>> תמר מרקוביץ' היא עיתונאית, יוצרת תוכן ועכשיו גם סופרת שספר הבכורה שלה, "קוטקה", יצא ממש לאחרונה וכבר הספיק לזכות בפרס משרד התרבות ליצירת ביכורים ספרותית.ראיון מקיף עם מרקוביץ' תוכלו לקרוא כאן, והספר עצמו מחכה לכם כאן. המלצת המערכת: אל תתנו לו לחכות הרבה.

>> שכונה ירוקה ומגוננת וקפה עם כריך על שמי // העיר של נעמה בנזימן
>> געגועים לארבע פינות רחוב וחומוס אבוד אחד // העיר של אמיר צורף

תמר מרקוביץ', "קוטקה". עטיפת הספר

1. דלאל בייקרי

חייתי כמה שנים בנווה צדק, וגם שנים רבות אחרי שעזבתי זה תמיד יהיה הקפה השכונתי שלי – כנראה עד סוף ימיי.
כל ישראל חברים 7

2. בית עלמא

כל כך יפה בעיני שאחד הבניינים היפים בעיר, בפופיק של שדרות רוטשילד, הוקדש לתרבות עברית ולא הפך לעוד נכס פרטי מניב לבעליו ולכזה שמשמח רק את בעלי הממון שיכולים לבוא בשעריו. יש שם סדנאות כתיבה, ערבי השקה של ספרים ובכלל – המון מקום לרוח, והכי הכי בסטייל.
שד"ל 6

בית עלמא (צילום: פייסבוק/@Alma.Hebrew.Culture)

3. בית אריאלה

בגיל שש היה לי שם כרטיס מנוי ראשון על שמי, וזיכרונות הילדות הטובים ביותר שלי מתל אביב הם שם, עם אחותי ועם אמא שלי. עד היום אני נהנית מהתכנים המעולים שהם מציעים בשוטף.
שאול המלך 27

4. צפון אברקסס

בשנה שבה היא נפתחה, אני עברתי לגור באזור אחרי פרידה, ועוד הייתי סטודנטית ענייה בסם שפיגל. הייתי חוזרת מירושלים בלילה ויושבת על הבר פעמיים בשבוע ומזמינה את מנת הלחם והחריף, כי אהבתי את החברה וגם את הלחם ולא יכולתי להרשות לעצמי הרבה מעבר. לא קיבלתי מבט שיפוטי אחד מעולם! מאז זה המקום שלי, ובוא נגיד שהקארמה עשתה את שלה לשני הכיוונים.
לילינבלום 40

5. בית הכנסת הגדול

אני חילונית גמורה, כשהתחתנתי בגיל 24 לא עשיתי את זה ברבנות ואני מברכת על כך שאין לי בנים ולא נדרשתי לברית מילה. בכל זאת, במיוחד בשנים האחרונות, הקרע הפנימי סביב היהדות כואב לי וצורם לי. הקהילות הדתיות של העיר הן חלק בלתי נפרד, יפהפה וחשוב מהעיר שלנו, ואני מייחלת לדו קיום אמיתי ומלא של כולם עם כולם, על מלא. הרחבה הזו שאני מדברת עליה מביאה בדיוק את המורכבות היפהפיה הזו, עם ההיפסטרים של פורט סעיד, הפרלמנטים של שישקו שעברו דירה בינתיים, האלגנטיות האולד-פאשנד של בית הכנסת.

