בדרך כלל, אני רחוק מלהיות נוסטלגי. הנהי על איזה "פעם" שהיה יותר טוב מהיום, הוא בדרך כלל געגוע לתקופה שבה הסובייקט היה צעיר יותר – עולם פשוט, בלי מורכבות, שבו יכולת לראות דברים במשקפיים ורודים כי לא היו לך דאגות על הראש. כל דור אוהב להתגעגע לפעם שלו ומביט בזלזול על "הצעירים שהרסו הכל".

ובכל זאת, גם אני בזמן האחרון מסתכל קצת בייאוש על תעשיית הטלוויזיה המקומית, בוודאי על הפריים טיים שלה, וחושב על פעם. רוב היום מוקדש לחדשות (שאריות ממצב החירום, שאיכשהו תמיד היה פה ותמיד יהיה כנראה), ומה שלא חדשות גם לא מביא חידושים מרעישים – או פורמטים ישראליים ותיקים או פורמטים מיובאים וכמה סדרות דרמה טובות יותר או פחות.למעט הבלחות שמגיעות בדרך כלל מאזורי כאן 11 או רגעים של תעוזה ב-yes וב-HOT, קשה למצוא על המסך משהו שמביא בשורה, עושה משהו חדשני, מייצר משהו שלא ראינו קודם או בכלל מנסה. ובתוך כל זהה, יש את רועי כפרי.

כפרי, שפרץ לחיי הדור שלנו יחד עם ניב מג'ר בצמד האינטרנטי "ניצה ולחם", הפך למעין אי בודד של יצירה שונה, מקורית עד כדי ביזאר ולגמרי מחוץ לאיזושהי משבצת. קומדיה שלא מצייתת לשום חוק בתוך ים של סטגנציה. זה לא שאין לנו יוצרים טובים אחרים, אבל כפרי יוצר עולם ודרך משלו, כזו שרחוקה מאוד, ושונה מאוד, ומשוגעת מאוד, יותר מכל דבר אחר שאנחנו מכירים על המסכים הישראלים השונים.בשבוע הבא תעלה ב"כאן 11" היצירה הטלוויזיונית המקיפה הראשונה שלו – "יקומות", שמבוססת על סדרת רשת שהפיק עבור התאגיד (יחד עם גון בן ארי). זו הזדמנות טובה להביט אחורה בזעם על כמעט שני עשורים ביצירתו של האיש שתמיד הצליח לגרום לנו להרגיש כאילו בלענו אסיד. תודה רועי!
>>

ניצה ולחם

רגע הלידה. חשוב לציין שזו לא היתה הפעם הראשונה שנעשה כאן נונסנס – החיים הישראליים היו רצופים באנשים שאהבו נונסנס וחגגו אותו, מהמערכונים של כוורת ועד פלטפוס. ובכל זאת, כפרי וניב מג'ר הביאו משהו שונה מאוד לתוך הפרצוף שלנו. בתוך הרשת החברתית העתיקה "פליקס", הם הביאו הומור שקודם כל נראה לך מוזר ואתה לא לגמרי בטוח מה ראית, ואחר כך גם איכשהו מצליח להצחיק אותך, למרות שלא לחלוטין ברור מה מצחיק והאם שני האנשים האלה בסדר. האם אנחנו בסדר? מה זה בסדר?

חתולנובלה

למרות היסטוריית הנונסנס הענפה של הקומדיה הישראלית, יש איזו נטייה קצת לזלזל ביכולת להצחיק "סתם". בלי שום סיבה. והסיפור של "חתולונובלה" הוא כזה – משהו שנולד מתוך רצון של אתר "פליקס" להפיק תוכן מקורי בעלות נמוכה, והפך לקלאסיקה ולקאלט של ממש. להיט אינטרנטי בימים הצנועים ההם, ומשהו שמסוגל להצחיק גם דור חדש של צופים צעירים ואבודים מכל הלב עד היום.

