נתחיל מהסוף: קוראים לי אבישי סלע. סלע = עברות של סלמי, שם המשפחה של אבא שלי. מצד אחד הודי, מצד שני חאלבי. על הנייר, מזרחי משני הצדדים. זו נקודת המוצא. עכשיו אפשר להתחיל.

בתוך האווירה האמוציונלית, המיליטנטית והבלתי נסבלת ששוטפת את ישראל בחצי השנה האחרונה, יצאה לאור אמש סדרה חדשה – קוראים לה "קרועים", והיא מבית היוצר של רון כחלילי. וכחלילי, בין שאר סגולותיו, יודע לייצר שיח – כך הוא עשה עם שורת סדרות בעבר, מ"על צד שמאל" (שסקרה את ההיסטוריה של השמאל הפוליטי בישראל), דרך "סרט שחור לבן" שנגעה בתופעת סרטי הבורקס ועד סדרה כמו "ערסים ופרחות – האליטות החדשות" שאתם יכולים לנחש במה עסקה.

קו אחד שזור בין כל היצירות של כחלילי – 11 בסך הכל, כולל הנוכחית – והוא העיסוק באחד השסעים המרכזיים שעומד בלב החברה הישראלית, זה שבין אשכנזים למזרחים. הפעם, ב"קרועים", הוא מלווה את סיפורם של "המשתכנזים" – אנשים שנולדו למשפחות יוצאי עדות המזרח, ואימצו לעצמם עם השנים תרבות אחרת. כאלה שביקשו "להשיל מעצמם" את המזרחיות שצמחו ממנה, כדי להפוך להיות מעורים יותר בחברה הישראלית.

הסדרה מלווה, בכישרון רב, שורה של דמויות שעשו את המסע הזה – מגורי אלפי ועד גלית דיסטל-אטבריאן, מציון אמיר ועד אבי בוסקילה. הקייס של כחלילי מאוד ברור: מזרחיות מוגדרת בצורה מאוד מסוימת – מוזיקלית, תרבותית, התנהגותית – וכל הליכה מהשורשים המקוריים האלה לטובת כל דבר אחר, היא קרע (כמאמר שם הסדרה, "קרועים"). המילה "בגידה" לא נאמרת במפורש (אולי כדי לא להעליב את המרואיינים), אבל ברור שהיא מרחפת באוויר.

כלומר, יש רק דרך אחת להיות מזרחי: לשמוע מוזיקה מזרחית, לאמץ את המנהגים (אולי גם את המסורת היהודית), להיות מחובר למקום שממנו באת. כל ניסיון לחוות את החיים אחרת, הוא "להשתכנז" – לערוק החוצה מהמחנה, לטובת המחנה הנגדי. זה של האשכנזים, שהם ההפך הגמור.יש משהו מאוד מיושן בתפיסה הזאת, זו ששמה קו ברור, כמעט חומה, בין המזרחיות לאשכנזיות – ומבקשת לשים כל אדם בצד כזה או אחר של החומה. המציאות היא בוודאי לא אוטופית; גם עבדכם הנאמן נתקל לא פעם בהתייחסות השונה כלפי מישהו שנראה כמוני, או מחזיק בשם משפחה כמוני. אבל היא גם לא העולם של "קזבלן".

כי בעולם שאני חייתי וחי בו עד היום, אף אחד לא עשה את ההפרדה הזאת. תמיד חייתי בין כל מיני אנשים, והעדה שלי לא העלתה ולא הורידה. בתיכון קוגל בחולון, שבו למדתי, חננות לא עושים את החשבונות האלה. אף אחד לא ידע מה שם המשפחה של הבריונים שהפחידו אותי בתיכון, אבל כל הילדים ידעו להיזהר מהם בצורה שווה. נראה לי שבן גוריון קרא לזה "כור היתוך".

