>> ליאת פלדמן (כדאי שתעקבו) היא גם פסיכולוגית וגם מבכירות נשות התוכן בטלוויזיה בישראל (ואחת המעולות שבהן), לשעבר סמנכ"ל התוכן של ערוץ 10 ז"ל, וכיום יוזמת ומפתחת תכנים לסדרות דרמה ותעודה. ספרה החדש, "אובססיה – דו"ח מעקב" (הוצאת נוודים) עוסק בפרשת אהבה נכזבת שנתגלגלה להרגל של מעקבים ופטרולים בעקבות האהובה החמקמקה.אתם רוצים ואפילו יכולים לקרוא אותו.

>> בוקר מושלם בים וספה להתרסק עליה לשנ"צ // העיר של קרן אלכסנדר
>> שריד מעידן הקרח ושלוחת פלורנטין בצפון הישן. העיר של איל חלפון
>> גן עדן של ממש בתוך העיר וברושים מרגשים. העיר של תמר סון

בספר ובחיים אני מרבה ללכת ברחובות העיר. בשנים האחרונות אני מבלה יותר ברחובות בשדרות ובסמטאות מאשר בבתי קפה, מסעדות או בארים. יחסית לאדם שלא אוהב להירטב אני די הרבה ליד מים. כיון שהים הוא חלק משמעותי מימיי, והוא נמצא במרחק דקות ספורות מביתי, לכל חוף בתל אביב יש משמעות שונה עבורי. עלי להיות ספציפית:

1. חוף הבננה

אי אז לפני יותר מעשרים שנה הגעתי לבננה ביץ' בעקבות יוסי פלח, חברי שעבד כמציל, והיה מרשה לי לקחת את החסקה לסיבוב. נתקלתי בחבורה מגוונת של אמנים, מוזיקאים, אנשי עסקים, דוגמניות, משפטנים ופורשי היי טק אבודים והוזים, שקלטו אותי לתוכם. חבורה של אנשים שלא סובלים זה את זה ואוהבים האחד את השני אהבת נפש. מאז, זו דרך להתחיל את הבוקר. לצעוד לשם, לשבת מעט ולחזור. בתקופות בהן אני עובדת הרבה בבית, זו קהילה לקבל עמה את פני היום.

2. הילטון דרום // קפה בינתיים

מקום לעצור בו בהליכות השקיעה לים, ולהתבונן בישיבה על סלעי השובר ב"גולשים הצעירים". בקיץ אפשר לשתות מרגריטה קפואה, להסתכל באלה שכן נכנסו למים, ולחטוף מדי פעם כדור בראש מהנערים שמתאמנים בפוצ'י "הקפצות", והצללית שלהם כל כך יפה על רקע הערב.
אליעזר פרי 14 תל אביב

3. הקיוסק בבן גוריון פינת בן יהודה

בדרכי לים אני עוברת ליד קיוסק העץ התכלתי עם הגגון הלבן (של שלומי מ"גלים", חבר עוד מימי הדולפינריום). אני לא מכיר שם איש, ובכל זאת קרובה אליהם – אני רואה אותם כמעט בכל יום עם הכלבים, עם העיתון, אחרי אופניים, במקום אופניים. לעצמי אני תוהה איך הם יושבים גם בבוקר וגם בערב בקפה בשדרה. הם בטח שואלים את עצמם אותו הדבר לגבי. לא מזמן הוצבו בשדרה פסלים ריאליסטיים בגודל טבעי של דוד ופולה בן גוריון, משהו שהוא שילוב של קרינג' ושלווה בוטחת. בוקר אחד עברתי וערימות של ארגזים היו מונחים מאחורי הפסלים. הייתי בטוחה שזה מיצב אמנות על מצבנו. מימין הבחנתי פתאום במשאית מובילים, ועדיין זה בעיניי מעשה אמנות.

4. צ'אקולי // המרכז הימי בדולפינריום

אני אוהבת את הארכיטקטורה הקלה לכאורה, הלבנה והפתוחה של המרכז הימי. מסעדת צ'אקולי, במפלס העליון שלו, מציעה חוויה מתמירת תודעה. האוכל נהדר, אבל לא בזה הענין. עם מרטיני יבש או אולד פאשנד, אפשר להתבונן מבעד לרפפות המוטות קלות מטה, בשמש השוקעת ומלטפת את הריסים בריצודי כתום ולדמיין שאנחנו במקום אחר, בזמן אחר, לפני המשימה הסודית הבאה של האלטר אגו הג'יימס בונדי שלי.