בקיצור

כמעט כמו כל אקט קומי מבריק שאתם יכולים לחשוב עליו – מניר וגלי, דרך תום יער או אודי כגן, וכן גם כפרי – בשלב מסוים הם מקבלים את המשבצת שלהם בליגה של הגדולים: "ארץ נהדרת". כפרי קיבל הזדמנות ראשונה באמצעות "בקיצור" – סדרה של 13 מערכונים (שנוצרה יחד עם וניה היימן) ששודרה במהלך העונה העשירית של "ארץ". היא היתה חשובה, בעיניי, כי היא הצליחה לספר סיפור מחיים שהכרתי,לדבר בשפה שלי, לפתוח פצעים שהיו לי בלב ולעשות מהם משהו מצוין. זו לא תהיה הפעם האחרונה של כפרי ב"ארץ", אבל זה בהחלט היה זכיר.

תור ליאור

כנראה היצירה הכי מורכבת בהיסטוריה המטורפת של כפרי – אבל גם כזו שיש לה תפקיד. כזו שסימנה כיוון חדש בדרך הקומית הייחודית שהוא סולל. התיעוד של ליאור בן יוסף, אחיינית שלו, במשך 12 דקות הוא משהו שהביא מיליוני צפיות – למרות שלא הייתה בו שום תימה גדולה או ניסיון לפרוץ איזושהי מעטפת. ובכל זאת, היתה שם תמימות, היתה שם התפרעות והיה גם – באנדרסטייטמנט – את העזיבה של כפרי לחו"ל. קשה להישאר אדיש ל"תור ליאור", גם יותר מעשור אחרי שהוא נוצר. זה היה הרגע שבו גם היצירה של כפרי נטענה במשמעות אחרת, עמוקה יותר מהשכבה העליונה של הנונסנס. בדרך, זה גם חשף את היותו של כפרי ילד היפ-הופ – כאילו לא היינו בעדו כבר קודם.

קלטת הילדים של רועי ונח

חוזרים ל"ארץ נהדרת" (שלוש עונות אחרי "בקיצור"), וזה כפרי אחר ממה שהכרנו. הוא גר בברוקלין עם תינוק קטן בבית, ומהקשר הזה נוצר משהו חדש ויפהפה. לא רק האספקט של ילד בחיים של בנאדם (שמן הסתם מביא שינוי), אלא גם האלמנט המוזיקלי של כפרי – שירים שהוא כתב לילד שלו (יחד עם עזרה של עמרי אנגל האגדי ועידו מימון הלא פחות אגדי). הם היו לא רק שירים יפים. הם הביאו וייב שונה מאוד מהשטויות הפסיכוטיות של ניצה ולחם או חתולנובלה. זמן להיות קצת רציניים יותר. ולהתנגד למיץ תפוזים עם חתיכות.

שירי מרפסת

ואחרי שהבנו שיש כאן גם יוצר מוזיקלי ברמה מאוד גבוהה, הגיע השלב הבא: הרכב מוזיקלי קומי. כפרי התחבר הפעם עם טל טירנגל, ויחדיו הם יצרו אלבום שהפך ללהיט קאלט של ממש. דוגמא טובה לשני קומיקאים שמתחילים משהו מדאחקה וגומרים בתור שלאגר בהופעות מול מאות צעירים וצעירות שצורחים את כל המילים המצחיקות שלהם.

הפרסומות

וזו אולי גולת הכותרת בעשייה של רועי כפרי. זה לא רק שתעשיית הפרסום הישראלית די דלה, אנחנו גם בעידן שפשוט קשה לנו לראות פרסומות, הפילטרים שלנו כבר הפנימו שהן משהו שנועד למכור לנו משהו וכולן נהיו רעש לבן שאנחנו מסננים. אבל כפרי, כיוצר, שוב הצליח לעשות משהו שונה לגמרי.

