תראה, צוץ, בית חנה משלנו: תושבי השכונות הצפוניות – תתחדשו, עכשיו יש לכם מקום חדש להתרפק בו מבלי ללכת רחוק מדי – בית חנה ברחוב ברודצקי ברמת אביב הירוקה. בתי חנה, למי שלא מכיר, נשענים על תיאוריית "המקום השלישי" שפיתח הסוציולוג ריי אולדנבורג, שמתייחסת לסביבה חברתית שנבדלת מהבית (המקום הראשון) ומקום העבודה (המקום השני). כלומר סביבה שבה אנשים נוהגים להתאסף, לקיים אינטראקציה זה עם זה וליצור חיי קהילה.

>>העיר זוכרת: אירועי יום השנה ל-7 באוקטובר ברחבי תל אביב־יפו

את בית חנה הקימו אנשי העסקים רוני דואק ויואב קדמון, במטרה ליצור "מקום שלישי" שיהווה תשתית שמקדמת שלומות (well being) בה נכללים גם תוכן, מזון, תנועה, יצירה, ומפגש שמקדמים בריאות, נפשית ופיזית. בית חנה השלישי שמושק בימים אלה הוא אח קטן-גדול לשניים הפעילים והמצליחים: בית חנה בשדרות בן גוריון ובית חנה הרבי בפלורנטין. "אנחנו כל הזמן מבקשים לקרב את מה שאנחנו מתרחקים ממנו בקצב החיים הנוכחי", מספרת נטע תבל, מנהלת השיווק של בית חנה. "אנחנו יוצרים מקום פיזי ללמוד, להתבונן, לשהות, לקיים שיח, ליצור, לחשוב, לעבוד וגם להתאמן. זה רחוק מלהיות עוד סטודיו לאנשים שרוצים לעשות ספורט. זה מקום שחיים בו, לא סתם קוראים לזה בית".

בית חנה ברודצקי נפתח במבנה ששימש בעבר כבית קולנוע, במרכז ברודצקי שבלב שכונת רמת אביב הירוקה. הוא פעל משנות ה-60 כקולנוע "רמת אביב", ובשנות ה-80 המוקדמות שמו שונה לקולנוע "תמוז". עם חדירת מסכי הטלוויזיה לבתים התערער מעמדם של בתי הקולנוע השכונתיים והם החלו להסגר, ואכן קולנו "תמוז" נסגר גם הוא בסוף שנות ה-80, ובמקומו פעל בית הספר לעיתונאות ותקשורת "כותרת". עם מעברו לאוניברסיטת תל אביב, המבנה הושכר לארגון העוסק בחינוך ולימודי יהדות, ובשנים האחרונות נותר מוזנח ושומם.

"כחלק מהתפיסה המקיימת של בית חנה אנחנו לעולם לא נבנה בניין חדש. תמיד נמצא מקום שנרצה לשמר, שנתחבר למהות שלו, לסיפור שלו. פעם בית הקולנוע היה מרכז תרבות, מרכז של קהילה. אנחנו מחיים את הקהילתיות הזו מחדש, תחת כותרת אחרת. אנחנו מתרגשים מהזכות שנפלה בחלקנו לכתוב את הפרק הבא בהיסטוריה של מבנה הקולנוע ברמת אביב". בעזרת המעצב והאדריכל דן טרוים, שמלווה את בית חנה מתחילת דרכו, הם מאדירים את ההיסטוריה של המקום ולא מתנתקים ממנה. הבית בברודצקי הוא בן שתי קומות ומתפרש על פני שטח של 800 מ"ר. הוא הגדול ביותר מבין הבתים, ולכן מציע חללים גדולים יותר ושימושים רבים יותר.

הוא כולל שלושה חללי אימון שונים – סטודיו ליוגה, תרגולי בר ופילאטיס מזרן; סטודיו לפילאטיס מכשירים, וסטודיו לאימונים פונקציונליים. תמצאו בו גם חדר ישיבות להשכרה שבו שולחן ענק, מטבחון, ומרפסת פרטית. בנוסף קיים חדר מלאכה וסטודיו קרמיקה לשיעורים וסדנאות, חנות בקומת הקרקע עם מוצרים שישלימו את חווית האימון, ואיך אפשר בלי בית קפה שגם יהווה מקום מפגש פעיל ונעים בלב השכונה. חלל נוסף וחשוב הוא חלל הלאונג', שהוא בעצם מרחב הבית כולו, שמכיל פינות מגוונות לשהייה, לעבודה, ללמידה, לפגישה – למי שצריך זמן פרטי להתרכז או מרחב ליצירה.