5. קריית המלאכה והגלריות בדרום העיר

בימי חמישי אני אוהבת לצאת ל"סיבוב גלריות". בזמן האחרון התנועה והחורף גברו עלי, ואני מעדיפה שבתות, כשהעיר ריקה ושקטה. אפשר להספיק הרבה אמנות בבת אחת, ולתת לשטף של דימויים, פורמטים וחומרים לעשות בך, או לא. במיוחד אהובות עלי הגלריותעינגא, "גורדון" של רחוב הזרם,אלון שגב, וגלריה רוטשילד, אשר נמצאת בכלל ברחוב משה מאור 2. הם אוהבים להציג ריאליזם בשמן, וזה יפה יפה, כמעט כמו הגג הענק שהוא בעצם משתלה המחפה את הגלריה שלהם.

6. רחוב מזא"ה

פעם בשבוע אנחנו נפגשים במרתף של אלכס לנגן. הבנים טענו שבס זה יותר סקסי, אז אני מנגנת בבס, שזה באמת כיף כיף כיף. אנחנו גרועים שזה פחד, אבל אלו מן השעות הקסומות של השבוע.
עורכי המדור היקרים, ודאי לא חמק מעיניכם שלא ציינתי את חנן מרגילן, אני מקווה שתפרסמו בכל זאת ???? (והנה ציינתי)
(הערת המערכת: זה אכן מנוגד לחוקי המדור אבל גם אמרנו חמישה מקומות ובחרת שישה, אנרכיה מוחלטת שאין לנו את המשאבים להתמודד איתה)

מקום לא אהוב בעיר:

העיר אהובה עליי כולה ואני נהנית להרגיש אותה ברגל. עם המולת ההשתפצויות והחפירות הבלתי נגמרות, תנועת האנשים ביום ובלילה, היא מרגישה לי כמו עיר גורה אשר משמיעה קולות של נמר. אני אוהבת להיות בחוץ בעיר, כמעט בכל חוץ שהוא. כשהגעתי העירה מחיפה, לפני יותר משלושים שנה, הזדעזעתי מההזנחה והריפוט. אבל מהר מאוד הרגשתי כמה היא פתוחה, מאפשרת, מגוונת. קטנה קטנה, כמו נייר מילמטרי, שכל תזוזה של משבצת בו היא שכונה אחרת לגמרי, עם קפה אחר, וייב אחר ואנשים אחרים. נדמה לי שמי שלא גדל בעיר עצמה לעולם לא יתיחס אליה כמובנת מאליה. למרות שאני לא אוהבת את רחוב אבן גבירול, הוא המראה האהוב עלי כשאני חוצה את הירקון מצפון אחרי נסיעה, ויודעת שחזרתי הביתה.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
הסרט "פיליון" של הארי לייטון (במאי צעיר שלא הכרתי) עם אלכסנדר סקארסגארד והארי מנלינג (שמדאדלי דרסלי המעצבן ב"הארי פוטר" גדל להיות עלם צנום וביישן). בחור גיי, מופנם, שעובד ככרטיסן בחניון ענק ובערב שר במקהלת גברים א-קפלה, מתאהב באופנוען אלילי (סקארסגארד מן הסתם) ונסחף איתו למערכת יחסים מינית של אדון ועבד. יש חלקים קשוחים בסרט, אבל הוא גם נוגה, מכמיר לב. יפה לראות את התמורות בתוך הקשר בין שניהם, ואיך ההתבטלות המוחלטת בפני ה"אדון" מאפשרת לחלקים באישיותו של העלם הצעיר לצאת לעולם.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה בימי המלחמה?
אחרי השבעה באוקטובר כמעט ולא פתחתי טלוויזיה, ובקריאה התנחמתי בספרות רחוקה מכאן. במוזיקה ובאמנות עלה בידי לחוות, לא כוח ותקווה, אולי פורקן. בערך חצי שנה אחרי התקיים פצ'ה קוצ'ה, בסופו עלה בחור בשם יקי גני להדגים מה הוא עשה באמצעות AI. הוא מידל אמני ענק חיים ומתים לביצוע הולך ומתגבר של "הכעס" של רוקפור. אפשר היה לראות את אלביס, דיוויד בואי, לשמוע את הגיטרה הלבנה המיבבת של פרינס ונהמות האוברדרייב של הנדריקס. היום אפשר לעשות דברים יותר משוגעים וביותר קלות, אבל זה פעל עלי, והרגשתי איך העיניים שלי מתחילות להתמלא. לא הייתי מוכנה לזה, כשפתאום עלתה על המסך דמותו של יותם חיים כשהוא מתופף, כאילו עם כל הגדולים, המתים והחיים, התייפחתי בשורה הראשונה של היכל התרבות (שם נשארו כרטיסים), כפי שלא קרה לי לפני כן ומאז.
לינק לקטע למי שזקוקים לבכי טוב.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
בסוף תקופת הקורונה פנתה אלי קופ"ח "מכבי" כחלק מפנייה כללית לחבריה, בה היא מזמינה את מי שרוצה ויכול להיפגש עם אדם בודד. חשבתי שאני יכולה לעשות את זה, ובעיני רוחי ראיתי קשישה, אולי ניצולת שואה, שיושבת עמי על ספסל בגינה. נרשמתי, והתחלתי להיפגש עם אשה צעירה בהרבה, שחייה התהפכו לאחר תאונת דרכים. במשך שנתיים נפגשנו פעם בשבוע, אצלה, לפעמים יצאנו מעט ובזהירות. מאוחר יותר המשכנו לשוחח בטלפון, ואני מרגישה אשמה שאני לא עושה זאת יותר. מעבר להפגנות, לעירנות ולהתארגנות סדורה הנדרשת מאיתנו, מכל מי שזכויות אדם ועקרונות דמוקרטיים חשובים לו, במרחב הפרטי המצומצם שלנו חיים כל כך הרבה אנשים שישמחו למפגש, לשיחה, לשהייה מעט ביחד.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
כל כך הרבה מתנדבים, פעילים בקהילה, עסקים קטנים שתעלות חפורות להם שנים, ובכל זאת, אציין את עובדי הקופה בסניף אםפם בדיזינגוף-ארלוזורוב שנסגר זמנית לשיפוצים. הם חמודים ואישיים ביחס שלהם. שבה את ליבי שהם נותנים לחתולי הרחוב להיכנס להתחמם בסניף כשאין הרבה לקוחות ומחביאים אותם מאחורי עמדת הקופה.

