>> הקווינדילייט הוא ליין הצגות דראג, במסגרתו מתחלף הנושא מדי מופע, כמו גם מלכות הדראג המשתתפות בו. את ליין הצגות הקווינדי יוצרת ומביימת לואי פולאר (ליאם שניצר), בשאיפה להציג מופעי דראג ששומרים על מצד אחד על השואו הדראגי המוכר, ומצד שני עוסקים בנושאים מאתגרים ולא תמיד נעימים. ביום שישי הבא (21.2) יעלה בתיאטרון תמונע המופע השישי שלה, "אהבה", מופע דראג פוליטי על יחסי אהבה/שנאה.פרטים וכרטיסים כאן

>> המילים הן נשק שנפל לידיים הלא נכונות. והוא מופנה נגד העולם כולו
>> כמה דרכים צריך אדם: אין דבר יותר כיף מחיקוי טוב של בוב דילן

כשנה וחצי אחרי שהתחלתי להופיע כמלכת דראג, אחת לחודש בבר גאה אחר בתל אביב, היה לי ברור שמשהו לא לרוחי בסצנת הדראג בארץ או לפחות בתפיסה שלי לגביה. אבל לא ידעתי להגיד מה. בתחילת דרכי המופעים מאוד ריגשו אותי, אך ככל שעבר הזמן ההתרגשות התחלפה ברצון להגיע הביתה ולהוריד את האיפור. המופעים הפסיקו לרגש אותי: להופיע מול מעט קהל ב"נאמבר" שרק נועד להצחיק.

הבנתי שהמסגרת הזו משעממת אותי.החלטתי להפיק מופע דראג משלי. נפגשתי עם מלכת הדראג ברנדי ג'ין בשביל לספר לה על הפרויקט ולהציע לה להתארח וככל שאני נזכר בשיחה, היא שאלה: "מה שונה בך מכל שאר המלכות לואי? במה היצירה שלך שונה?". אני לא ידעתי לענות, וברנדי בחרה להישאר בחוץ.

אם לומר בכנות, לא ידעתי מה אני רוצה ליצור, אבל ידעתי שמה שהיה עד עכשיו כבר לא רלוונטי עבורי.
התחלתי להיחשף למופעי דראג פוליטי עם מלכות כמו זאזא וגלינה פור דה ברה, ולאט לאט הצלחתי לקבל תשובות לגבי הדראג שאני מחפשת ליצור: אני יכולה להשתמש בדראג כאמצעי לעסוק בנושאים שחשובים לי. הוויזואליות תהיה אריזת מתנה לכל הרגשות שיש לי ואני רוצה לשתף.

אחרי כמה חודשים העלנו את המופע הראשון. באותו הבר, שלוש מלכות דראג ואני מול קהל של 60 איש. "QUEANDELIGHT" קראתי לו:
QUEAN= Prostitution = זונה
DELIGHT= תענוג
תענוגות הזונה

מאז, מדי חצי שנה העליתי מופע בנושא אחר, כשבכל מופע מתארחות מלכות אחרות.כחלק מפסטיבל א-ז'אנר בתיאטרון תמונע, עלה הקווינדילייט החמישי שנקרא "ועדת חקירה: מדינת ישראל".במופע השנה היא 2027, כשנה לאחר הבחירות לכנסת, וצוות מלכות הקווינדי פותח בחקירה של מדינת ישראל על שנת 2024. צוות החקירה בא לחקור\לשאול איך נראתה ישראל באותה שנה, ואיך היא משפיעה עלינו כיום ב-2027; המציאות של2027 היא פרי דמיוננו, אבל ההתרחשויות שקרו ב-2024 כבר משפיעות עליה. המחויבות שלנו היא לחזור אחורה ולברר את שורשו של השינוי, אם הוא קרה ב-2024 או לפני כן.

