"גדלתי על דיסני" זה משפט שיכולים להגיד רבות ורבים בכל מקום ובכל גיל, וזה כנראה חלק מהעניין. אז… גדלתי על דיסני. עוד לפני שהלכתי על שתיים, הסתובבתי בכל הבית על ארבע כמו הפילים ב"ספר הג'ונגל". למדתי לשרוק בזכות נעימת הפתיחה של התרנגול מ"רובין הוד", ומחוּג ציור הייתי חוזר בדילוגים – כי ככה הגמדים מ"שלגיה" לימדו אותי שחוזרים מהעבודה. הקסם, היצירתיות, המוזיקליות וההומור שביצירות האלה מלווים אותי מאז.

>> תל אביב באורות: שוק כריסמס בנמל יפו, שוק חנוכה בכיכר הבימה
>> היאפא והחיה: 19 מקומות שכיף לאכול ולשתות בהם בשוק הפשפשים

כשיצא "היפה והחיה", השני בגל התחייה של סרטי האנימציה הקלאסית של דיסני בתחילת שנות ה-90' אחרי "בת הים הקטנה", הייתי בן-עשרה אבל כבר קהל שבוי. שזה אומר – אחותי הקטנה צופה, אבל אני זה שמתלהב. לימים, ולגמרי במקרה, זה היה המחזמר הראשון שראיתי (ב-1996) והראשון שתרגמתי לבמה מקצועית (ב-2006). אני זוכר את ההתרגשות. רציתי לצקת פנימה את כל מה שאהבתי ונהניתי ממנו לאורך השנים, את ההומור והרגש, החריזה הטבעית והחן, ובמחזמר שבלבו הכמיהה "לשוב להיות בני אדם" – גם את החום והאנושיות.

היה לי חשוב לפנות לקהל הילדים בדיוק כפי שאהבתי שפנו אלי כצופה צעיר, בתשומת לב ובהערכה, ועם דגש על אותם ערכי יצירה כמו למבוגרים – בלי חנופה מסוכרת או בדיחות מרָצות הורים מעל לראש של הילדים – אלא ליצור נוסח עברי נאמן, עשיר וקולח, בגובה העיניים והלב של הצופים כולם, כחלק מחוויה משפחתית. שאיפה ששותפים לה כל יוצרי המחזמר, ששב בימים אלה אל הבמות: משה קפטן הבמאי, ליאור רונן המנהל המוזיקלי ואביחי חכם הכוריאוגרף, איש איש כמיטב כשרונו הרב בתחומו, ויחד רצינו להגיש לקהל מנה של תיאטרון מוזיקלי איכותי ושכל צופה ייקח ממנה איתו הביתה את מה שהוא אהב. ול"היפה והחיה", לצד הסיפור הקלאסי, יש הרבה מה להציע.

ראשית, דמויות בלתי נשכחות: לומייר וקוגסוורת', הפמוט הצרפתי והשעון הבריטי, דואו-קומי נהדר שבן פרי ואוראל צברי ממלאים בתועפות כישרון ונשמה. מאדאם דוּּ-תֵה, הקומקומית הלבבית, שגם שרה את שיר הנושא האלמותי, והופקדה בידיה הנאמנות של כוכבת הילדים הנצחית חני נחמיאס (לראות אותה נכנסת שוב לתפקיד ולתלבושת המאתגרת, כאילו לא חלפו עשרים שנה, היה קסם בפני עצמו). גסטון המאוהב ובעצמו, ולֵפוּ עבדו הנאמן והאהבל (אך חינני), שמגלמים באופן כובש וקורע אברהם ארונסון ואדיר שטיבלמן.

וכמובן היפה והחיה, גיבורי הסיפור, מי שדרך המפגש ביניהם לומדים להתבונן אחרת על עצמם ועל העולם ובגרסה הבימתית הנוכחית זוכים לצמד מבצעים, שמצליח לנסוק גם בשירים שלא הופיעו בסרט, אלה שמרחיבים את המנעד הרגשי (והקולי) של הדמויות – ליהי טולדנו המפעימה בשיר "בְּאור אחר", ויחזקאל לזרוב שחודר ללב גם מבעד למסיכה ב"חיה מושפלת".

עדיין חיה. ליהי טולדנו ויחזקאל לזרוב, היפה והחיה (צילום: אריאל עפרון, באדיבות טופ 10)

ואם הזכרנו שירים, אז היפה והחיה מציע כמה מהיפים שבשירי דיסני, שזה לא פלא כשעל המלאכה מופקדים ענקי יצירה בדמות אלן מנקין על המוזיקה וטים רייס על המילים. מ"בּל", שיר הפתיחה, שכבר בסרט נראה כאילו נלקח מתוך מיוזיקל, ומציג את הכפר ואת הגיבורה שובת הלב, דרך "לכבודךְ", שיר האירוח האולטימטיבי, שהופך לנאמבר בימתי שגדל וגדל ומותיר גם מבוגרים פעורי פה. "גסטון", שיר הערצה לכלי ריק, שמרוב שהוא מצחיק שוכחים כמה הוא חכם וכמובן "היפה והחיה", שיר הנושא שפורט על כל לב.

אם גם אחרי שלושים שנה, היפה והחיה הוא "כמו ניגון עתיק, שלעד חוזר…". זה כנראה גם בזכות כמה רכיבים שקיימים בו עוד מהימים שהיה אגדת עם צרפתית, שהזכירה לנו שהיופי חבוי בפנים, והזהירה מפני דעות קדומות. דמויותיהם של היפה והחיה משתנות רק כשהן מסכימות להיות פגיעות, להודות בטעויות, ולתת מקום לאחר, ושינוי לטובה שחל באדם (או בחיה) כתוצאה מהכרה בטעות ובאחר זה בטח לא נושא רע לעסוק בו, אם לא לייחל לו, בימים האלה.