זה מקרה קלאסי שבו ההסכם בין המפרסם לבין במאי הפרסומת הוא ברור – אנחנו נותנים לך את המפתחות, תעשה מה שאתה מבין. וכפרי הצליח לעשות את זה לכמה מוצרים – בין היתר "מייצ'ק", שממנה נולדה היצירה המושלמת "פתאום היא קמה" (בהשתתפות בר רפאלי, אם טרם נחשפתם ליצירת המופת הזאת תקליקו כאן פליי למעלה ותחזרו אחרי שהתאוששתם בעוד כמה ימים); וכמובן ובעיקר "מילקי" – מעדן חלב שקצת הלך לאיבוד ונחשב למשהו "של פעם", אבל חזר לתודעה בזכות פרסומות מקוריות ומגניבות שכפרי הצליח לייצר (יחד עם גון בן ארי, שותפו ליצירת הסדרה החדשה) שהיו למעשה הרבה יותר סרטים קצרים ומטורללים מאשר פרסומת שמזכירה איזושהי פרסומת שראיתם – מ"בא להנמיך", דרך "מי צריך את זה" ועד האיחוד עם הפרסומת המיתולוגית "הקרב על המילקי" 40 שנה אחרי.

אם אתם מסתובבים באזורים הנכונים של התרבות בישראל, רועי כפרי הוא חלק מהחיים שלכם כבר, מפה לשם, כמעט 20 שנה. הוא הצליח להטביע חותם בזכות האומץ לעשות משהו שונה לגמרי, לא תמיד מובן ולא תמיד קל לעיכול, אבל איכשהו עובד כמו קסם. זאת גם העובדה שבגללה שווה לחכות ל"יקומות" – מה שהתחיל באינטרנט בסרטונים קצרים, ועבר לפרסומות ומערכונים ושירי קאלט, הופך עכשיו להזייה באורך מלא וכולם מוזמנים אל תוך המוח הפסיכדלי שלו. תחזיקו חזק.

• המסך
• רועי כפרי
• סדרות ישראליות
• הומור
• קומדיה ישראלית

אין כל צל של ספק שאנחנו חיים בתקופה רצינית מאוד, מדכדכת ומורידה ברוב החזיתות, ובשנתיים האחרונות לא היו לנו בתל אביב יותר מדי סיבות לצחוק. גם סצנת הסטנדאפ המקומית התקשתה להרים על רקע המלחמה והחטופים, וקטע הסטנדאפ הכי ויראלי של השנה הוא בכלל הרצאה מרגשת של אודי כגן על פוסט טראומה. אבל עכשיו, בעיתוי מושלם למדי, תקבל תל אביב כמה סיבות טובות מאוד לגעות בשאגות ונחירות שחוק בפסטיבל פאנץ', פסטיבל הסטנדאפ הראשון בתולדות העיר.

כן, לא ברור איך זה קרה, אבל עד כה לא היה לנו כאן פסטיבל קומדיה רציני, והאמת היא שזה חסר בעיר כמו תל אביב, אבל עיריית תל אביב-יפו וחברת ההפקות טו-מיקס הולכות לשנות את זה בחודש הבא עםחגיגה תלתיומית של הומור ישראלי בועט ולוהט בבית ציוני אמריקה, 13.12-11.12, שם תקבלושלושה ימים של מופעים, בכורות, מרתונים חד־פעמיים ומפגשים מפתיעים על הבמה שיעשו את המקסימום לקרוע אתכם.

בין ההיילייטס של הפסטיבל והופעות של מיטב הקומיקאים בסצנה תוכלו למצוא אתארז בירנבוים, דניאל חן, דניאל קורן, דרור קרן בבכורה למופע חדש, חגית גינזבורג, "חרטטוני מארחים", יונתן ברק במופע באנגלית, יוסי טרבלוס וחברים, יעל לבנטל, "לשחרר את הדוב" – דב נבון ונדב פרישמן מארחים על הבמה את דודו ארז, נגה דאנג׳לי, מאי סייג ואלמוג שור, מוחמד נעמה ואורי צייטלין, רוני ששון, מופע מיוחד של סטנדאפ ברוסית – איליה אקסלרוד, קיריל סלגיי, מיכאיל שץ, מופע הסטנדאפ של הארי פוטר לכל המשפחה ועוד הפתעות.