הסתיים המופע והייתי בשמיים. סוף סוף הצלחתי ליצור את מה שכל-כך רציתי: ערב דראג שהעיקר בו הוא לא הדראג, אלא המסר שהוא בא להעביר. כשהציעו לי להעלות את המופע בשנית – סירבתי.זה היה וזה נגמר.התוכן והצורה יכולים להיות קסומים רק פעם אחת, כי כשאנחנו, המלכות, שוחות בחומר זה כבר לא מעניין, זה לא מסוכן. הסכנה היא זו שמחזיקה אותנו במיטבנו, הסכנה שהקהל לא יצחק, לא יתרגש או סתם לא יגלה עניין. וכשאנחנו יודעות לקרוא את הקהל, אנחנו משתעממות, וכשאנחנו משתעממות, אנחנו מפסיקות לחפש פנימה לנבכי הנפש שלנו.

היום, אנחנו לקראת הקווינדי השישי, שהגיע אחרי שברון הלב האחרון שלי. אחרי חצי שנה הלב שלי התמלא מחדש, ואני צריכה לשתף בתובנות שיש לי על אהבה. לקחתי איתי אתרג'ינלישס, ברנדי ג'ין ותומר רומן בשביל להתחיל ולחשוב על אהבה במושגה הרחב יותר:קנאות, יחסי אהבה/שנאה כלפי העם הפלסטיני, חוסר אהבה עצמית, יחסיהם של קבוצת הימין והשמאל בישראל, אפליקציות הכרויות לסטרייטים ולהטבקי"ם, אהבה/שנאה לסמים ועוד.אנחנו יוצאות ביחד לבחון את כל הקשור באהבה שסובבת אותנו, בעבר, בהווה ובעתיד.ולסיום, במופע אורח, להקת ה"פלשתים" תתארח עם השיר: "רונה פלסטין".

• יוצרים כותבים
• דראג
• דראג קווין
• תיאטרון
• תיאטרון תמונע

כשרואים מלכות דראג על מדים, מן הסתם המחשבה הראשונה שעולה בראש היא שמופע סאטירי עומד לפנינו. זה לפחות מה שהייתי בטוח שאקבל כשראיתי את פוסטר המופע "מגויסות". רק כשישבתי לשוחח עם טקילה קוסטר (ומחוץ לדראג, דניאל ליכטשיין) והבימאית רוני דה פיצ'וטו גיליתי שמדובר במופע מסוג שונה לחלוטין – לא סאטירה נוקבת, אלא קאסט של מלכות דראג שמנסות להוציא אתכם קצת מהדרמה, אבל גם להתמודד איתה בו זמנית.

>>הגידו כן לזקן: 20 הסדרות הכי טובות שחייבים לראות עכשיו

ליכטשיין ודה פיצ'וטו למדו יחדיו בסמינר הקיבוצים – הראשון למד עיצוב במה ותלבושות, השנייה בימוי והוראת תיאטרון – שם גם הכרתי את הבימאית, שמאז סיום לימדויה הספיקה להעלות את"אקווס" בתיאטרון הסמטה, להפיק את המחזמר "ויראלי" בתמונע ולעבוד על הצגה נוספת בצוותא, "כי עודני מאמין בך" מאת עמוס קינן, שתעלה ממש בקרוב. ליכטשיין גם עובר בין פרויקטים, בין אם מדובר בעיצוב במה ובין אם בהופעות של טקילה – אבל בשבעה באוקטובר הוא התגייס למילואים, ובמשך שלושה חודשים עלה על מדים במקום על הדראג. עד שמשהו השתנה.

"הרגשתי שמשהו מבעבע בי", מספר ליכטשיין. "הדבר הראשון שעלה לי לראש זה לעשות צילומים שלי – טקילה – עם המדים שלי – דניאל. עם הבלונד, האיפור והכל, ושפם המילואים. זאת הייתה הקריצה שלי לאנשי המילואים, שידעו שאני נמצא איתם ואנחנו כאן". המופע שנוצר מכך כולל אך ורק מופיעי דראג שמשרתים במילואים כתומכי לחימה – ברנדי ג'ין, פטרישה לי ובן זכריה, וכמובן טקילה קוסטר בראש. "כל הדמויות וכל המופע זה חוויות שלי, דברים שעברתי. אז מעניין לראות איך מלבישים חוויה של מישהו אחר על מלכה שמגיעה עם אופי משלה".