זאת בדיוק הבעיה בגישה שמניעה את כחלילי בסדרה הזאת – ההנחה הסמויה, ולעתים גם הגלויה, שמזרחיות צריכה וחייבת לבוא רק בדרך אחת. היא לא מכילה בתוכה את האפשרות שחלקנו, אולי אפילו יותר מאשר רק חלק, מעוניינים להיות מה שהם – בין אם הם רוצים לעשות מוזיקה ערבית, או היפ-הופ, או שניהם ביחד באותו הזמן.ויותר מזה – לא רק האשכנזים מפעילים מסננות, אלא גם המזרחים – והסדרה הזו היא הדוגמא הכי טובה לכך. סדרה שכולה "גייטקיפינג", שמסמנת לכולם מה זה להיות מזרחי, איזה מוזיקה צריך לאהוב ומה צריך להיות כדי להיחשב למזרחי "נכון" (בניגוד למזרחי הלא נכון, הוא המשתכנז, הוא זה שערק מהמחנה וניסה להתחפש).

אבל אנשים, תודה לאל, הם הרבה יותר מורכבים. בטח ב-2023. בהופעות של עומר אדם, או של רביד פלוטניק (האשכנזי!), אף אחד לא זוכר מאיפה ההורים שלכם באו. בפלייליסט שלי בספוטיפיי חיים זה לצד זה, חיים משה וברוס ספרינגסטין, יוני רכטר ושרית חדד, אתניקס וקנדריק למאר ובריטני ספירס (כי למה לא בעצם). את ההבדלים הישנים אני משאיר לסרטי הבורקס.

הניצחון האמיתי של המזרחיות יושג כשכולנו נהיה מה שאנחנו רוצים להיות. חלק מאיתנו יישארו עם המזרחיות הקלאסית, חלק מאיתנו יילכו למקומות אחרים בחיים או בתודעה. ולאף אחד לא יהיה אכפת איפה אמא נולדה ומה שמעו בבית (אגב – אצלי בבית שמעו את יהודה פוליקר, שלומי שבת וגידי גוב. את שלושתם אני אוהב עד היום).הסדרה "קרועים" היא, במובן הכי טוב של המילה, עוד סדרה של רון כחלילי – היא מעניינת, היא מעצבנת במידה, היא מגרה אותך לחשיבה אחרת. זה מה שכחלילי תמיד ידע לעשות, ואת זה הוא עושה בהצלחה גם הפעם. האם השתכנעתי מהקייס של הסדרה? לא ממש. אבל היא עדיין שווה את הצ'אנס.

• ביקורת טלוויזיה
• המסך
• רון כחלילי
• דוקומנטרי
• השד העדתי
• אשכנזים
• מזרחים

• Facebook
• Twitter
• Email

1.

אבא'שך ערומקו.
אמא'שך מאריזונה-זונה (המדור מנסה לנחש את ההעלבה הבאה, שתהפוך למהומת הפייסבוק הבאה, שתהפוך למלחמת עולם בין מזרחים לאשכנזים, שתהפוך לשלושה ימים של סיקור רצוף בידיעות אחרונות. אבל רגע, זאת לא יכולה להיות מהומה אם זה לא עדתי:)

2.

אבא'שך מרוקאי ערומקו.
אמא'שך רוסיה מאריזונה.
רוסיה? מאריזונה?
סססעמק, צודק (וכך, במשך שלושה ימים רצופים, העיתון והאתר הנפוצים במדינה עסקו בריב של שתי נשים שעמדו שעות בחום, בתור לטרמפולינה במגדלי עזריאלי – אגב, טרמפולינה זה שם מצוין לכל דבר חוץ ממה שזה: שם מצוין לעגבניה שהוכלאה עם קלמנטינה, לחצצית חדשה שהוכנסה לשימוש באזור חברון, לאשתו של טרמפולין; זה טוב להכל, חוץ מלמקפצה מטופשת)

3.

