1. תל אביב

אני מסתכל על תל אביב כמו תייר. הגעתי אליה יחסית מאוחר, אבל בתקופה קצרה הספקתי לקבל מהעיר הרבה יותר כלים להתפתח כאמן מכל מקום אחר. העיר איפשרה לי להזין את עצמי בכל מה שקשור לתרבות בכל המדיומים האפשריים. כשמקום מאפשר לי לדבר תרבות ואמנות בלי להרגיש זר זה מאפשר התמסרות, להיות מה שאתה רוצה ולא יכולת בגלל התפיסה של הסביבה שגדלת בה. כאן האמת שלך יכולה להיחשף ללא פילטרים ומסכות בושה.

אני מכיר הרבה צעירים מוכשרים בטירוף בפריפריה בסביבה שגדלתי בה, ואני יודע שהסיבה שהם לא מצליחים לפרוץ היא רק בגלל הלך הרוח של הסביבה, שנוטעת בהם תחושת בושה וזרות להראות את הצד האומנותי שלהם. זה כואב לראות כישרונות אותנטיים שפשוט הרימו ידיים למרות שאני יודע שבליבם הם אמנים. יש לא מעט כאלו. אני מקווה שיגיע הזמן שאני אוכל לספוג מספיק כדי להעביר את זה הלאה לסביבה שגדלתי בה. זה החזון שלי. להיות ספוג שסופג בתל אביב, להגיע לדרום ושיעשו לי סקוויץ'.

2. מוזיאון תל אביב

לא גדלתי על מוזיאונים וכל מה שמסביב לזה. לא משנה כמה עשית אמנות, מוזיאונים לא היו נגישים ולכן גם לא צריך לחשוב עליהם. יצור ענק כזה שמרגיש לא שייך וקשור אלינו. אני זוכר את ההרגשה של הפעם הראשונה במוזיאון תל אביב, הבנתי שמוזיאונים הם לא מפלצות. סתם גוש אבן עם חלל ענק שמאפשר לך לטייל בתוכו ולראות אמנות מכל העולם וזה רגיל ובסדר. זו הייתה הרגשה טובה. התחלתי לראות, לחוות ולמלא את הדמיון בכל מה שהחלל הזה הציע לי. פשוט נהניתי, שאבתי השראה ומילאתי את הראש. הסתובבתי בכל החללים כמו ילד.

בדיעבד זה היה מוזר, אולי הרגשתי כאילו אני לא אחזור לשם יותר, אז כדאי לראות הכל. היום אני מסתכל על זה ממקום אחר, ממקום שצריך לראות במוזיאון גם אמנות שחורה של אמנים פעילים בארץ. אנחנו נמצאים בזמן ותקופה שיש לאמנים ישראלים ממוצא אתיופי פרספקטיבה שהיא אחרת ואני חושב שצריך לתת לזה מקום גם במוזיאון תל אביב. מקווה שזה יקרה כי זה רק יכול לתרום לשדה האמנות בארץ.שאול המלך 27

3. חלל התצוגה שבזי 58

את חלל התצוגה שלי בשבזי 58 פתחתי לפני שלוש שנים. אחרי כמה שנים בתל אביב נוכחתי שאני לא מצליח לספר את הסיפור שלי. אוטודידקט שחור שנחת כמו חייזר, דבר שהיה זר בנוף האומנותי בתל אביב ובכלל בארץ. התחלתי לחקור והבנתי שחסר, או יותר נכון לא קיים מקום שיאפשר לי לספר את הסיפור שלי. לי זה הרגיש כמו שדה מוקשים. והיה קושי לספר. במקום ששיתופי פעולה יזינו לפעולה נוצר מצב הפוך שלא חושף אותי בצורה אותנטית. ולכן החלטתי לעשות פעולה. הבנתי שרק אני אצליח לספר אותי, והחלטתי לפתוח חלל תצוגה שמציג את העבודות שלי. שם אתפוצץ ואחשוף את עצמי בלי פילטרים על ידי שיח ועל ידי במה ופעילויות לאמנות עכשווית של ישראלים ממוצא אתיופי, בכל המדיומים, ולא רק באמנות פלסטית.