מה יהיה?
אני חיה כמה שנים עם מועקה ודאגה ממה שקורה איתנו, ובכל זאת מאמינה שיש למקום הזה תקנה.

את הספר "אובססיה – דוח מעקב" אפשר להשיג באתר הוצאת נוודים, ובפלטפורמת הספרות 'עברית'
https://did.li/n1vmC

• העיר שלי
• ספרות ישראלית
• בננה ביץ'
• חוף הילטון
• שדרות בן גוריון
• צ'אקולי
• קריית המלאכה
• מזא"ה
• פצ'ה קוצ'ה

>> בשנה וחצי האחרונות מתמודד שף טומאס יול, תושב יפו ופינאליסט העונה האחרונה של "משחקי השף", עם הפער שבין ארץ הולדתו השלווה לסיר הלחץ הישראלי. "מרוב שזה לא מציאותי, לקח לי זמן לעכל את מה שקרה בשבעה באוקטובר. המשפחה שלי בחו"ל הייתה מודאגת ממה שקורה אבל הרגעתי אותם שמקסימום נצטרך להישאר במקלט יותר מהרגיל". כיליד לונדון הוא מרגיש אנגלי, ומצד שני המשפחה מחברת אותו לישראל וכך גם האהבה לאנשים ולמזג האוויר. הוא מוצא דמיון מסוים בין המצב בארץ לסכסוך בצפון אירלנד בין ממשלת בריטניה לארגון ה-IRA, מאמין שלפעמים אין ברירה אלא להילחם ומקווה שמישהו מהצדדים יעשה את הצעד הראשון ויושיט יד לשלום.כיום הוא מבשל בארוחות פרטיות. שווה לעקוב.