ילד דיסני. אלי ביז'אווי. (צילום: יריב ויינברג)

בהצגות שהתקיימו בקיץ, כשכלי-הבית שרו ״כשנשוב להיות בני אדם", הכמיהה לצאת ממצב מנוון ונטול אופק כמו עברה מהבמה לקהל. ולא פלא, שכשצ׳יפ הילד-ספל אומר לאמו: "אני לא יודע מה אני מרגיש אבל זה עושה לי פרפרים בבטן", והיא עונה "קוראים לזה תקווה", רטט של התרגשות עבר באולם. גם מזה אנחנו צריכים, ואם אפשר בכמויות של דיסני.
>> המחזמר "היפה והחיה" ישוב לבמות המשכן לאמנויות הבמה (דה וינצ'י 28, תל אביב) בחנוכה הקרוב, בין התאריכים 15-21.12.לפרטים נוספים ורכישת כרטיסים

• יוצרים כותבים
• מחזמר
• היפה והחיה
• דיסני
• טור אישי

במשך שנים קיבלנו, ללא הרף וברצף,רימייקים לייב אקשן לסרטי האנימציה האהובים של ילדותנו ונדמה שבאולפני דיסני סחטו את הלימון הזה חזק ומהר מדי ושחקו את הגימיק קצת יותר מדי (וד"ש מ"לילו וסטיץ'" הנורא). השבוע התראיין המוזיקאי קווסטלאב בפודקאסט, וסיפר כי הלייב אקשן רימייק שעבד עליו לקלאסיקת האנימציה "חתולים בצמרת" בוטל. זהו צעד חריג לדיסני, שלא ויתרה בשום שלב על ההזדמנות להדפיס דולרים על חשבון הנוסטלגיה, ואולי הוא מסמן את ההבנה שהטריק הזה, במבחן הזמן, כשל לחלוטין.

לייב! אקשן! // התחיל מבטיח, נמאס מהר

הבעיה הגדולה של הרימייקים בז'אנר הלייב אקשן התחילה מיד עם פתיחת העידן הזה. הם פשוט התחילו טוב מדי והעסק נראה מבטיח מאוד עבור דיסני.אם מתעלמים לרגע מהאבטיפוס בדמות שני עיבודי הלייב אקשן של "101 כלבים דלמטים" ו"אליס בארץ הפלאות", הסרט הראשון שהצית את התשוקה של דיסני לחדש כל קלאסיקה אפשרית היה "מליפיסנט".

זאת הייתה הצלחה אדירה עבור דיסני, בעיקר כי הסרט הזה לא היה רימייק של ממש. דיסני לקחו את הסיפור מתוך "היפהפייה הנרדמת" ושינו את נקודת המבט לזו של הנבלית האייקונית. אנג'לינה ג'ולי הייתה הרבה יותר טובה ומרשימה מגל גדות ב"שלגיה" (עוד נגיע לזה), ולמרות שהביקורות לא עפו על הסרט, הוא זכה להצלחה קופתית אדירה. תקציב הסרט היה 180 מיליון דולר בעוד ההכנסות עברו את ה-700 מיליון. מאז דיסני נקטה בשיטת "אם זה עובד לא נוגעים בזה", לפחות עד שזה הפסיק לעבוד.

>> סצנות נהדרות זה לא מספיק: "שפה זרה" לא מתגבש ליצירה שלמה
>> מתפוצצים מצחוק: מצאנו את קומדיות האקשן הכי טובות בדיסני+

"סינדרלה" שיצא שנה לאחר "מליפיסנט" לאקרנים היה יכול להיות נהדר, אם הם לא היו מוציאים את כל הקסם מסינדרלה כשוויתרו על השירים ועל העכברים המדברים. שנה לאחר מכן כבר קיבלנו את גרסת הלייב אקשן של "ספר הג'ונגל", שלא רק היה הצלחה בקופות, הוא גם היה רימייק ממש מוצלח. למעשה עד היום הוא זכור בתור עיבוד הלייב אקשן הטוב ביותר שדיסני הוציאו – ובצדק.

רוב הסרט המקורי התמקד בסיור של מוגלי ביער ובמפגשים שלו עם החיות ללא עלילה של ממש. הבמאי, ג'ון פאברו, החליט לשים את הדגש על העלילה ולמרות שרוב השירים ירדו – זה היה רימייק לייב אקשן שמצדיק את קיומו, אבל גם פותח את הדלת לכל מה שהגיע לאחר מכן, כולל רימייק של "חברי הדרקון אליוט" שעשה את אותו הדבר בדיוק, ורק הדליק את דיסני עוד יותר על נחשול הרימייקים שבקנה.

לייב? אקשן? // היפה, החיה וחיות רעות אחרות

בעקבות ההצלחות, לדיסני נפתח התיאבון, והם החליטו להמר קצת יותר עם עיבוד לאחד מהסרטים הכי אהובים של דיסני: "היפה והחיה". הוא עדיין היה הצלחה מסחררת בקופות, אבל רוב הביקורות הסתכמו ב"עשוי מאד טוב אבל לא מחדש בכלום". זה היה אמור להיות סימן האזהרה הראשון, כי בהמשך זאת תהפוך להיות התלונה המרכזית כלפי דיסני – והבעיה הכי גדולה בעיבודים מהסוג הזה. אבל לפני שנגיע לשם, צריך לדבר על שלב התפתחותי מוזר נוסף – הסרט "כריסטופר רובין" (2018).

למרות שלא היה רימייק, זו הייתה הפעם הראשונה שדיסני הציגו גרסה כזאת במותג שנחשב לכזה שלא נוגעים בו. מה זאת אומרת לא נוגעים בו אצל דיסני? לפו הדוב יש מעמד של כבוד בדיסני. יש לא מעט שימוש בדמות שלו, אבל מעולם לא נעשה בו שינוי ציני. אם בדיסני עושים משהו עם פו הדוב הוא תמיד יהיה בטוב טעם וגם אם זה מתוך חמדנות – זה ירגיש טוב. הסרט הזה עשה בדיוק את זה, והתייחס בהמון כבוד לחומרי המקור.