מקום לא אהוב בעיר

זה לא מקום לא אהוב בעיר, אבל זה מקום שכואב לי בכל עצם בגוף בכל פעם שעוברת בו – כיכר החטופים. בכלל, אני חולמת ומדמיינת את היום שבו כיכר החטופים תחזור להיות רחבת המוזיאון, שקפלן תהיה צומת משעממת שבה במוצ"ש עוברים בדרך אל או מהאיילון, שכל הסיוט הנוראי הזה שכבר שנתיים תמימות אנחנו חווים פשוט יהיה זיכרון רחוק מתקופה שלא היינו בטוחים שאנחנו לוקחים את הסיבוב, משהו כמו הסגר הראשון של הקורונה.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
הופעה של לירז צ׳רכי בג'ורג'. משהו באינטליגנציה והאקטיביזם של היוצרת הזו בשילוב עם חלל ההופעות הכי אינטימי ומדויק, יצר אירוע שמרחיב את הלב ובאמת מרים מהכסא, למרות שאני בדרך כלל לא רוקדת כשעצוב לי.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
,ילד רע" של הגר בן אשר ורון לשם, שיצאה דווקא בתקופה הזו ונמכרה לנטפליקס, לשידור ב-190 מדינות בעולם שיצפו בסדרה הזו ובעברית. זה הישג ענק בכל קנה מידה, אבל לפני המלחמה זו היתה גאווה מקומית בעוד שהיום זו פשוט זריקת תקווה אמיתית – גם שלא הכל ציני ופוליטי ומכור מראש, וגם שבסוף ננצח.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
אני לא יכולה להמליץ כי זה כל כך אישי, אבל בשבילי להתנדב בהפקת אירועי חיילים בשטחי הכינוס בזמן הלחימה העצימה היה מתנה לעצמי.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
רוני קובן, על הראיון של טאיסיה. הכיסוי העיתונאי האמיץ הזה, הרגישות של הטיפול בנושא, העובדה שהיא הגיעה לדבר מול מצלמה כפי שדיברה – אלו התכנסו לאירוע תרבותי שהוא קו פרשת מים של ממש.

מה יהיה?
יהיה טוב. יהיה גם רע. זה אתגר ענק ויומיומי לחיות בהווה ולא בכאב של העבר או בפחד המשתק מהעתיד.

• העיר שלי
• דלאל - הקונדיטוריה
• דה ג'ורג'
• בית אריאלה
• צפון אברקסס
• בית הכנסת הגדול
• כיכר החטופים
• לירז צ'רכי

במשך שנים רבות פינטזו על זה מיטב המוחות התכנוניים בעיר, ועכשיו עם עבודות הפיתוח סביב הרכבת הקלה שישנו את רחוב אלנבי מקצה לקצה ויחזירו לו את זוהרו האבוד, החלום הופך למציאות: שדרוג המרחב סביב בית הכנסת הגדול של תל אביב והרחובות הקטנטנים שמקיפים אותו מקבל סופסוף את האור הירוק שלו ויוצא לדרך.

>> צ'יל מעבר לירקון: הכירו את בית חנה ברודצקי, הבית השלישי שלכם
>> לקראת כיפור: העירייה מפוצצת את השקר על "איסור תפילות בת"א"

הוועדה המקומית לתכנון ובנייה תל אביב-יפו אישרה את התוכנית שמטרתה לשדרג את מרחב בית הכנסת הגדול בעיר. התוכנית, בתכנון וביצוע קרן תל אביב, כוללת כיכר עירונית חדשה לרווחת התושבים והמבקרים בעיר ושיקום הרחבה יתבצע כחלק מפרויקט שימור בית הכנסת הגדול ברחוב אלנבי על ידי קרן תל אביב בשותפות עם קרן דרהי.

בעירייה רואים בתוכנית החדשה למרחב בית הכנסת הגדול הזדמנות ליצירת מרחב ציבורי איכותי ותוסס בלב העיר, שישרת את תושבי האזור ואת ההמונים שמגיעים אליו באופן שוטף וישפר את איכות חייהם. לפי התכנון, המרחב צפוי לשמש את כל מגוון הקהילות, המגדרים והגילים בעיר. התוכנית החדשה תפתח את הרחב ותפתח אותה לשימוש הציבור הרחב, כשגולת הכותרת היא הסרת שלוש מתוך ארבע הקולנדות וחומות הבטון שנבנו סביב בית הכנסת במסגרת הרחבתו ב-1969, טעות תכנונית קשה שניתקה אותו מסביבתו ומהמרחב העירוני.

