בקו התפר שבין הניינטיז ותחילת שנות האלפיים, חיים שמש היה מהדמויות המשמעותיות בתרבות הישראלית בכלל ובמוזיקה האלטרנטיבית בפרט, כשגילה כמפיק ומנהל מוזיקלי בחברות התקליטים הגדולות שורה ארוכה מאוד של אמנים כמו אביב גפן, החברים של נטאשה, היהודים, איפה הילד, אלג'יר, אביתר בנאי, אסף אמדורסקי, אפרת גוש, יוני בלוך, להקת הבילויים, מוניקה סקס, אסף אמדורסקי ועוד. עכשיו יש לו בייבי חדש: פסטיבל בניהולו האמנותי שכולו מוקדש למילה המדוברת והכתובה ולחיבור שלה אל תחומי אמנות שונים.

>> כל הצבעים שישנם בעולם: 10 המלצות ליריד צבע טרי
>> תעודת הצטיינות: 7 סרטים שאסור להחמיץ בדוקאביב

פסטיבל "מילים טוות" יתקיים בחודש הבא (21.6-17.6) במרכז תאו הנהדר בהרצליה, ומכוון להיות "חוויה אמנותית רב חושית ופורצת גבולות, שמהדהדת את הטוב והחשיבות שבמילה העברית ומשלבת מוזיקה ,שירה, פרפורמנס ,עבודות וידיאו ומפגשים עם אמנים ממגוון תחומים ומיטב אושיות התרבות בארץ", שזה אומר בין היתר גם דברים כמו דואט בין קונטרבס לאמנית חבל או סטודיו למכבסת מילים באמצעות פואטרי סלאם, או פרפורמנס מחול בשיתוף הקהל.

באירוע הפתיחה ייערך מפגש פסגה בין המחזאי יהושע סובול ובנו המוזיקאי יהלי סובול, בדיאלוג נדיר וחוצה דורות בין עולמות וזמנים שונים של הספרות והמוזיקה הישראלית; בהמשך תארח דנה ברגר את הסופרת צרויה להב למפגש המשלב שירה, סיפורים ותערוכת ציורים; הדס לולו קורן ובן דנציג יעלו את המופע "השביל" – דואט המשלב כמובטח קונטרבס וחבל המספר את סיפורם האישי של שני אמנים מקיבוצים שכנים בעוטף עזה שחיי התושבים בהם השתנו לנצח ביום אחד באוקטובר. היילייט נוסף צפוי להיות האירוע "מילים על הגג" לזכרו של היוצר והזמר דן תורן – "השומר של הגן", שרון קנטור,יובל מנדלסון והפזמונאי מאיר גולדברג יחליפו מילים על המילה והשירה הישראלית ועל יצירתו ופועלו של דן תורן.

אירוע מרכזי נוסף יהיה סדרה בת שלושה מפגשים של העורכת והמגישה מאיה קוסובר, ממקימות "כאן הסכתים" ומיוצרי הפודקאסט המעולה "שיר אחד", במסע בעקבות המילה בעולם היצירה הישראלית. במופע הראשון תארח את קובי מידן, מפגש נדיר ומסקרן עם המראיין והיוצר שהפך את המילה העברית למסע אינטלקטואלי; אחריו היא תארח את הזמר והיוצר עמיר לב לשיחה מרתקת שתחשוף את הקסם ביצירותיו של האמן ששיריו מלווים את התרבות הישראלית כבר עשורים/ ולקינוח יתארח הזמר דני בסן לשיחה מעמיקה על אחד מענקי המילים בפזמונאות הישראלית – יענקל'ה רוטבליט – יחד עם ביצועים של בסן לשירים שהפכו לקלאסיקות ישראליות.