בן קניגסברג כתב בניו יורק טיימס כי "ברגע שהסרט מרכך את את הציניות הבלתי נסבלת של הדמות הראשית, הוא מציע פחות או יותר את מה שריבוט של 'פו הדוב' צרך להציע: המון נוסטלגיה, קצת הומור ואנימציה שנותנת תחושה שאני יכול ממש להרגיש אותה". הבעיה היא שפו לא הצליח להביא המון אנשים אל בתי הקולנוע, במיוחד לא כשהוא מתחרה עם טיטאנים כמו "משימה בלתי אפשרית" וסרטי קיץ אהובים כמו "אימה במצולות". דיסני לא יצאו מזה בהפסדים, זה היה סרט די דל תקציב (במונחים של דיסני), אך ההכנסות התרחקו מקו המיליארד הנכסף.

לייב! לייב! // דיסני שולפת את התותחים הכבדים

בשלב הזה סביר להניח שבדיסני כבר חשבו על איך להכפיל ולשלש רווחים – והתשובה הייתה כמובן לשלוף את התותחים הכבדים: סרטים אהובים, שמות גדולים, ספקטקלים קולנועיים. "דמבו" היה הסרט הראשון שבאמת ניסה ללכת על הכל. הקאסט הכיל את מייקל קיטון, קולין פארל, דני דה ויטו ואלן ארקין והסגנון הויזואלי של טים ברטון הרגיש נורא מתאים לסיפור המוזר של הפיל המעופף. עם זאת, הסרט גם היה הכישלון הביקורתי הראשון בתולדות רימייקי הלייב אקשן של דיסני והרגיש כמו חיקוי זול ונטול נשמה של האנימציה המקורית.

השלב הבא באופן היה "אלאדין". סרט שכל הילדים בהיסטוריה אהבו, קלאסיקה צבעונית משגעת ומלאת שירים עם נבל מצוין ודמות משנה מבריקה בכיכובו של רובין וויליאמס האגדי. דיסני חשבו שזה יהיה רעיון טוב להמר ממש בגדול והביאו את גיא ריצ'י שיביים ואת וויל סמית' שייכנס לנעליו של וויליאמס. אצל המבקרים הוא כמובן כשל כמעט כמו קריירת הראפ שהוא מנסה להציל, ובנוסף הם פישלו בענק גם עם הליהוק הגרוע של ג'פאר. למרות שהסרט נכשל בביקורות, הצופים די אהבו אותו והכנסות הסרט חצו את רף המיליארד דולר. פה הדפוס של דיסני כבר החל לחזור על עצמו. אם בעבר הגישה הייתה, "אם הקהל אוהב אנחנו נמשיך לעשות זאת למרות הביקורות", בשלב הזה זה כבר היה "אם זה מכניס לנו כסף – נעשה את זה פי אלף – ועל הזין שלנו הביקורות".

לרוב אני בעד הגישה הזאת. זין על הביקורות. אמנים לא צריכים ליצור על פי מה שהם חושבים שהמבקרים יאהב. אבל כאן זה לא נבע משיקולים אמנותיים אלא משיקולים כלכליים נטו, והשלב הבא היה כל כך מצליח שדיסני כבר איבדו שליטה על החמדנות שלהם, כי השלב הבא היה "מלך האריות" (2019).

מדובר בלהיט הגדול ביותר של דיסני אי פעם, סרט שהושקעו בו 250 מיליון דולר והפך למפלצת שגרפה מעל למיליארד דולר והרוויח פי שש מעלות הפקתו. למרות שכאן לא ויתרו על השירים, הסרט עדיין הרגיש חסר נשמה ורוב המבקרים קרעו אותו. וצריך לומר: זה לא באמת עיבוד לייב אקשן, זה עיבוד שהלך לאיבוד. זאת אנימציה ממוחשבת, אין שם בני אדם, אין שם חיות אמיתיות. זה עיבוד אנימציה ממוחשבת לסרט אנימציה. האם זה מנע מדיסני להמשיך לדהור אל התהום? אל תהיו מצחיקים.

אקשן? אקשן? // מ"מולאן" עד "שלגיה" – תחילת הסוף

עוד לפני שיצא "מלך האריות", בדיסני היו מסונוורים מהרווחים שמפיקים הסרטים האלה, שנכשלו מבחינה ביקורתית מכל כיוון, אבל הודות להורים שלוקחים את ילדיהם לקולנוע וכמה מבוגרי דיסני סוטים שממשיכים ללכת ללייב אקשן, המשיכו להרוויח יפה. כבר באותה שנה יצא גם "מליפיסנט 2", וגם "היפהפייה והיחפן", ושנה לאחר מכן יצא הסרט "מולאן", שברמה האישית אני יכול להגיד שהוא כל כך גרוע שזה כואב פיזית (לא רק כי הם ויתרו על מושו, אחת מהדמויות הכי טובות שהיו ברפרטואר של דיסני, אלא כי זה פשוט היה כל כך גרוע ומשעמם שזה היה בלתי ניתן לצפייה).

בשנת 2021 יצא גם הסרט "קרואלה", שהיה אמור להיות המליפיסנט של "על כלבים וגנבים" או כפי שהוא מכונה, "101 כלבים דלמטיים", ושנה מאוחר יותר גם "פינוקיו". הסרט שוחרר אך ורק בדיסני פלוס כדי לקדם את שירות הסטרימינג ואף היה הסרט השמיני הנצפה ביותר בשירות בספטמבר של אותה שנה. עם זאת, המבקרים נתנו את הביקורות הכי קשות שראיתי אי פעם לסרט של דיסני, וכשמול זה היה את הגרסה של גיירמו דל טורו לסיפור בנטפליקס באנימציית סטופ-מושן מגניבה ומקורית, עם תסריט נאמן למקור האיטלקי, באמת לא קשה להבין למה. זה לא רק קשור לתחרות, כמובן. המבקרים כנראה כבר הגיעו לקצה גבול היכולת להכיל את העיבודים של דיסני. וזה מסביר גם לא מעט מהבלגן שקרא ב"שלגיה".

אחרי הכישלון של "פינוקיו" ו"בת הים הקטנה" שהגיע אחרי, דיסני הכריזו על עיבוד מחודש לקלאסיקה של כל הזמנים – "שלגיה". אי אפשר שלא להעריך את האנימציה וההשקעה שיש בסרט המקורי, הראשון של דיסני אי פעם. עם זאת, קשה גם להתעלם מהבעייתיות שבסיפור: הצגת נמוכי הקומה כיצורים קסומים שחיים במערה, הנקרופיליה, הזקנה שמתה. הכל בעייתי. במאה הקודמת פחות.