"הבית פתוח לכולם ויכול להתאים לכולם. יצרנו מגוון מנויים, כרטיסיות, וכניסות שיאפשרו לכל אחד למצוא את הקומבינציה המתאימה לו ביותר" ממשיכה תבל. "אנחנו מציעים כניסה יומית לאימון ושהייה בבית, מאפשרים לחלוק את המנוי או הכרטיסייה עם חבר או בן משפחה, מאפשרים השכרה חד פעמית של חדרים או חללים, ובעיקר רוצים להנגיש את כל מה שלבית יש להציע לכמה שיותר אנשים".
בית חנה ברודצקי, ברודצקי 17 רמת אביב. פרטיםבאתראובאינסטגרם

• ❤ תל אביב
• הבועה
• רמת אביב
• בית חנה
• כושר ובריאות
• עבר הירקון
• צפון תל אביב

המושבה האמריקאית-גרמנית

המושבה האמריקאית-גרמנית, שממוקמת בין פלורנטין ליפו ונוסדה על ידי נוצרים מורמונים מארצות הברית, היא האירופה שלי. אני גר קרוב למושבה ובימים טרודים או אפורים אני אוהב ללכת דרך רחובות המושבה ולהעמיד פנים שאני באירופה. בתי העץ והרחובות הצרים מצליחים לשנות את מצב רוחי. בדרך כלל, גם אם המסלול ליעד שלי יהיה רחוק יותר, אני בוחר ללכת ברחובות שיציירו לי מציאות שונה.

קולנוע קנדה

בית קולנוע קטן ומיוחד שממוקם בפלורנטין, ממש בין כל הנגריות והמסגריות. הוא מקרין סרטים מכל מיני ז'אנרים. שני חבר'ה צעירים מתלמה-ילין הקימו אותו ועצם קיומו והצלחתו מזכירים לי שהקולנוע חי ובועט. כאן ערכתי את הקרנת הראף-קאט של הסרט החדש שלי "כאילו אין מחר" בפני חבריי הטובים. יש משהו חמים, נעים ומזמין בית הקולנוע הזה והוא מקום מפלט מושלם אל עולם הפנטזיה.
חצרים 15

חוף מנטה ריי

רק בשנים האחרונות החיבור לים חזר. חוף מנטה ריי הוא חוף קסום אבל גם כזה שקשור לטרגדיה נוראית בחיי – שם חברי הקרוב, הבמאי שרון עמרני, נלקח על ידי הגלים. באופן לא ברור אני חוזר לשם. על אף הפחד, אני נכנס פנימה ושוחה אל העמוקים. מתחת למים יש דגה צבעונית וצדפים נדירים. לפני ימי החזרות לסרט החדש שלי, מוקדם בבוקר, הייתי מוצא את עצמי כל יום שם, שוחה. זו הייתה דרך מושלמת להפיג את המתח.

פארק המסילה

חיכיתי כל הרבה זמן שיפתחו את פארק המסילה. פארק ציבורי בדרום תל אביב על תוואי מסילת הברזל העות'מאנית בסביבת נווה צדק. מבחינתי הוא עוד פנינה בשרשרת פניני העיר תל-אביב יפו. הוא מזכיר לי את ההיי ליין בניו יורק – ביתי השני והעיר שבה למדתי משחק וגרתי בה במשך שש שנים. היתרון של הפארק הוא האפשרות ללכת ברגל או לרכב על אופניים ולחסוך את ההליכה דרך רחוב אילת הסואן וחסר החן.

בית חנה

זה שממוקם בפלורנטין. הפך להיות המקום בו אני שותה את הקפה של הבוקר יחד עם העיתונים (שיש להם בשפע). הבניין שהפך להיות בית חנה היה עזוב שנים וכל פעם שעברתי דרכו הרגשתי שחייבים לעשות משהו איתו. והינה הוא שופץ באופן מעורר השראה ומאפשר לך למצוא מקום לכתיבה ומפגש עם חברים. ויש להם גם מסעדה מעולה עם פיש-בורגר פשוט אגדי!
הרבי מבכרך 6

"כאילו אין מחר" של ניצן גלעדי, עכשיו בקולנוע:

• העיר שלי
• קולנוע ישראלי
• קולנוע קנדה
• בית חנה
• מנטה ריי
• פארק המסילה
• המושבה האמריקאית