זה לא נגמר: האירוע "מעבדת מילים" מבית פואטרי סלאם ישראל, בהשתתפות ארבעה אמני ספוקן וורד בולאים, יזמין את הקהל לחוויה שתנער את הביטויים השחוקים והקלישאות מהשפה העברית; גון בן ארי ומקהלת זולת יעלו להופעה של עברית פסיכואקטיבית, מיסטיקה יהודית ופופ חודר תודעה; לאורך כל ימי הפסטיבל יעלה גם המיצג "מילים מציירות", שמזמין את הקהל לחוויה חושית מהפנטת המחברת בין האמנות החזותית והמילה הכתובה בדרך בלתי שגרתית. ארבעה ציירים ומאיירים מובילים יציגו יצירות מרהיבות במרחב ייחודי בשילוב קריינות מדויקת של טקסטים בהשראת היצירות, ויצרו דיאלוג מרתק בין המילה, הקול והדימוי החזותי. נותרנו ללא מילים.
>> פסטיבל "מילים טוות" הראשון, 21.6-17.6, מרכז תאו הרצליה.כל הפרטים, כל הכרטיסים והתוכניה המלאה כאן

• ❤ תרבות
• מוזיקה ישראלית
• יהלי סובול
• יהושע סובול
• דן תורן
• עמיר לב
• פואטרי סלאם

>> ביום שבת הבא (21.9) ייפרד פסטיבל סאונדטראק בסינמטק תל אביב מהמוזיקאי והשחקן דן תורן ז"ל שהלך לעולמו במאי השנה עם אירוע מחווה לזכרו, בהשתתפות בני משפחה וחברים. בנוסף לאירוע קצר לזכרו, יוקרנו הסרט התיעודי הקצר על חייו המוזיקליים של תורן, "כל עוד זה מתגלגל", וסרט הנעורים האייטיזי הנהדר "בחינת בגרות" בכיכובו.כל הפרטים והכרטיסים כאן

>> העיר של פסטיבל סאונדטראק // דנה קסלר וישיב כהן
>> העיר של פסטיבל סאונדטראק // בטינה פיינשטיין
>> העיר של פסטיבל סאונדטראק // הפנר

לכבוד המאורע ביקשנו משגיב שחר חן, מנהלו האישי של דן ב-10 שנים האחרונות וחבר קרוב, לספר לנו על המקומות שהאיש המיוחד הזה אהב במיוחד: "באופן כללי דן היה פחות איש של מקומות ויותר איש של אנשים", מספר שחר חן, "הוא אהב להיפגש עם חבר, תלמיד שביקש עזרה בכתיבה, להעלות רעיון שהוא כרגע חשב עליו. פחות היה לו חשוב איפה זה יהיה. גם כשהוא כבר היה מתיישב בבית קפה, מסעדה או בר הוא אף פעם לא הרגיש הבדל גדול בין הקפה הזה לקפה ההוא או אם הפסטה קנויה או עשויה במקום. עניין אותו מי שיושב מולו ופחות המסביב.ובכל זאת היו לו את המקומות ליום יום שלו. המקומות של דנק* ושלי" (*דנק היה כינוי שגור בפי חבריו הקרובים של דן).

1. חוף צ'ארלס קלור

לא בגלל החול הלבן, המים השקופים והנוף בצדדים.
הוא אהב אותו כי היה לו מסלול עם האופנים לאורך הרכבת הקלה ומתחם התחנה, משם הוא היה מגיע בדרך הקלה והבטוחה לחוף. והרבה פעמים הדרך הזאת נתנה לו השראה לציוץ בטוויטר, פוסט בפייסבוק, שיר.הוא סיפר לי שבזמן הקורונה היה רוכב לחוף, והשוטרים הסתובבו לאורכו כדי לאכוף את החוק שמותר לבוא לים לשם פעילות ספורטיבית אבל לא כדי "סתם" לנפוש.באחת הפעמים ניגש אליו שוטר ושאל אותו 'מה אתה עושה פה?', ודן ענה לו: "אל תדאג לא באתי להנות", ונאלץ להיכנס למים הקפואים לשחות.

הוא נהג לשבת בחוף וגם כתב, כתב על מה שהעסיק אותו. כחודש לפני שנפרד מאיתנו ישב בחוף וכתב את הפוסט הזה בפייסבוק:"עדיין לא השתחררתי מהאימה שתפסה אותי בשבעה לאוקטובר ולמה שאשתחרר? עדיין לא נרגעתי מהזעם, היאוש, התסכול, והפחד שאחזו אותי באותו בוקר, ולמה שארגע כשכל יום שעובר החטופים יותר עמוק במסתרים?עדיין לא עיכלתי את מידת החומרה שבמצבי ולמה שאעכל?אני לא מצליח לסלוח, אני לא מצליח לשכוח, ואני מבין כמה שאני במיעוט. ככל שהימים עוברים אני מבין כמה מעטים אנחנו האנשים כאן שחפצים חיים".