העיבוד החדש הוכיח מעל לכל ספק שאין שום תועלת בעיבודים מסוג "לייב אקשן", ואתם יכולים להאשים את רייצ'ל זגלר באסון התקשורתי, זה כנראה נכון, ואתם יכולים להגיד שגל גדות היא השחקנית הכי גרועה שישראל ייצאה מאז קום המדינה, וזה גם יהיה מאד נכון, אבל האמת היא שהאשמים האמיתיים הם דיסני, כי כשמסתכלים אחורה על כל סרטי הלייב אקשן שהם עשו, יש רק אחד שהוא באמת מוצדק וכל השאר הם פשוט סרטים שלא שווים את זמן הצפייה.

עכשיו, כאמור, בוטל העיבוד ל"חתולים בצמרת" שעליו היה אמור נלצח המוזיקאי הנהדר קווסטלאב. למה בוטל? קווסטלאב הוא יגיד לכם שזה שינויים בהנהלה, ואם זה באמת נכון – כנראה השינויים האלה הולכים להכניס עוד הרבה שינויים בדיסני, ולנסות להתאים את תאגיד הבידור מחדש לקהל.האם סיימנו סוף סוף את עידן הרימייקים? לפי מה שידוע יש עוד רימייקים בתכנון, בין היתר "מואנה 2", רימייק ל"הרקולס" ואפילו "רובין הוד", אבל אם ההנהלה החדשה באמת רוצה לשנות משהו ולהחזיר את דיסני לגדולתה – הם כנראה יבוטלו. ומוטב רימייק אחד קודם.

• המסך
• דיסני
• דיסני+
• עם הילדים

סוף השבוע האחרון היה יום חג לגיקים, מעריצי פיקסאר, פאן-בויז של מארוול, שוחרי "מלחמת הכוכבים" וכל מה שדיסני, יום שידוע בתור D23, הכנס השנתי המסורתי של דיסני והמקום להכרזות הכי מרגשות של המגה-תאגיד עם אינספור סלבז. ואכן, מבול של חדשות על סרטים וסדרות חדשים ניתך על ראשינו, אז חסכנו לכם את כל ההקראות הקרינג'יות מהטלפרומפטר ובחרנו בפינצטה את החדשות הגדולות, הממש גדולות והמאוד מאוד גדולות. וכן, אתם יכולים להתכונן להמון סרטי המשך, ספין-אופים ועיבודי לייב-אקשן, אבל יש גם כמה פרויקטים מעניינים ומקוריים שצפויים להגיע אלינו.

>> נזכור את כולן: 10 סדרות שבוטלו מוקדם מדי. אולי תחזירו?
>> המציאות לא מפחידה מספיק: 10 סרטי האימה הכי טובים בנטפליקס

מואנה 2 (27 בנובמבר 2024)

הסרט הראשון של "מואנה" עשה היסטוריה בהמון מובנים, אבל יותר מהכל זה הסרט שגרם לדוויין "דה רוק" ג'ונסון לשיר (וזה היה אפילו נאמבר מוזיקלי מצוין). זה היה רק עניין של זמן עד שייצא סרט המשך ועכשיו סוף סוף זה רשמי: מואנה 2 חוזר לקראת סוף 2024. מבחינתנו זה אומר דבר אחד: דה רוק שר שנית. הפעם מואנה ומאווי חוצים את הים כדי להתמודד עם אל הסופות ואפילו יש לה אחות קטנה בשם סימאה. חוץ מזה מהטריילר זה נראה כאילו מואנה משתתפת בטקס אייוואסקה, אז היי, יהיה מעניין.

אווטאר: אפר ואש (2025)

כן, זה הסרט השלישי בפרנצ'ייז הזה עם האנשים הכחולים המאד גדולים. בסרט הקודם ראינו את שבט המים של נאבי, חקרנו שבטים חדשים של הנאבי במשחק Avatar: Frontiers of Pandora וכעת בסרט השלישי אנחנו נפגוש את שבט האש (היי, זה באמת קצת כמו "אווטאר" המצויר!); ג'יימס קאמרון עלה לבמת הכנס עם זואי סלדנה, הבטיחו דמות חדשה שנאהב לשנוא (קצת הייפ על הנבל הבא) והוסיף ש"הסרט הבא הוא לא מה שאתם מצפים לו, אבל הוא בהחלט מה שאתם רוצים". חוץ מזה לא נתנו לנו יותר מדי מידע בתואנה שמוקדם מדי, אבל כן נתנו הצצה לקונספט ארט של הסרט. ראינו נא'בי מסוג אפר על יצור מכונף חדש, ראינו ספינה אווירית, ספק יצור חי בפני עצמו שנראה כמו מדוזה מרחפת, ראינו בני נא'בי רוכבים על באנשיז בלילה וראינו משהו שהוא אולי בני שבט האפר שרוקדים סביב מדורה במה שנראה כמו טקס פולחני כלשהו. וואלה מסקרן.

מונסטר ג'אם (בפיתוח)

עדיין אין המון פרטים על "מונסטר ג'אם" אבל לפי כוכב הסרט, דוויין ג'ונסון, מדובר בסיפור לייב-אקשן על החיים של הנהגים המטורפים בעולם שמוכנים לעלות על משאיות ענק לא יציבות בעליל, למחוץ מכוניות ולסכן את חייהם רק בשביל הריגוש של הקהל. אולי זה ידבר פחות אל הקהל, אבל אני בטוח שיש עוד אנשים כמוני שהיו לפני יותר מעשור במופע משאיות המפלצת שהגיע לישראל ומחכים לראות מכוניות קטנטנות נמחצות לרסיסים על ידי גלגלים מפלצתיים. חוץ מזה, הסרט הזה רק מראה כמה דוויין ג'ונסון הופך מרגע לרגע לחלק בלתי נפרד מדיסני, בתהליך אימוץ דומה לזה של לין מנואל מירנדה, ותכלס אפשר להבין אותו – זה מלא כסף.