מילואימניק שעושה דראג. איך היו התגובות משני העולמות הרחוקים האלו?
"קיבלתי דיסוננס שונה משתי קבוצות שונות, אבל בין לבין יש לי את התמיכה של בעלי, וגם של אמא שלי, שנמצאים שם כדי לעזור לי. גם להתמודד, גם להכיל, גם להיות חלק מאד פעיל".

מה זאת אומרת חלק מאד פעיל?
"בהתחלה (אמא שלי) לא ידעה איך לקבל את זה שאני יוצא מהארון, ומה יגידו. וכשהתחלתי לעשות דראג אז בכלל. עכשיו היא תמיד שורה ראשונה, ואם היא לא שורה ראשונה היא כועסת עליי".

מלכות דראג על מדים זאת פרובוקציה?
דה פיצ'וטו: "ההפך. מה שהכי דיבר אליי זה שזה לא מנסה לתקוע לאנשים אצבע בעין".
ליכטשיין: "התגובות למופע, במיוחד בפרסומים המקדימים, היו מאד מאתגרות. ובאמת אני שם לב שככל שאנחנו מתקרבים לאירוע והחשיפה גדלה, ויש יותר עניין, אז התגובות הופכות להיות יותר אלימות ויותר בוטות. צריך לנשום עמוק, ולבחור להגיב רגע רגוע ובצורה מכובדת. פלוס לינק למטה, של אם בא לכם לראות בעצמכם עד המופע".

ובכל זאת, ישראל 2024 פחות סבלנית למה שלא במיינסטרים, כך שגם אנשי ונשות המופע מבינות שיש פה משהו נפיץ שעשוי לגרום לאנשים צרי אופקים חוסר נוחות מסוים. "אם זאת התוצאה, אני באמת מקווה שהם יוכלו להגיע להופעה ולהבין למה זה גרם להם להרגיש לא נוח מלכתחילה", אומרת דה פיצ'וטו. "כי דראג זה פאן. מלחמה זה חרא. אני חושבת שמה שיפה ושונה במופע הזה, הוא שזה מופע שמזמין הסתכלות על המלחמה מנקודת מבט מכבדת שלא באה להתריס. הסתכלות על החוויה האנושית שבתוכה. יכול להיות שלאנשים תהיה חוויה אחרת מזה, זה ממש בסדר, כי גם יש רגעים שבהם אפשר להרגיש את הדיסוננס בין המציאות של המלחמה למציאות של המופע".

ליכטשיין: "הכל מהול בכאב. זה כאב אמיתי שלנו, אי אפשר להתעלם מהמצב. יש קטע במופע שמתייחס למשמעות של הכאב הזה אצלנו, ואנחנו כל הזמן מדברים על זה שהלוואי שביום של המופע נוכל להגיד שהחטופים חזרו. ככל שהזמן עובר זה נהיה יותר קשה. לא סתם פרסמנו הזמנה פתוחה למשפחות החטופים, מי שרוצה – הכרטיס עלינו".

מה המופע הזה עבוכן?
דה פיצ'וטו: "אסקפיזם בשעת מלחמה על מלחמה, זה המשפט שלי. ואני מקווה שזה יצליח להגיע לקהל לא רגיל, לא בתיאטרון ולא בדראג. לקהל הרחב".
ליכטשיין: "אנחנו מייצרים כאן קהילה תומכת, עוזרת ובוטחת. אני בעיקר מקווה שזה יביא לאנשים קצת נחת. אני רואה את ההשפעה על האנשים, הטלוויזיה כל הזמן מטפטפת ונותנת והכל בלופים, וזה דברים נכונים ואמיתיים, אבל אם לא תעשה את ההפסקה ותזוז טיפה הצידה תישאב לתוך לופ שרק יוריד אותך יותר למטה. ובאמת בקורונה אנשים יותר התנתקו והתרחקו, ובמלחמה משהו מתחבר מחדש. הקצוות חוזרים אחד לשני. לא הכל מושלם, הכל הרבה יותר מורכב ממה שאנחנו רוצים ובו זמנית זה מאד פשוט".