>> פיתה שעושה שמח ותל אביב של שבת בבוקר // העיר של טל פייגנבאום
>> מקום לברוח מהמציאות ומקום ללכת בו מכות // העיר של יונתן ברק

1. M25

מה שרואים זה מה שמקבלים, ושוק הכרמל הוא מקום נהדר לאוכל ולהשראה. אני אוהב את הישיבה בחצר, שמזכירה לי מקומות בספרד ואיטליה.
סמטת הכרמל 30

2. שילה

בעיניי זו מסעדה מצוינת ואני אוהב את מה שהם עושים. עוד לא יצא לי להגיע למקום החדש אבל אני אהיה שם בשבוע הבא, ואני מאוד סקרן.
מונטיפיורי 9

3. בית תאילנדי

אחד הדברים שאני אוהב בישראל הוא כור ההיתוך התרבותי. יש כאן אנשים ממקומות שונים ולכן המטבחים מגוונים מאוד. את בית תאילנדי אני אוהב בגלל האותנטיות. חייתי בתאילנד תקופה ארוכה, והאוכל שמוגש במסעדה קרוב מאוד למקור.
בוגרשוב 9

4. BAYZ (הילטון ביי ביץ' קלאב)

זה המקום שבו ערכתי את מסיבת הרווקים שלי לפני החתונה בישראל, אז תמיד יהיו לי זיכרונות טובים ממנו ומקום חם בלב.
חוף הילטון

5. MOSHIK&

מושיק רוט עושה דברים נהדרים ומיוחדים. הדרך שבה הוא מלמד את הטבחים שלו מרתקת, ואני מתרגש לראות כיצד הוא יתקדם. אני חושב שהוא ישדרג את הקולינריה בישראל לרמה אחרת.

מקום לא אהוב בעיר:

לפני שעברנו ליפו גרנו בצפון הישן ברחוב יוחנן הורקנוס. יומיים אחרי שנכנסנו לדירה התחילו עבודות ברחוב וחשבתי שזו רעידת אדמה. יצאתי למרפסת ומולי עמדה מכונת חפירה ענקית שהובאה לשם לצורך עבודות הרכבת הקלה. לא מזמן עברתי ליד והיום הסביבה נראית עוד יותר גרוע.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
הסרט "זעקות ואז שתיקה". ריגש אותי לראות כמה כוח החטופים גילו במצב כל כך לא ייאמן ובכל מה שעבר עליהם לאחר מכן.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
היומן של סבא שלי, וויליאם תומאס הנרי שארפ, ששירת בחיל האוויר המלכותי והוצב בירושלים. מעניין לראות דרך הטקסטים איך אותן בעיות ואותו מצב קיימים גם כיום. משפטים שהוא כתב כמו "איך מוצאים מכנה משותף כשאין מכנה משותף", ו"אל תיתן לאירועים לחלחל עמוק מדי ולהסיט אותך ממי שאתה" – רלוונטיים גם אחרי 60 שנה.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
מכיוון שאני איש משפחה אני יודע להעריך את תרומת המילואימניקים שנקרעו ממשפחותיהם לתקופה ארוכה. יש לי חברים שעשו מילואים ואחרי השחרור לוקח הרבה זמן להסתגל למציאות. אני אוהב לבשל להם, כדי שכשהם חוזרים הביתה יחכה להם משהו טעים. צריך לעשות כל מה שאפשר כדי להקל על הגברים והנשים שמשרתים במילואים.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
אשתי. היא לא רק אמא אלא בעלת עסק, מנהלת כספים, מנכ"לית ומתרגמת, ובאופן כללי אגדה מייד אין תל אביב.

מה יהיה?
יהיה טוב. אני בטוח שבסוף הכול יסתדר.

• העיר שלי
• אוכלים שותים
• M25
• מושיק רוט
• חוף הילטון
• בית תאילנדי
• שילה
• משחקי השף

כמו כל עסק בתחום ההסעדה בעיר, גם בניני האצ'י עדיין מרגישים את גלי ההדף של המלחמה. "כמו כל עסק בישראל גם אנחנו נסגרנו בשבוע הראשון למלחמה. הצוות יצא למילואים והיינו חייבים לעצור לרגע ולהבין לאן אנו הולכים. כשפתחנו מחדש, היה ברור שאנחנו מתגייסים לבשל ולשלוח אוכל לחיילים במקביל לעבודה הרגילה שלנו", מספר אודי רומנובסקי, מבעלי המקום. "היום, שנה וקצת אחרי, מתרחשת תופעה שאנחנו כבר מזהים מראש: ברגע שיש גיוס מילואים נרשמת ירידה דרמטית בעבודה. צעירים וצעירות כבר לא בבית, אלא הולכים להגן על המדינה, ואז יש ירידה בהזמנות וכמובן אנשים יוצאים פחות. ברגע שיש רגיעה – המסעדה והמשלוחים חוזרים לרמה הרגילה. חוסר היציבות הזה מאפיין את חמש השנים האחרונות, מאז הקורונה. במקביל פתחנו שני מקומות מחוץ לתל אביב, כך שאנו ממשיכים להיות אופטימיים. הגישה הזו מוכיחה את עצמה לאורך השנים. הקהל הישראלי נאמן ואוהב לבלות ולהוציא כסף על דברים טובים".