"הגיע הזמן שלתל אביב יהיה פסטיבל סטנד אפ משל עצמה", אמר אבישר סביר, המנהל האומנותי של הפסטיבל, "שלושה ימים של תרפיה בצחוק עם האנשים הכי מצחיקים שאני מכיר". בעיריית תל אביב-יפו הסבירו כי "פסטיבל פאנץ' הוא חלק בלתי נפרד מהרקמה התרבותית המגוונת, המקורית והייחודית של תל אביב-יפו – עיר שהיא בית ליוצרות, ליוצרים ולשוחרי תרבות מכל הסוגים. עיריית תל אביב-יפו רואה בתרבות ובאמנות ערך יסוד, ומשקיעה משאבים חסרי תקדים בקידום יצירה מקורית, בתמיכה באמנים ובאמניות ובמוסדות תרבות, בהנגשתה לקהלים רחבים, ביצירת פסטיבלים, אירועים וזירות לאמניות ולאמנים להיחשף ולהתפרנס ובחינוך לערכי תרבות בכל גיל". מחיר הכרטיסים? החל מ-109 ש"ח. עכשיו תצחקו.
>> פסטיבל פאנץ', 13.12-11.12, בית ציוני אמריקה, דניאל פריש 1 תל אביב.כל הפרטים והכרטיסים כאן

• ❤ תרבות
• סטנדאפ
• סטנדאפ בתל אביב
• קומדיה
• הומור
• בית ציוני אמריקה

הוא היה סופר, הוא היה מחזאי, הוא היה תסריטאי, עיתונאי, בימאי קולנוע ותיאטרון, אבל יותר מכל הוא היה אפרים קישון, האיש ששיחרר את ההומור הישראלי לחופשי ושכלל את הסאטירה בישראל יותר מכל יוצר אחר בהיסטוריה, ומחר (שישי 23.8) ימלאו 100 שנים להולדתו. בתאגיד השידור הציבורי יחגגו לקישון את היארצייט ביום שידורים צנוע אך מיוחד עם מיטב אוצרות הארכיון של כאן 11 וכולם מוזמנים להרים אותו 101 פעמים על כיסא.

>> האיש הנרגן והזעוף הזה ברא את ההומור הישראלי במחי ספר אחד

במסגרת יום השידורים יגיש קובי מידן מחר (שישי 19:00), תוכנית מיוחדת של "סוכן תרבות" שכולה מוקדשת לקישון ופועלו, בהשתתפותם של אבי נשר, אורנה בנאי, אתגר קרת, מיקי קם, ג'וי ריגר, גילה אלמגור, הבמאי אלון גור-אריה והתסריטי עידו רוזנטל, וישוחחו על עבודותיו של קישון והשפעתו, על עבודתו המונמנטלית כבמאי קולנוע, על היסודות שהניח לתרבות ולהומור הישראלי, ועל "האיש שכתב סיינפלדית הרבה לפני סיינפלד".

במקביל והחל מ-08:00 בבוקר, יתקיים יום שידורים מיוחד בכאן תרבות והרדיו ילבש חג, כולל ראיון של גואל פינטו עם רפי קישון על אביו כאדם פרטי, פרק מיוחד של ההסכת "אבא תרחם" עם דניאלה לונדון דקל וירון לונדון יבדוק אם ההומור של קישון עדיין מחזיק, יובל אביבי ומיה סלע יבחנו את הספרות של קישון ואת סיפורי מסעותיו, זהר אורבך ישוחח עם במאים על הקולנוע של קישון והזהויות של הישראליות שקיימות בו, ענת שרון בלייס תשוחח על הומרסקות התיאטרון של קישון, והחל מ-19:00 בערב ישודרו תסכיתים מקוריים ונדירים של קישון מאוצרות ארכיון התאגיד, כולל התסכית "תעלת בלאומילך" שעל בסיסו נוצר הסרט.