2. האוס אוף מארלי // דיזינגוף סנטר

דן אהב לקפוץ למקומות. פעם בכמה זמן היינו עושים יום בתל אביב, דן היה מסדר את המסלול לפי המקומות אליהם הוא היה צריך לקפוץ לתת משהו לתיקון, לקפוץ לקחת משהו שחזר מתיקון, לקפוץ להגיד שלום לריקו (עופר קורן), לעבור "בנגב" אצל ג'נגו לקחת את הגיטרה ששכח. במסלול הקפיצות תמיד היתה קפיצה להאוס אוף מארלי בסנטר. אני, הקיבוצניק שפוחד ללכת לאיבוד במקום הזה שנראה כמו חדר בריחה שאין סיכוי לנצח, ודן ששולט בכל מסדרון, בכל קומה, יודע מה יש מעבר לכל סיבוב וסימטה ומי מסתתר מאחורי כל דלת.

תמיד כשהיינו נכנסים ל"האוס", דן היה מתקבל בחמימות וישר צולל לשיחות על דגם חדש של רמקול שקלט בזווית העין, היה בוחן דגם חדש של אוזניות ובולע את המידע בתיאבון אין סופי.בסוף, רגע לפני שהיינו הולכים, הוא היה נזכר שהוא הביא אוזניות לתיקון, מחטט בתרמיל, שולף אותן ושואל תוך כדי הליכה: "מתי זה יהיה מוכן?".דן אהב לשמע ספרים באודיו, ללמוד שפות דרך האפליקציה וכמובן להקשיב למוזיקה , והאוזניות היו אביזר חשוב ושימושי בחיי היום יום שלו.

3. קפה התחתית

דן אהב לשבת בתחתית, עם דגש על לשבת, כי דן לא הגיע למקומות בגלל טעמים שזכר, מנה מופלאה שהתאהב בה, או קוקטיל מטורף שהעיף לו את הסכך. דן אהב מקומות שהוא הרגיש בהם נוח, שהיה לו נעים, שלא היו רועשים מדי.התחתית ענתה לו על הכל, קפה וארוחת בוקר בפגישת עבודה עם חבר, צהרים על הדרך וקפה בדרך ל… –והכי ענתה לו! – על בירה בלילה אחרי הופעה או תוכנית רדיו. גם לתחתית הוא לא תכנן כמעט אף פעם להגיע, הוא פשוט היה קופץ לשם כי היה באזור ופתאום בא לו.

באחד הבקרים רגע אחרי שסגרנו הופעה של דן בזאפה, הוא התקשר אלי וסיפר לי שפגש בתחתית אתמול בלילה את שחר חסון (שהוא מאד אהב). השיחה התגלגלה ושחר סיפר לו שהוא מאד אוהב את השיר "גידי", דן כקונטרה שיתף את שחר שהוא מחכה כל יום חמישי לקטע שהוא מעלה.זרקתי לדן: "למה שלא נארח את שחר בזאפה שישיר גידי?".הודעת וואטסאפ אחת, חזרה אחת והשאר היסטוריה: שחר חסון שר גידי בזאפה עם דן והלהקה! כמו שדן היה אומר: מוזמנים לחפש ביוטיוב הקרוב לכיסכם.לינקולן 8

4. הנסיך הקטן

לפני שש שנים הסתובבתי בדיזנגוף וחיפשתי בית קפה לשבת לעבוד על המחשב בזמן שהיה לי, שלחתי הודעה לדנק' לקבל המלצה. הוא ענה לי מיד: "לך לנסיך הקטן, זה המקום שאמרתי לך שאני נפגש מידי פעם עם ברי" (סחרוף).צעדתי צעידה קצרה בלחות התל אביבית, הגעתי לדלת בית הקפה המדובר, פתחתי אותה ומתוך היכרות עמוקה עם דן הבנתי ברגע אחד מה הוא כל כך אוהב במקום.