בזמן שחצי מתושבי העיר מריצים איזה פרויקט, מיזם, פיץ' או תסריט לכתוב, והחצי השני סתם סטודנטים שהחלו את תקופת המבחנים, פחות או יותר כל העיר צריכה בתי קפה מוצלחים שאפשר לחרוש בהם. כדי להיחשב לבית קפה מושלם ללפטופים צריך בראש ובראשונה ויי-פיי חזק, שקעים חשמליים בשפע וגם סבלנות לאנשים שיתיישבו שלוש שעות על אמריקנו אחד. אז כן, יש בתי קפה סרבנים ללפטופים בעיר, במיוחד במהלך הסופ"ש, אבלאנחנו בטיים אאוט באים להרים ולהמליץ על כל בתי הקפה שתשמחו לעבוד בהם עם לפטופ, דרום ועד צפון. רק בחייאת, פרגנו בטיפ יפה.

יפו

נאס קפה

בית הקפה הכי דרומי בתל אביב הוא אואזיס מושלם ללפטופים – הספייס רחב ומאוורר, התקרה הגבוהה משרה שקט ושלווה, הקפה משובח והשירות גם הוא. אפשר לשבת בפנים בצמוד אל השקע, או אם הטענתם מספיק, גם להתיישב בחוץ ולהתרכז במה שאתם לא עושים לצלילי הציפורים והבריזה שאיכשהו מגיעה לשם מהים. לא רע בכלל.
שקעים:יש די ומספיק.
יחס לאנשי לפטופ: נעים בהחלט.
בונוס:עוגת הגבינה.
עזה 55 יפו

>> 19 בתי קפה שפתוחים בשבת בבוקר בתל אביב
>> הכי מיוחד בעיר: 22 בתי הקפה ספיישלטי הטובים ביותר בתל אביב

פועה

בית הקפה האייקוני של שוק הפשפשים מתאפיין בתחושה חמימה של בית בזכות השטיחים, ריהוט העץ וגם תפריט שמציע אוכל של בית מחוץ לבית, למרות שכנראה ברמה שלא באמת תצליחו להכין טוב בבית. בכל מקרה, בתוך בית הקפה הקצה שטח נכבד ללפטופיסטים, כך שאתם יכולים לשבת על שניצל, פירה ואספרסו, ולכתוב את התסריט או ללמוד למבחן או לריב עם הצ'אט GPT שלכם באין מפריע.
שקעים:בשפע.
יחס לאנשי לפטופ: אדיב וכאמור, עם שטח מיוחד עבורכם.
בונוס:שניצל ופירה.
רבי יוחנן 6 יפו

אדא חנינא

אנחנו ממש מצטערים מראש, אבל אנחנו נאלצים לגלות את הסוד הכמוס של אנשי הלפטופ ברחוב רבי חנינא – באדא חנינא היפואי יש מדרגות מצד שמאל, וכאשר מטפסים בהן מגיעים לחלל שקט ורגוע, מלא שולחנות, שקעים, כיסאות נוחים במידה ולא פחות חשוב מזה, אור שמש טבעי מהחלונות. בקיצור, כל מה שמי שיושב שעות על המחשב צריך. אל תספרו שאנחנו גילינו לכם.
שקעים:בהחלט.
יחס לאנשי לפטופ: מזמין למעלה.
בונוס:קפה פשוט מושלם.
רבי חנינא 9 יפו

עפאים

משק עפאים התמקם לפני כשנה וחצי בעירנו אחרי יותר מדי שנים בהן קינאנו לירושלמים (אפשר להרגע, זו היתה בערך הסיבה היחידה לקנא). השלוחה המקומית ממוקמת על התפר בין יפו לפלורנטין, נמצאת בתוך בית באר יפואי עתיק – מה שהופך את כל הסביבה למעט רומנטית וגם שקטה ונעימה. כיף לשבת במרפסת המוגבהת מהרחוב עם הלפטופ, לאכול קצת אוכל בריא מהמשק, ולקוות לציון טוב במבחנים.
שקעים:יש כמה, אבל כדאי להגיע מוקדם כדי לתפוס.
יחס לאנשי לפטופ: חייכני בהחלט.
בונוס:מאפה הל, קפה שחור ושוקולד.
דרך שלמה 6 יפו