>> קקטוסים בפארק ומקום מושלם להירגע בו // העיר של ייגור פראוזנקו
>> מקום לעשות בו מוזיקה ומועדון למסע בזמן // העיר של מיסטרמיס

1. חנן מרגילן

יש קסם בשכונת שפירא, ויש בה גם אתה מה שאני חושב שהוא הקבב הכי טוב בתל אביב לפחות. המסעדה הזאת ממשיכה לשמור על יציבות ותחושה משפחתית, בלי הרבה רעש וצלצולים.
מסילת ישרים 15

2. קפה דיזנגוף

לכל תל אביבי שמכבד את עצמו יש קפה שכונתי. זה הקפה שאני מתחיל איתו כמעט כל בוקר. מקום שהבעלים שלו נמצא בו כל הזמן, הוא מקום שתמיד יצליח.
דיזנגוף 190

3. חוף הילטון

מקום שמלווה אותי בכל תחנה בחיי, עוד מאז שהייתי נער תל אביבי שבית ספר לא היה המקום המועדף עליו בשעות הבוקר. הוא מספק בעיניי הרבה מהיתרונות של העיר הזאת: ים, אנשים יפים, בריחה בתוך העיר אל הטבע וכמובן בעל החיים הכי יפה בטבע – כלבים.

4. רחוב רחל

הרחוב שהתבגרתי בו ואני גר לא רחוק ממנו. מבחינתי השקט שהוא מייצר, ובמקביל העובדה שהוא נמצא דקה מדיזנגוף הרועש והסואן וזה שיש בו הכל, מרגיעה אותי. בעיניי זו פיסת תל אביביות לא פחות מכל מקום אחר בעיר.

5. מגרש הכדורסל בספורטק

לא יכול לחשוב על כמות השעות שביליתי שם, כמי שחולם להפוך לשחקן כדורסל ובסוף מסיים כמסעדן. היינו משחקים שם ביום ובלילה. פעם הייתי מהילדים החצופים שבאים לשחק עם הגדולים, והחיים חלפו כל כך מהר שהפכתי להיות מ"הזקנים" שבאים לשחק והצעירים לא מבינים מה הם רוצים.
שדרות רוקח 42

מקום לא אהוב בעיר:

התחנה המרכזית בתל אביב היא מפגע שמזמן היה צריך להיעלם מהעולם. אני לא מאלו שפוחדים שהשכונה מסביבו תתברגן ותהפוך לעוד נדל"ן יקר וטיפוסי בעיר. רק שואל מתי זה כבר יקרה?

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
התערוכה "בלתי שביר" במוזיאון הספורט היהודי העולמי – רעיון מקורי שמביא את הסיפור של הטרגדיה שלנו בשבעה באוקטובר מבעד לעיניי הספורט המקומי. לא רק לחובבי ספורט.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
הרצאה של רן כליף והקרנה של סרט על ג'ו דיספנזה – עדיין לומד וחוקר את זה, על הדרך לרפא את הגוף בעזרת המחשבה.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
מטה החטופים. קבוצה של אנשים שמפנים כל רגע פנוי ביום, לתרום, לתמוך ולחבק את משפחות החטופים.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
זיו רובינשטיין – עוקב אדוק אחריו. הוא מוזיקאי שהפך בעת האחרונה גם לתחנת שידור וגוף חדשותבזכות הטלגרם שלו. ובכלל אני אוהב דמויות תל אביביות שמצליחות בכל תחום שהוא, כמוהו.

מה יהיה?
תל אביב הייתה ותהיה העיר הכי טובה בעולם. אף אחד אחד לא יצליח לשנות זה.

• העיר שלי
• ניני האצ'י
• חנן מרגילן
• קפה דיזנגוף
• חוף הילטון
• פארק הירקון
• תחנה מרכזית תל אביב

>> פסטיבל המגבר ייפתח בפעם הרביעית ביום שלישי הקרוב (4.2) במרכז ענב לתרבות, ויימשך עד שבת עם שלל הופעות מיוחדות ששמות את הגיטרה במרכז הבמה. מוטי ביקובסקי, מגיבורי הגיטרה הגדולים בעיר ואחד היוצרים המעניינים ברוק הישראלי, יארח שם בערב הפתיחה את אביתר בנאי, איתו שיתף פעולה לאורך השנים באלבומים ובהופעות. אתם רוצים להיות שם.עוד פרטים וכרטיסים כאן.