מדפי הספרים עם "בטן" באמצע מעומס המשקל, כלי ההגשה לא אחידים, לא ברור אם הדלת היא לשרותים או למטבח ובכלל יש הרגשה שסיכוי טוב שלא תקבל את מה שהזמנת.אבל למרבה הפלא, מתוך כל התיאור הזה הכל קורה, בזמן שהעיניים משוטטות בין מדפי הספרים ההזמנה יוצאת בזמן, הקפה מגיע כמו שביקשת וכמובן לביבות הבטטה והשקשוקה שהיו המועדפים של דן (לפחות בפעמים שהייתי שם איתו).

אני יכול להגיד בביטחון כמעט מלא שכל הדברים האלו הם מה שגרמו לדן לאהוב כל כך את המקום. ההתנהלות והנראות של המקום באופן מסויים דומים בהרבה דברים להתנהלות שלו בחיים ובבית הפרטי שלו – תחושה של בלאגן מסודר שבסוף בזכות קסם אישי הכל קורה והכל מסתדר.את פגישת העבודה האחרונה שלנו עשינו בנסיך הקטן מתוכה נשאר הדף הנ"ל בכתב לא ברור (שלי) עם תוכניות ורעיונות לשנים הקרובות שחלקם כבר היו מוכנים לביצוע.רש"י 17

5. בארבי

דן אהב מאוד את הבארבים.מיונה הנביא בואך בארבי בסלמה דרך קיבוץ גלויות, ולשמחתי דן הספיק גם לגעת בבארבי בנמל ביפו, אך לא למספיק זמן. הוא אהב את הבארבי בתור קהל ואהב מאד להיות על הבמה בבארבי.דן ושאול מזרחי זה סיפור אהבה של שני אנשים עם לב ענק ופתיל שלפעמים הוא קצת קצר אבל בסופו של דבר עם המון הערכה אחד לשני.דן אהב לראות הופעות בבארבי, הוא אהב את שאול ואריאלה ואת הבמה שהם נותנים למוזיקה הישראלית, הוא אהב את הרעיונות של שאול ואת החשיבה מחוץ לקופסא, וגם כשעפו גיצים בסופו של דבר זה היה כי ריתכו וחיברו משהו שבסוף עבד ולא התפרק.

הפעם האחרונה של דן על הבמה של הבארבי היתה ביום ההולדת של דודי לוי. דן צעד מקצה הבארבי לבמה כשהוא עובר בתוך אלף אנשים תוך כדי ניגון מפוחית כפתיח לשיר "נהג מונית/מושיקו" כשדודי והלהקה מחכים לו על הבמה.הרגע הזה שבו הוא עובר בין האנשים מנגן, מחייך, מישיר מבט, מחבק ויוצר קשר עין – זו התמצית הכי מזוקקת של דן.

ב-5.11 החברים הטובים של דן והשותפים שלו לעשייה יהיו בבארבי עם המון שירים שדן השאיר לנו בערב שכולו מוקדש לזכרו. ברי סחרוף, דנה ברגר, דנה עדיני, רמי קלינשטיין, פיטר רוט, שחר אבן צור, יהלי סובול, דודי לוי, יובל מנדלסון, מאור כהן, שאנן סטריט, חמי רודנר, עמיר לב, וכמובן TOREN, הבן של…>> "זוכרים ושרים דן תורן", בארבי 5.11 20:30, פרטים וכרטיסים כאן

• העיר שלי
• דן תורן
• פסטיבל סאונדטרק
• בארבי
• הנסיך הקטן
• התחתית
• פארק צ'ארלס קלור

ילדות וילדי שנות התשעים שבקהל גדלו על דן תורן, ולא רק על השירים שלו. לא הרבה יודעים אבל תורן הוא ממקימי ערוץ הילדים המיתולוגי. מה שנקרא אי אז בניינטיז ערוץ 6. כשהפיד והפושים זעקו על מותו של תורן נהיה לי עצוב כל כך, והראש שלי מיד עשה רוורס למקום השמח שלי, שנות התשעים. לא לקלאסיקה האלמותית "לבן על לבן", לא ללהקת "בלאגן" האנדרייטד שלו ושל דנה ברגר – אלא לערוץ הילדים. רצו לי פלאשבקים של דן תורן מנחה פינה עם בנדנה על הראש וקורא לילדות ולילדים שצופים לשלוח פקסים או משהו. נראה לי שהמילה טלמסר כיכבה שם גם.