פלורנטין

פוק קפה

מוסד לפטופיסטים ותיק, על אף שאנחנו חייבים להודות שלא בהכרח הכי נוח לכתוב, לעבוד או ללמוד פה. המקום די צפוף, אנחנו לא תמיד מוצאים שקע, וגם יש רעש והמולה מסביב, אבל אתם יודעים איך אומרים – לפעמים ההרגל חזק יותר מההיגיון. אבל לא רק ההרגל, כי אנחנו מודעים לאתגרים, אבל גם מודעים לבבקה הכי טעימה בעיר, ובעיקר התחושה המוזרה של הבית שליד הבית.
שקעים:במשורה.
יחס לאנשי לפטופ: אדיש למדי.
בונוס:תה חולים מושלם בימי החורף.
כפר גלעדי 48 תל אביב

קאנה

בית קפה חמוד ודי חדש שנפתח בפינה שבין פרנקל לחלוצים שיש בו כל מה שצריך עבור עבודה טובה – הוא נעים, מתוק, מזמין ויש בו אווירה ספרותית הודות לכל הספרים שתמצאו שם. כרמי הבעלים מכבד כל לפטופיסט באשר הוא, ואף מוסיף ואמר שלעולם לא יפנה למישהו את הספל או הצלחת בזמן שהוא יושב עם הלפטופ, כי הוא לא אוהב לרמוז. ככה זה מרגיש כשיש מי ששמח שאנשים מרגישים בנוח לעבוד בבית הקפה שלו, כן יירבו.
שקעים:בהחלט.
יחס לאנשי לפטופ: נעים ומכבד.
בונוס:גם דוג פרינדלי כמובן.
פרנקל 56 תל אביב

איזי קפה

באיזי קפה יש תחושה שהכל באיזי – המקום גדול, נעים לשבת בו, לא יומרני ובאמת שאף אחד לא יעשה לכם פרצוף על לשבת עם עיניים טרוטות ותקתוקים ללא הפסקה בלפטופ. שעות הפתיחה מוקדמות מאוד, ואם תרצו להעמיד פנים שאתם אשכרה עובדים במשהו, תוכלו לעשות זאת כבר מהשעה הדמיונית 6:30. יעיל והגיוני, הלוואי עלינו.
שקעים:יש ויש.
יחס לאנשי לפטופ: מסביר פנים.
בונוס:כריכי החלה.
פלורנטין 38 תל אביב

החשמל

קפה ברזילי

בקפה ברזילי הוותיק יש שקעים גם בפנים וגם בחוץ, ועל אף שלא מדובר בפינה הכי שקטה בעיר – כל עוד אתם לא מתמודדים עם ADHD יהיה לכם סבבה לגמרי לעבוד או ללמוד שם. הקפה (מבית לאביט) הוא מהטובים והאהובים עלינו בעיר, והתפריט מתאים למי שצריכים להתרכז דרך מזון בריא, רענן ומזין, לצד מנות שסוגרות פינה. כן, פודינג צ'יה מאצ'ה – אנחנו מדברות אלייך.
שקעים:בהחלט ישנם.
יחס לאנשי לפטופ: בעיקר ניטרלי.
בונוס:עוגת גזר עם פרוסטינג לקינוח, גם את על הכוונת שלנו.
ברזילי 1 תל אביב

שה שנטל

המקום שמרגיש כמו בית קפה בפריז, שנפתח ומנוהל על ידי שנטל שרז – פריזאית אמיתית שמעניקה לכל טאץ' צרפתי אסתטי ומדויק. יש בגטים, קרואסונים, בריוש ושאר מגדים ופטיסרי'ז בניחוח צרפתי מובהק, אך חשוב מכך והסיבה שלשמה התכנסנו – יש במקום קומה שנייה שאפשר להתיישב בה בנחת, ללגום קפוצי'נו, לזלול פה-או-שוקולה, לעבוד עם הלטפופ ולדמיין שאתם פרילנסרים בבפריז.
שקעים:בהחלט.
יחס לאנשי לפטופ: נעים ביותר.
בונוס:מריחים את הבגטים יוצאים מהתנור.
מקווה ישראל 3 תל אביב

מרכז תל אביב

תחתית

כבר מאז ימיו הראשונים, התחתית הוא מקום אייקוני לפרילנסרים וסטודנטים. אז נכון, בימים טובים יותר, שתל אביב עוד היתה חיה 24/7, היו מתקיימים כאן סשני חרישה של לילה לבן לפני המבחן, אבל גם עכשיו, כשהמקום עובד בשעות רגילות של בני אדם, תמיד נוח וכיף לעבוד שם, וגם תמיד מתקיים במקום סוג של מפגש בין כל האנשים שנתקעו כאן, בתחתית, כדי לחלוק רעיונות, עצות או נחמות.
שקעים:לגמרי.
יחס לאנשי לפטופ: חביב בהחלט.
בונוס:ברור שטוסט.
לינקולן 9 תל אביב