רגע רגע, רוסיה מאריזונה, זה אפשרי!
איך אפשרי?
המוצא שלה רוסי אבל היא גרה באריזונה -זונה-זונה. חזרנו לעמודים הראשיים של ידיעות?
לא. אם היא מאריזונה, איך אבא שלי הכיר אותה בכלל?
אולי הוא טס אליה. אולי הוא טייס. אשכנזים הם או בהייטק, או טייסים. אל תכחיש.
אבא שלי? טייס?
והמטוס שלו עשה נחיתת חירום באמצע מדבר אריזונה, ושם את מי הוא פגש?
את אמא שלי?
לא, ילד אחד טרנסג'נדר שכל הזמן אמר לו, “צייר לי כבשה, צייר לי כבשה". אל תסתכל עלי ככה, זה מקרים שקרו. אפשר לחזור לעמוד הראשי?
(יצחק לאור כתב פעם, שעיתון שמדווח על מהומות בפייסבוק זה כמו עיתון ששולח כתבים לצטט כתובות גסות בשירותים של התחנה המרכזית. הוא אמר את זה בתור משהו לא מומלץ, אני חושב. לא יודע, אני קורא בדיוק במוסף הפוליטי שסיגי מחדרה עושה ביד, ויש מספר טלפון)

4.

סליחה, זה אפליה! אם אין רוסיה מאריזונה, אז גם אין מרוקאי ערומקו.
למה? ערומקו זה בין-עדתי.
אה – תפסתי אותך – אז זה לא אופייני למרוקאים?
לא במיוחד.
אז זה לא העלבה!
אצל כל עדה זה לא העלבה, אצל מרוקאים זה כן.
למה?
כי הם נעלבים מכל דבר.
שיט! לוגיקה מעגלית! זה לא פייר!
(והאגדות מספרות, שפעם היה דיבור כזה בתקשורת, שכאשר כלב נושך אדם זה לא חדשות. אבל עשרים שנה של טלוויזית ריאליטי גרמו לנו לחוות את החיים כמו ילדים בני שש, ולדרוש עיתונות שמכסה את הדברים החשובים באמת: “המורה, הוא היריק עלי!")

5.

לא סובל לוגיקה מעגלית.
למה?
עולה יורדת, עולה יורדת. מה זה צריך להיות?
אתה חושב על מעלית.
נכון, סליחה. עדיין, הייתי רוצה להפריך אותה.
נו, תפריך.
לצערי גמרתי בית ספר אחרי מהפכת ארז ביטון, ולא לימדו אותנו לוגיקה מעגלית.
אלא?
לוגיקה מרוקאית.
אין דבר כזה.
באמת? גזען מתנשא הגמון מניאק.
סליחה, סליחה, יש דבר כזה.
רואה? זה עובד (ואין אלא להגיע למסקנה שזה בדיוק מה שאנחנו: זאטוטים בתחפושת של מבוגרים, שמעמידים פנים שיש להם דיעות ומחשבות ואידאות. אז אולי, במחשבה שניה, זה לא רע להתחיל להבין את האמת: שאנחנו ילדים בני שש, עם רובים אמיתיים).

• אנשים
• הנסיך הקטן
• יצחק לאור
• עוזי וייל
• טרנסג'נדרים
• השד העדתי
• טורים אישיים ובלוגים

• Facebook
• Twitter
• Email

1.

השד העדתי התפוגג! (או שהמזגנים השתפרו. בכל מקרה, כל עוד אתה לא יוצא לרחוב
זה בסדר

2.

לא היתה מלחמה – בינתיים – אבל סביר שגם לא תהיה, כי אם יש דבר אחד טוב בממשלה מלאה דתיים זה שחודש לפני החגים הם נהיים די עסוקים, וכל הקטע של להיכנס לעזה יורד מסדר היום כי זה או ארוחה לעשרים איש או מלחמה, ואם – נגיד – נפתלי בנט יבחר במלחמה,

אז אשתו שהיא שפית של עוגיות כשרות לא תוכל לתזז אותו עם המגשים החמים, ותצטרך להגיש עוגיות עבאדי ולבכות שבוע מהבושה, ואז היא תשאל את עצמה: “איפה אלוהים היה, כשאצלי בחג נחנקו מרוב יובש?!" ואז היא תנקום בו על ידי שתאפה מלא עוגיות לארז ביטון, שעקב מוגבלותו (הבריאותית! לא העדתית!) לא יראה שחיסל שלוש צלחות,