>> תל אביב אהבה אותו: דן תורן נפטר ממחלת הסרטן בגיל 63

אתמול, כמה שעות לפני ההודעה העצובה הזו, הילדה שלי בת השלוש ביקשה שאשים לה ביוטיוב שירי שבועות לילדים. שמתי לקט שירי חג מאחד מערוצי הילדים הרבים שיש כיום, ולקראת הסוף בן זוגי הסב את תשומת לבי לכיתוב המצמרר בתחתית המסך – "בהשתתפות ילדי קיבוץ כפר עזה". "חצי מהם בטח כבר לא בחיים", הוא אמר לי בעצב מהול בהשלמה.

קצת מאוחר יותר, עלתה העונה החדשה של "רוקדים עם כוכבים". תוכנית שבה כפות רגליו של תורן לא היו מעיזות לדרוך (מצד שני הוא שיחק בטלנובלה "משחק החיים", אז אין לדעת). לשופטת החדשה לאה ינאי מור ולרקדן/שחקן דור הררי ("המפקדת") היה מומנט. שופטת במה שאמורה להיות תוכנית בידור קלילה לכל המשפחה בפריים טיים, סיפרה לכל עם ישראל על אחותה שנחטפה לעזה – מורן סטלה ינאי ששוחררה מאז, למרבה המזל. מולה ניצב שחקן מבטיח, מוכשר וחתיך שפשט את מדי המילואים לטובת בגדי מחול צמודים ומנצנצים, וניסה להחזיק את הדמעות טוב בפנים כשהמצלמה בתוך הפרצוף שלו, בזמן שהיא הודתה לו על כך שהגיע לזירת התופת של פסטיבל נובה, המקום ממנו נחטפה אחותה. כן, ככה נראה המיינסטרים התרבותי שלנו היום בישראל. אין עצוב והזוי מזה.

תורן כתב כל כך הרבה שירים יפים, כמו שאוהבים לומר פה בישראל – נכסי צאן ברזל. הפייבוריט שלי, שהוא כנראה בטופ 10 השירים הישראלים האהובים עליי בכל הזמנים, הוא "אימפריות נופלות לאט". את המילים אמנם כתב מאיר גולדברג, אבל הלחן של תורן הפך את הטקסט המופלא הזה לשיר דקדנטי שמציף את כל חדרי הלב בצונאמי.

"ילד מכין בסלון שיעורים בהיסטוריה
הוא לא שומע צלצול פעמון.
בה בשעה שאתונה פולשת לטרויה
אבא נכנס עם קופסת עוגיות ועיתון

אמא לאבא סודות על האוזן לוחשת
ילד שומע קטעים בשיחה
לאלכסנדר מוקדון יש את חצי היבשת
אבא אומר שחצי המשכורת הלכה

ובתוך הדפים של הזמן שאבד
אנשים נגמרים ברגע אחד
אימפריות נופלות לאט

כל הדברים יסתדרו כך אבא מרגיע
אמא עכשיו משיבה בחיוך
חייל האימפריה אל קצה היבשת מגיע
ילד נרדם וחולם על קרבות שהיו".