השיא היה שנה שעברה באירוע שנקרא "סגדאהון" אירוע שבו אירחתי אמני מחול מודרני, צילום, שירה, קולינריה ועוד. למה בנווה צדק ולא בקרית המלאכה או בפלורנטין? זה סיפור ארוך, אבל בקצרה, רציתי מקום שיעורר עניין, מקום לא צפוי מקום שיאתגר את הסטראוטיפים שקיים בכולנו. מקום שיאתגר את הסטראוטיפ שבי. מקום כזה שיכול לייצר אנרגיות בעצם הקיום שלו. אקט אמנותי שיגרום לאוזניים ועיניים קשובות. הכוונה הראשונית הייתה לפתוח חלל פופ אפ ולפעול מספר חודשים. היום המקום קיים 3 שנים. אני מזמין את כולם לעקוב ולבקר.

4. באלינג'רה

זו מסעדה של חברה טובה שלי, פנטה המלכה, שהחזון שלה זהה לשלי – רק בתחום הקולינרי. היא פתחה מסעדה אתיופית בכרם התימנים. האוכל המסורתי האתיופי הולך ונעלם. מאוד מאוד קשה להכין אותו ומי שיודע להכין אותו הן הסבתות והאמהות. החבר'ה הצעירים לא מכינים. אין להם זמן לזה. ההכנה דורשת שלושה ימים של החמצת הבצק. זה תהליך מורכב. הדרך היחידה היא להביא מההורים אוכל, אבל גם את זה אני לא תמיד מספיק, אז המסעדה מאפשרת לי את זה כל כמה שבועות. המסעדה גם מנגישה את המאכל שלא מוכר והסטיגמות רחוקות שונות אור מהקולינריה העשירה של המטבח הזה. הקהל במסעדה מאוד מגוון ויפה לראות את הפתיחות של החברה. רואים שלגבי הקולינריה האתיופית יש שינוי לטובה ויש יותר אנשים שמבקשים לדעת וגם כמובן לאכול. האוכל טעים, האווירה אש, ממליץ מאוד. וזה גם קרוב לחלל תצוגה אז אפשר לקפוץ אחרי או לפני.מלן 4

5. מתחם קרית המלאכה

באזור הזה יש מפעלי יציקות ושם הייתי יוצק ועושה עבודות פיסול ולפעמים זה נמשך עד חצות. בבקרים בקושי אפשר לחנות שם ופתאום בלילה המקום משתנה וחי בצורה אחרת: בשעות האלו הגלריות והסטודיואים שפועלים שם קמים לתחייה. המוזיקה מתנגנת מאולפני ההקלטות וכל מיני טיפוסים מעניינים מסתובבים. אני חושב שמאוד מעניין בלילה ושווה לבוא לבקר שם ופשוט להסתובב ולעבור מגלריות לסטודיואים בלי להיבהל מהמעטפת.

>> בימים אלה מציג משה טרקה ביריד האמנות "צבע טרי", יחד עם האמניות סופי ברזון מקאי ולילי כהן פרח-יה, באוצרות שלומית אורן ולילך שמול. נמל יפו, מחסן2, 30.5 – 4.6

• העיר שלי
• קריית המלאכה
• ❤ תל אביב
• באלינג'ירה
• מוזיאון תל אביב
• רחוב שבזי
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 949 // גאווה 2023

1. באלינג'רה

מסעדה אתיופית עם אוכל מעולה ואינג'רה טרייה לאורך כל היום, חוויה טובה ושירות כיפי. פנטה בעלת המקום עושה שירות מצוין לאוכל ולתרבות האתיופית, ובלי קשר יש שם אווירה פמיניסטית אפריקנית שמאוד מורגשת.
מל"ן 4