>> געגועים לארבע פינות רחוב וחומוס אבוד אחד // העיר של אמיר צורף
>> קפה משפחתי מתוק וטמבוריה עם כל התשובות // העיר של שחר מולכו

1. הים

אני גר ליד הים ואני שוחה בים כבר הרבה שנים, גם בקיץ וגם בחורף. אז ים הוא אחד המקומות האהובים עליי. אז בסדר אי אפשר להמליץ על "ים", אבל אני יכול להמליץ על חוף הילטון והאזור. אני שוחה בהילטון כל הזמן, והנה זאת גם הזדמנות להגיד, הלו ראש העיר, מה אתם שופכים שם לים? יש ימים שמעבר לשובר הגלים מגיע פתאום מין פס של בועות חומות שומניות שלא ברור מה זה, וזה מבאס ומכעיס. לפעמים אני מגיע לגן העצמאות ומסתכל מלמעלה, אם אני רואה את הפס הזה אני פשוט חוזר הביתה! הלו ראש העיר לתשומת ליבך!

2. רחוב עובדיהמברטנורה

הוא הרחוב עם הריח הכי טוב שאני מכיר. יש תקופות בשנה שיש שם פריחה וכל הרחוב מוצף בריח מתוק מתוק ונעים. אחד השכנים אמר לי שזאת יערת הדבש אבל ניסיתי לחפש לאורך הרחוב ולא הצלחתי למצוא בדיוק את מקור הריח. עוד שכן אחד איש מבוגר אמר לי שהוא תתרן ולמרות זאת הוא מריח את הריח. ובאמת, זה משהו יוצא דופן.

3. כיכר בזל

הסטודיו שלי נמצא בכיכר בזל ואני מאוד אוהב את המקום. בשנים האחרונות הפכו אותו למדרחוב כך שהוא רוב היום מלא באנשים בבתי קפה. אני לא יושב בבתי קפה, רק עובר שם וסופג את האווירה בדרך לקנות לחם באחת החנויות או יין ב-Happy Sun Drinks. החלק העצוב בכיכר זה חנות הטלפונים הסגורה, כי אופיר הבעלים המתוק וחבר טוב שאין מילים לתאר איזה מלאך הוא היה, השאיר את כל השכונה עם חור גדול בלב כשנהרג פתאום בתאונת פגע וברח כשהוא בן 27.

4. הכניסה לחניה של הילטון

כשנכנסים לחניה מרחוב עמנואל סלע, ממש לפני הש"ג של החניה, עוברים מתחת לגשר שהוא מין מבנה שיוצר מתחתיו הד עם החזרים מאוד לא רגילים. אם אתם רוצים לעשות צחוקים עם הילדים, בואו לשם, תדברו, ותשמעו את עצמכם שלוש פעמים. אתם יכולים גם סתם לעבור להתרשם.

5. הצפון הישן

המקום החמישישלי הוא בעצם שילוב של ארבעת הראשונים, או בשתי מילים: הצפון הישן. אני מכיר את המקום מאז שאני זוכר את עצמי. הבית של סבתא שלי היה שם ברחוב ירמיהו, והיינו באים כמעט כל שבת והולכים לשוט בירקון. היו אז סירות שנקראו קאנו, כמו קייאק אבל לא בדיוק. אבא שלי גדל שם וכשהוא היה קטן, הוא היה שוחה בירקון שהיה אז נקי. הצפון הישן הוא קצת קיבוץ, כולם די מכירים את כולם, ההורים מבתי הספר, החברים של הילדים, כל החנויות והמוכרים. יש פה די את כל מה שצריך וכמובן מזל שיש לנו את הים, מכונת הטיהור של תל אביב, אחרת תל אביב הייתה קורסת מזמן.