נחמה וחצי

אי אפשר לפרסם רשימה שכזו מבלי לכלול את מעוז הלפטופים הבלתי מעורער של המרכז. בבית הקפה שמול הבימה ישנו איזור לפטופים ייעודי שאפשר לשבת בו שעות על גבי שעות מבלי שאף אחד יציק לכם, וזה בדיוק מה שחיפשנו. משום מה גם מעשנים שם, כך שזה מושלם למי שרוצה את פוזת התסריטאי המיוסר עד הסוף. השירות כבר השתפר מהימים הנוראים, אבל אתם עדיין יכולים לבנות על כך שגם על אספרסו אחד לאורך שעות לא יגידו לכם כלום.
שקעים:יש.
יחס לאנשי לפטופ: נעדר.
בונוס:קוסקוס עם כדורי בשר.
אחד העם 144 תל אביב

סטריטס

כמו שכבר למדו סטודנטים למודי קרבות ומבחנים, אנשי לפטופ מנוסים ופרילנסרים מן המניין – אין ולא תהיה כמו הקומה העליונה בסטריסט. כמה מאיתנו עוד זוכרים את הימים היפים שבהם המקום היה פתוח כל הלילה, ובזכותו עברו את המבחן בהיסטוריה של העת החדשה המוקדמת בחרישה עד 4 בבוקר – בלי שמות – אבל גם שהסטריטס פתוח עד 23:00, הוא נשאר חבר נאמן לכל אנשי הלפטופ.
שקעים:אלא מה.
יחס לאנשי לפטופ: ידידותי לגמרי.
בונוס:סלט שגית, מי שיודע יודע.
קינג ג'ורג' 70 תל אביב

קפה לב

קפה לב שבבית ליבלינג אמנם נפגע מנזקי המתקפה האיראנית, ורק בימים האחרונים שב לפעילות, אך אנשי לפטופ מתקבלים בברכה. בית הקפה, שנמצא במרחק יריקה מכיכר ביאליק באחד המבנים היפים שבעירנו, מיטיב להיות פנינה שקטה ומהנה שבה אפשר לעבוד בנעימים ובשקט. התחושה בקפה לב היא משהו שבין ספרייה לבית קפה, הודות לאותם רוגע ושלווה השוררים במקום – מה שבהחלט אידיאלי למי שצריך רגע להתרכז כי הוא שוב קרא בפעם השלישית את אותו המשפט. כי הוא שוב קרא בפעם השלישית את אותו המשפט.
שקעים:יש.
יחס לאנשי לפטופ: לא מורגש ועל כן סבבה.
בונוס:בגט של רותה עם מוצרלה.
אידלסון 29 (בתוך בית ליבלינג) תל אביב

צפון ישן

טימותי

טימותי הוא מעוז לפטופים ותיק ונאמן, שבעבר אף הפעיל מתכונת אופיס – למי שרוצה לשבת בבית הקפה יום שלם. היום כבר אין, אבל רוח העבודה נשתמרה בהחלט. על אף שבית הקפה ממוקם בסמוך להריסות הרכבת באבן גבירול, יש פה שקט יחסי ואחלה וייב, ובהחלט תראו בו לא מעט אנשים עובדים, שזה תמיד ממריץ טוב למנוע מכם לגלול באינסטגרם. שוב.
שקעים:יש, אבל כדאי לתפוס מקום מוקדם.
יחס לאנשי לפטופ:מתחשב.
בונוס:קולד ברו מעורר מהסרטים.
שלמה אבן גבירול 187 תל אביב

נולה

בית הקפה עם הויטרינה האמריקאית האהובה עלינו בעיר מתהדר גם בחצר אחורית מוריקה ונעימה, שלשבת בה עם הלפטופ ולעבוד זה די תענוג. אפשר להטעין שם את המחשב וגם את הנפש בקצת אוויר, ואם היינו במקומכם היינו מטעינים את עצמנו דחוף גם בפרוסה דשנה של עוגת סמורס, קאפקייק וניל עם פרוסטינג כמו באמריקה או בכלל ערימה של פנקייקים עסיסיים. כלומר, אם גם ככה היום לא הולך לכיוון פרודוקטיבי.
שקעים: לא בטירוף אבל אפשר למצוא.
יחס לאנשי לפטופ:נעים וטוב לב.
בונוס:עוגת סמורס.
דיזינגוף 197תל אביב

