבלה תשובה מהדהדת בסיום, ולכן בצפייה השנייה – הפעם בגרסה העברית המצוינת שעליה ניצח שרון כהן – אהבתי את הסרט אף יותר. רק בחלקו האחרון, אחרי שקיטי מגלה לתדהמתה מדוע היומן נפסק באמצע ויוצאת ברכבת לשחזר את שבעת החודשים האחרונים בחייה של אנה, הרגשתי קצת כמו בסיור מודרך.

>>העיבוד הבינלאומי לספרו של אשכול נבו הוא דרמה בורגנית חסרת מעוף

אבל גם בסצנות האלה האנימציה של הסרט מופלאה. ב"ואלס עם באשיר", ההתנסות הראשונה של פולמן עם בחינה של היסטוריה מרה באמצעות אנימציה, הרובד הוויזואלי היה מרשים יחסית לתקציב המוגבל. "איפה אנה פרנק", לעומת זאת, הוא מסרטי האנימציה היפים ביותר שראיתי מעולם, ואי אפשר להפריז בשבחים לעבודתם של במאי האנימציה יוני גודמן והמעצבת האומנותית לנה גוברמן. על הסרט עבדו יותר מ-350 אמנים ב-12 מדינות, אך הכוח היצירתי המוביל היה ישראלי, והנה סיבה לגאווה ביום העצמאות 2022. השילוב בין הדמויות הדו ממדיות והרקעים התלת ממדיים מזכיר את הסרטים של רב-האמן הייאו מיאזאקי ("המסע המופלא"), אך ראיתי כאן גם השפעה של האיורים השנונים של וולטר טרייר (היהודי) המעטרים את ספרי אריך קסטנר. הצבעוניות המגוונת של הסרט מרהיבה ביופייה, ונפלאות במיוחד הסצנות שמדמיינות את הפנטזיות ואת החרדות של אנה. מנקודת מבטה הנאצים מאוירים כיצורים רובוטיים עם מסכות מוות ועיניים חלולות, וההלחמה הוויזואלית של מחנה ההשמדה ועולם המתים בגרסת המיתולוגיה היוונית עתירת השראה ומצמררת. אז אל תחשבו פעמיים ורוצו לראות את הסרט הזה בבתי הקולנוע, בעברית או באנגלית, כדי שתספיקו לשוב ולצפות בו לפני שירד.

★★★★✯4.5 כוכבים
Where is Anne Frank בימוי: ארי פולמן. ישראל/הולנד/בלגיה 2021, 99 דק'

• המסך
• אנה פרנק
• ארי פולמן
• אנימציה
• קולנוע ישראלי
• המלצות צפייה
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 894 // עצמאות 2022

בשנת 2013 פנתה אלי קרן אנה פרנק בהצעה לכתוב ולביים סרט אנימציה על בסיס היומן של אנה פרנק, כמו גם כל שאר כתביה, הסיפורים הקצרים שלא פורסמו וגישה חופשית לארכיון המשפחתי. אחרי התלבטות רבה שנבעה מהמחשבה, מה עוד אפשר לחדש בסיפור אנה פרנק, הסכמתי בשלשה תנאים:

1.הסרט יהיה מיועד לילדים החל מגיל 10.
2.הסרט יכלול את שבעת החודשים האחרונים בחייהן של אנה ואחותה מרגוט, סיפור נשכח, שעצם היותו מוצנע עזר מאוד להעצים את המיתוס של אנה פרנק. בשבעת החודשים האיומים נדדו האחיות ממחנה העבודה ווסטרבורק לאושוויץ ולבסוף מצאו את מותן בברגן בלזן. בסרט המקורי של ג׳ורג׳ סטיבנס מ-1959 היתה מערכה אחרונה שכללה את שבעת החודשים האלה, אבל בראותו את תגובת הקהל, דרש אוטו פרנק להוריד את הסצינות הרלוונטיות. חשבתי שמן הראוי לספר כעת את הסיפור, ולמצא פתרונות לספר אותו גם לילדים.
3.התנאי השלישי – ואולי החשוב מכולם – להגשים בסרט את המורשת של אוטו פרנק: ללמד את שואת אירופה ובאמצעות לימוד העבר, לייצר אמפטיה לילדים באזורי מלחמה ללא הבדלי דת, גזע ומיקום גאוגרפי. אוטו פרנק תרם את כל ההכנסות ממכירת 70 מיליון יומנים לארגוני הצלה לילדים באזורי מלחמה.

