האם ברק יכול להכות באותו מקום פעמיים? כמובן שכן, בעיקר אם המקום הזה הוא מוט מתכתי בגובה 15 מטר באזור מישורי שנתון לסערות, למה לשאול שאלות מטופשות. אבל האם גרג דניאלס יכול למחזר ולשחזר את ההצלחה של "המשרד"? כמובן שכן, הוא כבר עשה את זה מאז עם "מחלקת גנים ונוף" ובמידה מסוימת גם עם "העלאה" ו"כוח חלל" האנדרייטד, כך שאין שום סיבה לחשוד שזה לא יעבוד לו עם "העיתון", הסיקוול המדובר של "המשרד" שהעונה הראשונה שלו עלתה היום במלואה אל שרתי הסטרימינג של פיקוק (ותגיע מחר ל-yes).

הרעיון החביב הוא שצוות הצילום הדוקומנטרי שתיעד את עלילות חברת דאנדר מייפלין ב"המשרד", מוצא כמה שנים אחר כך אובייקט חדש למקד בו מצלמות – עיתון בשם Toledo Truth-Teller, עיתון מקומי באוהיו עם היסטוריה מפוארת והווה של התפוררות, אליו מגיע עורך חדש ואידיאליסט (דומנאל גליסון הנהדר) שמחליט לגבש צוות חדש של כתבי שטח מתנדבים כדי להציל את העסק (בהובלתה של סברינה אימפאצ'יאטורה מ"הלוטוס הלבן"), כשאיכשהו נקלע לאירוע לרוע מזלו גם אוסקר מרטינז, רואה החשבון החכם והאומלל של דאנדר מייפלין (אוסקר נונז הקורע).

כבר משלושת הפרקים הראשונים שנשלחו למבקרים ברור שדניאלס ממשיך להיות יוצר הסיטקום החשוב והמשפיע של דורו בארצות הברית, ושהוא פשוט יודע את העבודה: הקאסט הסהרורי, הטיימינג המושלם, הפאנצ'ים ורגעי הקרינג' הקורעים, הכל דופק כמו שעון. יקח לזה זמן להתגבש ולהתפתח. עם "המשרד" לקח לעסק יותר משתי עונות באמת להתרומם ולנסוק, וכאן אין לדניאלס את הפריווילגיה הזאת, יען כי עולם הסטרימינג אכזר וחסר רחמים בהרבה, אבל פיקוק הודיעה על חידוש הסדרה לעונה שנייה ממש אתמול בלילה, כך שאפשר להיות אופטימיים. כלומר אופטימים לגבי הסדרה הזאת, לא לגבי דברים אחרים, אל תגזימו.
>> "העיתון" // The Paper // עונה ראשונה 10 פרקים // עכשיו בפיקוק והחל ממחר גם ב-yes

• המסך
• מה רואים הלילה
• המשרד
• סיטקום
• פיקוק

המדור הזה בדרך כלל נועד להמליץ על סדרות חדשות ומעניינות, אבל לפעמים יש רגעים בהם אנחנו צריכים לחרוג מהמסורת. כי חבר'ה, זוהי אזעקת אמת: אחרי יותר מדי זמן שבמהלכו לא יכלנו לצפות (לפחות באופן רשמי) בסיטקום המופתי "המשרד", זה סוף סוף קרה, וקומדיית המופת חזרה לסטרימינג. כל 9 העונות של "המשרד" האמריקאית – 201 פרקים ליתר דיוק – עלו לשירות דיסני+, ואם מעולם לא ראיתם את היצירה ששינתה את הקומדיה הטלוויזיונית כפי שכרנו אותה, זה הזמן המושלם להשלים. אם כבר ראיתם אותה, אנחנו לא צריכים להרחיב מעבר, כי אתם כבר יודעים עד כמה מתגמל הבינג' הזה (כן, גם עם העונות בלי סטיב קארל).
>>שנזוז לג'רוז? 7 סרטים שראינו מפסטיבל הקולנוע וכדאי גם לכם
>>הסדרה החדשה של לינה דנהאם מתחילה טוב. אבל אז היא ממשיכה

למקרה ואתם צעירים מדי, או שישנתם יותר מדי טוב מאז 2001, נזכיר ש"המשרד" נולדה בראשית המילניום באנגליה בתור יצירת הביכורים של ריקי ג'רווייס, והפכה למהפיכה טלוויזיונית של ממש. ג'ארוויס יצר מוקומנטרי קומי שבזמנו היה כל כך מהפכני, עד שה-BBC ניסו להוסיף לו טראק צחוקים כדי שירגיש יותר כמו סיטקום. למזלנו, ג'ארווייס הוא לא מסוג האדם שנכנע בקלות להחלטות מנהלים, ולכן 2 העונות הקצרות (בכל זאת, בריטים) של "המשרד" המקורי היו טלוויזיה מסוג שלא הכרנו. אבל ההכרה האמתית לגאונות שלו הגיעה רק עם הגרסה האמריקאית, שעובדה ע"י יוצא "הסימפסונס" גרג דניאלס, וצמחה לתופעה שונה לחלוטין.