זוריק

זוריק הוא בית הקפה של כיכר מילאנו, וגם של אחד קוראים אותו טרנטינו. דמיינו שתוכלו להגיד לעצמכם 'כתבתי את התסריט לסרט ביכורים הקצר שלי איפה שטרנטינו כתב את הסרט האחרון שלו'. נו מה, מותר לדמיין. חוץ מזה, תמיד נוח לשבת פה, תמיד יש מקום ותמיד טעים. אה, ביום עם ראות טובה תוכלו גם לראות את – נו, כן – טרנטינו.
שקעים:יש בנמצא לא מעט, ממש ליד קווינטין.
יחס לאנשי לפטופ: השתנה במאה שמונים מעלות מאז שאיזה בימאי אחד התחיל להגיע לפה.
בונוס:מתאפקים שלא להגיד טרנטינו, אז הכריך אנטריקוטרנטינו. שיט, נכשלנו.
יהודה מכבי 4א, תל אביב

פטלינה

פטלינה הוא מעבר לבית קפה, אלא יותר ביסטרו שכונתי לכל דבר ועניין שיושב בין עצי פיקוס המטילים צל, ומאפשרים לשבת בחוץ גם בימי השמש היוקדת. את האוכל מבשלים במקום והוא טרי, בריא ועונתי, כך שבבוקר אפשר לאכול שקשוקה ירוקה לצד הלפטופ, ובצהריים להחליף את המנה לפיצה הישר מתנור הלבנים. עבדתם מלא במחשב, מגיעה לכם פחמימה.
שקעים:בנמצא.
יחס לאנשי לפטופ:שכונתי ונעים.
בונוס:עוגת גבינה שאופים במקום.
עיר שמש 73, תל אביב

• אוכלים שותים
• בתי קפה
• בתי קפה בתל אביב
• לפטופ
• לימודים

שרון סייג, א.ק.א שלאנט, היא דיג'ייאית בנסיקה מטאורית בסצינת חיי הלילה הישראלית ובעולם. היא נולדה בפריז ומתגוררת בישראל, וכבר הספיקה לתקלט בכמה מהמקומות הנחשבים ביותר בחו"ל, ביניהם רדיו הור בברלין, אופרטור רדיו ברוטרדם, קיוסק רדיו בבריסל ועוד. בארץ היא כבר הרקידה בכל הרחבות החמות – הבלוק, הפאי, הרפי, הארט קלאב ועוד. היא גם אחראית על הליין Riddim ועל המגזין האינסטגרמי Freakuency שמהווה פלטפורמה לליקוטי מוזיקה אלקטרונית חמה מהתנור ואדג'ית. ממליצים לעקוב.

1. בית חנה הרבי

בתור אשת חיי לילה, אני מנסה למצוא דרכים להכניס קצת אור ללייפסטייל, שיכול להיות מאוד אפל אם לא מקפידים לאזן אותו. הסניף שבית חנה פתחו בפלורנטין נתן לי בדיוק את מה שחיפשתי: מקום מואר – מילולית וסמלית. אפשר להגיע לשיעור פילאטיס בבוקר ואחר כך לשבת עם הלפטופ לעבוד במקום שמציע שפע של שקעים וקפה טוב. אני לא יודעת מי הכין שם את הפלייליסטים, אבל מגיע לו/ה שאפו ענק – מעולם לא נהניתי כל כך לשמוע מוזיקה בבית קפה. לעתים אפילו מתנגנת לה פתאום איזו פנינה שהייתי שומעת בתקופות אחרות בחיי, לפני שהתחלתי לשמוע מוזיקה אלקטרונית, וזה עושה לי את היום.

2. חולית

3. פארק המסילה

אני מהאנשים האלה שאוהבים שמש אבל שונאים חול – לכן בעיניי פארק המסילה הוא הדבר הכי טוב שקרה לדרום העיר מאז הקורונה. מעבר לעובדה שהוא משמש כנתיב הליכה שימושי ונעים הרבה יותר מהמדרכה בדרך יפו (אם יש אחת), נעים גם סתם לשבת שם עם ספר ו/או כוס יין ולספוג קצת ויטמין די לנשמה. בתקופת הסגר כל העיר ישבה שם בערבים, ואני שמחה שהמנהג הזה לא נעלם מאז – בעיניי זה האנג הרבה יותר נחמד וחסכוני מלשבת ברוב הברים בעיר.