גם בכאן ארכיון, פרויקט הארכיב הדיגיטלי הנהדר של תאגיד השידור, מזמינים אתכם להתרפק על האיש שלא פחד לפלרטט עם פרות קדושות ולגעת בנקודות רגישות בחברה הישראלית עם ראיונות נדירים של קישון, מערכונים שכתב, קטעים מאחורי הקלעים של סרטיו כמו "השוטר אזולאי", "סלאח שבתי" ועוד קטעי ארכיון מהתרבות הקישונית. הפרויקט עלה לאוויר הבוקר (22.8) באתר ובאפליקציה של כאן וגם בכאן BOX,והוא כולל עשרות סרטונים יפהפיים ומעוררי נוסטלגיה. מצדנו אפשר היה לחגוג ככה שבוע.

• המסך
• כאן 11
• תאגיד השידור הציבורי
• הומור
• קומדיה ישראלית

מיסטר שואו

אף רשימה מכובדת של תכניות מערכונים לא תהיה שלמה בלי ״מיסטר שואו״, תכנית המערכונים הטובה ביותר של שנות התשעים, ואחת הטובות בכל הזמנים. התכנית היא פרי מוחם של שני קומיקאים שהפכו למפורסמים יותר אחרי ביטולה המוקדם של התכנית: דייוויד קרוס, שידוע בתור טוביאס מ״משפחה בהפרעה״, ובוב אודנקירק, שכיום מככב כסול גודמן ב״סמוך על סול״. ללא פורמט נוקשה, התכנית הציגה מערכונים שונים שזרמו אחד לשני (בדומה ל-״קרקס המעופף של מונטי פייתון״), והיוו פעמים רבות סאטירה על החברה המודרנית, לפחות נכון לדור האקס. בין כותבי ומשתתפי התכנית היו עוד כשרונות קומיים בראשית דרכם: שרה סילברמן, ג׳ק בלאק וטום קני – הידוע בעיקר כמדובב של בובספוג מכנסמרובע. אז אם אי פעם רציתם לראות את הקול של בובספוג בתור יצור-סוחר-סמים משונה שמסתובב בתחתונים, זו התכנית בשבילכם.

The Ben Stiller Show

״מיסטר שואו״ היא אולי תכנית המערכונים הטובה של הניינטיז, אבל אם יש תכנית מערכונים שמבטאת לגמרי מה זה ״ניינטיז״ – אם הייתם צריכים להסביר את העשור למישהו ב-13 פרקים – אז יש את ״המופע של בן סטילר״. לפני שהפך לכוכב הוליוודי ולפני שביים את ״ניתוק״, סטילר שיתף פעולה עם אותו בוב אודנקירק, והקומיקאים ג'נין גרופלו ואנדי דיק (ומאחורי הקלעים, גם ג'אד אפטאו ודיוויד קרוס) ליצירת תכנית טלווזיה שלקחה את תרבות שנות התשעים, ושמה אותה בבלנדר. סרט מפלצות של וודי אלן, פארק שעשועים של אוליבר סטון, צ׳ארלס מנסון בתור לאסי – יש פה הכול! התכנית שרדה רק עונה אחת ברשת פוקס הצעירה, אך הייתה צעד חשוב בקריירה של הרבה קומיקאים. חלקם זכו לבסוף לתהילה אמיתית וחלקם… אנדי דיק.