עכשיו השיר הזה נשמע לי כמו שיר נבואי עצוב. נשים ואנשים נגמרו כאן ברגע אחד, ומי יודע כמה עוד נאבד במלחמה הארורה הזו. ילדות וילדי שנות התשעים ידעו דבר או שניים, או עשרים. מימי מלחמת המפרץ עד ימי האינתיפאדה והפחד לעלות על אוטובוס או ללכת להסתובב בדיזנגוף סנטר. ההבדל הוא שבאוויר תמיד היה ריח של תקווה, גם אם היא הייתה מאובקת ומיוזעת. אפשר היה לראות אופק ולהרגיש בגוף שבסוף יהיה טוב.
בא לי שדן תורן (אפשר גם עם חמי רודנר) או מישהו ישיר לי עכשיו שכל הדברים יסתדרו, ואוכל להאמין לו.
>> פורסם לראשונה במגזין "את"

• טור אישי
• דן תורן
• ❤ תרבות
• מוזיקה ישראלית
• הספד

עולם המוזיקה הישראלי המום וכואב עם מותו של דן תורן ז"ל, שנפטר אמש ממחלת הסרטן והוא בן 63 בלבד. מותו של תורן, מהאנשים האהובים והמוערכים בסצנת המוזיקה המקומית, הפתיע רבים שלא ידעו כי מצבו הרפואי קשה ועל אישפוזו בשבועות האחרונים בבית החולים איכילוב.

>> זכרונות מתוקים: דן תורן ממשיך לחלום ולחייך. עכשיו הספר
>> העיר של דן תורן: חינוך מוזיקלי בכיכר מסריק וחוף שהוא הילדות

תורן, יליד ראש הנקרה, גדל וייצר רוב חייו בתל אביב ופרץ לתודעה בתחילת שנות ה-80' דווקא כשחקן צעיר ולוהט בתיאטראות הגדולים, בטלוויזיה ("על הברזלים" ב"זהו זה") ובקולנוע ("בחינת בגרות", "עתליה"). את הקריירה המוזיקלית שלו הוא החל ככותב להיטים לשרון ליפשיץ ("גידי", "קולנוע") ולרמי קלינשטיין ("את שרה ברדיו"). אלבומו הראשון יצא ב-1988 והכיל את להיטו הגדול "לבן על לבן", ומשם פיתח קריירה מרשימה כסולן ההרכבים "שונרא" ו"בלאגן" ובקריירת סולו שבמהלכה הוציא שבעה אלבומי אולפן.

בסצנת המוזיקה של תל אביב נחשב תורן לאגדה אמיתית, ושיתף פעולה עם מרבית היוצרים הבכירים בארץ, כולל אריק אינשטיין, יזהר אשדות, רמי פורטיס, ערן צור, מאור כהן, פיטר רוט ועוד. עבודתו המשותפת עם ברי סחרוף ככותב שירים ומנהל אמנותי לאורך הקריירה של האחרון והחל מאלבום הבכורה שלו, נחשבת בעיניי רבים לשיאו המקצועי. סחרוף היה מהראשונים לספוד לתורן ז"ל עם היוודע דבר מותו וכתב ש"דן היה שם בשבילי בתחילת הדרך, לתת יד מכוונת בכתיבה כשהייתי חסר ביטחון. אני מודה לו על כך עד אין סוף".

תורן הפך עם השנים לסוג של גורו מוזיקלי עבור מוזיקאים צעירים רבים, ובשנת 2021 פרסם את ספרו האוטוביוגרפי המצוין "חוזר לשם עכשיו". בריאיון ל"טיים אאוט" סיפר אז תורן על ימיו כמוזיקאי צעיר ואמר ש"החשיש הוא החבר הכי טוב של הטבק, שהוא האויב הכי גדול של האדם שמדמיין שהוא אמן בלונדון או באל.איי, רוכב בסערה, מחפש אישה ענייה מעל הגשר בלונדון ומסתכל בקנאה על זוג מאוהב ברחוב בניו יורק. אלה חלומות, אוסף של רגעים, של התגלויות, של חיבור של המילים והצלילים לכדי הרגשה סוחפת. כשרגע כזה מגיע, השמים מתבהרים והעולם נראה כמו עלה ירוק שטוף בטיפות נוצצות משמש בוקר רעננה".

לאורך השנים היה תורן ז"ל היה מהמוזיקאים הבודדים בישראל שאינם חוששים להביע את דעתם הפוליטית בכל הזדמנות, ובשנה וחצי האחרונות היה פעיל מאוד במחאה נגד ההפיכה המשטרית, והיה גם המוזיקאי הראשון להתייצב ולהופיע בדצמבר האחרון עם התחדשות המחאה נגד הממשלה ובעצרות תמיכה במשפחות החטופים. תורן התגורר בשנים האחרונות בחולון עם חברתו והותיר אחריו שני ילדים ועולם מוזיקה שבור. יהי זכרו ברוך.