בין השדרוגים שהתוכנית החדשה תייצר אפשר למנות קביעת שטח כיכר עירוני – הקצאת שטח של לפחות 1,000 מטרים מרובעים לכיכר עירונית חדשה עם זיקת הנאה לציבור – לצד התאמת התכנון למצב הקיים ולצרכים העירוניים העכשוויים וקביעת ייעוד מבני ומוסדות ציבור בשטח של כ-3,000 מטרים רבועים נוספים. בנוסף, יעבור בית הכנסת הגדול עצמו שימור שיחזיר לו את הדרו ההיסטורי המקורי ויהפוך אותו למרכז קהילתי ותרבותי פעיל שמחובר לעיר.

שדרוג מרחב בית הכנסת הינו רק חלק מהשינוי הגדול שעתיד לעבור האזור כולו, במסגרת הפיכתו של רחוב אלנבי למדרחוב מעוצב היטב לפי מיטב מסורת ההתחדשות העירונית של השנים האחרונות. בעירייה מבטיחים תכנון אורבני שמגלם את המיטב בתכנון העירוני במרכז תל אביב-יפו ההיסטורית: עירוב שימושים המזמין לאתנחתא ברחוב הסואן ומפגשים במרחב הציבורי, בעל קנה מידה אנושי והתייחסות לאקלים המקומי.

בית הכנסת הגדול הוא מבנה אייקוני ומרשים שתוכנן על ידי האדריכלים מגידוביץ והרשקוביץ ונבנה בשנת 1922 בסגנון אקלקטי, והוא בעל ערכים היסטוריים, עירוניים, אדריכליים, תרבותיים וקהילתיים. בשנות ה-70' נוסף למבנה אגף חדש באופן שכיסה את המבנה המקורי, שיווה לו מראה קובייתי וניתק אותו מסביבתו. עם השנים, המתחם הוזנח והפך לחניון ציבורי מבאס, אך בעשור החולף התמקמו ברחובות סביבו מסעדות, ברים ובתי קפה והפכו אותו לשוקק חיים ופעילות.

"פניני העיר חשובות למורשתה של העיר כמו גם לעתידה", אמר ראש העיר רון חולדאי בתגובה לאישור התוכנית. "בית הכנסת הגדול הוא נכס חשוב ששימש עוד משנות ה-20 כמרכז קהילתי וימשיך לשמש ככזה גם מאה שנים אחרי. אני מברך על סמל תל אביבי נוסף שהולך ומשתדרג".

• הבועה
• עיריית תל אביב
• בית הכנסת הגדול
• ❤ תל אביב

הפעם האחרונה שביקרתי בשישקו הייתה אי שם ב-2017. גם אז בר האוכל הוותיק, ששוכן כבר יותר מעשור ברחבת בית הכנסת הגדול, הרגיש קצת לא קשור למתחם. הרי שישקו נחשב 'חמארה בולגרית' – בר אוכל עם תפריט רחב של אלכוהול, לצד תפריט מזאטים ומנות חלוקה בפורמט של שפע ואווירה שמחה. מה בין זה לבין אזור הגידול של ההיפסטר התל אביבי המצוי?

מאז הפעם האחרונה בה ביקרתי פה, נראה שחל שינוי לטובה בעיצוב המקום, שעכשיו מרגיש קליל יותר, ומעודכן לשנים האחרונות. פחות קוסובו, יותר מזרח תיכון חדש. הגענו בשישי בצהריים, במזג אוויר שמשי, הישר לחצר עמוסה בסועדים חגיגיים ורעשנים. המוזיקה היתה רנדומלית ורועשת בלי שום מוטיב ברור, והכי חשוב – היו שפע צ'ייסרים באוויר. בואו נגיד את זה כך: אם אתם מחפשים ארוחת צהריים שלווה ושקטה עם דגש על קולינריה גבוהה ושירות מוקפד, לא בטוח ששישקו זו הכתובת בשבילכם.