על הסרט עבדו יותר מ-350 אמנים בשתיים עשרה מדינות שונות, ויש בו למעלה מ-160 אלף ציורים. את דירת המסתור עיצבנו וצילמנו באנימצית סטופ מושן, שבוצעה כולה על ידי הצוות שעבד עם ווס אנדרסון על הסרטים "מר שועל המהולל" ו"אי הכלבים". זאת כנראה הפעם הראשונה שבסרט אנימציה משולבות דמויות באנימציה קלאסית עם רקעים בנויים ומצולמים בסטופ מושן.

לב ההפקה כולה התרחש בשני סטודיואים בישראל, האחד ביפו בתמיכת קרן רבינוביץ והשני בירושלים בתמיכת המיזם לקולנוע וטלויזיה ירושלים. 60 אמנים ישראלים ציירים, מעצבים, אנימטורים, אנשי סאונד ומפיקים עבדו על הסרט, חלקם במשך ארבע שנים ארוכות. במאי האנימציה של הסרט הוא יוני גודמן, שעבד איתי גם על הסרטים "ואלס עם באשיר" ו"כנס העתידנים". והמעצבת האמנותית היא לנה גוברמן, שהיתה שותפה לעיצוב "כנס העתידנים". את המוזיקה הלחינה קארן או ("ארץ יצורי הפרא"). חשוב לא פחות: גרסת המקור של הסרט באנגלית וגרסת הדיבוב לעברית אכן מתאימות לילדים החל מגיל עשר. בגרסא העברית נעמה שיטרית היא אנה פרנק, ליר כץ מגלמת את קיטי, דרור קרן את אוטו פרנק וגילה אלמגור את האנלי גוסלר, החברה של אנה פרנק.

העבודה שלי על הסרט נמשכה שמונה שנים. כשהקרנתי אותו לאמי בת ה-100 ששרדה את אושויץ היא אמרה לי רק: "ארי, הסרט יפהפה, אבל צריך לומר – לקח לך כפול זמן לעשות אותו מהשואה עצמה".

>> "איפה אנה פרנק", החל מה-5.5 בבתי הקולנוע

• המסך
• קולנוע
• ארי פולמן
• אנה פרנק
• יום השואה
• שואה
• אנימציה
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 893 // 57 דברים שכל תל אביבי חייב לעשות

1. ​קריוקי בכולי עלמא: ספיישל שירי בנות

ערב הקריוקי הקבוע של הכולי מקבל תפנית לעבר ז'אנר האהוב עלינו ועל כולם ומי שיגיד שלא הוא שקרן גדול – שירי בנות. כי כמו שנכתב באיוונט: ״כשל״פ זה לא טעים ובנות יותר טובות מבנים״. הכניסה חופשית אבל בחירת השירים צריכה להיעשות מראשבלינק הזה. יאללה מי שרה איתנו את "My Humps" בדואט? שוטגאן על החלק של פרגי.לפרטים נוספים

2. מופע דראג חגיגי באוזן

האוזן חזר מהשיפוץ ומארח איוונטים לוהטים במתחם החדש כמעט על בסיס יומי. אחד האהובים מהם הוא ליין הדראג BANANOT שמארח כוכבות דראג למופעים מרימים ומעצימים במיוחד. היום בתוכנית דראג קווינז, דראג קינגז ומה שביניהן. בתוכנית: חשפנית מוגאס, סופרת-פילנתרופית ומלך הכיתה שאמא שלך אמרה לך להתרחק ממנו. לא יודעות מה אתכן, אבל אנחנו כבר מפזזות.לפרטים נוספים

3. טרום בכורה ל-״איפה אנה פרנק״ בקולנוע יפו

״איפה אנה פרנק״, סרט אנימציה חדש של הבמאי ארי פולמן (״ואלס עם באשיר״), צפוי לצאת לאקרנים ב-5 במאי. אבל כבר היום, אחרי יש לכם הזדמנות לצפות בעיבוד המקורי לסיפורה המוכר של אנה פרנק שכבר הוקרן השנה באיזה פסטיבל קטן שבטח לא שמעתם עליו, פסטיבל קאן. הדמות הראשית בסרט היא דווקא קיטי, החברה הדמיונית שאנה פרנק כתבה לה את היומן, והוא עוסק בסוגיות מורכבות שמעסיקות אותנו גם בימים אלה כמו זכויות האדם ופליטים.לפרטים נוספים

• מה עושים היום
• המלצה יומית
• קריוקי
• דראג
• ארי פולמן
• אנה פרנק