• מוזיקה ישראלית
• דן תורן
• ברי סחרוף
• ❤ תרבות

גילוי נאות: לפני עשור וחצי הייתה לו תוכנית ברדיו 102. בחסדו הוא פירגן לי בתוכנית שלו את הפינה המצולמת הראשונה בעולם ברדיו (והיחידה כנראה). אנחנו זזים באותם המעגלים החברתיים מעל ל -40 שנה, כך שמכירים כמעט מילדות. הוא התפאר בעבר ברעמת שיער שלא הייתה מביישת פרסומת שמפו של הביוקר. באותם הימים של שנות ה-80' היה בארץ רק ערוץ אחד עם 99% רייטינג. דן היה המייקל לואיס הראשון, הראשי, היחיד והאולטימטיבי. לא די היה 'להיות יפה באותם הימים. יפיוף בלי גיבוי היה הופך מהר מאוד מושא לגיחוך ונעלם. תבינו את זה איך שאתם רוצים אבל הוא עדיין עימנו שורף את הבמות בכנות וברגישות הזו שלו. מקורביו ואוהביו קוראים לו דאנקה (כמו תודה בגרמנית). אחותו קוראת לו דודן למרות שהוא אחיה. כשהוא חמוש בחיוך בלבד, יש לו יכולת לגרום לבנאדם להרגיש כאילו הוא היחיד ביקום. הוא כבר עבר את גיל שישים. הוא עובד מאז שהוא בן 14. לא קל לכתוב עליו משהו שלא נכתב כבר בכמה גרסאות בעבר. ולמרות שהוא סוחב אחריו את כל העושר התרבותי הזה הוא לא מפסיק ומתחדש וממציא את עצמו מחדש שוב ושוב. ועכשיו? ספר אוטוביוגרפי.

"בשנת 1995 ברי סחרוף התחיל לעבוד על 'חם על הירח', אלבום הסולו השני שלו", משחזר תורן. "באלבום הזה הייתי מעורב מההתחלה. אני חושב שברי חיפש מישהו שיהיה אתו, שיביט מהצד וייתן מבט אובייקטיבי וחיצוני על העבודה. 'חם על הירח' היה האלבום שבו הוא גיבש את צורת העבודה שלו – קבוצת מוזיקאים שעובדים ביחד על האלבום וכל אחד מהם מפיק כמה שירים. נכנסנו לאולפני די.בי לחודש וקצת: אורן לוטנברג – גיטרה, חיים לרוז – בס וסמפולים, עודד פרח – תופים והפקה מוזיקלית, ברי, אורי ברק־מומו – טכנאי הקלטות ומיקס ואני. תהליך ההקלטות היה מרגש ומלא תהפוכות, ללא קברניט שמנווט את הספינה. ברי רצה לתפוס הרבה מהרוח של הנגינה החיה כמו "בואי הביתה", אבל גם התחיל לגלות עניין בעולם הסמפולים, כפי שאפשר לשמוע ב"יהלום" למשל. הגענו למיקסים עייפים אך מלאי ביטחון שיש לנו משהו טוב בידיים. מומו ועודד עשו את המיקסים ו–.