4. מיראז' ג'אז קיסה

ההברקה החדשה של האנשים שעומדים מאחורי מתחם התדר – בר האזנה לתקליטי ג'אז עם דרינקים משובחים ותאורה עמומה. כיף לשבת שם עם חברים ועם הרבה מכרים שלא קבעת איתם אבל הם גם שם – אתם יודעים על מה אני מדברת! לעתים קרובות חברות טובות מתקלטות שם ואני צוללת יחד איתן אל תוך מחוזות הג'אז – הז'אנר שממנו צמחה מרבית המוזיקה שאני נהנית לשמוע כיום.

5. אנטנה רדיו

רדיו קטן וקהילתי שמשקיף על רחוב אלנבי. אפשר להגיד שזאת הגרסה המקומית של הרד לייט רדיו באמסטרדם (שלצערנו נסגר בשנה שעברה). האנשים שהקימו את המקום עושים את זה מתוך תשוקה אמיתית לתחום ולקהילת המוזיקה, ואני תמיד שמחה להגיע לשם לנגן או להאזין לסטים של חברים. בעמוד יוטיוב של הרדיו אפשר להאזין לכל הסטים מהבית ולקבל תמונת מצב עדכנית לגבי מה קורה בסצנת האנדרגראונד המקומית. כיף וחשוב שיש מקום כזה שנותן למי שאוהב מוזיקה מקום להביע את עצמו ולהביא את המוזיקה שלו/ה לעוד אנשים. אפשר למצוא שם תכניות של מגוון דיג'יים – מאספני תקליטים נחושים ועד לאנשי הקלאבים המובילים בסצינה הישראלית.

• העיר שלי
• חיי לילה
• די.ג'ייאיות
• פארק המסילה
• בית חנה
• חולית

• Facebook
• Twitter
• Email

בעידן שבו הסמארטפון הוא החבר הכי טוב שלנו, המושג קהילה נדמה כפריט וינטג' שמסמל משהו שפס מן העולם. ולא, קהילת מאכילי החתולים בפייסבוק שלכם לא באמת נחשבת. מסתמן שאנחנו חיים בתקופה הבודדה ביותר בהיסטוריה, כלואים במגדל שן של מדיה חברתית ובידור עצמי א־לה נטפליקס שלא מצריך לצאת מהבית.

לכן היה זה מפתיע לגלות שמאחורי המרכז הקהילתי החדש בית חנה עומדים אנשי קולנוע פאר ונורדאו – חדרי כושר המזוהים עם תרבות הסלבס וידוענים כגון יהודה לוי, בר רפאלי, רותם סלע ואיתי תורג'מן. המבנה המיתולוגי ששוכן בשדרות בן גוריון נוסד בשנות ה־30 וקרוי על שם חנה צ'יזיק, הנסיכה הלוחמת של מעמד הפועלות. המבנה עבר דרמות שלא היו מביישות שום תסריטאי – מראשית ימיו כבית ספר חקלאי וכמפעל מחתרתי של תעשייה צבאית מטעם ארגון ההגנה עד הפצצות המצרים במלחמת העצמאות, דרך הסבת השטחים החקלאיים לבנייני מגורים מודרניים בעשורים מתקדמים יותר, ועד הפיגוע בקפה אפרופו ששכן בחזית הבניין והתרחש ב־1997.

כאמור בסוף השבוע הקרוב יפתח המקום מחדש את דלתותיו, הפעם על תקן מרכז קהילתי אורבני שיתקיימו בו שלל סוגי אימוני כושר, בהם יוגה, אקרו יוגה, פילאטיס מזרן ומכשירים, TRX ושיעורי גאגא, תרגולי מדיטציה וטיפולים אלטרנטיביים. במקביל יוצעו במקום הרצאות בתחומים שונים, מפגשי אימהות, הקרנות סרטים, סדנאות קולינריות, אירועי פופ אפ, פינות שיזוף, מתחמי עבודה, גינה אורבנית וקפטריה.

"אנחנו פונים לתושבי השכונה כדי ליצור כאן קהילה פעילה. בשונה מחדרי הכושר האחרים שבבעלותנו, הספורט הוא לא העניין המרכזי כאן", אומר יואב קדמון, משותפי המקום. "בית חנה הוא מקום שפונה לאנשים שפויים שמעוניינים לעשות כושר ולצרוך אירועי תרבות באותה הנשימה. לספק להם בית קרוב לבית".

לטענת קדמון, ההתמקמות בצפון הישן, אזור אמיד ומבוסס כלכלית, לפחות ביחס לדרום העיר וליפו – מקרית לחלוטין. "פשוט נפלה בחלקנו הזדמנות לקחת את המבנה המדהים הזה, לא ניקח?", הוא צוחק.