במקום זה, שישקו מתאימה יותר לאנשים שמחפשים מקום נטול מניירות ופוזות שאפשר לפגוש בו חברים בליווי אלכוהול ושולחן שופע מנות חלוקה לא מתיימרות לצלילי אתניקס, עברי לידר וקווין. תפריט האוכל מחולק לחמישה קטגוריות – מאזטים, מהצומח, מהים, בשר ומתוק. השתדלנו להזמין מנה אחת לפחות מכל קטגוריה, וקיבלנו החלטות בעזרת המלצות הצוות: מגזרת המזאטים הזמנו טחינה היונה (26 ש"ח), סלט ביצים (31 ש"ח), פלפלים חריפים וגבינת פטה (36 ש"ח), כבד קצוץ וחזרת לבנה (35 ש"ח), סלט פלפלים פיקנטי עם גבינה בולגרית (35 ש"ח), וכמובן – כי חייבים משהו לטבול בכל הטוב הזה – חלה של שבת (13 ש"ח).

צלחות המזאטים היו בגודל בינוני, סביר סך הכל, ותעשו בחוכמה אם תזמינו 3-4 מנות פתיחה לכארבעה אנשים. בקטע מפתיע, המנה שזכתה בתחרות שקיימת רק בראש שלי, "המזאט הטוב ביותר", היתה דווקא הפלפלים החריפים עם גבינת הפטה – מנה כה פשוטה, עם החריפות הקלה של הפלפל לצד הנימוחות והמליחות של גבינת הפטה ושמן הזית. גם שאר המזאטים שהוגשו היו טריים וטובים, אבל לא נושאי בשורה, יותר כמו מנות משולחנה של איזה דודה נדיבה. אגב נדיבה, היה אפשר לתמחר את מנות המזאטים במחיר נוח יותר, אבל בכל פעם חזרתי לסיים את סבב טעימות המזאטים בעוד ביס של פלפל וגבינה מלוחה.

אחת הבשורות המשמחות בעיניי היא שבשישקו יש מגוון רחב של מנות צמחוניות. כל צמחוני ירגיש פה בבית, כי בשישקו יש שפע של מנות ירקות, סלטים וכבוד לצמחונים. בבר מסעדה שדוגל בפתיחת שולחן, אין חשוב כמו לגרום לכל יושבי השולחן להרגיש חלק. עוד אלמנט שבשישקו מצטיינים בו זה סיבובי צ'ייסרים על חשבון הבית. במהלך השעה וחצי שהתנחלנו שם ספרתי 3 סיבובי צ'ייסרים לכל דורש על חשבון הבית. אין מה להגיד, מארחים יפה.

מקטגוריית "הים" הזמנו סיגר דג (58 ש"ח) – שני עלי סיגר דקיקים, ממולאים בקוביות דג וירוקים, מטוגנים בשמן עמוק ומוגשים עם פלח לימון, צזיקי וסלסה עגבניות. ושוב הניגון חוזר – מנה פשוטה וטעימה, אך גם הסיגר הזה לא מביא שום בשורה. הוא היה קראנצ'י, חם וטעים, אך היו עושים טוב בשישקו אם היו ממלאים את הסיגר בעוד דג, כי הרי לשם זה התכנסנו. בטח במנה שמתומחרת בכמעט 60 ש"ח.

