אירועי שבוע הגאווה,שמתחילים לזרום החל מהיום, הולכים להרגיש מוזר השנה. כבר ברור לנו שהשנהאנחנו לא באמת חוגגים, אלא יותר מציינים את אירועי הגאווה – אבל יש מי שגם זה יותר מדי עבורו.ה, והכי לגיטימי להתחפר בבית ולהישאב לאותו דיכאון שכולנו זורמים מתוכו ולתוכו חוזר חלילה. אבל רגע, אל תתייאשו עדיין, כי אפשר לציין את שבוע הגאווה גם בדרך רגועה יותר, בבית, מנוחיות הספה השקטה שלא תתקע לכם נצנצים באלוהים יודע איפה.

>>המכנה המשותף: בית הספר הכי יהודי בתל אביב בסכנת סגירה

"שלושה שירים", האדפטציה הטלוויזיונית לפודקאסט "שיר אחד" (או לפחות, זו שמוקדשת לספיישלים), תעלה הערב עם פרק המתמקד בשלושה שירים ישראלים של יוצרים גאים, שדיברו את תחושת הזרות והייחוד של הקהילה מבין מילותיהם ומבעד למוזיקה. כמיטב מסורת הפודקאסט, השירים יקבלו את הטיפול היסודי של חקר המקורות, הסאבטקסט, המוזיקה והסביבה שיצרה אותם – לרוב בנוכחות המבצעים עצמם.

הפרק של היום יתמקד בשלושה שירים אייקונים לקהילה הגאה, כל אחד בדרכו: "עד העונג הבא" של המכשפות, שכמעט ולא צריך לפרט את מעמדן הקאלטי; "מלטף ומשקר" של עברי לידר, שבואו – אתם יודעים מה הוא עשה עבור הקהילה; וגם את "שאהבה נפשי" של הראל סקעת, שיר חדש יחסית ברשימה, אך כזה ששחוגג יציאה מהארון דרך זכרונות מבית הכנסת. יהיה מסקרן ביותר. יהיה מוזיקלי, גאה ומעניין.
"שלושה שירים", כאן 11, 22:15

• מה רואים הלילה
• המסך
• כאן 11
• המכשפות

תענוג מיוחד צפוי לצופי yes דוקו הערב: "ענבל פרלמוטר: אם זה נגמר", זוכה פסטיבל דוקאביב 2023 שהסתיים ממש לפני רגע קט, ישודר בשידור בכורה בשעה 22:00. מדובר באחד מהסרטים התיעודיים הטובים של השנים האחרונות, וכנראה שגם אחד מסרטי הדוקו-מוזיקה הישראלים הטובים בכל הזמנים, והוא מביא את סיפורה של הזמרת הסוערת שכבשה את תל אביב בשנות התשעים עם להקת המכשפות ונהרגה לפני 25 שנים בתאונת דרכים כשהיא רק בת 26.

סרטן של שרון לוזון ואביגיל שפרבר עושה עבודת איסוף ועריכה מופתית של קטעי וידיאו ואודיו נדירים, כולל חשיפה ראשונה ורגישה של יומניה האישיים וריאיונות מוצלחים עם חברים וקולגות, מקורין אלאל ואסף אמדורסקי ועד רם אוריון וטינקרבל. התוצאה שוברת לב ומעוררת געגוע בלתי נתפס למי שהצליחה בתקופה מאוד קצרה להיכנס לעיר שלמה אל תוך הלב.

הנה מה שכתב לנו תומר קופר, במסגרת המלצותסרטי המוזיקה בדוקאביב: "היו הרבה כתבות וגם סרטי תעודה על חייה ומותה של ענבל פרלמוטר, אבל יש פה הרגשה של פעם ראשונה שהסיפור המלא מוגש כפי שצריך, בקצת פחות משעה וחצי שאין בה מבחינתי דקה מיותרת. גם כאחד שמכיר (או חושב שמכיר) די טוב את הסיפורים על המכשפות ומה שעבר על פרלמוטר, נשאבתי עמוק וגיליתי עוד צדדים חשופים ומדממים ביצירה והכישרון הענק הזה של ענבל. זה שעזב את העולם הרבה יותר מוקדם משהיה צריך.

"בעזרת יומניה האישיים של פרלמוטר (וקריינות מצוינת שמעבירה היטב את התחושות שמגיעות מהמילים), אנחנו נכנסים עמוק יותר למה שעבר עליה בין הצלילים וההופעות, המחשבות וההתמכרויות. כל זה גם בעזרת אלו שהיו הקרובים ביותר אליה שמלווים את כל הריאיונות, ההקלטות הביתיות וקטעי הארכיון שעדיין מדביקים למסך. זה סיפור טראגי של אחת המוזיקאיות הכי מוכשרות שהיו לנו פה. סיפור שעדיין מדמם, עדיין נשמע כל כך טוב ועדיין שופך אור ואפלה על ענבל פרלמוטר. צפייה מומלצת גם לאוהבי פרלמוטר שמכירות/ים את הסיפור וכמובן למי שלא. בעצם חובה למי שלא".
>> הסרט "ענבל פרלמוטר: אם זה נגמר" ישודר היום (24.5) ב-22:00 ביס דוקו וזמין גם ב-yes VOD וב-Sting TV