2. אל מאנו

מסעדה וייטנאמית-פיליפינית עם אוכל לא מתחנף וטעים בטירוף ותפריט באנגלית. בכלל להסתובב בנווה שאנן זו חוויה, האזור הכי קרוב לצ'יינה טאון שיש בתל אביב.
יסוד המעלה 46

3. אטלס שפירא

אני גר בשכונת שפירא ואטלס נמצא ממש מתחת לבית שלי. מבחינתי הבר משקף את השכונה בצורה יפה. כיף לשבת לשתות בירה טרייה ולראות אוכלוסייה מגוונת שלא רואים במקומות אחרים בעיר.
מסילת ישרים 15

4. אסיף

המרכז לתרבות האוכל הוא מיזם מרגש בעיניי ואני אוהב את בית הקפה שנמצא בו. כיף לשתות קפה ולדפדף בספרים בספרייה הקולינרית, במקום שמרגיש כאילו הוא מנסח מחדש את ההיסטוריה של הבישול הישראלי. מקום מרתק וחשוב.
לילינבלום 28

5. ג'ורג' וג'ון

אולי בגלל שאני עובד במקום ומשוחד קצת, אבל ג'ורג' וג'ון היא בעיניי המסעדה הכי טובה בארץ. נהניתי להגיע אליה כלקוח וגם כיום זהו דבר מרגש עבורי. תומר השף מוכשר בטירוף וצנוע מאוד, מלמד בצורה הכי נכונה וטובה ומשקיע. מתוך התפריט החדש אני ממליץ על שקדי עגל צרובים בתנור פחמים על קרם שום לבן ושמן שום ירוק עם שקדים ירוקים מוחמצים וגלייז שומר, מנה מחומרי גלם אביביים בטעמי אניס ושום.
אוארבך 6

• העיר שלי
• ג'ורג' וג'ון
• אוכלים שותים
• אסיף - מרכז קולינרי
• באלינג'ירה

מאנטה ריי

הים, האווירה ועפרה. מאנטה ריי שקטה גם כשהיא מלאה, ויש בה את האוכל הכי טעים וארוחת הבוקר הכי כיפית. והנוף לים מקסים.עלמה ביץ'

באלינג'רה

מקום עם אוכל אתיופי בכרם התימנים. אינג'רה עם טחינה היא אחד המאכלים האהובים עלי והאוכל במסעדה אגדי. עורכת הדין פנטה פראדה לקחה לעצמה שליחות להעביר את המסר של המשפחתיות האתיופית, וזה דבר שתמיד מחמם את לבי.

מל"ן 4

קנטינה

האוכל בקנטינה הכי פשוט והכי טעים. הקהל מקסים ומשובח ומאד כיף לשבת שם כי ג'ו תמיד יודע את הקומון סנס הנכון. הוא יודע לארח, לכבד ולחבק ולתת לכל אורח להרגיש מיוחד.שדרות רוטשילד 71

טוטו

לאחר הפתיחה המחודשת, טוטו היא בעיניי המסעדה היפה בישראל. לעומת הגלגול הקודם זהו עולם אחר, עכשווי ועדכני. המנה האהובה עלי היא פיצה.ברקוביץ' 4

הוטל מונטיפיורי

בעיני זהו מקום קסום שיש בו אווירה כמו במלון קוסטס בפריז, העיר האהובה עלי בעולם אחרי תל אביב.מונטיפיורי 36