מחלקו הצומח של התפריט הגיע "עראייס תרד וגבינות" (58 ש"ח) – 4 רבעי פיתה צרובה, ממולאת בגבינות ותרד. עבור צמחונים (ומי שרוצה לאכול עראייס מטפטף משומן טלה מבלי לאכול עראייס מטפטף משומן טלה) מדובר במנה מגניבה, קצת כמו שהמבורגר שעשוי מפטריות זו מנה מגניבה. עבור אוכל בשר כמותי, המנה הזו מחמיצה את המטרה. בפועל, זה הרגיש כמו משהו בין טוסט מחבת, לבורקס עם מעטפת בצק עבה מדי. המילוי היה טעים, הפיתה נצרבה היטב, אבל יש מצב שזה פשוט היה הטוסט היקר ביותר שאכלתי בחיי.

אחרי הטוסט, הגיעה גולת הכותרת של הארוחה – "קבב חריף" (אל דאגה, יש גם לא חריף), שמוגש לצד בצל, חציל ועגבנייה חרוכים, וגם שליכטה של טחינה (68 ש"ח). מנת הקבב של שישקו הולכת לפניו, ובצדק – מדובר בקבב שמנמן, חרוך היטב ורך בצורה מענגת במיוחד. זו הייתה בפער המנה הכי מדויקת בארוחה, מנה שמרגישים שכל איש צוות במטבח יודע לדקלם את המתכון מתוך שינה, וכנראה שישקו מציעה את אחד ממנות הקבב היותר טעימות שאכלתי בעיר.

אחרי הקבב המרשים, קינחנו ב"קראק פאי אגסים" (44 ש"ח), שמוגש עם קצפת ללא סוכר, כדי לאזן את המתיקות הלעיתים-קשה של המנה. ובכן, קשה ליפול בעוגה שקרויה על שם סם כל כך ממכר. העוגה הייתה דביקה ומתוקה מאוד, כמצופה מקראק פאי, אבל נטולת טעמי אגס מובהקים. למעשה, הדבר היחידי שהזכיר אגס בסוף הארוחה הזו הייתה צורת האגן שלי. זה בדיוק הזמן לסיבוב צ'ייסר אחרון על חשבון הבית (כי כבר שילמנו 58 ש"ח לטוסט), ואולי בפעם הבאה שיהיה לי חשק לפתיחת שולחן באווירה כיפית, אגיע בין 18:00-20:00 במהלך ימי השבוע – כי אז הם מציעים הנחה של 30% על כל התפריט.
שישקו, הר סיני 2, א'-ה' 18:00-01:00, ו' 12:00-01:00, ש' 11:00-01:00

• ביקורת מסעדות
• אוכלים שותים
• שישקו
• בית הכנסת הגדול
• רחוב אלנבי

כפי ששמו לב מאות אלפי מפגינים בתל אביב בשבועות האחרונים, אין יותר כיכרות בתל אביב. כיכר המדינה בוטלה לטובת מגדלים, כיכר רבין נגנזה לטובת עבודות הרק"ל, בכיכר הבימה יש בור נחמד לילדים לשחק בו וזהו, פלוס מינוס. החדשות הטובות הן שבטווח של כמה שנים, צפויה העיר לקבל פיאצה מהממת סביב בית הכנסת הגדול. כן כן, אלה חדשות טובות מאוד: פרויקט השיפוץ של בית הכנסת הגדול וסביבתו יוצא לדרך.

כך מסתיימת סאגה משפטית ארוכה ומיותרת, שהחלה עם הכרזת העירייה על תוכנית השיפוץ ב-2016 והסתיימה בשבוע שעבר בוועדה המחוזית, שם נדחה הערר שהוגש בידי אחד מהשכנים במתחם המדובר. הערר הוגש במסגרת ההתנגדויות לפרויקט, ולפיו תפגע הפיכת מגרש החנייה שמאחורי בית הכנסת הגדול (ברחוב הר סיני) לכיכר בעסקים ובתושבים המתגוררים במקום. במשך שבע שנים הייתה התוכנית תקועה בסבך המשפטי, וכעת היא יכולה להתממש.