Dream Productions (בפיתוח)

אחרי ההצלחה הלא מאד מפתיעה של "הקול בראש 2" אנחנו מקבלים סדרה שמרחיבה את היקום הזה, ומתרחשת בבית הקולנוע לחלומות של ריילי שפועל רק כשהיא חולמת. הסדרה החדשה של פיקסאר תתרחש בין הסרט הראשון לשני וזאת נשמעת כמו דרך מסקרנת להכיר את הדמות של ריילי לעומק ולהרחיב את מה שאנחנו יודעים עליה. בהצצה שדלפה לאינטרנט אפשר לראות את הדמויות של אולפני החלומות מהסרטים וקצת קונספט ארט מסקרן שבעיקר מציג סט סרטי חלומות וכמה הצצות לחלומות של ריילי.

לנצח או להפסיד (06 בדצמבר 2024)

אז גם פיקסאר רצו סדרת טלוויזיה מקורית ויש להם את "לנצח או להפסיד", סדרה מצוירת על קבוצת סופטבול של חטיבת ביניים אמריקאית בשבוע של משחק האליפות שלהם וכל פרק יסופר מהפרספקטיבה של ילד אחר. רוב השחקנים בסדרה הם שחקנים-ילדים לא מוכרים כל כך אבל השם הגדול הוא וויל פורטה בתפקיד של המאמן דן. מהטריילר נראה שגם מעורבים בזה כוחות על טבעיים באופן מסוים, מה שמוסיף טוויסט נחמד בסך הכל לכל הסיפור.

צעצוע של סיפור 5 (2026)

זאת סדרת הסרטים שהשפיעה הכי הרבה על פיקסאר ועל הכיוונים האמנותיים שבהם בחרה ענקית האנימציה. אחרי צעצועים עם רגשות קיבלנו מכוניות עם רגשות, רובוטים עם רגשות, אלמנטים עם רגשות ואפילו רגשות עם רגשות. אחרי כל זה אפשר להבין למה הם ירצו לחזור למקורות ולהוציא עוד "צעצוע של סיפור". האמת? אין לנו עם זה בעיה, לא היה עד היום סרט לא מוצלח בסדרה (אפילו "שנות אור" היה יחסית מוצלח) ונראה שהחבר'ה בפיקסאר צריכים להרגיש רלוונטים כי האויב הגדול של הצעצועים יהיו המכשירים האלקטרונים שמוצמדים לילדים במקום צעצועים. אה כן, הם גם יצטרכו להתמודד עם חמש מאות באז שנות-אורים שתקועים על "מצב צעצוע". בהצלחה.

Hoppers (2026)

זה אולי הסרט הכי מקורי של פיקסאר עד כה. הסרט יעקוב אחרי ילדה חובבת בעלי חיים שיכולה להחליף גוף עם בונה ובעצם להיות סמויה בממלכת בעלי החיים ואף לסייע לבונים להציל את ביתם מבני אנוש חמדנים שמעוניינים להשתלט על האדמה. לפיקסאר היו לא מעט סרטים עם אמירה חברתית בעבר (רק תסתכלו על Wall-E) ובאיזשהו שלב זה נדחק הצידה, אז נחמד לראות שהם מתכננים לחזור לסרטים עם קצת עומק.

אליו (13 ביוני 2025)

הסרט הבא שפיקסאר הכריזו עליו הוא "אליו", סרט הרפתקאות על נער אאוטסיידר שמשוגר למקום בחלל בשם "הקומיונוורס", שם החייזרים חושבים שהוא מנהיג בני האדם. בתפקיד אליו ישחק יונאס קיבראב ואליו יצטרפו זואי סלדנה וג'מילה ג'מיל. הסרט הוכרז כבר לפני שנה ויצא לו טריילר שכיוון לשנת 2024, אבל הוא נדחה לקיץ של 2025 בעקבות השביתות.

משפחת סופר-על 3 (בפיתוח)

בין "משפחת סופר-על" ל-"משפחת סופר-על 2" עבר המון זמן ומלא מעריצים ותיקים שגדלו על הסרט הראשון חיכו בציפייה. הסרט השני של "משפחת סופר-על" היה כל כך מוצלח (בכל זאת הפך תקציב של 200 מיליון דולר להכנסות של מעל למיליארד),שאי אפשר היה לוותר על סרט שלישי. ההכרזה על הסיקוול הזה היא אולי המשמחת ביותר, ולא ידוע הרבה על הפרויקט מלבד זה שהוא נמצא בפיתוח ובראד בירד חוזר לתפקיד הבמאי.

זוטופיה 2 (26 בנובמבר 2025)

ההכרזה הזאת נפתחה עם השועל ניק וויילד, שמספר לג'ודי שהכנס הוא כנס של מכרסמים בקריצה לקהל ומיד ברור לכולם, "זוטופיה 2" מגיע. הפעם ניק וויילד והארנבת ג'ודי הופס צריכים לפתור תעלומה חדשה, המורכבת והמסוכנת ביותר שהייתה להם עד כה, בעיקר כי במרכזה עומד הנחש גארי שאת קולו ייתן לנו קי הוי קואן. הימור קטן: הנחש יואשם בפשע חמור כי ידוע שלזוחלים יש שם רע בזוטופיה, הוא יהיה החשוד המיידי, אבל ניק וג'ודי יאמינו לו שהוא חף מפשע ובסוף יתברר שהוא באמת הפושע. נדבר עוד שנתיים.

לשבור את הקרח 3 (בפיתוח)

גם אם אתם לא ממעריצי "פרוזן", תמונות הקונספט שהציגו ב-D23 נראות מדהים וזה נראה שהארט חוזר קצת למקורות של דיסני. כמובן שאין פרטים על עלילה והדיבור הוא שהסרט ייצא רק בשנת 2027, מה שהופך אותו לסרט הכי רחוק ברשימה עד כה, אז אל תמהרו להתרגש.

דיסני בברודוויי

אם הגעתם לכתבה הזאת אתם ודאי יודעים שדיסני לא רק שולטת על המסך, אלא גם על הבמה. ראינו בעבר את "אלאדין", "לשבור את הקרח" וכמובן את ההפקה האגדית של "מלך האריות" על הבמה. הפעם מודיעים לנו שהם עובדים על גרסת במה של "האמן הגדול מכולם" ובנוסף העיבוד הבימתי של "הרקולס" עובר לווסט אנד בלונדון בשנת 2025. אם זה לא מספיק לכם, בדומה לגרסה המצולמת של "המילטון", גם גרסת המחזמר של "לשבור את הקרח" צפויה לקבל גרסה מצולמת. מי אמר שהתיאטרון מת?