• העיר שלי
• רני רהב
• הוטל מונטיפיורי
• טוטו
• באלינג'ירה
• קנטינה
• מאנטה ריי

• Facebook
• Twitter
• Email

טף אל טף

לא מעט אנשים בעיר מסתובבים עם קרייב לאינג'ירה, אחרי שהתנסו בארוחות האתיופיות בניו יורק, ובאלינג'ירה בדיוק באה להם בזמן. המסעדה של הדוגמנית פנטה פראדה ושל הסטנדאפיסט שמואל ברו, התמקמה סמוך לשוק הכרמל, ועל המטבח אחראים השף דוד ברהני (שעבד ברפאל, טוטו, וגרנד קפה טורקיז) ואמו אבמת ברהני. התפריט כולל ארוחות אינג'ירה קלאסיות שבהן פיתת הטף משמשת כצלחת שעליה מונחים התבשילים (45 ש"ח לארוחה של ארבעה תבשילים צמחוניים, 85 ש"ח לארוחה זוגית של חמישה תבשילים וכל תבשיל בשרי ב־18 ש"ח).

בתקופת ההרצה מגישים בבאלינג'ירה מנות ראשונות של אנטיפסטי (22 ש"ח), חציל בטחינה אתיופית (18 ש"ח), מנות עיקריות בסגנון נתח קצבים על המחבת (70 ש"ח) – מה שיכול להקל על סועדים שטרם התוודעו אל המטבח הזה ונקלעו במקרה לביסטרו הנעים והקליל שנפתח כאן. המטבח האתיופי מתאים לקהל רחב של סועדים, כיוון שהוא נטול גלוטן וקיים בו מבחר טבעוני נאה. נחזיק אצבעות שיגישו פה כמה שיותר מנות אותנטיות לטובת מי שאין לו כרגע תקציב לכרטיס טיסה לניו יורק.

באלינג'ירה

תנועת הניגוב

כבר די הרבה זמן שאנשי האוכל בעיר חוזים שחומוס עם טופינגס יהיה הלהיט הבא, אך בינתיים הקונספט מטפטף באטיות רבה לאזורנו. כבר הכרנו היטב את חאן מנולי המצוינת שבה השף המוכשר פליקס רוזנטל מגיש ארוחות על מצע משחת חומוס, ועכשיו נפתחה מזללה חמודה בשם חומוס בשר ברמת החייל שנוקטת קונספט דומה.

על מצע חומוס טרי הנטחן במקום, הסועדים יכולים לבחור בין נתחי בקר עם ירקות שורש ופפריקה לנתחי פרגית ברוטב לימון פרסי, קציצות בקר או אפילו קציצות טלה (44־48 ש״ח). המנות מוגשות לצד סלט בריאות קטן, ומי שעדיין נזקק לתנועת הניגוב ימצא פה גם פיתות חמות. במחיר הארוחה תקבלו חמוצים וגזוז חופשי בטעמים מתחלפים.

הבשר שעל החומוס יכול להיות גם טבעוני ומורכב מבשר פטריות, עדשים, תרד ואגוזי מלך ( 44 ש״ח), או צמחוני המכיל לב חציל, חציל שרוף, עגבניות צלויות, ביצה חומה וגרגירי חומוס (39 ש״ח). פלאפל פריך (7 יחידות ב־10 ש״ח) סוגר את ההיצע שתוכלו להזמין בעצמכם בעמדת התשלום.

אוסף הצלחות הקעורות התלויות על הקיר מזכיר את העובדה שהחומוס מגיע פה בקערית נדיבה ולא סתם בבטן של פיתה. זה דורש קצת יותר זמן לאכול, אבל שווה את רגעי ההנאה.