ובפעם הבאה שיצטרך לעמוד מול מיקרופונים ולהסביר למה הועדה שלו התעלמה מיוצרים מזרחים שאינם מרכזים את מיטב מאמציהם האמנותיים בשנאת אשכנזים, הוא יתחיל לגמגם ולהגיד שהוא עדיין מגבש את דעתו, כמו שקרה בפרשת מחמוד דרוויש – כמה זמן לוקח לגבש דיעה על ערבי, פור גוד סייקס? או שזה ערבי מאוד מתוחכם, או שדעתו של ארז ביטון היא מאלה הקשות לגיבוש –

ואז כולם יגידו: וואו! איזה שמן הוא! (ולך תגיד שזה בגלל שאכלת עוגיות של אשתו של הבנאדם שחתם לך על הצ'ק. לא נעים)

3.

עשיתי המון כסף מאמזון! טוב, לא ממש מאמזון, מקורסים על איך לעשות כסף באמזון.
טוב, לא ממש מקורסים על איך לעשות כסף באמזון, מקורסים על איך לעשות קורסים כאלה (טוב, האמת, גם מזה לא עשיתי המון כסף, אבל בגלל שזה עבודה באינטרנט זה איפשר לי לשבת בבית ולאונן מול יו-פורן בזמן שאני אומר לעצמי שאני עובד בשיווק רשתי. ונכון, הכסף לא משהו, אבל הסיפוק בעבודה עצום. שלא לדבר על הידע הנצבר: ידעתם שלבוקקה אין שום קשר לקקה?)

4.

זכינו באולימפיאדה! בשתי מדליות ארד! אם כי בענף ספורט שבעיקרון בנוי על להזיע ולדחוף, אז לא ברור איך לא השגנו יותר (הכל בגלל הרבי של מירי רגב. מה כבר אפשר לצפות מרב שלא נענו תפילותיו להחליף לטלפון יותר מתקדם מנוקיה שחור-לבן?)

5.

נתניהו עשה סבב של שיחות אינטימיות עם התקשורת. שזה נפלא, כי סוף סוף אספו את כל הפמיניסטיות של עיתון הארץ בחדר סגור, ובגלל שמרן ימני אחד בחליפת שלושה חלקים הם נאלצו לפתוח מזגן על מקסימום (מה שמזכיר לי, וסליחה על הסטיה לזכרונות אישיים,

שפעם קפצתי ראש בבריכת גלית בידי אליהו, ונחתתי בטעות על הילדה הפמיניסטית הראשונה שהכרתי, שבמקרה לגמרי היתה גם הילדה עם החזיה הראשונה בכיתה, וזה קרה בשעה ששחתה מתחת למקפצה בנסיונה לשפר את שיאה האישי בהשפרצה חיננית – מקצוע שלא נכנס עדיין לאולימפיאדה, אבל מאוד קל לניקוד: כל מה שצריך זה לספור את מספר הגברים שנעצרים במקומם ולוטשים מבט. ודווקא בה,

על כל חינניותה המתפרצת והמשתפרצת, יצא שפגעתי בשעה שצייתתי לחוק המשיכה. ויום אחר כך, כשמועצת ערסי השכונה התכנסה כדי לקבוע אם זה נקרא שנגעתי לה או לא, נערך דיון ארוך ואחריו ניתנה הפסיקה: זה לא נקרא, כי בגד ים וחזיה זה לא אותו דבר. וכדי לקבוע אחת ולתמיד מי הגבר, איציק חזן קפץ עליה ראש מהקומה השניה של בית הספר, ואולי נגע לה בחזיה ואולי לא – זכרונו מהאירוע נפגע עקב זעזוע מוח. אז המנהל אסף את כולם ואמר שזה לא מקובל. וחבל, כי אם היתה אז ועדת ארז ביטון, הקפיצה שלו היתה נכנסת לתוכנית הלימודים).

• אנשים
• בוקקה
• שיווק רשתי
• אולימפיאדה
• אוננות
• ארז ביטון
• הארץ
• עוזי וייל
• מירי רגב
• בנימין נתניהו
• אמזון
• השד העדתי
• טורים אישיים ובלוגים
• אינטרנט