צוות השלד (3 בדצמבר 2024)

ובקפיצה מהירה מהבמה לגלקסיה רחוקה-אנחנו מקבלים סוף סוף טריילר ל-"צוות השלד". בדומה ליקום הקולנועי של מארוול, גם יקום מלחמת הכוכבים סובל מדשדוש קל, אבל מכל הפרויקטים שבו – זה כנראה המעניין ביותר. הסדרה תספר על ארבעה ילדים שמוצאים את עצמם אבודים בחלל – ולראשונה בתולדות "מלחמת הכוכבים" עולם הבית של הילדים דומה לעולם שלנו יותר מכל כוכב שראינו עד כה.

אנדור: עונה 2 (ברבעון הראשון של 2025)

זאת לא הפתעה שהסדרה הזאת חודשה לעונה נוספת, היא בין ההצלחות הבודדות שהיו ליקום של "מלחמת הכוכבים" בשנים האחרונות. לכן גם לא מפתיע שהשחקן דייגו לונה, מי שמשחק את קסיאן אנדור, התקבל באהבה רבה והגיע עם הבטחה: בעונה השנייה הסיכונים יהיו גבוהים יותר, האויב יהיה מאורגן יותר והשעון מתקתק. אנדור מבצע משימות חשאיות בכדי להתאחד עם ביקס קאלין. שוב, לא קיבלנו יותר מדי מידע, אלא רק מתי זה בערך יגיע וקצת קונספט ארט.

מי היה מאמין שהפרנצ'ייז הזה מסוגל לכך. "אנדור" (צילום: יחסי ציבור/דיסני+)

המנדלוריאן וגרוגו (22 במאי 2026)

כבר אמרנו שדיסני מתכננים רחוק? כן, כן, המנדלוריאן ובייבי יודה (דיסני אל תתבעו אותי, אנחנו יודעים שאתם שונאים שקוראים לו ככה) יוצאים להרפתקה חדשה בסרט באורך מלא שיוקרן בבתי הקולנוע. זה כבר לא מפתיע שסוחטים גם את הסדרה הזאת עד תום, אבל סרט באורך מלא? לא יודעים. לפחות האקשן מהטריילר נראה מעולה. האם זה יהיה טוב? אולי. האם זה ימכור מלא בובות בייבי יודה אנימטרוניות שאפשר למצוא בקלות באמזון בחמישים דולר (אל תשאלו איך אני יודע)? בוודאי.

הפאנל של מארוול

לא ראינו יותר מדי דברים חדשים אצל מארוול, בעיקר טריילרים והצצות לסרטים וסדרות שאנחנו יודעים שמגיעים: "קפטן אמריקה: עולם חדש מופלא", "דרדוויל: נולד מחדש", "אגת'ה לאורך כל הדרך", "איירון הארט", ו-"ארבעת המופלאים". שום דבר מרגש במיוחד (למעריצים הפנאטים: נכון, נתנו שם כמה פרטים מעניינים, אבל אחרי שלב חמש עדיף להנמיך ציפיות).

פרסי ג'קסון: עונה שנייה

עדיין אין תאריך, אבל אין ספק שאלה חדשות משמחות. העונה הראשונה עיבדה באופן מדויק ככל האפשר את הספר הראשון וכעת הגיע הזמן לספר השני, "ים המפלצות". לפי הספר, פרסי יוצא עם חבריו לחפש את גיזת הזהב שיכולה לרפא את העץ השומר על המחנה שלהם. למרות שלא אהבתי את הליהוק של הדמות הראשית, העונה הראשונה בהחלט החזירה את הכבוד האבוד של סדרת הספרים הזאת שלא קיבלה מספיק הערכה.

דייוויד בליין: אל תנסו (2025)

בגדול-"המסע המופלא של גידי ואהרוני" גרסת הקסמים. בקטן-הקוסם המפורסם דייוויד בליין יוצא למסע חובק עולם כדי לפגוש אנשים עם כשרונות מדהימים ומסוכנים והכי חשוב – אל תנסו את זה בבית.

שישי הפוך 2 (2025)

זאת הייתה אחת ההכרזות המפתיעות, המוזרות, המפוזרות והמסקרנות ביותר שראיתי. בגדול אי אפשר היה לעקוב אחרי לינדזי לוהן וג'יימי לי קרטיס וכל מה שקורה על הבמה, אז בדקתי קצת באינטרנט וגיליתי על מה הסרט יהיה: כמה שנים אחרי משבר הזהות של אנה וטס, לאנה יש כבר בת ועוד רגע גם בת חורגת. אנחנו צפויים לראות את כל הבלאגן שכלול במיזוג של שתי משפחות ועם כל זה (איך לא) אנה וטס יחליפו גוף שנית. לא מפתיע, אבל גם בדיוק מה שציפינו לו בקטע טוב.

שלגיה (21 במרץ 2025)

טוב, זה היה צפוי שתגיע הצצה לרימייק של שלגיה, ובאמת הכל טוב ויפה, אפילו נראה שגל גדות מנסה לשחק הפעם, אבל מה נסגר עם הגמדים? אנחנו בשנת 2024, איך לעזאזל גורמים לנמוכי קומה להיראות כמו דמויות מצוירות בעיבוד לייב-אקשן? כל העסק הזה צורם לי מדי וטוב יעשו אם יגנזו אותו. בכל זאת, זה אופנתי עכשיו בהוליווד.

טרון: ארס (10 באוקטובר 2025)

סוף סוף המשך לסדרת סרטי טרון. הגיע הזמן שירימו את הכפפה ויחזירו אותנו אל האופנוע. הסרט "טרון" שהיה נורא רלוונטי עבור ילדי שנות השמונים והתשעים, מביא אותנו לעידן הבינה המלאכותית כשתוכנה זדונית נשלחת לעולם האמיתי כדי להכיר לאנושות את ה-AI. זה יכול להיות מאד קלישאתי ומתאמץ ולהישמע כמו בומר שמנסה לתקשר עם הדור הצעיר, אבל זה יכול גם להיות ממש מהנה. או שניהם. זה יכול גם להיות שניהם.