מה טקילה הייתה אומרת על כל הסיפור הזה?
טקילה: "בואו למילואים! בואו פשוט בואו. ככה זה עובד. שום דבר שאגיד לא באמת יוכל לתאר נכון, גם כי שוב אני פחות אובייקטיבית – אבל באמת בואו, תראו לבד. אולי תתחברו לזה, אולי זה ידליק לכם משהו. אולי-אולי-אולי אפילו תהנו".
מגויסות, 15.10, זאפה מידטאון תל אביב. לפרטים נוספים ורכישת כרטיסים

• במה
• דראג
• דראג קווין
• מילואים
• שבעה באוקטובר
• ❤ תרבות

כל סיפור פריצה של כל כוכבת פופ נראה ונשמע אחרת, אבל יש כמה דברים שהפורמט מחייב. למשל, לוק מזוהה שיהפוך אותה מעוד זמרת שאפתנית לאייקון. בשביל טיילור סוויפט אלו היו התלתלים הבלונדיניים, שמלה עם מגפי בוקרים וגיטרה נוצצת, לבילי אייליש היו חליפות טרנינג ושיער צבעוני, ליידי גאגא נראתה כמו אנדרואיד מהחלל וקריירת המוזיקה של אריאנה גרנדה המריאה באמת רק אחרי שהיא אימצה את הקוקו הגבוה. עכשיו תכירו את צ'אפל רואן, שזינקה תוך שנה וקצת מדיי ג'וב בחנות דונאטס לתפקיד האיט גירל החדשה של עולם הפופ. יש לה עדת מעריצים הולכת וגדלה, הופעת Tiny Desk עם 3 מיליון צפיות וגם לוק מאוד קל לזיהוי – רעמה ג'ינג'ית, שפתיים אדומות, פנים לבנות וצללית כחולה נוצצת.

>>נער הפוסטר הנצחי של שחקני האופי: דונלד סאת'רלנד 2024-1935

"אני אוהבת פרצוף לבן לגמרי. התחלתי עם זה כי ככה הבנים בעירייה שלי קראו לגייז – ליצנים", הסבירה קיילי רוז אמסטוטס, היא צ'אפל רואן, בראיון למגזין Paper. את הראיון איתה ביצעה טריקסי מטאל, אחת ממלכות הדראג המצליחות בעולם ומעריצה "ותיקה" של רואן שעוקבת אחרי פועלה עוד לפני ההצלחה שחוותה השנה. זו לא רק עדות למעמדה הנוכחי, אלא גם לזיהוי שלה עם סצנת הדראג ועם תרבות קווירית בכלל. זה מתבקש, בעצם – הלוק המזוהה שלה הוא גרסה מעודנת (אבל רק מעט) של איפור דראג, כשבכל הופעה היא מתאמת עם הקהל דרס קוד מוגזם אחר. לאחרונה המעריצים חזו בגרסה שלה לפרסונה של אגדת הדראג Divine ולפסל החירות, כולל גוף צבוע בירוק וג'וינט ענק.

בספטמבר 2023 היא הוציאה אלבום בכורה בשם "The Rise and Fall of a Midwest Princess", אוסף כיפי לאללה של שירי דאנס-פופ מתוקים וחכמים על התבגרות, אהבה, סקס וחיפוש זהות. התוכן משלב מלנכוליה ומודעות עצמית עם הרבה הומור וכיף מכוסה נצנצים, בהתאם לתקופה, בזמן שהעטיפה האסתטית מציעה גרסה קאמפית וקברטית של סמלי אמריקנה כמו מעודדות, מלצריות בדיינר ותחרויות יופי. "HOT TO GO!" הפך לריקוד בטיקטוק, אבל הלהיט הגדול באלבום הוא בכלל "Red Wine Supernova", בו רואן מספרת על התאהבות בסטלנית יפהפיה שמתוארת בתור "פלייבוי ברידג'יט ברדו". מה נגיד, עולם הפופ עבר הרבה מאז שקייטי פרי נישקה בחורה, ועד שרואן ריפררה לצעצועי מין בשורה "I heard you like magic/ I've got a wand and a rabbit".