על העיצוב האורבני והנקי של המקום הופקד דן טרוים שבאמתחתו עיצוב חנות הדגל של רשת סטורי בשרונה ושורה ארוכה של מסעדות, בהן אונזה בפשפשים וחדר אוכל של עומר מילר. לשם בניית הליינאפ נשכרו שירותיו של אייל דה ליאו, לשעבר מנהל קשרי החוץ של מוזיאון העיצוב בחולון וכיום יועץ תוכן מבוקש. הילת המיתוג לא עוצרת כאן – מוצרי ההיגיינה במלתחות שייכים למותג הטיפוח הגברי מעפילים החביב מאוד על גברברי תל אביב. כל אלה אמנם מרשימים להפליא, אך גם עוטפים את השאיפה הקהילתית בהילה ממותגת לעילא.

אין ספק שבית חנה מעניק טוויסט מפתיע למושג קהילה, שלא לומר בורגני ויאפי ביחס לאלטרנטיבות שמדרום. קבוצת יפו בין ערביים, למשל, מקיימת ג'אם אקרו יוגה חינמי שמשולב בפיקניק ובהופעות חיות ברחבת מוזיאון האצ"ל בגן צ'רלס קלור. "הג'אמים הם מעבר לאקרו יוגה, יש כאן עניין חברתי", אומר אלעד שדה, מיוזמי הרעיון. "זה הפך למקום מפגש קבוע עבור אנשים שמחפשים משהו מעבר ללעשות כושר. לדוגמה, קיימנו כאן מפגשים בין ערבים ויהודים".

במרכז העיר, בחלל האחורי של בר המעוז מול גן מאיר, יושבת קהילת Yoga to the People. מטרתה להפיץ את בשורת היוגה על פי עקרונות הדאנה – מונח בשפת הסנקריסט שמשמעותו נתינה בלי ציפייה לקבל חזרה. השיעורים מתקיימים על בסיס תרומה, מה שאומר שמחירי השיעורים נתונים להחלטת המתאמנים. לדברי המדריכים, הסכום המומלץ להמשך קיום קהילת היוגה הוא 40 ש"ח לשיעור. נתקעתם בלי מזומן? לא נורא, תוכלו לשלם גם בשיעור הבא או להביא חבר. למרבה הפלא, היוזמה הקהילתית שהשתרשה כאן ממש לא מזמן אינה מגיעה מארצות השאנטי, אלא היישר ממעוז הפריבילגיה בלב מנהטן.

גרג אומאצ'יו, מדריך יוגה ניו יורקי, חש כי יוגה ו־ Well Being אמורים להפוך לחלק טריוויאלי בשגרת חייהם של תושבי העיר. הוא טען כי כמו שאף אחד לא שולל מהם את הזכות לנשום, אין סיבה לשלול מהם את הזכות ליוגה. "אנחנו בתחילת התהליך של בניית הקהילה", מספרת רוני סתיו, מדריכת היוגה המקומית שהביאה עמה ארצה את בשורת היוגה הקהילתית לאחר שהות ארוכת שנים בניו יורק. "לאט לאט אנחנו מתחילים לקצור מכך פירות. בין שמדובר במישהי שמביאה לשיעור מאפים טבעוניים שהיא אופה בעצמה, ובין שזו העובדה שהשיעורים מתקיימים באנגלית וכך מספקים לעולים חדשים הזדמנות להשתלב בקהילה".

כאמור, עקרון ה־ Well Being מוביל גם את הקמפיין של בית חנה, גם אם הוא ארוז בנייר עטיפה מעוצב ואקסקלוסיבי. "אנחנו אמנם פותחים את שערינו לתושבי האזור, אבל ברור לנו שאנחנו לא פונים לכולם. אנחנו פונים לאנשים שיודעים להעריך תוכן איכותי ואת ההשקעה בבחירתו", אומרת יעל אורנשטיין, רכזת התוכן של בית חנה. היא מודעת להשלכות התפיסתיות. "סביר להניח שאם היינו פותחים את המקום הזה ביפו, ההייפ השכונתי היה יותר מסיבי".

*** בית חנה, שד' בן גוריון 75 תל אביב, 390 ש"ח למינוי חודשי, 80 ש"ח לכניסה יומית, 3245733־073

***יפו בין ערביים, גן צ'רלס קלור יפו, כניסה חופשית

***Yoga to the People, המלך ג'ורג' 32 תל אביב, עלות על בסיס תרומה

• בית חנה
• החיים היפים
• כושר ובריאות