זוכרים איזה כיף היה להתנדב באוקטובר? מיד עם פרוץ המלחמה, כבר בשמונה באוקטובר, נעמדה כל תל אביב בתור כדי להתנדב היכן שרק צריך, החל מהחמ"לים האזרחיים שהצילו את המצב בשבועות הראשונים למלחמה ועד למיזמי הבישול ההמוניים שדאגו שאף חייל או מפונה לא ילך לישון רעב. מאז התגנבה לה השגרה בחזרה אל חיינו, ומרבית התושבים בעיר חזרו אל מאבקי ההישרדות היומיומיים שלהם. אבל מתנדבים עדיין צריך. ועכשיו יותר.

>> לראשונה מזה כ-20 שנה: מחירי השכירות בעיר בירידה

הצורך במתנדבים גדול במיוחד בענף החקלאות, שאיבד את מרבית עובדיו הזרים והפלסטינים, והוא גובר עם התארכות המלחמה והמשך המחסור הקיצוני בידיים עובדות. בעיריית תל אביב- יפו נזעקו לסייע, ומקדמים כעת את היוזמה ההתנדבותית "נעים למשק": התנדבות קהילתית למען החקלאות, הרותמת את תושבי ותושבות העיר והמפונים והמפונות המתארחים במלונות למען החקלאות הישראלית הנמצאת במשבר בתקופה זו.

יוזמת "נעים למשק" בהובלת מינהל קהילה, תרבות וספורט של עיריית תל אביב- יפו ובשיתוף עמותת לב אחד וצו 8 לחקלאות, יצאה לדרך בשבוע שעבר במטרה לסייע לחקלאים באמצעות הסעת מתנדבים והמתנדבות למשקים הזקוקים להם בדחיפות. בכך מחזקים את הקהילתיות ואת החיבור בין התושבים בשכונות, מאפשרים לאוכלוסיית המפונים תעסוקה חיובית, וכמובן מסייעים לחקלאים להציל את תוצרתם.

בשבוע שעבר הוציאה העירייה יותר מעשרה אוטובוסים מכל שכונות העיר, שפוזרו במשקים חקלאיים בעמק חפר, אזור השפלה ועוטף עזה. לאור ההיענות העצומה וההרשמה המהירה של תושבות ותושבי העיר בכל הגילים, עיריית תל אביב-יפו תמשיך במיזם גם בשבועות הבאים ותקדם בנוסף יוזמות קהילתיות למען עידוד קניית תוצרת חקלאית ישראלית. בשבוע הקרוב תוציא העירייה למעלה מחמישה אוטובוסים להמשך הפעילות הקהילתית ההתנדבותית, מספר שיגדל ככל שירשמו יותר מתנדבים ומתנדבות. בואו לעשות משהו טוב.

נעים במשק": כל הפרטים, הרשמה והסעות למשקים חקלאיים

• תל אביב נרתמת
• תל אביב נלחמת
• הבועה
• עיריית תל אביב
• התנדבות

בעוד רוב המסעדות מתאוששות ונפתחות מחדש – או להיפך,נסגרות סופית– תעשיית האירועים סופגת תקופה קשוחה של ביטולים ואפס הכנסות. במקרה של חגי אשל, המלחמה מתנהלת בשתי חזיתות: כבעלים של "נודדת" – שירותי קייטרינג והפקה קולינרית לאירועים קטנים – ושל "הפנינים 1", בית לאירועים קטנים ביפו העתיקה. השימוש במילה בית אינו מקרי שכן זהו גם ביתו הפרטי של אשל. ועד כה בתקופה האחרונה, הבית נותר בית ותו לא. עכשיו זה משתנה.

כעת הוא פותח את המקום כמרחב מרפא לסדנאות תמיכה במתנדבי חמ"לים, וכמקום התכנסות לכל מי שזקוק לקצת אוויר ואור. "בשבעה באוקטובר הכול נעצר. מהר מאוד הבנו שהאסטרטגיה צריכה להשתנות אבללקח לנו מעל חודש לעשות פעולה", מספר אשל. "בשבועיים האחרוניםהתחלנו להניע מפגשים שיצרו לנו נקודת חיבור עם המצב כמקום מארח.מצאנו שיש לנו דרך לתת מעצמנו באופן שהוא מוכר לנו".