כמו פרי, גם רואן גדלה בסביבה שלא לגמרי אוהדת שירים על בנות מתמזמזות. היא נולדה במיזורי ב-1998, ובין שלושה ביקורים שבועיים בכנסייה לשיעורי פסנתר היא מצאה גם זמן לפרסם קאברים ושירים משלה ביוטיוב. ב-2015 היא חתמה על חוזה עם חברת התקליטים אטלנטיק רקורדס והתחילה לגשש אחר פרסונה מוזיקלית ושם במה קליט יותר. השם הנבחר היה מחווה לסבא שלה, שנפטר באותה התקופה – צ'אפל כמו שם המשפחה שלו, רואן כמו סוג של פרוות סוסים, אבל בעיקר כמו שיר הקאובויז האהוב על הסבא, "The Strawberry Roan".

אי.פי הבכורה שלה לא ממש המריא (היום היא מודה שהוא היה די משעמם), אבל הכניסה לתעשיית המוזיקה שינתה את חייה בדרכים אחרות. ב-2018 היא הגיעה ללוס אנג'לס, יצאה מהארון הקווירי, התאהבה באמנות הדראג והחלה לעבוד עם דן ניגארו, מפיק וכותב שירים שהפך לשותף היצירתי שלה. כל זה הוביל אותה לכתוב את "Pink Pony Club", שיר על נערה מעיירה קטנה שמגלה את עצמה בסצנה הקווירית של ווסט הוליווד. באטלנטיק רקורדס לא עפו על הכיוון, וכמה חודשים אחרי צאת הסינגל קטעו את החוזה שלה, בשיאה של מגפת הקורונה. על הדרך היא איבדה גם את השותף לכתיבה – ניגארו עבר להתמקד בעבודה על אלבום הבכורה של הכוכבת העולה אוליביה רודריגו – וכל הנסיבות הובילו אותה בחזרה להורים במיזורי.

המעבר לקריירת אינדי השתלמה לה בסופו של דבר, כשאט אט השירים החדשים שלה – ובעיקר "Pink Pony Club" – בנו לה קהילת מעריצים מכובדת ברשת. אחרי שנתיים של התאוששות היא החליטה לחזור ללוס אנג'לס לניסיון נוסף – היא הסתדרה על כמה עבודות זמניות משונות, וחזרה לעבוד עם ניגארו, חיבור שגם סייע לה להפוך לאמנית חימום בסיבוב ההופעות של אותה אוליביה רודריגו לקידום האלבום "Sour". בדיעבד, הפרידה מחברת התקליטים ההיא הייתה הדבר הנכון עבורה. הנפילה הזמנית איפשרה לה ליצור בדיוק את המוזיקה שהיא רוצה, וגם עיצבה אותה כיוצרת – בתוכן וגם בצורה. "אמרתי, ניתן לזה עוד שנה אחת ואם זה לא יעבוד אני אחשוב מה לעשות. אבל זה פאקינג עבד", היא סיפרה לאחרונה. ב-2023 היא השיגה חוזה הקלטות חדש עם איילנד רקורדס, הפעם בתנאים שלה.

צאת אלבום הבכורה וסיבוב הופעות משלה שמו את רואן על המפה, אבל את הפוש האחרון בדרך לכוכבות סיפק לה סיבוב הופעות אחר, זה של אוליביה רודריגו. הופעות החימום ל-Guts World Tour, שיצא לדרך בפברואר השנה, הקפיצה את ההאזנות לשיריה ב-32 אחוז כבר בשבוע הראשון. משם היא המשיכה להופעה בלייט נייט של סטיבן קולבר, לטייני דסק של NPR וממש לפני יומיים, גם להופעת בכורה בטונייט שואו של ג'ימי פאלון. עד אפריל כמות המאזינים שלה זינקה ביותר מ-500 אחוזים, וההייפ היה כל כך גדול עד שרואן ויתרה על הספוט הפותח בטור של רודריגו כדי להכות בברזל בעודו חם. היא הזניקה את עונת הפסטיבלים עם הופעה בקאוצ'לה וגם הוציאה סינגל חדש – לא מתוך האלבום הקיים, אלא שיר חדש שמיועד לפרק הבא.