ראשית דרכה של "המשרד" האמריקאית היתה קצת רעועה. העונה הראשונה דבקה (על פי חוזה) בתסריטים המקוריים, הקאסט לא היה מזוהה למדי (סטיב קארל, שכיכב כבוס המקרינג' מייקל סקוט, היה מוכר בתור כתב "דיילי שואו"), וברשת NBC לא לגמרי ידעו מה לעשות איתם. אבל איפשהו במהלך העונה השנייה קרה קסם – שילוב בין העובדה שהכותבים כבר לא נצמדו לתסריטי המקור, יחד עם השקת האייפד (אל תשאלו) הפכה את הסדרה ללהיט טרי, ומשם זה רק השתפר. מייקל סקוט הפך לאחת מדמויות המופת הטלוויזיוניות, התאהבנו ונשברנו והתאהבנו שוב בקשר של ג'ים ופאם, ודי מהר חבורת המוזרים הפכה למשפחה שנייה שלנו. אז נכון, ברגע שקארל עזב את תפקיד הבוס היתה התדרדרות מסוימת (למרות שלעד נזכור את הפרקים המושלמים עם וויל פארל כמחליף), אבל פרק הסיום לבדו מצדיק את כל תקופת ההיעדרות, ולא בכדי זו נחשבת סדרה קומית ששינתה את את פני הטלוויזיה.
"המשרד", כל הפרקים בדיסני+

• מה רואים הלילה
• המסך
• המשרד
• דיסני+

השנה היא 2025 והסדרה הכי חמה בטלוויזיה היא "ניתוק" – דרמת המד"ב האפלה של אפל TV, שמציגה לנו את הסיוט הגדול מכולם: לעבוד במשרד. כלומר כן, יש עוד אלמנטים דיסטופיים ומאיימים בסדרה, אבל ההתמקדות שלה במשרד אמריקאי משעמם מלא בשטיחים בצבע ירוק-קיא ואורות פלורסנט קשים הם החלק המשמעותי באמירה המורכבת ובתחושת האימה בה נמצאים המנותקים. אבל רגע, למה זה בעצם סיוט? כלומר אף אחד לא אוהב ללכת לעבודה, אבל ממתי הגיהינום הכי גדול – לפחות לפי הוליווד – הוא שיחות מטבחון משעממות ומחשב בתוך קיוביקל? האם זה פשוט בגלל שהאמריקאים המפונקים לא יודעים מה זה סבל אמיתי? האם זה כי מדובר בפחד קמאי של כל התסריטאים לסיים במשרד? ובכן, זה חלק מזה, אבל יש עוד כמה סיבות.

>>כאן מתחילים שידורינו: הבית החדש של הרדיו בתל אביב נפתח לקהל

עבודה מסודרת בסביבה נוחה עם הטבות ובונוסים הייתה פעם חלק מהחלום האמריקאי. בשנות החמישים והשישים, תקופה שהסגנון הויזואלי שלה מהווה השפעה ברורה על "ניתוק", גבר שעוזב את משפחתו בבוקר עם חליפה ועניבה ליום במשרד היה מראה מלבב ומרגיע. בשנות השמונים סרטים כמו "וול סטריט" ו"סוד ההצלחה שלי" אמנם הציגו גרסאות אפלות יותר של עולם העסקים, אבל עדיין – ג'וב טוב ויציב במשרד היה משהו לשאוף אליו. ואז משהו השתנה בשנות התשעים, העשור של דור האיקס וערכים שבנויים על פקפוק בסמכות ו"לעזאזל עם הממסד". אבל זו גם תקופה של התפתחות טכנולוגיות, ועלייתם של חברות היי-טק בארצות הברית, ושתי המגמות המקבילות האלו התנגשו במסך הקולנוע בצמד סרטים שיוצאים ב-1999 "המטריקס", ו"מהומה במשרד".

"המטריקס" הוא הסרט הזכור יותר מהשניים, אבל לאחר כמה סצנות מרכזיות בתחילתו הוא עוזב את המשרד והדימוי הברור ל"לצאת מהמטריקס" ומגבלות הקיוביקלס מובן בקלות. "מהומה במשרד" לעומת זאת, מתרחש כמעט כולו במשרד אמריקאי מכוער ומלא בחדרונים, ומייצג באופן מושלם את הלך הרוח של התקופה.