Kids in the Hall

לא רק בארצות הברית שנות התשעים היו זמנים טובים למערכונים, שכן התופעה פשטה גם קצת יותר צפונה. ״קידס אין דה הול״ הם חמישה קנדים נחמדים שיצרו מערכונים ביזארים בטלוויזיה הקנדית, והם בהחלט דומים מאוד למונטי פייתון: הם הציגו מגוון של מערכונים בסגנונות שונים, שלרוב נכתבו על ידי צוותים קבועים שהתחלקו בין חמשת המשתתפים, וגם נהגו להתלבש כנשים. המערכונים שלהם נעים מסוריאליזם מוחלט, דרך דמויות קבועות ועד להקצנה של סיטואציות מוכרות. באמריקה היא קאלט רציני, והילדים (כיום כבר גברים בגיל העמידה) אפילו זכו לעונה חדשה שעלתה ממש לפני שבועיים (13.5) לשירות אמאזון פריים, בהפקתו של קנדי מצחיק אחר, לורן מייקלס.

https://www.youtube.com/watch?v=PFZDrOCLX2Y

>> נכון, ריקי ג'רווייס, מותר לך לצחוק על טרנסג'נדרים. אבל למה לך?
>> האיש שלא הצליח להסתיר את האצבע המשולשת שלו
>> אז מה לעזאזל קרה עם הקריירה של מייק מאיירס?

Baroness von Sketch Show

אם כבר קנדה, מה עם נשים קנדיות? עולם המערכונים נשלט לרוב על על ידי גברים, ואם כבר יש תכנית מערכונים נשית, היא כנראה של סטנדאפיסטית שכבר הוכיחה את עצמה דוגמת איימי שומר. אבל ארבע הגבירות הקנדיות של Baroness von Sketch Show הצליחו לעשות לעצמן שם במדינה הקרירה והנחמדה, וגם זכו לשידור בארצות ברית עם מערכונים שמקצינים סיטואציות שכולנו מכירים מהחיים, אפילו אם אנחנו לא אישה בקנדה.

Human Giant

לפני שהיה טיפוס שנוי במחלוקת, עזיז אנסארי היה קומיקאי צעיר ששיתף פעולה עם חבריו פול שיר (״הליגה״) ורוב היובל (״טרנספרנט״) ליצירת תכנית מערכונים ב-MTV. באותו זמן שרשת המוזיקה לשעבר שידרה תכניות ריאליטי על דושים מג׳רזי ואימהות צעירות, הם שידרו גם את התכנית המצחיקה, חכמה ומטורפת הזאת. קשה למצוא מערכונים של Human Giant באינטרנט, יותר מכל תכנית אחרת ברשימה הזאת, למרות ההצלחה לה זכו חברי התכנית וגם הבמאי שלה (ג׳ייסון וולינר שביים לאחרונה את ״בוראט 2״). אבל אנחנו סומכים עליכם, קוראים יקרים וחכמים, שתוכלו למצוא דרך לצפות בה.

ס.מ.א.ש!

מעדיפים משהו יותר קל להשגה? למשל, בנטפליקס? אני יכול לכתוב פה על ״די שיגעת!״ של טים רובינסון או ״עלילות הבית של דודה דונה״ המעולות, אבל הן כבר קיבלו מספיק מחמאות ובאזז. התכנית הזאת של קייל מוני חמקה מתחת לרדאר, והיא מושלמת לחובבי נוסטלגיה לשנות השמונים והתשעים, אבל לא רק. מוני, שכבר שנים עושה את התוכן הכי מוזר ב-״סאטרדיי נייט לייב״, יצר פארודיה מושלמת על תכניות ילדים ישנות, שמחביאה בתוכה סיפור דרמטי שמתפתח בין הסרטים המצוירים. ויש גם דינוזאורים מדוכאים, דובונים יוצרים וחיות-אדם אלימות! אל תפספסו את פרק הספיישל שמהווה פרודיה על תשדירי שירות של אותה תקופה ומזהיר מפני ילדים שאומרים ״Shut Up!"