הסינגל הזה הוא "Good Luck, Babe!", המנון שברון לב שגרר השוואות לקייט בוש. רואן הסבירה שמדובר בשיר על "הטרוסקסואליות כפויה" – הרעיון שמשיכה למגדר השני נתפסת כדבר הטבעי בחברה הטרונורמטיבית, עד שגם מי שלא מזדהים איתה מרגישים צורך להתאים את עצמם. את הרעיון הזה היא מעבירה דרך הפנייה לפרטנרית שמסרבת לראות את הקשר ביניהן כאהבה, ומוותרת על הזהות האותנטית שלה כדי לנסות ללכת בתלם. "את יכולה לנשק מאה בנים בברים/ להוריד עוד שוט כדי לעצור את התחושה", היא מטיחה באותה מאהבת בפזמון. "בהצלחה מותק, תצטרכי לעצור את העולם כדי לעצור את התחושה הזו". יכול להיות שהכעס בשיר מופנה, במידה מסוימת, גם אליה הצעירה יותר. רואן סיפרה בראיונות על הומופוביה מופנמת ועל קשרים שקיימה עם גברים בלי התלהבות גדולה, בעיקר כי פחדה מדי להודות שהיא בכלל בקטע של בנות.

מסתבר שבאנגר עצוב אבל קאצ'י מהסוג שכיף לצרוח בהופעה זה בדיוק מה שחובבי וחובבות פופ חיפשו הקיץ, והשיר החדש הפך במהירות ללהיט הכי גדול שלה עד כה. רק כדי לסבר את האוזן: שבע מיליון האזנות בסטרימינג בשבוע הראשון לצאתו, 12 אלף סרטונים בטיקטוק, כניסה ראשונה למצעד השירים של בילבורד וקאבר של סברינה קרפנטר. השיא עד כה הוא בכלל אירוע שלא התרחש בסופו של דבר. בתחילת יוני, בהופעה בפסטיבל Governors Ball בניו יורק (שבה הופיעה בדמות פסל החירות), היא חשפה שהוזמנה להופיע באירוע לכבוד חודש הגאווה בבית הלבן, והוסיפה שסירבה להצעה מכל הסיבות המחאתיות המתבקשות – כן, גם זו שחשבתם עליה. נו, באסה. לפחות המוזיקה עדיין עדיין נוצצת ומלנכולית.

• מוזיקה
• ❤ תרבות
• פופ אמריקאי
• דראג

אחרי כמעט חודשיים של מלחמה הייתם חושבים שנתרגל למגוון המוזרויות שהיא הכניסה לחיינו – ועדיין, לא הייתי לגמרי מוכנה למופע דראג שמתחיל עם הסבר מה עושים במקרה של אזעקה. עוד לפני כן, קשה לומר שמופע ההתרמה מבית ההיסטריקה שואו, שכל הכנסותיה ייתרמו לשיקום יישובי העוטף, הוא אירוע סטנדרטי. הקהל של אריקה היסטריקה ג'נדריקה מיס אמריקה רגיל להופעות בקלאבים, וקיבל הפעם הופעה מוקדמת (פתיחת דלתות בשמונה וחצי), עם מקומות מסומנים, באולם תיאטרון. ולא סתם תיאטרון – אירוח במשכנו הזמני של תיאטרון הסמטה בקאנטרי גורן-גולדשטיין שבשכונת קריית שלום. בתור לכניסה נשמעו התמרמרויות מסוגת "זה רציני?!", ובתוך האולם אחד הצופים שאל את החבר שלצידו "אז רגע, הכל יהיה רק שירים של הצבא?".

ואכן, הפרפורמריות עלו לנאמבר הפתיחה במדי צבא ועקבים שחורים – ג'נדריקה הצטיידה גם בכומתת נשים וינטאג'ית – כדי לפתוח את הערב. האווירה ברוח "הלהקה", סולמות והכל, אבל במקום ליפסינק ל"שלווה" או "קרנבל בנח"ל", קיבלנו את הפתיח של "השיר שלנו" בעונות 3 ו-4 הצבאיות. הערב כולו היה בסימן מחווה לדרמה היומית המיתולוגית, ו-"השיר שלנו" היא בחירה מתבקשת לאללה למופע דראג – היא קאמפית, משוגעת, זכורה ואהובה גם שנים אחרי שירדה מהאוויר, והיא כמובן מוזיקלית. כל מה שמופע דראג צריך, ודרך עקיפה וחכמה לחגוג את הלוקאל-פטריוטיות בצורה קלילה וכיפית.