יצירתו של מייק ג'אדג', המוח מאחורי "ביוויס ובאטהד" ו"המלך היל", היתה קומדיה סרקסטית על עובדי משרד מתוסכלים שמנסים לנקום בממסד – גיבור הסרט הוא פיטר, המגולם על ידי רון ליווינגסטון מ"סקס והעיר הגדולה", שהוא בחור רגיל שמבין שמאז שהוא התחיל לעבוד בחברת ההיי-טק "איניטק", כל יום שעובר הוא היום הגרוע ביותר בחייו. הסרט מלא באבחנות מחוכמות על חיי המשרד: מבוסים מלוקקים, דרך מכונות צילום כושלות ועד מסיבות עוגה מאכזבות, ואפשר לראות בו הקדמה לקומדיות ההוליוודיות הריאליסטיות יותר שיבואו בעתיד מיוצרים כמו ג'אד אפאטאו. אבל המורשת הגדולה שלו באמת היא תיאור חיי המשרד כסבל סיזיפי מייאש.

שנות התשעים היו גם העשור שהביא את הקומיקס "דילברט", על השעמום היומיומי של החיים במשרד, ואפילו גיבורים טלוויזיוניים נוצצים כמו צ'נדלר מ"חברים" עבדו בעבודות מייאשות שלאף אחד לא ברור בדיוק מה הן. אמריקה דיברה בקול ברור: נמאס לנו לעבוד במשרד! זה הניינטיז, אנחנו רוצים לבלות בבתי קפה ולהקשיב למוזיקת גראנז'! אך היצירה האולטימטיבית הגיעה דווקא מהצד השני של האגם, כשב-2001 התחילו לשדר את הגרסת ריקי ג'ארווייס של "המשרד", הגרסה המקורית שהציגה קיום עגום מלא בקירות אפרוריים של אנשים אומללים. ההצלחה הגדולה של התכנית בממלכה המאוחדת הובילה לגרסה האמריקאית, והכול עמד להשתנה שוב.

האמריקאים ניסו בפרקים הראשונים לשחזר את התחושה הבריטית של המשרד, אבל מהר מאוד הבינו שזה לא מביא מספיק צופים, וגם לא לגמרי מתאים לאופי של סטיב קארל. ופתאום המשרד שבו הדמויות שלנו הולכות אליו כל יום הפך הרבה יותר כיפי! כן, הבוס די מעצבן אבל הצבעים עזים יותר, יש מקום למצוא אהבה ויש מתיחות מצחיקות שאפשר לעשות על העובד המעצבן הזה לידך. סיטקומים אמריקאים חזרו למקום לעבודה והרימו את המורל, והמשרד הפסיק להיות מקום כל-כך מדכא – לפחות עד ש"ניתוק" הגיעה. טוב, זה לא בדיוק נכון, כי היו עוד כמה סדרות מוצלחות פחות או יותר שניסו להפוך ל"ניתוק" לפניה, אבל לא הצליחו. ראויה "תאגיד" המשובחת של קומדי סנטרל, שאין בה אלמנטים מדע-בדיוניים, אבל בהחלט מציגה את היום-יום המשרדי כגיהינום, ובהתאם, מצולמת באווירת סרט אימה (סדרה מעולה, אני ממליץ).

מדוע קונספט המשרד ממשיך להוות ענן שחור מעל העולם המערבי? מחוץ לתחומי הסרטים והסדרות, העולם האמיתי בפוסט-קורונה ומלא בדיונים על כמה שעות באמת צריך לעבוד, כמה אנחנו משועבדים למערכת, איזון של חיים ועבודה וכו'. כל פרסומת שנייה באינסטגרם מציעה לכם הכנסה פסיבית שתאפשר לכם לעבוד מהבית ולנטוש את המשרד. האם באמת החלפנו עבודת פרך בעבודת מקלדת, או שהמין האנושי פשוט אוהב להתלונן? קשה לקבוע, אבל מה שבטוח הוא שעולם הבידור ימשיך לייצר סיוטים מהמשרד, מהסיבה הפשוטה שמדובר בדבר אוניברסלי: כמעט כל אדם היה צריך לעבוד במשרד, וכמעט כל אחד סבל שם. ואם מישהו מצליח לצאת מהמשרד ולקבל ג'וב כיוצר טלוויזיה או קולנוע, הוא יכתוב עוד סדרה או סרט על כמה הוא סבל לפני זה, תסמכו עלינו.

• המסך
• המשרד
• משרד
• טלוויזיה
• עבודה
• אפל טיוי
• ניתוק