בשיתוף עם מטה החטופים נולדה יוזמת "נותנים לנותנים" לתמיכה במתנדבים, שמאגרי החוסן הנפשי שלהם עומדים במבחן יומיומי.בכל יום שלישי הם מגיעים ל"פנינים 1", חלקם קולגות שנפגשים יום יום במטה וחלקם זרים, לערבי סאונד הילינג, כוס יין ותדר נעים שבו הם מוזמנים לחלוק ולשתף. "חשבנו איך נוכל לתמוך באותם מתנדבים באופן כזה שגם הם ימלאו מצברים.אנחנו רוצים לתת להם הזדמנות לעבור תהליך משותף ומקל במרחב שלנו".

במקום שולחנות לאורחים נפרשים מזרנים על רצפת העץ. המטפלת שני הברי עוברת בין המתנדבים־מטופלים, ומפיקה מתוך קערות טיבטיות צלילים שחודרים ללב ולבטן. במקומות שונים בחדר פזורים נרות שמטילים אור רך, תוצר של סדנאות להכנת נרות המתקיימות כאן בשגרה. אשל אוסף כלים ישנים משוק הפשפשים ויוצק לתוכם נרות תחת הכותרת "אור חדש בכלי ישן". כעת הוא מקיים את הסדנאות על תקן פעילות מרפאת: בכל יום שני אפשר להגיע למקום עם כלי מהבית ולצאת עם נר ריחני שהכנתם בעצמכם.

"אנחנו בראש חודש כסלו וכל הנושא של ריבוי אורות וריבוי ניסים הוא משהו שכולם מתחברים אליו. כדי להפגיש אנשים עם אור כמה שיותר מהר, אני מזמין את מי שרוצה להגיע עם כלי וליצוק לתוכו אור". הסדנה מתקיימת על בסיס מקום פנוי ומחירה 50 ש"ח, לכיסוי עלות השעווה. אם תרצו לאמץ את התחביב, בחנות שבמקום ניתן לרכוש את החומרים הנדרשים. כמובן שאין חובה להשתתף בפעילות. אפשר סתם להגיע, לחלוץ נעליים בכניסה ולהזמין קוקטייל מהבר הקטן שבפינה.

לאור השיתוק בענף האירועים צפויה הפעילות בפנינים 1 להימשך כל עוד יש צורך בחיבוק ותמיכה. אשל יעשה את שלו בסדנאות הנרות, ובמקביל הוא מזמין מטפלים וחמ"לים להשתמש בפלטפורמה עבור מתנדבים נוספים. "אם יהיו פניות ותהיה דרישה נפתח את הבית לעוד מפגשים ומטפלים שהיו רוצים להכיר את המרחב. אני קורא לחמ"לים ולמתנדבים שרוצים לבוא ולחוות חוויה מפויסת ומרפאת. אלה חבר'ה שנותנים את הלב והנשמה וצריך שמישהו ידאג להם".
הפנינים 1, שני 19:00-23:00

• תל אביב נרתמת
• שקט נפשי
• התנדבות

במהלך השגרה, תושבת פלורנטין סיון גפן מנהלת את חדר הכושר הולמס פלייס. אבל שום דבר לא שגרתי עכשיו, ולכן בימים אלה גפן הקימה את "סיירת חיבוק וחיזוק" – סיירת אבל של מתנדבים מכל רחבי הארץ הפוקדים לוויות ושבעות של אנשים זרים, כדי לא להשאיר אף אחד לבד בשעתו הקשה.

כמו ישראלים כל כך רבים, גם גפן רצתה לתת כתף, אך גילתה שמקומות רבים פשוט לא צריכים עוד מתנדבים. לעומת זאת, היא כן ראתה איפה כן צריך אנשים – היא נתקלה במספר פוסטים שקוראים לציבור הרחב להגיע ללוויה או לשבעה, משום שהמשפחה במהלך אסון גדול שכזה, יש סיכוי שמשפחות יתאבלו לבדם. לכן החליטה להקים קבוצת וואטסאפ שתרכז אנשים שמוכנים ללוות את המשפחות ברגעיהם האחרונים עם אהוביהם, או לפות לבקר אותם במהלך השבעה. כדי שאף אחד לא ישאר לבד.

בקבוצת הוואסטפ של סיירת חיבוק וחיזוק חברים נכון לשעה זו 360 משתתפים. הם מודיעים על לוויה שעלולה להיות דלילה בנוכחות – אולי היא מתקיימת מאוחר, אולי מדובר במשפחת עולים חדשים, אולי ישוב פקוד אסון – ומיד ישנה התארגנות לשם הגעה משותפת של כל מי שיכול. במקרה של שבעות, מעדכנים בקבוצה אם יש גם צורך באוכל ושתייה.