המוזרות המסוימת של האירוע המסוים הזה בלוקיישן המסוים הזה לא זכתה להתעלמות מצד המנחה ג'נדריקה, שציינה שהיא רגילה לקלל חופשי בסטנדאפ שלה ובכל הבלחה לקטע הנחייה חדש שאלה את הקהל כמה קללות נפלטו לה לאורך הערב. אז אולי לא היו הרבה קללות, אבל זה היה רחוק מאוד מלהיות ערב רציני ומעונב. הקומדיה עדיין קווירית וחסרת גבולות, הבדיחות על סמים, מסיבות וקינק עדיין שם והיו גם המון, המון בדיחות פנימיות על המשתתפות בערב ועל קהילת הדראג בכלל.

ובכל זאת, לפעמים הייתה גם התייחסות למצב. נניח, כשהמשתתפות רקדו לצלילי"חראעלהחמאס", להיט האינסטגרם של אושיית הרשת האהובה אוריאן ספיבק ("שהיד מתחרפן, נעשה לו פן"). קצת אחר כך, כשג'נדריקה סיפרה שנינט מסננת אותה למרות שיש לי וי כחול "אמיתי, לא כמו של אוריאן ספיבק שקנתה", ספיבק השיבה מהקהל "לפחות יש לי כסף".

העיקר פה הוא, כאמור, המחווה ל"שיר שלנו", עם כל הלהיטים המתבקשים. לואי פולר הציגה נאמבר מצוין בשילוב בובות של "יוםיבוא", גרסת נינט ונועה בבית המשפט, בעוד האורח המפתיע שחר טבוך ביצע גרסה משלו ל"בלדה שלי עלייך", בלי לשכוח לציין ש"הבלדה שלי עלייך תמיד תישאר עלייך למרות שאני אוהב בנים". היו גם שני ביצועים שונים ללהיט הכי גדול של הסדרה, "האור בחיי". האחד, בביצוע מיס אינדיה, היה ליפסינק לגרסה הפופית של נועה שחר, בעוד השני היה גרסה בביצוע לייב, קברטי ואלגנטי, של אריקה ג'נדריקה, בליווי רקדנית עם צרור בלונים צהובים שעזרה לחבר בין שיר הגעגוע לסנטימנט הציבורי. נאמבר אחר שנגע במצב היה הליפסינק של רג'ינה ג'ונג' ל"גן נעול", בביצוע תמרה וייס ורני אביב כמובן. התפאורה דימתה גן ילדים מבולגן – מראה רגיל למדי עד ה-7 באוקטובר, והיום כזה שמהדהד אימה ואסון – והסתיימה כמתבקש בכיתוב Bring Them Home.

הליינאפ כלל גם מערכונים שהצדיעו לרגעים מיתולוגיים מהסדרה, בהם תקרית הכריזה של נועה שחר ודנה שניר או התקף האלרגיה ממנגו של רני אביב. הכל, כמובן, בגרסת דראג רחוקה מאוד מהמקור. כך יצא שהצעד כנראה הכי מלודרמטי בסדרה – ההתעוררות של תמרה וייס מתרדמת ללא זיכרון של אהובה רני – הפך למערכון המצטיין של הערב. עם זאת, רגע השיא של הערב בכלל הגיע ברגע אחר, כשלבמה עלתה באיחור אופנתי חנה לסלאו AKA כוכבת הסדרה האמיתית נעמי השחר. מי בכלל צריך את נינט?