ישן וטוב. הצפון הישן (צילום: מייקל ג'ייקובס/Art In All Of Us/גטי אימג'ס)

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר

מקום לא אהוב בעיר אין לי ממש, אבל אני יכול להגיד עם השיפוצים והרכבת, רחוב אבן גבירול בואכה הנביאים, דיזינגוף, מרמורק, נהיה מקום בלתי נסבל כשאתה מגיע עם מכונית מצפון לדרום. צהריים, אחר הצהריים, עדיף לא להתקרב.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
לאורך כל השנה האחרונה, אני חושב שהמוזיקה עזרה להרבה אנשים. אני יכול לספר על הופעה מעולה שראיתי בזמן האחרון: המופע של רוקפור עם תזמורת הקאמרטה בהיכל התרבות. אני חושב שזה היה מופע חד פעמי. אבל בכל סיטואציה מומלץ לתפוס אותם, עם תזמורת או בלי תזמורת. רוקפור הם אחת הלהקות הטובות שיש פה, חברי ילדות מחולון. אבל לא בגלל זה אני אומר את זה. הם פשוט מעולים.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
שלושיצירותשהןהשראה:
–ערןצורהואתמידהשראה,ואנישמחשהייתהליהזכותלקחתחלקבאלבוםהחדששלו!מומלץלחפשאותו!
–שירהויזל,אמניתשאותהאנימלווהתקופהארוכהושרקמשתבחתעםהזמן,הוציאהאתאלבומההרביעי"זאתלארקאני".במקבילהיאמקיימתבדיזנגוףסנטרתערוכהקבוצתיתבשם"מהיישאר"שמתכתבתעםהאלבוםועםמצבההאישי,וכןעםמצבהלחימההמתמשךבמדינה.בתערוכהמציגיםהרבהאמניםואףנערכיםפאנליםבנושאיםשונים,שווהלעקוב.
–האלבוםהיפהפה של אמיר צורףשהואתמידהשראה.פחותהייתישותףלעשייה,אלארקאוזןמידיפעםבכלמינישלביםביצירהשלו,מומלץלהקשיב.
– ועווד דבר אחד:אחריכמהתקריותלאנעימותשקרובאוסטרליה,דבראחדטובשכן יצאמשםזולהקתAmyl and the sniffers.אםבאלכםמכתאנרגיהעלהבוקר,חפשואתהבלונדיניתהזאתשלאעוצרתלרגע.מומלץבלייב.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
יש הרבה ארגוני צדקה, ומרגע שתרמתי לאחד כנראה שנכנסתי לאיזה מאגר וכל פעם מתקשרים אליי. אני כבר לא זוכר למי תרמתי וגם לא בטוח מה היה אמיתי ומה לא. האמת שהכי אני אוהב לתרום ברחוב למי שאני רואה שבאמת צריך, זה הכי ישיר וברור. משהי פעם אמרה לי שמבחינת המצווה של לתת צדקה, גם אם מישהו רימה אותך – אתה עשית את המצווה. אבל העניין הוא שכשאתה נותן ברחוב, הקשר עם הבן אדם שמולך מאיר לשני הצדדים.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
אשתי. אין פה בכלל שאלה.

מה יהיה?
יהיה טוב בסוף. כך אני מאמין. כשנפתחות העיניים ודברים מתקדמים החרא צף, סליחה על הביטוי, אבל הוא היה שם תמיד ורק עכשיו אנחנו רואים אותו. עדיף לראות ולטפל מאשר לא לראות. אני מאמין שבסוף יהיה טוב, עם המחיר הכבד. אומרים עידן הדלי ואנחנו רק בהתחלה וזה יכול לקחת גם מאות שנים, אבל אנחנו בדרך לשם, אני מאמין שאנחנו בדרך לטוב. מקווה שכולם יחזרו במהרה ושהעולם המשוגע יתבגר ויירגע.

• העיר שלי
• אינדי ישראלי
• הצפון הישן
• בזל
• חוף הילטון
• מרכז ענב

בטינה פיינשטיין היא הבמאית והיוצרת של פרויקט אינדי סיטי. ערוץ היוטיוב של הפרויקט הוא ארכיון חי של מוזיקה ישראלית עצמאית, עם כ-170 קליפים המתעדים את סצנת האינדי המקומית בעשור האחרון. בפסטיבל סאונדטראק תוצג העונה החדשה של הפרויקט, אינדי סיטי עוטף עזה, שתעלה גם בערוץ 8 של HOT ב-3.10 (פרטים וכרטיסים כאן).
"אינדי סיטי הוא פרויקט דוקו-מוזיקלי שהפך לחלק בלתי נפרד ממני, מספרת פיינשטיין, "כבר 12 שנה אני מתעדת את סצנת מוזיקת האינדי בישראל, בקליפים המצולמים בוואן שוט בלוקיישנים שונים בארץ. כל קליפ תופס רגע בזמן, ומתעד מפגש חד פעמי בין מוזיקה, אנשים ומקום. העונה הנוכחית של הפרויקט הוקדשה לאנשים ולמקומות של עוטף עזה והייתה בעלת משמעות רגשית עמוקה עבורי ועבור כל המשתתפים; יצירת העונה הזו הייתה שונה מכל מה שעשינו עד כה בפרויקט, ואנחנו מנסים להביא באמצעותה תקווה, ואולי ריפוי. אני מאמינה בכוחה הייחודי של מוזיקה לחבר בין אנשים ולספר סיפורים גם כשהם קשים".