The Whitest Kids U’Know

הנה תכנית שרק השם שלה לא היה עובר היום, שלא לדבר על המערכונים. ״הילדים הלבנים״ שבשם התכנית היו חמש חברי קולג׳, בניצוחו של מנהיגם הכריזמטי טרבור מור, שיצרו מערכונים גסים, פוגעניים, אינפנטליים וגאוניים כאחד. בין אם זה ראפ של היטלר, דמות פרסומית לענבים בשם The Grapist, או מערכון על איך אסור להגיד ״אני הולך להרוג את הנשיא״, החבר׳ה האלה ידעו איך למשוך תשומת לב. מור מת באופן טראגי שנה שעברה בגיל 41, אבל מורשתו השנויה במחולקת וקורעת מצחוק תישאר איתנו.

That Mitchell and Webb Look

גם הבריטים יודעים לעשות מערכונים, ולמעשה, יש שיגידו שהם עושים את זה הכי טוב. אם תרצו עוד הוכחה לכך – חוץ ממונטי פייתון – יש לכם את דיוויד מישטל ורוברט ווב, צמד שאולי אתם זוכרים כמארק וג׳רמי הפתטיים מהסדרה ״פיפ שואו״. אז מעבר אליה, הם גם יצרו וכיכבו בסדרת המערכונים שהציגה לנו שעשועונים בלתי ניתנים להבנה, גרסה הומלסית של שרלוק הולמס והרבבה התפרצויות זעם בריטיות טיפוסיות. שימו לב להופעות החוזרות של זוכת האוסקר אוליביה קולמן.

https://youtu.be/hn1VxaMEjRU

• המסך
• סדרות
• מצחיק
• הומור
• קומדיה

פעם הכל היה טוב יותר, כידוע, ועכשיו הכל די גרוע. פעם חשבנו שקוראים לתחושה הזאת "נוסטלגיה", אבל לא, זה אינו עניין רגשי או גילני והנתונים האמפיריים המתרבים מצביעים בבירור על כך שדברים סביבנו מתחרבשים. בראשית ימיו של טוויטר, למשל, נפוצו חשבונות יצירתיים רבים שהשתמשו בפורמט הציוצים הקצרים כדי להמציא מחדש את התרבות ולהדהד אותה במופת של כתיבה מבריקה, חדה ומדויקת. בתחילת העשור הקודם ראינו עדיין מאמצים כמו"Modern Seinfeld"(חשבון טוויטר שמביא דיאלוגים של קריימר, ג'ורג ואיליין מהמאה ה-21), אבל תנופת ההמצאה הזו נבלמה ועל הרשת החברתית השתלט שיח פוליטי רעיל. אנחנו פשוט לא יכולים שיהיו לנו דברים נחמדים.

זו אולי הסיבה בגללה התעוררה לאחרונה התרגשות רבתי בסצנה הזעירה והברנז'אית של טוויטר בישראל, עם התגלותו של היוזר"ציטוטים מומצאים של הגשש". החשבון פעיל מאז מרץ 2019 על אש קטנה וצובר בשבועות האחרונים עוקבים חדשים נלהבים (כרגע קצת יותר מ-3,000, אתם יכולים להצטרף לפני שזה יהיה מיינסטרים) ושלל פרגונים פומביים מצייצני תרבות בכירים, עניין נדיר ביותר באווירת החמיצות ההיסטרית שאופיינית לטוויטר הישראלי.

"ציטוטים מומצאים של הגשש" הוא הברקה גדולה בגלל האופן שבו הוא משעתק ומחייה את השפה ואת הטון של הגשש החיוור, כך שממש אפשר לשמוע את ישראל פוליאקוב ז"ל יורה את הפראזות עם שייקה לוי וגברי בנאי יבדל"א תוך כדי שקוראים את הציטוטים הקצרים, מתוך מערכונים פיקטיביים של הגשש החיוור על המציאות העכשווית. התוצאה כמעט מצמררת באותנטיות שלה ובאופן המתוחכם שבו היא מצביעה על היעדרם של הגששים מהתרבות של הזמן הזה. פנינו בטוויטר אל יוצרי החשבון החם של הרגע והם הסכימו להשיב על מספר שאלות, והדברים מובאים כאן כפי שנכתבו בשרשרת דיאמים:

תגידו, למה אנחנו כל כך צריכים ציטוטים מומצאים של הגשש?