תוכנית השיפוץ אמורה להחזיר לבית הכנסת הגדול את הדרו המקורי, ולהסיר מסביבו שלוש מתוך ארבעת הקולונדות וחומות הבטון שנבנו במסגרת הרחבתו ב-1969. שיפוץ המבנה ישתלב במהפך שעומד לעבור על רחוב אלנבי בשנים הקרובות, ויצור סביבו בסמטת הר סיני את אחת הכיכרות היפות והנעימות בעיר, לשמחתם של היושבים בפורט סעיד, בשישקו ובסנטה קתרינה. הכניסה לבית הכנסת תורחב ותונגש בצורה נעימה יותר, והפיכתו של רחוב אלנבי למוטה הליכה תשלים בלוק עירוני יפהפה, וכפי שהבטיחה העירייה ב-2016, ""כיכר עירונית עם זיקת הנאה לציבור, בה יותרו אירועי רחוב, ירידים מתחלפים, פעילות עירונית ועוד, על מנת לשפר את תפקודו העירוני של המרחב הציבורי".

את השיפוץ המסיבי של בית הכנסת הגדול תממן תרומה של 20 מיליון שקל מפטריק דרהי (הטייקון הצרפתי-ישראלי והבעלים של חברת הכבלים HOT), ובעלויות השיפוץ ההיקפי תישא עיריית תל אביב-יפו. היעד להשלמת הפרויקט עדיין אינו ידוע, ומדוברות העירייה נמסר כי "אנחנו שמחים על החלטת הועדה המחוזית. מסמכי התכנית יתוקנו בהתאם להחלטה ואז נוכל לפרסמם, כאשר העירייה נערכת למימוש התכנית בלו"ז הקרוב.העירייה רואה חשיבות ציבורית בקידום התכנית הכוללת שיפוץ ושימור מבנה בית הכנסת והפיכת כיכר בית הכנסת לכיכר עירונית עם זיקת הנאה לציבור, בה יותרו אירועי רחוב, ירידים מתחלפים, פעילות עירונית ועוד, כל זאת על מנת לשפר ולשדרג את תפקודו העירוני של המרחב הציבורי לטובת תושבי העיר". רגע, זה לא מה שאמרתם ב-2016?

מחזירים עטרה ליושנה. בית הכנסת הגדול (הדמייה: אורי פדן אדריכלות)

• הבועה
• בית הכנסת הגדול
• פורט סעיד
• שישקו
• הר סיני
• עיריית תל אביב

ביום רנדומלי באמצע השבוע עשינו את דרכנו לבר מסעדה – "איש שמן בולגרי", או בשמו המוכר יותר "שישקו". בתיאור היבש של המקום בגוגל נכתב שהיא מסעדה בלקנית שמחה; בתיאור הרטוב שלה – המקום האידיאלי לדרינק של אחרי העבודה של המעונבים מרוטשילד, בעיקר בגלל הנחת ההאפי האוור המפנקת (30% אחוז הנחה על כל התפריט).

הגענו פחות או יותר יחד עם הצוות שפתח משמרת, שעוד לא סיים לפלש את הסכו"ם ולהתאפס על הספיישלים, אך מהר מאוד השולחנות סביבנו התמלאו והיה נדמה שאנחנו בכלל בסופ"ש. במקביל, בצד אחר של היקום, או יותר נכון הצד השני של המסעדה, נתחם אזור לטובת אירוע משפחתי שכלל צילומי פלאשים מכל עבר. יאללה שמח.

ועכשיו לחלק הקולינרי. התפריט היה מחולק בצורה מושלמת בסגנון "חי, צומח, דומם", שמאפשר לזוג מעורב שכמונו למצוא את עצמו בקלות. היה ברור לשתינו שאי אפשר לוותר על "פותחים שולחן" שנמצא בראשית התפריט וכלל חלה של שבת, טחינה וחמוצים ב-47 ש"ח. אחרי טעימה, הסתמן שה"חלה של שבת" כנראה אכן הוכנה ביום שבת. גם הטחינה שהגיעה לצידה לא הצליחה לסייע לאירוע.