>> הם המייסדים של פסטיבל סאונדטראק. העיר של דנה קסלר וישיב כהן
>> העיר שלנו: עוד המלצות מעולות על דברים שכדאי לעשות בתל אביב

1. מנהרות ארלוזרוב

פרויקט "אינדי סיטי" התחיל בתל אביב לפני 12 שנה. מהותו זה המפגש בין מוזיקה, לוקיישן ואנשים. אחד הלוקיישנים והשירים שאני מאוד אוהבת הוא של הא’נגלסי אשר צולם במעברים תת-קרקעיים מבטון בארלוזורוב. צילמתי שם במקרה כי ירד גשם והיה צורך להחליף לוקיישן. מנהרות מבטון שחוצות זו את זו, לוקיישן מאוד קולנועי בעיניי.

2. ספייס אבן גבירול

אני מתחילה את הבוקר באימון בחדר הכושר ספייס באבן גבירול, הרגל מעולה שהכנסתי לחיים שלי בשנתיים האחרונות. אני משתדלת להגיע לשם כל בוקר.
אבן גבירול 62

3. חוף טופסי (הילטון)

החוף שלי זה טופסי. אוהבת לקפוץ לשם עם הקורקינט אחרי העבודה. האי נגישות שלו משאירה אותו יחסית ריק. הכל יחסי.

4. פיקוק

ימי חמישי בקבוע זה דרינקים בפיקוק עם החברות. מתחילות מוקדם.
מרמורק 14

5. פלאפלים

אני מתה על פלאפל. זה זול, בריא וטעים! ממליצה על פלאפל בנין (טשרניחובסקי 4), הקוסם (שלמה המלך 1) ופלאפל פרישמן (פרישמן 42).

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר

מעצבן אותי רוכבים שנוסעים נגד כיוון התנועה בשבילי האופניים – באמסטרדם זה לא היה קורה! וגם, מי נגר שחורים שנשפכים לים כל חורף – זה מאוד מעצבן אותי. ועוד הרבה דברים!

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
הסרט של דוד וולך, "דניאל אויערבך", הוא יצירה קולנועית מרשימה שנשארת איתך הרבה אחרי הצפייה. הסרט מעורר מחשבה ומעלה שאלות מורכבות לגבי זהות יהודית שממשיכות להדהד זמן רב לאחר מכן. ודוד וולך, המגלם את עצמו, מספק הופעה אותנטית ומרגשת. וגם "Can't Get You Out of My Head" של אדם קרטיס, על אהבה, כוח, כסף, קונספירציות, בינה מלאכותית ואנחנו. סדרת דוקו בת שישה פרקים, מרתקת ועשויה מעולה.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
אני אוהבת היפ הופ, ובשנה האחרונה זה בעיקר מה שאני שומעת. הבן שלי איתי, בן 16, הכיר לי את JID ו-JPEGMAFIA, והמוזיקה שלהם הפכה לדיאלוג המרכזי בינינו בזמן המלחמה. המוזיקה מחזקת את הקשר בינינו וזה נותן לי השראה וכוח.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
למשפחות החטופים,לניצולים מהנובה שצריכים טיפולים, למפונים, ולכל מי שזקוק לעזרה בימים אלו.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
מרימה לכל המפונים שכבר 11 חודשים מחוץ לבית, ולכל מי שחי כאן או נתקע כאן ונאבק כל יום לקום ולהמשיך, למרות המציאות המטורפת.

מה יהיה?
כמו שחוה אלברשטיין אמרה בראיון באינדי סיטי: "אני מקווה שתהיה תקומה ותושיה, אמן".

• העיר שלי
• אינדי סיטי
• אינדי ישראלי
• פלאפל
• הקוסם
• פיקוק
• חוף הילטון