גם כשהנאמברים לא נגעו ב"שיר שלנו" הם נשאר על טהרת המוזיקה הישראלית. פראו מרלן, נניח, סיפקה את אחד מרגעי השיא של הערב עם ליפסינק מחשמל ל"עולה על שולחנות" של מארינה מקסימיליאן. רגע שיא אחר נרשם כשטלולה בונט הנפלאה הגיעה להתארח עם נאמבר נוגע במיוחד של "חזקה מהרוח" האלמותי של גלי עטרי. את ההופעה היא הקדישה לננסי שניידר, שהלכה השבוע לעולמה בגיל 72. שניידר הייתה אחת הדמויות החלוציות והמשמעותית בקהילה הגאה בישראל, כאחת הנשים הטרנסג'נדריות הראשונות בארץ, אישה אמיצה, מרגשת ומלאת חיים שמעולם לא חששה לתבוע את מקומה ולדרוש את הכבוד המגיע לה ולחבריה וחברותיה לקהילה. בונט הוסיפה שאם לחברתה האהובה היה מסר להעביר לקהל ברגע הזה בזמן, המסר היה שהחיים הם לא חזרה גנרלית, ולכן צריך לחיות כל יום במלואו, באהבה ובגאווה.

אז עם כל המוזרות שבדבר, המופע הזה היה בדיוק מה שהקהל חובב הדראג צריך בימים כמו אלה – נוסטלגיה מחממת לב, הרמות, לוקים יפים, שפגאטים וטריקים, ליפסינק משובח ונגיעה של רצינות ורגש פה ושם. מופע שמצד אחד לא מתעלם מהתחושות הקשות של התקופה, ומצד שני לא מבזבז זמן ואנרגיה על האמירות האנטי ישראליות של מלכות דראג בעולם (הייתה רק בדיחה אחת על "קווירז פור פלסטיין", וגם אותה היה קל לפספס ברגע של חוסר ריכוז). היה כאן רצון ברור לחגוג את התרבות הישראלית, בלי לוותר על הזהות הייחודית של הקהילה ובלי קלישאות ברוח "ביחד ננצח". וכמובן, בלי אזעקות, ותודה על זה, כי לגמרי שכחנו איפה אמרו שנמצא המרחב המוגן.

• ❤ תל אביב
• ❤ תרבות
• תל אביב נרתמת
• דראג
• השיר שלנו

תרבות הדראג עברה אינספור גלגולים בדרך להפוך מתרבות שוליים גם בקרב הקהילה הגאה לאחד מהדגלים הכי צבעוניים בקדמתה. ואולי זה לא מפתיע שתוכניות ריאליטי – בראשון "המירוץ לדראג של רופול" – עזרו להכניס אותה למיינסטרים. כמו הריאליטי, הדראג הוא פרופורמטיבי, צבעוני, צעקני וטראשי בקטע כיף. אבל אחרי 39 אלף עונות וספין-אופים, הגיע הזמן לחדש קצת את הפורמט, וזה בדיוק מה שהסדרה החדשה של Hulu שואפת לעשות.

"Drag Me To Dinner", משחק מילים חמוד על כפל המשמעות של המילה דראג (שהיא גם "לגרור"), היא שילוב בין מלכות דראג לגרסה טיפה יותר מצועצעת של "בואו לאכול איתי". בכל פרק צמד מלכות דראג מקבלות חדר גנרני (בתוך אולפן), אותו הן צריכות להפוך למקום מושלם, צבעוני ומופרע לארוחת קונספט, שאותה הן גם צריכות להכין. מלכות דראג במטבח? עם קוקטיילים ורמיזות מיניות על בשר? כבר אהבנו.

למרות שמדובר בתחרות, קשה לומר שהמלכות מתעניינות יותר מדי בניצחון, כי גם בהולו מגדירים את הסדרה כ"תחרות זוהרת מבולגנת שאף אחד לא לוקח ברצינות", והטריילר בהחלט מצביע על כך. ניל פטריק האריס המתוק הוא אחד מהשופטים, מלא מלכות דראג שמוכרות לכם מהתחרות של רופול מככבות (בין היתר: אלקסה, דריאן לייק, ג'ינג'ר מינג' ועוד מלא), המשקאות נמזגים בנדיבות והצחוקים לא מפסיקים להתגלגל. זה אמנם לא מאסטר שף דראג (אנחנו עדיין מחכות), אבל זה בהחלט נראה מבטיח.

העונה המלאה של "Drag Me To Dinner" זמינה ב-Hulu

• מה רואים הלילה
• דראג
• ניל פטריק האריס
• ריאליטי
• המסך