שאלנו כיצד הגיבו המשפחות לאנשים זרים שמגיעים לשבעה, וגפן הסבירה שחברי הסיירת מציגים את עצמם בהתחלה, ועד כה המשפחות הגיבו בהתרגשות אדירה למחווה, והעריכו את הרצון לחבק אותם בשעתם הקשה. סולידריות. בימים האחרונים ניתן לראות בקבוצה גם קריאה להצטרף ולשבת יחד עם משפות החטופים בקפלן, ולדאוג להם לאוכל ומים.״גם ככה האבל הכבד מורגש", אומרת גפן על המיזם עצמו. "יש חשיבות לשים שם ופנים מאחוריו״.

• תל אביב נרתמת
• התנדבות
• מחדל נתניהו
• מוות

"צריך עוד חמש מנות למשפחה בקרית אונו, ארבע בשריות ואחת צמחונית", מניחה מיה את הטלפון שלא מפסיק לצלצל מאז הבוקר. עוד ועד שמות מתווספים לאקסל הארוך ממילא, רשימה שמכסה את כל אזור המרכז וזולגת לעמק חפר ונתניה, ירושלים וכרמי קטיף, יישוב קהילתי במועצה האזורית לכיש. באזור הכנת ההזמנות נכנסים מיד לפעולה. לא עוברת דקה ועל הדלפק מונחת שקית נייר חומה ובתוכה אוכל חם ומנחם – קופסאות עם עוף ואורז, ירקות מבושלים, תבשיל טופו, סלט עגבניות שרי, קיש בתבנית חד"פ, לחם, עוגת שמרים חמה וגם משהו מתוק לקינוח תרומת רוי שוקולד. אופיר מצמידה לשקית בון עם כל הפרטים ואומרת שאפשר לצאת לדרך. אני אוספת את החבילה ושמה בצידנית כתומה של תן ביס – גם היא תרומה – ליד מנות שכבר מוכנות לשינוע. עוד משלוח יצא לדרך.

בימי שגרה, החלל המעוצב באור יהודה הוא ביתו של בית הספר לבישול "אטיליו". כעת כל פינה מוקדשת למאמץ המלחמתי. שף אסף שטרן, שדקה לפני השבעה באוקטובר השיק פופ אפ ארוחת טעימות כשרה, מוביל היום את בריגדת המטבח יחד עם מייסד ומנהל בית הספר שף מיכאל כץ. מתנדבים משנעים פנימה ארגזי חומרי גלם, חלקם מתוך המלאי בבית הספר וחלקם תרומות שהשיג דוד קישקה, יו"ר העמותה הישראלית לתרבות קולינרית שחברה לבית הספר במיזם ההזנה.

חברי העמותה מבשלים, אופים, מאיישים את עמדות הטלפונים ומשנעים אוכל לעורף, ממשפחות נזקקות ועד ילדים במתנ"ס. הדרישה מגיעה מכל כיוון – מהמשפחות עצמן, מהרווחה, מקבוצת ווטסאפ של אנשי ונשות קולינריה, ממישהו ששמע שמישהו צריך. "לחיילים יש מי שדואג. אנחנו דואגים למי שנשאר בבית", אומר קישקה. בחמ"ל שליד השולחן שבלובי בית הספר יושבות מתנדבות חמושות במחשבים ניידים – הן אלו שבחזית, מקבלות שיחות קורעות לב ומזינות לטבלה את הפרטים היבשים: שם, כתובת, טלפון של איש קשר, מספר מנות. אחת העמודות בטבלה מיועדת להערות. שורה צבועה באדום מעידה על משפחה שכולה, וכאלו יש לא מעט.

בשעה 12:00 הלחץ מגיע לשיאו. רוב האוכל כבר ארוז ומוכן ומתנדבים מגיעים לשנע. צעירים ומבוגרים, חברי העמותה ותושבי הסביבה וסתם נשמות טובות ששמעו שיש צורך ובאו לתת יד. אני מניחה את הארגז במושב האחורי ומפנה מקום לעוד שני ארגזים שמתנדב עוזר לסחוב. הכתובת הראשונה באור יהודה, בניין שבו שלוש משפחות ממתינות לבשורה. אני מגיעה למקום ומתקשרת לטלפון שעל הבון. אישה צעירה עונה. "כן, אני תכף יורדת", היא אומרת. לאחר כמה דקות היא מגיעה ומתנצלת על העיכוב. העצב נשקף מהעיניים ואין צורך להכביר במילים. "אלוהים יברך אתכם", היא ממלמלת ולוקחת את המשלוח. הלאה לכתובת הבאה.