• המסך
• מה רואים הלילה
• דוקומנטרי
• המכשפות
• yes
• דוקאביב

1. היכל התרבות

עוד בילדותי ביקרתי שם בימי שבת בבוקר עם הוריי ז"ל ברסיטלים של בת דודתי רויטל חכמוב, הפסנתרנית המחוננת. לאחר כמה שנים נהגתי לבקר שם כנערה צעירה ומרוגשת שנוסעת מרחובות לעיר הגדולה לראות את אחי מנגן גיטרות בהופעות של יהודית רביץ, יהודה פוליקר, קורין אלאל וריטה. כבר אז הבנתי שמוזיקה היא חלק בלתי נפרד מהמהות שלי וממני. שהיא השומרת וההגנה שלי. אני מסתובבת הרבה באזור הזה ותמיד אני מתמלאת שם באושר.
הוברמן 1

2. בית קפה אלקלעי

ברחוב בזל. מקום שמרגש אותי לחזור אליו. מקום שמזכיר לי התאהבויות ותקופה מרגשת של אמצע העשור השני של חיי. ובעיקר, שם למדתי קפה, להכין אותו ברמה מדויקת, להריח אותו, להתאהב בו ולהבין שמדובר בתורה שלמה.
אלקלעי 1

3. ארנסטו בבן יהודה

האיטלקית הוותיקה והנפלאה שהכי מרגשת אותי בעיר. זו המסעדה האחרונה שהספקנו לשבת בה ארז אחי, אני והוריי ז"ל. קינחנו בלימונצ'לו שארנסטו בכבודו ובעצמו הכין. דמעות של אושר, געגוע וטעמים.
בן יהודה 90

4. קאנטרי בית בארבור

מים מרגיעים אותי. 5 פעמים בשבוע אני או מתחילה או מסיימת את היום בקילומטר ורבע של שחיה ואחריה סאונה. אני יוצאת מהמקום באטרקטיביות ועם הרגשה פיזית של גיל 20. אני מכורה.
דרך ההגנה 135

5. כיכר דיזנגוף

מאז גיל 16 זה אחד המקומות שעבורי מסמלים חופש, רוגע, השראה, ויצירתיות. (לעתים הוא מזכיר לי קצת את אמסטרדם אהובתי). אני אוהבת לעבור שם עם האופניים בדרכי למקום זה או אחר, לשבת שם ולהסתכל על העוברים ושבים, על היונים ולהיבלע בין שורות שרצות בראש שאני מיד כותבת אותן לנייד. עם זוגתי, ומגש פיצה שאספנו בדרך – או הודית שלקחנו מטנדורי הנפלאה או סתם קולד ברו או קפה מהביל. ומכל המילים שנכתבו שם ייצא שיר שיסכם את האיפי החדש שלי שיראה אור בתחילת אפריל. השיר הוא אסופה של רגעים מהכיכר, קראתי לו "כיכר האהבה", כמשהו סימבולי לאהבה ופרידה, שברון לב, זיכרונות, סוף, התחלה והתחדשות.

6. רוקסן (בונוס נוסטלגי)

כשהייתי בת 19 עברתי לגור בעיר בפעם הראשונה והתחלתי לעבוד כברמנית ברוקסן. ראיתי שם מלא הופעות שוות מהארץ ומחו"ל והכרתי מלא אנשים מהתעשייה. שם פגשתי לראשונה ביעל כהן מנגנת עם ההרכב גוונים כהים ובפחות מ-24 שעות מרגע המפגש היא נהייתה למתופפת של המכשפות. ניגשתי אליה וסיפרתי בקצרה שיש להקת בנות שאני הבסיסטית ואנחנו מחפשות מתופפת. "אני בהרכבי בנות לא מנגנת", היא אמרה. עניתי לה: "אין מצב" וחייכתי. העברתי לה את הטלפון של ענבל וכבר למחרת נפגשנו והתחלנו לנגן. המופע הראשון שלנו היה בקול הרוק של יואב קוטנר ששודר מהרוקסן. את קוטנר (שהתארח אצלנו במדור אתמול) הכרתי כמה חודשים לפני בדירה הראשונה שגרתי בה בתל אביב; דירה פרועה שהיתה ממוקמת מול ביתו: קומה ראשונה עם מרפסת על רחוב החשמונאים פינת שדרות רוטשילד, שם התחיל ה"רומן" כשדפק אצלי בדלת אחרי ששמע ניגונים מהדירה וקיבל ממני קסטה ועליה הקלטה זוועתית מחזרה שלנו שהוא השמיע בתכנית שלו בגלי צה"ל. ככה בעצם התחלנו להתגלגל.

הסינגל החדש של יפעת נץ "אני יודעת" יצא באחרונה, והיא עובדת על אי.פי חדש. ב-13 באפריל תופיע בתיאטרון ענבל

• העיר שלי
• המלצות של מקומיים
• המכשפות
• יפעת נץ
• היכל התרבות
• ארנסטו
• כיכר דיזנגוף