מופאסה: מלך האריות (20 בדצמבר 2024)

מישהו ביקש פריקוול לייב אקשן למלך האריות? מישהו? לא? אף אחד? טוב אז תקבלו את זה בכל זאת, עם כל המדובבים (של הלייב-אקשן) ועוד כמה דמויות חדשות. הסרט נכתב על ידי לין מנואל מירנדה, אז אולי הוא לא יהיה מאני-גראב סתמי. נחזיק אצבעות.

• המסך
• דיסני
• מארוול
• פיקסאר
• מלחמת הכוכבים

אם יש משהו שקל לזהות בתור מבקר טלוויזיה שצופה בהמון סדרות מכל התחומים, אלו אלמנטים מסוימים שנלקחים לסדרות אחרות. זה קורה בעיקרכי אנחנו נמצאים בעידן פוסט מודרני שבו כולם עשו כבר הכל, אבל גם כי רפרנסים זה חלק מהתרבות שלנו. לפעמים הרפרנסים האלה מדויקים ועשויים היטב, וכך מייצרים משהו חדש מתוך משהו מוכר. ולפעמים זה "האקולייט" – סדרת הפריקוול החדשה של "מלחמת הכוכבים", הפרנצ'ייז השחוק ביותר בהיסטוריה של הפרנצ'ייזים. כן, שמעתם נכון, יש עוד פריקוול למלחמת הכוכבים.

>>

"האקולייט" מתרחש כמאה שנה לפני "נקמת הפנטום", בשיא תור הזהב של הרפובליקה. אושה היא תלמידת ג'דיי לשעבר שעזבה את המאסטר שלה, וכעת עובדת כטכנאית בספינת חלל. יום אחד היא נעצרת ומואשמת ברצח שכמה עדי ראייה מספרים שביצעה, וכך היא מגלה שאחותה התאומה עדיין בחיים. נכון מאד, הם באמת השתמשו בטוויסט התאומה המרושעת. אושה מצטרפת למאסטר הקודם שלה כדי לנסות ולעזור למיי, אחותה התאומה, שפנתה לצד האפל. את אושה ומיי משחקת אמנדלה סטנברג – שהיא לא שחקנית גרועה, אבל בטח לא כזו מצדיקה תפקיד כפול. בכלל, לא ברור אם הבחירה בתאומות נועדה לחסוך כסף על שחקנית נוספת או סתם עצלות תסריטאית. אם הן היו אחיות, היריבות ביניהן עדיין הייתה מובנת גם ללא הצורך שהן יהיו תאומות. מה אני אגיד, חסכוני. בתפקיד מאסטר סול אנחנו מקבלים את לי יונג-ג'ה ממשחקי הדיונון, שעושה עבודה די מוצלחת בתור המאסטר ומתאים באופן מפתיע לנוף של "מלחמת הכוכבים", אבל גם הוא לא מצליח להציל את הסדרה מנקודת החולשה הכי גדולה שלה – הנסיון לקחת את הטוב מכל להיט טלוויזיוני.

הגבול בין רפרנס להעתקה הוא דק מאד. כל כך דק עד שלא ברור איפה "האקולייט" עומדת. מצד אחד היא מחקה במהות שלה את "בית הדרקון", כשהיא מרחיבה את ההיסטוריה של היקום הקולנועי, ומצד שני היא קצת "הסמוראית כחולת העין" – כי בדיוק כמו מיזו, מיי התאומה המרושעת רוצה לנקום בארבעת המאסטרים ממסדר הג'דיי שנחתו על כוכב הלכת שלה בילדותה, וכביכול פירקו את משפחתה. מצד שלישי, היא קצת "לוקי", כי בדיוק כמו הנבל הכי טוב של מארוול, אושה מבוקשת על רצח שאשמה בו האחות התאומה שלה – ומה זה וריאנט אם לא תאום ממימד אחר? ומצד רביעי… טוב, אני מניח שאתם הבנתם את העניין. אני יכול להמשיך עם זה לנצח, כי רשימת מקורות ההשראה באמת עצומה, ומשאירה מעט מאד מקום למקוריות. דווקא במעט המקום שנותר לסדרה בשביל לחדש, היא פשוט נופלת שוב לנוסחה הישנה של טלנובלה על משפחה בחלל.

אני יודע שזה הבסיס כמעט לכל סיפור ביקום של "מלחמת הכוכבים", אבל כבר כמה סיפורים על משפחות בחלל אפשר לראות? היקום הזה מדשדש כבר המון זמן במקום מבלי לעשות שום דבר חדש, אלא אם כן זה נישתי כמו "באד באצ'", או במדיה אחרת כמו סדרת משחקי Star Wars Jedi Survivor – וגם את זה קיבלנו רק אחרי שהוציאו לנו את הנשמה. אם אין לאן להתקדם עם הסרטים והסדרות, אולי עדיף שיחכו עם זה עד שיגיע סיפור ששווה לספר, ולא ינסו כל הזמן להחיות את הפרנצ'ייז עם שיבוטים לא מוצלחים.

הדבר היחיד בסדרה שקיים בו פוטנציאל כלשהו למקוריות זאת העובדה שמדובר בסיפור שאינו תלוי בקו העלילה הראשי, ודווקא שם היו צריכים לככב עם כמה דמויות בלתי נשכחות. אבל עד כה אף דמות לא הצליחה להתקרב לרמת האייקוניות של דמויות מהפרנצ'ייז המקורי, וזה נכון כמעט לגבי כל תוכן של "מלחמת הכוכבים" שיצא מאז הטרילוגיה האחרונה. זה לא בהכרח אומר שהם הגיעו לשיא, אבל זה כן מחייב אותם לחשוב מחוץ לקופסה. קשה לי להאמין שזה יקרה עד סוף העונה הראשונה של "האקולייט" – כי מה שיקרה זה שיחשפו את זהות הנבל האמיתי של הסדרה, ובואו, זאת כנראה אחת האמהות של התאומות. אה כן, יש גם ייצוג להטב"קי בסדרה. עוד וי שסומן.