הווייז מכוונת לסביון ואני בטוחה שנפלה טעות. ממש לפני שער הכניסה לשכונה צריך לפנות ימינה, למקבץ בנייני רכבת. אני מגיעה לכתובת, חונה בדאבל פארקינג ומתקשרת. אין תשובה. מחפשת חנייה, מדוממת את הרכב ועולה במדרגות עם הארגז ביד. צלצול הפעמון מעיר לחיים קולות ילדים. "מי זה?" – "הבאתי אוכל". דממה. בזמנים כאלה אנשים חשדנים, ובצדק. אחד המתנדבים סיפר שמעצם היותו גבר החשדנות גדולה שבעתיים. אישה עם תינוק על הידיים ושני ילדים תלויים על השמלה מציצה מהדלת. "לא שומעים פה טלפון, רק ווטסאפ", היא מתנצלת במבטא כבד, לוקחת את השקית ונכנסת חזרה.

הכתובת הבאה בקרית אונו, במרחק כמה דקות נסיעה. "אני נכה, הילדה יורדת", עונה אשת הקשר. ילדה כבת שש וילד כבן ארבע מתקרבים. איך יצליחו השניים הקטנים האלה לסחוב ארגז כבד, אני חושבת ועוזרת להם להגיע עד לכניסה. בכתובת הבאה גבר צעיר בחולצה שחורה קרועה וכיפה יוצא מחדר מדרגות בצעד כבד. פניו אפורות. מה אומרים בכאלו נסיבות? לא אומרים. "תשמרי על עצמך", הוא לוחש, לוקח את השקיות ונעלם כלעומת שבא.

עוד שורה ברשימה. עוד סיפור של צער בסאגה בלתי נתפסת, כשאנשים טובים באמצע הדרך נרתמים למלא את החלל שמשאירה אחריה ממשלה לא מתפקדת. המלאים בבית הספר הולכים ומצטמצמים, וכבר אי אפשר לסמוך על נדיבות לבם של ספקים וחקלאים, שתרמו עד קצה גבול היכולת. בעמוד פייבוקסשנפתח לטובת העניין נאספו עד כה 3,500 ש"ח, אך עלות התפעול שבית הספר נושא בה עומדת על כ-25 אלף ש"ח. מאות אנשים יודו לכם אם רק תוכלו לתרום. ראיתי זאת במו עיני.
לתרומות לחמ"ל אטיליו

• תל אביב נרתמת
• אוכלים שותים
• התנדבות
• אוכל ביתי

אם ייש משהו שאנחנו כציבור יכולים כולם לראות בין אבק המלחמה, זה עד כמה הציבור הישראלי נרתם כדי לסייע לחיילים ולתושבי הדרום.אינספור יוזמות צצו כדילעזור ללחימה ולאנשים שנפגעו ממנה, כשאחת המרכזיות בהן הוא חמ"ל הכנת ופיזור הארוחות של מסעדת האחים. רק אתמולביקרנו שם כדי לספר לכם על המוני האנשים שמכינים מזון, וסיפרנו שהם צריכים עזרה. ובכן, היום הם מספרים שהם צריכים עזרה מסוג אחר – למצוא למי להעביר את כמויות האוכל המשוגעות שהם הכינו.

מסתבר שהחמ"ל כל כך יעיל ואפקטיבי, עד שהם הכינו יותר מנות מוכנות ליומיים הקרובים מאשר שיש הזמנות. לכן מבקשים מטעמם להית בנות אדם ולעזור להם למצוא אנשים רעבים להאכיל – משפחות וילדי עוטף שנמלטו לכל רחבי הארץ, חיילים וכוחות ביטחון עם חוסרים בשטח, או פצועים וצוותים רפואיים שלא היו מוכנים לקליטת כמות כזו של אנשים. אתם תמצאו אותם, הם כבר יאכילו אותם. הנה דרך שאתם יכולים לעזור.

וזה מאוד פשוט לעשות – כל מה שצריך הוא להפנות את האנשים שצריכים ארוחה חמה – וכאמור, יש כמויות –לטופס הסופר פרנדלי שהכינו בחמ"ל. אחרי שימלאו את הפרטים, יצרו איתם קשר מהחמ"ל וידאגו להם לארוחה חמה במשלוח לכל אזורי הארץ האפשריים. הטופס הזמנה מתייחס ארוחות צהריים וערב להיום (10.10) ומחר (11.10), אבל אם צריך ארוחת בוקר או אוכל ילדים, אל תהססו לכתוב ולבקש גם. זה הזמן שלכם למצוא את הרעבים, ואם גרתם פעם בתל אביב, אתם כנראה מאומנים.

• תל אביב נלחמת
• הבועה
• האחים
• התנדבות