קודם כל כי זה כיף, ואני חושב שיש איזה געגוע נוסטלגי לשפה המתגלגלת הזו, במיוחד אצל שכבה של אנשים בני 30 ומעלה ששמעו את זה כל שבת ברדיו, והיו שמחים לשמוע מה יש לגששים להגיד על כל מה שקורה בישראל 2020.

איך לעזאזל גדל כאן דור שלא מכיר את הגשש בכלל? ולמה אנחנו לא מרביצים לו?

כי הגשש לא בטיק טוק. האמת שאני חושב שגדל פה דור שלא תמיד יודע עד כמה הגשש נוכחים גם עכשיו במערכונים הכי מצחיקים של ארץ והיהודים באים וכפרי והפרסומות הכי מצחיקות, כולם לדעתי עדיין יושבים חזק על הקצב ועל חידודי הלשון וגם הסאטירה האינסופית הזאת שקצת מחבקת וקצת דוחפת, על הישראליות.

יש מטבע לשון גששי חדש שהמצאתם ואתם מרוצים ממנו במיוחד?

אני אוהב את בית הספר הדיקטטורי ואת סופגניה עממית, סופגניה עם רגיל.

איזה ציוץ שלכם אתם הכי אוהבים?

הציוץ על גרטה השוודית שמתקשרת ללשכת השר לאיכות הסביבה (וגם את ביטוח לנגמ״ש).

מבין כותבי הגשש, מי ההשראה המרכזית שלכם, יוסי בנאי או נסים אלוני?

אני חושב ששניהם ענקים ואשפי עברית. וגם שאני לא סגור עד הסוף מי מהם כתב מה ואני מנסה לצאת מהשאלה בכבוד.

איזה מערכון לא-מומצא של הגשש אתם הכי אוהבים?

תכלס אני הכי הכי אוהב את חלפון ושלאגר של אסי דיין ונפתלי אלתר. אני חושב שאלה מאסטרפיסים של כתיבה וטיימינג קומי.

אתם לא חוששים שהגששים ובעלי הזכויות ינסו לסגור לכם את הבסטה?

אני מאוד מקווה שלא, לא רואה סיבה תכלס, זה נעשה בהמון אהבה והערכה.

מה הכי קשה בניסיון ללכוד את השפה וההומור הייחודיים של הגשש?

מאוד כיף לי לדמיין אותם בסיטואציות עכשוויות וזה לדעתי הכוח של זה, לראות אותם מתמודדים עם נטפליקס ואמזון ואייפון והעולם של עכשיו, לגשש יש קצב פנימי מטורף והשפה תמיד תמיד פלסטלינה גמישה, וזה מה שאני מנסה לכתוב. לגשש גם היה את כל הזמן שבעולם, הם פעלו בעולם הרבה יותר איטי ומתון. אני חייב לדחוס הכל למקום מאוד מתומצת.

אם היה מופע חדש של הגשש, מה הם היו אומרים על טוויטר?

– מה אתה מצייץ שם פומרנץ?

– הוא מרטווט

– צייצת או ריטווטת?

– אני ראיתי שהוא ריטווט

– באתי לצייץ ויצאתי מרטווט

– בקיצור, ריצווטת

– ככה זה בצוויצר

לסיום, כמה כותבים אתם ולמה האנונימיות?

היי, קוראים לי עידן רגב, ביומיום אני סמנכ״ל קריאייטיב ושותף במשרד הפרסום LEAD, קצת מוזר שפונים אליי תמיד בלשון רבים אבל התרגלנו.

• אינטרנט
• הבועה
• טוויטר
• סאטירה ישראלית
• קומדיה ישראלית
• הומור