"לפעמים השאכטה זו דרך לשכוח את היום־יום ואת הדרישות שלו, לצלול לתוך החלומות על איך נופיע ואיפה ואיך נקליט ומה נעשה עוד עם המוזיקה שלנו", ממשיך תורן, לכאורה בלי קשר אבל הכל תמיד קשור. "זאת דרך לקבל איזשהו רמז מיסטי לעתיד הרוקנרולי שיכול להיות לך והוא מקביל לעתיד של האכזבה, העבודה המשמימה, חשבון הבנק, הוויתורים. בנעורים היינו נוסעים לקנות אצבע חשיש בשכונה שמעבר לדרך חיפה, איפה שכיום מגדלי יו. היינו עושים סכינים או דלי או מרמיזים – שזה להדליק פירור חשיש על ראש סיכה, לשים עליו כוס, לתת לה להתמלא, ואז לשאוף את העשן מתחתית הכוס. החשיש הוא החבר הכי טוב של הטבק, שהוא האויב הכי גדול של האדם שמדמיין שהוא אמן בלונדון או באל.איי, רוכב בסערה, מחפש אישה ענייה מעל הגשר בלונדון ומסתכל בקנאה על זוג מאוהב ברחוב בניו יורק – 'ואם אי פעם תרד אל העמק, שם הרוח מכה בשיבולים, אל תשכח למסור שלום לזו שפעם הייתה שלי' (מילים ולחן: בוב דילן, תרגום: יהונתן גפן) – אלה חלומות, אוסף של רגעים, של התגלויות, של חיבור של המילים והצלילים לכדי הרגשה סוחפת. כשרגע כזה מגיע, השמים מתבהרים והעולם נראה כמו עלה ירוק שטוף בטיפות נוצצות משמש בוקר רעננה".

אדם שעובד במה שהוא אוהב ומצטיין בו הוא אדם מאושר ממש. היום שלו מתחיל כל בוקר בשמחה עם תחושה של שליחות וביטחון שמקרינה על כל מה שהוא עושה. אחרי יותר מארבעים שנה דן תורן עדיין שם, באולפנים ועל הבמות. זה לא כי הוא סובל מזה. קשה שלא להיסחף אחריו כששומעים אותו מדבר על מוזיקה בכזו בתשוקה ואוריינות, זה בבירור ממלא אותו. בנוסף, הוא חתום על אינסוף שירים אבל ב "גידי" שכתב לשרון ליפשיץ אפשר לזהות גם באיזה קלות הוא כותב כאישה. ולמרות שזה פרט ממש זעיר באוטוביוגרפיה העצומה שלו הוא מספר לנו עליו המון, על הרב גוניות, על הרגישות ועל ההבנה ההיקפית שלו לתעשייה בה הוא עובד.

"אני זוכר את עצמי בשנת 92', רוכב על אופניים בארלוזורוב לכיוון דיזנגוף, שר עם הווקמן את השירים של קווין, מחייך למי שמחייך בחזרה, מאמין שטוב עכשיו ויהיה טוב גם בהמשך", אומר תורן. "עד היום, כשרגע כזה של חופש מופיע במלוא עוצמתו, הוא נותן לי כוח להמשיך להתמודד עם היום־יום, עם המטלות המתפתלות ועם משימות ההישרדות. הוא עוזר לי להאמין שארוויח כסף לשלם את החשבונות ומאפשר להזיז הצידה את הדאגות.בכל פעם שקיבלתי חוזה עם חברת תקליטים, קיבלתי גם אישור קטן שאני צריך להמשיך. זה קרה בחופשה בעליי, כשחיים שמש הוציא את האלבום בהד ארצי בשיתוף נענע דיסק, ואחר כך נתן לי להמשיך ליורד נמוך ולכלבי רוח. זה קרה כשהתו השמיני הוציאו מחדש את 'מבריח מכס ו'משיג גבול', שני ה־EP’s שהוצאתי בעצמי ב־2003–2004, וכשנתנו לי להקליט את 'פרח פרי' עם שליחי הבלוז בהפקת חברי הטוב פיטר רוט. זה איפשר לי להמשיך לחלום, להמשיך לרצות להגיע ליותר קהל, לחלום על הצלחה, ובסופו של דבר להתקדם למצב שיותר ויותר אנשים מכירים חלקים מהיצירה שלי".

>> ספר הביכורים האוטוביוגרפי ברובו של דן תורן, "חוזר לשם עכשיו", למכירה בשלל פורמטים ומבצעים באתר "עברית"
>> שווה לעקוב: הבלוג של דן תורן
>> הופעותיו של דן תורן מתעדכנות בדף האומן שלו בפייסבוק. קליק אחד ואתם שם

• ❤ תרבות
• מוזיקה ישראלית
• דן תורן
• אינדי ישראלי