באגף הבשרי הוזמן מהמאזטים כבד קצוץ וחזרת לבנה ולעיקרית קבב שהגיע יחד עם טחינה, בצל, חציל ועגבניה צלויים על הגריל. הכבד קצוץ היה הכוכב הראשי של הסרט "שישקו". בטעימה עיוורת היה ניתן להרגיש את סדר הפסח במובן החיובי של המילה, מנה שלא תבייש אף סבתא שעמלה שעות במטבח לקראת החג. ניתן נקודת זכות לצוות שלא ויתר והציע לארוז את השאריות שנותרו מהמנה ליום שאחרי (ותודה על כך). רשמים פחות טובים התקבלו מהקבב השזוף, ולא ספג טעמים עשירים של תיבול. הירקות על הגריל היו טעימים, אבל כשחקנים משניים במנה את 15 דקות התהילה הם כבר לא יקבלו.

את החלק הצמחוני בארוחה ניתן לתאר במשפט הידוע (שהרגע המצאנו) "מרוב עלי רוקט לא רואים את האוכל". המנה הראשונה שהוזמנה הייתה לביבות פרסה וציזיקי עם סלט ירוק בצד. הלביבות עצמן היו מעט דלוחות, אך השילוב עם הציזיקי הקפיץ אותן לרמה גבוהה של חמיצות מעודנת וטעימה. הסלט הירוק התגלה כתערובת של עלי רוקט ובצל שהושארו לקשט את הצלחת גם אחרי שכל הלביבות נאכלו.

בתור חובבת ארטישוק נרשמה התרגשות להזמין את מנת הארטישוק אלא רומאנה, בצל צלוי, סלסה וורדה, רוקט וגבינה מלוחה. כגודל הצפיות גודל האכזבות. מתחת לשמיכת עלי הרוקט (המוטיב החוזר) והגבינה הבולגרית התחבאו מספר חתיכות ארטישוק מוחמץ, שספגו טעמים מלוחים של ממרח פסטו וגבינה בולגרית. בתור אחת שמנשנשת מלח לפני השינה, אפשר להגיד בביטחון שמנה שמלוחה מדי עבורי מלוחה מדי עבור העולם.

כמו ישראליות טובות, ה-30% הנחה קרצו לנו והחלטנו להתפרע ולהזמין שני קינוחים. הקינוח הראשון היה מוס שוקולד, קצפת ושטרויזל שקדים (38 ש"ח), והקינוח השני והקלאסי היה קראק פאי אגסים וקצפת (42 ש"ח). מוס השוקולד הוגש בצנצנת אופנתית של שנת 2001 כשכבה של מוס שוקולד, שכבה של קצפת ופירורי שטוריזל מעל. בתקווה שזו הייתה כוונת המשורר, הקצפת הייתה לא מתוקה בעליל, ככל הנראה על מנת לעדן את המתיקות של שאר הקינוח. בצד הצמחוני של השולחן לא נרשמה התלהבות לעומת הצד הבשרי שחשב שהקינוח טעים וקליל.

לגבי עוגת הקראק פאי היה קונצנזוס. העוגה הייתה מתוקה ודביקה, כזו שנדבקת לחך ונשארת כזיכרון מתוק לעוד כמה שעות, ובהחלט הייתה עומדת לבדה גם ללא תוספת הקצפת. סך הכל האווירה בשישקו היא כיפית ונעימה. הדרינקים זורמים ואנשי המקום שמים לב לפרטים הקטנים. אך מבחינת הטעמים יש מקום לשיפור. בינתיים הלכנו לבדוק אם יש צלם מגנטים בצד השני של המסעדה.
הצמחונית: 3כרוביות |הבשרית: 3סטייקים

• ביקורת מסעדות
• אוכלים שותים
• בית הכנסת הגדול
• שישקו