"האקולייט" היא לא סדרה טובה כמו שדיסני רצו שתהיה – היא מנסה לקחת השראה מהמון מקורות, אבל יוצא לה קשקוש שגובל בהעתקה, עם דמויות שלא נזכור בעוד חודש וללא סיבת קיום אמיתית, מלבד הסיבה הידועה – בדיסני אוהבים כסף. אני כבר הפסקתי לצפות לאיכות מהסרטים והסדרות של "מלחמת הכוכבים". אנחנו במצב בו זה היה מפתיע אם זה היה טוב, אז אולי כדי שיתנו לפרנצ'ייז הזה סוף סוף לנוח קצת. הפרויקט העתידי הכי מסקרן כרגע בפרנצ'ייז הוא דווקא הסרט של טאיקה וואיטיטי, שעוד נמצא בשלבי פיתוח מוקדמים. אמנם המעריצים הרעילים התרעמו על כך שהוא לא מעריץ כמותם את הפרנצ'ייז, אבל הוא ככל הנראה יהיה הרבה יותר חדשני ומקורי מ"האקולייט", סדרה שעוד חודש לא תחשבו עליה בכלל.
"האקולייט", שני פרקים ראשונים בדיסני+. פרק חדש מדי שבוע

• המסך
• מלחמת הכוכבים
• דיסני
• סדרות

זה באמת לא לקח יותר מדי זמן: ב-1 לינואר 2024 בדיסניאיבדו באופן רשמי את הזכויות על דמותו של מיקי מאוס, בערך. הסרטון "Steamboat Willie" מ-1928, שהציג את העכבר האהוב בגרסה מוקדמת – ללא אישונים, עם אף קצת יותר ארוך וזנב עכבר דקיק – נכנס כעת לדומיין הציבורי אחרי 95 שנים ומאבק ארוך של חברת וולט דיסני כדי למנוע מהאירוע להתרחש. והם ידעו בדיוק למה – פחות מיממה עברה מהרגע בו מיקי המוקדם היה שייך לציבור, וכבר הספיקו להתעלל בעכבר האומלל.

במהלך היום הספיקו יוצרי אינטרנט זריזים, שרובם עבדו על העניין מראש, להפוך את מיקי לרוצח סדרתי, לשחק איתובמשחק יורה-בגוף-ראשון, וגם להוציא NFT בדמותו, לצד פרסום סרטונים שונים בהם הואשורק דאבסטפאומטביע את הטיטאניק. על פניו זה לא נשמע סיפור נורא מדי – אבל דיסני מפורסמים בשמירה המשפטית האדוקה שהם מספקים לדמויות שלהם, ובעבר פורסמו סיפורים בהם דרשו ממעון ילדים בפלורידה להוריד ציור בלתי רשמי של מיני מאוס, או טענו שלשים את פו הדוב על מצבה של ילד זה הפרת זכויות היוצרים שלהם. אז כן, קשה לומר שאנחנו עצובים לגמרי על גורלו של מיקי.

אם כך, עדיין לא ברור מתי תוכלו לראות את הסרט "מלכודת העכברים של מיקי", שכן הוא טרם מצא הפצה ונראה יותר כמו הפקת סטודנטים שגם ככה לא תרצו לראות – אבל עצם החוצפה להשתמש בדמות הילדים בסרט אימה, ועל אחת כמה וכמה באופן מתריס כלפי הכוחנות של דיסני, הוא חמוד בפני עצמו. במשחק "Mouse" – שהטריילר אליו יצא באופן מתריס עוד בדצמבר – דווקא נשמח לשחק, כי כאן מגלמים דמות שלפחות על פי הכפפות והצל שלה, היא מיקי, שיורה בדמויות אנימציה ישנות. נראה כיף, בסך הכל.

שחרור הזכויות של מיקי מאוס בגרסתו הראשונית הוא ללא ספק רגע דרמטי בתולדות המאבק על עקרונות זכויות היוצרים, אחרי שב-1998 האריך הקונגרס האמריקאי את הבלעדיות עליהן בלחץ כבד של הלובי ההוליוודי לפרק זמן של 95 שנים. "החוק להגנת מיקי מאוס", כפי שכינו תומכי הגבלת זכויות היוצרים התאגידיות את החקיקה ההיא, מנע את פקיעת הזכויות על דמותו ב-2004 והוביל לכך שבמשך שני עשורים כמעט ולא הועברו יצירות אל רשות הציבור.

למעשה, זו לא פעם ראשונה שזה קורה לדיסני – בשנה שעברה קרה מקרה דומה עם דמותו של פו הדוב, שגם הוא סיים את משך הגנת זכויות היוצרים על דמותו. כך קיבלנו את סרט האימה המאוד לא מוצלח "פו הדב: דם ודבש", שגם גרם לנו לחפש כמה סרטי אימה גרועים שגם נרצה להרים בעצמנו. מישהו זורם עלסלאשר בכיכובו של אליהו הנביא?

זה, כמובן, לא אומר שדיסני לא ינסו לשמור על הדמות שלהם. בהודעה שהוציאו מטעם החברה דאגו להדגיש שהם שמים עין צמודה על כל הניסיונות הלא מאוד מצחיקים להשתמש בדמותו של מיקי, ושהם לא יהססו לתבוע מי שיחרוג ממה שמותר – כמו, למשל, להציג את דמותו היותר מודרנית ומוכרת של דיסני. "גרסאות מודרניות של מיקי ישארו ללא השפעה עם תפוגת הזכויות על סטימבואוט ווילי, ומיקי ימשיך לשחק תפקיד מרכזי כשגריר עולמי עבור וולט דיסני בסיפורים שלנו, באטרקציות הפארקים ובמרצ'נדייז. אנחנו, כמובן, נמשיך להגן על זכויות הגרסאות המודרניות של מיקי מאוס ועבודות אחרות שנשמרות בזכויות יוצרים", נכתב בהצהרה שנמסרה בשבוע שעבר.

• המסך
• דיסני
• ❤ תרבות
• זכויות יוצרים