חומוס בשר

הלו נערות פילאטיס

מפתיע לגלות שהקבוצה שהקימה במהלך החודשים האחרונים את הבר החדש פסאדה בצפון דיזנגוף היא אותה קבוצה שבבעלותה הבר רוטינה בפינת פרישמן־דיזנגוף. בעוד רוטינה הוא בר גברי שבו חבורות מסוקסים באות לחגוג ולהניף כוסות בירה בעמידה על המדרכה (ולשתות בלי הגבלה תמורת תשלום קבוע עד שבירה), הפסאדה הוא בר של בחורות – מקום מעוצב בצבעים שחורים באלגנטיות ברלינאית, גרפיטי מסוגנן, תאורה המפיצה הרבה אור (יחסית לבר) ופסקול ג'אזי מחמם. אפילו התפריט של פסאדה קורץ לז'אנר אורנה ואלה עם פלאפל בטטה שמוגש עם שמנת חמוצה (26 ש"ח), סלט גינה עם ארוגולה, חסה משי, שומר, צנונית, נבטי חמנייה, גרעיני חמנייה ועגבניות שרי בוויניגרט תפוחים (35 ש"ח) שמוגש בכלי שמזכיר אדנית (הלו מודעות עצמית של נערות פילאטיס), וכן שיפוד אנטיפסטי (19 ש"ח).

נכון שיש כאן גם שווארמה בפיתה, אבל בגרסה מתוחכמת ומעודנת (29 ש"ח). אפילו המשקאות מתחברים לפן הנשי – באחד הערבים נדהם הברמן לגלות שחוסל כל מלאי הסנגרייה. עידו אמיר, אחד השותפים במקום, מודה שנוצר כאן מעין אקווריום נשי עם הפנים לרחוב, אבל יש לו הסבר לכך: "כיוון שיש לנו גם את הרוטינה באותו רחוב, הפסאדה היא מוצר משלים". הבנות כבר הבחינו בהפי אוור של פסאדה – כל יום בשעות 18:00־21:00 תפריט האוכל מוצע בהנחה של 30 אחוז, ועל כל משקה אלכוהולי מקבלים אחד נוסף חינם. והלקוחות אכן מקדימות להגיע, אולי הן מקדימות כי הן יותר מפוכחות בעניינים תקציביים ואולי כי הן צריכות לקום מחר בבוקר לעבודה.

Fasada

תנו לו בכפיים

לתת בכפיים זה לגמרי רוקנ'רול. מי שרוצה לבדוק את העניין הזה בעצמו מקרוב שייכנס בשישי בצהריים להוסטל 51, הבר של אלישע בנאי, איתמר לוי ודוד שיסל. ההוסטל הופך לטברנה יוונית עם מוזיקה שגורמת לכם לצעוק לעצמכם בלב יאסו, ועם מנות גריל יווניות. באמצע השבוע חוגגים עוד יותר, כשעל כל ארוחה זוגית בשעות ההפי אוור מקבלים בקבוק יין חינם (ראשון־חמישי 19:00־21:00).

הוסטל 51

שיא גינס

מתברר שהזמן רץ מהר יותר מזרם התודעה של יוליסס, והפאב מולי בלומס כבר חוגג 15. כיוון שבמונחי פאבים מדובר בחיים שלמים, האירוע ייחגג במשך שבוע (29.11־5.12, מ־16:00) בעזרת תגבורת של אורחים מדבלין – שלושה מחברי להקת סליוטר המנגנים מוזיקה אירית עממית (פרטים על מועדי ההופעות תקבלו בטלפון). תפריט יום ההולדת יכלול נקניקיית גינס ונקניקיות נוספות של השרקוטייר אלן טלמור בעבודת יד: איריות קלאסיות מטלה ופורט מעגל, טלה ושזיפים שהושרו ביין פורט עם סומק ובהרט. כל המנות ילוו בפלחי תפוחי אדמה בנוסח מולי בלומס, אפויים בסיידר עם בצל וגבינה, או עם פירה ברוטב גינס וכרוב כבוש. חולצות במהדורה מיוחדת שהודפסו לחגיגות ה־15 יינתנו מתנה בהזמנת שלושה פיינטים של גינס או קילקני.

מולי בלומס הירקון, מנדלי מו"ס 2, 5221558־03

מולי בלומס שרונה, מנדלר 6, 8860188־055

• אוכלים שותים
• באלינג'ירה
• הוסטל 51
• ג'ינס
• כרם התימנים
• חדשות האוכל
• בשר